23 בנובמבר 2012

סימניית הזהב 2012: ההצבעה [נסגרה]!


ההצבעה נסגרה, והנה הזוכים! אבל כדאי מאוד לקרוא את כל המשתתפים, כאן למטה

הרגע הגיע. הגשתם קרוב למאה פוסטים, רובם נהדרים, חלקם מעולים ממש, שנכתבו ופורסמו השנה בעברית, באתרים ובלוגים עצמאיים בלבד. תענוג! ועכשיו, כמו שאומרת שלי, בוחרים.

מתוך 94 המועמדים שהצעתם, סיננתי (בעזרת קוראים חרוצים נוספים, תודה הלל ועמר) 10 שזכו להכי הרבה דחיפה והתלהבות מצדכם, וגם נראו לנו כטקסטים הטובים, המושקעים, החשובים, המקוריים, האיכותיים, המרגשים ומעוררי המחשבה מכולם.

אז במקום עונג שבת, הנה מוסף שבת אחר לגמרי, ששווה לגמרי את השעות שאתם משקיעים מדי שבת בקליקים על קליפים: 10 טקסטים עבריים משובחים, כל אחד מהם שווה את 5-20 הדקות שתשקיעו בקריאתו, כל אחד מהם טוב יותר מכל כתבת שער בעיתוני סוף השבוע המודפסים. בתור חובב כתיבה מגזינית ובלוגית מושבע, מדובר בקרנבל.

אז הנה הם לפניכם. קראו בהנאה, ואז תצביעו (בהמשך הפוסט) לזה שהכי אהבתם. בשבוע הבא נכריז על הזוכים ונשמח ונחגוג. כמובן, שאתם מוזמנים עד מאוד להפיץ את הפוסט הזה הלאה, כדי שלעוד חברים שלכם יהיה משהו טוב לקרוא בסוף השבוע.

מבחינתי, אגב, זהות הפוסט הזוכה הפכה להיות שולית. עצם העובדה שאפשר לכרוך את כל הפוסטים האלה ביחד ולהוציא את מוסף סוף השבוע הכי טוב שהודפס כאן השנה, והכל מטקסטים שפורסמו עצמאית, לא בשכר, מתוך רצון ואהבה והעובדה שיש למישהו מה לומר והוא לא צריך לעבור מנגנוני כוח שונים כדי לפרסם את זה – זה הניצחון האמיתי.

ועשרת הגדולים הם (לפי סדר אלפביתי של כותרת הפוסט):

אורז זהוב וילדים מתים: למה הפסקתי לתמוך בגרינפיס
מתוך הבלוג מדע אחר של רועי צזנה
רועי צזנה הפסיק לתמוך כלכלית בגרינפיס. בעזרת דוגמה של מקרה אחד מעניין, הוא מאיר את מנגנון ההתנגדות האוטומטי שמאפיין לא מעט אירגונים כאלה שרוצים לעשות טוב, אבל לפעמים עושים הרבה יותר רע, פשוט כי הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות ללא מטרות רווח. על הדרך, הפוסט הזה מאיר לנו תמה חוזרת בלא מעט מהפוסטים המועמדים כאן: חשיבותו העליונה של תחקיר, של מידע חופשי ונגיש וברור.

איך מאיר אריאל לימד אותי לאהוב את השפה העברית
מתוך הבלוג undistracted listening של דוד שפיר
כותב הממליץ האלמוני של הפוסט: "דוד שפיר, שעלה ארצה מרוסיה בתחילת שנות ה-90, מספר על ההתחברות שלו למאיר אריאל. הכותרת של הפוסט היא 'איך מאיר אריאל לימד אותי לאהוב את השפה העברית', אבל יש בו הרבה יותר מכך. בכנות חותכת ובלתי רגילה דוד שופך את הקרביים של ילדותו, את קשיי הקליטה, השפה וההתנשאות התרבותית (הכל-כך מאיפיינת את הרוסים כלפי השפה העברית). ואיך העברית של מאיר אריאל עזרה לו להתגבר על קשיים אלה".

הגז הישראלי ותולדות היבלעותו במלתעות ההון-שלטון-ביטחון
מתוך הבלוג לא למות טיפש, של עידן לנדו
איך הטעו חברות הגז את הציבור, ומי שיתף איתן פעולה לאורך כל הדרך, במטרה לגזול מהציבור הישראלי את רווחי הגז העצומים הצפויים מהגז שהתגלה בחופי ישראל? איך דאגה ממשלת ישראל להשתיק את הדיון הציבורי בנושא הגז הישראלי, ולהבטיח שהציבור יממן אבטחה וסבסוד לבעלי ההון שיהנו מרווחי הגז העצומים? "שיטת הסלאמי" של לנדו מראה, בעזרת תחקיר מקיף, בדיוק איך התקבלו ההחלטות, לאן הולך וילך הכסף, ובעיקר לאן הוא לא ילך. זה רחוק מלהיות רק "פוסט על כלכלה".

גיבורים נולדים במותם
מתוך הבלוג אישתון
מדי שנה מתפרסם לקראת יום הזיכרון מניין החללים שהתווספו השנה לספירה. בשנה החולפת נוספו 126 כאלה – נתון שמגויס מיד לשימוש רטורי ופוליטי אצל כל אחד מהצדדים, כדי להוכיח את דעתו הידועה מראש. אבל, רגע, אומר אישתון – מי האנשים האלה? האמנם נהרגו השנה 126 חיילים במערכות ישראל ופעולות טרור? מה אנחנו יודעים עליהם? בתחקיר עצמאי מרשים בהיקפו, הוא חושף את האמת הפשוטה, המפתיעה, העצובה ומאירת העיניים.

המממ
מתוך הבלוג תחשוב טעים, יהיה טעים של שאול אמסטרדמסקי
מה, "עוד" פוסט על שחיקת מעמד הביניים הישראלי? קראנו מיליון כאלה. נכון, אבל לא קראתם אחד שבכל כך מעט מילים, במקרה אישי קטן ושגרתי אחד ובכתיבה כל כך חדה ופשוטה, מתמצת את המיקום הלא אטרקטיבי הזה בין הפטיש לסדן שמאיים על כולנו, במעמד הביניים ומטה.

וכשהיא עצובה, אני לא מבינה איך אפשר
מתוך הבלוג ואן דר גראף אחותך של vandersister
דיכאון היא מחלה. זו האמת הפשוטה שכל אדם שסובל מדיכאון קליני נאלץ להילחם מדי יום כדי להחדיר בראשיהם של כל האנשים סביבו, שפוטרים אותו ב"קח את עצמך בידיים" או ב"שוב היא וההצגות שלה". במילים מעטות אבל מדויקות וחדות, vandersister מתארת איך זה נראה מבפנים, ביומיום של הדיכאון, בעליות ובירידות, איך מתמודדים עם האנשים סביבך, ואיך האנשים סביבך צריכים לדעת להתמודד.

יש זרע
מתוך הבלוג ביצים של טל שמואלי
לא מעט מהפוסטים כאן מתאפיינים בתחקיר ברמה עיתונאית איכותית, שנעשה דווקא בבלוג עצמאי. "יש זרע" מתאפיין דווקא באפס תחקיר (חווייה אישית בלבד), אבל בכתיבה ברמה מגזינית מצוינת שיכולה לעמוד בקלות בכל מגזין מודפס איכותי באמת, לו היו כאלה בארץ. בסיפור קטן מביקור אצל קרובי משפחה בטקסס, מעלה שמואלי על פני השטח בעדינות ובכישרון נושאים של גבריות, יחסי אבות ובנים, מסורת ושבירתה, ופערי תרבות.

למה אני שם לק?
מתוך הבלוג groopit של אלעד
מה קורה כשגבר מחליט לשים לק? איך מגיבים לזה החברים שלו, המשפחה שלו, הזרים ברחוב? מה זה אומר על הגבריות שלו, או על תפיסת הגבריות שלנו, או של האנשים סביבנו, וכמה התפיסה הזו מגבילה את מי שאנחנו רוצים להיות? בפוסט מצחיק, מקסים ולפעמים טיפה עצוב, שמצליח במעט מאוד מילים להעלות הרבה נושאים של חברה, מגדר, תפיסה עצמית, פערים בין-דוריים, אופנה וסטייל, נמצאות לא מעט מהתשובות.

