23 בדצמבר 2015

50 שירי השנה של קוואמי ל-2015

קוואמי
צילום: גוני ריסקין

גיאחה: אוקיי, הנה מה שאני הולך לעשות עכשיו.
אני הולך לשתוק ולהעביר את המקלדת לקוואמי דה לה פוקס, מנהל רדיו הקצה, ופשוט להתענג על הרשימה המוזיקלית המופלאה הזו, בדיוק כמוכם. ואם לא הספקתם – יש לכם עד הלילה (רביעי) בחצות להצביע למצעד שלנו, אז רוצו!
אליך, קוואמי:

מאז שאני מסכם שנים מוזיקליות באופן רשמי, שזה כבר 15 שנה עכשיו, אני שומע את אותם קולות של "מה כבר יש לסכם/לא קרה שומדבר מעניין השנה/המוזיקה נגמרה בשנת אלף תשע מאות ובלה בלה בלה'" וכו' וכו'. רק שאני חושב שאם מצאתי 50 שירים שאני קרוע עליהם, כשבאותה מידה אני יודע שיש לפחות 50 אחרים שיכולתי להכניס לרשימה הזאת, ובעצם בטוח לגמרי שיותר, אז לא יעזור כלום למצקצקים – הייתה שנה אדירה (במה שקשור למוזיקה. לא צריך להגזים כמובן לגבי שאר העולם). מודה ומתוודה שגם עשיתי לעצמי סוג של חיים קלים. הפרדתי במוח בין רשימת הסינגלים (שממש לא בהכרח יצאו כסינגלים) לבין אלבומי השנה שלי. וברשימת האלבומים, שאני עוד מגבש לעצמי, יש עוד המון שירים שלא שמתי פה. וזה בעיקר בגלל שאם לא אעשה את ההפרדה הזאת זה לא יגמר לעולם ואני עשוי לאבד את זה. אז כדי להשאיר את זה ברמת הכיף – הנה מצעד השירים השנתי הלחלוטין גחמתי וסובייקטיבי שלי. מקווה שתהנו.

כמעט כל 50 השירים במצעד, בפלייליסט יוטיוב אחד ארוך ובלתי נשכח:

שירי השנה של קוואמי

50. Sleaford Mods – No One's Bothered
ממזרים בריטים לא נורמלים

49. Bonde do Rolê featuring Big Freedia – Maria Joana
המפגש הכי מצחיק ושמייח בין ריו די ז'נרו לניו אורלינס

48. Titus Andronicus – Dimed Out
מהאלבום האפי והמהמם שהוציאו השנה TITUS ANDRONICUS

47. Torche – Minions
בום-בום-בום. בום-בום-בום. בום-בום-בום-בום-בום.

46. Shura – 2Shy
המנון הביישנות של השנה

45. FIDLAR – 40oz On Repeat
המנון אינדי-רוק משמח מהליגה של וויזר, שלהם הוא גם עושה מחווה בוידאו. להם ולעוד איזה מיליון קליפים אייקוניים מ30 השנה האחרונות בערך, בעיקר מהניינטיז. וזה קליפ קורע מצחוק, אבל השיר עובד יופי גם בלעדיו.

44. Blackbird Raum – Last Legs
בלאקבירד ראום מגדירים את עצמם כאקו-אנארכיסטים. ויש להם קליפים מטרידים וטובים מאד. אבל זו בעיקר המוזיקה שלהם – מעין Pאנק פולקי אינדי-פופי – והיא היא פשוט מעולה.

43. Elysiah Crampton – American Drift (feat. Money Allah)
מוזר ויפה ועצוב

42. Julia Holter – Night Song
מוזר ויפה ועצוב לא פחות

41. Jeffry Lewis & Los Bolts – Support Tours
השיר הזה אמנם סאטירי, ודי הומוריסטי, וכולו קריצה מתוקה-מרירה, אבל בעיני הוא אחד השירים הכי עצובים וחשובים של השנה. ג'פרי לואיס, אחד המוזיקאים הבולטים במה שבעשור שעבר היה נהוג לכנות "אנטי-פולק", וגם יוצר קומיקס משובח, כתב בדיוק מכאיב את מצבן של כל הלהקות שהדרך היחידה שלהן לנסות ולהתקדם איכשהו בעולם הזה היא ע"י הופעות חימום של להקות אחרות. לא שיש בזה איזשהי בושה חלילה. רק שהדרך הזו, יודע כמעט כל מי שחווה אותה בעבר או בהווה, נוטה להיות מדכאת משלל סיבות, וכח הרצון שצריך כדי לשרוד אותה, אם בכלל היא אי פעם תסתיים, הוא לעיתים בלתי נתפס. יש לציין שבארץ מצבם של אמנים מחממים נוטה להיות מחורבן פי אלף לפחות מהמצב שלואיס מתאר בארה"ב, אבל כל מי שאוהב מוזיקה , כל מי שהולך להופעות, וכל מי שרוצה להופיע בעצמו – חייב לשמוע את מה שהוא אומר בשיר הזה.

