19 בנובמבר 2011

עונג שבת: צרצרים בתוך הצג

  1. הרבה מילים נשפכו בשנה האחרונה על אלבום הבכורה של ג'יימס בלייק. כמעט כולן מוצדקות. כן, זה אלבום מרגש לאללה. כן, זה אלבום שמביא שתי מגמות נפרדות אך קשורות לכדי שיא אמנותי (הדאבסטפ, והמניפולציות על קולו של הזמר העדין, ראו תום יורק, בון איבר וסולנית דה נייף). וכן, אני יודע שזו אמירה גדולה, אבל זה אלבום שמשכתב את החוקים המקובלים של מהו סינגר-סונגרייטר. מה שמדהים כאן הוא הסינתזה: איך באלבום אחד מותכים ביחד כישרון אדיר לבניית סאונד והרכבת דינמיקה של שיר (כאמור: בלייק הוא תלמיד דאבסטפ מחונן ומיומן), הגשה מלאה בנשמה, נסיוניות. ובעיקר, שימוש מרתק בחלל ובמרכיב הנדיר הזה במוזיקה: דממה. עם כל המרכיבים שרשמתי כאן היה יכול בלייק להוציא אלבום אלקטרוניקה מעולה ותו לא. אבל הוא בחר להיות סינגר-סונגרייטר. כשאנחנו שומעים את המושג הזה אנחנו חושבים אוטומטית על גיטרה אקוסטית, או על פסנתר. ויש כאן פסנתר לרגע, אבל כמעט כל הצלילים באלבום הזה הם דיגיטליים, ממוחשבים, מסונתזים, אלקטרוניים. והם בכל זאת, קודם כל, שירים. לא טראקים, לא טיונים, לא רצועות, לא קטעים. שירים. אפילו "I never learnt to share" עם המנטרה החוזרת בלבד הוא קודם כל שיר נשמה ורק אז קטע אלקטרוני עוצר נשימה, במיוחד הנסיקה אל התהום שנפערת באיזור 3:40, רגע ששומט את האדמה מתחת רגליי בכל האזנה. להיות סינגר-סונגרייטר אחרי ג'יימס בלייק מחייב בחינה מחדש של הבחירות שלך. האם אני תקוע עם הגיטרה מבחירה או מכורח? בלייק הראה שאפשר להיות סינגר-סונגרייטר גדול, אנושי ומלא חום גם בהפקה אלקטרונית-דאלקטרונית. הוא לא הראשון שעשה את הדברים האלה, אבל הוא הביא אותם לכדי נקודת שיא שקבעה סטנדרט חדש עבור כל מתחריו. בהצלחה להם. בינתיים, במיוחד עם הגשם הזה, אני לא מפסיק לשמוע את האלבום הזה השבוע. [מפ3. "גוספל פרטי", כותב עליו קוטנר שהתאהב גם הוא]
  2. שום דבר *נורא* חשוב לא קרה השבוע. הלאה!

  3. אם אתם אוהבים עיצוב, רשת ועיצוב רשת, ביום ראשון ייערך בתל אביב האירוע החינמי WixFest 2, ואני אתקלט. יהיו הרצאות קצרות ומעניינות של אנשים טובים כמו לירון תאני, יובל סער, מאיה מרום, אברהם קורנפלד ועוד. כל הפרטים כאן. [עברית]
  4. ריליס חדש נוסף מבית Raw Tapes, קולקטיב הביטים הישראלי האדיר. הפעם אלבום חדש של Mad Steve, שבזכות קטע שלו גיליתי את Raw Tapes מלכתחילה. ביטים מוקפדים ומרושלים בחינם לגמרי. [בנדקאמפ]

