27 באפריל 2012

עונג שבת: מסע מחום אל חום

"ככל שהמציאות הישראלית נעשית פחות קסומה, כך היא נעשית יותר "קסומה". יש צימרים "קסומים", מכוני ספא "קסומים", פרופילים בלגיים "קסומים". "קסום" זה כמו "מפנק", רק בדרגה רוחנית גבוהה יותר. יש כמובן גם אלבומים "קסומים", והרבה, אבל יש מעט מאוד אלבומים קסומים" – בן שלו עושה שימוש מוצדק במרכאות

אנשים שצריכים לבדוק מייל כי הם זכו בכרטיס לליסה ג'רמנו: גליה, עומר הקטן. תתחדשו!

בשישי הבא כנראה לא יעלה עונג שבת בשל הרצף המסחרר של 2 הופעות של ליסה ג'רמנו + פסטיבל יערות מנשה. סורי!

  1. רוב השירים שאני אוהב באמת, אוהב אהבה עזה, אהבת אמת גדולה, הם שירים שלאו דווקא הרשימו אותי ברגע הראשון. הרשימה הדמיונית של השירים האלה מתעדכנת בתדירות שהולכת ופוחתת. לא כי יוצאים פחות שירים ענקיים ומדהימים, חלילה. אלא פשוט כי קצב החיים ובעיקר הקצב בו התרגלנו לקלוט ללעוס ולעבד מוזיקה נהיה מהיר יותר. המון שירים, שלא לדבר על אלבומים, לא זוכים להאזנה החמישית שבה יפתחו פתאום כל הפרחים הנסתרים בשיר. הרבה פעמים הם לא זוכים אפילו להאזנה השנייה. כן, שמענו, לא מגניב, הלאה. אבל רוב השירים היפים באמת דורשים מאתנו לעבוד קצת בשבילם. זו אחת הסיבות שאנחנו אוהבים אותם – כי אנחנו מרגישים שהרווחנו אותם. ומנגד, יש את יחידי הסגולה, שירי ענק שמהרגע הראשון, מהפגישה הראשונה, מכים אותך בכל עוצמת היופי שלהם, או לפחות במספיק יופי כדי שתחזור לעוד האזנות ותגלה עוד שכבות של יופי שלא גילית קודם. יש כאלה, וזה נהדר כשהם מגיעים, אבל הם מיעוט נדיר, והם יכולים להטעות בקלות. שיר שהדהים אותך בהאזנה הראשונה לא בהכרח יחזיק גם בהאזנה האלפיים. "House of jealous lovers" של The Rapture שייך ליחידי הסגולה הנדירים והנפלאים האלה. שיר שהכה אותי בתדהמה ברגע הראשון ששמעתי אותו (לא הזיק גם הקליפ הנהדר), וממשיך להכות אותי באותה תדהמה בכל פעם שאני שומע אותו גם היום, עשר שנים אחרי שיצא. השיר הזה התחיל ב-2002 ולא נגמר מעולם. אני עדיין רוקד מאז, ברצף. [מפ3. התמונה למעלה היא של The rapture כמושג נוצרי. פשוט החבר'ה מהלהקה לא מצטלמים משהו]
  2. בשקט בשקט ובסוד כמעט כמוס, קרח 9 התאחדה בשבוע שעבר להופעה יחידה בעכו. הנה "אסף אמדורסקי" מהבאלאנס באיכות של מצלמת טלפון. ככל הידוע לי לא מתוכננות הופעות נוספות של ההרכב המלא. [טיוב]
  3. יש מכות? יש מכות. מתן שרון הנהדר כתב ביקורת על האוסף החדש של סאבלימינל, והצר בה על הדרך הארוכה שעבר סאבלימינל מאז שחידש וריענן ודחף את ההיפ-הופ הישראלי לשיאים חדשים, ועד הדשדוש במי האפסיים שבו הוא תקוע היום. עד כאן, במערב אין כל חדש. כל בר דעת עם אוזניים יכול לשמוע שהלב של סאבלימינל, שפעם עוד היה אפשר להתווכח אם הוא נמצא במוזיקה או לא, כבר מזמן לא שם. אבל אז המפיק המצוין אורי שוחט, שהפיק את "הפינאלי" של סאב והמון דברים מצוינים אחרים בהיפ-הופ הישראלי, שיתף את הכתבה בפייסבוקו וסאבלימינל איבד את הקוּל. מה שנוצר הוא שרשור אימתני של אוהדים, שונאים, מפלגים ומפשרים, על המיינסטרים והשוליים, המוזיקה ה"טובה" וה"רעה". בעיקר יש שם חשיפה מביכה של אגו עצום (של סאבלימינל) וחנפנות מגוחכת (מצד חבר מרעיו), ובעיקר אטימות רצינית מאוד לביקורת לגיטימית. הבנתי שבערב יום העצמאות חלק מהמעורבים אשכרה הלכו מכות. כמו שכתבו בסטטוס מפייס בעמוד של התכנית "כבשה שחורה", "אם לא נתעורר בקרוב ונבין שאנחנו מתעסקים בשטויות במקום ביצירה – סצינת ההיפהופ הישראלית לעולם לא תוכל להצליח ותמיד תישאר ילדותית, בעייתית ושקועה במלחמות אגו במקום במוזיקה". [עברית]
  4. רוצים כרטיסים לפסטיבל יערות מנשה? איל מאפרכסת מחלק כרטיסים פה בעונג ואני מחלק כרטיסים שם באפרכסת. [עברית]
  5. [תודה לזהר] חיכינו וציפינו והמתנו ופיללנו – והנה זה בא, סינגל חדש לפיונה אפל, "Every single night"! חגיגה? כן. שיר מוצלח? כן. נפלתי מהשיר? עדיין לא. אבל בסדר, יש זמן, למה למהר? אפל תמיד הייתה בעיניי אמנית של אלבומים, והאלבום המלא אוטוטו אצלנו. השיר הזה בהחלט עושה את העבודה, כלומר גורם לי לרייר לקראת המנה העיקרית. [סטרים]
  6. Of Montreal יגיעו להופיע בארץ ממש עוד מעט – ב-7 במאי בבארבי תל אביב – וקווין ברנס, סולן הלהקה, מתראיין לאורי זר אביב בגלריה של הארץ, בוחר בוואלה תרבות את השירים האהובים עליו, מוציא קליפ טריפי לגמרי ל-"Spiteful intervention" וב-NPR משתפים וידאו של מופע שלם, שעה וחצי, של אוף מונטריאול אז תתחילו להתכונן. [עברית; וידאו]