פול גז בניוטרל
מתוך הבלוג תניח את המספריים ובוא נדבר על זה של שלום בוגוסלבסקי
פוסט מעורר מחשבה שאמור לעניין כל אדם שמחשיב עצמו לפעיל פוליטית או אפילו סתם למתעניין פוליטית. בוגוסלבסקי כותב על תגובות פוליטיות אוטומטיות מול חשיבה פוליטית אסטרטגית, ועל חישובי נזק ותועלת שחסרים כל כך בתגובות אוטומטיות כמו "בואו נצא להפגין על זה".

קשת
מתוך הבלוג טאבולה ראסה של עדי סברן
עדי סברן מתעדת ב"טאבולה ראסה" קעקועים מעניינים של אנשים מעניינים, בתמונות ובמילים, לרוב רק המילים שלהם. היא ככותבת לא נוכחת כמעט באף פוסט, והשיחה עם המקועקע נערכת כמונולוג. הטכניקה הזו, וגם האינטימיות שסברן כנראה יוצרת עם מרואיניה, מוציאה לאור סיפורים אישיים אינטימיים ומרגשים, כמו הסיפור הזה של קשת, בתו החורגת (סוג של) של השחקן ג'וליאנו מר. דרך הקעקוע מסופר הקשר שלה איתו, ודרכו מסופר סיפור הרבה יותר גדול, שנוגע לכל מי שחי פה.

זהו! קראתם? הרהרתם? עכשיו הגיע הזמן לבחור אחד, ורק אחד:

ההצבעה הסתיימה!!! תודה לכל המשתתפים!

ההצבעה תסתיים בשבוע הבא. קריאה נעימה, וסבב תשואות מרשים לבלוגרים המעולים שחקרו, חשבו, כתבו וערכו את הפוסטים המעולים ביותר של השנה. אנחנו רוצים עוד.

12 תגובות על “סימניית הזהב 2012: ההצבעה [נסגרה]!”

  1. ירון הגיב:

    יופי, עכשיו אני לא יכול ללכת לישון…

  2. Musag הגיב:

    להגיד ״תחקיר מקיף״ על מה שלנדאו עשה בפוסט שלו זה, איך לומר, לא ממש מדויק. אוסף העובדות המסולפות, ההטעיות והשמטות שיש שם הוא מזעזע למי שמכיר את זה מבפנים

  3. _LiBERTiNE_ הגיב:

    פה זה גם המקום להתמרמר על שהבחירה ממש קשה וצריך לאפשר לפוליאמורים להצביע ליותר מפוסט אחד נפלא שהם אהבו במיוחד?

  4. גבי הגיב:

    אדיר. קראתי חמישה פוסטים ואני ממש לא יודע למי להצביע. כולם מצוינים!

  5. ג'רונימו הגיב:

    Musag, בתור בכיר בחברת אנרגיה שמובילה ניסוי מסוכן בשפלה (קצת מתבקש גילוי נאות, לא?), תוכל להפנות למקורות שמבססים את האשמתך?

    למרות שאני הולך עם הפוסט של שלום, ללנדאו מגיע פרס על התחקיר של המחדלים והשחיתויות בענף הגז.

  6. זוהר הגיב:

    לא מובן לי למה לדרג כל דבר שזז. יכולתי להעמיד רשימה אחרת וממנה לדרג. למה דווקא הרשימה הזו ?

    לא מובן.

  7. גלעד הגיב:

    הרשימה הזו מראה את הקושי בבחירה בשיטה של "חבר מביא חבר", או במלים אחרות, עד כמה קטנה הקבוצה החברתית המגדירה את עצמה "הבלוגוספירה הישראלית" ועד כמה היא עיוורת למתרחש מחוץ לגבולותיה.
    (וכן, זה בגלל שאני מקנא שלא צירפו גם אותי לרשימה)

  8. נועה הגיב:

    והזוכה במציאת חומר קריאה מעניין ומרתק כשכל מה שכתוב בעיתונים הוא חרטא – גיא חגג. (כן, בכוונה בלי הצ'ופצ'יקים)

  9. אורן הגיב:

    בהחלט רשימה מכובדת (מאלה שקראתי). עידן לנדו, שלום ב., רועי צזנה- כולם היו קריאות מעניינות ביותר מבחינתי. אבל הפוסט של אישתון הוא מבחינתי האישית החוויה הכי משמעותית שהיתה לי מכל הפוסטים האלו. גם הפוסט עצמו חזק מאוד, אבל בעיקר הדבר שהוא הוביל אותי אליו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *