כחלק מסיכומי השנה, פניתי לכמה אנשים עם אוזניים מעולות ושאלתי אותם מה אלבום השנה שלהם. זה מה שהיה לרותם בר אור, סולן theAngelcy, להגיד על אלבום השנה שלו, Everyday robots של דיימון אלברן:

זה אלבום השנה שלי נכון לעכשיו (בזמן אמת). מתוך המעט, יחסית, שאני מכיר, מאלה שהסתננו לתוך העולם שלי הלא ממש מעודכן, אפילו קצת מנותק. בחודשים האחרונים הייתי כמו מיסיונר שלו. זה קורה לי פעם בלא מעט זמן שאני מתאהב באלבום והפעם זו התאהבות עדינה במיוחד, אינטימית ובכל זאת שומרת על איזשהו ריחוק. האלבום הזה הצליח לגעת בי למרות שמבחינתי בכל זאת נשאר מכונס בתוך עצמו. כל כך הרבה שירים יפים אחד אחרי השני, שמתחברים לקו אחד ברור ויפהפה, צנוע ומרשים, מצומצם ומלא רעיונות, מכניס לבית אור ואוויר, עדין ורגיש אבל מוחזק בשמחת חיים שקטה ואיטית שמערסלת את המאזין (אותי) כשהיא מעניקה לו כאבי לב קטנטנים. מה שנקרא חסד.

עכשיו יש לי וידוי. משהו שפעם לא הייתי מעז לעשות – הייתי אובססיבי מאוד לשלמות של אלבומים – אני מדלג על השיר הראשון (שיר הנושא), באופן קבוע. הסמפל של הכינור פשוט מרגיז אותי. מוזר. שאר האלבום היה טוב אליי להפליא השנה, שווה את זה – לא קורה לעיתים תכופות שמישהו תופס זווית חדשה על מוזיקה מופקת ומצליח לגבש אותה לכדי משהו שלם. פה זה קרה בעיניי, האלבום הזה הוא גביש, שקוף, כחלחל, נקי מאוד אבל חי. לא נשמע כמו הפקה מסחרית ולא כמו מניירה של אינדי. פשוט תופס מקום משל עצמו, בלי להידחף, מגיע לנקודה היפה שלו משביל צדדי. שאפו.

רותם בר אור הוציא השנה עם להקתו theAngelcy את אלבום הבכורה Exit inside ובוודאי הופתע למצוא את עצמו ממלא את הבארבי ואת הפלייליסט של גלגלצ.