תגובות לפוסט: עונג שבת: אולי, וירג'יניה

מאת: יוחאי וולף

יוחאי וולף — Tue, 30 Oct 2012 23:09:19 +0000

סיריוסלי, "החבר'ה הטובים"? הסרט הכי טוב של הניינטיז?? אוברייטד להחריד, אסופה די מביכה של קלישאות מאפיונרים ודמויות שטוחות כמו טאפט. ביג נו נו.

מאת: מיכאל גינזבורג

מיכאל גינזבורג — Tue, 30 Oct 2012 16:09:38 +0000

ברוך שובך! התגעגענו!

'אבודות והוזות' זה סרט לא רע אבל מכאן ועד להכתירו כאחד הגדולים של הניינטיז? לא מסכים.

מה אתה חושב על מאבקי הטוויטר בין וואלאס לברט איסטון אליס?
*מקווה שנתקלתי בזה במקום אחר ולא אצלך, אחרת פאדיחה.. 🙂

מאת: jijimiji

jijimiji — Mon, 29 Oct 2012 11:28:54 +0000

יש לך מזל שלא קנית את הספר של ניל יאנג כי הוא גרוע בצורה חסרת תקדים.
הוא כתוב כמו יומן נעורים של ילדה מתבגרת עם כתיבה רעועה וסיפורים לא מעניינים.

ניל יאנג הוא אחד הגיבורים שלי, ותחושת האכזבה היתה כל כך גדולה שהייתי חייב לדעת אם אני היחיד שמרגיש כך. מצאתי את הסרטון הזה שממצה די במדויק את התחושות שלי (אפילו כשהסרטון עצמו מעצבן)

http://www.youtube.com/watch?v=nuSCE2VmJac

למזלי הרב לא קניתי את הספר והשאלתי אותו מספריית קינדל (בזבוז של 2 דולרים!!!)

טוב שחזרת. חסרת.

מאת: מיכל יחיאלי

מיכל יחיאלי — Sun, 28 Oct 2012 13:24:53 +0000

אחד העונגים הטובים ever.
היה שווה להתגעגע!

מאת: ירמיהו

ירמיהו — Sun, 28 Oct 2012 07:12:20 +0000

אני חושב שהשיר גנגהם סטייל מתחיל להיות מוערך יתר על המידה. הוא לא שונה משיר מיינסטרימי שגם ככה אין לו תוכן, הוא כיום מהווה יום כיף אך מה לגבי עוד שנה? האם מישהו יזכור אותו בכלל? (ע"ע טיק טאק של קישה). נחכה ונראה, אני לא צופה לו יותר מחודש עד שאנשים כבר יתחילו להגיד שנמאס להם.

מאת: בן פ.

בן פ. — Sat, 27 Oct 2012 22:58:33 +0000

הצלילים הבלתי מזוהים העיף לי את התחת!

שומע את זה בריפיט ומחפש רמזים לישויות בלתי מוכרות

מאת: צחי

צחי — Sat, 27 Oct 2012 19:35:16 +0000

פשוט כיף שחזרת. התגעגעתי.

מאת: libby

libby — Sat, 27 Oct 2012 18:09:17 +0000

22
Dazed And Confused הוא לחלוטין סרט שלא מספיק אנשים ראו.
זה נכון גם לגבי מספר 6 ברשימה שלהם – Out Of Sight.

אבל מה שבאמת מפתיע, איך לאנשים עדיין יש כח לעשות רשימות על גבי רשימות כל פעם מחדש. וכל זה עוד בסוף חודש אוקטובר, שניה לפני רשימות סוף השנה הבלתי נגמרות.

מאת: דניאל

דניאל — Sat, 27 Oct 2012 17:56:00 +0000

קראתי לראשונה את הנאום של פוסטר וואלאס במלואו (בעבר כבר קראתי חלקים ממנו).
לא הצלחתי להוציא לעצמי מהראש לאורך כל הקריאה את העובדה שבסוף הוא התאבד.
זה מזעזע. בכל זאת – תודה רבה על הלינק (ועל העונג בכלל), היה מעניין לקרוא את זה.

אה, וכשכתבת ש"ספרות זולה" במקום השני של סרטי הניינטיז, הייתי בטוח ש"כלבי אשמורת" במקום הראשון – אבל לא! איזה ביזיון (לא באמת, זכותם לחשוב אחרת ממני וכאלה – למדתי מפוסטר וואלאס).

מאת: גיאחה

גיאחה — Sat, 27 Oct 2012 16:36:49 +0000

היי נתן. אחלה תגובה.

אם קראת את המאמר של וואלאס במלואו, אני מניח שאתה כבר מבין שהדברים שהוא מביא כאן הם נקודת מוצא *פגומה* בעיניו, שרובנו חולקים. והוא מדבר על איך לשנות את נקודת המוצא הזו כדי לחיות חיים משמעותיים יותר. אני באמת לא לגמרי מבין איפה הוא אומר מבחינתך שאין חיים טובים, שאין אידיאלים ושתשוקה היא רעה לאדם. יתר על כן, קריאה במכלול יותר רחב של יצירותיו יבהיר לך שתשוקה (או אידיאלים, שגם הם מעין תשוקה) היא משמעותית מאוד באמונות שלו.

אני לא חושב שאינטרסים, אגו ואיך שאנחנו חושבים הוא בהכרח טבע האדם. זה פשוט מאפיין של אדם מערבי בן זמננו. אני גם לא חושב שוואלאס חושב ככה. פוקו למשל יטען שזה עניין תרבותי היסטורי שאימצנו, ולא טבע קבוע ונתון ובלתי ניתן לשינוי. (הוא יטען הרבה יותר מזה והרבה יותר רחוק מזה, אבל זה פחות רלוונטי אולי כאן). במובנים האלה, של זניחת האגוצנטריות וראייה רחבה יותר של יחסי אגו-זולת, וואלאס (שאכן היה נוצרי מאמין) קרוב הרבה יותר לתורות בודהיסטיות דווקא.

הקרבת הרגשות שאתה מדבר עליה, שוב, היא זרה לי. אם יש משהו שוואלאס הטיף לו בעקשנות לאורך השנים, ואולי במאמר הזה בצורה ישירה יותר מבכל טקסט אחר שלו, הוא חמלה. מבט מקבל ומזדהה, מבט אמפתי ומלא רגש. והוא עושה את זה לא תוך כדי כיבוי השכל אלא דווקא בצורה שכלתנית, מתודית. הוא לא אומר "אל תחשבו, פשוט תרגישו" אלא "תחשבו איך זה…", תשקלו את האלטרנטיבות, קחו בחשבון את הלא-מובן-מאליו. זו חתיכת גישה שכלתנית, אבל כזו שנועדה להפעיל רגשות.

מאת: נתן

נתן — Sat, 27 Oct 2012 16:27:27 +0000

שלום גיא!

אני מתנצל על הרטוריקה הבאמת אגרסיבית שלי בהודעה הקודמת. התרשמתי שאתה מאוד מחבב את וואלאס. אבל בכל זאת, אני עומד מאחורי התוכן של מה שכתבתי.

פשוט מעצבן אותי 'אנשי הרוח' האלה שמפמפמים לאנשים צעירים מלאי חיים, תשוקה ואידיאלים שאין דבר כזה חיים טובים, שאין אידיאלים ותשוקה היא רעה לאדם.

ולעצם העניין, אני אצטט מתוך הנאום שלו:
"הנה דוגמה אחת לתפיסה השגויה לחלוטין של דבר-מה שיש לי נטייה להיות בטוח בו באופן אוטומטי. כל דבר בחוויה המיידית הפרטית שלי תומך באמונתי העמוקה שאני מרכזו המוחלט של היקום, שאני האדם האמיתי ביותר, החי ביותר, והחשוב ביותר שקיים. לעתים רחוקות אנחנו חושבים על המרוכזוּת-העצמית הבסיסית והטבעית הזו, כי היא כל-כך דוחה מבחינה חברתית, אבל כך זה פחות או יותר אצל כולנו, עמוק בפנים. הכִּוונון הזה הוא ברירת המחדל שלנו, הוא מובנה בכרטיס הזיכרון שלנו מלידה. תחשבו על זה: אין חוויה שחוויתם שלא הייתם במרכזה המוחלט. העולם, כפי שאתם חווים אותו, נמצא שם לפניכם, או מאחוריכם, משמאלכם או מימינכם, על מסך הטלוויזיה שלכם, או במחשב, או איפה שלא יהיה. מחשבות ורגשות של אנשים אחרים מועברים אליכם איכשהו בתקשורת, אבל המחשבות והרגשות שלכם כל-כך מיידיים, דחופים, אמיתיים. אתם מבינים את הרעיון."

הברירת מחדל עליה הוא מדבר זה טבע האדם. הטבע הזה של אינטרסים, אגו ופשוט איך שאנחנו חיים וחושבים. במובן הזה הוא מאמץ לחלוטין את החטא הקדמון של הנצרות המוקדמת. אני לא רואה דרך אחרת להסתכל על זה…

המסקנה שלו היא להקריב את השכל, הרגשות וכו' כי אז נוכל לצאת מהמרוכזות-העצמית הזאת אותה הוא רואה כרוע מוסרי. בכל אופן, לא בטוח אם זה מקום לדיון מהסוג הזה. סתם הרגשתי צורך לכתוב את נקודת מבטי. שיהיה אחלה שבוע לכולם!

מאת: גיאחה

גיאחה — Sat, 27 Oct 2012 14:27:46 +0000

היי נתן. איך הבנת מדבריו של וואלאס שברירת המחדשל של האדם היא חטא, שאנחנו רעים מיסודנו – זה נשגב מבינתי. ובמיוחד נשגב מבינתי איך הסקת מדבריו שלאדם אין שכל ותבונה. לי נשמע כאילו "הטרגדיה של מדעי הרוח" היא דעה שהחזקת בה טרם הגעת לטקסט של וואלאס, וקראת אותו כמו שרצית. ובכל מקרה אני ממליץ לך לקרוא עוד דברים שלו.

בנוסף, וזה גם בתשובה לאיל – בהחלט אפשר ואפילו מומלץ לנתק את התאבדותו של וואלאס מכתביו והשקפותיו. את ההתאבדות שלו הוא ביצע כשהוא, אחרי עשורים של יציבות, לא מאוזן כימית, לחלוטין לא עצמו. זה לא כמו ההתאבדות של המינגוויי (שהיא דווקא לא משפיעה לאחור על כל יצירתו, כמו במקרה של וואלאס). פרידה מכוערת לא הופכת את כל מערכת היחסים שלפניה למכוערת.

מאת: נתן

נתן — Sat, 27 Oct 2012 13:34:38 +0000

תיקון טעות, קראתי עכשיו בויקי שהוא תלה את עצמו.

מאת: נתן

נתן — Sat, 27 Oct 2012 13:29:37 +0000

לא הכרתי את דיוויד פוסטר וואלאס אבל קריאה של הנאום שלו (ואז למדתי שהוא ירה לעצמו בראש) מראה בדיוק מדוע מדעי הרוח באוניברסיטאות המערב כל כך עלובות ואין להן שום זכות קיום. זה לא שלא צריך ללמוד מדעי הרוח – בוודאי שצריך – אבל מה שהפרופסורים, האינטלקטואלים וההוגים מלמדים את הסטודנטים זה כיצד *לא לחיות*, כיצד *לא לחשוב*.

וואלאס מציג בנאומו את כל הכיעור במחשבה הפילוסופית הזאת של מדעי הרוח. בערמומיות רבה הוא טוען שהאוניברסיטה מלמדת את תלמידיה "כיצד לחשוב". אבל מה המסר של וואלאס? הנחות היסוד, העולם הפנימי של הפרט – כולן מוטעות. הוא למעשה טוען שלאדם אין שכל, שלאדם אין תבונה ואינו יכול להיות רציונאלי כי עולמו הפנימי הוא רק עולמו הפנימי…

מבחינתו "ברירת המחדל" של האדם היא חטא. אז אם אנחנו רעים מיסודנו איזה סוג של חיים הוא מציע לנו? חיים מנותקים מהגוף, מנותקים מחומר, מנותקים מאהבה ומנותקים מהשכל. מה שהוא מציע לסטודנטים של מדעי הרוח זה דבר אחד בלבד – מוות.

זו הטרגדיה של מדעי הרוח.

כמובן הוא לא ממש מקורי. זה הכל ייבוא של קאנט, הגל, רוסו והשאר.

מה שכן, הפתיחה של הסימפסונז אדירה 🙂

מאת: מור

מור — Sat, 27 Oct 2012 11:21:13 +0000

איזה תענוג שחזר העונג! מענג במיוחד הפעם! מלא לשוניות פתוחות זו הדרך לפתוח את השבת:)

מאת: נעמה

נעמה — Sat, 27 Oct 2012 10:53:11 +0000

White foxes – שיר מדהים עם זמרת מצוינת ומנגינה דרמטית וסוחפת. רק מה? אחרי כמה שמיעות הלכתי לבדוק את המילים לשיר ודי התאכזבתי. משפטים פשוטים, באנאליים או עמומים משהו. זה די הוריד לי מהשיר, אבל מי יודע – אולי בנורבגית זה נשמע טוב יותר?

