שמי הוא גיאחה. מבטאים את זה גיא כמו גיא, חָה כמו חה. זה כינוי חיבה, כמובן, שמי המלא הוא גיאחפטומנסקרישטולנגגזאשחרנובלשטיין. חבריי הקרובים מכנים אותי בשם החיבה שהמציאו לי, גיא חג’ג’.
על פי כל הסימנים אני בן אדם מהסוג החי. ערסים יקראו לי חנון וחנונים יקראו לי nOOb, כפי הנראה. נולדתי ב-1982 ומאז לא נתקלתי בסיבה טובה במיוחד להפסיק. אני גר בגליל כי שם יש שקט, אני זולל מוזיקה כי יש לי כזה רעש בראש שאם יהיה מסביב יותר מדי שקט, אתפוצץ מהפרשי הלחצים.

אם אתם רוצים קורות חיים אמיתיות, פנו אליי.

פתחתי את העונג שבת כי אני לא שבע ממוזיקה לעולם, ובעיקר כי יש לי דחף בלתי נשלט של “בוא’נה, אנשים חייבים לראות/להכיר/לשמוע/לקרוא/ללקק את זה!” - עכשיו משהאתר גדל, אני מנצל את טוב ליבם של אחרים והמון גולשים טובים שולחים לי גם הם דברים מעניינים שבהם נתקלו, ורבים מהלינקים האלה נכנסים לעונג שבת. אם אתם נתקלים בלינקים מגניבים - שלחו אותם אליי.

מחוץ לעונג אני מכהן כמבקר המוזיקה של Ynet, שם אני כותב גם מדור קבוע בשם “הפרעת קשב”, ומסקר מוזיקה לועזית באופן כללי, עם דגש על אלטרנטיבה. אפשר לשמוע אותי גם מדי יום ראשון ב”איש הקטן מהרדיו” של יואב קוטנר ב-102fm, ממליץ לכמה שניות על שיר זה או אחר.

יחד עם המוזיקאי מורפלקסיס, אני מנהל מאז קיץ 2006 את הלייבל העצמאי Hiss records, שם הוצאנו בינתיים אלבומים של שני קדר ודויד פרץ, והיד עוד נטויה.

בין השנים 2004-2006 ניהלתי את אתר ביקורות המוזיקה העצמאי השרת העיוור, עיסוק שכלל גם עריכה עם מורפלקסיס את אוספי פולארויד, עריכת מגזינים וביקורות, ניהול פורומים ובאופן כללי ניצול של מעמדי שם כדי להכיר בחורות.

בפברואר 2006 פתחתי את משפחת העונג, העברתי לשם את המדור “עונג שבת” ממשכנו הקודם בשרת העיוור, וצירפתי את פופטארט וסיטימיול להשלמת הצוות. מאוחר יותר נוספו גם ערן דינר בבלוג זה מסתובב, יעל מאירי ותצלומי ההופעות המרהיבים שלה, יעל רגב והבלוג שלה על מוזיקה ישראלית ועוד מטעמים, ודולי שאוספת מדי יום את התוכן הכי משובח שיש לרשת הישראלית העצמאית להציע (ויש!).

חוצמזה הייתי שותף בהקמת גונב לאוזניי, וייעצתי לאתרים שונים.
נכון לרגע זה (נובמבר 2007) אני מוביל הקמת שני אתרים חדשים עליהם, אני מקווה, תשמעו בחודשים הקרובים.

בשאר הזמן, וכשיש עבודה, אני מתרגם כתוביות טלוויזיה לפרנסתי (כשאני לא מציל יערות גשם מאיידס של לווייתנים נכחדים), ותמיד מחפש פרויקטים ועבודות מעניינות אז אם יש לכם - תציעו לי.

מחוץ לאינטרנט אני מחזיק זהות סודית שרובכם מכירים כ”עופר שכטר”, ובמסווה הזה אני מקדם את עבודתי כסוכן של הסוכנות להורדת מנת המשכל הלאומית. בינתיים אנחנו נוחלים הצלחה מסחררת.
אני מטורף על אפרסקים, אבל שונא טונה. באוספי האישי יש יותר משלושה דיסקים, פחות משמונים אלף, כמות דומה של תקליטים, וכפליים מכך לבבות שבורים שהותרתי מאחוריי (היי, מסתבר שתחפושת ה”עופר שכטר” היא אפקטיבית למדי).
אני לא מכיר את כל המוזיקה בהיסטוריה אז תתחילו להמליץ לי ותפסיקו להגיד “אתה בטח מכיר אז לא משנה” - אני לא מכיר, וזה כן משנה. לא קניתי את כל החולצות בת’רדלס (אבל אני בדרך!), אני קורא כל מייל ששולחים לי (גם אם לוקח לי זמן), יש לי זיכרון נורא ואיום, ואין לי שום מושג למה אני כל כך אוהב קרנפים (הם פשוט מצחיקים אותי נורא).

אין לי מסנג’ר. או אייסיקיו. או פייסבוק. אבל יש לי כתובת מייל שתמיד פתוחה, ויש לי חשבון last.fm.