31 בדצמבר 2009

אלבומי השנה של עונג שבת 2009

"האמת? לא שנה מדהימה" (המדרג ניר)

אם להודות על האמת, ככה חשבתי גם אני חלקים גדולים של השנה, אבל לא באשמת השנה, ובטח לא באשמת המוזיקה – אלא באשמתי. זו הייתה שנה קשה מאוד עבורי, בכל מה שנוגע למוזיקה חדשה. 9 חודשים מתוך השנה הייתי טרוד בעבודה אינטנסיבית שפשוט לא השאירה לי את הפנאי הרגיל לשמוע את כמויות המוזיקה החדשה שאני רגיל לשמוע, ובטח לא להקדיש להן את תשומת הלב וההאזנה הראויה. כך חלפו לידי אלבומים נפלאים, לפעמים יצירות פאר ומופת, שרק עכשיו אני פתאום מעכל אותן. החל מ-M. Ward האחרון, עבור ב-XX וכלה באלביס פרקינס, לורה וירס ודבנדרה בנהארט. כולם הוציאו אלבומים שחלפו ליד אוזניי במהלך השנה בלי להשאיר רושם, ורק עכשיו, כשאני מקדיש להם את האוזניים והלב, אני פתאום מתאהב.

תמיד טענתי שאת השנה הנגמרת צריך לסכם בעוד שנה לפחות. רק כך נספיק להאזין באמת, להשלים חוסרים, לחפור במעמקים. השנה הזו, כך אני מבין עכשיו, מתחילה להיפתח לפניי רק עכשיו. אבל אתם, מצביעים יקרים, כבר חפרתם בה בהנאה רבה, והצבעתם ליותר מ-300 אלבומים שונים שיצאו ב-12 החודשים שחלפו. ולפי התגובות שלכם, הבחירות הנלהבות וההערות בשוליהן, אפשר לדעת בבירור שהשנה אולי לא היה אירוע מוזיקלי מרכזי (כמו רדיוהד לפני שנתיים או פורטיסהד ו-MGMT בשנה שעברה), אבל זו בהחלט לא הייתה שנה מאכזבת. להיפך. רוצים הוכחה? הנה 49 כאלו, לפי בחירתכם, ממקום 49 ועד המקום הראשון והחגיגי. שנה טובה!!!

"שנה מעולה במוזיקה!" (המדרג דן)

יש גם שידור ברדיו!
ביום שבת הזה, 2 בינואר, ב-20:00, אשמיע ואדבר עם מיכל ישראלי על אלבומי השנה שלכם (ווהו!), וגם שלי ושלה. זה יקרה ברדיו תל אביב, 102FM, בתכנית "מחוץ לקופסה", שטעמה המוזיקלי משיק למדי למצעד הזה גם בשאר ימות השנה. אז רשמו ביומן – שבת הזאת, 20:00 עד 22:00, רדיו תל אביב. מבטיח לייצג אתכם בכבוד (יחסי)!

יש גם פרסים!
כבכל שנה, שלושה מדרגים יזכו בדיסקים מצוינים מהשנה החולפת (הפעם – גם ישראלים מצוינים, כמו האחים רמירז, עמית ארז ורועי ריק), כולם מתנת חברת High Fidelity כפרה עליהם. את שמות הזוכים תמצאו בסוף, אבל יש דברים חשובים יותר קודם. בואו נתחיל.

סיכומי השנים הקודמות של עונג שבת:
2009: הופעת השנה של קוראי עונג שבת
2009: האלבומים המיותמים
2009: שירי העונג של השנה
2008: אלבומי השנה של קוראי העונג שבת
2008: האלבומים המיותמים
2007: אלבומי השנה של קוראי העונג שבת
2007: האלבומים המיותמים
2006: שירי השנה – חלק א', חלק ב'

זה היה קודם. ועכשיו…


נווטו בהנאה!
49-41 | 40-31 | 30-21 | 20-11 | 10-1


במקום ה-50 יש תיקו מרגיז ממש בין כמה אלבומים, אז נתחיל הפעם ישר מהמקום ה-49.
49. Mos def – The ecstatic
כותבת מיכל: "היפ הופ אינטיליגנטי הוא ללא ספק הקאפ אוף קופי שלי. מוס דף, בניגוד להרבה מאוד ראפרים, הוא פשוט דמות חביבה, שלא לדבר על שחקן מקסים. Quiet dog bite hard היה נכנס בקלות לרשימת עשרת השירים של השנה, אם היתה כזאת".
48. Metric – Fantasies
הקנדים חוזרים במה שהוא כנראה האלבום הכי טוב שלהם, או לפחות הסוחף והמקפיץ ביותר שלהם. הגיע הזמן שיגיעו לאיזה ביקור קטן בבארבי, באמת, והאלבום הזה הוא הזדמנות טובה מאין כמוה. ואמילי היינס, טוב, אני לא צריך לספר לכם על אמילי היינס, נכון?
47. Built to spill – There is no enemy
"לא מושלם, לא אחיד, אבל אלבום מעולה", מסתפק רונן. בשביל גיבורי האינדי רוק, הלהקה שבלעדיה לא היו לנו דת' קאב פור קיוטי מצד אחד או ?Why מצד שני, גם אלבום בינוני הוא אלבום גדול.
46. Kings of Convenience – Declaration Of Dependence
טוב, זו כנראה סטייה שלי לא להתלהב מהקינגז, שעושים מוזיקה נעימה מאוד אבל גם משעממת מאוד. מצד שני, אני אוהב את לורה גיבסון, ואפשר להגיד עליה אותו הדבר, אז אשתוק. אלה מכם שבחרו במלכי הנוחיות שתקו גם הם, ולכן אין לי הרבה מה להוסיף כרגע.
45. Leonard Cohen – Live in London
מן הסתם, אלמלא הופיע השנה בארץ (וקטף את המקום השני המכובד במצעד הופעות השנה שלנו), אלבום ההופעה של לאונרד כהן בלונדון כנראה לא היה מופיע כאן. מצד שני, לך תדע. איצטדיון רמת גן או לא, לאונרד כהן הוא עדיין לאונרד פאקינג כהן, וסיבוב ההופעות העולמי שלו היה אולי האירוע המוזיקלי הגדול של השנה, ובהחלט המופע שזכה למספר הצופים הרב ביותר ב-2009. חייבים איזו מזכרת.
44. The Maccabees – Wall Of Arms
"האייפוד לא יכול לטעות: מדובר באלבום החרוש ביותר במערכת שלי השנה", כותב המדרג רעי. "'No Kind Words' מעיף אותי רחוק יותר בכל פעם. 'Young Lions' עדיין מרגש אחרי מאות השמעות".
43. Monsters of Folk – Monsters of Folk
האמת? אני עדיין מופתע לראות כאן את האלבום הזה, של הסופרגרופ שכוללת את קונור אוברסט (Bright eyes), ג'ים ג'יימס (My morning jacket), מאט וורד (M. Ward) ומייק מוגיס (ברייט אייז ושאר ירקות). אני מופתע כי חשבתי שזהו קונצנזוס שהאלבום הזה מפוספס נורא, שארבעת הכשרונות הענקיים האלה נפגשו באמצע הדרך במקום לנסות לעשות משהו מעניין. הביצוע של אוברסט ו-וורד ל-"Handle me with care" באלבום של ג'ני לואיס הבהיר שהם נורא רוצים להיות ה-Traveling wilburys. באלבום החדש הזה הם ניסו, אבל לא ממש הצליחו. מצד שני, מספיק קוראים כאן אהבו את האלבום הזה, אז מה אני כבר מבין.
42. The Pains of Being Pure at Heart – The Pains of Being Pure at Heart
"נפרגן כי זה היה אלבום ממש חמוד עם כמה שירים קאצ'ים שמאוד הזכיר לי כמה אני אוהב שוגייז", מסכם עידו שחם את דעת חבריו להצבעה. כשהאלבום הזה יצא הוא עשה הרבה מאוד רעש, וחשבתי שהרעש יימשך עד סוף השנה. אבל כפי שנראה בהמשך, הגיעו כמה אלבומים אחרים שהשאירו אותו בצד הדרך, או לפחות במקום 42. עוד שוגייז, מיד.
41. The Horrors – Primary Colours
כותב לנו נמרוד המלומד מטאפאס וטאפאס: "אומרים שאי אפשר לעשות רושם ראשוני פעמיים, ולכן טוב שאת ה-Horrors שמעתי רק באלבומם השני. אחרי אלבום ראשון, שעד כמה ששמעתי נקטל כנראה בצדק, הלהקה הזאת עשתה קפיצת מדרגה אדירה והוציאה את אלבום השוגייז של השנה שמאז לא מפסיק להתנגן אצלי. התעלמו מהתסרוקות המגוחכות והאזינו למוזיקה".

40. Patrick Watson – Wooden Arms
עוד אלבום שפספסתי בצד הדרך ודורש האזנה דרוכה ומרוכזת מצידי. האלבום הקודם שלו, Close to paradise, היה אחד מאלבומי השנה שלי ב-2007. "הפעם זה אפילו קרוב יותר לגן עדן מאשר בפעם הקודמת", כותב Uncle Joe, ושולח אותי להשתכשכות נוספת בקול השמיימי של פטריק ווטסון.
39. St Vincent – Actor
"האלבום החדש של סנט וינסנט לא זכה לכל כך הרבה תהודת בלוגים כמו הקודם. אולי זה בגלל שאנני קלארק מספקת את אותה הסחורה כמו באלבום הראשון. אבל לי אין בעיה עם זה; המוסיקה שלה כ"כ ייחודית, מתוחכמת, מושקעת, מאתגרת. המילים שלה מעוררות מחשבה, העיבודים שלה מוקפדים. הקול שלה רך ועדין אך הגיטרה שלה אגרסיבית, והיא משלבת בינהם בהצלחה מפתיעה. קניתי", קנתה תומג'י.
38. Them Crooked Vultures – Them Crooked Vultures
סופרגרופ שנייה באותו מצעד! שככה יהיה לי טוב. "תודה סנטה קלאוס אבל לא הייתי כ-ז-ה ילד טוב השנה! רוק מטונף כמו שצריך", מודה רונן. "הסופרגרופ הגאוני בהנהגת ג'וש הום הוציא את האלבום הזה רק ממש לאחרונה אבל הציפייה שלי לאלבום הזה הייתה בשמיים", כותב אמיר, "כבר מהרגע שהודיעו על הלהקה הזו חיכיתי שישחררו כבר שירים, וכשגיליתי שהאלבום שלהם יוצא השנה חיכיתי כמו מטורף. הציפייה השתלמה – האלבום הזה פשוט מצויין, ונשמע כמו אלבום של קווינס אוף דה סטון אייג' אם הוא היה מנוגן על ידי חברי לד זפלין. וזה לא פחות ממדהים."
37. Bill Callahan – Sometimes I wish we were an eagle
"אלבום מקסים. למרבה הכנות, הייתי שקועה חודשים שלמים בנואה אנד דה ווייל ולא הספקתי להעניק תשומת לב לאלבום של ביל קלהאן כמו שמגיע לאלבום של ביל קלהאן, אבל זה ביל אפטר אול… He's my man". אני לא בטוח שג'ואנה ניוסם (שמאז נפרדה ממנו ובחרה באנדי סמברג) תאהב את דברייך, קרן, אבל את צודקת. אין גבר כביל קלהאן. אני עצמי כתבתי על קלהאן בשירי השנה שלי "קלהאן, שנודע בעבר כ-Smog, ניחן ביכולת ביקוע מעטה האשליות של העולם, וכותב על הדברים עצמם, כמו שהם", ועמרי רוזן מקנא בו בנענע.
36. Dinosaur Jr. – Farm
"ברוך עושה רעשים, ברוך מחייה דיסטורשנים", מודה עידו כהן לאל החורך שבשמיים, ג'יי מסקיס. בין כל הבלגן של פיית' נו מור ו-MGMT כמעט שכחנו שהשלישייה הכבירה הזו נתנה באמ-אמא של הראש שלנו בגני התערוכה, עם שירים מהאלבום הזה ואחרים. אני חושב. כרגיל אצל דינוזאור ג'וניור, קשה היה להבחין באמת מה שומעים, אבל אחחחח, כמה אני אוהב לראות אותם בהופעה, ואיזה כיף לראות אותם שנתיים ברצף בישראל. תחזרו מתי שתרצו.
35. Sonic youth – The eternal
כותב אבי: "סוניק יות' היו בתקופה די פושרת. האלבום הקודם שהוציאו היה הגרוע ביותר ב-27 השנים בהן הם פעילים. קלישאתי, עייף. ופתאום הם מוציאים את האלבום הזה. סיום החוזה עם דיוויד גפן וחזרה ללייבל עצמאי הם ההפתעה הכי קטנה בו. עם צירוף מארק איבולד ופרידה מג'ים אורורק, הם נטענו באנרגיות חדשות. כמות מפתיעה של דואטים, ג'אמים מחשמלים. השיר הסוגר הוא לא רק המרגש ביותר שלהם מזה שנים, הוא בקלות נכנס לרשימת 15 הגדולים שלהם".
34. Sunset Rubdown – Dragonslayer
"הקנדים חוזרים במה שהוא כנראה האלבום הכי טוב שלהם"? כתבתי את זה כבר על מטריק, אבל אלוהים יודע שזה נכון גם כאן, 14 מקומות גבוה יותר. ספנסר קרוג הוא גאון מהסוג שאני יכול ליהנות ממנו רק במנות קטנות בכל פעם, אבל הוא גאון none the less.
33. Dave Matthews Band – Big Whiskey & The Groogrux King
אני חייב להודות שאני קצת מבולבל. מימיי לא חשבתי שאלבום של דייב מת'יוס בנד, ועוד אלבום עם שם כזה מוזר, ידורג כל כך גבוה במצעד של העונג. למען האמת, בכלל לא ידעתי שהוא יצא! אבל מסתבר שב-88FM התלבשו עליו חזק, וזה הספיק. לא שמעתי ולו שיר אחד מכאן, אז לצערי אין לי מה להוסיף, ואף אחד מבוחריו לא טרח להתפייט אודותיו. מסתורין.
32. PJ Harvey & John Parish – A Woman A Man Walked By
אין מה לעשות, בלי פי-ג'יי הארווי זה פשוט לא מצעד של העונג. "Black hearted love" הוא כנראה ריף הגיטרה החשמלית האהוב עליי ב-2009. "אני לא מעריץ ותיק של PJ. רוק וכו'. אבל בכל זאת יש לה קסם, וכשהיא לא מכסחת את הגיטרה אני פנוי לגמרי להאזין לה. ולה תמיד היה מה להגיד…", כותב בונד, ג'יימס בונד – ואני חולק עליו. זה נכון, תמיד יש לה מה להגיד ותמיד יש בה קסם, אבל דווקא כשהיא מניפה את הגיטרה אני קשוב הרבה יותר.
31. Lily Allen – It's Not Me, It's You
רגע לפני שאנחנו נכנסים לשלושים הגדולים, נסיכת בריטניה החדשה קופצת לבקר. "למה אני אוהב את האלבום הזה כל כך?", שואל עידו ועונהמיד: "כי הוא סיפור מושלם. כי הוא מיצוי חייה של לילי, כולל ההצלחה המפתיעה, מערכת היחסים עם אד סימונס וסופה המריר, ההיריון וההפלה, הדיכאון וההשלמה. מעטים האלבומים ששמעתי שהצליחו להכיל, ואני מתכוון למילה "להכיל" במלוא מובן המילה, כל כך הרבה". ורעי מסביר בקלילות: "תצוגת עילית של שירי פופ מהוקצעים ומלוטשים עד כאב, מילים שלא נותנות הנחות לאף אחד ומסך עשן כבד של תמימות. אלבום פופ מושלם, תופין נוצץ ומתקתק, המוגש אחר כבוד באריזת צלופן מרהיבה. איזה כיף!".

ועכשיו – טם טם טאאאאאאםםםםםם – שלושים הגדולים! (אקו, אקו, אקו!)



"חסד נעורים וכו'". כך, בחסכנות, נימקה הקוראת יוליה את הבחירה שלה. אבל חסד נעורים לבדו לא היה מביא את Far של רג'ינה ספקטור למקום השלושים. בשביל זה יש שירים מעולים כמו "Laughing with". בשביל זה צריך להיות גיבורת הפסנתר של שנות האלפיים (מה שטורי איימוס הייתה בעשור הקודם). בשביל זה צריך את הקול המצמרר הזה שהיא עושה כשהיא נוסקת גבוה באמצע שורה. בשביל זה יש את הקסם הספקטורי המפורסם, שאין לדנה או דניאלה אבל יש לרג'ינה. זה הספקטור האמיתי. תשאלו את פיל.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Folding chair" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


"ככל הנראה שירת הברבור של כל תנועה האינטרפול של הפוסט-פוסט-Pאנק מעריצי איאן קרטיס וג'וי דיוויז'ן", פוסק עידו שחם, "אבל אחרי ששמתי את הציניות בצד גיליתי שיש להם חומר ממש קאצ'י שלא לדבר על ההפקה הסופר דופר מושחזת של ג'ון לקי". וחובצי מוסיף: "לקח לי קצת זמן להכניס אותם לאוזן שלי, אבל ברגע שזה קרה הם נשארו שם. המנוני רוק מעולים אחד-אחד. הם להקה שמסוגלת, עם הניווט הנכון, להיות הארקטיק מאנקיז הבאים".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "To lose my life" | אתר בית | שמעו משהו | קנו! (זול בטירוף!)


זה נחמד כשמסכימים איתי מדי פעם, וניצן שדמי כותב: "אני די מסכים עם מה שכתבת בעבר ובעונג האחרון, שמיסטר אי הכי טוב כשהוא עצוב, אבל עדין זה אילז – אני לא יכול להיות אדיש". אלבום הבערך-קונספט של האילז הפך את מארק אוורט לאיש זאב, ואף כי אני באמת אוהב את האילז פחות כשהם נותנים בראש (או נושכים בצוואר), אז כמו שאמר ניצן – זה עדיין האילז. הנה דוגמה לשיר רגוע ומוצלח יותר משאר האלבום.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "The look you give that guy" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


ובניגוד לאילז, שאני אוהב אך לא את האלבום הזה שלהם, את פרנץ פרדיננד אף פעם לא באמת חיבבתי – עד שהגיע Tonight. אולי זה מפני שסוף סוף הם עומדים לבד, ולא כחלק מתנועה ששוטפת את כל הבלוגים ותחנות האינדי בארה"ב, ואולי הם פשוט התבגרו. כך או כך, Tonight הוא לטעמי האלבום הכי טוב שלהם, למרות ואולי דווקא מפני שהוא לא פרנץ פרדיננדי "קלאסי".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Lucid dreams" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


"עוד לפני שהספקנו להתאושש מ-MGMT וכבר יש חיקוי, אבל הוא כ"כ מוצלח שכמעט לא מרגישים בהבדל", כותב הדוד ג'ו, ועידו כהן מוסיף "Passion Pit מציגים שילוב סקסי ומקפיץ של אינדי ואלקטרו פופ מובהק. כמו לחזור למסיבות כיתה ביסודי. אני די בטוח שאם MGMT ו-Hot Chip היו מזדיינים, הילדים שהיו נולדים להם היו נשמעים כמו Passion Pit". יותר מסך השפעותיהם?

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Little secrets" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


כשהאלבום הזה יצא בינואר כתבתי עליו ביקורת שאני גאה בה עד היום. 12 חודשים מאוחר יותר, כמעט שכחתי שהוא קיים, וחבל. מדובר באלבום יפהפה. הוא אולי לא האלבום הכי גדול של אנטוני, אבל אנטוני עצמו מספיק גדול בעצמו, כך שהוא מצליח לגמד הרבה מאוד אלבומים אחרים שיצאו השנה. "אני אוהב את זה שאם מסתכלים על ההתקדמות של הלהקה הזו", כותב אבישי, "רואים את אותו האנתוני מתובל כל פעם קצת שונה. עכשיו קיבלנו אותו מאוד אורגני, עם תזמורים עדינים וחלומיים, ובאמת שאי אפשר להשאר אדיש לשיר (וקליפ!) 'האפילפסיה היא ריקוד'".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Another world" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


תמר אפק? אה לא, זו אליסון מוסהארט. תאהבו או תשנאו אותו, על ג'ק וייט לפחות אפשר לסמוך. בזמן שאנחנו מחכים לעוד אלבום מאוקרביל ריבר או רדיוהד, וייט דואג לפלוט לאוויר העולם לפחות אלבום בשנה, הפעם על תקן המתופף של אליסון מוסהארט מ-The Kills. ובאמת שאני לא צריך להכביר על האלבום הזה מילים כשמיכל כותבת עליו כך: "כשהאלבום הזה יצא, הוא היה בדיוק מה שרציתי ולא ידעתי שאני רוצה. ממש כמו one night stand, האלבום הזה גחמתי, מלוכלך, מיוזע ומענג, ואחריו מרגישים צורך עז במקלחת". Whew!

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Treat me like your mother" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


ווהו! רבים מאלבומי השנה האישיים שלי (דיוויד באזאן, קלם סנייד, מגנוליה אלקטריק קומפני, קורסיב) דורגו כל כך נמוך שהם אפילו לא במצעד הזה (אחרים, לעומת זאת, מדורגים גבוה הרבה יותר!) – לכן אני כל כך מאושר לראות כאן, ממש בתוך המצעד, אלבום שעשה לי את השנה. לא הכרתי את הדירטי פרוג'קטורז קודם לכן, ואת הכרתם אני חייב לאוסף האדיר Dark was the night, שנפתח עם שיר שלהם (יחד עם דיוויד ברן!). הדירטי פרוג'קטורז זוויתיים, מתחכמים ועבור חלק גדול מהחברים שלי, בלתי נסבלים ("למה הם לא פשוט שרים את השיר?!"). והם באמת יכולים להיות מעצבנים, אלמלא ההרמוניות הנפלאות שמחברות את הכל ביחד, אלמלא היצירתיות שפשוט נשפכת מכל פינה בשירים רבי הפינות האלה, אלמלא התחושה הבלתי רצונית שפשוט חייבים לזוז עם השירים האלה, גם אם לא יודעים איך לרקוד אותם. זה ז'אנר שמורכב מגזירי ז'אנרים אחרים. הנה קצת רוק, קצת רגאיי, קמצוץ שירי ילדים, בזוק מעל הכל מקצבים מאלקטרוניקה או ממוזיקה אפריקאית, רגע, יש לי פה שתי כפות Fאנק, ברייק של Pאנק, ותקראו לזה איך שתרצו. אני קורא לזה תענוג.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Cannibal resource" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


בעוד הסטרוקס מככבים במצעדי עשור, מר קזבלנקס הצעיר יוצא לדרך חדשה ומעניינת הרבה יותר. "פיטר פן של המאה העשרים ואחת. אין כתר אחר בו ניתן להכתיר את ג'וליאן קזבלנקס שלא יהיה יותר מוצדק. הבחור שבז ומפחד מהזקנה, משתמש בקולו הכובש כדי לבשר לנו שאנחנו במרוץ נגד הזמן, והזמן כרגע מנצח…", כותב יפה עידו כהן, ומיכל כתבה בבלוגה: " שמונה שירים מושלמים, משהו בין רוקנ'רול למוזיקה אלקטרונית מהאייטיז, שמצד אחד גורמים לי להתגעגע לסטרוקס ומצד שני מבהירים לי שיש סיכוי שזמנם עבר".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Left and right in the dark" | אתר בית | שמעו משהו | קנו! (זול בטירוף!)


היש דבר טוב מאמנים מעולים שמשתבחים? אחרי Silent Shout, שהיה אחד מאלבומי השנה שלי (ולא רק שלי) ב-2006, יוצאת מחצית מהצמד לקריירת סולו שעשויה להיות מעניינת יותר מהמקור. "קארין דרייג'ר אנדרסון – אהבתי אותה כחצי מ-The Knife, אבל אני אוהב אותה עשרות מונים בקריירת הסולו שלה", כותב נמרוד מטאפאס וטאפאס, "הקול שלה מכשף, מהפנט ומרגש אותי – אלבום השנה בלי שמץ של תחרות".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "When I grow up" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


את עשרים הגדולים שלנו פותחת "היוצרת הנשית שהכי הדליקה אותי מזה שנים", כדברי עידו שחם, באט פור לאשס. למרבה הצער, לא הספקתי עדיין לשמוע את האלבום הזה (למרות הפצרות חוזרות ונשנות מחברים), ומלבד עידו לא כתבתם עליו כלום. פשוט אניח שהוא טוב, ואלך לשמוע שיר לדוגמה. לי היא עדיין נשמעת כמו גירסת שנות האלפיים של קייט בוש (וזו מחמאה. אני חושב).

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Glass" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


"אולי אין לו את החדשנות של Lost Souls , אבל הוא נשמע מלא ושלם יותר. הסאונד עשיר אך עדיין מהודק, כשכל צליל יושב טוב טוב במקום. מהאלקטרוניקה המרעננת של Jetstream ועד הסוף המרגש והנוגע של Lifelines – פשוט יצירה נהדרת. לא הפסיק להתנגן אצלי", כותב עופר שדמי, שבכלל לא דירג את המצעד שלנו, אבל אתם לא כתבתם כלום על האלבום הזה אז גנבתי מהמצעד של מוזיקהנטו.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Jetstream" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


הולי שמולי, יוני, עשית זאת שוב! במהלך מבריק, ומיד אחרי ההופעה המצוינת כאן בבארבי, השלימו ?Why את המעבר ההדרגתי שלהם ממשהו-שקשה-להגדיר ונשען על היפ-הופ ומקצבים למשהו-שקשה-להגדיר ונשען על מלודיה. אלה ממש שירים. לא מונולוגים, מבריקים ככל שיהיו, אלא כמעט בית-פזמון. אבל האם הוולפים נפלו למלכודת הפופ? הו לא, ממש לא. הם רק מנצלים את הפורמט הזה כדי להמשיך ולפלוט לאוויר העולם שירים טובים ויצירתיים יותר מכמעט כל אחד אחר, רק בתלבושת חדשה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "This blackest purse" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


אני מודה, שני האלבומים האחרונים של מיוז הם קצת יותר מדי בשבילי. יותר מדי גדולים, יותר מדי גרנדיוזיים, והרבה יותר מדי אייטיז. אני מעדיף אותם רזים יותר ואוריג'ין-אוף-סימטרי יותר. אדר לא מסכימה איתי: "מלבד העובדה שהאלבום החדש של הלהקה האגדתית והמדהימה הזאת הוא נפלא לא פחות מהאלבומים הקודמים, יש בו דבר אחד שמבדיל אותו מכל השאר: הבחירה של הנושא. מת'יו כנראה חובב ג'ורג' אורוול גדול מאוד כדי להקדיש אלבום שלם לרומן "1984". ניתן לראות שבכל שיר ושיר מת'יו מדבר על העולם הדיסטופי שאורוול המציא ובעיניי זה נפלא. זה כמו לבקש מהבמאי האהוב עליך לביים את הספר האהוב עליך". ותומג'י מאופקת הרבה יותר: "אז הם לא מחדשים כלום, אז מה? זה עדיין כיף.
אפשר לסמוך על מתיו בלאמי שיערבב אלבום קונספט אפוקליפטי ל1984 עם סימפוניית רוק בשלושה חלקים, ויפזר למעלה קורט נוקטורן של שופן ואופרה צרפתית. למה לא?". תכל'ס, למה לא?

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Exogenesis: Symphony part I (Overture)" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


אביב גדג' הוציא השנה אלבום שמשתווה ל, אם לא עולה על, האלבום הטוב ביותר של אלג'יר. הייתכן שג'ייסון לייטל עשה משהו דומה? אלבום הבכורה שלו כאמן סולו הוא אמנם לא יצירת מופת גאונית כמו The sophtware slump, אבל הוא כל כך טוב, שהוא מתעלה על כל שאר האלבומים של גראנדדי. בדיוק כמו במקרה גדג', לייטל הבהיר בסולו שלו שה"סאונד של גראנדדי" זה הוא, ושעם כל הכבוד לחבריו המוכשרים ללהקה, גם לקסם הוא אחראי. כשיצא האלבום הזה, כנראה אלבום השנה שלי, כתבתי כאן "ג'ייסון ליטל מאט את מהלך הזמן. כשהשירים שלו מתנגנים אני הולך כמו האנשים בקליפ החדש והיפהפה של "I am lost", מתבונן באנשים שסביבי כאילו אני בלתי נראה, חוקר אותם במבטי, חורץ לאורכם חריצים ומחטט. האלבום החדש של ג'ייסון ליטל הוא שיר שלם, וכל שיר בו הוא שורה. האלבום הזה הוא כפתור ההשתקה לכל העולם שמחוץ לאוזניות. הוא עוצם את האוזניים לחוץ ופוקח את העיניים חזק. האור נראה אחרת, ומזווית מעט שונה של הראש אפשר לראות פתאום את הסדקים נפערים מחד, את הפרחים נפתחים מאידך, כשבסופו של כל יום אתה תמיד מתגלגל הביתה לבד. האלבום הזה מחדד ומצלצל (הופך צלול יותר ורם יותר) את המציאות. והוא מחבק, והוא שורף בפצעים כמו מלח, והוא כולו שיר שלם, שיר שאני לא מפסיק לשמוע".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Rollin' home alone" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


תיקו? מה פתאום תיקו עכשיו?! זה לא רצוי אבל זה קורה, אין מה לעשות, ופיניקס פגשו את XX באמצע (תעלת למאנש?) עם אותו ניקוד בדיוק. לי זה לא משנה – את ה-XX אני אוהב ואת פיניקס לא כל כך. הם כיפיים, בהחלט, אבל לא משהו שלא שמענו קודם (זה לא הפריע להם לצעוד בראש מצעדים רבים ברחבי הרשת). למעשה, אני נוטה להסכים עם הרשימה המצחיקה של סטריאוטיפים-לפי-אלבומי-השנה, שמייחסים למי שבחר את פיניקס לאלבום השנה שלו את התואר "אנשים שלא שומעים מוזיקה אחרת". אפילו בונד, ג'יימס בונד שהצביע אצלנו לאלבום הזה כתב עליו "כבר אמרתי שאני חובב אלקטרוניקה? כבר אמרתי שלא יצא לי לשמוע הרבה אלבומים חדשים? את פיניקס כן שמעתי, והם עושים אלקטרוניקה, והם אחלה". נראה שזה מספיק.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להאזנה: "Lisztomania" | אתר בית | שמעו משהו | קנו!


[תיקו עם פיניקס] אח, The XX. ממתק סוף השנה שלי. קינוח. חבר שלי שמטייל עכשיו בהודו פגש בחורה מלונדון שלמדה איתם בתיכון, והייתה בשוק שהוא מכיר אותם בכלל. אבל הם בהחלט הגיעו גם ל