27 בדצמבר 2006

שירי העונג של 2006 – חלק א'

שירי העונג של 2006
הרעיונות לסיכום השנה המדהימה הזו במוזיקה היו מרובים, והתרוצצו בראש שלי עוד מספטמבר: איך מסכמים כזאת שנה, בצורה שגם תסכם, גם לא תהיה מוחלטת ודפניטיבית, וגם תפנק את הגולשים בעונג ולא רק את יצר הסיכום שלי?
בסוף, רצף הרעיונות התייצב על רעיון אחד: מיקסטייפ סיכום שנה. אבל השירים היו רבים והסגנונות שונים מדי, וכל ניסיון להרכיב אותם לפסיפס או רצף הגיוני כלשהו נחלו כישלון חרוץ. שבב מחשבה – "רגע, אבל להמון גולשים בעונג כבר יש חלק מהשירים האלה, הם לא יורידו אוסף כשיש להם חצי ממנו על המחשב" – התגלגל לצורתו הסופית של הסיכום, שעומד לפניכם. השירים שעשו לי ולעונג שבת את השנה. מה פירוש? גם שירים שנהניתי והתפנקתי עליהם במיוחד השנה, וגם כאלה שתפסו נוכחות בעונג שבת, בין אם באייטמים או בתגובות ובהשתתפות שלכם (למשל, הקפיטול יירז או מיו). פספסתי שירים מדהימים שעשו לכם את 2006? בחרו את השירים שלכם לסיכום הקוראים שיעלה בשבוע הבא!
היה לי חשוב להעלות את הסיכום הזה במקביל לסיכום השנה שלי בוויינט, פשוט כי יש לא מעט נקודות חופפות.

הוראות ההפעלה פשוטות: רפרפו, הורידו, והוסיפו בתגובות את דעתכם. לחיצה על תמונת האלבום תוביל אתכם לעמוד הרכישה שלו בחנות רשת כלשהי, כי אנחנו לא גנבים חסרי מצפון, אנחנו משלמים על מה שאנחנו אוהבים באמת.
בואו נתחיל, ללא סדר מסוים.

הקבצים הוסרו מהשרת, אך תודות ליאיר הנחמד במיוחד, אפשר להוריד את כל שירי חלק א' בקובץ מכווץ. [שירותי הורדה]
תודה, יאיר!

YsJoanna Newsom – Emily [להורדה]
השיר הכי טוב ששמעתי השנה, האלבום הכי טוב ששמעתי השנה, נמאס לי לדבר עליו כי זה רק יגרום לקוראים להתרחק מההייפ המוגזם. אבל מה לעשות שאני מקבל צמרמורת נעימה בגוף בכל פעם שמגיע הפזמון השני, שתחושת שיכרון קלה נופלת עליי בכל האזנה לאלבום הקסום הזה, ושאני חושב שמדובר באחד האלבומים המופתיים של העשור? זו רק דעתי.

Food & liquorLupe Fiasco – Kick push [להורדה]
שיר ההיפ הופ של השנה, מתוך אלבום ההיפ הופ של השנה. לופה פיאסקו הגיע (לאוזניי) משום מקום, והחזיר לי את האמון בהיפ הופ אינטיליגנטי, מעניין ומקורי, אחרי כל הזבל שמציף את MTV. זה לא שלא יצאו השנה חדשים של הרוטס, למשל, אבל אף אלבום היפ הופ ששמעתי השנה לא כבש אותי ככה. את "Daydreamin" שלו עם ג'יל סקוט אתם בטח מכירים מהרדיו, אבל את שיר הסקייטרים הטוב ביותר אי פעם יש סיכוי טוב שפספסתם.

Dance away the terror The Capitol Years – Mirage people [להורדה]
שיר הפתיחה של עונג שבת מיוני 2006. הקפיטול יירז הוציאו השנה את האלבום Dance the night away והשיר הזה, מתוכו, מבוסס על תגובה ארסית ששלח קורא ברשת לכתבה על הלהקה. אבל גם בלי קשר, מדובר בשיר פשוט מצוין, ובקלאסיקת רשת מיידית.

Begin to hopeRegina Spektor – Samson [להורדה]
פופטארט אמרה לי לא לשים את השיר הזה, כי הוא כבר טחון. אז מה! גם בשר טחון יכול להיות משובח, אם הוא באיכות טובה. קוואמי אוהב יותר את הביצוע המקורי של השיר הזה, אבל אני דווקא שומר מקום חם ורגשני בלב לביצוע החדש. לא מזמן ישבתי אצל ידידתי יעל ושמתי לה על האוזניים את האוזניות עם השיר הזה. זו הייתה אהבה מהאזנה ראשונה.

Exit music: songs for radio headsMark Ronson feat. Alex Greenwald – Just [להורדה]
החידוש הכי טוב של השנה. נקודה. רדיוהד מעולם לא היו כל כך Fאנקיים, ובין גירסת הדאב לאוקיי קומפיוטר לביצועי כלי המיתר או הפסנתרים המפהיקים ללהיטיהם, זו בהחלט הייתה השנה של רדיוהד. ואף על פי שאלבום הדאב Radiodread הוא טוב בהרבה מאוסף החידושים הזה שנקרא Exit music, באוסף הזה נמצא החידוש המבריק של מארק רונסון, אותו בחור שגם הפיק את השיר של איימי ויינהאוס שנמצא ברשימה הזו. החודש גיליתי שאותו אלכס גרינוולד שמזמר פה, ושמו לא אמר לי כלום, הוא סולן פאנטום פלאנט שזועק "קליפוניה, היר ווי קאם!" בפתיחת האו-סי, וגם שיחק ב"דוני דארקו" דמות בשם סת', שאני לא זוכר בכלל מהסרט.

רדיוטריפ בפעולה רדיוטריפ – חשיש [להורדה]
כשפופטארט העלתה את הקליפ המשעשע לשיר הזה, שהוא בעצם רימיקס מאוד חופשי ל"חתול וחתולה" של בום פם, האמת היא שטיפה זלזלתי כשקראתי את הפוסט שלה. את רדיוטריפ אני אוהב מאוד מאוד, אבל חשיש? בום פם? זו תצא עוד בדיחה גרועה כזו שהתלאביבים האלה קוראים לה רימיקס מגניב? ניחא, נוריד, חשבתי לעצמי. וכך התבדיתי. מדובר פה בסרטים ערביים של שישי אחר הצהריים, כשמשילים מהם כל דבר שאינו קאלט (כלומר: את הסרט). השיר הממכר ביותר של השנה הוא בכלל לא שיר, אלא מנטרה חוזרת, מצחיקה, ממסטלת ומטמטמת באותה המידה שהיא מלהיבה, כייפית ומרקידה. כל מי ששמע את זה אצלי בחדר מיד ביקש להוריד עותק. חשיש! חשיש! חשיש!

Betcha Bottom DollarThe Puppini Sisters- Panic [להורדה]
היה זה יום חול סתמי, ומייל ענק סתם לי את התיבה. המייל היה ריק, ופרנק, בניגוד להרגלו שלח קובץ מפ3 מצורף, ולא נתן לינק כזה או אחר, ואף לא מילת הסבר. "אם פרנק טורח לשלוח לי קובץ שלם ולסתום לי את התיבה איתו, הוא כנראה רציני!" חשבתי לעצמי וכשכשתי בזנבי. "באיזה הקשר?" כתבתי לו בחזרה. "בלי הקשר" הוא נותר עמום. "או-קי…." חשבתי ופתחתי בחשש את הקובץ, שנקרא פשוט Panic בלי שם אמן או מילת הסבר. מאז אני מחייך בכל פעם שאני נתקל בפתיחה המקסימה לקאבר הכי טוב שעשו לסמית'ס אי פעם. שלישיית האחיות פופיני (הן לא באמת אחיות. אחת איטלקייה ושתיים אנגליות) עושות קאברים בסגנון שנות הארבעים לשירים בני זמננו. כמו נובל-ווג, רק הפוך, ומהסוף, ומלמטה למעלה, ומעניין יותר.

BloodlinesShany Kedar – This house [להורדה]
אף על פי ששותפי מורפלקסיס מוכיח את ההיפך, יש לי הרגשה שלייבל עצמאי הוא משהו שפותחים פעם אחת בחיים. אני, בכל אופן, הגשמתי השנה חלום ארוך שנים ופתחתי עם מורפלקסיס את Hiss records, כשהאלבום הראשון שיצא בו הוא Bloodlines של שני קדר. אז מלבד המקום שתופס האלבום הזה בחיי בחצי השנה האחרונה, עם כל העבודה סביבו וכל החוויות הראשונות של ניהול לייבל, הדפסת דיסק, יחצ"נות וכל הכרוך בכך – מדובר בשיר (ובאלבום) שאני ממש, ממש, ממש אוהב. אני זוכר ששמעתי את הסקיצות של שני לפני יותר משנה, ואני זוכר שהיא שלחה לי את המיקסים הסופיים של האלבום הזה וחששה מאוד מתגובתי כי הציפיות שלי היו בשמיים, ואני התעלפתי לגמרי – זה היה הרבה יותר טוב משבכלל חשבתי שזה יכול להיות. בני ואני הוצאנו את האלבום הזה כי אנחנו מאמינים בו, כי הוא אחד הדברים הכי טובים ששמענו בארץ. אז נכון, אני משוחד לחלוטין, אבל ככה זה כשאוהבים מוזיקה.

What the toll tellsTwo Gallants – Long summer day [להורדה]
גיטריסט ומתופף, שניהם לבנים, כותבים שירים שנדמים כאילו נלקחו מהדלתא בלוז השחור של שנות העשרים – מחאתם של "הצבעוניים" נגד הגזענות הלבנה, בלוז פושעים – אבל שרים אותם עם מגברי רוקנ'רול-גאראז' ואנרגיות של להקת פאנק. שני לבנים שזועקים את מחאתם של השחורים. שני אנשים שעושים רעש של שמונה. תשעה שירים שמרכיבים את אחד האלבומים הכי טובים שיצאו השנה ובכלל בשנים האחרונות, עם טקסטים שכתובים בשפה אמריקאית ישנה אבל מדברים גם על כאן ועכשיו, וכמה יצירות מופת קטנות. והשיר הזה, גיטרה אחת וסט תופים, שהוא אחד הפשוטים והקליטים שבהם והוא דוגמה מצוינת לאלבום הייחודי הזה, שמראה איך הווייט סטרייפס אולי היו נשמעים אם היו נשארים נאמנים לשורשיהם.

Powder burns The twilight singers – Forty dollars [להורדה]
הבארבי מלא, ואני עומד עם שפם מזויף, אח גדול ושני חברים שהכרתי ממש פה ברשת. אנחנו מחכים יותר מדי, אבל בסוף עולים לבמה כמה אנשים זרים ואחד שמסתיר את כרס הבירה שלו עם גיטרה כסופה שאנחנו משתקפים בה. זהו גרג דולי, והלילה מאות האנשים שצועקים בבארבי נמצאים אצלו על קצה הזרת, והוא יודע את זה ולא מהסס להשתמש בזה. דיברנו בעונג שבת כל כך הרבה על ההופעות של הטוויילייט סינגרז בארץ, ולא בכדי. מדובר בהופעה שממוטטת את השלד, כזו שמרגישים את השפעתה צצה כמו פלאשבקים, שבוע אחרי, חודשיים אחרי, כמעט חצי שנה אחרי. והשיר הזה הוא השיר האהוב עליי מהאלבום החדש, השיר לו חיכיתי כל הערב וגם זכיתי לו בצעקות ובאנרגיות שנדיר לראות על במה בארץ, או בכלל.

IV Veruca Salt – So weird [להורדה]
אין לי שום הסברים מחוכמים לזה, אבל יש לי חיבה ללהקות שאני מכנה "רוק עם ביציות": סלייטר-קיני (רק השבוע גיליתי שאומרים סלייטר ולא סליטר, פדיחה), מליסה אוף דר מאר, פי-ג'יי הארווי, L7, הברידרז וכולי. לא, אני לא חובב Riot grrl עיוור (יש הרבה להקות שאני לא אוהב ב"סצנה" הזו), אבל באופן כללי יש לי חולשה לבחורות שיודעות לתת בראש. ורוקה סולט אף פעם לא היו ברשימה הזו, משום מה. תמיד נתפסו אצלי כפופיות מדי, לא מספיק נשכניות. אבל איכשהו, השנה הזדחל לעונג שבת לינק לסינגל החדש מאלבומם IV (שההפצה שלו בעייתית רצח, ולכן רוב האנשים מפספסים אותו), "So weird", שפשוט תפס אותי. לא יודע למה, לא יודע איך, אבל הוא תפס אותי לגמרי ועד היום הוא מתנגן לי בראש. גם האלבום עצמו מוצלח, אבל השיר הזה, לא יודע, הוא פשוט אחד השירים האלה שעשו לי את השנה לטובה יותר.

גג ג'ירפות – חייב לשכב [להורדה]
בעוד אין ספק ש-2006 הייתה שנה מדהימה במוזיקה העולמית, בארץ אני עדיין לא מרגיש מסופק. וזאת למרות שיצא השנה אחד האלבומים הכי טובים שיצאו בארץ אי פעם, ואני עצמי בקושי מאמין שאני מצהיר הצהרות כאלה. אבל "גג" של ג'ירפות הוא פשוט אלבום מדהים, ו"חייב לשכב" הוא השיא שפתח לי ת'ראש על ההתחלה והכין אותי ליהלומים שעומדים להיכנס אליו. גאונות צרופה? נו, איך אני כבר יכול להתנגד?

Rabbit fur coat Jenny Lewis – Rise up with fists [להורדה]
במשך שנה הסתובבתי וחשבתי שהשיר שאני הכי אוהב מאלבום הבכורה היפהפה של ג'ני לואיס הוא שיר שרק אני מכיר בגדולתו בעוד כולם מבכרים את "Melt your heart", עד שהשבוע הסתבר לי בכלל שיש לו קליפ נהדר (עם שרה סילברמן!). השיר הזה נכנס למחזור החיים שלי, והוא תמצית האלבום המושלם של לואיס: קאנטרי רך, גוספל וסול, התאומות ווטסון בקולות רקע שנשזרים לתוך הטקסט, הגשה שמרגישה הכי כנה ואישית, ולחנים שפשוט מקסימים אותך, פשוטו כמשמעו, ואתה נופל בהם שבוי קסם.

and the glass handed kites Mew – The Zookeeper's boy [להורדה]
קיומו של השיר הזה (והאלבום הזה, והלהקה הזו) בפלייליסט השנה שלי התאפשר לחלוטין, אך ורק, בזכות הפוסט של רנן בספירת העונג. הוא כתב שם " הם תוצאה של מה שהיה קורה אם ברנדון אובראיין היה מפגיש בין Elbow לסיגור רוס בחדר אחד ופוצח איתם בחגיגת הקפצות ג’יימסון. בא לכם דרים-פופ? מזילים ריר על רוק-בארוק? צריכים כמה צלילים ניסיוניים כדי ללכת לישון בשקט? אולי קצת אינדי בשביל הנשמה?" ואני מהנהן בהתלהבות ומזיל ריר בהחלט – תן לי לשמוע! מוריד את השיר שרנן בחר, שומע אותו, ואז עוד פעם, ועוד פעם, ובלי ששמתי לב, כל הבית שלי מפזם את הפזמון. גם במוזיקה נטו התקשו להגדיר וכתבו "להסביר איך Mew נשמעים זה קשה בערך כמו לנסות להסביר לאוהדי מכבי את השמחה הטהורה שבהפסד שלהם בגמר גביע אירופה. אם מתעקשים, אז זה נשמע אולי קצת כמו סיגור רוס, בתנאי שאלו היו על משאית של אקסטזי. או אולי טיפה כמו קוקטו טווינז, אם אלו היו יוצאים מהבאסה".

What's the time mr. Wolf? The Noisettes – Iwe [להורדה]
רמאות! האלבום הזה יוצא בפברואר 2007! אמת ויציב, אבל הסינגל הזה יצא כבר בינואר 2006. אחרי האי-פי המרהיב מאמצע 2005, שהכיל גם את "Don't give up", אחד משירי הרוק הכיפיים של השנה האחרונה, יצא הסינגל הבודד הזה ונותר בשלו: מרהיב, מלהיב ומגניב. אז נכון, הפתיחה נשמעת כמו הפיקסיז, אבל איך אפשר לעמוד בפני הסולנית הענקית שינגה שוניווה (נשבע לכם שזה השם שלה), ואיך אפשר עדיין לשמור אמונים ל-Yeah yeah yeah's כשהשלישיה הלונדונית הזו מכסחת להם את התחת בלי להתאמץ בכלל?

Ballad of the broken seas Isobel Campbell & Mark Lanegan – Honey child what can I do [להורדה]
אח גיאחה, יא נקבה! איך מכל האלבום הזה בחרת את השיר הכי רכרוכי והומואי?! טוב, נו, אז נכון שזה לא השיר הכי טוב באלבום המצוין הזה, ובטח לא הכי מזוהה בו, אבל כמה פעמים אפשר לשים את "Saturday's gone" או את "Ramblin man"? צריך להמשיך הלאה, חבר'ה, יש פה עוד עשרה שירים נפלאים אחרים. והשיר הזה, דווקא זה, עם המנגינה הפשוטה שלו, הוא זה שמצאתי את עצמי מפזם הכי הרבה מתוך האלבום הזה, ורק בזכות הרגעים המשמחים בקיץ, כשהשיר הזה היה הפסקול התוך-ראשי שלי ברגעי מנוחה מהמלחמה ההיא, שווה לתת לו מקום. איזה אלבום יפה, נכון?

Fewer moving parts David Bazan – Selling advertising [להורדה]
מלבד המובן מאליו (אמילי), אם הייתי צריך להכתיר שיר אחד כשיר השנה שלי, זה היה זה. השיר הפותח את EP הסולו הראשון של דיוויד באזאן, לשעבר סולן הלהקה החמודה Pedro the lion, הוא הברקה מפתיחה ועד סוף. הטקסט השנון והדוקרני כלפי מבקר/ת מוזיקה שנונ/ה הוא אחד הטקסטים הנפלאים ששמעתי השנה (בכלל, גם בפדרו דה ליון, באזאן שפע מודעות עצמית מבריקה), והעובדה שזה השיר הפותח של ה-EP הכי טוב של השנה בהחלט עוזרת לו להיכנס לרשימה – כי מה טוב יותר משיר מעולה שבאים אחריו עוד ארבעה שירים מעולים לא פחות? פרטים נוספים על האלבום הזה (הינט הינט!) – בסוף החודש.

רוצים עוד? חלק ב' מגיע בקרוב מאוד, ואחריו גם שירי השנה שלכם – עדיין לא מאוחר להצטרף ולבחור בעצמכם!

9 תגובות על “שירי העונג של 2006 – חלק א'”

  1. ניר הגיב:

    סבבה!
    לגבי "חשיש", אכן להיט השנה. שמתם לב לסימפולים בסוף השיר של האשם תמיד ("הסקס משמין" לפי "סקס משין" של ג'יימס בראון, השם ייקום דמו) ושל להקת צעירי קרית מלאכי ("אמא שלי ממרוקו")

  2. myron הגיב:

    ממממ….זה משובח וטעים במיוחד….
    ואני חייב לציין גם שאיך…אבל איך לא הכנסת את Silent Shout…

  3. גיאחה הגיב:

    חכה חכה – הנייף (ועוד 16 שירים אחרים) מחכים בחלק ב' של הרשימה!

  4. איתי הגיב:

    יש אפשרות לקובץ מאוחד להוריד הכל?

  5. גיאחה הגיב:

    תכננתי להכין אחד כזה, בסוף לא הספקתי. אולי בסוף חלק ב' אשים קובץ עם כל השירים משני החלקים.

  6. דיימונד הגיב:

    חשיש! חשיש! חשיש!

    (איך כל פעם שאני קוראת מישהו שכל כך התרגש מההופעה של הטווילייט סינגז אני מתרגשת מחדש. תודה!)

  7. daniel הגיב:

    thanks for the pupptini sisters. they remind me of the adrews sisters. either way, chicago's listening

  8. daniel הגיב:

    the andrews sisters*

  9. שגיא נאור הגיב:

    2006 לא היתה שנה מדהימה במוזיקה הישראלית, אבל אם הרשימה שלך מייצגת את מה שהיה השנה במוזיקה העולמית (ואני מכיר אותך – היא מייצגת…), אז היתה שנה מפוקהת בדיוק כמו שנדמה לי. שמעתי את הרשימה הזו שוב ושוב ויש אולי שניים-שלושה שירים שממש עשו לי את זה… נו, מילא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *