תגובות לפוסט: עונג שבת: דיסוננסי סינטרה

מאת: יוסי ברק

יוסי ברק — Tue, 19 Feb 2013 14:44:04 +0000

מסכים עם כל מילה בביקורת על החידוש של בק.
הביצוע המקורי של בואי בנוי כל כך מדהים, עד כי נדמה שגודל האתגר אילץ את בק לחפור לעצמו בור יותר עמוק.
מבלי להתייחס לעניין המסחרי, בק בחר בדרך של "פול גז בניוטרל", ולכן, יש תחושה של מריחה ופיספוס. מה הוא בדיוק רוצה להגיד?

אגב, יש ביצוע נהדר לאותו השיר של בואי עצמו בהופעה.
ממליץ גם לבק לשמוע…

מאת: Green

Green — Sat, 16 Feb 2013 22:31:37 +0000

לעומת זאת לגבי הסינגל של בלייק אני פחות מסכים. אבל אפשר לדבר על זה בקרוב ולמצוא את עמק השווה (: שבןע טוב

מאת: Green

Green — Sat, 16 Feb 2013 22:29:11 +0000

חייב להגיד שכתבת כמעט מילה במילה מה שחשבתי על הביצוע של בק (;

מאת: צחי

צחי — Sat, 16 Feb 2013 17:53:08 +0000

גם אני לא הצלחתי להתלהב מהביצוע של בק. כמובן שאני אוהב את המקור, אבל אני מאד פתוח לקאברים ועיבודים ברוח שונה, וכאן לא מצאתי משהו להתחבר אליו. לטעמי הוא ניסה לקחת מהכל, ויצא עם הרבה דברים שלא מתחברים לי טוב.
השיר המסיים, של בלייק, פשוט מדהים, והתיאור שלך בכל הקשור לרגשות שהוא מעורר פשוט מדויק..

מאת: דניאל

דניאל — Sat, 16 Feb 2013 16:48:19 +0000

טוב, אני חושב שאני בדעת מיעוט, אבל עדיין יש לי צורך לכתוב את זה:
מאוד מאוד אוהב את הקליפ של בק, ומאוד לא מסכים עם הביקורת שלך.
אני חושב ששורש חוסר האהבה שלך לקליפ נובע מהרגשות שלך כלפי השיר המקורי: יש לך ציפיות ורגשות מסוימים מהשיר והגרסא של בק לא מספקת את הסחורה בקשר לציפיות האלה, וזה מובן והגיוני.
מה אני חותר אליו הוא שמואד מובן לי למה לא לאהוב את הביצוע של בק. הוא לקח שיר קטן וצנוע והפך אותו לפומפוזי, גרנדיוזי ומוגזם.
אבל בוא נדבר שניה על למה כן לאהוב את זה.
אתה טוען שבביצוע הזה אין השראה, שזה רק שואו בלי שום דבר מאחורה, ושכל עשרות האלמנטים שנאספו פה בשביל הביצוע הזה מתבזבזים, ואני אומר שבדיוק ההפך.
הביצוע שבק יצר הוא, כאמור, גרנזיוזי, פומפוזי, מגלומני ומדהים, וזה בדיוק החוזק שלו. בק לקח שיר קטן והפך אותו להצגה עצומה, מרגשת, מטורפת, ממש קרקס.
ביקשת שננסה לשמוע את זה בלי הוידיאו, ו-וואלה, זה באמת פחות מרשים ככה, אבל זו ממש לא הנקודה. בקליפ שנוצר – בדיוק כמו הופעות של יו2, של מדונה, של ליידי גאגא ופינק פלויד, חלק מהאומנות היא המייצג, והוא הצליח במיצג הזה בצורה יוצאת דופן.
הלחן, הביצוע, הסטינג, ההקלטה, הכל מצביע על זה שכשבק ישב ועשה reimagine לשיר הצנוע הזה של בואי הוא אמר "בוא נעשה מזה מופע. בוא נדהים אנשים".
קילומטרים מפרידים בין הפתיחה של גרסתו של בואי לבין הפתיחה הזאת, בין הפיידאאוט לבין הקליימקס של בק. אני לא יודע מה איתך, אבל כשאני ראיתי את הקליפ של זה לא חשבתי על כל הדברים שירדו לטימיון והפונטציאל המוזיקלי שהתבזבז ועל השיר המקורי שנאנס, אני ראיתי משהו מעורר השראה בכמה שהוא עצום ומרשים ואדיר, ולו רק מה-shock value שבספקטקל הזה.
אני מבדיל אלפי הבדלות, אבל עדיין יש פה בסיס להשוואה בצורה מסוימת: מה המטרה של יו2 להראות בהופעה שלהם פיד מהתחנת חלל הבינלאומית כפתיחה ל-a beautiful day? או של פינק פלויד לעשות מופע זיקוקים ענק? או של סופיאן בכל דבר שהוא עושה בערך? לכל אלה יש בסיס מוזיקלי חזק מאוד, ואין באמת צורך בכל הפומפוזה הזאת, אבל דווקא בעיני הפומפוזה היא לא פחות נובעת מיצירתיות האומן מאשר המוזיקה. זה עוד דרך שלהם להביע את עצמם.

במקרה הזה, כמו שכמה תגובות מעלי כתבו, השיר נקרא sound and vision (ולדעתי גם ברמה מסוימת עוסק בזה שלוקחים את החושים האלה כמובן מאליו), ובק בדיוק משתמש בזה בצורה נפלאה: אתה לוקח את החוויות החושיות שלך כמובן מאליו? אוקי, אז למשך 9 דקות אני אפוצץ לך את המוח בדברים הכי עצומים שאפשר לעשות עם ראיה ושמיעה, נראה מה תחשוב אחר כך.

מאת: לירון

לירון — Sat, 16 Feb 2013 16:10:17 +0000

תודה על השיר של ג'יימס בלייק. עשה לי את היום

מאת: קיבוץ ניק

קיבוץ ניק — Sat, 16 Feb 2013 15:43:34 +0000

ואני אומר בוקר טוב. נפקחו העיניים ? כל הקאברים,ואלבומי מחוות שעשה בק לאחרונה , מיותרים. ובעיניי גם לא טובים.

מאת: עמר

עמר — Sat, 16 Feb 2013 13:16:41 +0000

כיף כרגיל למרות הקיצור..
אמנם לא ציינת את זה אבל אני מניח ששמת לב לזה שהשיר סיום של היום הוא השיר פתיחה של שבוע שעבר.. 🙂

מאת: יאיר

יאיר — Sat, 16 Feb 2013 09:08:42 +0000

אני חושב שאתה קצת לא הוגן בביקורת שלך כלפי בק וגם כלפי הקוראים/מאזינים פה. מצד אחד, אתה נותן כ-premise את העובדה שהשיר הוא חלק מפרוייקט מסחרי של תאגיד ענקי (=אוטומטית מעורר אנטגוניזם בקרב הרבה מאוד אנשים, אי אפשר להתכחש לזה – על אף ההסתייגות שהוספת לכך). מצד שני, גם ביקשת מהמאזינים לא לצפות בוידאו (בקשה קצת לא פיירית, במיוחד שמדובר בשיר ששמו הוא "Sound and VISION"). במילים אחרות, קצת ניתבת אותנו לחוות את השיר דרך פריזמה מסוימת מאוד. באופן קצת יותר ענייני – אני באמת לא יודע למה התכוון המשורר – אבל בשבילי השיר מדבר על תהליך היצירה, ויותר מדויק – על הציפייה וההמתנה לאותו "רגע של השראה". השיר משתאה (ומשתהה) על הפלא שהוא אותו הרגע בו צלילים וצבעים יגיעו "יש מאין" ויפציעו בפתאומיות בראשו של האמן היוצר.
בעיניי, הביצוע מקורי של בואי נותן יותר מקום וביטוי לתהליך "ההמתנה", הציפייה לאותו רגע של השראה. הוא עוסק בעיקר בבילדאפ שנבנה ונבנה וההרגשה שמשהו גדול הולך להגיע. הביצוע של בק, לעומתו – הוא כולו על ה-money time של ההשראה: ההתפוצצות, העושר והגודש שהגיעו בסיום ההמתנה, כאשר צלילים וחזיונות מופיעים בבהירות בראשו של היוצר, כמו ספקטקל מדהים – אבל כזה שמורשה לצפייה רק לתודעתו של האמן, עד אשר זה ישכיל ויצליח להעביר אותו מהכח אל הפועל.

ובלי קשר – תודה גדולה על העונג הנוכחי! כיף ענקי!

מאת: סתם אחד (הולך ברחוב בפיו נוצץ שזיף)

סתם אחד (הולך ברחוב בפיו נוצץ שזיף) — Sat, 16 Feb 2013 04:56:03 +0000

מבלי לחוות דעה על האיכות של הביצוע אנסה לחדד אולי את שורש האנטגוניזם מהמהלך המשותף של בק ולינקולן.

זה לא הכסף. אמן מוכשר עם תקציב גדול (ובואו נודה בזה: אין כזה דבר תקציב בלתי מוגבל) יכול להיות חדשני ומרגש ופורץ דרך וכו' וכו' כל עוד השימוש בכסף נעשה בצורה נכונה.
מדובר באפוטרופסיות ובמכשלה שהיא מהווה על ביטוי עצמי:

1. אפוטרופסיות.
זה יכול לעלות דיון שלם על היתרונות שבממון שרק חברת תקליטים יכולה להציע לאמן מול החסרונות שאותה *תעשייה* לכל עניין ודבר תכפה עליו בצורת לחצים, לוחות זמנים תכתיבים פופוליסטים ודעת קהל מיינסטרים.
סתם הערת שוליים; אני חושב שזו הסיבה שאתרים כמו קיקסטארטר מצליחים בימינו.

2. ביטוי עצמי
מוזיקה, וזה תקף לכל אמנות, עוסקת בביטוי אישי. גם אם מדובר בקאבר. מקוריות ואותנטיות (ושוב, המושגים חלים גם כשעוסקים בביצוע מחודש) יכולים לבוא לידי ביטוי רק כשהאמן יוצר בשביל עצמו. לא להתחנף לדעת קהל מחד (ד"א גם בין קהל לאמן יכול להיווצר יחס של אפוטרופסיות. דוגמא: נינט טייב) ולא לעשות את ההיפך הגמור מאידך רק כדי להיות "מקורי" (ע"ע ג'ון קייג' בין שלל דוגמאות). פשוט ליצור למען עצמך בראש ובראשונה, כאיזשהו מזור או ביטוי של חזון או לא יודע איך להסביר את זה בלי להישמע פלצן.

כשגוף כלשהו נותן לך ממון – קל וחומר כשהוא נותן לך מקדמה – נוצר איזה לחץ מודע או לא מודע לספק את נותן הממון, לחשוב מה הוא חושב שיצדיק את כספו. וברגע הזה בדיוק נכשלת בביטוי העצמי.

מאת: מרדכי_רפאל

מרדכי_רפאל — Sat, 16 Feb 2013 00:00:06 +0000

זה עסק,זה עסק, זה צריך ל ת ק בק
מעט קרדיט לבק ,
הביאו תקציב בלתי מוגבל ,מה מצפים שבק יזמין את סופיאן וסמפלר,יש סיבה מאוד טובה שבק קיבל את הפרויקט הזה ,והשם שלו יעלה תמיד כמי שיכול לגרום לעסק לתקתק.
ובבקשה לא לשכוח שהפרויקטים האישים שלו אולי נראים פשוטים אך נשפך עליהם המון הון
אולי הביקורת מוצדקת,
אז שמישהו יפתח קופה לפרויקט מגביל ויראה לנו איך סופיאן מצליח רק לעלות לבמה.
בבקשה

מאת: גיל

גיל — Fri, 15 Feb 2013 23:44:48 +0000

בק באמת משעמם.
תיקון קטן בנוגע לפוסט של בעז כהו- המקצוע הוא עריכת מוסיקה ולא עריכה מוסיקלית…כי אנחנו לא בטוחים שהעריכה היא המוסיקלית…

מאת: יעל ר.

יעל ר. — Fri, 15 Feb 2013 17:49:51 +0000

לגבי בק, אולי זה פשוט כי כשאין מגבלה של כסף, יש את הפיתוי להשתמש בו יותר מדי, גם כשלא צריך. מגבלות הן דבר מעולה לפריחתה של היצירתיות.

מאת: David

David — Fri, 15 Feb 2013 17:21:46 +0000

קצר מדי! בהצלחה במבחנים.

מסכים איתך לגמרי בקשר לפרשנות של בק, אני איבדתי סבלנות באמצע