מאת: לירון

לירון — Sat, 27 Oct 2012 10:25:35 +0000

33- טוב, הקטע הזה עם רדיוהד, זה די ברור שמדובר בפרובוקציה לשמה. אחת שתגרום להשארת מיליון תגובות וכמו שאמרת, בדיוק בגלל זה דה קינג אוף נמצא במקום האחרון (שזה די מגוחך כי מדובר באלבום מצויין ואחרי שרואים אותם מבצעים אותו בהופעה, מבינים את זה הרבה יותר טוב, מה גם שהחיבור לאלבומים שלהם תמיד נע בצורה מעגלית,היום זה האלבום הכי טוב ומחר זה האלבום הכי טוב, זה אף פעם לא מתקבע באיזושהי רשימה).
הבעיה עם האלבום הזה היא שחסר בו אותו אלמנט חמקמק שתופס אותך בקרביים וזורק אותך מהרצפה לתקרה ובחזרה.
מצד שני, כפי שיודע כל מי שאוהב את הלהקה הזו, למוזיקה של רדיוהד ישנה נטייה להיות מאוד מרוחקת בהתחלה ואז בבת אחת כמה תוים מזדחלים לך מאחורי העורף ואיזשהו צליל מתגנב לך מתחת למרפק ותוך חצי דקה אתה מוטל על הרצפה, קשור עם הקול האלוהי של טום יורק והאלבום כולו מכניס לך אגרופים לתוך הבטן. וזהו. אתה מאוהב לנצח.

ראיתי החודש 2 הופעות שלהם בחו"ל. מעבר לחוויה הלא נורמלית שעברתי שם ( כשאני אומרת שזו היתה חויה רוחנית אנשים צוחקים עליי, אז אני לא אומרת, אבל שתדעו שזו היתה חויה רוחנית..-:) וחזרתי עם סט חדש של העדפות מוזיקליות, ככה שתמיד עוד יש תקווה/

אגב, מאז שקראתי את הסיפור של יובל סער לפני שבוע ומשהו אני לא מפסיקה לחשוב עליו. הזוי הזוי הזוי אבל ממש מרתק.

בקיצור, טוב שחזרת, אחלה עונג השבוע, נתראה בשמחות (:

מאת: ניימן

ניימן — Sat, 27 Oct 2012 08:35:12 +0000

טוב שחזרתי בן אדם. מתי תגיע לסקר את אינדיער בגרמניה? 😉

מאת: יובל

יובל — Sat, 27 Oct 2012 06:40:24 +0000

אחלה לעונג 🙂 אבל הערה קטנה ל-19. לדורז יש באס כמו גדולים. בהקלטות היה להם נגן באס ובהופעות ריי מנזרק ניגן את התפקיד של הבאס על הקלידים.

מאת: איל

איל — Sat, 27 Oct 2012 05:45:17 +0000

כפי שציינת כאפשרות, מצאתי את עצעמי מתווכח עם הטקסט, המרתק כשלעצמח, של דיוויד וואלאס, אבל אי אפשר לנתק אותו מהתבוננות על נסיבות חייו ומותו.

מאת: מיכל גפן

מיכל גפן — Sat, 27 Oct 2012 05:44:16 +0000

אתה כותב מהעתיד?
או שזה רק אצלי, הפוסט מופיע מה27 לאוקטובר,
טוב שחזרת

מאת: Sfamtober

Sfamtober — Sat, 27 Oct 2012 01:19:10 +0000

מובמבר שמובמבר, זה לגויים! אצלנו בארץ יש שפמטובר, והוא תכף מסתיים, וחבל. מי שרוצה יכול להצטרף בשנה הבאה. חפשו "שיר השפם" ביוטיוב. אחלה עונג!

מאת: עדי ס.

עדי ס. — Fri, 26 Oct 2012 23:03:30 +0000

רשמית *מאוהבת* ברשימת הצלילים הלא מזוהים

מאת: שחר

שחר — Fri, 26 Oct 2012 22:54:52 +0000

איזה כיף! ת'אמבס אפ רציני על הפוסט על פיליפ סימור הופמן.