40. Protomartyr – Why Does It Shake?
בשנה של המנונים זה כנראה המנון הפוסט-Pאנק של 2015

39. Faith No More – Sunny Side Up
השיר הכי טוב באלבום שהוציאו השנה פיית נו מור זה משהו שמשתנה אצלי מהאזנה להאזנה. אבל הרשימה הזאת חייבת לכלול אותם. אז שיהיה זה.

38. G.L.O.S.S. – Lined Lips And Spiked Bats
"הם רצו שאהיה גבר/הם רצו שאהפוך לאחד מהם/סטרייט ומודחק/גרוטסקת רגשות/מוכן למלחמה ולשולחן העבודה/אמריקה הסטרייטית – לא תהרסי אותי". אולי לא כולם מרגישים את המהפיכה הפמיניסטית והג'נדרית שהתרחשה השנה בתרבות הפופולרית בכלל ובמוזיקה בפרט, אבל היא מתרחשת. וגם אם לא היתה נקלעת למטח עלבונות הומפוביים, הסולנית הטרנסג'נדרית של להקת ההארדקור-Pאנק הנשית מוושינגטון – G.L.O.S.S., היא מהקולות הכי חזקים שהגיעו השנה אל החזית הזאת.

37. Low – Lies
כשלואו שוברים את הלב הם מסוגלים לשבור אותו יותר מכולם

36. Donnie Trumpet and the Social Experiment – Wanna Be Cool
בשנה שבה היו יותר ויותר חיבורים אולפניים של היפ-הופ עם נגינה חיה וחמה, כמו התארגנות לא באמת מאורגנת אל מול הביטים הקרים שמבעירים את הרחבות ומשעממים לרוב את התחת העקשן שלי שמסרב לרקוד אותם, דוני טראמפט ושות', הרכב שכולל את CHANCE THE RAPPER פלוס אורחים מכובדים כמו אריקה באדו, היה מהסמנים היותר חיוביים של ההתארגנות-לא-התארגנות הזאת. אבל מעבר לכמה שהשיר הזה Fאנקי וכיפי, הוא כולל את אחד הפזמונים שאני הכי מזדהה איתם, השנה ובכלל: "אני לא רוצה להיות קול. אני רק רוצה להיות אני".

35. Jagwar Ma & Dreems – Another Day In The Sun
לא יודע מה שמים להם במים שם באוסטרליה שגורם לעוד ועוד מוזיקאים אוסטרלים צעירים להשמע כאילו הם גדלו במנצ'סטר של ימי המאדצ'סטר, אבל העיקר שזה קורה. אמיר אגוזי הכיר לי השנה באחת התוכניות שלו ברדיו הקצה את הסינגל הזה, שהוציא הצמד הנהדר JAGWAR MA יחד עם מפיק בשם DREEMS, סינגל שהוא בכלל קאוור לשיר של הלהקה האוסטרלית THE MOFFS, שיצא במקור ב1985.

34. Deerhunter – Carrion
דירהאנטר קרעו לי את הלב השנה, וגם עוזרים לי להתמודד לא מעט עם דברים שצריך, מאז שיצא האלבום שלהם Fading Frontier. השיר הזה במיוחד.

33. Baroness – Chlorine & Wine
לא חשבתי על זה קודם, אבל מסתבר ששניים מהשירים שהכי ריגשו אותי השנה קשורים ללהקות שעברו תאונות, שהחיים שלהן כמעט נגמרו, ושמנסות להחלים דרך המוזיקה. גם דירהאנטר, וגם בארונס. שתיהן, אגב, מג'ורג'יה (הראשונה מאטלנטה, השניה מסוואנה). השיר הזה הוא הסינגל הראשון מתוך שניים שבארונס הוציאו לקראת אלבום חדש שלהם, PURPLE, שיצא ממש בסוף דצמבר 2015. בדומה לתרגיל שעשה דיאנג'לו בסוף השנה שעברה, גם האלבום הזה יסופח לסיכום 2016, אבל את השיר הזה אני לא יכול להשאיר בצד עד אז. יש בו כל כך הרבה גאולה. יש בו גיטרות הרואיות אבל הוא לא תופס תחת. יש בו אנשים שנוטים להביע את עצמם עם סאונד גדול אבל שעושים את זה בגובה העיניים. הרכות שבקשיחות.