  7. במרכז: זוהר ארגוב. מאחוריו: מטבע ענק של 10 שקל

  8. כבכל חג, גם ביום העצמאות נערמו הררים של מילים שהסתכלו אחורה בזעם או בלי זעם. המוני ספיישלים במגזינים, כתבות מיוחדות, ראיונות וטורים. ומכל אלה, מי אם לא בן שלו סיפק את הכתבה שהכי אהבתי. ביום העצמאות הזה הוא בחר להסתכל על שיר אחד, בעל חשיבות אדירה בפופ הישראלי ובתרבות הישראלית בכללהפרח בגני של זוהר ארגוב, שחגג 30 שנה ליציאתו. שלו מתיישב לשוחח עם אביהו מדינה שכתב את המילים והלחן וגם מגולל את הסיפור האישי שהוליד את השיר; הוא מדבר עם המעבד ננסי ברנדס שיוצא גזען ומגלומן כהרגלו; ועם מאיר ראובני מ"האחים ראובני" שהחתימו את ארגוב וקידמו אותו; עם אמיר בן דוד, שכתב את הסרט "זוהר"; ועם פרופ' מוטי רגב, הסוציולוג שחוקר רוק ומוזיקה ישראלית ועוד אנשים. כתבה מקיפה שמצליחה להיות גם מאוד אינטימית, ולספר סיפור קוהרנטי על שיר ענק, שהיה גם רגע ענק בתרבות הישראלית. שאפו. [עברית]
  9. במוסף כלכליסט מציירים את מדינת ישראל ב-64 חפצים, פרויקט נחמד, ובין היתר אפשר למצוא שם את שלמה גרוניך שכותב על האקורדיון, מוקי שכותב על הקיטבג, רוני סומק על השלט "כאן לא מודיעין" (מבריק), שלומי סרנגה על האסימון, עמיר קורץ על כרטיס מההופעה של משינה בפסטיבל ערד, ואסף חנוכה בקומיקס על צביקה פיק (שמסיבה לא ברורה מקושר כ-PDF ולא פשוט כקובץ תמונה). [עברית]
  10. [תודה לירון] משמח, מרגש ומעורר תקווה: עמותת Music & Memory מחלקת לקשישים, חולים אצלהיימר, משותקים ואחרים מכשירים עם מוזיקה שהם אוהבים, וההשפעה של המוזיקה פשוט מדהימה. בווידאו הזה מוצג הנרי, קשיש שדי איבד קשר עם העולם החיצון, והוא משתנה כליל ברגע שמשמיעים לו את המוזיקה שאהב מנעוריו. די מדהים לראות את זה קורה. גם הנוירולוג אוליבר סאקס מתראיין. אפשר לתרום לעמותה הזו פה, ואולי הגיע הזמן ליצור משהו דומה גם בישראל. למוזיקה יש כוח אדיר. [טיוב, אנגלית]
  11. קליפ חדש לשיר מצוין של אבישי אפרת וה-1840s, שנקרא "This different life" ונשמע כאילו שי נובלמן פתח דיסטורשן – וכן, זו סופר-מחמאה. [טיוב]
  12. אריאל שלם, שקורא לעצמו Ariel de Lion, שיחרר לרשת אלבום רוק ישראלי בשם אמן רשת, שמזכיר קצת את פורטיסחרוף של תחילת הניינטיז רק יותר כבד. להורדה חינם! [עברית]
  13. [תודה לגונן] הלייבל Communion records, שהוקם על ידי אחד מחברי Mumford & Sons, מציע אוסף נהדר של קולות חדשים להאזנה, עם שירים נפלאים של מייקל קיוואנוקה המופלא, ג'וליה סטון, Boy and bear ואחרים שאני עדיין לא מכיר, ושמח להכיר עכשיו לראשונה. [סטרים]
  14. [תודה לעדן] Master of my make-believe, האלבום החדש של סנטיגולד, כלומר סנטוגולד, כלומר סנטי ווייט, להאזנה מלאה וחופשית ב-NPR. [סטרים]
  15. סטרים מלא גם לאלבום החדש של רופוס ויינרייט, שיופיע בחוות רונית ב-3 ביוני. [סטרים]

  16. סליחה, יש לך מפה של הספארי?

  17. מת'יו קיוזיק מרכיב תמונות וציורים מרסיסי מפות. יאמי. [פיקלסים. לחצו להגדלה]
  18. אבל מכל הסטרימים לאלבומים חדשים שיצאו השבוע לרשת, זה שמרגש אותי יותר מכל הוא הסטרים ל-Adventures in your own backyard, האלבום הרביעי של Patrick Watson, הלהקה בראשותו של פטריק ווטסון (כמו שפי-ג'יי הארווי הייתה כמה שנים להקה שבראשותה עמדה פי-ג'יי הארווי). מי שכבר נתקל בפלא האדיר שנקרא ווטסון ירוץ לשמוע, ומי שעדיין לא נתקל מתבקש לרוץ לשמוע כדי להבין מה כל כך פלאי בו. יפהפה, מהפנט, כובש ועוד מילות תואר. רוצו לשמוע. [סטרים]
  19. בפרויקט של עכבר העיר, יובל הרינג כותב על לידת האינדי בארה"ב ועל הבעיות של האינדי הישראלי. כהרגלו, הוא כותב מלא תשוקה ומעניין, אבל גם מביט דרך פריזמה צרה עד מאוד, מפספס הרבה דברים חשובים, ובעיקר מבקש את הבלתי אפשרי במקום להציע אלטרנטיבה (pun intended) ריאלית וישימה. בכל זאת, טקסט מעניין שראוי לדיון. [עברית]
  20. נטלי קמיל תמללה הרצאה שנשא אהוד בנאי במרכז שטיינזלץ בירושלים על חלומות, סיפור הארבעה שנכנסו לפרדס, על מוזיקה ועל עוד דברים. [עברית]
  21. זה מעניין: הרכב ישראלי חדש בשם CRuNCH שמנגן "גרובטרוניקה" כהגדרתם המצוינת, וכולל את ארז טודרס (התפוחים) על פטיפונים, את תומר ברוך על קלידי פנדר רודס נהדרים ואת דן מאיו על תופים. זה הכל. וזה נשמע מצוין. [וימאו]
  22. Why man creates, סרט אנימציה (וגם לייב אקשן) קצר ונפלא של סול בס הגאון מ-1968, שחוקר את ההיסטוריה האנושית ומנסה לענות על השאלה שבכותרת: למה אנחנו יוצרים? מהי יצירה? בס יצר פתיחים בלתי נשכחים לסרטים של היצ'קוק ואחרים ושינה לגמרי את הדרך שבה אנחנו תופסים עיצוב גרפי קולנועי. הסרט הקצר הזה שלו היה מועמד לאוסקר, אך לא זכה לפרסום גדול כמו הפתיחים הקולנועיים שלו. חבל, הוא נפלא. [טיוב]
  23. [תודה לנעמה] קליפ חדש ומשונה לשיר החדש והיפה "Dark parts" של Perfume genius. [טיוב]
  24. מעצבים שונים הוזמנו לעצב כריכה חדשה ללוליטה של נבוקוב, וההצעות נכרכו עכשיו בספר משלהן. יש שם עיצובים נהדרים, שנונים ומלאי דמיון. צ'ק איט אאוט. [אנגלית]
  25. מלבב! ה-BBC אמריקה (יש כזה דבר) הזמינו ילדים לקריין את סדרת המופת Planet Earth במקום דיוויד אטינבורו המונומנטלי. זה יצא מרושל, מתוק ומצחיק. [טיוב]
  26. גבי טרטקובסקי פוצח בסדרת פוסטים חדשה שסוקרת את פועלו הנרחב בשנות השמונים של אריק איינשטיין. על העליות והירידות, הפספוסים והשירים הנצחיים, הפרישה מהבמה ומיצובו כזמר הישראלי הגדול מכולם. זו סקירה היסטורית ומוזיקלית נהדרת, ורצופה אבחנות קטנות ומדויקות של טרטקובסקי, כמו זו על צורת השירה הנדירה של איינשטיין, "כאילו הוא שר לעצמו, ונזכר במילים ובסיפורים תוך כדי השירה". מומלץ בחום עז. [עברית]
  27. בן שלו נפרד יפה מליבון הלם מ-The Band שהלך לעולמו. [עברית]
  28. הבלאק קיז הזמינו לבמה את פאקינג ג'ון פוגרטי מ-Creedance clearwater revival, וביצעו מחווה יפה ל-"The weight" של The Band. הווידאו הטוב יותר הוא של שלושתם מתאמנים מאחורי הקלעים. [טיוב]
  29. "Lone bell" הוא צעד מרתק נוסף במסע המוזיקלי הארוך של פיל אלברום, המכונה כאן Mount Eerie (ובעבר פעל תחת השם The Microphones), לחרוש תלם שהוא רק שלו. אני אישית לא יכול להפסיק לשמוע את המוזיקה של אלברום, שלשמחתי מוציא הרבה מאוד ממנה. [סטרים]
  30. אוי אוי אוי, איזה עונג אדיר אני מוצף מאז הורדתי לפני כמה חודשים את האוסף המשולש המדהים Fire in my bones שיצא ב-2009. כותרת המשנה שלו מבהירה הכי טוב מה יש בו: "Raw + Rare + Other-Worldly African-American Gospel, 1944-2007". בדיוק ככה, 80 שירי שחורים אמריקאיים אלמוניים, מבלוז בודד וחורקני של שנות הארבעים דרך גוספל כנסייתי חי ורועם ועד וריאציות נפלאות ומוקלטות רע של סול, רוקנ'רול ואפילו כמעט פ'אנק. כולם גוספל בגישה, כלומר לאו דווקא מכילים את מקהלות הגוספל המוכרות לנו, אלא פונים לאלוהים, מהללים או מתנצלים, מזהירים או מתוודים. שירי כנסייה מכל הסוגים. בקיצור, חגיגה אדירה לכל מי שאוהב מוזיקה אמריקאית שורשית של המאה ה-20. ולך תבחר עכשיו שיר אחד מתוך 80 שייצג, כשכולם, באמת כמעט כולם, נהדרים וכובשים באותה המידה את לבו של חובב אמריקנה שחורה כמוני. אי אפשר, ואיזה תענוג לבחור כמה וכמה. הנה "Down by the riverside" של Snooks Eaglin העיוור, שהמשיך לנגן בלוז בניו אורלינס עמוק אל תוך המאה ה-21 עד שנפטר ב-2009 בגיל 73. השיר הזה שלו הוקלט ב-1963 ונשמע עד היום רענן ועליז. הנה "I made a vow to the lord" האדיר של Rev. Stewart and Family מ-1953. המשפחה, שזה כפי הנראה השיר היחיד שלה שהוקלט, נשמעת כמו ערב גוספל סוער בסלון אחד, ולא בכנסייה הומה. הנה "John saw" של Grant & Ella מ-1973, שמבצעים ספיריטואל מתקופת העבדות. ויש עוד 77 כאלה! הללויה! [מפ3]
  31. שבוע אחרי הקאבר המופלא של "I only have eyes for you", בק פושט את תלבושת הרביעייה הווקאלית השחורה ולובש את הג'ינס וכובע הקאובוי לביצוע עירום ויפה לשיר המסורתי "Corrina Corrina", כחלק מאוסף הצדקה Every mother counts, שבו משתתפים גם דיוויד בואי, אדי ודר, פטי סמית', לוריין היל ואחרים. [טיוב]

  32. שמישהו ינגן את התיווי הזה

  33. מחלקת התיעוד בעיריית ניו יורק סיטי העלתה לרשת לא פחות מ-872,408 תמונות היסטוריות של העיר. [אנגלית, פיקסלים]
  34. סטרים לכל האלבום החדש של Ramona Falls, ההרכב של ברנט מ-Menomena. [סטרים]
  35. קבוצת ההאקינג של MIT הפכה את הבניין הגבוה בקמפוס, בניין גרין, למשחק טטריס ענק. חנונים זה קול. [אנגלית, טיוב]
  36. סרט המד"ב העצמאי Primer מ-2004 מחכה לכם לצפייה מלאה וישירה ביוטיוב. [טיוב]
  37. נמרוד מטאפאס וטאפאס מעדכן בריליס החדש של הפליימינג ליפס ליום חנויות התקליטים, בו מתארחים בון איבר, כריס מרטין, ג'ים ג'יימס, ק$ה (שתזדיין אם זה מקשה על אנשים להבין) וחברים. ברור, הוא גם משמיע. [עברית, סטרים]
  38. הקומיקס האדיר "הו לא" מזהיר: אל תמהרו לשלוח מייל לזמר שאתם מעריצים. [עברית]
  39. יש! "Kvistur", בי-סייד חדש ואמביינטי במיוחד לסיגור רוס. אוי כמה טוב. [טיוב]
  40. Saccadic eye motion, שאני נשבע לכם שהוא ישראלי גם אם הוא מסרב לחשוף את שמו האמיתי, הוציא אלבום חדש ויפה של שוגייז ישראלי, מה שאני יכול רק לכנות כסינגר-נויזרייטר. האלבום כולו מחכה להאזנה והורדה בחינם לגמרי, וכולל גם קאבר לספארקלהורס זצ"ל. [בנדקאמפ]
  41. עברתי היום על הדיסקים שלי כדי לחפש משהו, ונתקלתי באחד הדיסקים האלה שיושבים להם שם במקום שלהם כבר שנים על גבי שנים בלי שאני שומע אותם. זה לא שהם רעים, חלילה, אני משתדל לא להחזיק בבית דיסקים שאני לא אוהב – אלה פשוט דיסקים שמשויכים כל כך חזק לזמן ומקום ואנשים מסוימים, נגיד גיל 14 עם החברים הספציפיים ההם והילדה שהייתי מאוהב בה וכל זה, שזה מוזר מאוד לשמוע אותם היום. זה היה הפסקול של באטמן לנצח, המכונה גם באטמן 3. האמת היא שזה אוסף די מעולה. כן, יש בו את "Kiss from a rose" של סיל (הזכרתם שזה מהסרט הזה?) ואת השיר ההוא של יו-2, אבל בעיקר יש בו דברים סופר מגניבים כמו שיר אדיר של פי-ג'יי הארווי שלא יצא בשום מקום אחר, ניק קייב, סאני דיי ריל אסטייט, הפליימינג ליפס ומאסיב אטאק. כאלה דברים. והתחלתי לחשוב איך אוספי פסקולים שכאלה היו פעם שער לעולם מוזיקלי ענק, הם היו אוספים שיכלו לשנות את חייך, ופעמים רבות אכן עשו את זה. והיום זה בקושי קורה. כלומר, זה קורה המון – בבלוגים, בתכניות רדיו, בפודקאסטים, בפייסבוק אתה יכול ליפול על לינק של חבר ליוטיוב ולמצוא את האהבה המוזיקלית הגדולה שלך לעשור הקרוב! אני לא אומר חלילה שוואו פעם מוזיקה הייתה משהו-משהו והיה לה חשיבות והיום הכל קשקוש בלבוש. רחוק מכך. אני רק אומר שלפסקולים היה פעם תפקיד כזה, והיום ממלאים את התפקיד הזה דברים אחרים, כמו סדרות טלוויזיה מצליחות שמכניסות פתאום שיר של ה-XX לפרק דרמטי ומזניקות את הלהקה להצלחה כלל-יבשתית באמריקה. חשבתי על זה, ועל כך שהפסקול האחרון שעשה לי את זה באותה הצורה היה של סקוט פילגרים. אחד מהשירים שנשארו איתי משם הוא "Sleazy bed track", בעל השם המודע-לעצמו מדי של The Bluetones, להקה לא רעה מהשוליים הפחות זכורים של הבריטפופ, שהתפרקה סופית לפני שנה. שיר נפלא שמתפתח נהדר מ-1998, שהיום אני אוהב מאוד, ושהייתי מפספס לחלוטין לנצח אלמלא פסקול אחד ערוך היטב. היי, תודה, קולנוע. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!

18 תגובות על “עונג שבת: מסע מחום אל חום”

  1. בן הגיב:

    את Sleazy bed track אני מכיר מהפסקול של סקוט פילגרים, שמכיל עוד פנינים כמו Teenage Dream של T-Rex ו-Black Sheep של Metric. אז אני אנצל את ההזדמנות להמליץ עליו לחובבי הסרט וגם לשאר (:

  2. בן הגיב:

    מסתבר שגם אתה חשבת באותו כיוון כמוני – זה מה שקורה כשרואים שם של שיר שאוהבים מודגש באדום ורצים לכתוב תגובה.

  3. זרע ביב הגיב:

    עוד על CRuNCH:
    http://www.haaretz.co.il/gallery/music/discovery/1.1624440

    נ.ב. – מתן שרון יצא גדול. יש לו המון כבוד לסבלימינל והמלים שלו מגיעות ממקום של אכזבה אמיתית ותקווה שהראפר יתעשת.

  4. יאיר י. הגיב:

    אוסף הבלוז המשולש שהזכרת, שהוא באמת אדיר במיוחד הוא רק אחד מהריליסים הנפלאים של הלייבל Tompkins square. הבחור שם מוציא חומרים מאד איכותיים, בין שהם עכשוויים ובין שהם אוספים כמו שהזכרת, שווה לבדוק את הדברים האחרים שלהם,כל ריליס מלמיליאן

  5. קובי הגיב:

    גיאחה, תודה לך. גם בימים קצת יותר עצובים אתה גורם לי לחייך ולהיות מסוגל לשרוד עם כל המוזיקה המצויינת, הכתיבה הנהדרת וההצפה לטובה של כל כך הרבה סוגיי אומנות מגניבים ומעוררי הפתעה, פליאה וחיוך. הקולאז'ים מהמפות עוצרי נשימה. האלבום החדש של פטריק ווטסון גורם לי להצטער שוב מחדש שאלבומיהם לא בהישג יד בצורה קלה יותר, בארץ. המאמר על אפרת בן צור של בן שליו פשוט קסום כמו המוסיקה וקולע בול. ואוסף הבלוז המשולש…אאחחחח…תמשיך להכיר לי דברים שאין כמעט שום סיכוי שאגיע אליהם לבד…

    וחבל על הזמן, איזו הפתעה לגבי פס הקול של באטמן לנצח…חחחחח….שמח לפחות שפס הרקול אדיר 🙂 אם נסטה ממש מהנושא, ראיתי את הסרט לאחרונה בטלויזיה והייתה לי התפכחות רצינית לגבי איך דברים נראים כל כך טוב כשאתה בן 12 לעומת כשראית כבר כמה וכמה סרטים, גדלת, התבגרת, והבנת כמה לצערינו העבודה עליו הייתה מלאכותית, מוגזמת וגרועה…אבל ג'ים קרי עדיין מבריק, בכל מה שהוא עושה. הסיום בו הוא מאושפז בארקהם אסיילם פשוט אדיר 🙂
    ולא יעזור, טים ברטון הרבה יותר טוב בבימוי שלו, בבחירת השחקנים, בעיצוב ובבחירת דני אלפמן הגאון לפס-הקול, מכל מה שיבוא לדעתי אחרי בסאגת הבאטמן. אני יודע, כולם סוגדים לפרשנות החדשה של כריסטופר נולאן ומשבחים אותו כאילו אין מחר, אך לדעתי, הדבר היחיד שיצא נפלא בסרטים האחרונים הוא הג'וקר של הית' לדג'ר. אין כימיה בין השחקנים הראשיים, הקול של באטמן מוגזם באופן מגוחך, ולחנוק סרט עמוס וכבד וארוך מדיי בטונות של פעלולים (מדהימים אולי, אבל עדיין, איפה הנשמה של הסרט?) ופסיכולוגיה בגרוש…יותר מדיי כבדות וחשיבות עצמית… לטעמי סתם קישקוש ריאליסטי מדיי, לוקח את עצמו יותר מדיי ברצינות והיה יכול להיעשות נהדר בלי באטמן עצמו, כסתם סרט פשע הוא מיותר שם.

  6. קובי הגיב:

    אה, ועוד תגובה קטנה-בקשר לשיר-מתאבן ששיחררה פיונה מאלבומה החדש, אני מסכים איתך לגמריי, גם אני לא נפלתי , אבל זה ממש לא מאכזב אותי. אני חייב לומר לך שכך היה לי איתה גם באלבום הקודם, וכך עם עוד כמה יוצרות מעולות. לא תמיד שיר אחד מפיל אותי, אבל כשכל האלבום מתנגן, לפעמים השיר באמת פורח פתאום 🙂 מחכה לאלבום שלה בכיליון אוזניים!

  7. דורצח הגיב:

    גם לוליטה וגם המפות נהדרים. תודה!

  8. עלמה הגיב:

    מספר 30 מדהים לחלוטין. תודה! איזה עונג!!!

  9. מיכאל גינזבורג הגיב:

    4 טאבים חדשים נפתחו להאזנה! תודה 🙂

  10. מאיה הגיב:

    משהו על ראפ ישראלי אפרופו סבלימינאל
    http://snap.bandcamp.com/track/–5
    תקשיבו עד הסוף. זה מתפתל ומשתנה ללא הרף. אבל גם מצחיק

  11. אורי הגיב:

    הקסמת אותי, בלי מרכאות, בטקסט הפותח את העונג השבת. זה קורה בעצב בעוד ימים שלמים של דברים אחרים בחיים, וכמו במקרים רבים וקסומים אחרים, המוזיקה ממלאת את תפקידה כמשל ללא מתחרים.

    אצלי שמתי לב לתופעה מדאיגה אפילו יותר – אני כבר לא מחזיק באופן פיזי שום דבר. אם פעם האייפוד שלי היה מלא באלבומים שאת עטיפותיהם הורדתי מהאינטרנט, מיינתי שירים ושיפצתי תגיות, היום הכל נמצא בסאונדקלאוד או ביוטיוב. אין יותר האזנות לאלבומים שלמים מחוץ לבנדקאמפ ואין גם שום משמעת לעשות את זה.

    אני אסיים בציטוט מתוך גנג קלרז, מתורגם לעברית מקרטעת: "אני יודעת שלא כל כך אכפת לך מכסף, אבל אני אשיג קצת בשביל להזמין אותך לצאת"

  12. libby הגיב:

    אייטם 9 – יוזמה מאד יפה. הנושא כמובן מוכר, דבר עם אנשים שעוסקים בריפוי בעיסוק בבתי אבות ובשיקום. ישנם בתי אבות שמשקיעים זמן ותשומת לב וכסף במוזיקה חיה וגם במוזיקה שמותאמת אישית (משירים באמהרית ועד הונגרית).
    זה תלוי מאד בצוות ובנכונות של כל מקום, ולכן מן הסתם בהחלט יש מקום להרים פרויקט דומה בארץ. ארגון אש"ל (ששייך לג'וינט) יוזם ותומך בהרבה פרויקטים לטובת מבוגרים בקהילה ובבתי אבות, אפשר להביא לתשומת לבם.

    ובקשר לאייטם 32 – הבנין המרובע בעזריאלי מחכה…

  13. מיכאל גינזבורג הגיב:

    אורי, למה נכנעת לכל זה?
    אלבום פיזי זה ה-דבר. לשים במערכת ולשים אוזניות.
    היום מוזיקה הפכה למשהו מלאכותי ואנשים מתייחסים אליה בזלזול וחבל.
    אין לי אייפוד או אייפד או MP3 כי אני לא מאמין בזה.

  14. איריס הגיב:

    גיא, תודה! תענוג כתמיד.
    שאלה חשובה, כמעריצה אדוקה של בן שלו, גם בכתבה שלו לא הבנתי – מה זה לעזאזל "פרופילים בלגיים קסומים"??!!

  15. איריס הגיב:

    הבנתי,תודה 🙂 חור בהשכלה אדריכלית

  16. אוכל בחוץ הגיב:

    * ממש מקווה שקרח 9 יתנו לפחות איזה טור קצר

    * הקטע עם סאב עושה ריח של יחסי ציבור

    * הכתבה של בן שלו היא להיט לא נורמלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *