תגובות לפוסט: דיסקים במתנה: קותימן

מאת: יובל

יובל — Fri, 17 Jun 2011 21:47:18 +0000

הפעם הראשונה שלי שהייתי בשוק הייתה בשוק מחנה יהודה בירושלים.
הייתי בשוק וגם בשוק…

מאת: נומצ'ק

נומצ'ק — Fri, 17 Jun 2011 20:45:23 +0000

עוד תגובה- פירושה עוד הזדמנות לזכות.

שבוע שעבר מילאתי לוטו ולא זכיתי, אז כשיו אני חושבת שראוי שהצדק ייעשה.

תודה מראש.

מאת: נעמי

נעמי — Fri, 17 Jun 2011 20:44:11 +0000

חוויה ירושלמית- בירה עם משה בסלואו משה.
אין יותר ירושלמי מזה.

מאת: יוני צ

יוני צ — Fri, 17 Jun 2011 20:28:10 +0000

לא מכיר אותו. נשמע מעניין. כל כך מעט חילונים בירושלים אבל כל כך איכותיים

מאת: יוני צ

יוני צ — Fri, 17 Jun 2011 20:27:33 +0000

לא מכיר אותו. נשמע מעניין. כל כך מעט חילונים בירושלים אבל כל כך איכותיים

מאת: קאמילץ

קאמילץ — Fri, 17 Jun 2011 18:57:47 +0000

חומס ב'לינה' בעיר העתיקה.

מאת: דניאל

דניאל — Fri, 17 Jun 2011 18:36:33 +0000

אותו לילה בו הלכתי תחת אורות ירושלים, עיר הולדתי, והבנתי כי אין עיר אחרת בשבילי.

מאת: עומר

עומר — Fri, 17 Jun 2011 16:58:11 +0000

טיול בשוק האדיר

מאת: עומר

עומר — Fri, 17 Jun 2011 16:57:33 +0000

מאת: העלמה עפרונית

העלמה עפרונית — Fri, 17 Jun 2011 16:40:24 +0000

החוויה הכי זכורה לי מירושלים? בעיקר הידיעה הבלתי ניתנת לערעור שבכל פעם שאצא מהבית *משהו* יקרה. וההבנה ששום דבר שיקרה בעיר הזו כבר לא יכול להפתיע אותי, ובכל זאת בכל פעם אני מופתעת מחדש.
ומסיבות הרחוב, והדג מלוח, ולקום ברבע לשש בבוקר כדי לצלם את העיר הלבנה משלג (ובדרך להסתבך קלות עם מאבטח של רה"מ), ותותים ממחנהיהודה, ולנסות לשכנע (בחוסר הצלחה) את החברים שלי לעצור בכותל אחרי מסיבה, ולהגיע בסוף לכל המקומות התיירותיים רק עם אורחים, ושוטרים שנותנים לי לעקוף את הגדרות כדי לצלם בלילה הלבן כי הם מכירים אותי (ואת המצלמה) משלל הפגנות ברחבי העיר, ולהעביר הדרכה במשפט חוקתי באמפי על הר הצופים כשמאחורי מדבר יהודה ולזכור את ההופעה של אהוד בנאי באותו המקום בדיוק שלוש שנים קודם, וקו 446 הבלתי נסבל בחזרה הביתה.

מאת: עלמה

עלמה — Fri, 17 Jun 2011 15:51:37 +0000

ללכת לשוק מחנה יהודה ברגל מהתיכון, לקנות אלכוהול זול להחריד בצבע כחול, להשתכר עד כלות. להקיא (סיפור אמיתי).

מאת: צחי

צחי — Fri, 17 Jun 2011 15:39:05 +0000

קותימן בבית יהיה נחמד. חוויות מירושלים בעיקר מימי התום – היינו מתאכסנים באכסניית נוער ברחוב אל חנקה, בניהולו של יעקוב. אפילו איני זוכר אם היה מוסלמי או נוצרי. חבר'ה מכל העולם ואווירה אחרת.

מאת: אור גולדי

אור גולדי — Fri, 17 Jun 2011 15:01:27 +0000

פעם כשהילכתי ברחובות ירושלים במסגרת סיור בכיתה י"ב, איזה דתי אחד ביקש ממני להניח תפילין. אמרתי לו שבסדר, אבל אני לא יודע את התפילה ושאני מתכנן לאלתר. הוא אמר שכל עוד הכוונה שלי טובה, הוא בסדר עם זה (מת על חסידים. מת עליהם) אז שמתי תפילין וזמררתי בשקט את "מודה אני" של מאיר אריאל, ואז הוא זיהה והצטרף אליי ועוד כמה אנשים מהסביבה הצטרפו… זה היה ממש מיוחד לי.
חוץ מזה, קותימן תותח, אני רוצה

מאת: בריאן

בריאן — Fri, 17 Jun 2011 14:56:33 +0000

מאת: אאניאה

אאניאה — Fri, 17 Jun 2011 14:09:37 +0000

אוהבת את ירושלים. אוהבת את קותימן.

מאת: רומן

רומן — Fri, 17 Jun 2011 13:58:22 +0000

ירושלים, מעט מדי פעמים ביקרתי בה.
הקטע בפתיחה מהמם.

מאת: נעם

נעם — Fri, 17 Jun 2011 13:36:35 +0000

מאת: דודי

דודי — Fri, 17 Jun 2011 11:52:54 +0000

החגיגות בכיכר ספרא בגביע הראשון של הפועל.
מרק קובה (אדום) בפינתי, אחרי שלוש שעות שינה והאנגאובר.
יורם אליקים בבאלאנס.

מאת: ג'ימבו

ג'ימבו — Fri, 17 Jun 2011 11:01:27 +0000

שיואו דיסקים של קותי זה הדבר, בן אדם!

החוויה הירושלמית הכי מיוחדת שהיתה לי זה הסופ"ש שעשיתי בשכונת בית ישראל, מעוז החרדים האשכנזים. כמובן שלא ידעתי לאן אני מגיע, אמי הדתייה די עבדה עלינו. זה היה גם בשילוב של חג מתן תורה, כך שהיו כמה ימי קודש ברצף. אז למרות שהיה משעמם לרוב, וכל דקה עברה כנצח, הרגשתי שם כאילו חזרתי 150 שנה אחורה לאיזה רובע יהודי בליטא, עם הבניינים העתיקים עם הנרות על החלונות, הסמטאות הצרות שמתאימות בקושי לכרכרה וקולות שירה בוקעים מבתי הכנסת שמסביב. אה כן, ועם ילדים שיורקים על הרצפה אחרי שהם צועקים "שיקסע" לאחותי שבאה עם ג'ינס (שוב, לא ידענו שאנחנו מגיעים לשכונה שכזו). כך או כך, מאוד מיוחד.

מאת: שירה

שירה — Fri, 17 Jun 2011 09:47:00 +0000

נרתעתי מהעיר. עד יום בהיר אחד. שישי בבוקר.
נסענו הוא ואני אחרי ריב עצום, לקחנו אוטובוס בלי מחשבה… לאן? ירושלים.
והתאהבנו.
כל האנרגיות של העיר הזו היו לטובתנו. האנשים הטובים, השיטוטים בעיר הובילו אותנו ל-אהבה.
הלב שלי(ושלו) תמיד יזכור טובה לעיר 🙂

והיצירה של קותימאן מדוייקת ומלאת חיים. באמת מדהים.

מאת: דניאל

דניאל — Fri, 17 Jun 2011 09:46:13 +0000

לבקר את החברה שלי אז בירושלים. איזה כיף היה לנסוע לשם, איזה מבאס היה לחזור הביתה.

מאת: גל

גל — Fri, 17 Jun 2011 09:32:44 +0000

כשהייתי קטן ביקרנו בכותל בבר מצווה של בן דוד שלי.
בן דוד שלי הוציא פתק מהכותל, בפתק היה כתוב
"אלוהים, תעשה שהטיול הזה יגמר"

מאת: שרי שלום

שרי שלום — Fri, 17 Jun 2011 08:26:58 +0000

מאז אני קוראת לצומת הזו – צומת עליזה
(:

מאת: שרי שלום

שרי שלום — Fri, 17 Jun 2011 08:26:12 +0000

יולי שנה שעברה חיפשתי דירה בירושלים.
הייתי עם חברה שלי – שרון סופר המקסימה (רלוונטי)
היא הייתה יותר נלהבת ממני לגבי המעבר שלי לירושלים "איזה כיף לך, איזו אוירה! אני אבוא לבקר הרבה!"
ולפיכך, היא זו הכינה רשימת דירות מהאינטרנט, ואת הטלפונים עשינו מהדיבורית שלה, באוטו שלה, בדרך לירושלים (חברה משקיענית (:)
ראינו דירות שונות ומשונות, והרמנו טלפונים ודיברנו עם אנשים שונים ומשונים,
הערב ירד, החלטנו לסיים את החיפוש לאותו יום.
עצרנו בצומת [בצלאל-אוסישקין] במסלול שפונה ימינה, לצידנו במסלול שממשיך ישר, עצר רכב
חלונה של הנוסעת לצד הנהג נפתח, לשאלה, שרון פתחה את חלונה,
הנוסעת -אשה זקנה חביבה פתחה בקריאה נלהבת:
"את שרון?? "
"כן!" קראה שרון,
השתאתי, אך חשבתי שמה זו קרובת משפחה כלשהי שלה חברתי
הבטנו זו בזו בשאלה, ואז הבנתי שגם היא אינה מכירה את החביבה הזו,
האשה שמחה ואמרה: " שרון! אני עליזה! דיברנו עכשיו בקשר לדירה! אתן באות לראות את הדירה?"
פלא פלאים..
ענינו לה – "איזו דירה? לא דיברנו היום עם שום עליזה….!"
למרבה הצער הרמזור התחלף, ומאחורינו התחילו לצפור..
עליזה הביטה בנו בתדהמה ואמרה תוכדי שהרכב בו נסעה ממשיך ישר
"אז איך אני יודעת שאת שרון??"
לקחנו ימינה ועצרנו בצד, משתאות ומתגלגלות מצחוק…
עד היום לא נפתרה התעלומה.

ירושלים.
לאנשים יש נטייה פשוט לפצוח איתך בשיחה, כל מי שעובר ברחוב, באוטובוס הוא מכר (:
אבל זו הייתה חוויה חריגה במיוחד (:

מאת: תום פישר

תום פישר — Fri, 17 Jun 2011 08:03:18 +0000

ירושלים, 2 חוויות:

האחת,
כתושב נהריה במלחמת לבנון השנייה הייתי מאלו שהמשפחה לקחה למרכז לשבוע הראשון. בדיוק יצא הסרט "מישהו לרוץ איתו", ראיתי אותו 3 פעמים בקולנוע בזמן המלחמה – לא היה מה לעשות!.
שנה אחר כך, החלטתי יחד עם ידידה לעשות מסע בירושלים בעקבות הסרט.
אחרי לילה לבן שעשינו נסענו לירושלים, ביקרנו באתרים המפורסמים של הסרט, המדרחוב (כולל ביקור בחנות שבו קנתה את המיתר), המעון של פסח, ליפטה, והשיא – נרדמנו ברחבת המשביר ברחוב.

השנייה,
לפני קצת פחות משנה, הצעדה לשחרור שליט שיצאה ממצפה הילה מגיעה לירושלים. הוצאנו אוטובוס מנהריה והצטרפנו ליומה האחרון בעליות לירושלים. עשרות אלפים של אנשים השתתפו, הלכו יחד עם אותה המטרה. כשנכנסו לירושלים האווירה הייתה מדהימה, הרחובות מפוצצים באנשים, מהמרפסות צופים ומוחים כפיים, בגגות צלמים.
אבל גלעד עדיין לא איתנו.
ותמונה: http://www.gilad.org/prdPics/about_struggle_text_desc3_1_2.jpg

מאת: מרדכי

מרדכי — Fri, 17 Jun 2011 01:50:47 +0000

אח.. ירושלים , הזכרון הכי יפה שלי הוא לילה הזוי שישבנו מחובקים מאוהבים וקפואים ברחבת הכותל אני וחברתי (שהיום היא אשתי) שאחריו החלטנו להתחתן…

מאת: זאתי

זאתי — Fri, 17 Jun 2011 00:35:53 +0000

וואלה, לא ירושלמית, אבל תמיד מקנאת בכאלה…
עשיתי שנת שירות בעיר הקודש מטעם תנועת נוער שמאלנית-חילונית-כופרת (טפו) והקומונה שלנו היתה ממוקמת צמוד לישיבה דוסית-ליטאית. בכל בוקר כשיצאתי משער הקומונה עם החולצה הכחולה וחלפה על-פני קבוצת דוסים עוטי שחורים חיפשתי את אלכס ליבק, שסידרתי לו אחלה תמונה ירושלמית למדור שלו ב"הארץ", אבל הוא אף-פעם לא בא. חבל… אבל אולי דיסק של קותי יחפה על עוגמת הנפש…

מאת: שני

שני — Fri, 17 Jun 2011 00:13:26 +0000

רוצה! עדיין אפשר??

מאת: אוריה

אוריה — Thu, 16 Jun 2011 21:31:57 +0000

יצא לי לברוח לשם בלבנון השנייה, ועוד עשרות פעמים מאז…

תמיד קורה שם משהו מוזר.

מאת: אור

אור — Thu, 16 Jun 2011 17:07:59 +0000

לא אשכח את ההופעה הסודית של בוב מארלי בכנסיה האתיופית
הרד הוט צ'ילי פפרס מפוצצים את בנייני האומה
איך ארקייד פייר הרימו את בריכת הסולטן

מאת: שא-בופ

שא-בופ — Thu, 16 Jun 2011 17:03:44 +0000

החוויה האחרונה והזכורה שלי בעיר הזאת הייתה לפני שנתיים בצילומים של סרט דוקומנטרי על ברסלבים. הרבה שיטוטים בכיכר ציון ועוד מקומות משונים.
צריך לבקר שוב!

מאת: ניר סמדר

ניר סמדר — Thu, 16 Jun 2011 15:43:28 +0000

דיסקים

מאת: מני

מני — Thu, 16 Jun 2011 15:33:22 +0000

יאי שוב מתנות.
למען האמת החוויה הכי חזקה שיש לי מירושלים היא לא ממזמן (אתם יכולים להאשים את הזכרון הקצר שלי אני מקווה שזה לא נובע מזה)
הוזמנתי להשתתף בטקס יום השואה ביד ושם. צמרמורת (טוב, אני מודה, גם בכי)

מאת: שירה

שירה — Thu, 16 Jun 2011 14:30:58 +0000

פיליפ פטי הולך על חבל לעיר העתיקה

מאת: נדב

נדב — Thu, 16 Jun 2011 14:02:18 +0000

ירושלים בשבילי זה לרדת יחף, מוקדם בבוקר, במדרגות הבנין של סבתי ברחביה, לאסוף את העיתון, ולשאוף מלוא ריאות את הקור וריח האורנים… אח, הייתי נותן הכול כדי להיות בן 6 שוב (:

מאת: אלעד

אלעד — Thu, 16 Jun 2011 13:53:57 +0000

הסביח של יגאל. כל ירושלמי יידע להגיד לך מה שווה הסביח של יגאל. תענוג.

וגם הקליפ של קותי, תענוג.

מאת: גם אני

גם אני — Thu, 16 Jun 2011 13:16:26 +0000

אני!! אני!! אני!!

מאת: קרן שמש

קרן שמש — Thu, 16 Jun 2011 12:52:05 +0000

לא חשוב כמה שנים אני אגור בנכר, את הירושלמיות אי אפשר להוציא מהנשמה.
גדלתי ליד מנזר סט. קלייר, איפה שהיום הטיילת. פעם היו שם שדות וכבשים וגם באר מים.
יום שישי, צפירת השבת, פעמונים של המנזר מצלצלים וכל המואזינים משמיעים קולם.

אין על העיר הזאת, הכי מדהימה בעולם. רק שאי אפשר לחיות בה.
אשמח לקבל פרס ניחומים…

מאת: דוד שפיר

דוד שפיר — Thu, 16 Jun 2011 12:45:25 +0000

כן כן כן

מאת: אביב

אביב — Thu, 16 Jun 2011 11:16:33 +0000

סינמטק ירושלים, לפני 10 שנים ומעלה. אפוקליפסה עכשיו, עיניים עצומות לרווחה, תוף הפח, לחיות את חייה, שם פרטי כרמן, טובעים במספרים, להיות ג'ון מלקוביץ', אהבת בשר ודם, הכל אודות אמא…