15 בדצמבר 2018

100 שירי העונג של 2018

שינוי הוא בלתי נמנע, מצאתי את עצמי מזכיר השנה שוב ושוב בשיחות עם אנשים סביבי, וגם עם עצמי. זה עלה הרבה מאוד בשיחות סביב האלבום החדש של ארקטיק מאנקיז, שהפתיע הרבה אנשים שציפו לקבל עוד מאותו הדבר. לכולם עניתי בחיוך לאה ועוקצני, מה ציפית, שכלום לא ישתנה? שינוי הוא בלתי נמנע. שינוי הוא הקבוע היחיד. אבל השינוי הכי גדול במוזיקה שהאזנתי לה השנה הייתה… שהאזנתי להרבה פחות מוזיקה חדשה.

זה קרה בגלל שינוי גדול אחר בחיים שלי – נסעתי למדינה אחרת כדי ללמוד. לכאורה, לא משהו שאמור להפריע לי לשמוע מוזיקה, ובאמת שמעתי מלא מוזיקה, כל הזמן, אבל פחות מוזיקה חדשה. גם כי עם הלימודים והמעבר היה לי פחות פנאי לשבת על בלוגים ותכניות רדיו ופלייליסטים שאני אוהב ולגלות בהם מוזיקה חדשה. גם כי בזמן חסר ודאות של שינויים גדולים מצאתי את עצמי נאחז במוכר ובאהוב – מוזיקה ישנה. כזו שמספקת לי נחמה, בית, קרקע יציבה.

מוזיקה חדשה לא מציעה את הדברים האלה, וזה מעולה. בדרך כלל, החיים שלי יציבים מאוד, תחושת הבית שלי חזקה מאוד, ואני מתמלא כל הזמן ברצון לחקור, לצאת להרפתקאות מוזיקליות, לקבל את מה שמוזיקה חדשה מציעה וישנה לא יכולה להציע: גילוי, ריגוש של משהו חדש, יציאה מתמדת מאיזור הנוחות.

אז כשהגעתי לסכם את השנה הזו אמרתי לעצמי: אוף. שמעתי כל כך מעט מוזיקה חדשה השנה יחסית לשנים הקודמות. איזה מגוון אני כבר יכול להציע ברשימת שירי השנה שלי? זה הכל יהיה אותם חמישה אלבומים או משהו.

ובכן, טעיתי. חזרתי לתכניות הקצה שלי, לרשימות הספוטיפיי שלי ולפוסטים שלי בעונג, ומצאתי את עצמי עם רשימה של 250 שירי השנה שלי!!! ג׳יזס, איזה מגוון, איזה עושר, איזו מוזיקה מדהימה יצאה השנה, כן, גם השנה!
אני עדיין מרגיש פומו. עדיין מגלה אלבומים מעולים שבשנה רגילה הייתי חורש בזמן אמת ועכשיו מגיעים אליי הרבה אחרי שסיימתי לערוך את שירי השנה, ואני מתבאס שהם לא נכנסו. אבל אני מזכיר לעצמי: יכולת לשמוע רק את מה שיכולת לשמוע, ולא יכולת לשמוע את מה שלא יכולת לשמוע. סיכום השנה האישי שלי הוא בדיוק כזה: סיכום השנה שלי, כפי שהשנה שלי נראתה. השנה היא הייתה שונה מאוד, לפחות עבורי. לכל אחד מאתנו הייתה שנה שונה לחלוטין, ואף אחד לא שמע הכל, וזה בסדר (אוקיי, אולי קוואמי שמע הכל). זה מה שהופך את הרשימות האלה למעניינות. כל אחד מביא את החתיכה האינטימית הפנימית שלו, המוזיקה שהזיזה את הלב שלה או שלו.

אלה 100 שירים שהזיזו לי את הלב, את הראש ואת הגוף השנה. יש עוד הרבה שירים שעשו לי את השנה, ותוכלו למצוא חלק גדול מהם בפלייליסטים הייעודיים שהכנתי להם לסוף השנה (למשל, 50 שירי ההיפ הופ של השנה שלי). עוד על זה, כאן. אבל עכשיו – מוזיקה, בבקשה!

 

להצבעה לשירי ואלבומי השנה שלכם במצעד של הקצה והעונג | לכל סיכומי השנה בעונג

Against All Logic – Some Kind of Game
ברוכים הבאים לחלום הרטוב שלי. אני מחבב מאוד את ניקולס ג׳אר, שלפני 7-8 שנים היה אחראי לכמה המנוני האוס לא מובנים מאליהם, איטיים ועדינים, כמו זה או זה, אבל מאז ההתפוצצות שלו הוא הפנה גב ל – בואו נקרא לזה – הפופ של ההאוס. הלך לעשות כל מיני דברים ניסיוניים יותר וסטים ממש משונים והרבה דברים מאוד מאוד יפים ומעניינים אבל כאלה שמדברים בעיקר לראש והרבה פחות לגוף. השנה הוא השליך לעברנו, כמעט באופן אגבי, מין אוסף כזה של דברים שהוא הקליט בין 2012 ל־2017 תחת כינוי אחר שלו, Against All Logic. הלכתי לשמוע את האלבום הזה בלי לדעת שמדובר בג׳אר והתאהבתי מיד. האוס סוחף לגמרי, מלא סימפולים מגניבים – ספציפית פה דגימה של Pastor T.L. Barrett המדהים בפני עצמו – ווייב דיסקואי מזיז לאללה שאני פשוט לא מצליח לעמוד בפניו. [המשך בשיר הבא]
מתוך 2012-2017

Against All Logic – Know You
ומה שקרה הוא שפשוט מצאתי את עצמי חורש, חורש, חורש את האלבום הזה, שהוא בלי ספק (וגם לפי נתוני ספוטיפיי) האלבום ששמעתי הכי הרבה פעמים השנה. הוא גורם לי לרקוד כשאני רוצה לזוז. הוא פסקול מדהים כמעט להכל בבית. הוא מעיר אותי באוטובוס בדרך לאוניברסיטה. הוא הולם ימים נעימים שבא להיות בהם בחוץ, והוא הולם עוד יותר ימים גשומים שנשארים בהם בבית. הקטע הזה, עם הדגימה העקומה והמשונה הזו, היה הדבר הראשון שתפס אותי, הוק, כשמו כן הוא, כמו וו של חכה, תפס אותי ומשך אותי לאלבום ולא עזב. אם יצמידו לי אקדח לרקה וידרשו ממני לבחור אלבום אחד ויחיד מהשנה הזו, זה כפי הנראה יהיה האלבום הזה.
מתוך 2012-2017

אלון עדר – חוזר ועולה שם
איך השיר הזה קיים בכלל? זה מרגיש כמו נס. איך הוא לא נכס צאן ברזל שמשמיעים כל יום שישי ברשת גימל? אולי כי הוא יצא רק עכשיו. אולי כי אלון עדר, הגאון הזה, נשמע תמיד כאילו הוא כרגע התעורר ולא ממש כתב מילים עד הסוף אלא זרק משהו לאולפן. אולי כי מה שנראה כמו חוסר מאמץ נתפס בטעות כחוסר השקעה, אבל השיר הזה הוא יצירת פאר, בעיקר המחצית השנייה שלו, שבא לי לשקוע בתוכה כמו אמבטיית קצף חמה. אני אפילו לא יודע מה זה אומר, ״כשבא החושך על העולם אני חוזר ועולה שם״, אבל זה לא משנה. זה כל כך יפה.
מתוך משתלבים בנוף

Anderson .Paak – Bubblin
הו, אנדרסון, אנדרסון. במשך שנתיים ארוכות היה נראה שאתה פשוט לא מסוגל לפספס. כל בית אורח, כל שת״פ, כל סינגל ואלבום – פגזים. לקראת ההוצאה של האלבום החדש היה הייפ משוגע וגם אני נסחפתי בו, אף על פי שלא עפתי מהסינגלים שיצאו לפני (Who R U, Tints). אבל כשיצא האלבום, ושמעתי אותו פעם, ועוד פעם, וחמש פעמים, ועשר – מצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב לשני השירים שהוצאת בתחילת השנה, ונשארו מחוץ לאלבום. כמו עוד כמה משתתפים ברשימה הזו, השירים הכי טובים שפאק הוציא השנה לא נכללו בכלל באלבום שיצא לו השנה. "Bubblin" הוא המנון ההתרברבות הגדול של מי שסוף כל סוף פרץ והצליח בענק. יש לו כסף, יש לו הצלחה, והוא עף על זה. זה מה שהופך את השיר הזה לכל כך כובש (יחד עם הקליפ הכביר), וזה מה שהופך את רוב האלבום החדש, שחלקו הגדול עוסק בכמה כיף להיות מצליח, לכל כך מאכזב.
מתוך סינגל

Anderson .Paak – 'Til It's Over
אי שם בתחילת השנה יצאה פרסומת די מושלמת לאיזה מוצר לא מעניין של אפל. FKA Twigs, לפני ואחרי הכל רקדנית, פורחת שם בתפקיד הראשי והיחיד. ספייק ג׳ונז יצר בשבילה סט משוגע. ואנדרסון פאק הופקד על המוזיקה. כצפוי, יצא לו שיר מושלם. עדין אבל כזה שאי אפשר לעצור ברגע שהוא מתחיל. פגיע אבל מספיק בטוח בעצמו כדי לעמוד זקוף. והסינתים בסוף הפזמון, שמחקים את הרפרוף של המצילות מתחילת הפזמון – אני לא יכול לעמוד בפניהם בשום צורה. כמו הסט של ג׳ונז, השיר הזה מלא פניות בלתי צפויות, וכמו הפרסומת גם הוא כובש לחלוטין.
מתוך סינגל

Arctic Monkeys – One Point Perspective
זה עדיין נחשב לא קול לאהוב את האלבום החדש של ארקטיק מאנקיז? יודעים מה, לא אכפת לי, בעצם. התחושה שלי היא שאם לא היה כתוב ״ארקטיק מאנקיז״ על האלבום הזה, אלא, לא יודע, ״ג׳וני ווקר ולהקתו״, היינו רואים תעופה עצומה פה על האלבום החכם, המאופק, היפה והמריר־מתוק הזה. זה הכל עניין של ציפיות והפרתן. אני מת על האלבום הזה, כמעט על כולו, מספיק כדי להכניס אותו לאלבומי השנה שלי, מספיק כדי שהחלפתי שלושה שירים שונים מתוכו ברשימה הזו עד שעצרתי על השיר הזה, פשוט כי אני אוהב כל כך הרבה כאן. אז נכון, למתופף משעמם באלבום הזה, אבל לי מעניין כל הזמן.
מתוך Tranquility base hotel and casino

Atropolis – Gaita NYC (ft. Martin Vejarano)
את המפיק הניו יורקי אטרופוליס הכרתי לפני כמה שנים באוסף מדהים שאצר Cut Chemist (ונכנס לאלבומי השנה שלי דאז). מאז אני עוקב אחריו, ולאחרונה, אחרי שאיבד עבודה של שנים בהארדיסק אחד שנמחק (אבוי! תגבו הכל!), הוא הוציא שני EPיז קטנטנים, אחד מהם מושלם לגמרי. אטרופוליס גר בקווינס ומתערבב שם מדי יום עם מוזיקאים מאפריקה, אסיה, דרום אמריקה, ארצות ערב, כל המיקס האתני של קווינס נשפך לתוך המיקסר שלו. הקטע המדהים הזה מארח נגן חליל קולומביאני ולא יוצא לי מהראש כבר שבועות.
מתוך Jump

August Greene – Black Kennedy
אני מאמין לקומון. יש לו עיניים טובות, וכשהוא מתראיין או מדבר או עושה ראפ, אני מאמין למה שהוא אומר. הוא משכנע אותי בלי מאמץ. מזל שהוא גם כותב נפלא, ולא רק קול מעורר אמון. ההרכב החדש שלו עם המפיק/מתופף קארים ריגינס והקלידן המהולל רוברט גלספר הוציא השנה אלבום יפה שאני מודה שלא הצלחתי לשמוע הרבה פעמים כמו שרציתי, אבל הקטע הזה, שבהתחלה ממש שנאתי, גדל עליי מהר מאוד והפך לאחד הקטעים האהובים עליי ביותר ב־2018. יש בו שני פזמונים אחד אחרי השני, פזמון ראפ של קומון (״אם הייתי קנדי, הייתי קנדי שחור…״) ומיד אחריו פזמון מושר. הם מערבבים פה זיכרון נוסטלגי מתוק של זמן יפה עם המאבק הנוכחי של השחורים בארה״ב, מזכירים לנו שהזמן הוא לא יחידות בדידות, אלא רצף מתמשך.
מתוך August Greene

Bicep – Opal (Four Tet remix)
ברגע האחרון נזכרתי שהקטע המדהים הזה הוא מ־2018 ובלי לחשוב פעמיים פשוט העפתי שיר אחר שישב בביטחה ברשימה הזו במשך שבועות, כדי להכניס את זה (סליחה, אנדרוורלד!). Bicep הוציאו אלבום מרשים ומוזר ב־2017, ומוקדם יותר השנה נפל הקטע היפה הזה שלהם לידיים של קירן הבדן, הלא הוא Four Tet. כדאי לכם ליפול לידיים שלו. האיש הוציא את אחד האלבומים היפים ביותר של 2017 וכמעט כל רימיקס שהוא מוציא הוא זהב טהור (רימיקס מפתיע שלו ל-"Chandelier" של סיה הופיע פה בשירי השנה בעבר). הקטע הזה היה מהפנט במקור אבל הפך לסוג של מצב חלום היפנוטי שהיופי נשפך ממנו כמעט בהגזמה. הוא פועל מדהים ברחבה בחמש בבוקר, אבל הוא תרופה מושלמת גם אם יש לכם חרא אוזניות ואתם מרגישים שאתם חייבים לעצום עיניים לשמונה דקות ולהיעלם מהעולם הזה לעולם רך יותר, רק לכמה דקות.
מתוך סינגל

Billie Eilish – MyBoi (TroyBoi Remix)
בילי אייליש האנגליה נסקה השנה ככוכבת פופ חדשה, אחרי אלבום יפה ב־2017 ורצף סינגלים ב־2018 שצברו מאות מיליוני (!) האזנות וצפיות בספוטיפיי ויוטיוב, ועדיין פספסתי אותה לגמרי. ב-SXSW בחודש מרץ היא הופיעה מיד אחרי ג׳ייד בירד (ראו בהמשך) אז נשארתי להתחלה של ההופעה שלה, ו־וואלה, לא עפתי. למעשה הלכתי בשיר השני כדי לעשות משהו אחר. חברים שנשארו אמרו שהיה אחלה, אז בהכנות לתכנית סיכום הפסטיבל שלי בקצה חיפשתי משהו שלה שאני אוהב, ונתקלתי ברימיקס הבאונסי הזה, שגרם לי לפרוץ בברייקדאנס בלתי נשלט (זה שקר, אני לא יודע לרקוד ברייקדאנס, אבל בראש שלי רקדתי). ושירים שגורמים לי לרקוד בלי הפסקה שנה שלמה ראויים למקום שלהם ברשימה הזו.
מתוך סינגל

The Breeders – All Nerve
הבארבי הוא לא מועדון מדהים, אבל שום דבר לא משתווה לו כשהוא מלא בקהל שמלא אנרגיה. האלבום החדש של הברידרס לא מדהים, אבל שום דבר לא משתווה לשיר איטי של קים דיל. שום דבר. כמו "Off you" מתוך Title TK, כמו "Night of joy" מתוך Mountain battles, כמו "Do you love me now" מתוך Last splash, כמו "Oh!" מתוך Pod. בכל אלבום של הברידרס יש שיר אחד שבו ההילוך יורד והכל מתכנס לכדי שלמות. השיר הזה פצע אותי השנה והיה תחבושת, גרם ללב שלי להאיץ ולמוח שלי להאט. You don't know how far I'd go.
מתוך All nerve

Busta Rhymes – Get It (feat. Missy Elliott & Kelly Rowland)
היי מה זה פה, 2003? באסטה ריימז, אחד הראפרים הכי גדולים שעדיין חיים, דפק פה שיר קאמבק כל כך טוב שאני מופתע שהוא לא להיט עולמי ענק. יש לו ביט פשוט וממכר עם לופ אינסופי ובית אורח של לא אחרת מאשר מיסי אליוט, בת דורו ואחת היחידות שעומדות איתו באותה שורה במגדל הפזמון של ההיפ הופ. איך זה לא להיט? מי יודע. בפלייליסט שלי זה אחד הלהיטים הכי גדולים של 2018.
מתוך סינגל

Cardi B, Bad Bunny & J Balvin – I Like It
אם אנחנו כבר בראפ, בראפריות ובלהיטי ענק. ממש השנה נתקלתי לראשונה והתאהבתי קשות ב-"I like it like that" של מלך הבוגאלו פיט רודריגז (כתבתי עליו פה), וכמה שבועות אחר כך יצא הלהיט העצוווווווום הזה שמסמפל אותו ובונה עליו את הפזמון. עכשיו, יש לי בעיה עם להיטי ענק בראפ. כלומר לא עם ההגדרה, אלא פשוט סטטיסטית, רוב להיטי הענק בראפ בשנים האחרונות היו שירים שממש, ממש, ממש לא התחברתי אליהם. לא למיגוס, לא לדיג׳יי קאלד, לא לפרנץ׳ מונטנה, לא לליל יאכטי, לא לניקי מינאז׳. אבל קורה מדי פעם ששיר ראפ ענק, שהופך ללהיט ענק, הופך גם ללהיט ענק בלב שלי, וכשזה קורה זה משמח אותי אינסוף. השיר הזה הוא אחד משניים כאלה ברשימה הזו.
מתוך Invasion of Privacy

Caroline Rose – Jeannie Becomes A Mom
בפעם הראשונה שנתקלתי בקרוליין רוז, לא סבלתי אותה. תמונת העטיפה של האלבום שלה נראתה לי כל כך מתאמצת והיפסטרית ומעצבנת, שכמעט פסלתי אותה מיד. בפעם הראשונה שראיתי אותה בהופעה, לא נהניתי. זה היה בפסטיבל SXSW, והיא הייתה פסדר אבל שוב, היא נראתה לי כל כך מאולצת ומתאמצת מדי, שהלכתי להופעה אחרת. אבל אז, בסוף הפסטיבל, כששוטטתי עם זוגתי באחד הימים, נכנסנו באקראי לאיזה באר בצהריים. בחצר הקדמית שלו ניגן צמד פולק נוסטלגי חמוד ממש. היא שתתה בירה בחינם, אני הלכתי לבדוק מה קורה בחצר האחורית, ובמקרה נפלתי שם על הופעה נוספת של רוז. אולי זו השמש, מצב הרוח, שלי או שלה, אולי העובדה שזה היה סוף הפסטיבל והיא נתנה הכל, אולי הנוכחות של מגי רוג׳רס בקהל סיחררה אותי – אבל הייתי מוקסם לחלוטין. שירים ששמעתי לפני כמה ימים והרגיזו אותי, פתאום ריגשו אותי בטירוף. אני אוהב מקרים כאלה, של ציפיות או טעמים שמשתנים ברגע אחד פשוט כי הסיטואציה שונה. האלבום המעולה שלה, Loner, ליווה אותי מאז. זה היה ונשאר השיר האהוב עליי שם, אבל יש שם הרבה מצוינים.
מתוך Loner

Cat Power – Stay
בסיכום האלבומים של פיצ׳פורק כתבו משהו כל כך יפה ונכון על האלבום הזה, שאני הולך לגנוב אותו: ״רק לעתים נדירות אנחנו שומעים מוזיקה בנויה לעילא שנשמעת חסרת כל מאמץ, כאילו היא נשבה על גבי הרוח ולא הורכבה באולפן הקלטות״. האלבום הזה מהמם ביופיו, מלא כאב ענוג ועונג מכאיב, אבל הוא כל כך עדין ומאופק ושקט ודל בכלים, שהוא כמעט נשמע אגבי, חסר חשיבות. הוא לא. אל תפספסו אותו. הוא יפהפה, יפהפה, יפהפה. הקאבר הזה לריהאנה (הייתי צריך לחפש את המקור כי אני עד כדי כך לא מבין בריהאנה) הוא עדות נוספת לכוח העצום של קאט פאוור, הכוח בחולשה וברכות.
מתוך Wanderer

Chaka Khan – Like Sugar
השיר הזה הוא בערך ההיפך מהשיר הקודם. בקושי יש בו בית ופזמון, בקושי יש בו מלודיה, ובמקום פסנתר עדין הוא מתפוצץ בלופ פ׳אנק בלתי נגמר. גם הכוונה שלו אחרת: אם קאט פאוור רצתה לחבק אותך על הספה שלה ולגרום לך להרגיש דברים, הרי שאגדת הפ׳אנק צ׳אקה קאן רק רוצה שתרקוד, תרקוד, תרקוד. סינגל הקאמבק הזה הגיע לי בהפתעה ומצאתי את עצמי שם אותו בבוקר כדי להתעורר בגוד וייבז. תנסו את זה ואני מניאק אם אתם לא רוקדים כל הדרך לצחצח שיניים.
מתוך סינגל

Chance the Rapper – The Man Who Has Everything
השנה יותר מבכל שנה אחרת יש ברשימה הזו סינגלים שמנותקים מאלבום. כבר שנים מדברים על פירוקו של האלבום, על הוצאת שירים שלא כבולה לאסופה. אף על פי שזה הולך ומתגבר בשנים האחרונות, רק השנה מצאתי את עצמי ממש חורש סינגלים שהם לא חלק מאלבום. צ׳אנס, אחד הראפרים האהובים עליי בדור הנוכחי, הוציא השנה שישה כאלה. חלקם בסדר, חלקם מצוינים, וחלקם, כמו השיר הזה, מרגישים כמו שירים שיכולים להישאר פה לנצח. שימו לב איך אף על פי שלשיר הזה יש ״פזמון״ (סימפול סול מואץ א־לה קנייה של פעם), התחושה שלי היא שהפזמון הוא בכל פעם שצ׳אנס אומר "the man who has everything", דבר שקורה בתחילת הבית הראשון, אמצע הבית השני וסוף הבית השלישי, בכל פעם בפרייזינג אחר, ותמיד קושר את הבתים ביחד.
מתוך סינגל

Chancha Via Circuito – Ilaló
צ׳אנצ׳ה מגיע מאותם איזורים מוזיקליים של אהוב נפשנו ניקולה קרוז, ומערבב ביטים אלקטרוניים איטיים ורכים, מושפעי היפ הופ והאוס, יחד עם מקצבים, כלי נגינה ומנגינות מסורתיות מדרום אמריקה. זה על רגל אחת. על יותר מרגל אחת, ובכן, אתם באמת צריכים לשמוע את האלבום החדש והמהמם הזה שלו, לונה פארק של מסורות ומקצבים. בלי להכביר מילים, בואו נגיד שאם הייתי בוחר רק 10 שירים מהשנה ולא 100, השיר הזה היה ברשימה.
מתוך Bienaventuranza

Childish Gambino – This Is America
כן, בסדר, הקליפ הוא באמת אחד הדברים הכי טובים שקרו ב־2018 ואולי בכלל. ונכון, דונלד גלובר הוא אמן רנסנס מטורף שכנראה יודע לעשות כל דבר שהוא יבחר לעשות ויעשה את זה טוב יותר מכל אחד אחר. אבל בואו נעצום רגע את העיניים, נתעלם מהקליפ, נתעלם מ״אטלנטה״, נתעלם מיכולת הכתיבה, המשחק, הבימוי, הווטאבר של דונלד גלובר ונקשיב רגע לצ׳יילדיש גמבינו. רוצה לומר: נסו לשמוע את השיר הזה מחדש, בלי כל מה שמסביבו. בואנ׳ה, בנאדם. איזה פאקינג באנגר.
מתוך סינגל

Chris Dave and The Drumhedz – Black Hole (ft. Anderson .Paak)
אתם לא מכירים את כריס דייב, אבל שמעתם אותו כל כך הרבה פעמים שאתם בעצם מעריצים שלו בלי שידעתם. הוא מתופף בכל האלבום 21 של אדל. הוא המתופף ב-Black Messiah של די׳אנג׳לו. הוא מתופף ברוברט גלאספר אקספרימנט. והוא מתופף גם ב-Malibu של אנדרסון פאק, שבתמורה מתארח לשני קטעים באלבום החדש של כריס דייב. אחד מהם גרוע. השני מושלם. זה המושלם.
מתוך Chris Dave and the Drumhedz

Colter Wall – Night Herding Song
אוהבים אמריקנה, בלוז, קאנטרי, פולק? מעולה, קפצו לסיכום השנה המעולה של תומר קופר כי יש שם אוצרות אינסוף! כבונוס לרשימה שלו, קבלו שיר כמעט־א־קפלה מתוך אלבום הקאנטרי המתוק של קולטר וול, זמר מוצלח בגל הרטרו ששוטף את הקאנטרי בשנים האחרונות, עם זמרים כמו וול, פול קות׳ן או מרגו פרייס, צעירים שנשמעים כמו אגדות הקאנטרי מהסיקסטיז. האלבום שלו נעים ויפה, אבל הקטע הזה, שיר עם שכזה (לחן: עממי), תפס אותי לא מוכן, בלי הגנות, ונכנס לי ישר ללב.
מתוך Songs of the plains

Confidence Man – Catch My Breath
אין לי הרבה מה להגיד על האלבום האדיר והשיר האדיר הזה של הצמד קונפידנס מן, חוץ מזה שאני כל כך מאושר לגלות שגרוב הפ׳אנק־פאנק שגאה בתחילת שנות האלפיים עם !!!, LCD Soundsystem, Gossip, CSS, The Rapture ואחרים לא מת, ואולי הוא בדיוק זקן מספיק כדי לעשות סוג של קאמבק. כדיג׳יי אני אסיר תודה על האלבום הזה, וכמאזין־רקדן אני פשוט לא מצליח להפסיק לזוז.
מתוך Confident music for confident people

Corina Lawrence – La Descarriá ft. Miss Bolivia (Uji Remix)
אחד מגיבורי האורגניקה שלי (מה זה אורגניקה?) הוא Uji הקולומביאני, שהוציא השנה אלבום באמת יפה, אבל ירה ישר ללב שלי עם הרימיקס הזה לזמרת הארגנטינאית קורינה לורנס. אני שלו כבר מהמקצב, אבל אבל איפשהו באמצע השיר יש בית שלם שכולו אינסטרומנטלי, ואני ממריא בו מעל העננים.
מתוך Alborada

דניאל קורן – יהלומים
דניאל קורן קורע מצחוק. הוא גאון יוטיוב וגאון קומי. אבל לא רק. הוא גם מוזיקאי מחונן, וכשהוא רוצה להניח לרגע את החיוך בצד ולהישיר מבט, אז כמו אלון עדר המלודיות המושלמות פשוט נשפכות לו מהיד. בניגוד לאלון עדר, כל תו, פראזה וסאונד פה נשמעים מוקפדים לעילא ולעילא. האלבום החדש שלו, בין האיילות, הוא מרהיב. והוא ניתן להורדה באיזה מחיר שתרצו (וגם להזרמה איפה שצריך). הוא יחסית חדש, אז עוד לא הספקתי להקשיב לו במלואו מספיק פעמים, אבל חלק מזה קרה כי בכל פעם שנגמר שיר הפתיחה, ״יהלומים״, פשוט שמתי אותו שוב. בכל שנה יש שיר אחד שהוא לא שיר השנה, אבל הוא חד משמעית השיר הכי יפה של השנה – "Nude" של רדיוהד, או "Quarrel" של מוזס סאמני. השנה, זה ״יהלומים״ של דניאל קורן.
מתוך בין האיילות

DeJ Loaf & Leon Bridges – Liberated
אנשים, שחררו את עצמכם! קומו על הרגליים. אם אתם מרגישים את זה, קומו על הרגליים! ככה שר ליאון ברידג׳ס בקולו המתוק, שתמיד מעורר אצלי מחשבות על סם קוק ועל התנועה לזכויות האזרח בסיקסטיז, אבל הפעם הוא משאיל את הקול הזה לשיר השיחרור הבלתי צפוי של הראפרית דג׳ לוף, כפרה עליה. מיני־שיר. כל כך מעט כלי נגינה, כל כך מעט מילים, אבל איזה פאקינג הוק! כאלה צריכים להיות שירי חירות ושיוויון: ממכרים, כאלה שכיף לשיר את הפזמון שלהם בקול רם וביחד. אפילו הקול של דג׳ לוף, שלפעמים קצת מציק לי באוזן, עובד פה ונשמע פשוט וכן ומלא כוונה. השיר הזה כל כך חזק שהוא הזניק אצלי את החשק לערוך פלייליסט שלם של שירי חירות, שיוויון ואהבה מ־2018.
מתוך סינגל

דיגיטל_מי – האדם הקדמון
דיגיטל_מי חזר!!!!!!! חבל רק שהוא חזר לאלבום כזה קצרצר. התגלויות נמשך רק 4 שירים, 21 דקות. דברים טובים באים באריזות קטנות וכל זה, כנראה. המפיק־סמפלר־ראפר שי ליברובסקי עושה היפ הופ מסוג שאף אחד אחר לא עושה בארץ, העתק־הדבק מוזיקלי ועליו ראפ שחסר את רוב המניירות של היפ הופ ישראלי או היפ הופ בכלל. אין בו ״יו״,אין בו ״צוות״, אין בו התרברבויות. ויש בו דברים כמו… פילוסופיה. הקטע הזה, ״האדם הקדמון״, הוא הקטע הארוך והמורכב ביותר באלבום והוא לוקח אותי לטריפ רציני בכל פעם שהוא מתנגן. מכונת זמן מקולקלת.
מתוך התגלויות

Dirty Projectors – Break-thru
גם כשאין לי סבלנות לכל המורכבות שהוא מכניס לכל שיר וגם כשיש לי, הוא תמיד דואג להביא אותה באיזה סינגל מושלם לגמרי שאין לי שום סיכוי לעמוד בפניו. הפעם זה היה "Break-thru". האלבום כולו היה גדול עליי, לא הייתה לי את הסבלנות הנדרשת לעשרה שירים, אבל השיר הזה הוא ברייקת׳רו.
מתוך Lamp lit prose

Disclosure – Ultimatum (ft. Fatoumata Diawara)
ישבתי השנה עם חבר וניגנתי את השיר הזה וישר הוא אמר: בוא׳נה! זה בלהבלהבלה מהשמה! ואני אמרתי: מה? אחי זה דיסקלוז׳ר. אבל הוא ידע יותר ממני, ושלף מיד את השיר שממנו סימפלו דיסקלוז׳ר את הקטע הענק הזה, עוד סינגל־ללא־אלבום שהתנגן אצלי בלי הפסקה השנה. עוד דברים כמוהו (וגם אותו) תוכלו למצוא בסט שהקלטתי עם ההאוס שהכי אהבתי השנה.
מתוך סינגל

DJ Koze – Club der Ewigkeiten
אם אתם תוהים למה האלבום של דיג׳יי קוזי, למרות אורכו המוגזם וקומץ השירים החלשים שבו, נמצא ממש גבוה באלבומי השנה שלי, השיר הזה הוא תשובה טובה. יש בו בניית מתח של מאסטר, יש בו שובבות של ילד, יש בו פראזה המנונית של פסטיבלים אבל הוא לא רקיד בכלל, יש בו פראזת חליל שנשמעת כמו אלבומי מדיטציה גרועים אבל יושבת פה בול, אין בו מילים אבל הוא אומר כל כך הרבה. הוא פסיפס שמורכב מהרבה חלקים שלא היינו מצפים לראות ביחד. ויש בו את הרגע הזה, מהסוג שיש בקטעים הכי גדולים של קוזי, שבו משהו לגמרי בלתי צפוי קורה. לפעמים הוא דופק באמצע שיר איזה סימפול שנשמע כאילו הוא הקליט אותו בטלפון בטעות כשניסה לעשות משהו אחר. לפעמים יש ברייק של ביט אחד פתאום. ולפעמים, כמו בשיר הזה ב־2:40, פורץ איזה קאזו או משהו כזה בצווחה שנמשכת 16 שניות, משום מקום. לקוזי יש שליטה כל כך גבוהה בבנייה של שיר, שהוא יכול להרשות לעצמו להכניס אליו דברים שהם בכל קנה מידה ״שגויים״, אבל הם הופכים להיות הלב של הדבר, הרגע שאתה מצפה לו, זה שאתה שם בשבילו את השיר שוב.
מתוך Knock knock

DJ Koze – Pick Up
אומרים על קוזי שהוא אמן המסיכות, אמן הקריצות, אמן ההתחמקויות מהגדרות. אבל לפעמים הוא פשוט יושב ועושה קטע האוס מושלם. הקטע הזה, שמגזין Mixmag בחר לשיר #1 של 2018 ובצדק רב, נשמע כאילו היה פה תמיד. הוא היה יכול להיות באלבום השני של דאפט פאנק והוא היה מרגיש שם בבית. הוא היה יכול לעלות לסאונדקלאוד כרי־אדיט לגלדיס נייט, והוא היה מרגיש שם בבית. הוא היה יכול להתנגן בסופרמרקט או רחבת ענק בפסטיבל או בבלוק בשלוש בבוקר ובכל אחד מהם הוא היה בהכרח רגע השיא. שלחתי אותו לדיג׳יית שמתמחה בדיסקו והיא שאלה אותי למה לא קורה בו כלום. אז אולי זה לא ממש שיר דיסקו, אבל אלוהים שתשמור איזה קטע פנטסטי.
מתוך Knock knock

Doja Cat – Go To Town
דוג׳ה קאט היא לא ראפרית ענקית, אבל כמו כמה ראפרים וראפריות אחרים שאני אוהב בשנים האחרונות, יש בה איזה קסם, שובבות, חוסר חשיבות עצמית, שמחפים על יכולותיה המוגבלות כראפרית וכובשים אותי. "Go to town", בפשטות, הוא שיר על מין אוראלי. בפחות פשטות, הוא שיר על התמסרות. וכמו השיר של דג׳ לוף וליאון ברידג׳ס שגרם לי להכין פלייליסט שלם בדמותו, גם השיר הזה השיק פלייליסט משלו, 34 שירים על מין אוראלי. כן, יש שם גם את ״סוכרייה״ של ניר פרידמן.
מתוך Amala

Drake – Nice for What
הנה להיט הראפ העצום השני שנכנס לי ללב. הגעתי מאוחר מאוד לאלבום של דרייק, ראפר שאני אוהב בעל כורחי. הוא נראה לי כמו דוש עצום ואני לא קונה לשנייה את תדמית הגוד גאי שלו, בלבי אני מאמין שמדובר במגלומן דוחה וסקסיסט שרק משחק אותה. אבל מה, טעם טוב יש לבנזונה. הוא יודע למי לפנות ומה לבקש מהם כדי להרכיב שירי ענק. בשיר הזה (לא היחיד באלבום הזה), הוא דופק מחווה לסגנון ספציפי של היפ הופ שפופולרי בניו אורלינס, ועושה את זה עם סימפול חסר עכבות של "Ex-factor" מאלבום המופת של לוריין היל. הביט הזה רוצח, ואפילו הטקסט הדי עלוב של דרייק (אויביו טוענים בעקשנות שהוא אפילו לא כותב בעצמו) מספיק בשביל להעיף את הקטע הזה לסטרטוספירה.
מתוך Scorpion

Eels – The Deconstruction
מארק אי אברט יודע לשבור לי את הלב. הוא עושה את זה בכזו קלות. הוא לא צריך אפילו לשיר, מספיקה פראזת כלי המיתר הזו בפתיחה, אבל לא, הוא גם שר אחר כך, ואני לגמרי רסיסים. ״שום דבר לא משתנה עד שאתה מתחיל לפרק אותו״. פירקת אותי, ואני השתניתי.
מתוך The deconstruction

עינב ג׳קסון כהן – נשקי אותי
זה לא סוד שאני סאקר של עינב ג׳קסון כהן, אבל גם אני הופתעתי לגלות שמתוך האלבום החדש והמעולה שלה, שני לבבות, בחרתי להביא קאבר. זה אלבום מעניין, שני לבבות, ופעמים רבות שאלתי את עצמי למה הכוונה ב״שני לבבות״ שבשיר הנושא. לקראת סוף השנה הגיעה מסקנה מפתיעה: באלבום הבכורה עג׳״כ כתבה והלחינה את כל השירים, אם אינני טועה; אבל באלבום החדש, מחצית מהטקסטים באלבום הם של אחרים, רבע מהלחנים הוא של אחרות, והשיר הזה, ״נשקי אותי״, הוא פלאט־אאוט קאבר. כמעט בכל שיר פועמים שני לבבות שונים. בסדר, תובנה נחמה, אבל אני הרי מאוהב עד הגבות בכתיבה ובלחנים של כהן, אז מה עושה פה קאבר דווקא? מה פתאום? אולי כי השיר הזה הפתיע אותי לגמרי. שמעתי עליו לפני ששמעתי אותו. את ״נשקי אותי״ אהבתי בזמן אמת, באמצע הניינטיז, כשסיון שביט שרה אותו לראשונה, וכבר אז הוא היה נס קטן. אז למה לגעת בניסים? אבל הקאבר הזה, כמו "Stay" של קאט פאוור, הפך את השיר הזה לשיר אחר לחלוטין, וכדי לעשות את זה דרושה אהבה גדולה. אהבה כל כך גדולה, שהיא ממיסה אותך לגמרי כשהאוזניים שלך פוגשות את השיר החדש.
מתוך שני לבבות

עינב ג׳קסון כהן – למזרח (גרסת כוכבים)
הביצוע רב־המשתתפים הזה היה סרטון הגיוס למימון שני לבבות, ולשמחתי הוא לא נשאר שם, אלא הופיע ספרות על גבי בינארי במהדורת הבונוס של האלבום שיצאה בהמשך השנה. המקור, עינב ג׳קסון כהן לבדה, מרהיב. הגירסה הקולקטיבית הזו, שמורכבת מ־32 אמנים שונים, היא הגירסה רבת־המשתתפים היחידה של איזשהו שיר אי פעם שמתעלה על המקור. פאק יו, ווי אר דה וורלד. הביצוע הזה מעביר בי צמרמורת בכל פעם.
מתוך שני לבבות: בונוס

Father John Misty – Mr. Tillman
מה ההיפך מאכזבה? אז כזה. באלבום הקודם אבא ג׳ון מיסטי איבד אותי לחלוטין. כמה טרחנווווווות, אלוקים שבשמיים, לא יכולתי לשאת את הצדקנות והטרחנות והמגלומניה, לא משנה כמה אירוניה הוא מרח עליהן. כנראה שגם הוא הרגיש שדרוש תיקון, כי האלבום החדש הגיע מהר. ניסיתי להימנע ממנו, לא היה לי כוח, אבל כמה חברים שנרתעו פחות ממני אמרו לי שמע, אתה חייב לנסות, זה אלבום ענק. טוב שהקשבתי להם. ההפתעה הכי טובה של השנה מבחינתי היא האלבום החדש והנפלא הזה, וזה היה ונשאר השיר האהוב עליי מתוכו.
מתוך God's favorite customer

Franz Ferdinand – Always Ascending
תמיד אהבתי את פרנץ פרדיננד כשהם אהבו לרקוד, והשיר הזה הוא מסיבה ענקית.
מתוך Always ascending

The Greeting Committee – Is This It?
לפעמים אתה פשוט נופל על השיר הנכון. זה לא האלבום הכי גדול, זו לא הלהקה החדשה שכולם חייבים להכיר, אבל זה בדיוק השיר המצוין הזה שעושה לך את השבוע, ואז את החודש, ואז את השנה.
מתוך This is it

הדס קליינמן ואביב בכר – פעם אחת
אני משתדל ללמוד, כמו ששרים הדס קליינמן ואביב בכר, ״לקבל טוב כשהוא מגיע״, גם אם זה לא התזמון שבחרתי בו. זה שיר גדול מאוד, שמתחבא בתוך שיר קטן מאוד, ולטריק הזה – ולשיר הזה – יש המון, המון, המון כוח.
מתוך פעם אחת

The Hazelnuts – Time Tale
לשיר בהרמוניות צמודות זה נהדר, אבל מה לגבי לעשות את זה על ביט כמעט דאבסטפי?! תודה לאלים שהאחיות לוז פגשו את שוזין (מ-3421, מעוזי נבון, מברוקן פינגאז) ושני אקטים מדהימים בפני עצמם הוציאו ניצוצות ביחד.
מתוך The birth of hope

Holed Coin – Uiaju (Rodrigo Gallardo Remix)
עוד קצת אורגניקה? בשמחה! ואם אתם אוהבים את מה שאתם שומעים, דעו לכם שיש לא אחד אלא שני פלייליסטים שהכנתי בשבילכם. אחד הוא פלייליסט סיכום 2018 באורגניקה (דרך האוזניים שלי, לפחות), והשני הוא פלייליסט האורגניקה האהובה עליי בכלל.
מתוך Clouds EP

Hot 8 Brass Band – Love Will Tear Us Apart
בפשטות: השיר שהכי הרבה אנשים שלחו לי הודעות לגביו ברגע ששידרתי אותו בקצה. ומי זה שהיה שכתב, מה שמדהים בביצוע הזה הוא המרחק שנסגר פתאום בין הרכב פוסט־פאנק לבן וקודר במנצ׳סטר ב־1980 להרכב פ׳אנק ובראס שחור ומתפוצץ משמחת חיים בניו אורלינס ב־2018.
מתוך Love will tear us apart

יזהר אשדות – קמבודיה
בחיי שלא ציפיתי לשים כאן שיר של יזהר אשדות השנה, או באף שנה. אני מחבב את אשדות, אבל מאז גיל הנעורים שלי אף שיר חדש שלו לא ממש נסק לראש המצעד האישי שלי, לא בגללו, בעיקר בגללי. עד שהגיע הסינגל הזה, קטע אינסטרומנטלי, היפנוטי, אלקטרוני, אנלוגי, מחפש, מערבי, מזרחי, כמעט פור־טטי – ופשוט נכנס לי לדם.
מתוך כך הולך הרוח

Jade Bird – Furious
בשנה הבאה ג׳ייד בירד תוציא את אלבום הבכורה שלה, ואני כפי הנראה אתאכזב כי אחרי הסינגלים האלה אין סיכוי שהיא תצליח לעמוד בציפיות הענק שלי. עד שזה יקרה, אני אמשיך להתכרבל ולהתייפח עם השיר הזה, הקול הענק שלה והחיבה שלה להפרשי שקט־רעש (ר׳ בשיר הבא).
מתוך סינגל

Jade Bird – Lottery
מתוך שיר הפתיחה פה: ״אבל באותו יום התחיל ברדיו שיר שגרם לי לעצור הכל ולפתוח שאזאם. הוא התחיל כמו עוד שיר קאנטרי מודרני חמוד, עם גרוב בס עדין ושובה לב, אבל לא עוברת חצי דקה והזמרת הזו פתאום נוסקת למלוא ריאותיה, לפראזת תוכחה ואהבה – ואז, עוד לא דקה לתוך השיר, אנחנו מורידים שוב את הרגל מהדוושה וחוזרים לבית. הבית, בהאזנה חוזרת, הוא לא תמים בכלל, אבל כבר אז, פחות מדקה לתוך השיר, הייתי שבוי, והתרוצצו לי שאלות בראש: מי זאת, שמתרגמת בהצלחה כל כך גדולה את דינמיקת השקט־רועש־שקט של הפיקסיז לקאנטרי־רוק?! ומה זה השיר הזה?! ולמה לעזאזל היא מחביאה את הקול האדיר שלה בזמן הבתים? אני רוצה לשמוע עוד ממנו! התשובות, בהתאמה, הן: ג׳ייד בירד, ״Lottery״, ובדיוק כדי שתרצה עוד ועוד ממנו״
מתוך סינגל

James Blake – Don't Miss It
מאדרפאקינג ג׳יימס בלייק, באמת, סססאמק, אפילו בשנה שבה הוא לא מוציא אלבום הוא הכניס שני שירים לרשימה הזאת! והרשו לי לומר לכם, גם אם הרשימה הזו הייתה 50 שירי השנה ולא 100, שני השירים האלה היו פה. אני לא יכול לוותר על אף אחד מהם. השיר הזה הוא כל מה שאני אוהב בבלייק בשיר אחד. פסנתר מוביל, פראזות קוליות משונות, דגימת קולות וחיתוכם, וביט אלקטרוני טראפי שאי אפשר לומר שבלייק לקח מהטראפ כי זה יותר שהטראפ לקח מבלייק.
מתוך סינגל

James Blake – If The Car Beside You Moves Ahead
ואז הצד השני של בלייק. יותר קודר, יותר חשוך, יותר אפל, יותר בודד אפילו מהטקסט של השיר הקודם, שבהחלט מדבר על בדידות, סוליפסיזם אפילו. הקטע הזה, שלגמרי אפשר לרקוד (ניסיתי), הוא מיינדפאק בדיוק כמו הרגע המוזר הזה שהמכונית לידך זזה ואתה בטוח שזה אתה זז. איך לכל הרוחות הוא הצליח לשיר ואז לחתוך את הווקאלז ככה, ואיך לכל הרוחות הוא הולך לבצע את השיר הזה לייב, אלוהים יודע. אבל הקטע הזה הוא סם ממכר, ואני מכור לגמרי.
מתוך סינגל

John Prine – Egg & Daughter Nite, Lincoln Nebraska, 1967 (Crazy Bone)
הוא פשוט מתוק, ג׳ון פריין. ולפעמים כל מה שאתה צריך זה חיבוק מדוד קשיש ומתוק שרק רוצה לספר לך משהו, אולי קצת מוזר, אבל יום אחד תבין את החוכמה שבסיפור שהוא התעקש לספר לך.
מתוך The tree of forgiveness

Jon Hopkins – Emerald Rush
מזה יותר מעשור אני כותב על מוזיקה מדי שבוע, מתאר אותה, מתפייט עליה, מתווכח עליה, מנסה להבין אותה דרך מילים. אבל המוזיקה של ג׳ון הופקינס מחזירה אותי לקורס שעשיתי פעם בחוג לספרות על ״הנשגב״, הדבר ההוא שכל ניסיון לתיאור שלו נכשל כי עצם ההגדרה שלו היא משהו כל כך נשגב מדעתך ובינתך שאתה לא יכול להכיל אותו, ובוודאי לא לתאר אותו בשפה המוגבלת שלך…
מתוך Singularity

Jon Hopkins – Everything Connected
…אז אני לא הולך לנסות אפילו לכתוב על המוזיקה של ג׳ון הופקינס. אני יכול רק לומר שאני לא מכיר שומדבר כזה. שאני משתתק לגמרי כשהיא מתנגנת. שהיא לוקחת אותי לעולם אחר, למצב תודעה אחר, בלי שום חומרים אחרים. שאין לי מילים שבהן אני יכול לדבר על המוזיקה של ג׳ון הופקינס. פשוט תקשיבו, תקשיבו וזהו.
מתוך Singularity

Joyner Lucas – I'm Not Racist
את השיר הזה, שיצא בסוף 2017, ניגנתי בסוף אותה שנה ובתחילת השנה הזו, ובואו נגיד שאם היו באולפן הקצה היו טלפונים כמו באולפנים של פעם הם כולם היו מצלצלים בבת אחת. התגובות שהגיעו מכם לשיר המדהים הזה – שמדגים בצורה כל כך בהירה איך לבנים ושחורים בארצות הברית מדברים שפות שונות, נמצאים בשתי גדות רחוקות של נהר – עודדו אותי וריגשו אותי והבהירו לי שהשיר הזה, אפילו שלא יצא השנה, חייב להיות ברשימה הזאת.
מתוך סינגל

Boygenius – Bite The Hand
התחושה העיקרית שיצאתי ממנה מהאלבום ומההופעה של boygenius – ג׳וליין בייקר, פיבי ברידג׳רס ולוסי דייקיס – היא של נדיבות. נדיבות של האחת כלפי השנייה, ונדיבות של כל אחת מהן כלפינו. במיוחד דייקיס, שהוציאה השנה אלבום סולו שמספיק לבדו להנציח את שמה בלב שלי לעד, ואז נתנה לנו גם את השיר הזה, שהיה יכול לשבת בנוחות בסולו שלה אבל מקבל כל כך הרבה כוח משתי הנשים שלצדה. זה שיר דייקיס קלאסי, מתחיל עדין אבל טעון, ולקראת הסוף מתפוצץ ושורף את הלב לגמרי…
מתוך Boygenius

Boygenius – Ketchum, ID
…אבל לנדיבות יש כמה פנים. היא לא חייבת להיות ערבי התרמה נוצצים ורועשים. הנדיבות המרגשת ביותר היא הנדיבות העדינה שבין אדם אחד לאחר, בשקט, בלי לעשות מזה עניין. השיר הזה, שסוגר את האי־פי של בויג׳ינייס, הוא רגע כזה. שלוש הנשים המופלאות האלו מזכירות לנו כל כך בפשטות שרכות גודלה מקושי, שחולשה חזקה מכוח. איך אומר הטאו? מה שמתכופף לא נשבר. המילים של השיר מתארות תחושת בדידות שאי אפשר לפייס, אבל השירה המשותפת מוכיחה אחרת. כל הפרויקט המשולש הזה הוא נס, הוא מתנה.
מתוך Boygenius

Kanye West – Lift Yourself
קנייה ווסט עשה המון השנה, ואני מדבר רק על הצד המוזיקלי שלו. הוא הפיק לפחות 5 אלבומים שעולים לי לראש כרגע, חלקם בין הדברים הכי טובים שיצאו השנה, והוא הוציא עוד סינגלים ללא אלבום. הקטע הזה הוא בדיחה, דאחקה אולי, אבל אפילו כשהוא דופק דאחקה, כישורי המפיק של ווסט כל כך חדים שהוא יוצר קטע היפ הופ שקשה לי להפסיק לשמוע. ולא רק בגלל שאני לא יכול שלא להיקרע מצחוק בבית היחיד שבסופו. מלך הסמפלים של ההיפ הופ עדיין כאן, למרות הכל.
מתוך סינגל

Khruangbin – Cómo Me Quieres
מכת התוף שפותחת את השיר הזה היא הדבר הכי אלים בו. כל השאר הוא גלים רכים, שמש נעימה על הפנים, עצימת עיניים על הדשא ביום יפה, התפוגגות של דאגות.
מתוך Con todo el mundo

Khruangbin – Maria También
והנה הצד השני של קרונגבין, הפ׳אנק! ואיזה בנזונה של פ׳אנק זה. אני מחכה למסיבה שתנגן את זה כי רק בא לי לרקוד את הקטע המעולה הזה, עם הריף הפשטני והממכר שלו, שאני וזוגתי לא מפסיקים לזמזם ולשיר אחד לשנייה כל השנה. טה־נה־נה טה־נה־נה־נה!
מתוך Con todo el mundo

King Princess – 1950
״אני שונאת שבחורים מנסים לרדוף אחריי, אבל אני אוהבת שאת מנסה להציל אותי, כי אני רק גברת״. כמו ״Here״ של אליסיה קארה או "Take me to church" של הוזייר, השיר הזה הגיע משום מקום והוא הולך להפוך את הזמרת שלו לכוכבת.
מתוך Make my bed

Lump – Curse of the Contemporary
מייק לינדסי הוא חלק מ-Tunng המצוינים. לורה מרלינג היא, ובכן, היא פאקינג לורה מרלינג. בשנה מוצפת בצמדים, שלישיות ושיתופי פעולה פוריים, הצימוד הזה מרחף גבוה מאוד מעל הרוב. אלה לא לורה ומייק, או מייק ולורה, אלה Lump, יצור חדש שבא לחבק חזק מאוד.
מתוך Lump

Leon Bridges – Bad Bad News
בשנה שעברה היה לנו את "Black man in a white world" של מייקל קיוואנוקה, והשנה יש לנו את השיר הזה. הם באותה משבצת כי שניהם שירי שיוויון ושיחרור חברתיים וגרוביים בטירוף של זמרים שחורים מעולים שלא מזוהים עם מחאה או אפילו עם גרוב. ברידג׳ס הניח בצד את הסול והפולק של האלבום הראשון רק לרגע, כדי להתמסר לגרוב הג׳אזי הענק של השיר הזה, כולל ציטוטי Call and response עם הלהקה שלו ומסר ברור מאוד: ״הם אמרו לי שנולדתי להפסיד, אבל הפכתי חדשות רעות רעות למשהו טוב טוב״.
מתוך Good thing

Leon Bridges – Beyond
שיר האהבה הכי מתוק של השנה, תודה רבה שלום אפשר לסגור את התחרות.
מתוך Good thing

Leon Vynehall – Movements (Chapter III)
אני מאוהב בליאון ויינהול. האי־פי היה מדהים, והאלבום היה פחות מדהים אבל רקיד אימים, ומאז אני עושה לו סטוקינג דיגיטלי איפה שאני רק יכול. לפעמים הוא הולך רחוק מדי, כמו בסט ששמעתי אותו מתקלט השנה, ולפעמים הוא הולך ממש ממש קרוב, כמו האלבום החדש שלו, שאין בו גרם אחד של ההאוס שפירסם אותו אבל עצם העובדה שהוא הגיע מוויינהול גרמה לי לשבת להאזין לו שוב ושוב. זה מסע מרגש בטירוף, כזה שעובד רק אם מקשיבים בריכוז.
מתוך Nothing is still

Lindstrøm – Didn´t Know Better (Remix)
האמת היא שהנסיך הנורבגי לינדסטרום הוציא השנה קטע יפה אפילו יותר מזה, אבל זה, מין להיט ניינטיזי שלינדסטרום הוציא בתחילת השנה עם הזמרת רוניקה, זכה לרימיקס כל כך קליט וממכר (של לינדסטרום עצמו) שזה הקטע הלינדסטרומי ששרתי ורקדתי הכי הרבה השנה, ועם זה באמת שקשה להתחרות. תיזהרו, אתם תידבקו גם.
מתוך סינגל

Lizzo – Boys
ואם כבר שירים מדבקים, אוהו! ליזו חזרה עם המנון בריא לתאווה בריאה לגברים, כל סוגי הגברים. קטע הפ׳אנק האלקטרוני הזה היה כנראה ממכר גם בלי מילים, אבל הטקסט של ליזו מלא קריצות ושמחה, ותודו שלא ציפיתם לסולו הגיטרה הזה.
מתוך סינגל

Lucy Dacus – Night Shift
שיר הסיום פה: שיר הפוסט־פרידה הכי יפה של השנה, ואולי הכי חכם אי פעם. יש בו כנות, הודאה בקושי ובכישלון ובקנאה, פגישה מחודשת שמעמידה את הנפרדת מול כל הפיתויים המוכרים לנו בפגישה שאחרי פרידה – להיכנס למיטה, ללכת מכות, להאשים, להתנשק – והפזמון שלו נשמע כמו רגע לפני הטעות. אבל אחרי שהפזמון החוזר חוזר, קורה משהו די נפלא. במקום להיגמר, השיר נכנס לסי־פארט שלא מוותר, לא חוזר בחזרה לפזמון או לבית, אלא הולך ומתעצם והופך למסקנה ולשיא של השיר, להחלטה הנחושה לא להביט לאחור, לשלם את המחיר ולהמשיך הלאה. מוזיקלית, קורים בשיר הפשוט הזה המון דברים שעושים לי דמעות וצמרמורת, וטקסטואלית זה אחד השירים הכי יפים שאני מכיר.
מתוך Historian

Lucy Dacus – Yours & Mine
פשוט כי לא יכולתי לשים כאן רק שיר אחד מהאלבום המפעים של לוסי דייקיס. הופתעתי לקרוא שהשיר הזה מדבר על מחאה והפגנות. ״השיר הזה הוא על ההודאה בכך שאת מפחדת מכאב ומההשלכות של ללכת להפגין, אבל את מחליטה ללכת בכל זאת״.
מתוך Historian

Lykke Li – deep end
ליקי לי עשתה באלבום הזה פנייה שהרחיקה ממנה רבים: היא אימצה לחיקה את הסאונד והפרקשן של טראפ. אני לא חובב טראפ גדול, אבל אני כן חובב ליקי לי גדול, אז באתי בשביל הקול שלה והמלודיות שלה וקרה משהו שלא ציפיתי לו: היא הראתה לי באלבום הזה איזה פנים בטראפ אני כן אוהב.
מתוך So sad so sexy

Lykke Li – two nights ft. Aminé
אני עדיין מנסה לפענח לעצמי את סוד הקסם של השיר הזה, ועדיין לא הצלחתי, אבל אני יודע אותו בעל פה כולל כל המהלכים המוזיקליים שלו, ואני מכושף בכל פעם שהוא מתנגן.
מתוך So sad so sexy

M. Ward – Shark
M. Ward הוא קוסם. במקום קלפים יש לו אקורדים ובמקום לחצות אישה בקופסה הוא כותב שירים כשאנחנו לא רואים, ואנחנו מקבלים רק את מה שהוא רוצה להראות לנו ואז נדהמים ותוהים איך הוא עשה את זה. איך הוא שוב לקח את הדברים הכי רגילים והוציא מהם משהו שגרם לנו להסתחרר ולהתפעל. "Shark" הוא מופע קסמים שלם.
מתוך What a wonderful industry

Maggie Rogers – Fallingwater
אפרופו קוסמת, הנה שוב היא עושה את זה. עוד שיר שמתחיל בביט פשוט ולא מעורר חשד והופך להמנון, לטקס שמאני, לאיזה בקע בשמיים שדרכו רואים משהו גדול יותר פתאום, משהו מהטבע ומהכוכבים שחבוי בדרך כלל ומגי רוג׳רס, לכאורה בת תמותה רגילה, מצליחה לחתוך חתך זעיר בממברנה שמפרידה בין היומיום לבין הקסם, ולהראות לנו.
מתוך סינגל

Marlon Williams – Come to Me
יש שירים שמזמינים אותך לתוך הלילה, לא לילה מסוכן ואפל, לילה שכולו אהבה, קירבה ונחמה. מרלון ויליאמס כתב שיר כזה ושם אותו ממש בפתיחה של האלבום שלו. אתם רוצים להיענות להזמנה הזו.
מתוך Make way for love

Max Frost – Good Morning
ומנגד: בוקר טובבבבבבב! איך יכול להיות לכם בוקר לא טוב אם אתם בוחרים לפתוח את הבוקר שלכם בשיר הזה? לא השיר הכי מבריק ביקום, אבל מצד שני גם "What a wonderful world" הוא לא בדיוק ויליאם שייקספיר, ושני השירים האלה יהפכו סתם בוקר לחגיגה.
מתוך סינגל

Men I Trust – Show Me How
עוד הרכב שנתקלתי בו לגמרי במקרה בפסטיבל SXSW ומצאתי את עצמי שומע ומזמזם כל השנה, עד שגיליתי שבלי להתכוון, הוא ממלא לי חור זעיר ומאוד ספציפי בלב.
מתוך סינגל

Miya Folick – Thingamajig
תודה, נמרוד, על השיר המושלם הזה. כמה פגיעות, עדינות וכוח יש בשיר המושלם הזה.
מתוך Premonitions

Molly Burch – To the Boys
מולי ברץ׳ למדה שירת ג׳ז והיא בגדול עושה מה שבא לה, היא רוקדת עם הטון והאינטונציה שלה הרבה יותר מזמרות אחרות שאני מכיר. לפעמים זה עובד פחות טוב, אבל בשיר הזה הכל מתכנס לכדי שיא. הקול הכמעט נמוך וצרוד שהיא יורדת אליו לפעמים מדבר ישירות לנושא של השיר, שמתעקש שלא צריך להיות קולניים, צעקניים או אגרסיביים כדי להראות שאת הבוס. במילים אחרות, לא צריך להתנהג כמו בן כדי להיות האדם הכי חזק בחדר, ואתם מוזמנים למסור את זה לבנים.
מתוך First flower

נדב אזולאי, גיל נמט – מטריצות
יש אמנים שהולכים בתלם ויש כאלה שעושים הכל כדי לעשות דווקא. נדב אזולאי וגיל נמט עושים בדיוק את המידה הנכונה של דווקא. הם יבחרו בחירות לא שגורות, ישירו שורה ראשונה של בית ויפסיקו ואז יחזרו אליה, יצטלמו בצורה ״שגויה״ למוזיקאים, וכבר ראיתי אותם מתחילים הופעה בהדרן שלה, יורדים אחרי שיר אחד ואז חוזרים לשאר ההופעה. זה – יחד עם הכישרון האדיר של שניהם וכתיבת השירים המבריקה של אזולאי – הופך כל שיר שלהם לסוס טרויאני. הוא נשמע שגרתי, אבל הוא אף פעם לא. האלבום החדש שלהם, תלמד אותי לרקוד, מלא בכאלה.
מתוך תלמד אותי לרקוד

Nathaniel Rateliff & The Night Sweats – Shoe Boot
אחת ההופעות הגדולות שראיתי השנה הייתה של החבוב הבלוזי הזה והלהקה הפ׳אנק־סולית הכבירה שלו. האלבום שהוא הוציא השנה מצוין, גם אם לא אחיד ברמתו, ואם בא לכם קצת גוד אולד פשנד סאות׳רן מיוזיק, אתם לא צריכים לחפש יותר מדי – פשוט שימו את התקליט של נתניאל רייטליף, ומובטח לכם שתזיעו. הקטע האדיר הזה שפותח את האלבום הוא דוגמה טובה לכל מה שאני אוהב אצלו: כלי הנשיפה, הגרוב, החיספוס והלב הגדול. ובחיי, איך שאני אוהב אינטרו של דקה וחצי לשיר גדול!
מתוך Tearing at the seams

Nfromthewave – Pashun
אם הייתי צריך להדפיס חולצה אחת מכל השורות שיצאו השנה, זו הייתה זו: ״אל תעקבו אחרי אנשים, תעקבו אחרי התשוקה. מצאו את התשוקה שלכם וככה תמצאו את האנשים שלכם״. ואמרו אמן!
מתוך סינגל

אורטגה – קינג קראק
שיר ראפ מאוד דבילי אבל לחלוטין מבריק ממי שהיה מחצית מהצמד הענק פלד ואורטגה.
מתוך סינגל

פלד – מה אני נראה לך
שיר ראפ מאוד דבילי אבל לחלוטין מבריק ממי שהיה מחצית מהצמד הענק פלד ואורטגה.
מתוך סינגל

Phantogram – Someday
השנה הזו הייתה מלאה בהפתעות בשבילי. בדרך כלל אני מתחבר לפנטוגראם כשהם בשיא הנתינה בראש שלהם, מפגיזים בביט וגורמים לי לזוז בלי לחשוב הרבה. ופתאום הם מביאים את השיר הזה. אחותה של שרה ברת׳ל (המחצית הנשית של פנטוגרם) התאבדה ב־2016, ״תמיד אתגעגע אלייך, תמיד ארגיש אותך בכל דבר שאעשה. יום אחד אהיה איתך, כמה שאני מתגעגעת אלייך״, היא שרה פה. כל הרווחים מהשיר הזה הולכים לקרן האמריקאית למניעת התאבדויות, וזה הופך את השיר המרגש־בטירוף הזה לאפילו יותר מרגש.
מתוך סינגל

The Presets – Downtown Shutdown
מה אני אגיד לכם, לפעמים אין לי הרבה מה לכתוב על שיר שפשוט גורם לי לרקוד בצורה בלתי נשלטת. לגמרי לא ציפיתי לזה מהפריסטס, אבל אני לא מעז להתלונן.
מתוך Hi Viz

Pusha T – If You Know You Know
פושה טי סיפר שקנייה הזמין אותו לאי שם בארה״ב כדי לעבוד ביחד על תקליט. כשהוא הגיע הוא מצא את ווסט סגור בחדר שלו באולפן. במשך 10 ימים, סיפר פושה, ווסט רק חיפש דגימות מתאימות, ופושה היה שומע רסיסים ולופים דרך הדלת. אחרי 10 ימים ווסט יצא ואמר לו בוא תשמע את זה, נראה לי שזה מתאים לך. ככה התחיל אלבום הראפ האהוב עליי של 2018.
מתוך Daytona

Rayland Baxter – Strange American Dream
״שם התחלתי לכתוב שירים ולשם חזרתי כמה וכמה פעמים. עבורי, שם הכל התחיל. זה מקום מיוחד מאוד, הגן הירוק והקטן שלי במדבר״, אמר פעם הזמר מנאשוויל, ריילנד באקסטר, על… אשקלון. בחיי, יש לו אי־פי שלם בשם אשקלון, ומתברר שהוא מבלה שם לא מעט. מי ידע. כל זה לא קשור לשיר המעולה הזה מהאלבום החדש שלו, אבל הייתי חייב לספר לכם את זה.
מתוך Wide awake

Rhye – Hymn
אמנים שהשירים הכי טובים שהם הוציאו השנה לא נמצאים באלבום המצוין שהוציאו השנה, פעם אחרונה. ריי הוציאו אלבום באמת ממש מעולה השנה, Blood, שנכנס בקלות לעשירייה שלי. אבל מה? בהמשך השנה הם פתאום הוציאו שני שירים לא פחות ממעיפים, ובאשמתם אין ברשימה הזו אף שיר מ-Blood. חבל? לא, זו רשימת השירים. ״Hymn״ מתחיל כמו שיר קלאסי של ריי, אבל באמצעו מתרחש משהו הרבה יותר מסעיר משאר השירים באלבום, וזה המיקס של הרוך והאינטימיות המפורסמים של ריי עם ביט דומיננטי יותר מכל מה שהם עשו בשנה האחרונה, כולל מחיאות כפיים על הביט וכלי נשיפה שגואים וגואים ואז נופלים מהצד השני של הצוק. איך אומרים הצעירים? איזה סונג.
מתוך סינגל

Rhye – A Whiter Shade Of Pale
אם הורדתם את חבילת הקבצים של הרשימה הזו, אולי שמתם לב שיש בה 99 שירים ולא 100. זה כי את השיר הזה אי אפשר לקנות או להוריד בשום מקום, הוא קיים כסטרימינג בלבד. ספוטיפיי סינגלס היא פינה של ספוטיפיי שבה אמן בא לאולפן ומקליט ביצוע חי לשיר שלו, ואז קאבר. ריי עלו על גדותיהם. הביצוע שלהם לקלאסיקת הסיקסטיז הנימוחה של פרוקול הארום מתעלה – בחיי – אפילו על המקור. זה בהכל. בפתיחה שמחברת את היצירה של באך עם הפתיח המקורי של השיר, שכנראה מבוסס עליה; זה בהמרה של הקול הכריזמטי של סולן פרוקול הארום ברכות האינסופית של קולו של מילוש; וזה בפרייזינג שמשנה כמעט לגמרי את הפזמון. זה אולי הקאבר הכי יפה של השנה.
מתוך Spotify Singles

Robyn – Send To Robin Immediately
האלבום החדש של רובין עומד ברוב הציפיות הגבוהות־להחריד שנתלו בו. ואיכשהו, דווקא השיר הזה, שמרגיש כמו קטע מעבר או רפרייז לשיר הקודם, נתקע לי עמוק עמוק בלב. בייבי, פורגיב מי!
מתוך Honey

רועי פרייליך – אחד מהשניים
מפה: אחרי מעבר קצר אנחנו חוזרים לבית השני, ובו השיר הזה באמת מתפוצץ. זה קורה מיד אחרי השורה השנייה, כשאתם מצפים לעוד פרייליך בריטוני ומגניב לבד על הבמה, ופתאום – כל האורות הצבעוניים באולם נדלקים! להקת זמרות וזמר ליווי מתפוצצים (הקאט אאוט קלאב), ומאותו רגע השיר כאילו נטען בחשמל עד סופו. הפזמון החוזר הופך לברייק (רוב הכלים נעלמים וחוזרים בהדרגה מאחורי השירה), ואחריו יש עוד שתי דקות אינסטרומנטליות שאני לכל הפחות לא מצליח לעמוד בפניהן. מתחשק לי לרקוד כמו משוגע, בלי לשאול שאלות מיותרות, בלי לתהות אם זה רוק, או דיסקו, או פוסט־פאנק, או למי אכפת איך קוראים לזה בכלל, בלי לתהות אם החצי השני של השיר הוא סוג של רי־אדיט למחצית הראשונה שלו, בלי לחשוב.
מתוך הריגוש שבנפילה

Róisín Murphy – All My Dreams
אני עפר לרגליה של רוז׳ין. עוד ממולוקו, דרך אלבומי הסולו שלה, ואף על פי שהיא לא נעלמה לשום מקום, השנה הרגישה כמו קאמבק בשבילה. היא התארחה בשני שירים מעולים באלבום של דיג׳יי קוזי והוציאה רצף דאבל סינגלים עם המפיק המעולה מוריס פולטון, כל אחד מהם טוב יותר מהשני, עד כדי כך שהחלפתי ארבעה מהם ברשימה הזו עד שהתייצבתי על השיר הזה. כל דבר שהיא נוגעת בו הוא אש, אבל פולטון שופך הרבה מאוד דלק על המדורה שלה.
מתוך סינגל

Simian Mobile Disco – Caught in a Wave (ft. Deep Throat Choir)
קראתי לא מזמן ספר מצוין, Lincoln in the Bardo של ג׳ורג׳ סונדרס, שבמובנים רבים עוסק בעיקר בהבדל בין קול אחד לריבוי קולות, בהצעה שהפיתרון לרוב הבעיות שלנו בעולם המודרני הוא יציאה מהאינדיבידואליזם, מהראש הפרטי של עצמך, ולקיחת חלק במשהו גדול ממך. האלבום של סימיאן מובייל דיסקו נקרא Murmurations, שזה גם המייה ברבים, וגם השם לתצורה הייחודית של נחיל ציפורים שעפות יחד כמו ענן מסונכרן היטב. אין שם מוביל, יש שם סינכרון בין כולם, כל קול קטן הוא חלק בניווט הקולקטיבי. כל האלבום שלהם הוא על זה, והשיר הזה מתאר טוב מכל את ההתעלות שבהתמסרות לקולקטיב, שבו אתה חלק פעיל אבל אף פעם לא יחיד. הבחירה לבסס את האלבום והשיר הזה על ביט שבטי (כל השבטים מקדשים קולקטיביות מטבעם) ועל מקהלה (שבה אין קול יחיד אלא רק ריבוי), היא מבריקה. אבל כל האינטלקטואליזציה הזו לא הייתה שווה כלום אם לא היה מדובר פשוט ביצירת מופת.
מתוך Murmurations

Son Lux – The Fool You Need
פאק, מן. איך אני אמור לכתוב על סאן לאקס? שוב? בכל פעם מחדש השלישייה הזאת מצליחה להפעים אותי: ברגש, וגם בהבנה המילולית של מה שהם עושים ואיך. אין לי מושג איך הם עושים את הקסמים האלה שהם עושים. אין לי מושג איך הם תמיד נשמעים לי חדשים, מתפוצצים ממתח וקירבה ויצירתיות. האלבום הזה מעולה בדיוק כמו כל אלבום שהם הוציאו, ואולי יותר. כמעט כל שיר משם היה יכול לשבת כאן בנוחות.
מתוך Brighter wounds

Sunflower Bean – Come For Me
יש לי אלרגיה לאינדי רוק שנשמע כמו כל האינדי רוק ששמעתי בחיים, אבל לפעמים משהו זורח ומצליח לבקע את חומת המיאוס שלי מהז׳אנר שגדלתי בתוכו. סאנפלאוור בין הוציאו את הקטע הנפלא הזה מאוחר מאוד בשנה אבל הוא תפס אותי מיד, אולי כי הוא נשמע כמו להיט רוק סבנטיז שרק בטעות יצא ב־2018
מתוך סינגל

טל תמרי – מלאך
אם הייתי חייב לבחור רק 10 שירים ולא 100, השיר הזה היה בפנים. אחד מעשרת שירי השנה שלי, ואחד השירים ששמעתי הכי הרבה. יש בשיר הזה זיכוך והודייה כמעט לא הגיוניים, והעובדה שהוא לא מוגש בפאתוס האולי־מתבקש מהנושא שלו אלא ברכות גדולה הופכת את הלא הגיוני הזה לכל כך מובן והגיוני פתאום.
מתוך מתאמן בלא ליפול

תומר ישעיהו – שיר העמק (באה מנוחה ליגע)
תמיד אהבתי את ״שיר העמק״, שיר מוזר מאוד ומכושף כמעט בעיניי, ואני אוהב אותו אפילו יותר בביצוע החדש של תומר ישעיהו, שבקול שלו יש תמיד קורטוב ערפל והזייה, שרק מוסיפים למסתורין שיש בשיר הזה בעיניי.
מתוך מכונת הזמן – ביצועים אלטרנטיביים לשירים מראשית המדינה

טוניק קלוניק – כל העצב הזה
איך השיר הזה הוא עדיין לא להיט ענק?!?!?!?!!!!!! לכל הפחות במחלקות הסגורות.
מתוך סינגל

Toro y Moi – Freelance
התוספת הכי טרייה לרשימה הזו היא שיר ששמעתי בבית קפה, שיזמתי וכמעט מיד הכנסתי לרשימה הזו. כשהגרוב תופס אותך וההוק נתקע לך בראש, אתה לא שואל שאלות.
מתוך סינגל

Totemo – Origami
מתוקף היותי חבר טוב של רותם אני מרגיש שכל דבר שאכתוב פה על השיר הזה ירגיש משוחד, לא אמין, או מוגזם. אסתפק בלהגיד שמדובר ברשימה אישית של השירים שעשו לי אישית את השנה, והאמת היא שאני מנחש שגם אלמלא הכרתי את רותם אישית, השיר הזה היה נכנס לפה. פשוט תשמעו כמה הוא יפה.
מתוך סינגל

Ty Segall – Fanny Dog
אין מספיק שירים מעולים על כלבים. בתור בעל כלב אני מוכן לקדם כל שיר גדול על כלב שיוצא. והאלבום של טיי סגל ענק.
מתוך Freedom's goblin

Tyler, The Creator – I Am the Grinch (feat. Fletcher Jones)
הכי לא תכננתי לראות את השיר הזה פה, אבל כשמשהו ננעץ לך באוזניים, הוא ננעץ לך באוזניים. וטיילר, איכשהו, מצליח להפוך אפילו שיר מסרט גרוע על הגרינץ׳ לאחד מקטעי ההיפ הופ הכי מעניינים של 2018.
מתוך Dr. Seuss's The Grinch

Valley Queen – Supergiant
התפוצצות, התפרקות, התמסרות, השתחררות. זו התחושה כשאתה מבין שכולנו ענקים וכולנו פגומים, וזו התחושה בשיר הזה, שמדבר בדיוק על זה.
מתוך Supergiant

Westerman – Confirmation
אני לא זוכר מאיפה השיר הזה הגיע. בפעם הראשונה ששמעתי אותו בצורה מודעת, כלומר לחצתי עליו פליי באיזה אתר או פלייליסט, אמרתי בקול רם: רגע, אני מכיר את השיר הזה. אבל לא הצלחתי לשים את האצבע: מאיפה? האם שמעתי אותו ברדיו? האם כבר נתקלתי בו בעבר ושכחתי? איך אפשר לשכוח שיר כזה? ככל שנמשכה השנה וחזרתי לשיר היפהפה הזה שוב ושוב, התחלתי לחשוב שאולי, אולי תחושת הדז׳ה־וו הזו שלי לא מתבססת על כלום חוץ מעל העובדה שהשיר הזה נשמע כאילו היה פה תמיד.
מתוך סינגל

תודה.

תודה שאתם קוראים, תודה שאתם מאזינים, תודה שאכפת לכם מהמחשבות שלי על מוזיקה. אם אתם אוהבים את מה שאני עושה, אתם מוזמנים לתמוך בעונג שבת בעזרת טיפ בפטריאון. אני אעריך את זה מאוד, ואתם תקבלו כל מיני הפתעות אקסטרה שם שאף אחד לא מקבל. שנה שבוגי!

7 תגובות על “100 שירי העונג של 2018”

  1. אוהב את הבחירות בשירים ישראלים. ברוק זר גם יש פנינים אבל חסר לי רוק ן רול ישיר ו"ישן" בקטע טוב, כמו פוקסינג, שיים, האנגלים- וולף אליס, 'צאפל קלאב. עדיין רישמה יפה בסך הכל. רק קארדי בי- הייפ מוזר. הראפריות- קאפקייק ודסה- ליגות מעליה. ג'נל מונא כמובן גם. (יותר ארט סול, אבל עדיין)

    • גיאחה הגיב:

      תודה דודי!
      אני בתקופה של פחות רוקנרול, ככה זה עליות וירידות. יצא השנה המון רוק מעולה שפחות דיבר אליי אבל אני בטוח שתמצא אותו בסיכומים אחרים.
      לגבי קארדי – אני מסכים שכראפרית יש הרבה טובות ממנה, אבל השיר הזה פגז בעיניי!

  2. […] כולם מסכמים את השנה במוזיקה. גיאחה פירסם את מאה השירים שלו, והם נפלאים. אני חושב שהשנה גם אני אעשה איזה סיכום קליל, […]

  3. קובי הגיב:

    גיאחה אהוב,
    אני מת על זה שאתה לא רק עם אוזניים נפלאות ולב נדיב, לחלוק את כל הטוב הזה איתנו, אלא שאתה מזקק אמיתות אנושיות ורגישות כל כך ביחס שלך למוזיקה. כבר כשהתחלתי לקרוא רציתי להשלים לך את המשפט…שיש מוזיקה שהיא בית, ויש מוזיקה שהיא מסע הרפתקאות…ואז כתבת את הדברים הבאים ופשוט נהניתי מכל מילה והנהנתי בהסכמה:
    מצטט: "גם כי בזמן חסר ודאות של שינויים גדולים מצאתי את עצמי נאחז במוכר ובאהוב – מוזיקה ישנה. כזו שמספקת לי נחמה, בית, קרקע יציבה.

    מוזיקה חדשה לא מציעה את הדברים האלה, וזה מעולה. בדרך כלל, החיים שלי יציבים מאוד, תחושת הבית שלי חזקה מאוד, ואני מתמלא כל הזמן ברצון לחקור, לצאת להרפתקאות מוזיקליות, לקבל את מה שמוזיקה חדשה מציעה וישנה לא יכולה להציע: גילוי, ריגוש של משהו חדש, יציאה מתמדת מאיזור הנוחות".

    כל כך צודק. כל כך אנושי וחם ואמיתי.

    תודה לך ושתהיה שנה מעולה, מבורכת, גם בלמידה, גם במסעותיך בעולם, במחוזות הלב והנפש וגם במחוזות המוזיקה, זאת שהיא בית, וזאת שהיא דרך חדשה.

  4. גבי הגיב:

    תודה שאתה!כותב,אוהב,ומפיץ תשוקה מדביקה למוסיקה

  5. חברים, כל הכבוד על ההשקעה, שיחקתם אותה עם הרשימה הזו. אושר ועושר!

  6. שני הגיב:

    כתוב מקסים!

    התיאטרון הנודד http://www.t-hanoded.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *