1 בינואר 2018

אלבומי השנה של רדיו הקצה ועונג שבת 2017

המילים האלו נכתבות ממש חצי שעה אחרי שנגמר המצעד השנתי של רדיו הקצה ועונג שבת לשנת 2017, 12 ומשהו שעות שידור מטורפות, מרגשות, מרימות, מלאות בהפתעות ותהפוכות ותגובות מרחיבות לב – ועם שעת סיום מרגשת אחושלוקי, כולל סיפור לא ייאמן, שני שירים לפחות שהפכו ללהיטים אך ורק ברדיו הקצה, וכמה מקומות גבוהים מאוד שהפכו אותי למאזין, שדרן ומיסיונר מוזיקלי מאוד, מאוד, מאוד מאושר ומסופק (אני מסתכל עליך, מקום 7).

יש שנים שבהן אני מרגיש שהמצעד והדירוג שלו לא משקפים את העושר האדיר של המוזיקה הנפלאה שיצאה באותה השנה. הפעם זה לא היה המקרה. המצעד הזה היה עשיר בכל כך הרבה צלילים מכל כך הרבה סוגים, ונראה שעוד ועוד חומות שסוגרות על הטעם שלנו הולכות ומתמוטטות. היו פה להיטי פופ שהרגישו לגמרי בנוח ברדיו מיינסטרים, והיו פה שירים שרק המאזינים הכי אדוקים של הקצה והקוראים הכי חפרנים של העונג מכירים; היו פה כוכבים אמריקאיים והרכבים אפריקאיים; היה פה מטאל חורך אוזניים לצד פולק חרישי; ארנ׳בי חלקלק לצד ראפ אלים ומחוספס; שיר אינסטרומנטלי לצד שיר שהוא בכלל נאום; היה פה את אחד הזמרים הישראליים המצליחים והאהובים ביותר בכל המדינה, לצד ראפרית ישראלית שעדיין לא הוציאה אפילו ריליס רשמי אחד ומכירים אותה איזה 300 איש בלחץ; אלבומים בעברית ובאנגלית ובערבית ובצרפתית; אלבומים שגורמים לי לרקוד ואלבומים שגורמים לי לבכות ואלבומים שגורמים לי לעשות את שניהם.

אז אני חושב שאין בכלל ויכוח בשאלה המיותרת הנצחית – האם 2017 הייתה שנת מוזיקה טובה. ברור שכן. כל שנה היא שנת מוזיקה טובה, השאלה היא רק לאן האוזניים שלך מופנות וכמה הן פתוחות. ולשמחתי, השנה אני מרגיש שהאוזניים של כולנו היו פתוחות מתמיד.

לקוואמי ולי יש הסכם. קוואמי משקלל מרתונית את כל המקומות של המצעד בימים (ובלילות) שלפני השידור הגדול, ויום או יומיים לפני המצעד הוא שולח לי את 30-40 המקומות הראשונים של האלבומים כדי שאוכל להתחיל להכין מראש את הפוסט הזה. אבל מה? הוא לא שולח לי אותם לפי הסדר שבו הם דורגו. וככה יוצא שבמצעד עצמו, כשאני מגיע להגיש איתו את השעתיים האחרונות, אין שום מידע חיוני שאני יודע מהרשימה שקיבלתי ואתם לא יכולים כבר לנחש (כמו את זהות 4 האלבומים הגדולים, נגיד) אבל גם אני וגם אתם מופתעים לחלוטין ועל אמת כשאלבום או שיר ממוקמים במיקום לא צפוי, או מאיזה גילוי משוגע (כמו מקומות 6 ו־9 במצעד השירים השנה). ובשבילי זה תענוג, כי מצד אחד אני חלק מהעשייה, עם כל הצוות של הקצה דחוסים באולפן קטנטן ומתפוצצים מהתרגשות, מגיש יחד איתם את המצעד – ומצד שני אני כאחרון המאזינים, יושב במתח ומת לדעת מה הולך לקרות, מסתכל על קוואמי בצד השני של הקונסולה, שמחייך אליי עוד חיוך טומן סוד ומקפל את הדף עם התוצאות ככה שאראה רק את השיר שאני עומד להציג עכשיו ולא את השיר או האלבום הבא (כן, אנחנו לגמרי עדיין עובדים עם נייר במקרים כאלה, וגם עם דיסקים כשצריך). אז המצעד הזה במיוחד היה בשבילי רכבת הרים רגשית של שמחות, הפתעות, אכזבות והתרגשויות. ואתם הייתם חלק מזה כל הזמן, בשיחה המתמשכת בפייסבוק ובעצם ההצבעה.

טוב, אני מספיק לקשקש, בואו נתחיל.

2017-albums

לפני שאנחנו צוללים ל־30 האלבומים הגדולים, מילה של הודיה. תודה לכל מי שהשקיע ולקח חלק במצעד הזה, לפני המיקרופון ומאחוריו, לפני המסך ומאחוריו, בין האוזניות ומול הרמקולים. תודה לכל אחת ואחד מכם שקורא ומאזין ותומך, בין אם בהפצה לחברים, בתגובות בפייסבוק או בעצם הקריאה וההאזנה שלכם. ותודה גדולה במיוחד לכל מי שיבחר לתמוך בתרבות העצמאית שהוא צורך, בין אם ברכישת אלבומים, בקניית כרטיסים להופעות, או בתמיכה בעונג או בתמיכה ברדיו הקצה.

50 שירי העונג של 2017 | כל סיכומי 2017 בעונג

ועכשיו…!

בואו להאזין לכל המצעד השנתי של הקצה והעונג: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי, חלק אחרון!

בואו להאזין רק לשירים!
שירי השנה באפל מיוזיק [56 שירים. תודה עמית] ♫ אלבומי השנה באפל מיוזיק [811 שירים, תודה רועי] 🔊 שירי השנה בספוטיפיי [56 שירים. תודה עמית] 🔊 אלבומי השנה בספוטיפיי [1,018 שירים {כן, כל האלבומים}. תודה נמרוד] 📼 60 שירי השנה ביוטיוב [תודה מני]

❤️ פירושו שהאלבום הזה הוא מאלבומי השנה האישיים שלי
💯 פירושו ששיר מהאלבום נכנס לשירי השנה שלי

נווטו בהנאה!
מקומות 40-31 | 30-21 | 20-11 | 10-1 | רק רשימה

40
40 לונא אבו נאסר – دوامة \ מערבולת
תקשיבו, אם האלבום העדין והכמעט מתחבא הזה של הזמרת הנפלאה הזו ששרה בעברית, אנגלית וערבית הגיע כל כך גבוה במצעד האלבומים הבינלאומי שלנו, המצב בעולם הזה רק הולך ומשתפר וזה משמח אותי מאוד. לונא אבו נאסר הזדחלה בהדרגה מתחת לרדאר, בהופעות ובבנדקאמפ וכבשה אותנו לאט, בסבלנות ובלי פרובוקציות, בדיוק כמו המוזיקה שלה. וזה נפלא נפלא נפלא.
האזנה לאלבום המלא

40
39 Alt-J – Relaxer
אני מודה, בשני האלבומים הקודמים של Alt-J לא הבנתי את ההתלהבות. כשהם הגיעו לארץ הלכתי להופעה והיא הייתה יפה מאוד אבל לא התרגשתי, לא התעופפתי, מקסימום התפעלתי, בעיקר מהקהל. אבל אז הגיע האלבום הזה, והסינגלים שלו נשמעו לי כמו הדבר הכי טוב ששמעתי מהם אי פעם, וכשיצא לי בקיץ לראות אותם בהופעה בפסטיבל בקרואטיה, פתאום הכל התחבר ועף לי השכל! התרגשתי, התעליתי, רקדתי, התפעלתי, ולא מהקהל אלא מהמוזיקה. לפעמים צריך פשוט להתבגר ביחד, או סתם להיפגש ברגע הנכון. האלבום הזה היה הרגע הנכון שלי עם Alt-J.
וכתב אסף ליבוביץ׳: ״כמעט כל פעם שאני שומע שיר חדש של אלט ג'י אני צריך שמיעה אחת חוזרת לפחות. אבל כשהגעתי כבר לפזמון המרגש של "Pleader" היה לי ברור שזה השיר הכי טוב באלבום הזה. בצפייה ראשונה בקליפ כמעט בכיתי כאילו גם אני הייתי ילד אירי מעמק ירוק נצחי״, וואו!
האזנה לאלבום המלא

38
38 Brockhampton – Saturation
בוא׳נה, הפתעתם אחושלוקי! אני הגעתי למגה־הרכב הזה (קולקטיב, קוראים היום ללהקות עם 14 חברים) רק לקראת סוף השנה, אולי בגלל שרק ביוני הם הוציאו אלבום ראשון, ועד רגע כתיבת שורות אלו הספיקו להוציא עוד שניים (!) ולסגור תוך חצי שנה את טרילוגיית Saturation אחת, שתיים ושלוש, שלושה אלבומים כיפייייייים לאללה, ומלאים עד השפה בערימות של שירי היפ הופ מדבקים, מזיזים ורעננים.
אז למה הפתעתם? כי לאורך השנה, לפחות סביבי, כמעט לא הרגשתי דיבור סביבם. ידעתי שהם צוברים קהל בארה״ב ובאינטרנט בכלל, אבל ממש כמו הפרומוטרים שמביאים הופעות לישראל, גם אני פספסתי שוב את גודל הקהל הישראלי שעוקב וצמא להיפ הופ עדכני וחם, הקהל שפוצץ לגמרי את הבארבי כשהגיעו שמות בינוניים כמו Li'l Dicky או קטנטנים כמו Noname, הקהל שניזון מהאינטרנט בלי להתחשב לשנייה ברדיו הישראלי, ושומע היפ הופ ויראלי ולא עושה מזה עניין אלא פשוט מצביע לאלבום הזה למצעד. אותי זה משמח עד הגג. ריספקט, ברוקהאמפטון.
האזינו לאלבום המלא

40
37 Jay Z – 4:44
❤️ 💯 זה כל כך מוזר שאני צריך להגן על ג׳יי זי, פאקינג אגדת היפ הופ חיה, אפילו בשיחות עם היפ הופ הדז! אז נכון, ג׳יי זי די גרוע בלהוציא אלבומים טובים בעשור האחרון, וגם אם מתפלק לו פה ושם שיר גדול, באלבומים הוא חלש מאוד כבר עשור. ״זה ג׳יי זי שחיכיתי לו״, אמר תומר גרשנמן במצעד עצמו, ״לא ג׳יי זי שמדבר על כמה יצירות אמנות יש לו, אלא ג׳יי זי שבאמת מדבר מהלב, ג׳יי זי כמו בימים הטובים״. וזה בדיוק מה שאני אומר. נכון, יש לו פה תזה כלכלית שעוברת בכל האלבום על שיחרור השחורים בארה״ב דרך קפיטליזם, ואפשר להסכים או להתווכח. ונכון, בהאזנה ראשונה האלבום הזה מוזר, עצל, נטול להיטים או גרוב כובש, קליל ורקיד כמו שלמדנו לצפות מג׳יי הלהיטי. אבל בהאזנות חוזרות, ואם מגיעים לאלבום הזה עם הציפייה הנכונה, מקבלים אלבום היפ הופ שלם, אישי, פתוח, שלושה דברים שלא מוצאים הרבה באלבומי היפ הופ, בטח לא מכוכבי־על מגה־מיליונרים. וכן, מתחת לווידויים ולפלואו היעני־עצל של האלבום הזה, ג׳יי של פעם עדיין שם, עם משחקי המילים והמצלולים שהוא כל כך אוהב, והוא מצליח, לראשונה מזה המון שנים, אשכרה לרגש אותי. כתב עליו אלון זרביב, ״"האלבום הזה רץ אצלי בעיקר בתורניות מטבח בצבא. הוא עוסק בהמון דברים אבל אני מצאתי בו בעיקר יופי, הפקה אדירה ונפש פצועה של אמן שלא נחשף ככה. לא ידעתי את זה בכלל לפני האלבום אבל אני ממש אוהב את ג'יי זי״.

36
36 Mount Eerie – A Crow Looked At Me
💯 אני מצטער, פיל אלברום.
אני מצטער על מה שקרה לך. אני מצטער שאשתך מתה. אני מצטער שנשארת לבד. אני מצטער שאתה צריך לעבור את היגון הבלתי אפשרי הזה.
אני מצטער שאני לא מסוגל לשמוע את האלבום החדש שלך במלואו כי אני פשוט לא עומד בזה. אני שומע את שיר הפתיחה ופורץ בבכי. אני יכול לשמוע אותו רק במנות קטנות מאוד ובהפסקות גדולות מאוד.
אני מצטער שהאלבום המדהים הזה רק במקום ה־36, אבל יחסית לאלבום הממוטט ביותר של העשור, זה ממש ממש הישג מרשים.
האזנה לאלבום המלא

35
35 Moses Sumney – Aromanticism
💯 ״מעט מאוד פעמים קורה שיש מוזיקאי חדש שמצליח לייצר סאונד חדש וייחודי שלא נופל תחת שום הגדרה של ז'אנר ספציפי. כל נסיון להגדיר אותו כהכלאה של מספר סגנונות רק עושה לו עוול. ג'יימס בלייק עשה את זה ב־2011, והשנה מוזס סאמני עשה את זה בענק והמציא ז'אנר חדש משלו. בגלל זה הוא אלבום השנה שלי ושיר השנה שלי״, כתב רועי בן דוד על אחד הדברים הכי יפים ששמעתי השנה ובכלל. וואו, מוזס, מאיפה באת לנו וכמה טוב שבאת לנו.
האזנה לאלבום המלא

34
34 Gorillaz – Humanz
אני הולך לצאת רגע קצת הייטר, ולהגיד שהאלבום הזה של הגורילאז הוא בעיניי האלבום הכי פחות טוב שלהם, ושאני מעז לנחש – ותקנו אותי בבקשה בתגובות אם אני טועה – שגם בעיניכם. אבל מה, אלה הגורילאז! להקה גדולה מפורסמת ואהובה במחוזותינו, מה שאומר שרבים מאתנו שמעו את האלבום הזה יותר מפעם אחת, מה שאומר שאם לא שמעתם *המון* אלבומים השנה, והאלבום הזה היה כזה סבבה מבחינתכם גם אם לא מבריק, אז הוא נכנס לעשירייה שלכם כדי להשלים מניין. זהו, זה הניחוש ההייטרי שלי, שהוא אולי לגמרי לא נכון אבל מצד שני לא כתבתם לנו אף מילה על הבחירה הזו שלכם, אז מה אני יכול לעשות חוץ מלנחש?

33
33 Courtney Barnett & Kurt Vile – Lotta Sea Lice
קורט וקורטני, איך זה לא קרה קודם? אה נכון, זה קרה קודם, רק עם קורט וקורטני אחרים! צחוקים. אבל ברצינות רגע, קורט (וייל) וקורטני (בארנט), השילוב הזה כל כך הגיוני בעצם, שזה באמת מפתיע שזה לא קרה עוד קודם. והנה העניין: אם אתם לא אוהבים את המוזיקה של קורט ו/או קורטני, אין לכם שום דבר לחפש בכלל באלבום הזה, כי אתם תשתעממו למוות. האלבום הזה הוא בדיוק מי שהם לבד, רק ביחד. מה שאומר שאם אתם כן אוהבים את המוזיקה שלו ו/או שלה, אז וואאאאאאוווווו זה מתעצם פי ארבע כשהם ביחד.
האזנה לאלבום המלא

32
32 Run the Jewels – RTJ3
כתב גל שרייטר, ״האלבום השלישי של ראן דה ג'ולס, שהיה אמור לצאת בינואר 2017, יצא ב־24 דצמבר 2016 כמתנת חג מולד לעולם. האלבום בעצם יצא כמה שעות אחרי שההצבעה למצעד הקצה 2016 נסגרה, אז בעצם חיכיתי שנה ושלושה ימים להצביע לאלבום הזה, שיצא ב 2016, אבל בוקע ממנו מכל שורה זעם של 2017. צמד ההיפ-הופ המושלם הזה, שמוציאים זה מזה את המיטב, מעבירים באלבום הזה מסרים קשים, ובאותו זמן נהנים לאללה לעבוד על המוסיקה הזאת יחד. כן הוא יצא אחרי שטראמפ נבחר ואחרי קמפיין השנאה שלו, אבל אנחנו חיים פה את המציאות הזו הרבה שנים לפני, וחיים תחת קמפיין שנאה הרבה לפני שזה נהיה פופולרי, וזו הסיבה שהאלבום הזה כל כך מדבר אלי. אני מרגיש חלק ממחנה שקולו לא נשמע, אין בארץ מי שמעיז לומר- בקול זה מה שאני פאקינג מאמין בו. אז הנה, שני ראפרים מאמריקה אומרים את זה, צורחים את זה, שרים את זה, וזה מרגיש הכי נכון שיש, וזה גם פאקינג כיף באותו זמן״.
האזנה לאלבום המלא

31
31 ג'ימבו ג'יי ולהקת ספא – בואו לפני
וולאק מה אני אגיד לך, ג׳ימבו? נראה לי שבאנו לפני! היינו שם איתך בקצה כשרק התחלת לטפטף דברים, אנחנו האנשים האלה, קוראי העונג ומאזיני הקצה, שמחפשים תמיד להיות שם לפני, ולא רק כדי להגיד שהיינו שם קודם, אלא כדי להיות השגרירים של הדברים הקטנים רגע לפני שהם הופכים לענקיים. זה הימור רציני להוציא שיר כזה, שמהמר על התפוצצות, אבל ג׳ימבו ג׳יי הוא נבואה שהגשימה את עצמה. ועם שירים כבירים באמת כמו ״עשיתי״ או ״בואו לפני״, ועם הופעות מפוצצות בכל הארץ, הוא לא חיכה לשום דבר אלא הגשים את הנבואה בכוחות עצמו, חרש את המדינה, עבד קשה, והוכיח שוב שכישרון גדול זה לא מספיק. צריך לתת עבודה.
האזנה לאלבום המלא


30
30 SZA – CTRL
מירב ראובני כתבה, ״הרבה סיבות יש לבחור את האלבום של SZA לאלבום השנה, אבל הכנות של שורות כמו ״Don't take it personal / Personally, I'm surprised you called me after the things I said״, לא רק יוצרת אינטימיות מיידית אלא גם סקרנות וציפייה לדרכים שבה יוצרת מוכשרת וייחודית כזו תתפתח בהמשך״.

29
29 Sampha – Process
עומר שגיא כתב נהדר, ״אלבומים צפו ושקעו במהלך השנה אבל Process אשר יצא בתחילתה לא ירד מרשימת ההשמעה בשום שלב. שכבות של קצב על גבי שכבות מלודיות לא מפריעות ל-Sampha להישמע עירום באלבום הביכורים המושלם הזה. הדבר הכי קרוב למה שהיה נוצר אם פליינג לוטוס היה מפיק אי פעם את טרייסי צ'פמן״, וואו, איזו קליעה בול בסיום, עומר! ואליסף דעואל הוסיף, ״סאמפה הוא הגירסה המוזיקלית לשחקן המשנה הנצחי שמקבל הזדמנות חד פעמית בתפקיד הראשי – וגורם לכולם להצטער על הזמן הארוך מדי שהיה בצל. אחרי שנים בתפקידי אורח כזמר באלבומים של יוצרים אחרים – סאמפה הראה באלבום הבכורה המצוין שלו, המתאר את התקופה הקשה שעבר לצד אמו החולה בסרטן ועד למותה המצער, שיש לו המון מה לספר לעולם בעצמו. באמצעות קולו העוצמתי וכישרונו הנדיר לתרגם תחושות כמו געגוע ופאניקה לשירה ולמוזיקה, סאמפה מושך אותנו הישר מהלב אל תוך מסעו האישי והמורכב״.

28
28 שני פלג – ניתוקים
כשהשמענו את שני פלג, משה צימרמן כתב בתגובות בפייסבוק את הדבר הנהדר הזה: ״שני פלג והילה רוח הן כרגע ללא ספק היוצרות הכי גדולות וכישרוניות ברוק הישראלי. המוזיקה והמילים יוצאות מהן כמו אשד של אש ששורף את הבטן, לא מרחם על האוזניים ומפוצץ את המוח. הן כבר מזמן לא התקווה שלנו הן הדבר עצמו״. וגם טמיר סימן טוב כתב, ״אני לא זוכר מתי לאחרונה שמעתי אלבום ישראלי כל-כך שלם מגובש (האחרון אולי היה בעברית של רות דולורס וייס). אלבום שאין בו שיר מיותר אבל גם לא חסר בו שיר. סאונד מאוד בסיסי של גיטרה-בס-תופים, וצליל הגיטרה החורך הזה של שני. וכל זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הטקסטים. נשגב מבינתי איך האלבום הזה עדיין לא מכר פלטינה, באמת לא מובן. לדעתי בעוד עשרים שנה, הוא יוזכר באותה נשימה עם אלבומים כמו האלבום הראשון של אסתר שמיר או חתונה לבנה של שלום חנוך – אבני דרך ברוק המקומי. כן, ממש ככה״. כן כן כן כן כן.
האזנה לאלבום המלא

27
27 Father John Misty – Pure Comedy
אני מודה: פאת׳ר ג׳ון מיסטי לחלוטין איבד אותי השנה, עם האלבום הזה. אבל אתם אהבתם בטירוף, אז אתן לכם לדבר: ״"מדהים איך הבנאדם מצליח לכתוב שורה על סקס עם טיילור סוויפט, אבל בגלל שהוא לא קנייה, אין על זה שום מהומה ושום בלאגן. בכלל, אולי זאת הנקודה – he can get away with it״, כותב יואב תירוש, וחן הוניג ניסחה את זה מעולה בעיניי: ״פאת'ר ג'ון מיסטי – תארו את ג'וש טילמן עם פטיש ענק רודף אחרי כל מותג וסמל אמריקאי, מנסה לחבוט בהם ומפספס בחצי מילימטר, כי אין לו את הלב לפגוע באחרים. פאת'ר ג'ון מיסטי מייצג קול של דור שיעדיף לדלג על המניפסטים שלו ולעבור לאמן הבא, באלבום חף מז'אנר שחוטא בחשיבות עצמית גבוהה״.
האזנה לאלבום המלא

26
26 Noga Erez – Off the Radar
״יש לי עוד 3 דקות לשלוח את הטופס הזה. מה כותבים ב-3 דק' על נגה ארז? שלא נהנתי מהסינגלים? שזה רגיש לי קר ומרוחק? שכשמעתי את האלבום פתאום הכל נפתח לי, פתאום זה מסע, זה חלקים מלאים של שלם עגול ועשיר ומפוצץ סאונד מוקפד אבל כל תו במקום הנכון, ההרמוניות מתחבאות מתחת למעטה……. נגמר לי הזמןןןן1!!", כתב איתי צור. אבל לא, לא נגמר, הזמן של נגה ארז רק מתחיל. איזה אלבום מפוצץ, איזו הופעה מעיפה, איזה כיף שדירגתם אותה כל כך גבוה.
האזנה לאלבום המלא

25
25 Mastodon – Emperor Of Sand

כותבת הילה דגן: ״מדובר על אלבום קונספט שעוסק במחלת הסרטן, שחברי הלהקה כתבו אותו כדי להתמודד איתה באירועים שונים שעברו. חברי הלהקה גם ציינו שהיום הסרטן מגיע בצורה כזאת או אחרת לכל אחד מאיתנו וזה נכון. אני רואה את זה סביבי יותר מדי וגם אני איבדתי קרובים למחלה הזאת ואמא שלי נאבקה בה לפני כמה שנים והחלימה מאז. כשהאלבום יצא הוא בהחלט גרם להזדהות מיידית, תחושת המירוץ נגד הזמן, הרצון להפוך עולמות, החוסר אונים של הסביבה, המאבק הנחוש והאמיץ מול הגרוע מכל – כל אלה הם כל כך מוכרים וחושפים את נקודות החולשה והחוזק באופן בלתי אמצעי. מעבר לכך שמדובר באלבום קונספט עוצמתי, מסטודון באלבום השביעי שלהם שוב מחדשים ומותחים את הגבולות המוזיקליים שלהם ושוברים הגדרות ומוסכמות. תמיד קצת מצחיק אותי להגדיר את מסטודון כמטאל, כי הם הרבה מעבר ובעיקר כל מה שהם עושים הוא פשוט מאוד טוב – הם ערבוב של רוק, פסיכדליה, פרוג, מטאל, פופ ולכן כל אלבום שלהם נשמע שונה מהשני. שלמות של מילים, מוזיקה, שירה, שמגדירה אותו בעייני כאלבום מופת״.
האזנה לאלבום המלא

24
24 Vince Staples – Big Fish Theory
❤️ 💯 איזה כיף שווינס הולך ומתגנב לתוך האוזניים שלכם, בכל שנה קצת יותר. כשהאלבום הזה יצא אמרתי וואט דה פאק, וינס, מה אתה מביא לי פה עכשיו ביט של דאנס בריטי מלפני עשור, מה נהיה ממך יא גנגסטר? אבל כבר בהאזנה השנייה הבנתי שהוא הביא אותה פה בהפוכה. אלבום שמרקיד אותך עם טקסטים שאומרים לך תגיד לי אתה דפוק איזו סיבה יש לך לרקוד? ואין דבר יותר וינס סטייפלס מזה. כותב אורן סגל, ״הראפר הצעיר האהוב עלי (אני מצביע לריליסים שלו כבר שלוש שנים ברצף!) לא מפסיק להתחדש. אחרי אלבום כפול ו־EP, הפעם שחרר אלבום קונבנציונלי יחסית, חלקלק ומלא באנגרים, שלא תפס אותי בהאזנות הראשונות. אבל ההקפדה על הפרטים הקטנים, הניהיליזם המדוד וההשקפה האקזיסטנציאלית הבדילו אותו מהיתר״. חברים, מדובר באלבום גדול. אל תחמיצו אותו.
האזנה לאלבום המלא

23
23 Foo Fighters – Concrete and Gold
אני, בכל שיר באלבום החדש של פו פייטרז:
00:03 מגלגל עיניים, אלוהים איזו קלישאה :(
00:30 יו אני אוהב את דייב גרוהל
02:12 שיר אל תיגמרררר לעולםםםםםםםם
יו, אני מה זה מבסוט עליכם. אני מה שנקרא מעריץ פסיבי של פו פייטרז. אני לא נוסע להופעות שלהם, לא מנגן אותם בבית מיוזמתי (כי אין לי אף אלבום שלהם), אבל בכל פעם שיש שיר שלהם ברדיו אני מגביר בטירוף ושר בכל הגרון וצועק לעצמי ״למה הם כל כך טוביםםםםם????״ וגם ״איזה גאון הדייב גרוהל הזה יא אלללללה שלו״, אז כנראה שאני כן מעריץ, פשוט, נו, מעריץ פסיבי. הנה, זה מונח שהמצאתי עכשיו והוא נראה לי שימושי מאוד. כשיצא האלבום החדש השנה, בהתחלה התעלמתי כמו מעריץ פסיבי טוב, אבל אז הלכתי לשמוע את כולו ובוא׳נה, איזה פאקינג אלבום. לא מתיימר, לא עצום, אלא בדיוק בגודל הנכון, ופשוט פצצה.

22
22 King Krule – The Ooz
כתב לנו אליסף דעואל: ״ארצ'י מרשל הוא יותר מאמן, הוא בורא. באלבומו האחרון הוא יצר עולם ייחודי משלו ובכניסה אליו הציב שלט גדול ובולט: ״נא לא לשמור על הניקיון!״ – צרחות, שירה נטולת קצב וקטעי ג'אז שנכנסים במפתיע – הילד הג'ינג'י הגאון עושה את כל מה שבבית ספר למוזיקה היו מצווים עליו לא לעשות, ובאופן מדהים מצליח לחבר את כל הטירוף הזה ליצירה שלמה וגדולה מהחיים״.

21
21 טונה – טונהפארק
💯 ״בסופו של דבר בוחרים אלבום לפי האלבום שהכי חזרת אליו, לא בהכרח האלבום הכי איכותי/פורץ דרך״, כותב יונתן גופר, ״אבל משהו בו תפס אותי ולא שחרר. אולי זה הכנות של טונה שלא הבין מה נפל עליו אחרי ההצלחה ואז תרגם את זה ליצירת מופת, אולי זה הרצף המשוגע מהשיר הראשון ועד י"א 2 שאתה לא יכול להפסיק להקשיב. יש שם הרבה קטעים מרגשים ומדהימים אבל דווקא התודות ב״הכל זה בצוות״ זה הקטע הכי מרגש של האלבום – שאתה מבין כמה אנשים עומדים מאחורי הצלחה של בן אדם אחד, שכל המדינה הזאת זה פתח תקווה קטנה וכמה כיף זה לילד קטן, בן 30, שסוף סוף מתגשם החלום שלו״.
האזנה לאלבום המלא


20
20 Beck – Colors
כתב לנו ארז אמינפור, ״באמת חשבתי שהפעם אני לא נופל לזה (ואפשר לומר בכנות שההייפ מסביבו היה נמוך), לכן ניגשתי לאלבום הזה של Beck בחשדנות יתרה, האזנתי לו במתינות בביקורתיות מירבית ואפילו בדעה קדומה של ״מה זה הפופ המעאפן הזה?״. אבל זה לא עזר. יותר מדי דברים עבדו נגדי פה. בכל שיר כמעט היה טוויסט שמהסוג שמעיף לך את השכל; המעבר פסנתרים ב־״Dear Life״; החלוקת שירה ב־״Colors״ ששונה בכל פזמון ועוד ועוד. זה בדיוק החרא שאני שומע מוזיקה בגללו. אז כן, כל כך הרבה אלבומים מדהימים בשנה הזאת (המון!! וממש טובים!!!) ועדיין בק התעלה לדעתי על כולם. מצטער עולם. ממש ניסיתי״.

19
19 Elbow – Little Fictions
״אני כנראה היחידה שתצביע ל-Elbow, וזה בסדר״, טעתה לחשוב ניבי, שהצביעה יחד עם המונים מכם לאלבום היפהפה הזה של אלבו, שבמשך השנה כמעט פספסתי אותו, אבל אתם לגמרי לא פספסתם. וניבי מוסיפה וכותבת יפה, ״בפברואר אבא שלי נפטר, והאלבום הזה הגיע אליי בדיוק כשקמנו מהשבעה, בדיוק כשחוזרים לתקופת מבחנים באוניברסיטה, בדיוק כשהיה לי יום הולדת. בערך שלושה ימים אחר כך כבר החלטתי שבקיץ אני טסה לראות אותם בהופעה. עניין של עזרה ראשונה לנפש. כן, האלבום הזה רחוק מאוד מלהיות הדבר הכי טוב שלהם, אבל האלבום הזה ליווה אותי הרבה בשנה האחרונה, והוא לא איבד מהאימפקט שלו גם ארבעה חודשים אחר כך, כשכביכול היה אמור להיות יותר בסדר ובפועל זה לא הכי קרה. היה לו ערך תהליכי אדיר בעיניי כי הוא לא בדיוק ניחם אותי, אבל הוא היווה פסקול טוב להרבה מאוד מבליל הרגשות שלי. כי השיר הראשון, עם הכינורות האגרסיביים שלו, היה גורם לי להפסיק להתבכיין, להשקיע בלימודים, לא להתקפל. אבל ככל שהאלבום ממשיך הוא נהיה סלחני יותר, ואם השיר הראשון היה גורם לי להתאפס, השיר האחרון נתן מקום להבנה שמותר לי לאבד את הצפון כי פתאום אני בת 25 ויתומה (סליחה חפרתי)״. לא חפרת, ניבי, שיתפת את הלב שלך ואין דבר שצריך להתנצל עליו פחות.
האזנה לאלבום המלא

18
18 נצ'י נצ'- שפל וגאות
💯 אני אוהב את זה שמאזיני הקצה וקוראי העונג הם לא סנובים מדי. סנובים מדי אומר לאהוב אמן כשהוא קטן ואז להפנות לו את הגב כשהוא מתפוצץ והופך לכוכב וכל הילדים מתחילים לאהוב אותו. נצ׳י נצ׳ גדל בשוליים והתפוצץ בשנים האחרונות, כולם אוהבים אותו, כולם שרים אותו, כולם מצביעים ל״כל הזמן הזה״ למצעד השנתי של גלגלצ, אבל זה לא גרם לאניני הטעם שאנחנו להרים עליו את האף. אנחנו יודעים שהוא מצליח, וב־2017 אנחנו יודעים שזה לא אומר כלום על האיכות שלו. האלבום הזה הוא האלבום הכי טוב של נצ׳י, ואתם יודעים את זה, והצבעתם בכל הכוח.
האזנה לכל האלבום

17
17 Thundercat – Drunk
״בתכלס הופעה השנה היא שבזז פלאסס אבל Thundercat גרם לי להתאהב באלבום שלו״, כתב/ה לנו חן עמית, ואני מבסוט עליכם שבחרתם באלבום הזה, שזכרתם אותו וזכרתם לו חסד־תחילת־שנה, כי הוא יצא בפברואר ומעטים האלבומים שיוצאים בינואר־פברואר וזוכים לאהבה גם בדצמבר, אלא אם כן זה אלבום שהפך לחלק אמיתי מחייכם, לפסקול של השנה שלכם, ו/או אלבום שהאמן שלו הגיע להופעה והזכיר לכם כמה הוא טוב! חתולרעם היה כאן במרץ, גם כן הרחק בתחילת השנה, אבל נתן הופעה שהספיקה כדי להרעיד לכם את האוזניים. גרוב, ג׳אז, בס מהחלל ושיר אחד שלא היה אפשר לחמוק ממנו ב־2016, "Them changes". יצא לי לשמוע את השיר הזה ברדיו, בפאבים, בסטים של דיג׳ייז, בטלוויזיה, בישראל, בארה״ב ובאירופה עשרות פעמים, ובאף אחת מהפעמים האלה אני לא ניגנתי אותו אלא מישהו אחר – הוא ו-"Redbone" של צ׳יילדיש גמבינו היו בכל מקום השנה.
האזנה לאלבום המלא

16
16 Grandaddy – Last Place
״מרגיש לי שבשנים האחרונות ההפקה יותר ויותר באה על חשבון כתיבת שירים טובה, גם בפופ וגם ברוק. היה לי קשה למצוא דברים שבאמת אהבתי ובהתחלה הרשימה הרגישה לי קצת מאולצת, אבל בסופו של דבר מספיק אלבום אחד מושלם כמו Last place בשביל לזכור את השנה הזו לכל החיים״, כתב רועי אברהם, אבל נראה לי שחלק גדול מכם נתן לאלבום הזה את ההצבעה שלו בזכות ההופעה הפנטסטית שהם נתנו השנה בבארבי. למשל תום קימל תמיר, שכתב(ה?), ״השנה העבודה והילדים הכריעו אותי סופית, לא היה לי זמן בכלל להופעות ולמוסיקה חדשה. אבל הספקתי לבכות מאושר בהופעה של גרנדדי וזה גם משהו״, וכרמל רגב די-סגני, שכתב(ה?), ״הופעה קטנה כביכול, צנועה. אבל אחת ההופעות הכי גדולות ומרגשות שראיתי בחיי. לעולם לא אשכח את הצמרמורת והדמעות שירדו לי כשגייסון לייטל שר don't give in 2000 man. רגע נדיר״. והילה דגן כתבה, ״לא ידענו באותן ההופעות שנהיה נוכחים גם בהופעות האחרונות של הלהקה בהרכב המקורי, כי חודש וחצי לאחר מכן נפטר באופן מפתיע בסיסט הלהקה קווין גרסיה. מה״ההיי״ הגדול של אלבום חדש וסיבוב הופעות סביב האלבום והופעות עתידיות בפסטיבלים גדולים, פתאום הכל דמם, כל מה שתוכנן בוטל, אנחת הרווחה של סופסוף עשינו את זה התחלפה בהלם ועצבות, כי החיים או בעצם המוות, תמיד חייבים להתערב. אני לא יודעת אם יהיו עוד אלבומים תחת השם גרנדדי וכנראה זה באמת אלבום הפרידה שלהם. אם זאת מתנת הפרידה, אני יודעת שהיא תלווה אותי לאורך שנים ואני הולכת להחזיק אותה הכי קרוב ללב״. 💔

15
15 Queens of the Stone Age – Villains
כתב לנו אביעד ליפקין, שהאלבום הזה הוא־הוא אלבום השנה שלו, ״נבנתה אצלי ציפייה בלתי אפשרית לאלבום הבא שיוציאו חברי QOTSA. השנה הרגע המיוחל הזה התקרב, אך כשהתחילו להיוודע פרטים על האלבום, הגבות הורמו בתהייה. מארק רונסון יפיק. אוי ואבוי… איך הוא ייקח את האפלים האלה ויכניס אותם לתוך כדור דיסקו? איך יכול לצאת מזה משהו טוב? ואז יצא הסינגל הראשון – ״The way you used to do״ ולא הלהיב. ״שמח מדי״ הייתה התגובה הראשונה שלי, עד שהתרגלתי והבנתי שרונסון עשה פה מהלך מבריק. הרי ממילא יש בהם אלמנטים גרוביים וכל מה שהוא עשה זה בסך הכל לחזק אותם, תוך שהוא שומר על האלמנטים האפלים. התוצאה כפי שבאה לידי ביטוי באלבום כולו כבשה לי את הלב בסערה גדולה. זה אלבום שלא יצא לי מהמערכת ומהגוף מאז שהוא יצא ועד היום. שומע אותו הלוך וחזור ושוב ושוב מתרגש. עם כל שיר, עם כל מהלך גיטרות מבריק (עבודת גיטרות אדירה והרבה בזכות הכוכב הלא מדובר טרוי ואן לואן) ובכל שורה שיוצאת מהפה של ג'וש. אני לא יודע באמת איך זה קרה אבל הוא עקף אצלי בלב את האלבום הקודם. אני בעצם יודע בערך איך זה קרה. בעקבות הפיגוע בבטקלאן הומי הבין שהחיים הם מה שקורה עכשיו והוויב הזה של "חיים בכל הכח" כל כך נוכח באלבום וכל כך עושה לי את זה אל מול הדיכאון הקולוסאלי שהיה בקלוקוורק. כל הגורמים האלה מביאים לכך שזה האלבום שהכי עשה לי את זה השנה״.
האזנה לאלבום המלא

14
14 יהוא ירון – אם לא נרקוד לא נבין כלום
האלבום הישראלי שהגיע הכי גבוה במצעד של 2017 מגיע מיקירנו יהוא, שבאלבום הזה דואג סופסוף להבהיר לכולם איך לבטא את השם שלו נכון. שירלי כתבה נהדר, ״כשהאלבום של יהוא יצא כבר הכרתי כמעט את כל השירים מההופעות, ובכל זאת – לשמוע הכל יחד הרגיש אחרת לגמרי. כן, הוא אפרורי, לפעמים שחור ומדכא. וכן – יש הרבה עיסוק ברעלים ואכזבות. ובכל זאת, האלבום הזה מעודד אותי, כי הנחת היסוד שמסתתרת בין המילים היא שיש אהבה ויש חמלה ויש חסד. הם נסתרים אומנם, אבל ישנם. דווקא בתוך כל השחור שחור הזה, יהוא רוצה שנרקוד״. ומאור הוימן כתב על ״רעל״ את המילים הנהדרות האלו: ״עד השיר הזה לא הכרתי לעומק את יהוא ירון. האזנתי לתוכנית שלו ושמעתי כמה שירים בהופעות של אביב גדג', אבל השיר הזה, שהאזנתי לו יותר מכל שיר אחר השנה, פתח בשבילי פתח ליוצר הרגיש, הנפלא והמיוחד הזה. עכשיו, כשאני מכיר את ״רעל״ כחלק ממכלול שלם של שירים נהדרים, אני עדיין מזהה אותו כאחת מפסגות היצירה של יהוא. יש בו כמה שורות שהתאימו בדיוק למצבים נפשיים שונים שהייתי בהם השנה, ויש בו פשטות לצד עומק, שזה כל מה שאני אוהב בשירה טובה. הוא שר אותו כל כך יפה, שאני מוכן להישבע שהיו פעמים שזה גרם לי לכאב פיזי״.
האזנה לאלבום המלא

13
13 Fleet Foxes – Crack-Up
לפני כמה שנים, כשלרגע היה נדמה שהעולם הולך ושוקע במקצבים קרים יותר, נטולי מלודיה, פונה להיפ הופ, מסתמך על הוקים פשטניים מאוד ומתנער מההיסטוריה ההרמונית היפהפיה של הפופ במאה העשרים – הגיעו פתאום פליט פוקסז, כמו נוסעי זמן מהעבר הרחוק. היה להם אוצר בלתי נדלה של הרמוניות ומלודיות מושלמות וזוהרות למרחוק. אבל מה נעשה עכשיו, כשאבירי ההרמוניות חוזרים באלבום שלישי שהולך לכיוון אחר לגמרי? שירים מורכבים יותר, תובעניים יותר, מתוקים פחות, נגישים מעט פחות. אבל חן הוניג פתרה את זה יפה וכתבה את זה נפלא, ״מה נשאר לנו בעולם הזה אם לא יופי אשר מודע למציאות המכוערת ומתעלה עליה? זהו אלבום שתפס אותי מהקשבה להקשבה, הוא קשה, הוא מסורבל, אבל כשמבינים אותו לעומק מגיעה האהבה״.
להאזנה לאלבום המלא

12
12 The xx – I See You
❤️ 💯 במובנים רבים, 2017 הייתה שנת הקרוסאובר הגדולה. קנדריק לאמאר הפך סופית מחביב הסצינות השונות (ראפ, אינדי) לכוכב פופ מוביל לכל דבר ועניין, שכל תחנת רדיו מנגנת וכל בן 13 עם אופניים על חוף הים בהרצליה משמיעים מהטלפון שלהם. לורד הרחיבה את הקהל שלה מקהל הפופ והמצעדים ובני הנוער, עמוק אל תוך שדה המאזינים המבוגרים יותר, ה״אנינים״ יותר, ה״מבינים״ יותר, עם ובלי מרכאות. ו-The xx, שתמיד הלכו על הקו, השלימו השנה את הקרוסאובר שלהם וכעת נטועים ביציבות וללא עוררין עם רגל אחת עמוק באינדי ורגל אחת בפופ, ובהצלחה גדולה. לא רק שזה הביא להם קהל גדול יותר, בעיניי ההחלטה המודעת הזו גם יצרה את האלבום הכי טוב שלהם. כאילו כל מה שקרה עד עכשיו – שני האלבומים הראשונים של ההרכב, אלבום הסולו של ג׳יימי xx והסינגלים שהוציא לבד – היו סרטי מארבל על דמויות נפרדות, ועכשיו הם הוציאו את הסרט הזה שבו כולם נפגשים ומנצחים ביחד. יש פה את הרוך והשבריריות של השירים הכי יפים ומרטיטים של להקת האם, פוגשים את רגישות הפופ והרחבות שפיתח ג׳יימי, יש פה את הכתיבה וההלחנה המקוריים לצד יותר סימפולים מאי פעם אצל הלהקה הזו, בלי שאף צד יאפיל על השני, בלי שמשהו ייגרע. זה אלבום הדוק, כובש, ובעיניי גם מרגש מאוד וגם מזיז מאוד.

11
11 Slowdive – Slowdive
אני מודה שלא הספקתי לשמוע בכלל את האלבום של סלואודייב, אבל אורי שטיגליץ כתב נהדר במקומי: ״אחרי השחרור גיליתי את השוגייזינג. הייתי בהלם לא הבנתי איך יכול להיות שכל החיים שלי לא שמעתי משהו כל כך טוב כמו Souvlaki Space Station ואיך אנשים ברחוב לא מדברים עכשיו על רייצ'ל גוסוול וניל הלסטד. זה היה כבר כמעט לפני 8 שנים. זו אחת הסיבות למה השנה במוסיקה הייתה כל כך מיוחדת בשבילי. התקומה המשוגעת שהשוגייזינג חווה.להקות כמו DIVV ו-Wild nothing פשוט עושות את זה בעוד שענקיות הז'אנר הראשונות התאחדו ומוציאות חומרים חדשים. כש-Slowdive הגיעו לבארבי מבחינתי זו הייתה התגשמות חלום נהניתי מכל רגע ולכן הלהקה נכנסה לשירי השנה וגם לאלבומי השנה שלי״.

10
10 Arcade Fire – Everything Now
💯 אז מה, האלבום המאכזב הראשון של ארקייד פייר? האם ההייפ, הציפיות והאהבה הגדולה שלנו לארקייד פייר רק פגעה ביחסים שלנו עם האלבום הזה? אם האלבום הזה היה מגיע מכל להקה אחרת, נגיד להקה אלמונית, האם היינו מכתירים בתור תגלית השנה? נמרוד גולדשטיין כתב ״תוכן אינסופי נכתב ודובר על החדש של ארקייד פייר, רובו הביע אכזבה מהאלבום החדש, ולא מעט קטלו אותו בהגזמה לטעמי. אני חושב שהשנאה כלפיו מוגזמת, ולכן התגובה שלי לכל ביקורת נוספת עליו היא: תקיעת אצבעות באוזניים ושירת 'לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה' לפי הפזמון״. ויואב תירוש כתב, ״בהתחלה הסכמתי עם הביקורות. נשמע חלול, נשמע מאוס, נשמע כאילו ארקייד פייר סוף סוף התמסחרו, או מנסים לעשות משהו שמתפספס. אבל אז הקשבתי באמת. ופתאום כל היופי יצא החוצה, בבת אחת, תקף אותי, ולא יכולתי להפסיק להקשיב לאיזה חודש מחיי. היופי הוא איך השירים מרגישים חלולים בהתחלה, ואז פתאום יש קליק, והכול מתחבר, והכול שמח וטוב ובא לך לבכות ולצחוק ויא אללה איזה רגשן אני״. אתה רגשן וזה טוב, יואב, ואני חושב שכל מי שהרגיש מרוחק מהאלבום הזה (כמוני) היה אולי מחבק אותו קרוב קרוב לו היה מעט יותר רגשן. אחרי האלבום הראשון כתבו איפשהו על ארקייד פייר שהיא A dangerously sincere band, כלומר שהיא לא עוסקת בציניות אפילו שזו האופנה. מצד אחד אני רוצה להגיד שזה האלבום הציני הראשון שלהם. מצד שני אני רוצה לקוות שאם הייתי טיפה פחות ציני, הייתי אוהב אותו יותר.
אביעד ליפקין כתב כך: ״קטלו את האלבום הזה בכל פינה ותחת כל עץ רענן. אמרו שהוא גרוע, שהם מחפשים להתחנף למיינסטרים, לגלגו שצריך לשלוח אותם לאירוויזיון. אז אמרו. הכלבים נובחים ו-ווין באטלר ממשיך לכתוב שירים מצוינים! בסדר נו, זה לא האלבום הכי טוב שלהם. טוב טוב הוצאתם את זה ממני- זה האלבום הכי פחות טוב שלהם. אבל הם לא מפסיקים לנסות לשחק במגרשים אחרים וזה מעורר הערכה, וגם באלבום פחות טוב שלהם יש הרבה יותר שירים טובים ממה שאפשר למצוא בהרבה אלבומים אחרים״.
האזנה לאלבום המלא

09
09 Susanne Sundfør – Music For People In Trouble
💯 הילה דגן מכה שנית: ״כן היא שוב עשתה את זה והוציאה אלבום שהפיל אותי ושאב אותי אליו. כבר הכרזתי בעבר שסנדפור היא זמרת העשור שלי והאלבום הזה רק מחזק זאת אצלי. המוזיקה באלבום נועדה לאנשים שמוטרדים בבעיות, במחשבות על החיים, אהבה וקשרים שהלכו לאיבוד, אבל היא לא נוצרה בכדי להשכיח את אותן צרות, אלא בכדי לשקוע איתן יחד, ללכת עם כל שיר עוד צעד במעמקי השבר שנוצר באמצע הלב ולהעמיק קו מחשבה שנחרש אי שם בתאים האפורים והתחבא אי שם בתת מודע. אבל גם אם אלמנט הכאב הוא נוכח, יש בו בעיניי בעיקר נחמה ותמיכה, כי הוא שם. הוא יודע. הוא איתי. סנדפור היא מוזיקאית מחוננת עם קול מרהיב שהוא כמו תזמורת שלמה של כמה גלקסיות המתנגשות אחת בשניה ויוצרות יחד פיצוץ עצום שאינו ניתן לתיאור״.

08
08 Grizzly Bear – Painted Ruins
אסף עובדיה כתב, ״גריזלי בר הוציאו השנה בפעם הראשונה אלבום שאין בו שום להיט עוגן. אלבום שצריך לתת לו להתנגן ברקע כמה פעמים טובות עד שהוא שוקע ומגלה את היופי שלו. בשנה עם כל כך הרבה מוסיקה טובה, לא פלא שלאנשים לא הייתה סבלנות בשביל לתת לו צ'אנס, אבל זה האלבום הכי יפה שיצא השנה. חבל שהתפספס ולא קיבל את הכבוד הראוי לו במצעדים השונים״. באמת חבל שהתפספס. אני מאלה שפספסו. בכל שנה יש כמה אלבומים כאלה, שדורשים אורך רוח שלפעמים אני לא מוצא. אני עוד אגיע אליו ואתאהב בו בקרוב. אתם לא חיכיתם, והתאהבתם במהלך השנה: ברק דיקמן כתב ״רמת הציפיות שלי מהאלבום הזה היתה מוגזמת מלכתחילה. אז כן, גם באלבום פחות מדהים שלהם, גריזלי בר עושים מוזיקה נהדרת, והם גורמים לי לחזור לאלבומים שלהם – לכולם! – שוב ושוב. ושוב״, ואורן סגל מוסיף, ״גריזלי בר לוקחים אותנו בדרך הארוכה כדי להנות מהנוף הסינמטי המורכב שיצרו, באלבום שלא מכיל רגע מיותר אחד. Painted Ruins פחות קליט מהקודם, ולא התחברתי אליו עד ששמעתי שירים מתוכו בלייב סשן, שהיה מעט מיידי ומופשט יותר. התוצאה כל כך יפה, לרבות הביצועים של המתופף המדהים כריסטופר בר – שכשמו כן הוא, מתגלה ככוכב האמיתי בלהקה״.

07
07 Tyler, the Creator – Flower Boy
❤️ 💯 וואו וואו וואו וואו – זאת בעיניי ההפתעה המרגשת ביותר של המצעד. אני שונא את טיילר, כאילו, אני משוגע על האלבום הזה של טיילר, אבל עד עכשיו הוא היה סתם ילד זין, פרובוקטור מוכשר שמציג לעולם יותר פרובוקציות מאשר כישרון, לפחות לאוזניי. באלבום הזה הכל התהפך. האם עכשיו אני אוהב את טיילר, האיש, הפרסונה, על כל המוזיקה שהוא הוציא עד עכשיו? לא בהכרח, אבל האלבום הזה? וואו וואו וואו. באלבום הזה אני אוהב את טיילר אהבה גדולה מאוד. קצת כמו The Love Below של אנדרה3000, זה אלבום ראפ שמצליח להיות מגוון, עשיר ומרתק מוזיקלית בכל שנייה שלו, וגם לפתוח את הלב בצורה חסרת ציניות ואולי גם חסרת תקדים עד עכשיו. האלבום הזה הוא אחד מעשרת אלבומי השנה שלי, בלי שום מחשבה שנייה בכלל, ואני עדיין (!) מגלה בו אוצרות ורגעים נהדרים. אז זו הפתעה אחת – להתאהב כליל באלבום שלא אמן שחשבתי שאני לא אוהב. אבל ההפתעה הגדולה יותר היא: מקום שביעי?! מקום שביעי??? תגידו לי אתם משוגעים על כל הראש?!??! איזה מדהימים אתם!!! בשעה של קוואמי ולאון ישבתי על רצפת האולפן והאזנתי, וכשהאלבום הזה הופיע כל כך התרגשתי שמסתבר שהסמקתי עד האוזניים מרוב תדהמה. הולי פאקינג שיט. באמת, לא צפיתי את זה. אף על פי שכתבתי על זה השנה, על כך שמפיקים ואנשי תעשייה ישראליים מפספסים את קהל ההיפ הופ הע־צ־ו־ם והמעודכן שיש פה (ר׳ מה שכתבתי למעלה על ברוקהאמפטון, למשל), גם אני פספסתי. חשבתי שרק כמה עכברי אינדי/היפ הופ מעודכנים עפו על האלבום הזה, לא קלטתי שהוא עשה את השנה לכל כך, כל כך הרבה אוזניים. איזה אלבום גדול, ומי בכלל זוכר שהוא ביטל השנה הופעה בישראל? תבטל עוד שתיים ותביא לנו עוד אלבום מושלם כזה, בבקשה. [ועוד הפתעה: וואו וואו וואו, לחלוטין לא ציפיתי שתבחרו ב-"See you again" המרגש למצעד השירים. סופר סופר מרגש, מפתיע ולא מובן מאליו] האזנה לאלבום המלא

06
06 St Vincent – MASSEDUCTION
אני מודה שאני ממאוכזבי האלבום הזה, אבל הילה דגן מביסה אותי לגמרי וגורמת לי לשקול את דעתי מחדש: ״קלארק היא בעייני הדיוויד בואי של ימינו, לא מבחינת העושר המוזיקלי כמובן (את זה נחזור לבדוק עוד 40 שנה), אלא מבחינת האומנות הטוטאלית שהיא אימצה לעצמה, שבה הדמות שהיא עוטה לקראת כל אלבום הופכת להיות היא עצמה והיא משכללת את האמנות הזאת מאלבום לאלבום. אז איזו אנני אנחנו מקבלים כאן? סרקסטית, רגישה, ביקורתית, חמה, עצובה, מכילה, כשבכל שיר היא נשמעת שונה (לפעמים דונה סאמר סטייל ״I feel love״ ב-״Sugar boy״ ועד בת׳ גיבונס ב-״Smoking section״) ועדיין יש חוט מקשר ביניהם כי הם מדברים על חוויות שקלארק עברה במהלך חייה. זה סיפור שסופר כבר אינספור פעמים, אבל וואו, איך שהוא מסופר ע״י קלארק באמצעות השירים והביצועים שלה, השליטה בקול והיכולת שלה להיות סוחטת דמעות ואז בשניה אחר כך לגרום לנו לגחך בקול ותוך כדי גם להישמע כמו אחד הדברים הכי טובים שקורים היום בעולם המוזיקה״. הרגת אותי, הילה! סנט וינסנט התקשרה לשאול אם את פנויה להיות היחצ״נית שלה.

05
05 The War On Drugs – A Deeper Understanding
❤️ 💯 וואו, כמה אני אוהב את האלבום הזה. יש אלבומים שכשאני מאזין להם הם הופכים את העולם לקטן מאוד, עוטף, מחבק ואינטימי. האלבום הזה הוא ההיפך. כשאני מאזין לו, הכל נהיה רחב פתאום. המבט, הכביש, הלב. כותב אביעד ליפקין, ״אחד משני האלבומים שהכי חדרו לי ללב ולנשמה השנה. אהבתי מאוד את האלבום הקודם שלהם אבל הוא לא הצליח לחדור לשכבות העמוקות כמו האלבום המושלם הזה. כל שיר בו, כל צליל, כל מילה עטופים באהבה כה גדולה. זו לא מוסיקה שמחדשת משהו. כבר נאמר עליהם שהם נשמעים כמו המון אמנים אחרים כמו ברוס ספרינגסטין, בראיין אדמס, דייר סטרייטס או דון הנלי וזה נכון אבל הם לוקחים את ההשפעות עליהם ועושים מהם משהו אחר, משלהם, שממש לא נשמע כמו רטרו או חזרה לעבר ומצליח להיות רלוונטי לכאן ולעכשיו כמו שיכל להיות רלוונטי גם אם היה יוצא לפני שלושים שנה״.
להאזנה לאלבום המלא

04
04 The National – Sleep well Beast
כבר חשבתי שזה לא יקרה בינינו שוב, הנשיונל ואני. התעייפתי. נו, עוד אלבום של מבוגרים לבנים מדוכדכים בבגדים אפורים, חשבתי. עוד פעם המידטמפו הזה, נטול החיוכים, האפרורי, אוף, כמה מעיייייייף. אבל אז הגיע האלבום ואמרתי אוףףףףף אפילו העטיפה אפורה!!! אבל מה, לא נקשיב? ופתאום, תוך כמה דקות כבר הייתי בדמעות. מה זה היופי הזה. למה זה כל כך יפה? זה תמיד היה כל כך יפה ופספסתי באלבומים האחרונים, או שבאמת הייתה באלבום החדש הזה קפיצת מדרגה של יופי שאי אפשר לעמוד בפניו? לא יודע. אני רק יודע שזה יפה להחריד. אבל זה רק אני. הנה מה שאתם אמרתם על האלבום הזה שבמקום הרביעי. יואב תירוש כתב, ״זה אלבום השנה שלי כי הקשבתי לו אובססיבית כל כך הרבה זמן, ולכל-כך הרבה שירים מתוכו, וכל אחד נגע בי בצורה אחרת. מבחינתי ״I'll Still Destroy You״ הוא שיר השנה כי, כמו תמיד, הנאשיונל מצליחים לשבות את ההרגשה של מה זה להיות אדם מבולבל ואבוד בעולם, שרק רוצה לאהוב ולפעמים עושה טעויות מפגרות, שרודפות אותו כל חייו״.

03
03 Lorde – Melodrama
❤️ 💯 הו לורד. עזבו אתכם עכשיו הופעה, ביטולים, חרם, ווטאבר. כל זה קורה בשבילי במישור נפרד מהמוזיקה עצמה. והאלבום הזה, הולי שיט האלבום הזה. כמה רקדנו איתו השנה, כמה דמענו איתו השנה, כמה התרגשנו והתכרבלנו וחרטנו את מילותיו על לבנו כמו בגיל 14 איתו השנה. ״הייתה שנה יפה ומבלבלת מאוד אבל רק אלה מריה לאני יליץ'-או'קונור, ילדה בת 19 מניו זילנד, גרמה לי לבכות ולרקוד מהתרגשות וגעגוע וכמיהה, מבדידות, מבולבלת, בחשיכה, בשקט, בבית, ברכבות תחתיות, במיטה, ברחוב, בשלג, במטוס״, כותבת טל סופיה, שהיא בהחלט לא נערה בת 19 מניו זילנד, אבל כמוני וכמו בני עשרים ושלושים וארבעים אחרים בכל העולם, האלבום הזה גרם לה להגיב רגשית חזק יותר מכל אלבום שיצא השנה. יובל כרמון כתב, ״חוץ מגיל משותף וארץ לידה אין שום מכנה משותף ביני לבין לורד ועדיין, מלודרמה גורם לי להרגיש כאילו אני חווה את סערת הרגשות שלה בעצמי״. ובאמת, אפשר להתווכח על ההגדרות המיותרות האלו שמונעות מלא מעט אנשים להתמסר לאלבום הזה – זה אלבום פופ, זה אלבום פופ ״מסחרי״, זה אלבום פופ מצעדים, זו זמרת של להיטים, ווטאבר – אף אלבום ששמעתי השנה לא גרם לי, ולכל כך הרבה אנשים סביבי, להגיב אליו רגשית בכזו עוצמה, עם כל כך מעט חומות הגנה, כל כך מעט ציניות, כל כך מעט סנוביות. היו הרבה אלבומי פרידה ופוסט־פרידה נהדרים השנה, אבל בעיניי זה אלבום הפרידה שהיה מורכב במומחיות הגדולה ביותר, שאיזן בצורה הכי שלמה ומדויקת בין נגישות והוקים קליטים להחריד לבין כתיבה סופר אישית ומחשבה כמעט כפייתית על הפרטים הבלתי צפויים הכי קטנים וגדולים באיך שהשירים בנויים. כן, נו, זה אלבום השנה שלי, מה אני יכול להגיד. זה האלבום ששמעתי הכי הרבה, שהכי נכנס לפסקול היומיום שלי, שהכי הרבה שורות ממנו ננעצו לי בראש ובלב. ואני מתרגש ושמח שהבטתם מעבר לתווית ״זמרת הפופ״ שהודבקה ללורד והכנסתם אותה ללב שלכם וגבוה, גבוה, גבוה מאוד במצעד הזה. בשנה שעברה אנדרסון פאאק ישב כאן במקום השלישי. אני ממש סבבה עם זה שאלבום השנה שלי מדי שנה יהיה במקום השלישי במצעד הזה.

02
02 LCD Soundsystem – American Dream
💯 ״אין אלטרנטיבה אחרת חוץ מלשקוע עמוק בתוך חלום שנשבר, פנטזיות שהתנפצו לכל עבר מרוב דיכאון, עצבות, בדידות, פרידות מקשרים וחברים, אבל לפחות אפשר ורצוי לרקוד דיסקו או סלואו לאורך כל הדרך: מהטיפה הדומעת שיוצאת מהעין המכווצת במורד הלחי, אל הצוואר ומשם אל בית החזה עד שהיא תתאחד עם הלב. והרגליים? הן רוקדות״, כותבת מעולה הילה דגן. וגרדה גלזר כתבה, ״האלבום הנוכחי אולי לא קונצנזוס, אבל אהבתי את מרפי בעבר, אוהבת בהווה ואמשיך לאהוב בעתיד. הוא מעביר מסע שכולל תחנות בכל מנעד הרגשות האפשרי, את כל שלבי החלום, מחלום נעים ומלטף לסיוט וחזור חלילה ואתה כבר לא יודע מה עדיף, להתעורר או להמשיך ולישון לנצח. הוא ליטף, הרביץ, טילטל ובעיקר בעט בלב שלי והאוזן לא שובעת מיצירות מופת מפוצצות, שבכל שמיעה אני מגלה בהם עוד ועוד ניואנסים חדשים״.
גל שרייטר כתב, ״האלבום החדש של לסד סאונדסיסטם הוא יותר מהכל בשבילי מבט חוץ של ג'יימס מרפי על הזמן שעבר, על החברים שאבדו, על האייקונים שלו שמתים ועל החיים שעברו. כבר בתחילת הדרך של הלהקה הזאת הוא צעק I'm Losing My Edge, באלבום הזה, אחרי השנים שעברו, הכל אבד. אמריקן דרים, שיר הנושא של האלבום מתחיל בתיאור של מרפי מתעורר, לא בבית שלו, ליד מישהי שהוא לא מכיר, אחרי לילה של אסיד. מסתכל על עצמו במראה ורואה איש מזדקן, בלי אדג', שמחכה למשהו שישחרר אותו מהחיים שלו, ואומר לעצמו "but it's ok", מנחם את עצמו. All My Friends, השיר מ־2007 שמתאר חיים של רייבר מזדקן, מתחיל בתחילת הלילה, בתחילת המסיבה, לקראת לילה רווי סמים וחברים, ומתאר איך ג'יימס מרפי רואה את העתיד שלו, את שנות הארבעים שלו, את הבן אדם שהוא בעצם ציפה שהוא יהיה היום, מנקודת מבט של האדם הצעיר שהוא היה כשהוא שר את זה. אני לא חושב שג'יימס מרפי היום הוא הבן אדם שהוא ציפה להיות כשהיה בן 37 וכתב את All My Frinds. בשורה האחרונה של american dream, השיר, הוא אומר שהוא לא יכול להתנגד לcalifornia feeling, לא מסוגל להתנגד לאורח החיים שהיו לו פעם ושממשיכים היום, הוא לא ציפה להישאר בעסק הזה עד גיל 47, אבל הוא בעצם נשאר אותו אדם, רק שהוא כבר לא נהנה מזה כמו פעם, הוא לא נהנה להיות האדם שאחרי לילות של אסיד, אחרי לילות של להתעורר בדירות של אחרים, רואה את עצמו מזדקן מול המראה״.
אני אוהב מאוד את LCD, וגם אוהב מאוד לא מעט שירים באלבום הזה, ובכל זאת עדיין לא נשביתי לגמרי באלבום הזה. ״אני מבין גם את המאזינים שלא התחברו״, עונה לי אורן סגל בטקסט שכתב על הבחירה שלו לאלבום השנה, ״אמריקן דרים אלבום ארוך, אפל, עמוס ורפטטיבי שמחייב קשב מלא, אבל מחושב וגדוש ברגש בו זמנית. הוא אלבום אינטרוספקטיבי שעיקרו מסע פנימי, התבגרות וחרטות, מסע בעקבות סיומות – של מערכות יחסים, להקה, חברויות או חלומות. בכל קטע בו קיים לפחות שיא רגשי אחד, קטן או גדול, שהופך לי את המעיים, מכווץ לי את הלב ומפרק אותי לרסיסים. לא נתקלתי באלבום שחילץ ממני קשת כה רחבה של רגשות, ששבה אותי בלב שלם ומותיר אותי סחוט וכנוע אך מסופק בסיום ההאזנה אליו. LCD תמיד היתה להקה של ריצות למרחקים ארוכים, וזה אלבום שדורש את הזמן, אז תנו לו הזדמנות״. ניכר שמבחינה רגשית, השנה הזו התחלקה לאנשים שהרגישו את לורד, ואנשים שהרגישו את LCD :)

ועכשיו

במקום

הראשון

במצעד

אלבומי

2017

של קוראי עונג שבת ומאזיני הקצה:

damn guyha kz

אה שיט סליחה סליחה. התכוונתי

damn
01 Kendrick Lamar – DAMN
❤️ 💯 עם כל ההצבעות, המתח, ההימורים, הניחושים ולפעמים גם האכזבות – כמה אושר יש בכך שאפשר להגיע לסוף המצעד הזה ולהגיד: אין לי תלונות. זה מוצדק. זה ראוי. זו השנה של קנדריק לאמאר. וזה גם משמח בעוד דרכים: זה הקרוסאובר הכי גדול. זו הפעם הראשונה מזה 14 שנה שאלבום ראפ לוקח כאן את אלבום השנה (והפעם גם את שיר השנה, עם "Humble"), ואין ראוי מהאלבום הזה. עצם העובדה שאלבום ראפ כזה הוא האירוע הכי גדול של 2017, שהכי הרבה אנשים, גם כאן בקהילה ה״אלטרנטיבית״ של הקצה והעונג, שמעו ואהבו – וולאק, זה לא מובן מאליו, ואותי זה משמח לאין שיעור.
ועדיין, למה דווקא DAMN? יצאו עוד אלבומי ראפ מעולים השנה. ולמה דווקא האלבום הזה לקח אצלנו את המקום הראשון, ולא האלבום הקודם, To pimp a butterfly, שמוסכם על ידי רוב שהוא יצירת המופת האמנותית הגדולה של קנדריק?

הנה סיבה אחת: הוא לא מרים את האף.
האלבום הקודם? מרהיב, מרתק, מעיף את המוח, וגם מאתגר, ארוך מאוד, עמוס מאוד, מרפרר ובנוי על מוזיקה שנערים אמריקאיים של היום לא גדלו עליה, לא מכירים. האלבום החדש, כמו שכותב אורן סגל, ״מתכתב עם טראפ וראפ מסחריים, כולל שיתופי פעולה של U2 וריהאנה לצד מפיק בן 18 שבונה ביטים באייפון, ולא משטיח את המסר שלו. זה אלבום מורכב אך נגיש, שיכול לעבוד למאזין בכל רמת התעמקות״. זה אלבום שפונה למי שמחפש באנגר לרקוד במועדון ("Humble") או בבאר אמריקאי סליזי ("Loyalty" עם ריהאנה) או מעדיף לשמוע מוזיקה ברדיו ("Love") , הוא מדבר למי שאוהב לעשן משהו עם ההיפ הופ שלו ולקחת אותו באיזי ("Feel") ולמי שאוהב את האלימות והווייב של גנגסטה־ראפ ("DNA", "Element") ומתאים למי שאוהב את ההיפ הופ שלו מצפוני, מחפש, מהורהר, ספרותי (כל ארבעת השירים האחרונים של האלבום).

הנה סיבה שנייה: הוא מספר לך סיפורים.
אסי טלמור מפרט לגבי השיר האהוב עליי באלבום, "Fear", ככה, ״זה תפס אותי חזק כששמעתי אותו מפחד מאמא שלו שמאיימת עליו שתרביץ לו אם ילכלך את הנעליים או ידרוך על הספה או יבכה – והוא רק בן 7. ואח״כ בגרסה הנערית שלו הוא מפחד שיהרגו אותו בדרך הביתה או אחר כך בגרסתו העכשווית שהוא מפחד לאבד את כל מה שהשיג, וכמובן השורה המטריפה – i'll probably die anonymous i'll probably die with promises… יא ווליי…איזה מספר סיפורים״. ואורן סגל מסכם בפשטות את אחת הסיבות העיקריות שהאלבום הזה במקום הראשון: ״הוא מספר הסיפורים הטוב במוזיקה כרגע״. מוזיקה מעניינת ויפה זה נהדר באוזניים, באגן, בבטן – אבל ספר לי סיפור מוצלח ונכנסת לי ללב. ועד שלא שמעתם את "Duckworth" לא שמעתם את הסיפור הכי טוב של השנה.

הנה סיבה שלישית: קשה למצות אותו.
קנדריק הוא לא רק ראפר מבריק ומספר סיפורים ענק, הוא גם ארכיטקט מחונן. כל אלבום שלו בנוי מרשת מורכבת ומתוכננת היטב של קשרים, חיבורים, רמזים, חידות וגילויים – וגם DAMN הוא כמו חתיכה קטנה מסליל DNA: הוא מקודד בתוכו פי אלף יותר מידע ממה שנראה במבט ראשון. מילה בשורה אחת של שיר מתייחסת לשיר אחר באלבום; סצינה מבית אחד מתקשרת לסצינה מהאלבום הקודם; שורה אחת מכילה בתוכה כמה משמעויות בכמה רבדים. והסיפור הכולל של האלבום מוגש בכמה דרכים – מקופל בשירים ספציפיים, נסתר בשירים אחרים, נפרש לאורך כל האלבום, מתחילתו עד סופו, או משתנה כששומעים את האלבום (כמו שהציע קנדריק עצמו) בסדר הפוך של השירים. שמעתי את האלבום הזה המון, המון, המון פעמים השנה. קראתי את המילים של כולו ב-Genius. ואני עדיין מגלה בו דברים חדשים כל הזמן. נכון, שני האלבומים הקודמים היו מורכבים אפילו יותר, אבל DAMN הוא ״אלבום הפופ״ של קנדריק, וכמו שלורד הצליחה ליצור אלבום סופר נגיש וקליט בלי לוותר על הקפדנות האובססיבית שלה לפרטים של סאונד ופרייזינג ובניית ציפיות, כך גם קנדריק לאמאר הצליח ליצור את האלבום הכי נגיש וידידותי שלו, כזה שפונה לקהל הכי רחב, בלי לוותר על מורכבות שיא, על מסרים עמוקים ורציניים לחלוטין, על סיפור מסגרת על גורל ומה שאתה עושה איתו, על ליריקס מבריקים, על סטוריטלינג – על כל מה שהפך אותו לאמן הראפ הכי מעניין וכנראה הכי גדול של דורו.

והנה סיבה אחרונה: הוא נותן בפאקינג ראש!


והנה שירי ואלבומי השנה של רדיו הקצה ועונג שבת, במלואם:

אלבומי השנה 2017:
90. ניר שלמה – האמת היא שריר
89. טליה אליאב – טליה אליאב שרה ברברה
88. המפשעות – אין אחות למפשעות
87. ORI – 1986
86. Julien Baker – Turn Out The Lights
85. Benjamin Clementine – I Tell A Fly
84. Aimee Mann – Mental Illness
83. The Black Angels – Death Song
82. Mogwai – Every Country's Sun
81. לילי פרנקו – אפשר לראות דגים
80. Group Doueh & Cheveu – Dakhla Sahara Session
79.אור אדרי- כידוד
78. החצר האחורית – החצר האחורית 2
77. Bonobo – Migration
76. Ty Segall – Ty Segall
75. KEVIN MORBY – City Music
74. אביתר בנאי – לשונות של אש
73. Jane Weaver – Modern Kosmology
72. ג'ירפות – מי שלא חולם כועס
71. אלון עדר ולהקה – השמרנים שוב באופנה
70. Ariel Pink – Dedicated to Bobby Jameson
69. Big Thief – Capacity
68. Chelsea Wolfe – Hiss Spun
67. Alvvays – Antisocialites
66. Richard Dawson – Peasant
65. Dirty Projectors – Dirty Projectors
64. Broken Social Scene -Hug Of Thunder
63. Algiers – The Underside Of Power
62. Spoon – Hot Thoughts
61. Cigarettes After Sex – Cigarettes After Sex
60. Charlotte Gainsbourg – Rest
59. Hurray for the Riff Raff – The Navigator
58. Manchester Orchestra – A Black Mile
57. The Afghan Whigs – In Spades
56. Perfume Genius – No Shape
55. Protomartyr – Relatives In Descent
54. Daniel O'Sullivan – Veld
53. פדרו גראס – חצי סוגריים
52. Soulwax – From Deewee
51. Prophets of Rage – Prophets of Rage
50. Rami Fortis – רמי פורטיס – מדור פיות
49. Four Tet – New Energy
48. Björk – Utopia
47. Laura Marling – Semper Femina
46. זאב טנא – צעיר אני כבר לא אמות
45. Wolf Alice – Visions Of A Life
44. Fever Ray – Plunge
43. Mac DeMarco – This Old Dog
42. King Gizzard & The Lizard Wizard – Flying Microtonal Banana
41. Pond – The Weather
40. לונא אבו נאסר – دوامة \ מערבולת
39. Alt J – Relaxer
38. Brockhampton – Saturation
37. Jay Z – 4:44
36. Mount Eerie – A Crow Looked At Me
35. Moses Summney – Aromanticism
34. Gorillaz – Humanz
33. Courtney Barnett & Kurt Vile – Lotta Sea Lice
32. Run the Jewels – RTJ3
31. ג'ימבו ג'יי ולהקת ספא – בואו לפני
30. SZA – CTRL
29. Sampha – Process
28. שני פלג – ניתוקים
27. Father John Misty – Pure Comedy
26. Noga Erez -Off the Radar
25. Mastodon – Emperor Of Sand
24. Vince Staples – Big Fish Theory
23. Foo Fighters- Concrete and Gold
22. King Krule – The Oooz
21. טונה – טונה פארק
20. Beck – Colors
19. Elbow – Little Fictions
18. נצ'י נצ'- שפל וגאות
17. Thundercat – drunk
16. Grandaddy – Last Place
15. Queens of the Stone Age – Villains
14. יהוא ירון – אם לא נרקוד לא נבין כלום
13. Fleet Foxes – Crack Up
12. The XX – I See You
11. Slowdive – Slowdive
10. Arcade Fire – Everything Now
9. Susanne Sundfør – Music For People In Trouble
8. Grizzly Bear – Painted Ruins
7. Tyler, the Creator – Scum Fuck Flower Boy
6. St Vincent – MASSEDUCTION
5. The War On Drugs – A Deeper Understanding
4. The National – Sleep well Beast
3. Lorde – Melodrama
2. LCD Soundsystem – American Dream
1. Kendrick Lamar – Damn
שירי השנה 2017:

שירי השנה באפל מיוזיק
שירי השנה בספוטיפיי

60. The Horrors – Something To Remember By
59. Kendrick Lamar – Pride
58. Prophets of Rage – Unfuck The World
57. Ariel Pink – Another Weekend
56. Drake – Passion Fruit
55. Kendrick Lamar – ELEMENT
54. Radiohead – Man of War
53. Sampha – (No One Knows Me) Like the Piano
52. Queens of the Stone Age – The Way You Used To Do
51. יהוא ירון – רעל
50. The War on Drugs – Thinking of a Place
49. נצ׳י נצ׳ – כל הזמן הזה
48. The National – Guilt Party
47. Grizzly Bear – Mourning Sound
46. The XX – On Hold
45. זאב טנא – צעיר אני כבר לא אמות
44. Sampha – Blood on Me
43. Lorde – Sober
42. MGMT – Little Dark Age
41. Father John Misty – Pure Comedy
40. Valesuchi & Matiyas Auagyo feat. Ashley Judd – Nasty Woman
39. Grizzly Bear – Four Cypresses
38. Tyler, The Creator – See You Again
37. Ibeyi feat. Kamasi Washington – Deathless
36. ג׳אז – אל תשים לי יד על המותן
35. Fleet Foxes – Third of May
34. Frank Ocean – Chanel
33. LCD Soundsystem – Oh Baby
32. Portugal. The Man – Feel It Still
31. Lorde – Liability
30. Foo Fighters – Run
29. Franz Ferdinand – Always Ascending
28. Body Count – No Lives Matter
27. Queens of the stone Age – Villains Of Circumstance
26. Lorde – Perfect Places
25. King Krule – Dum Surfer
24. The National – Day I Die
23. Moses Sumney – Quarell
22. Slowdive – Sugar for a Pill
21. Foo Fighters – The Sky Is a Neighborhood
20. St Vincent – New York
19. Arcade Fire – Creature Comfort
18. יהוא ירון – דברים כבדים כמו כפרה
17. The War on Drugs – Strangest Thing
16. The War On Drugs – Pain
15. Beck – Dear Life
14. Elbow – Magnificent
13. LCD Soundsystem – Tonite
12. Courtney Barnett & Kurt Vile – Over Everything
11. LCD Soundsystem – How Do You Sleep
10. Lorde – Green Light
9. Woods – Bleeding Blue
8. The National – The System Only Dreams in Total Darkness
7. St Vincent – Los Ageless
6. Mass Gothic – Play The Song
5. Susanne Sundfør – Undercover
4. Kendrick Lamar – DNA
3. LCD soundsystem – American Dream
2. Arcade Fire – Everything Now
1. Kendrick Lamar – Humble

שנה שבוגי!

תגובה אחת על “אלבומי השנה של רדיו הקצה ועונג שבת 2017”

  1. מאת ג'יימס:

    תודה!

כתיבת תגובה