32. Girlpool – Ideal World
השיר הזה מזכיר לי את הדברים שהכי אהבתי בניינטיז. לואו-פיי רוק שברירי, שיש בו קצת סגפנות שבאה לי טוב. לאלבום מתוכו הוא לקוח קרא הצמד הנשי GIRLPOOL : "לפני שהעולם היה גדול". Before the World Was Big. זה לא שם השיר, אבל השיר הזה מרגיש כמו שם האלבום.

31. Kirin J Callinan featuring Connan Mockasin – The Teacher
אם תביטו בקליפ, אז השיר הזה עשוי יהיה להשמע לכם כמו בדיחה. כי ברור שהשניים שמאחוריו מסתלבטים על עצמם, על פרפורמרים פופיים-גלאמיים מהאייטיז, על הבעות פנים מוגזמות ברצינותן של זמרים מכל סוג. אבל אם תקשיבו, תגלו קרוב לוודאי שדרך מעטה ההומור (הדק בהרבה בשיר בלי שצופים בקליפ) יש פה התכתבות מוזיקלית עם The Associates ועם china crisis ועם אצטק קאמרה ועוד כמה יצורים ג'אזיים שלא ברור איך בדיוק הצליחו למדי באייטיז, כי היום הם היו מיידית משתייכים לעולם האינדי, כמו האנשים שמאחורי השיר הזה. וגם פה מדובר באוסטרלי – Kirin J Callinan (שמוציא את חומריו ב-TERRIBLE – הלייבל של כריס טיילור מגריזלי בר) יחד עם האורח שלו מניו זילנד, קונאן מוקאסין.

30. Atari Teenage Riot – J1M1
כל מיני אייקוני דאנס מהניינטיז הוציאו השנה אלבומים חדשים – הכמיקל בראדרז, לפטפילד, הפרודיג'י – אבל בשבילי אף אחד לא הפציץ כמו אטארי טינייג' ריוט בשגעת הרייבית הזאת.

29. R.Stevie Moore & Jason Falkner – I H8 Ppl
הדבר הכי מעצבן של השנה הוא שהעלימו את האלבום שהשיר הזה מתוכו מבאנדקמפ, ושגם אין לו זכר ביוטיוב או בסאונדקלאוד. וכל כך חבל. MAKE IT BE – אלבום שיתוף הפעולה בין גיבור הלו-פיי הלא מושר R. STEVIE MOORE, לבין המפיק והזמר המעולה ג'ייסון פלקנר, הניב כמה שירים נהדרים כמו זה. אז שיהיה רשום פה, לטובת היום בו הוא יעלה מחדש לאנשהו.

28. Ash – Cocoon
ASH בניינטיז היתה להקה לא חשובה. אלבום הקאמבק שלהם השנה לא הרעיד עולמות. והשיר הזה הוא חגיגה מושלמת שעושה חשק לחיות.

27. Marc Almond & Beth Ditto – When The Comet Comes
לא זוכר מתי בפעם האחרונה היתה שנה שיצאו בה כל כך הרבה שירי פופ מושלמים שכל כך אהבתי, ו-וואו איזו הפתעה- שאף אחד מהם לא כיכב באף מצעד, למרות שבראש שלי הם כולם מקומות ראשונים, לפחות במצעדים השבועיים. מארק אלמונד הותיק הוציא השנה אלבום חדש בשם The Velvet Trail , שבכלל היו בו כמה שירים יפים, אבל זה זרח מעל כולם. מהלא מלודרמטיים שלו, דואט עם בת' דיטו- הסולנית של דה גוסיפ. המנון לכל המטומטמים שרוצים שנלחם אחד בשני עד שנמות, לקראת היום שבו העולם יתפוצץ והמלחמות האלה יהיו כל מה שהספקנו לעשות. אני יודע שזה מדכא, אבל השיר הזה – רק שמח הוא עושה.

26. Kate Pierson – Crush Me With Your Love
גם קייט פירסון מה-B-52s הוציאה השנה אלבום, והיא כל כך הרבה זמן בשטח, שקשה להאמין אבל זה אלבום הסולו הראשון שלה. הסינגלים הבינוניים שהובילו אליו הטעו למרבה הצער, וגם בו יש כמה וכמה שירי פופ מושלמים. כמו זה.

25. Marching Church – Hungry For Love
השיר הזה נשמע כל כך כמו משהו שיכל לקרות בתקופה בה פרחו להקות כמו Element Of Crime, Crime and the City Solution ועוד הרכבים קברטיים למדי, שהתכתבו בסוף האייטיז-תחילת הניינטיז עם מה שעשו ניק קייב והבאד סידז, עד שכמעט וחשבתי שזה קאוור לשיר מהתקופה הזאת, שאני לא מצליח להזכר למי הוא שייך. באחת הפעמים בהן שידרתי אותו בקצה אחד המאזינים התלונן על עודף המלודרמה של האיש המרכזי מאחורי מארצ'ינג צ'רץ', Elias Bender Rønnenfelt, שבימים כתיקונם מתפקד כסולן הלהקה הדנית ICEAGE. אני יכול להבין את זה, אבל אליh זה מדבר. כאילו נחתך מקסטה של "לא רוצים לישון" של סוף שנות ה-80'. אבל מהשנה.

24. Raury – Fly feat. Malik Shakur
רורי מאטלנטה עוד לא היה השם החם שהוא כרגע בעולם ההיפ-הופ כשיצא השיר הזה בתחילת השנה. ובמיוחד לאור זה שלאלבום שלו לא ממש התחברתי, אני מתקשה להבין איך השיר היפהפה הזה לא נכנס אליו. עוד יותר הופתעתי מההתפתחות שלו, כי כששמעתי אותו בפעם הראשונה האמת היא שהוא נשמע לי די סתמי. אבל אם נשארים, משהו נפלא קורה. בדיעבד התברר לי גם ש-FLY נכתב בעקבות ההחלטה של חבר המושבעים בפרגוסון שבסנט לואיס שלא להעמיד לדין את דארן ווילסון, השוטר הלבן שבאוגוסט 2014 ירה למוות במייקל בראון, צעיר שחור שלא היה חמוש, אבל החזיק כמות קטנה של מריחואנה לפי המשטרה ושלפי דארן ווילסון "נראה(לו)כמו השטן".

23. Jill Scott – Jahraymecofasola
ג'ילי פרום פילי, מהשילוש הקדוש של הניו-סול , יחד עם אריקה באדו ודיאנג'לו, ותמיד האנדרדוגית משלשתם, הוציאה ב-2015 אלבום חדש. היו לא מעט רגעים השנה בהם הייתי צריך להרגע, ובלא מעט מהם השיר הזה היה שם בשבילי. לא הצלחתי עדיין להבין אם הוא גנוב או שהוא מחווה מודעת ומכוונת ל-Les Fleurs של מיני ריפרטון ז"ל, שחידשו אחריה 4 Hero. אבל זה לא כזה משנה, העיקר שיש בעולם את ג'יל סקוט.

22. Lil Dicky featuring Snoop Dogg – Professional Rapper
התעלומה הכי גדולה בעיני ב-2015 היא איך לעזאזל לא כ ו ל ם מדברים על ליל' דיקי? הראפר המבריק הזה הוא הרבה יותר מעוד בדחן. להבדיל מהתפיסה המקובלת של ראפרים לבנים חנונים שעושים פארודיה על ראפ, פה מדובר בראפר עם אחוש סקילז, עם פלואו שיש ראפרים שיכולים רק לקנא בו, עם הומור חכם וסופר מודע לעצמו, ועם קליפים שגרמו לי לצחוק בשאגות. השיר הזה, דואט עם סנופ דוג מאלבום הבכורה של דיקי, הוא אחת מהברקות השנה בכלל, שלא לדבר על הקליפ. וכבר אמרתי אבל אין לי בעיה לחזור על זה – האיש הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לעם היהודי מאז הביסטי בויז.

21. Swim Deep – Namste
מאוהב עד מעל הראש ב-MOTHERS, האלבום שהוציאה השנה הלהקה האוסטרלית SWIM DEEP. והאמת שיכולתי לשים פה כמעט את כולו. הפור נפל על השיר הזה.

20. W.W.A – Straight Outta Chicago
בשנה בה כולם דיברו על ד"ר דרה, הדבר הכי טוב ומלהיב לטעמי שיצא ושקשור אליו היה בכלל זה. פראפראזה של להקת ראפריות משיקאגו על אחד מהשירים הכי מזוהים עם NWA , סטרייט אאוטה קומפטון, שהסרט עליהם שיצא השנה נושא את שמו. התגובות ביוטיוב לשיר הזה מזעזעות, שונאים שם את WWA על זה שהן העזו לגעת במקור. יורדים עליהן כמובן על זה שהן נשים שעושות את השיר ה"גברי" הזה. שיזדיינו כולם, אני אוהב את זה יותר מאת המקור. דיברנו כבר על המהפיכה הפמיניסטית שיש השנה?

19. Courtney Barnett – Pedestrian At Best
בפשטות: הפעם הראשונה בה שמעתי את השיר הזה הזכירה לי את הכאפה שחטפתי מהפעם הראשונה בה שמעתי את Sheela Na-Gig של פיג'יי הארווי.

18. Craig Finn – Christine
אחרי שבעשור שעבר היה נדמה למעריציהם, שאני ביניהם, שהנה, באלבום הבא שתוציא להקת The Hold Steady היא תעשה את הקרוסאובר שיסביר לכולם למה היא אחת הלהקות הנהדרות שיש, ואחרי עוד אלבום ועוד אלבום וזה עדיין לא קרה, נדמה לי שקרייג פין הסולן, באלבומי הסולו שלו, במיוחד בשני שיצא ב-2015, נמצא עם הרגליים על הקרקע ואפילו לא מצפה שזה יקרה. ואולי זה מצוין, כי זה מפנה את הדרך שלו לכתוב ולהקליט שירים יפהפיים, שלמען האמת חסרו לי בשני האלבומים האחרונים של דה הולד סטדי. והשיר הזה, כריסטין, הוא יופי טהור.

17. Autre Ne Veut – Get Out
הוא אחד הזמרים ובכלל אחת הדמויות שהכי מרגשות אותי בשנים האחרונות. והוא כל כך מוזר, ש-Age Of Transparency, האלבום שהוא הוציא השנה, שהוא פאר היצירה, די נפל בין הכסאות של המגדירים. כי איך אפשר להגדיר אותו? הוא שר ארנ'בי, למעשה הוא זמר הארנ'בי הכי מרגש שאני מכיר כרגע, אבל זה לא באמת אר'נ'בי. זה גם לא באמת ארנ'בינדי אופנתי, זה קצת קשה ומאתגר יותר. אבל זה גם פופי מכדי להחשב לגמרי אלטרנטיב. אבל מי בכלל עושה שירים כמו הדבר המרהיב הזה. תשמעו איפה הוא מתחיל ולאן הוא הולך. אחד ויחיד הוא אוטרה נה ווה.

16. Chk Chk Chk – Freedom ’15
כן כן כן צ'ק צ'ק צ'ק כפרה כפרה כפרה עליהם הוציאו את המנון הדאנס של השנה (וזו שנה של המנונים). אני מתעלף משמחה רק מלחשוב על זה שנשמע אותו בהופעה כשהם יגיעו לכאן במרץ למועדון התאטרון ביפו.

15. New Order – Nothing But A Fool
ניו אורדר היו שם לפני כולם. הם הקדימו את זמנם עם סאונדים חדשניים, עם חיבור בין דאנס אלקטרוני לרוק אלטרנטיבי בתקופה בה זה כמעט ולא קרה והיה כל כך רחוק מלהיות מובן מאליו. אבל הגדולה שלהם, יותר מהכל, הסיבה שבגינה אנשים מקעקעים על לוח ליבם את הלהקה הזאת, היא שבמקום הראשון של כל מה שהם עשו ועדיין עושים כל כך נפלא, נמצאת כתיבת השירים. לא באמת קל לבחור אחד מהאלבום שהם הוציאו השנה, MUSIC COMPLETE, אבל זה כנראה ה-שיר מתוכו בשבילי, שמאגד בתוכו כל כך הרבה עצב ותקווה גם יחד. ניו אורדר נו.

14. Kendrick Lamar – Mortal Man
כי מתי בפעם האחרונה אתם זוכרים שראפר לא הודיע לכם את דעתו אלא ניהל איתכם דיאלוג? השיר הכל כך מיוחד הזה מבהיר בדיוק למה קנדריק הוא כל מה שאומרים עליו. למרבה העצבים הורידו אותו מיוטיוב, אבל זה בעיני ה-שיר של האלבום הכל כך מדובר ובצדק שלו, TO PIMP A BUTTERFLY, והנה הוא מוכיח עוד משהו שבכלל לא קשור לקנדריק עצמו אלא לתחנת הרדיו שלנו, הקצה. לא, לא כל דבר אפשר למצוא ביוטיוב, כמו שאמרו לנו בזמנו כשהורידו אותנו מהאוויר, לפני שהפכנו לתחנה, וכך נתנו לנו עוד תמריץ לעשות את מה שאנחנו עושים. לפעמים צריך אנשים שישדרו שירים, כשתוכנית היא הדרך להגיע אליהם. אתם מוזמנים פה לשמוע את מורטאל מן לקראת סיום תוכנית סיכום ההיפ-הופ שהכי אהבתי ב-2015, במידה שתרצו.

13. Blood Orange – Sandra’s Smile
השיר הזה קצת מרמה. בהאזנה לא מרוכזת הוא יכול להצטייר כשיר אר'נ'בי נאיבי, על סף המתקתק. אבל הקשבה עוד לפני סיפור הרקע כבר תבהיר שהמתיקות רק מכסה על משהו אחר. בלאד אורנג', אחד המפיקים וכותבי השירים הפוריים של השנים האחרונות, כתב והקדיש אותו ל-Sandra Bland, אפרו אמריקאית בת 28 שנעצרה השנה על עברת תנועה קטנה בטקסס, ומצאה שם במעצר את מותה. עדיין מנסים לברר מה קרה שם. הסברה היא שזה קשור לאלימות משטרתית, ולא להתאבדות כפי שמציגים את זה. סנדרה אהבה לחייך.

12. Crying – Patriot
גם השיר הזה שייך לקטגוריית השירים שעשו לי השנה חשק לחיות. הלהקה הזאת מברוקלין שנקראת CRYING, קוראת למה שהיא עושה shred pop או easy metal. זה פופ שנעשה לא למצעדים, פופ חופשי, פגום ומושלם בו זמנית.

11. Unknown Mortal Orchestra – Extreme Wealth And Casual Cruelty
מרגיש ממש לא בנח לבחור רק שיר אחד ממה שמתחרה כל כך חזק על תאר אלבום השנה שלי ל-2015. ולמה בעצם לא לייצג אותו ביותר משיר אחד? ולמה בעצם לא לשים את כל האלבום? ולמה ולמה ולמה ולמה, אבל השיר הזה באמת כל כך יפה, וכל כך מחורר לי את הלב, וכל כך דומה בסגנונו כמעט רק לסגנון של האלבום הזה, שהוא הסגנון הייחודי הזה של Unknown Mortal Orchestra. מה הטעם להסביר כשיש את כל היופי הזה בעולם.

וואלק עשרת הגדולים!

10. Julian Cope – Psychedelic Revolution (Re-Recorded Trip Advizer Version)
אני נשבע בכל היקר לי שזה לא בגלל שאני כל כך אוהב את ג'וליאן קופ וסתם חייב יצוג שלו במצעד שלי. בהן צדק – לא זה העניין. העניין הוא שקופ הוציא השנה את TRIP ADVIZER, אלבום אוסף של להיטים שהוא מחשיב ללהיטים ושלא היו להיטים בשומקום, ועבורו הוא הקליט מחדש את השיר הזה, שהיה שונה מאד בגרסה המקורית שלו, כשיר הנושא של אלבומו Psychedelic Revolution ב-2012. גרסת 2015 אפילו נפלאה ומרגשת יותר מהמקורית, והיא אחד הדברים הכי מדבקים ששמעתי בשנים האחרונות ואני אף פעם לא רוצה שהיא תגמר. זה המנון למהפכנים נטולי פחד. אבל בכיף.

9. Lauryn Hill – Wild Is The Wind
וואו לוריין היל. יש מצב שהיא הפכה לפרסונה נון גראטה בישראל בעקבות ביטול ההופעה שלה השנה? כל כך חבל שכל כך הרבה אוזניים הפסידו מסיבות לא מוזיקליות את מה שהיא עשתה ב-2015 באלבום המחווה לנינה סימון. מוזיקלית – זה די הקאמבק של לוריין שאוהביה ציפו לו. וחלק מאוהביה כבר לא אוהב אותה יותר. לא רק בארץ כנראה. לוריין לא מאגניבה יותר. אבל מה היה קורה אם זה היה יוצא לפני עשור למשל? הרי כולם היו מתעלפים. ובאמת שאין סיבה שזה לא יקרה גם היום. Nina Revisited הוא אלבום שנולד בעקבות דוקומנטרי של נטפליקס בשם What Happened, Miss Simone? לוריין היל היא הכוכבת המרכזית של המחווה הזאת, והיא גם הפיקה חלק מהשירים יחד עם רוברט גלאספר. במרכז האלבום היא בעצם עושה קאוורים לשירים שנינה סימון בעצמה עשתה להם קאוורים, ושהפכו למזוהים איתה. הביצוע שלה ל-Wild Is The Wind (במקור של ג'וני מאת'יס) נותן בתנופה שלו פייט לביצוע של דייויד בואי, ובשבילי הוא כנראה הקאוור המצמרר של השנה.

8. Pussy Riot – I Can’t Breathe
פוסי ריוט, לוחמות הג'דיי הכי גדולות של עולם הרוק, הקליטו השנה בפעם הראשונה שיר באנגלית. לראשונה אצלן זה גם לא שיר Pאנק. הן הקליטו אותו עם ניק זינר מה-יה יה יה'ז ועם אנדרו ווייאט מ-Miike Snow, והשיר הזה הרבה יותר קרוב לטריפ-הופ, רק שהוא לא ענוג. את "אני לא יכול לנשום" כתבו פוסי ריוט בעקבות המוות של אריק גארנר, אב לשישה, שנרצח בסטייטן איילנד בניו יורק ב-2014 ע"י שוטר שתפס אותו באחיזת חנק. גארנר סבל ככל הנראה מהטרדות של שוטרים במשך שנים רבות ובפעם הזאת ארבעה שוטרים הפילו אותו לרצפה, כשהם מאשימים אותו במכירת סיגריות בודדות באופן לא חוקי. חבר מושבעים החליט לשחרר את השוטר הרוצח מהאשמות. בסוף השיר ריצ'ארד הל, מהאושיות עליהן נבנה הPאנק בשנות ה70, אומר את מה שאריק גארנר אמר לפני מותו.

7. Duran Duran – What Are The Chances
עזבו אותי בחייאת עכשיו מאלטרנטיבים-לא אלטרנטיבים. למי שבאמת מחפש תירוץ: ג'ון פרושיאנטה מנגן גיטרה בשיר הזה, אוקיי? לכל השאר: What Are The Chances הוא השיר הכי גדול שדוראן דוראן הוציאו מאז Ordinary World. והוא לא זוכה בתואר שיר הפופ של השנה שלי – רק בגלל שהשיר שבמקום השלישי קצת עקף. אבל רק קצת.

6. Inheaven – Regeneration
קצת שמחה כי למה מה קרה. אני לא יודע לאיזה דור מתכוונים INHEAVEN כשהם שרים על הדור שלהם, אני רק יודע שהשיר הזה כל כך חי. Regeneration נשמע טרי ומתכתב עם העבר, ואוצר בתוכו מחווה ברורה לגמרי ל-I Wanna Be Adored של הסטון רוזס. אין לי מושג מה הסינגל הזה, אחד משניים בסה"כ שהוציאה עד היום הלהקה הלונדונית הזאת, מבשר על העתיד שלהם, אבל בשבילי הוא המנון האינדי-רוק של השנה.

5. Publicist UK – Levitate the Pentagon
גם זה המנון. לעזאזל, 2015 היא שנה של המנונים. אף טריווייה על השיר הזה לא תשנה כשהפזמון הזה יתקע לכם בראש.

4. Kaeb – When We Fall
ג'ף בארואוז מפורטיסהד מתפקד בימינו כצ'יף של שתי להקות, עם פרופיל נמוך בהרבה מלהקת האם שלו. ושתיהן בעצם אותה להקה. לאחת קוראים BEAK, לשניה בהיפוך אותיות: KAEB. ב-2015 הם הוציאו EP משותף עם עצמם, ומתוכו שיר אחד אל הנצח, אין לי ספק בכלל. קשה להאמין שזה לא קאוור לשיר של ניק דרייק או ג'ין קלארק. קלאסיקה מרסקת לב.

3. Susanne Sundfør – Delirious
סוזאן סאנדפר הנורווגית הוציאה ב-2012 את מה שנבחר לשיר השנה במצעד השנתי של הקצה, WHITE FOXES, שהגיע לשם ברוב קולות של מאזינות ומאזיני התחנה. אבל גם השיר ההוא לא הכין אותי לפצצת הפופ שהיא הפילה השנה. Delirious הוא פופ באמת כמו שאני אוהב אותו. רציני כמו האייטיז, מוזר, מתפוצץ מרוב רגש, מושר מדהים, משתמש בסאונדים הלא בהכרח אופנתיים של הרגע, קצת מעוות, הרואי כמו שרק אנטי-גיבורים יכולים להיות, קצת קלסטרופובי ומאד רוצה לפרוץ לחופשי. אני מדמיין את סוזאן שרה אותו על הר מושלג כשהיא עוצרת מהטיפוס שלה בדרך לפסגה, כשקפוא לה והיא מתגעגעת הביתה ולא ברור אם היא תצליח במשימה שלה או לא. שיר הפופ של השנה.

2. Natalie Prass – My Baby Don’t Understand Me
נטלי פראס היתה בשנה שעברה זמרת הרקע של ג'ני לואיס, ועבדה על אלבום הבכורה שלה שיצא השנה עם המוזיקאי המוערך Matthew E White. האלבום עצמו טוב, אבל השיר הזה הוא מאסטרפיס. שמעתי אותו כבר אינספור פעמים בשלל סיטואציות, ובכל פעם מחדש הוא מגלה בפני רבדים נוספים, עם ההתפתחות שלו שנבנית לאט לאט, תזמור פנטסטי שכולו ניואנסים, ובעיקר השירה, הלחן והנוכחות של נטלי שמפרקת אותי. מגיע לה שכולם ישמעו את הדבר הזה.

ובמקום הראשון…

1. Saul Williams – Burundi (Feat. Warpaint’s Emily Kokal)
2015 מגיעה לקיצה וואנשים עדיין חושבים שמוזיקה לא יכולה לעורר מודעות. ולפעמים יש בלבול, כי זה לא שמוזיקה צריכה או חייבת לעורר מודעות, אבל היא יכולה ועוד איך. זה עשוי לקרות גם כשלא תשימו לב. לא הייתי מודע לבורונדי ולמה שהולך שם עד שהגיע השנה סול וויליאמס עם השיר הזה. בשלב ראשון השיר דיבר אלי מוזיקלית – הוא מעבר לז'אנרים. הספוקן וורד של ווילאמס מתנגש עם מקצב שבטי שיכל להיות מנוגן ע"י סוזי והבאנשיז באותה מידה שהמקור שלו אפריקאי. האובך הדרמטי ממנו השיר נפתח אולי מושפע מחבר ותיק שלו, טרנט רזנור, איש ניין אינץ' ניילז, באותה מידה שהוא אולי מושפע מפסקולים של סרטי מתח מהסבנטיז. בשלב הבא התחברתי לטקסט, מכיוון שהוא מדבר ישירות על המצב שאנחנו חיים בו – העולם האינטרנטי, שלפעמים עשוי לאגד הוא הכל ולפעמים הוא רק האשליה שהוא הכל. הוא מדבר על הפחד של החיים בעולם הזה, ועל היכולת לנצל אותו כדי להלחם בו מבפנים, או בכוחות שמחרבנים לאנשים הפשוטים של העולם הזה את החיים. ושתי מילים כל הזמן יושבות לי במח תוך כדי האזנות: אדוארד סנודן. בשלב הבא, כשבאמת קראתי על השיר, הבנתי את גודל האימה. בעצם, אין לי דרך להבין את הגודל שלה, אבל הבנתי שהיא שם : בורונדי היא מדינה קטנה, עניה וצפופה באפריקה. בימינו היא עוברת רצח עם נוראי שמונהג ע"י הנשיא שלה, פייר נקורונזיזה, שב-2015 שינה את החוקה של בורונדי כדי שהוא יוכל להבחר לנשיאות מחדש. מיותר כמעט לציין שבורונדי קטנה ונטולת חשיבות כלכלית שתספיק לעולם החיצוני לה כדי להתערב בטבח שמתרחש בה מדי יום. את התמונות של מה שקורה שם אני לא ממליץ לראות, אלא אם כן יש לכם עור של פיל. ואם העולם לא יתערב, רוב הסיכויים שדפי ההיסטוריה יציינו את מה שקורה שם עכשיו בעוד כמה שנים בתור לא פחות משואה. פה אפשר לקרוא עוד. את השיר הזה אנשים צריכים לצרוח מהגגות של כל העולם. בורונדי של סול וויליאמס, שיר השנה שלי.

כחלק מהמצעד השנתי המשותף של רדיו הקצה ועונג שבת, אני מפרסם כאן במהלך כל דצמבר פוסטים אורחים של אנשי הקצה המעולים, עם הבחירות האישיות שלהם. קחו את זה כרשימת המלצות מאנשים שנושמים, לועסים ומוציאים מהשיניים עם קיסם מוזיקה חדשה, ולכו להצביע.

קוואמי דה לה פוקס, הוא אייל פרידמן, משדר את "הקצה" מאז שהייתה התכנית שלו ושל נדב רביד בגלגלצ, מה שאומר שהוא עושה את זה באופן כמעט רציף כבר איזה 16 שנה. היום הוא המנהל של תחנת רדיו הקצה יחד עם ליה שפיגל, ומשדר בה כל יום ראשון משלוש עד שש. הוא גם די-ג'יי, עורך מוזיקלי וראפר, אם אתם שואלים אותי, הגיע הזמן שהוא יוציא כבר עוד אלבום. יש לו אפילו ערך בוויקיפדיה, רחמנא ליצלן!

להצבעה למצעד השנתי של רדיו הקצה ועונג שבת | לכל סיכומי 2015 בעונג

5 תגובות על “50 שירי השנה של קוואמי ל-2015”

  1. מאת אלעד:

    יש פלייליסט ספוטיפיי?

  2. מאת כפרות עלייך:

    מדהים.
    פלייליסט איכותי ומהנה ביותר.
    בחירות מעולות שורפות לי האוזניים מרוב עונג צרוף.

    שמעתי את הפלייליסט פעמיים ברצף.

  3. מאת יואב:

    מגניב לאללה, תודה!

    יש מצב לפלייליסט של גוגל מיוזיק או סאונדקלאוד? אני גר בגרמניה, וחצי מהשירים לא מנגנים בגלל קשקושים של זכויות יוצרים.

  4. מאת אור:

    הו קוואמי.
    אין עליך. באמת אין.

כתיבת תגובה