  5. אם משהו נראה לכם עקום במילה הזו, המשחק הזה בשבילכם

  6. דרך יובל סער הגעתי למשחק טיפוגרפי קטן ונהדר בשם Kern, שבו צריך לרווח את האותיות במילה בצורה מושלמת (או באנגלית: to kern). כמה שזה פשוט, ככה זה ממכר (עבור חובבי פונטים כמוני). [אנגלית]
  7. פייסט מארחת את אד דרוסטה מגריזלי בר לביצוע מיוחד של "Cicadas & gulls" מהאלבום החדש שלה. [סטרים]
  8. איך ליצור מתח בקולנוע? רב האמן אלפרד היצ'קוק מלמד בכמה דקות קצרות. [טיוב, אנגלית]
  9. אלכסנדר צ'ן, פריק של מתמטיקה ומוזיקה בן 30, מחזיק במשרת חלומות. הוא עובד ב"מעבדת היצירתיות" של גוגל, שם הוא יצר בין היתר את אחד הגוגל דודלז המפורסמים ביותר, זה של לס פול שאפשר לכם לנגן עליו. צ'ן ממשיך ליצור חיבורים בין מוזיקה, אנימציה ותכנות ווב, ואחרי שיצא מפת הסאבוויי הניו יורקית מנגנת (פרטים) הוא יצא לדמיין מחדש ויזואלית יצירה של באך לצ'לו. בבלוג שלו אפשר לצפות ולשמוע, וגם לקרוא פירוט גיקי על המכניקה שמאחורי היצירה. [אנגלית, וימאו]
  10. סיפור, כיסוי מביא את הסיפור של דקל חברוני על עיצוב עטיפת האלבום של Umlala. נייייס. [עברית]
  11. זה מקסים: מכתב שכתב מיק ג'אגר לאנדי וורהול, אחרי שוורהול הסכים לעצב את אוסף הלהיטים של הרולינג סטונס, מה שהתגלגל לעטיפה האייקונית של Sticky fingers. [אנגלית]
  12. אחד האוספים האהובים עליי ביותר, אוסף נענע 4, עלה לבנדקאמפ החדש של נענע דיסק. זה אוסף שיצא ברגע השיא של המפגש בין רוק ואלקטרוניקה בישראל, התקופה בה יצאו בין היתר "האחר" של ברי סחרוף, "מנועים שקטים" של אמדורסקי, "שיר טיול" של אביתר בנאי, "ביקיני 2" ועוד ועוד. נענע 4 ניסה לקחת את כל זה צעד אחד קדימה. בניגוד לאוסף נענע 3 המקושקש (והנדיר מאוד), לטעמי הוא הצליח, ובענק. ולראייה, גם היום הוא מעניין ולא נשמע מיושן. יש פה אסופה נפלאה של כמה מהדברים הכי טובים ומעניינים שנוצרו בשוליים הניסיוניים של הרוק הישראלי התל אביבי באותן שנים (שחפפו קצת את השנים של מהפכת FACT בירושלים). בין השאר יש שם קטע אדיר של רעש, "נעים" המבריק של שרון רוטר, קרני פוסטל, יאפים עם ג'יפים המוקדמים והאלקטרוניים (נציגי פאקט היחידים כאן), שני קטעים ענקיים של רונן הופמן, הקטע העצום-עצום-עצום "טיסה נעימה" של צמד ראות (מאור כהן ורע מוכיח, שגם משתף פה פעולה עם ברי בקטע מפציע) ועוד ועוד פנינים, וגם שיר סיום מהגדולים שבנמצא (אהובה עוזרי! היה צריך לא מעט ביצים כדי לשים אותה, לפני 11 שנה, באותו אוסף עם אינפקציה, מאור כהן וברי סחרוף. זה לא היה אז מובן מאליו). למעשה, מלבד השיר הבנאלי והמשעמם של "הכוכב הלבן", זה אוסף כמעט מושלם בעיניי. זה אוסף שמלווה אותי כבר 11 שנים, ולא מפסיק לרתק, לסקרן, לרגש ולהזיז אותי. והנה הוא כאן, ב-30 ש"ח בלבד או בחינם להאזנה ללא כל הגבלה. כמה טוב שאוצרות לא הולכים לאיבוד. [בנדקאמפ]
  13. והנה עוד אוצר שלא הלך לאיבוד בזכות הוצאה מחודשת של נענע דיסק, ועכשיו מגיע גם לבנדקאמפ: האי-פי המעולה והפולחנים מדינת ישראל נגד קראוז שמואל. זה EP מחופף, מסומם, פרוע ונהדר של קראוס מ-1977 (הוקלט ב-1971, תוך שעתיים, עם הרכב מדהים של חיים רומנו, שמוליק ארוך ואהרל'ה קמינסקי), תעודה גאראז'ית של הרס עצמי, רוח שטות, התפרקות וזעקה של אדם רעוע ועמוס בכישרון, שרק לפני כמה שנים המציא את הפופ-רוק הישראלי עם החלונות הגבוהים ומצא את עצמו בכלא. הנה הרחבה בשרת העיוור, והנה כל האלבום להאזנה בחינם והורדה בתשלום. [עברית; בנדקאמפ]
  14. האנס זימר, המלחין הקולנועי המפורסם, עובד על הפסקול לסרט החדש בסדרת באטמן של כריסטופר נולאן, והוא זקוק להקלטה של הרבה, הרבה, הרבה, הרבה מאוד אנשים. לשם כך הוא פתח בפרויקט Crowdsourcing (יש למילה הזו תרגום עברי כלשהו?), והוא מזמין כל אחד ואחת מכם לשמוע ולהקליט בעצמכם את הקריאה החוזרת (שנשמעת כמו "דשא בעשרה, דשא בעשרה!") ולמעשה להשתתף בפסקול הסרט הבא של באטמן! [אנגלית]
  15. המדע המודרני כמפת רכבות. ויזואליזציה מעניינת. [אנגלית]
  16. תמיד מספרים לי דברים כאלה באיחור, אבל השער האחורי קם לחיים עשירים ופעילים מאוד בעמוד הפייסבוק של עוזי וייל שפתוח לכולם. רוצו. [עברית]

  17. התחפשתי לאסטרונאוט

  18. [תודה לאביטל] אם נרטבתם או הוצפתם השבוע, הנה המדריך לשורד בגשמים הבאים: אלתורי הצפות תאילנדיים אוסף תמונות מעוררות חיוך והשתאות, של פתרונות יצירתיים להצפות התאילנדיות. [אנגלית]
  19. אזהרה: לי אישית היה קשה לשרוד עד הסוף את הקליפ החדש של Los Campesinos. אני מת על הלהקה, וגם על השיר החדש, "Hello sadness" (מתוך האלבום באותו השם), אבל מסכת ההתעללויות הקלות (באמת קלות) בקליפ הזה הצטברה לבחילה רצינית. עם זאת, כאמור, שיר מצוין נוסף של להקה נפלאה. [טיוב]
  20. רוצים לבנות אפליקציות לאייפון\אייפד, אבל אין לכם שום ידע? בסטנפורד מעבירים קורס בנושא, ומה אתם יודעים? אפשר לצפות בו בחינם. [אנגלית]
  21. ישששששששששששש אלבום חדש ל-Lambchop יצא בפברואר! הנה כבר שיר ראשון מתוכו, "If not I'll just die". אח, קורט ואגנר, הרטט את לבי. [סטרים]
  22. זה כמו Double rainbow, אבל באמת מרשים ולא מגוחך. שתי מטיילות נקלעו לנחיל זרזירים מעל אגם, והתוצאה מעוררת השתאות. [וימאו]
  23. פיטר הוק, בסיסט ג'וי דיוויז'ן שמגיע ארצה, בוחר בוואלה את 10 האלבומים שעיצבו את חייו. [עברית]
  24. הנה סרטון שיעשה צמרמורות עונג לכל מי שמתעניין בשפה. ראשית, הסרטון עצמו מורכב מטיפוגרפיה משגעת. שנית, הוא פרומו לספר חדש ומעניין בשם "Is that a fish in your ear" מאת דיוויד בלוס, שעוסק ב"תרגום והמשמעות של הכל", או למה התרגום כל כך חשוב בימינו ומה קורה כשיש התנגשות בין שפות, שחלקן חסרות מושגים בסיסיים שיש באחרות. [וימאו]
  25. סטרימינג חופשי ומומלץ בחום גבוה להחריד לכל אלבום הבכורה המדהים של Tiny Fingers, שקרוי בישראל Massive fingers spacetrip. גם חסר תרבות ממליץ בחום של מאגמה. והנה הם עוד לא סיימו להוציא את אלבום הבכורה שלהם, וכבר יוצא להם אלבום נוסף – טייני פינגרז לייב באולפני קול הקמפוס, באלבום שהוקלט חי בתכנית "אור לגויים" ונקרא Foreign telegrams. אפשר לשמוע אותו כבר עכשיו בסטרימינג מלא. החלטה מסחרית חכמה? לא בטוח. פינוק גדול למעריצים? בהחלט כן. 2012 הולכת להיות שנת טייני פינגרז? הנה התחלתי את ההייפ. [סטרים]
  26. יעל מ"הקוף עם התוף" המליצה ואני לקחתי את ההמלצה בשתי ידיים: Yellowbird הוא פרויקט של סולן Apollo Sunshine, סם כהן, והוא נהדר נהדר. אפולו סאנשיין היא להקה מעט זיקיתית, ואין כמעט שני שירים רצופים באלבום האחרון שלה שלקוחים מאותו הז'אנר. ב-Yellowbird, כהן מצמצם מעט את הטווח הז'אנרי לשניים עיקריים – פופ בארוקי מהסיקסטיז, בטווח שבין סקוט ווקר לסרז' גינצבורג, וקאנטרי-רוק, ומעמיק בהם את החקר. שירי אהבה לחסרי אהבה, ומוזיקה יפה למתגעגעים. [עברית, בנדקאמפ]
  27. רק בקולבר ריפור(ט) אפשר למצוא סצינה כזו: בריאן אינו ומייקל סטייפ (שנראה נורא, כאילו הוא עצוב חולה וזקן בו זמנית) שרים עם קולבר א-קפלה את "Lean on me" של ביל וית'רס. כל זה קרה אחרי ראיון של קולבר עם אינו, שגם בו אפשר לצפות בלינק המצורף. [וידאו]
  28. [תודה לאביב] שעשה לי קצר בעצב בין העין למוח עם היצירה הארכיטקטונית המרהיבה הזו. [פיסקלים]
  29. קווסטלאב מ-The Roots מספר איך נעזר בכוחות העל של ג'יי-זי כדי להשיג את רדיוהד בטלפון ולאשר את הסימפול שלהם ב-"Atonement" של הרוטס. משעשע, ומדאיג. [אנגלית, טיובס]
  30. מזל טוב למאסטר יוני רכטר, שחגג היום (שישי) יום הולדת 60. בן שלו מנצל את ההזדמנות כדי "לחגוג, לברך ולנצל את ההזדמנות כדי להגיד כמה מלים על יצירתו" ב"הארץ". כשמדובר בשלו כותב על רכטר כמעט מיותר לציין מראש שזה תענוג לקרוא, אבל תשמעו, זה תענוג לקרוא. [עברית]
  31. [תודה לירון] שכותב: "זה האינטרו הכי מגניב לאתר שראיתי לאחרונה", על הפתיח המושקע (והמחפיץ…) לאתר של Soulwax. [וידאו]
  32. חברים מ-LCD Soundsystem ו-Hot Chip הקימו הרכב חדש בשם New build. הנה כמה שירים, שבאמת נשמעים כמו סינתזה בין שני ההרכבים האלה. [סטרים]
  33. יוצרי סרטים עצמאיים – מובי פתח אתר עם מעל 120 קטעי מוזיקה שלו, והוא נותן לכם אותם בחינם בתנאי שלא תעשו שימוש מסחרי בסרט שלכם. לכו על זה. [אנגלית]
  34. מזל טוב גם לג'ף באקלי, שאלמלא היה טובע ומת היה חוגג השבוע את גיל 45. הנה "Everybody here wants you", סרט תיעודי בן שעה על כוכב השביט הבוהק הזה שחלף בשמינו לרגע קצר מדי. [טיוב]
  35. [תודה לאביטל] הצלמת אירינה ורנינג שיחזרה תמונות ילדות של אנשים שונים, כשהם מבוגרים. נכון, כבר ראינו דברים כאלה, אבל לא ברמת דיוק כזו. נפלא. [פיקסלים]
  36. [תודה לעידית] Eye-candy רציני במיוחד: אלן טיילור ממדור התמונות המרהיב In Focus (לשעבר The Big Picture) בחר 45 תמונות מרהיבות ומהממות מתחרות התמונות השנתית של הנשיונל ג'יאוגרפיק. באמת, ממתק לעיניים. [פיקסלים]
  37. The Antlers הקליטו קאבר מעניין, אך אולי מעט מפוספס, ל-"VCR" של The XX. [סטרים]
  38. Deadmau5, מצידו, עוקף בסיבוב עם קאבר יפה ל-"Codex" של רדיוהד, מתוך האלבום האחרון שלהם. [סטרים]
  39. מדי שנה, ערך ג'ון פיל ספיישל סיכום שנה עם 50 השירים הטובים של השנה כפי שנבחרו על ידיו ועל ידי מאזיניו. הוא עשה את זה מאז 1976 ועד מותו ב-2004 (אחרי מותו המשיכו בלעדיו). אתר חדש מנגן בלי הפסקה את כל השירים האלה (50*28=1400), ורובם נפלאים. התוצאה היא רדיו האינטרנט הכי טוב שלא ציפיתם לשמוע בחיים. [טיובס]
  40. [תודה לעמרי] אוקיי, זה ממש מגניב. הנחתי שהטכנולוגיה קיימת אבל עדיין לא יצא לי לשחק בה: קטעי וידאו ממופע של Muse, שאפשר לשלוט ולטייל בהם בריל טיים. לא רק שאפשר לבחור בין מצלמות, שזה טריק ידוע, אפשר גם להזיז את המצלמות ב-360 מעלות בכל רגע נתון. נפלא. [וידאו]
  41. [תודה לדורה] דבי אילון כותבת על אשכרה מתים ורייסקינדר, ועל חשיבות הטקסטים שלהם. [עברית]
  42. עלמא הופמן מגלה לי על הפרויקט היפהפה של אלונה נוף וליאור אבל, שנשמע כל כך זר: לא ישראלי, כן חורפי. נוף היא בעיקר צלמת, אבל הוא בעיקר מהלהקה המעולה והרועשת דראנק מאשין. פה הם עושים משהו מאוד עדין ויפה. "In the woods" הוא השיר היחיד שיש בינתיים ברשת. [סטרים]
  43. [ויה ויה, שחזר בשיא המרץ] הורידו את "מתוך שינה" של בני המה בחינם! [עברית, מפ3]
  44. [ויה ויה] יוני שלמון אוצר ערוץ אנימציה ישראלית בווימאו. [וימאו]
  45. סטרים מלא לאלבום החדש של קייט בוש. מומלץ להאזין בזמן קריאת הראיון איתה ב-Quietus. [סטרים, אנגלית]

  46. איך מגיעים? אה, אתה הולך שמאלה…
    -איזה שמאלה?

  47. גוגל מפות + מבחן רורשאך = Rorschmap. היפנוטי. [מפות]
  48. [ויה דורה] מממממממ, פורנו מדפי ספרים. [פיקסלים]
  49. הידד! "In love divine", שיר בונוס מהמהדורה היפנית של האלבום החדש של The Rapture. [סטרים]
  50. DJ Shadow (ראו גם בסיום העונג) הבריק עם קליפ חדש והזוי (לא בשימוש הנפוץ-מדי למילה הזוי שמודבקת לכל דבר קצת משונה, מפתיע או בלתי צפוי, אלא הזוי באמת במובן הסוריאליסטי וההזייתי) לקטע "Scale it back", שבו מתארחת יוקימי נגאנו מ-Little dragon. צמד הבמאים קייסי ואיוון הזמינו את אמן הזיכרון בן פרידמור לשנן רצף של קלפים. רוב אמני הזיכרון משתמשים בשיטה של הצמדת תמונות או דימויים לכל קלף, ושינון ה"סיפור" שנוצר מהרצף שלהם. ברוב המקרים, מדובר בסיפור מאוד סוריאליסטי, וכל מה שנותר לקייסי ואיוון היה להמחיז את הסיפור הזה, לצלם ולשים ברקע את השיר של שאדו. הקליפ עולה בהרבה על השיר, והוא מלא דמיון. [וימאו]
  51. [ויה ויה] קומיקס מעורר השראה לאמנים. אל תוותרו. [אנגלית, קומיקס]
  52. Mustachiness הוא עוד אתר שלקח רעיון מפגר והפך אותו למבריק: הקלידו שם של אמן, להקה או שיר ותקבלו שפמים מוזיקליים העשויים מתצוגת גלי הקול שלהם. [מטופש ונהדר, אנגלית]
  53. טום וייטס התראיין לא מעט סביב האלבום החדש, אבל כמעט כל הראיונות פורסמו כטקסט, ולא זכינו לשמוע את קול החצץ העמוק והמפורסם שלו. בראיון רדיופוני לטרי גרוס ב-NPR יש הרבה מאוד מהקול הנהדר הזה כשווייטס מדבר, משתף, וכהרגלו גם ממציא ומשקר בלי למצמץ. [אנגלית, סטרים]
  54. בתור מעריץ ענק של Pinkerton, האלבום הקלאסי והמבריק של Weezer כשעוד לא היה מביך לשמוע אותם, אני בהחלט מסמן לקנייה\גניבה עתידית את The Pinkerton Diaries, ספר של סולן וויזר ריברס קומו, שיצא בליווי אוסף האאוט-טייקס השלישי שלו עם שירים מאותה התקופה. מכיוון שמבחינתי מדובר בתקופה הטובה ביותר של וויזר וקומו, שכרגע לא מראים שום סימנים של חזרה לאותו הכושר, אני מעדיף להמשיך לחפור ברגע הגדול ביותר שלהם. [אנגלית]
  55. [תודה לירון] דברים שמעצבנים אותי. כלומר אותה. סטריפ שבועי בעברית. [עברית]

  56. זה יוצא בערך דולר לפיקסל

  57. מישהו שילם כמעט 4.5 מיליון דולר להדפס של התמונה הזו, מה שהפך אותה לתמונה היקרה ביותר בעולם. לעולם לא אבין את עולם האמנות. [אנגלית]
  58. אני לא בטוח מה היה דחוף לקומון להוכיח בשיר החדש "Sweet", אולי שהוא לא רק הראפר הנבון והמוכשר אלא גם טאף ניגר מהשכונה, אבל אני מת על ההפקה והקשיחות, אפילו אם הטקסט בעיקר מצחיק אותי. [טיוב]
  59. לפיל אלברום, יוצר הלו-פיי הכה-מבריק בעיניי (שפעל גם תחת השם The Microphones ושאר שמות), יש שיר חדש תחת פרויקט Mount Eerie הפורה-מאוד-תודה-לאל. "Distorted cymbals" עשוי לגרום לכם להסתקרן מספיק כדי להעמיק בו, ואם זה יקרה – אני את שלי עשיתי. [סטרים, אנגלית]
  60. freealbum[תודה ליניב] התרעת סופרגרופ: Caribou vibration ensenble מכילה מוזיקאים מקאריבו, מהסאן רא אורקסטרה, את פור-טט ועוד חברים מעניינים. והכי טוב: הם כבר הקליטו אלבום הופעה ביחד, והוא ניתן להורדה חוקית דרך סאונדקלאוד. יש תמורה בעד… אה… לשוטט חינם באינטרנט. [מפ3]
  61. יובל סער מדווח בהתרגשות מוצדקת על שיתוף פעולה מפתיע בין ג'ונתן ספרן-פויר, נתן אנגלנדר ועודד עזר! התוצאה היא הגדה טיפוגרפית לפסח. עפ"י יובל, "ההגדה מורכבת משלושה חלקים – טקסט ההגדה המקורי ותרגומו לאנגלית על ידי אנגלנדר, ציר זמן של תולדות העם היהודים משנת 1,500 לפנה"ס ועד ימינו, וחלק נוסף של פרשנויות שכתבו אנשי הגות". ריר. [עברית]
  62. יאיר יונה מנסה לעשות לכולנו חיים קלים יותר, וכותב את הפוסט שכל מוזיקאי, בעל לייבל, יחצ"ן ומנהל אמנים צריך חייב לקרוא, אם הוא רוצה לעשות כסף ממכירת מוזיקה ברשת. יונה לוקח את פורטיס כמקרה מבחן, אבל פורטיס המסכן לא אשם. זה מי שמנהל את נוכחות הרשת שלו שמפשל, כמו אצל רוב האמנים הגדולים בארץ. לגזור, לשמור וליישם, בבקשה. [עברית]
  63. בנדקאמפ שכרו את אנדרו דאבר, אחד הפובליציסטים המובילים במהפכת המוזיקה הדיגיטלית (ויועץ בבנדקאמפ מימיה הראשונים) שכבר הוזכר פה בעבר לא פעם, בתור מבקר המוזיקה שלהם – מדי שבוע הוא יבחר אלבום אחד מהקטלוג העצום בבנדקאמפ ויכתוב עליו בעמוד הראשי של האתר. רעיון מעניין, שהוא מיושן מאוד ומזכיר מונומנטים מיושנים כמו All Music Guide, ולכן הופך מעניין עוד יותר כשהוא מופיע בעמוד הראשי של בנדקאמפ, אתר שמצד אחד חידש ומשנה את תעשיית המוזיקה, ומצד שני אכן שם דגש על אלבומים כפורמט השלט. [אנגלית]
  64. לוקח זמן להתרגל לאלבום החדש של DJ Shadow, שחלק ממנו הוא ניגן לנו במופע שלו כאן בארץ. ברגע שמפסיקים לחכות לעוד Endtroducing, מתחילים באמת ליהנות מ-The less you know the better, שהוא מסע ארוך (שעה ורבע) ומפותל (19 קטעים) אבל אף פעם לא ממש מאבד גובה או מתיש. יש שם באנגרז מעולים כמו "I gotta rokk" ו-"Let's get it (bass bass bass)", שירי היפ-הופ מתור הזהב של הניינטיז כמו "Stay the course", קטעים שנשמעים כמו אלבום רוק לגמרי, כמו "Warning call" עם טום וק, ויש, כמו תמיד אצל שאדו, קטעים שגורמים לך לחשוב או מיי גאד מאיפה לעזאזל הוא הביא את זה עכשיו?! והקטע שגרם לי לעצור בחריקת בלמים ולשמוע אותו כמה פעמים ברצף היה הקטע המטריד והרודף "Give me back the nights". אני לא יודע מאיפה הדגימה הזו של הדובר, אבל שאדו מטפל בה ברגישות ובכישרון, עוטף אותה רק בליין באס ובדגימה מקוטעת ברגע המכריע. זה קטע מטלטל, במיוחד כשהוא מגיע לפני להיט כמו "I gotta rokk", וצריך ביצים בגודל של פטיפון כדי להכניס קטע כזה באמצע האלבום החדש של די-ג'יי שאדו. פלא שאנחנו מצפים לכל ריליס חדש שלו? [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי! מה הפסקול שלכם לגשמים הנוכחיים?

27 תגובות על “עונג שבת: צרצרים בתוך הצג”

  1. מיכאל גינזבורג הגיב:

    ברצוני להוסיף לינק לשיר של פרינסס צ'לסי, הרכב חדש ומתוק.

  2. עלמה הגיב:

    התמונות האלה של אנשים בילדותם ובבגרותם מהפנטות. אי אפשר להפסיק לבדוק מי השתנה ואיך… תוד

  3. עלמה הגיב:

    המילה האחרונה הייתה "תודה" אבל כנראה שלכפתור כל כך כיף כשלוחצים עליו שהוא לא התאפק ולחץ את עצמו לפני שהתכוונתי לעשות זאת

  4. בקשר לקאריבו, הופעה אדירה, לפני שנה העליתי אותה כאן http://itaykfar.blogspot.com/2010/10/blog-post_18.html בבלוג
    3 וחצי בלילה ויש לי הרבה יותר מדי טאבים פתוחים. ובדיוק היתה לי שיחה היום על ג'ימס בלייק , ועל ניקולאס ז'אאר, כאילו היית שם בחדר ממש

  5. קובי הגיב:

    1. טלפתיה מוזיקלית! בדיוק השבוע חזר אל מחזור ההשמעות האלבום המקסים של ג'יימס בלייק. המצחיק הוא-גם השבוע האזנתי לראשונה ל-the limit to your love בביצוע המקורי של Feist הנפלאה, ואני חייב לומר שלא ציפיתי לשמוע שיר עכשיוי כזה, מהשנים האחרונות, שגם הביצוע המקורי וגם הקאבר המדהים שעשה לו בלייק עושים כל כך טוב לשיר ורק מחזקים אחד את השני לדעתי. אני רוצה לרוץ לקנות עכשיו את-The reminder המופלא של פייסט ואת האי.פי החדש של בלייק, שכולם מהללים, ואתה גיאחה, שלחת אותנו להקשיב לו אצל "חסר תרבות" שבוע שעבר (אם אינני טועה) ועוד לא הזדמן לי…אני מרוצה בטירוף 🙂

    10. איזה כיף! לא ידעתי על האוספים האלה בכלל…רונן הופמן נהדר! וגם "מלח" סיפקו קטע מקסים. אני חייב להודות-אני מת על שרון רוטר ומחכה כבר בקוצר רוח למשהו חדש ממנה, ועד כמה שהעיבוד ל-"נעים" בגירסא שבאוסף, שהיא גם הגירסא מהדיסק שלה-מעניין ומגניב, אני מוצא את השקט המצמרר, ההטמעה בהברות בצורה מתעכבת ומעניינת,והקליפ הביורקי בעיבוד העדין יותר הזה, הרבה יותר מקסים:
    http://www.youtube.com/watch?v=-jdKJAFmfl8
    (מצטער שהאיכות לא משהו בכלל, זה המקום היחיד ברשת שיכולתי למצוא את הדבר היפהייפה הזה).

    מת שיצא לה איזה אוסף שכולל גירסאות נדירות כדי לשים את האוזניות ולהיבלע בשיר הזה בריפיט…

    42. קייט בוש חוזרת!!! אחחחחחחחחח!!! אני מטורף עליה ופחדתי מאכזבה. אני לא פוחד יותר. האלבום, לפחות משמיעה ראשונה-פשוט קסום. כזה שרק היא מסוגלת לעשות 🙂

    עונג נהדר! תודה רבה 🙂

    • גיאחה הגיב:

      קובי – רוטר שינתה קצת את הכיוון המוזיקלי אבל מוציאה סינגלים חדשים בחודשים האחרונים (כולל קאבר מתוק ל״שדות גולדברג״ של מאיר אריאל), כך שיש משהו חדש בדרך.

  6. y הגיב:

    32 מקסים ביותר .

  7. יובל הגיב:

    תודה! אוסף נענע 4 אדיר!

  8. נדב הגיב:

    אייטם 1 – מוזר, לא מצאתי שום קשר בין מה שכתוב, למה ששמעתי, ובכלל מה זה שיר.
    יש שם הכל, חוץ משיר.
    מזשיר, כפי שכתב דוד אבידן.

    היתה הרבה טיפוגרפיה השבוע. אחלה.

  9. אסף הגיב:

    crowdsourcing = מיקור המונים

  10. עעווממרר הגיב:

    בקשר לאיי נבר לרנט טו שייר של בלייק:
    my brother and my sister dont speak to me
    but i dont blame them

    בלייק הוא ילד יחיד, ולכן הוא לעולם לא למד איך לחלוק, אבל כאן נכנס הסאבטקסט, שכמו במוזיקה שלו, קיים דווקא בחוסר של טקטס (כמו שהעושר של המוזיקה שלו בנוי מהואקום שהוא מצליח ליצור בין צלילים), ההשלכות של היותו ילד יחיד מצויות כנראה ביותר מהסושיאל סקילס של לחלוק דברים פיזית: בלייק לא חולק איתנו שום דבר, הוא פשוט חוזר על אותו המשפט במשך כמעט חמש דקות, הוא מעולם לא למד איך לחלוק את המחשבות והרגשות שלו.
    כדאי לשים לב שגם מבחינת מוזיקלית ו"צלילית" דווקא מדובר באחד מהשירים הכי נדיבים שבלייק נותן לנו באלבום דבר שכנראה מעיד על הניסיון שלו לפצות על זה שלא למד איך לחלוק לא מבחינה פיזית, ולא מבחינה רגשית ע"י שימוש במוזיקה שהיא אחד מהדברים היחידים בעולם שלא ברור איפה היא בדיוק נופלת, אם היא גשמית או מנטלית

  11. רועי הגיב:

    שיר הסיום מעולה!
    כבר כמה שבועות אני שומע את השיר המטורף והמהפנט הזה בריפיט

  12. הדס הגיב:

    מצוין כרגיל. שאלה שכבר מציקה לי הרבה זמן- יש קשר בין הכותרת של הפוסט למשהו בפוסט? אי פעם??

  13. אלי הגיב:

    32 פשוט מעולה

  14. ענבר הגיב:

    יש לי את האוסף של נענע,באמת אוסף מעולה.טיסה נעימה שיר כל כך טוב..
    וגם האלבום של טייני פינגרס אדיר!לדעתי עדיף שהם יהיו אינסטרומנטליים,בלי שירה.
    סתם מעניין,גיא,מה אתה חושב על האלבום החדש של אטלס סאונד?

  15. גיאחה הגיב:

    הדס – בדרך כלל אין קשר בין הכותרת של הפוסט לתוכן שלו, לרוב מדובר באסוציאציות די פרטיות וחופשיות. אבל כבר היו מקרים שהכותרת התבססה על משהו ספציפי בפוסט.

    ענבר – לא שמעתי אותו מספיק כדי לגבש דעה מוצקה. הוא פחות תפס אותי מדירהאנטר האחרון, אבל הוא יפה יפה.

    עעווממרר – פרשנות נפלאה. תודה!

  16. איל הגיב:

    עוזי וייל חי ובועט בפייסבוק שלו,
    לחובבי הז'אנר ממליץ על הספר שלו "חייו ומותו של השער האחורי"
    קורא וצוחק לפני השינה כבר חודשיים,

    המערכון הזה של החמישיה (שהוא כתב) מבוסס על הדמות שלו שלום טוקשה:

    http://www.youtube.com/watch?v=9FLbufo4WuE

    אגב חמישיה, אם כבר הזכרת את היצ'קוק, אז:

  17. אנגלופיל הגיב:

    מוזיקה נטו פירסמו סקירה של כל הדיסקוגרפיה של אר.אי.אם שנראית קצת גנובה מהעשרה שצריך שלי בשרת וגם מהדיון האחרון על אר.אי.אם בשרת. בכל זאת, שווה לקרוא למי שבכלל לא מכיר את אר.אי.אם.אם.אמו ולא יודע מאיפה להתחיל. אגב מייקל סטייפ באמת נראה כמו נשא איידס ממש כמו שהוא פחד שהוא בשנות השמונים וזה מאוד מדאיג.

    http://www.musicaneto.com/Interface/mivzak.asp?news_id=5278

  18. אנגלופיל הגיב:

    וכמובן, הכתבה על הראפרים שמסמפלים את רדיוהד פשוט נהדרת וממצה הכי טוב את כל הדיונים שלי עם קיש, זאת אומרת, רק כשהתחלתי להקשיב לשיר הראשון עם הסימפול הכל-כך-לוקח-את-עצמו-ברצינות-אבל-בצורה-פוסט-אירונית-כמו-שקיש-אוהב הייתי חייב לסגור את הדף כי עמדתי להתפקע מצחוק ואני בעבודה.

  19. קרמבו הגיב:

    אנגלופיל זאת הייתה, ללא כל מתחרים, המטא-הגדרה-מחולקת-מחוברת-בעזרת-מקפים הכי ארוכה שקראתי בחיי. מחמאות!

    שיר סיום מצמרר ביופיו.

    אהבתי את התמונה של חומת ברלין (זו הייתה חומת ברלין?) מסעיף 32

    פסקול לגשמים? הממ…
    http://www.youtube.com/watch?v=ziATm-51Zc0

    עונג מעולה

  20. אנגלופיל הגיב:

    תודה אבל אני לא כזה מקורי, סתם קורא יותר מדי ספרות מודרניסטית. אגב אזהרה רצינית לגמרי – קריאה ממושכת ביוליסס ואשכבה לפיניגן של ג'ויס בשילוב עם קריאת הודעות של דודי בו זמנית עלולות להביא לפרצי צחוק בלתי נשלטים, חלומות הזייתיים ובאופן כללי תחושת Insomniatic כללית.

  21. אנגלופיל הגיב:

    חוץ מזה שהתחלתי גם להגיב במוזיקה נטו בשביל שיהיו צחוקים עם אתם-יודעים-מי, אז אתם מוזמנים לחפש אותי שם בצינורות המקובלים ובאלבומים הרלוונטיים.

  22. אנגלופיל הגיב:

    ובפינת הביזאר – קייטי פרי ממש עשתה קליפ לשיר שבו היא מתוודה שהיא אוהבת להתמזמז עם בנים לצליל רדיוהד (!!!).

    http://en.wikipedia.org/wiki/The_One_That_Got_Away_(Katy_Perry_song)

  23. candy הגיב:

    מודה שקראתי את האיטטם הראשון וקפצתי להגיב.
    בתור מי שראתה את גיימס בלייק על הבמה אני חייבת להגיד שהוא יותר טוב על הבמה מאשר באלבום.משהו בקול שלו מהפנט אותך בצורה שבה אתה שוכח שבכלל מדובר בהמון מניפולציות אלקטרוניות.מצד שני, אם הייתי רואה את זה בישיבה כנראה היה יותר טוב.

    בכל מקרה, מדבריך נשמע שהוא קל לעיכול.הוא ממש לא.והוא גם מדכא.נורא.אבל עושה יצירת מופת.

  24. אנגלופיל הגיב:

    וגם אני יודע שאני לא מחדש כלום לאף אחד בעניין הזה, בטח לא לגיאחה, אבל הבי-סיידס של פי ג'יי הארווי מ-1995-1998 וכן מתקופת Uh Huh Her (שפשוט התעצלתי להכיר עד היום) פשוט מדהימים ביופיים, מעטים האנשים ועוד יותר הנשים שמסוגלות לכתוב ככה שירי אהבה, מכל הלב וגם מלאי דם. כמובן שכל הבי-סיידס שלה מכל התקופות מעולים אבל אלה פשוט התקופות הכי אהובות עליי שלה מבחינת סאונד והפקה. לצער כולנו מ-White Chalk והלאה כנראה כבר לא הוציאה בי-סיידס כי כל הסינגלים שלה יצאו רק באייטיונס. עוד סיבה להתגעגע לשנות התשעים, עוד משהו בתוכנו מת.

  25. לאון הגיב:

    יש לי את אוסף נענע 3, רוצה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *