דיסק במתנה: Death Cab for Cutie
הרשו לי להישען רגע אחורה ולהיאנח בנחת.
~נשען~
~נאנח~
אח, כמה טוב לי היום. כמה טוב לי שיוצא אלבום חדש של להקה שאני נורא אוהב. כמה טוב שהוא לא מאכזב אלא להיפך, הוא מעולה יותר משציפיתי. כמה טוב שהוא כבר כאן, עוד לפני שהוא מגיע לחנות, וכמה טוב שיש לי גם שלושה עותקים לחלק לכם.
האזינו לשיר הפותח והמופלא, “Bixby Canyon Bridge”, על מילותיו הנהדרות
Narrow Stairs, האלבום החדש של Death Cab for Cutie הוא כנראה אלבום של חמישה כוכבים.
למעשה, יש סיכוי טוב מאוד שזה האלבום הכי טוב של הלהקה המעולה הזו. הסיבה היחידה שלא נתתי לאלבום הזה 5 כוכבים בביקורת שלי בוויינט (שתעלה בהמשך השבוע) היא הפחד התמידי שזו התלהבות ראשונית שבעוד כמה חודשים תשכך ותתברר כמעט מוגזמת, כמו שקורה לפעמים. אבל גאד דמט, האלבום הזה שווה את מלוא חמשת הכוכבים מהסיבה הפשוטה הזו: אין בו ולו שיר אחד שאינו מצוין, אין בו אף שיר מיותר, לא חסר בו דבר. וזה לא כזה שכיח באלבום, בטח לא באלבום שישי של להקה מצליחה.
יש אנשים שלא לגמרי מבינים מה הקטע עם דת’ קאב. “סתם עוד להקה”, הם אומרים. ובכן, הם טועים והם צריכים להתבייש. ברור שלא אתווכח עם טעם אישי, אבל אני חושב שהרבה אנשים ניגשים ללהקה הזו לא נכון. אם תחפשו בלאסט.פם או בפורומים למיניהם, תראו שבהרבה מקומות הלהקה המצוינת הזו מתויגת כ-Emo. זו טעות בכל מובן, כמובן, מלבד המובן הלשוני: זו בהחלט מוזיקה אמוציונלית. בן גיבארד הוא מכותבי השירים הטובים ביותר בדורנו, והעין שלו חדה לפחות כמו קצה העט שלו. המוזיקה שלהם לא מכוונת לראש אלא ללב, ובאלבום הספציפי הזה - לבטן. ולאלבום הזה יש יותר ביצים מלכל אלבום אחר שלהם (מבולבלים מכל המטאפורות האנטומיות, הא?).
“Talking Bird” הוקלט בטייק חי אחד
ההסבר הרשמי לאשכים האלה הוא המעבר להקלטת רוב השירים לייב, כלומר ארבעת חברי הלהקה, משופשפים בשנים של הופעות, ניגנו את רוב התפקידים כשהם ביחד באולפן - בניגוד לתהליך הקלטה שהפך בימינו לסטנדרטי, בו כל נגן מקליט לבד כמה טייקים שצריך ובסוף טכנאי המיקס מחבר את כל החלקים הכי טובים כמו פאזל. ההסבר הנוסף, שלי, הוא שדת’ קאב עברו בשלום יחסי את Plans, האלבום הקודם, שהיה האלבום הראשון שלהם בחברת תקליטים ענקית (אטלנטיק). כל הציפיות והמתחים שהצטברו להקלטת אלבום גדול ו”חשוב” כמותו כבר מאחוריהם, ועכשיו הם יכולים להיכנס לאולפן משוחררים. והאלבום הזה אכן משוחרר הרבה יותר, חי יותר, בועט יותר לאו דווקא במובן של דיסטורשנים לפרצוף אלא בהרגשה אמיתית ומחוספסת יותר, מנוכרת ומלוטשת פחות (גם המעבר להקלטה אנלוגית מורגש ותורם לתחושה הזו). זה מתבטא בתופים דומיננטיים הרבה יותר - לראשונה שמתי לב כמה המתופף החדש-יחסית של דת’ קאב הוא מצוין - בג’אמים ארוכים כמו הפתיחה של “I will possess your heart” המשגע (שהפתיחה המתמשכת והנחושה שלו מייצגת בצורה מושלמת את הטקסט), ובעיקר - בתחושה קיימת ובולטת שכל החלקים של השיר יושבים טוב ועובדים מצוין ביחד לא בזכות ידיו הנסתרות של האיש על המיקס, אלא פשוט כי לכל הרוחות, הלהקה הזאת פשוט מצוינת ביחד. ועם כותב כזה, פלא שהם לא הוציאו כזה טוב עוד קודם (רגע, בעצם הם כן!).
“Grapevine Fires”
יהיה ההסבר אשר יהיה, והסופרלטיבים אשר יהיו, התוצאה הסופית היא אחת: אני לא מפסיק להקשיב לדיסק הזה. לא רק שאני לא רוצה להפסיק אותו באמצע, אני מוצא את עצמי רץ אליו שוב ושוב, וזה משהו שלא קורה כל כך הרבה בימינו.
מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר מהו השיר האהוב עליכם מעל 7 דקות [מכיוון שהסינגל המוביל של האלבום הוא בן 8 וחצי דקות]). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה למאשה מ”לב גרופ מדיה”!
[שם הזוכים יפורסם ב”עונג שבת” של יום שישי]
לא זכיתם? לא נורא! רכשו לעצמכם עותק של Narrow Stairs במוזיקה נטו (60 ש”ח), ב-CDconnection (כ-52 ש”ח), או ב-SysQs (כ-38 ש”ח). כל המחירים לא כוללים משלוח.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 0:59
מה השיר האהוב עלי מעל 7 דקות? ת’אמת שאני לא יודע. והסיבה שאני לא יודע זה שאני בכלל לא כאן. אני בכלל עושה חיים בבא”פ אלייקים. מזל שהקמנו מדינה כדי שאוכל לברוח לשלושה שבועות של שכרון חושים בחסות צה”ל.
אם אני לא כאן איך אני כותב? שאלה יפה. בעצם אני אפילו לא כותב. זה פשוט שיש לי שותף גב גבר במיוחד ששולח תגובות לעונג בלי ידעתי.
אחחח החיים יפים בבא”פ אלייקים..
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:00
אני
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:01
אני רוצה אני רוצה
לילה טוב:)
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:06
טוב, ידעתם שזה יקרה. הרי לא יתכן שהחציל ישאיר תגובה בלי ידעתו ושהשותף הגב גבר שלו לא ישאיר תגובה עם ידיעתו..
אז הנה התגובה של השותף של החציל.
אז מה השיר שאני הכי אוהב מעל 7 דקות? לא יודע. לא נראה לי שיש כזה. 7 דקות זה הרבה זמן. אמנם זה לא שלושה שבועות אבל בכל זאת.
נו שוין.
שיהיה לכולנו רק טוב ומי יתן והפעם אני (או החציל) נזכה באיזה שטיק דיסק.
זייט געזונט.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:07
כחובב רוק מתקדם, יש לי מגוון רחב של שירים לבחור מהם - שבע דקות זה שיר קצרצר בז’אנר הזה…
נראה לי ש close to the edge של yes הוא האהוב עלי ברגע זה. כמעט 20 דקות של מוזיקה מדהימה לגמרי.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:10
explosions in the sky - the birth and death of the day
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:21
כמובן שאני לא אתנגד לדיסק.
וכמובן שהשיר הוא “טיול ליפו”.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:21
לי יש אומץ לנסות - A NATIONAL CAR CRASH של ניינטי דייז מן
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:23
יש גירסא של Murder of one שהופך לGoodnight Elizabeth ולעוד כל מיני דברים שהיא 14 דקות מאוד מבלבלבות עבורי (הייתי מנומנמת באוטובוס, לא הבנתי מה קורה שהשיר פתאום אחר אבל לא נרדמתי רק נומנמתי, וזה). וזה מ’94 וכמה עצוב שפאר היצירה של הלהקה שאת הכי אוהבת היה כשהיית בת 9, אבל היום את כבר לא בת 9 ואת מנסה לשכנע את עצמך שהאלבום החדש שלהם טוב כמו אז, וכל כך לא.
אחר כך אני חושבת על Madman Across the Water של סר אלטון ג’ון, אחד השירים האהובים עלי, אבל מהגירסא של Tumbleweed connection, אפילו שהוא זכה בשורה הכי מפגרת איפשהו, וגיאחה פרסם את זה בעונג. ואז אני חושבת שעוד לא נולדתי אז ושאמא שלי אהבה אותו אז ולא אותי.
טוב, נו, בא לי על הדיסק ואני ערה כבר מאה שעות, אז זה מה שיוצא. ניחא.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:25
http://news.guelphmercury.com/arts/article/322909
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:29
יש המון, אבל larks’ tongues in aspic של קינג קרימזון קפץ לי לראש.
וצפה לעוד הרבה פרוג רוק בתגובות.
ותן לי דיסק.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:37
שיר של my dying bride שאני מתעצל לקום ולבדוק מה שמו. my dying bride הם משרידי תקופת ה-דום של התיכון.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:41
העטיפה !
כל כך יפה !
הופ הופ טרללה !
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:42
אני כבר מנגן את cath בכל הזדמנות שיש לי…השיר האהוב עליי באורך כזה הוא The only moment we were alone של Explosions in the sky
ואיזה כיף לי שאני הולך לראות אותם עוד יומיים! וגם את iron and wine! =] =]
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 1:53
חייקיל וחציל - למה להתחמק תמיד? תענו פעם על שאלות..
וכדי להיות בבחינת אומר ועושה:
חיפשתי את השיר שהכי אהבתי ושקרוב ל-7 דקות מלמעלה, ונראה לי שזה Larks’ Tongues in Aspic, Pt. 2 של קינג קרימזון. גם אם עכשיו אני לא כ”כ נהנה ממנו, היה זמן כלשהו שהשיר הזה עשה לי הרבה טוב (או בעיקר רעש מסיח דעת).
חייקילנו וחצילנו - היו חזקים. הפרידה לא תאריך ימים, למרות הציונים המזנבים בנו.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 2:15
אני רוצה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. אני לא מאמינה שזה הדיסק שאתה מציע. הנח לי לעשות לך ילדים.
והשיר הארוך האהוב עליי ביותר הוא אמילי של ג’ואנה ניוסום. לצידו עומד בגאון שיר הבוקר האולטימטיבי של כל הזמנים, slow life של החיות הממש שעירות, שהוא שבע דקות בדיוק, אם אינני טועה.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 2:17
the tain לא רע
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 2:17
אוי, אני מת עליהם. אשמח לדיסק יותר מאלף סוכריות מציצה!
(פתאום חשבתי על זה- סוכריות מציצה? ועוד על מקל?! מי הסוטים האלה בתעשיית הממתקים?!)
שמעתי פעם גירסה של גבריאל בלחסן ל’בתוך הצינורות’ של בערך תשע דקות, נראה לי משהו מתוך הופעה. בכל מקרה, זה אחד השירים (בתכל’ס, כל מה שהוא עושה) והביצועים הכי טובים ששמעתי בחיי, לא רק עם רף של 7 דקות.
וגם Shine On You Crazy Diamond, של פינק פלויד חרות אצלי לעד.
משום מה.
איזה תגובה של עייפות נתתי עכשיו.
תודה בכל מקרה, גיא!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 2:24
Supper’s Ready של ג’נסיס, הראשון שעולה לראש
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 3:03
The Past Is A Grotesque Animal by Of Monteal!
אחד היפים
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 3:04
המממממ…. יש את A Moment Nowhere היפהפה של cyann and ben. נראה לי שבע ומשהו דקות….
וכמובן bluebird of happiness של mojave 3… אם כבר שירים מקסימים לעת ליל…
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 3:49
בדיוק היום דברתי על “או סופרמן” של לורי אנדרסון - מעל 7 דקות וכ”כ מיוחד ויפה.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 4:06
pavement - platform blues
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 6:07
pilgrims
הקטע הפותח את still life של van der graaf generator.
בדיוק 12 שניות יותר משבע דקות וסך הכל 432 שניות של מוזיקה מצויינת.
Roly
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 6:17
או, מונית המוות. הדיסק הראשון שלהם היה ממש מלהיב - אני רוצה עוד!
the band played waltzing matilda, של ה pogues. שיר עצוב כל כך, על חוסר התוחלת של מלחמה.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 6:18
יש כמה, אז זה מסובך.
Counting Crows - Mrs. Potter’s Lullaby, שחוץ מהמילים המצויייייייינות שלו, הוא מצליח לשאוף ל-8 דקות, להישאר עם לחן דומה לאורך כל השיר, ובכל זאת לא לשעמם.
Jump, Little Children - Mother’s Eyes המלמול האולטימטיבי, עם שיר מרגש שמסתבר שיש בו מילים, וסולן שמחליט להישמע קצת כמו ת’ום יורק. פתיחה מעולה של דקה וחצי עם פסנתר, ולאחר מכן שיר פשוט מרגש.
הייתי גם אומר ש-A Change of Seasons של Dream Theater, אבל זה די ברור. (:
וכן, DCFC אדירים.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 6:43
A Change of Seasons
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 7:03
אני תמיד הולכת לאיבוד עם הגיטרה הלא תיאמן של קנופלר ב- sultan of swing.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 7:05
שיר כאב עובר ושב מאיר אריאל
06:59 , אבל בוא לא נהיה קטנוניים
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 7:07
אויש כמה שבא לי את האלבום הזה..
פליז??..
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 7:10
June of ‘44 - Anisette
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 7:22
אשמח לקבל את ה-CD. תודה.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 7:25
יש קטע נהדר של להקת Earthlees שנקרא - Godspeed מומלץ מאוד !!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 7:25
Protection
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 7:33
גם אני עם קנופלר!
Telegraph Road של דייר סטרייט נותן בערך כפליים (14 דקות ) של כיף.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 7:36
הו, האפשרויות רבות מספור. כמו שכבר נכתב מעלי יש פרוג בשפע, יש את קנופלר ואת פינק פלויד, והבחירה קשה, קשה..
נראה לי ששלי תהיה שונה קצת, ותלך כמה שנים אחורה, או איזה כמה מאות ליתר דיוק -
קפריצ’ו איטלקי של צ’ייקובסקי. האמא (או הסבתא רבא, ליתר דיוק) של הרוק והפרוג.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 7:44
cure- from the edge of the deep green sea
השם של השיר גדול כמעט כמו השיר עצמו, אבל תענוג כל פעם מחדש….
אחלה מילים, אחלה עיבוד ואחלה בחלה של להקה!
הם מוציאים חדש בקרוב, לא?
בכל מקרה- יהיה נחמד להתנחם בינתיים בחדש של Death Cab… : )
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 7:59
מממממ……. מה לבחור….?
הראש אומר “in the rushes” המצויין והחדש של islands,
אבל זה קורה אולי רק בגלל שהוא הכי טרי ונמצא הכי קרוב לשליפה בזיכרון…
הלב, לעומת זאת, אומר through the eyes of ruby של smashing pumpkins
יופי יופי… יופי של משחק…
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 8:04
רק אתמול “גיליתי” שיוצא להם אלבוס חדש, והנה הוא כבר פה… איזה יופי.
מוקדם מדי בבוקר בשביל מחשבות מסודרות על שירים ארוכים.
אבל shine on your crazy diamond - pink floyd (אני חושבת שהוא מעל 7 דקות, אבל עכשיו גיליתי להפתעתי שאין לי את האלבום הזה בבית).
וגם thick as a brick - jethru tull
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 8:08
האמת היא שאין לי שום שיר מעל 7 דקות שאני אוהבת, אני מעדיפה שירים קצרים מזה בחצי או אפילו יותר - אבל הבנתי שרוב השירים בדיסק באורך “נורמלי” ואני ממש-ממש-ממש אוהבת את דט’ קאב! מסכימה איתך שהם מדהימים - יש מצב שאצלם אני אוהב אפילו שיר של 10 דקות. וזהו, אני ממש אשמח אם אני אזכה
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 8:23
ייייייייה מתנות!!!
אז גם אני מכריז על השתתפותי בהגרלה (חוששני שזו ההגרלה עם סיכויי הזכייה הגבוהים ביותר בה השתתפתי מעולם, למעט אולי שוק פורים בבית ספר).
ולגבי השיר האהוב… שאלה קשה ביותר. אני מניח שבתקופות מסויימות זה היה וואן של מטאליקה ובתקופות אחרות זה היה איזה פינק פלויד - אחד או כמה. הורסס של פטי סמית הוא קנדידט ראוי בהחלט ולמרבה הבושה גם אהבתי את אסטריינג’ד של הגאנז (והוא עדיין עושה לי את זה). בשביל לתקן את הרושם הרע שעשיתי עם GNR אז אומר שגם איט איינט נססרילי סו של לואי ואלה הוא מופלא (חייבים קטעים עם מילים או שמותר גם קטעים אינסטרומנטליים?).
קשה.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 8:36
איזה כיף!
כמה מתנות!!!
:)
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 8:38
השיר האהוב עלי ביותר מעל לשבע דקות הוא “מתי-כבר-הלטאה-תזכה-בדיסק-באחת-ההגרלות-של-עונג-שבת-מתי-הא-?”
זה שיר די ישן, אני מוכרח לציין, שיצא עד כה רק על תקליטון בהוצאה עצמית. למעשה, הוצאה כל כך עצמית שהזמר (ששמו שמור במערכת. לא, ברצינות, קוראים לו שמור במערכת) חרט על הויניל במו ידיו עם מהדק נייר.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 8:43
וואו יש הרבה.. קופצים לי לראש 2 שירים נהדרים:
Dogs של פינק פלויד (הא, וגם Welcome to the Machine הגאוני) ו־Swans (Life After Death) של איסלנדס
רוצה דת’ קאב
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 8:43
The Mariner’s Revenge Song של הדצמבריסטים כמובן!
וגם: The Tallest Man, The Broadest Shoulders של סופיאן סטיבנס
No More Shoes של סטיבן מלקמוס
הו קומלי של ניוטרל מילק הוטל
Pavlov’s Daughter של רג’ינה
כריס מייקלס של הפיירי פרנסס
אמילי של ג’ואנה ניוסום
וכמובן טרנסאטלנטיסיזם של ד’ת קאב
ואני אף פעם לא זוכה. תן לי את הדיסק מייד!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 8:52
I will possess your Disc
:)
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 8:54
התלבטות בין Thick as a brick של Jethro Tull לבין Firth of fifth של Genesis.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:01
אני רוצה! אני רוצה! אני רוצה!
דת’ קאב היא אחת הלהקות שהכי מצליחות להיכנס לי ללב כל פעם מחדש. הווו, איזה כיף שיש להם אלבום חדש, ואפילו משובח (לדברי הגיאחה, אני עוד טרם הספיקותי).
מעל 8 דקות? אני מניח ש-dogs של pink floyd, אבל זה רק בשליפה.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:04
the doors - light my fire
7:06 של שכרון חושים!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:07
לא יודע איזה שיר כן, אבל מה שבטוח - לא .Revolution #9
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:08
לא מקורי, אבל הגברת ניוסום לוקחת עם אמילי.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:24
ערים וזיכרון 2 של בלובנד.
Where the River Goes של סטון טמפל פיילוטס.
חור בלבנה של רוקפור (טוב, זה חצי דקה פחות, אבל לא נורא).
Nightporter של ג’פאן.
וזה בלי לחשוב ובלחץ זמן
http://www.medialoper.com/hot-topics/music/50-great-songs-over-7-minutes-long-that-didnt-make-rolling-stones-list/
(וגם בלי פרוג)
אבל ביזיון ששכחתי את Tender של בלר.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:26
thick as a brick של ג’טרו טול
וכמעט של קטע של
god speed you black emperor!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:33
אין לי מה לומר מלבד זה שאני מתה עליהם.
מתה,מתה,מתה.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:40
ואולי אני הפעם? כי באמת מגיע לי, כי כבר מליון תגובות השארתי וגורנישט, נאדה.
ובנימה יותר רופסת: בבקשה?
נ.ב: וכן, באמת אני אוהב אותם, אני לא סתם אוהב לקבל מתנות.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:42
“סטרוברי היל” של רד האוס פיינטרז.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:47
רק התעוררתי…
אני לא יצירתי.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:47
איזה כיף! טוב, חייבים לנסות.
קופצים לראש Opiate של טול והשיר האחרון מהאלבום הראשון של ניוטרל מילק הוטל.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:48
Only Skin של ג’ואנה ניוסום!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:52
אני אף פעם לא זוכר מה האורך של שיר, אז במקום ללכת לחפש אני רק אגיד ש- גם אני רוצה
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:54
נשמע מבטיח(:
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 9:57
יש מצב שהיום oh my lord של ניק קייב זוכה אצלי בתואר.
אשמח מאוד לדיסק!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 10:02
אני רוצה אותו!!!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 10:24
רוצה גם
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 10:29
transatlanticism של אותה להקה נפלאה שלכבודה התכנסנו כאן היום
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 10:29
Iron and Wine - The Trapeze Swinger
או כל דבר של Explosions In the Sky.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 10:33
וואו אני ממש רוצה את האלבום הזה ולמזלי יש המון שירים מעל 7 דקות שאני אוהבת…
אבל אם צריך לבחור אחד אז זה Oh Comely של Neutral Milk Hotel. שיר מדהים שאני פשוט לא יכולה לתאר לעצמי את היום שבו ימאס לי להקשיב לו. האמת שאני חייבת להודות לך גיאחה כי בלעדיך לא הייתי מכירה בכלל את In the Aeroplane Over the Sea….אז תודה (:
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 10:45
אני אשמח
השיר שישר עולה לי לראש זה a change of seasons של dream theater
אבל אולי זה בגלל שזה השיר הכי ארוך שאני מכיר…
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 10:53
אוי, יש מלא שירים!
אלה הכי:
Echoes של פינק פלויד
2 Rights Make 1 Wrong של מוגווי
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 10:57
אולי הפעם אקבל סופסוף דיסק?
זה כבר נהיה כמו הגרלה של מפעל הפיס מבחינת הסיכוי לזכות 
והצבעה נוספת למאיר אריאל - שיר כאב
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 10:59
טוב, גם לי השיר היחידי שעולה בראש כרגע הוא shine on you crazy diamond…
ואני רוצה דיסק!!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 11:18
נכון אפשר להגיד יותר משיר אחד?
אז יש את
Aretha Franklin - Amazing Grace עשר דקות של הארה אלוהית
Jimmy Eat World - Disintegration מי היה מאמין שהלהקה הזאת יכולה להוציא כאלו שירים
וכמובן
Slint - Washer
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 11:22
He’s Simple, He’s Dumb, He’s The Pilot של Grandaddy.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 11:25
מממ… השיר הכי טוב מעל שבע דקות? השביעית של בטהובן לא נחשבת, אני מניח? אז ככל הנראה זה יהיה the end של ג’ים מוריסון וחבורתו..
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 11:38
משהו מבפנים רוצה לזעוק שמדובר בחזירים (שלושה סוגים שונים) של פינק פלויד.
אבל אז אירגנתי את האייפוד שיציג לי שירים לפי אורך ושמתי לב שהדרזדן דולס יצרו את Truce המושלם שעובר את ה-7 דקות..
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 11:52
שלושה שעולים לי לראש:
Shine on you crazy diamond - Pink Floyd (חשבתי עליו לפני שקראתי את שאר התגובות. באמת.)
מחרוזת הסיום של Abbey Road (מ Golden Slumbers עד The End)
Bat out of Hell - Meat Loaf
תודה!!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 12:27
יש מספיק של Explosions מעל 7 דקות.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 12:31
אם מחשיבים ציוץ ציפורים של חמש דקות בסוף השיר ואז עוד שיר בונוס אז…
laura marling - your only doll (dora) + alas i cannot swim
כי זה מה שאצלי במערכת עכשיו (”מערכת” - מילה מצחיקה).
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 12:31
שיר אהוב מעל 7 דקות…
הייתי אומר
From Autumn To Ashes - Short Stories With Tragic Endigs
דרך אגב, אני טס ביולי לאמסטרדם (10.7.08) לראות הופעה של death cab
מי שמעוניין להצטרף גוגל אותי (בן נתן) ויהיה כיף
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 12:34
כל השירים ב Ys של ג’ואנה ניוסום הם מעל שבע דקות, לא? אז אולי אחד מהם…
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 12:52
מיותר לציין שגם אני פה בשביל הסיכוי הקלוש לקבל מתנה חינם.
ניל יאנג Down by the river
מה הכוונה באתר ירוק? מה יכול להיות בו שמזיק לסביבה?
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 13:08
לאחר שבדקתי את מלאי השירים מעל 7 דקות בפלייליסט שלי, הגעתי למסקנה שהשיר הארוך האהוב עליי הוא “מה שיותר כחול יותר עמוק” של תמוז (באורך 8:48 דקות)
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 13:38
יש הרבה, אבל כנראה ש stairway to heaven
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 13:42
highlands שסוגר את time out of mind. כשש עשרה וחצי דקות של דילן במיטבו.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 13:45
גם אני מנסה….
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 13:47
ממש בזמן האחרון זה Eden של Talk Talk.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 13:57
New York I Love You, But You’re Bringing Me Down של LCD Soundsystem.
בהחלט השיר הארוך האהוב עליי בזמן האחרון.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 14:29
ordinary people של ניל יאנג, (18 דקות!) Echoes פינק פלויד (23 דקות!!)
כל אחד חצוב בסלע
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 14:43
אחרי שחשבתי המון, ואפילו התפתיתי לנדב את Line of best fit של דת’ קאב לשם הסמליות (וגם כי הוא באמת נפלא וצובט), הבחירה הייתה דווקא בThe trapeze swinger של איירון אנד וויין.
לרוב, שירים ארוכים נוטים “לברוח” ממני בהאזנות ראשונות. לג’ואנה ניוסם למשל אני צריכה להקשיב כמה פעמים ורצוי שתוך התעסקות אינטנסיבית עם המילים פן היא תמלט ממני (עד להשמעת קול חד מהרגיל שיפלח את הרמקול ואת החדר שהיה, פעם, שלו), ואפילו דיסטרוייר עלול לטשטש אותי, אבל כאן זה לא קרה. נחשפתי לשיר הזה לראשונה כשצפיתי ב”בחברה טובה” (סקרלט ג’והנסון, …) שעשיר כולו באדון המתכת. הוא ליווה את הכתוביות. זו הפעם הראשונה שהמשכתי לצפות בסרט אחרי שהוא נגמר. הריגוש היה כל כך גדול שהמשכתי לשבת בספה כמה דקות ארוכות במיוחד, דוממת, עם מראה החוף שדהה שבע דקות קודם לכן, אבל נשאר טרי וברור מבעד לרצף התוגה וחיוכי הפייסנות הכל כך אישיים וכל כך לא של השיר הזה.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 15:05
אני! אני רוצה!
השיר האהוב עליי נעל 7 דקות?
זה קשה כי רב השירים האהובים עליי הם מעל 7 דקות, אז ארשום את הראשון שעולה לי לראש..
The Land Between Solar System של מאם…
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 15:31
לא יודע אם האהוב עלי, אבל קטע נפלא זה ירח במזל עקרב של אלג’יר.
מרגש אותי כל פעם מחדש.
כמובן שגם הרבה אחרים מוכרים יותר (shine on, כל מיני זפלינים וכו’ וכו’).
כל טוב.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 15:44
sæglópur של סיגור רוס.
אה, אבל גם lover’s spit של broken social scene, בגרסא שב-beehives.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 15:46
בלי להסתבכך יותר מדי:
חבק אותי של עמיר לב מתוך הדיסק של ההופעה.
Does it get any better than that?
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 16:02
רוצה רוצה.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 16:09
דת’ קאב! אני רוצה!
ושיר אהוב מעל 7 ד”ק - נראה לי ש-Oh Comely המדהים של ניוטרל מילק הוטל, למרות שהיום שמעתי את Emily ונזכרתי איזה שיר נפלא זה, והאחרון מהשני של ברייט אייז הוא שיר סיום מצויין. וגם כמה של Explosions in the sky עולים לי כרגע. אז אין לי בחירה אחת.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 16:18
שלי!!!שלי!!!!
חחחחחחחחחחחחחהההההההההה!!!!
חחחחחחחחחחחחחההההההההההההה!!!!!!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 16:20
רוצה גם!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 16:36
The Past Is a Grotesque Animal של אוף מונטריאול
Ball and Biscuit של הווייט סטרייפס
Chris Michaels של הפיירי פורנסז
I Was Meant for the Stage של הדצמבריסטס
Left to My Own Devices של הפט שופ בויז
Chelsea Girls של ניקו
Hallelujah של ניק קייב
Waiting for the Miracle של לנארד כהן
The Width of a Circle של דייויד בואי
Idiot Wind של בוב דילן
ובטח עוד כמה ששכחתי
במחשבה שנייה אם כבר דייויד בואי אז נראה לי ש-The Cygnet Committee עדיף. אבל שניהם שווים.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 17:01
“נשל הנחש” למאיר. כמובן.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 17:06
הדרוזיות - “ביצה” לייב במונטריאול 99
השיר שנמשך חצי שעה מטורפת. רוצה!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 17:08
וואי, איזו עטיפה יפה.
ממ
אני לא בטוחה בזה, אבל נרא’לי שGlass slipper של הדרזדן דולז עובר את השבע דקות, והוא האהוב עליי.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 17:27
כנראה ש-Starless של קינג קרימזון
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 17:28
אהלן
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 18:18
אני אני אני אני! ואיך בדיוק אתה בוחר באקראי?!!!!! חוצפה!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 18:53
אכן שאלה קשה.
אם היו שואלים אותי בכיתה ה’, כמובן שלא היה היסוס -
november rain, עם 8 דקות ו 53 שניות של… משהו.
איזה כיף לקבל מתנות!!!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 19:00
Thanks.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 19:03
הייתי בלא איי לפני כמה שבועות כשהם הופיעו שם ולא הלכתי להופעה
בא לי למות
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 19:22
הווו יש המון. לאחורנה זה The Past Is a Grotesque Animal של אוף מונטריאול מהאחרון והמצויין שלהם.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 19:27
ובכן, Arriving Somewhere But Not Here של פורקיופיין טרי,
The Island ו- The Mariner’s Revenge Song של הדסמבריסטס,
Dondante של מיי מורנינג ג’אקט!
בערך כל שיר של סיגור רוס שתואם את ההגדרה, ויש לא מעט.
וכמובן Oh Comely של ניוטרל מילק הוטל.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 19:32
אולי דאווין של שיר מחאה של מאיר.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 19:39
שלומות.
הייתי רוצה להנות מן [ההפקר וגם מן] הסאונד הנפלא של המונית החביבה עליי. ולכן, אכתובה:
Lover’s Spit- Broken Social Scene
או
Knocked Up- Kings Of Leon
אה, והאם הזכרתי שבעבר עבדתי כמוכרת נעליים? מגיע לי איזשהו פיצוי מן הקוסמוס.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 19:40
נשמע אחלה. אשמח לקבל גם את הדיסק!
(:
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 19:50
בלי ספק oh comely
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 19:56
אני הולך על קלישאה חלקית
אבל Echoes הוא גם מספיק נפלא וגם מספיק ארוך - הוא לפחות פעמיים ארוך יותר
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 19:56
I second that - נשל הנחש של מאיר
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 20:00
אין לי אחד כזה יש לי מליון שירים מעל 7 דקות שאני ממש אוהב..
אבל אחד מהם הוא :
לוטוס - הדג נחש
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 20:17
הממ נראה לי ש- only skin של ג’ואנה ניוסם…
בהצלחה לכולם
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 20:20
ללא שום צל של ספק, shine on you crazy diamond (החלק הראשון), שהוא כל כך ארוך שהשירה עצמה מתחילה בדקה השמינית.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 20:25
זה נהדר, מה שקורה כאן
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 21:02
קודם כל, ברור שזה יהיה האלבום הכי מוצלח שלהם!
זה אנלוגי.
אנשים חייבים להתחיל להבין עד כמה הקלטה דיגיטלית היא פחות חמה ואנושית. זה פשוט בלתי נתפס כמה שלא תופסים את זה.
חוצמזה , האלבום הזה מזכיר יותר מכל את הדצמבריסטס.
השיר הגי מצמרר ןמהפנט שלי מהזמן האחרון שעובר את ה -7 ומגיע עד 10 דקות כמעט הוא
THE SWAYING EEL של
THE STRANDED HORSE
ואם אתם לא מכירים את זה חבל. פשוט חבל.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 21:03
אני רוצה!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 21:06
אפשר להגיד ג’ואנה ניוסום ולסיים עם זה?
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 21:12
בהתחשב בעובדה שאני ממש עכשיו מגלה את נפלאותיהם של הדת’-קאבים, אני חושבת שמגיע לי באופן מיוחד (ומיוחס!) לזכות בדיסק החדש שלהם.
והשיר האהוב עלי בן היותר מ-7 דקות? אני מתלבטת. אלך על-
To bid you farewell של אופת’. סתם כך.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 21:14
הממ.. לא האהוב עליי בכל הזמנים אבל מצוין-
הרמיקס של בורדס אוף קנדה לברוקן דראם של בק:)
איזה כיף של מתנות גיאחה, תודה ושבוע מעולה!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 21:17
וואאאיייייי, כמה תגובות
ואני…בכלל לא מכיר את הלהקה הזאת (בושה?!? - לא יודע, נשמע ונראה..)
שיר מעל 7 דקות, חצי מהשירים שאני אוהב הם מעל 7 דקות (אפילו מעל 10)
ניל יאנג, פינק פלויד, פול סיימון, שלום חנוך - ואווו יש עוד כל כך הרבה
שיר אחד - זה אפילו יותר קשה מלבחור שיר פתיחה אחד
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 21:18
אני מבטיחה לשיר 7 דקות רצופות אם אני זוכה בדיסק !!!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 21:43
שכבר ניסיתי הכל.
הפעם נסתפק ב-בבקשה!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 22:08
אני רק אחזק את התגובה של יובל…
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 22:10
אני לא פריק של פרוגרסיב ועדיין חלק גדול מהשירים האהובים עליי הם מעל 7 דקות.
אם להזכיר כמה שעוד לא הופיעו בתגובות
bjork - wanderlust
sonic youth - nyc ghosts & flowers, washing machine +…
jimi hendrix - voodoo chile (הגירסה הארוכה, לא וודו צ’יילד שמופיע בכל האוספים)
והאולטימטיבי
bob dylan - sad eyed lady of the lowlands
והמון אחרים של דילן…
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 22:21
שלום שלום…
השיר האהוב עלי מעל 7 דקות… נראה לי שלא משנה מה אני ארשום אני בטח אשכח שירים טובים אחרים, אז כרגע אני אומר “April” של Deep Purple
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 22:28
אני רוצה!
אה כן, ו-
He’s Simple, He’s Dumb, He’s the Pilot ללא ספק.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 22:49
אני יודע שאסור לי להשתתף ואם התגובה שלי תעלה בגורל אגלגל שוב את מחולל המספרים האקראיים, אבל הייתי חייב להגיב קצת!
קודם כל, השירים שלי (רובם הוזכרו על ידי מגיבים אחרים):
Joanna Newsom - Emily
Grandaddy - He’s simple, he’s dumb, he’s the pilot
Neutral Milk Hotel - Oh comely
Cursive - Staying alive
בלובנד - ערים וזיכרון 2
The beatles - I want you (She’s so heavy)
My morning jacket - Dondante
Devendra Banhart - Seahorse
וצדק גם מי שאמר “כל דבר של סיגור רוס שעונה לקריטריון”. hell yes.
ועוד מיליון.
והופתעתי (לטובה!) מכמות קוראי העונג ששומעים את Explosions in the sky על בסיס קבוע. מגנייייייייב.
ותגובות פרטניות:
דנה - אני מצטער אך לא אוכל להניח לך לעשות לי ילדים, על אף שההצעה מפתה מבחינה גניאולוגית.
לטאת העם - התגובה שלך הוכתרה רשמית כמצחיקה ביותר בכל השרשור הזה. עם זאת, אתה טועה, השיר שהזכרת אורך רק 6:66 בלבד (א-הא!).
סטיבי - את מעולה!!! איך שכחתי את “Where the river goes” של STP, איך? ושיקפצו כל המלעיזים על הלהקה הזו.
ירון - אתה תחמן נהדר ואני אוהב את זה. לורה מרלינג נכנסת
בן נתן - הרשה לקנאתי לזלוג אליך ולצבוט אותך כנקמה. תעשה חיים בהופעה!
מישיגן - *חיוך*
ג’יימס - אתה טועה, הביצוע האדיר של 30 הדקות ל”ביצה” היה בפסטיבל מונטריי, לא מונטריאול 99.
עדי - (וגם מי שהזכיר את estranged) - אני איתך לגמרי. Guns and Roses TOTALLY RULE.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 22:53
נו כבר!
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 23:04
“my father my king” - הסינגל הבן זונה של מוגוואי שהוא קאבר של הניגון היהודי אבינו מלכנו.
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 23:23
רוצה דיסק…
סתם קפץ לי בראש מון אין ג’ון של הסופט משין…
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 23:48
קלאסיקה אמיתי-צינורות של מייק אולדפילד-מגרש השדים בהתחלה וגונג גדול בסוף
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 23:51
זה יכול להיות מתנה נפלא לשבוע מייגע ץ
רביעי, 14 במאי 2008 בשעה 23:59
אין הרבה סיכוי אבל יאללה
אחד מהשירים הארוכים ב - ( ) של סיגור רוס. נגיד האחרון.
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 0:10
ordinary people - neil young
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 0:35
Archive-lights. יצירת מופת בת 18 גקות ו-29 שניות
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 2:27
השיר הארוך האהוב עלי הוא “ברייטון רוק” בהופעה חיה של קווין. ויש לי יום הולדת היום. אז, קדימה.
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 7:05
nowadays its: Trail of Life be Oceansize
Their new album, Frames, is highly recommended
Cheers
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 11:49
קוקו!
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 12:03
The Past Is a Grotesque Animal של אוף מונטריאול
אפילו השם של השיר ארוך…
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 12:19
Transatlanticism…. כמובן!
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 12:52
אני אלך עם האינסטינקט הראשוני:
Morrissey - Late Night, Maudlin Street
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 13:10
Can - Bel Air
20 דק’ של יופי שמיימי.
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 13:47
רק בגלל שאני במצב רוח מיוחד שכזה
eskimo - damien rice
13 דקות בערך, פשוט מעולה.
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 14:23
הוריקן של דילן
gravity eyelids של porcupine tree
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 14:54
2112 של Rush קיפץ אל ראשי.
אבל יש לא מעט.
הם פשוט לא קופצים אל ראשי.
נבלות.
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 15:35
אני!
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 16:10
Shine on you crazy diamond על כל חלקיו
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 16:34
paranoid android
ללא ספק.
העביר לי שעות של שמירה בצבא (זימזמתי).
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 16:55
אדמונית - Paranoid android, למרבה העצבים (גם שלי), אורכו 6:23!
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 17:08
כדי לא להיות נדוש ולהביא שמות של כל מני שטויות של 30 דקות מהפרוג, אני אביא כמה שירים שיותר מהמיינסטרים שמקרה עברו את ה7 דקות, LAYLA של דרק והדומינויים, SUITE:JUDY BLUE EYES של קסן (CSN), גשם סגול של הנסיך, והלליוה בגרסא הבאקלית (אם לא נהיה קטנוניים על שניות), כמעט כל EVERYBODY KNOWS של ניל יאנג, IN MEMORY OF ELIZABETH REED של האלמאן ברותרס.
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 17:31
The Island: Come And See/The Landlord’s Daughter/You’ll Not Feel The Drowning
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 17:31
הראשון שעלה לי בראש - song of scheherazade של הרכב הפרוג-רוק הבריטי רנסנס. 24:37 זה מספיק ארוך בשבילך?
אבל אני אוהב כ”כ הרבה שירים ארוכים שזה קצת לא פייר לגבי השאר…
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 17:58
fun to take this cab on the bus
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 18:01
הייתי רוצה לקבל את הדיסק. אני מניח שכרגע השיר האהוב עליי מעל 7 דקות באורכו הוא “בוקר בכור” של הבילויים (9:40 בגרסת ההופעה שברשותי).
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 18:08
האמת שלא חשבתי שיהיו לי הרבה כאלה, אבל מלבד 60% מהשירים של ניל יאנג , יש גם את ההופעות החיות של גבע אלון שבהן שיר יכול להימשך לנצח (אני מתכוונת לנצח במובן חיובי)
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 18:22
Speed metal symphony.
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 18:58
season of the witch של mike bloomfield al kooper and steve stills מתוך ה super session
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 19:01
מקווה לזכות
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 19:12
אני עדיין נפעמת משלושת השירים המעולים.
דיסק מצויין של להקה נהדרת.
כעת נותר רק להחזיק אצבעות,
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 19:39
אני אני אני
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 19:43
גם אני!
אה, ו- Pavlov’s Daughter של רג’ינה…
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 19:46
אין ספק, זה אמנם 15 דקות ובעצם יותר EP קצר משיר ארוך אבל..
Nofx - The Decline
יצירת מופת שהגדירה מחדש את הלהקה בפרט והז’אנר בכלל.
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 19:53
פליז,
אני רוצה!
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 19:56
Three days - Jane’s addiction
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 20:27
child in time של deep purple, אין מצב שזה לא זוכה!
עילוי לא אנושי של סולן שאמנם כרגע עבר זמנו אבל בזמנו היה מוריד ציפורים עם הקול שלו וסולו גיטרה שכולו הרואין טהור!
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 20:48
האמת שעקב שינאתי העזה לפרוג באופן כללי, ולשירים ארוכים בפרט (גם כאלו שאינם פרוג) קצת קשה לי לחשוב על זה, אבל כיוון שידידי ניל יאנג החליט שהוא דווקא אוהב שירים ארוכים שכאלו, אז כמובן שאני חייב להזכיר את אחד השירים האהובים עלי ביותר - AMBULANCE BLUES.
מעבר לזה גם ON THE BEACH גדול (למרות שחסרה לו שנייה).
מעבר לזה הייתי שמח לקבל את הדיסק.
ולסיום ארצה להתלהב שבדיוק חזרתי מאילת עם 11 דיסקים חדשים!!!!!
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 20:56
גיא!
איך זה יכול להיות שאף אחד לא אמר
Station to Station
של דיוויד בואי (המלך)?!
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 21:31
maggot brain
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 22:23
WOW
מדהים פשוט.
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 22:33
טוב לא איכפת לי שזה לא בדיוק 7 דקות אבל 6:57 זה מספיק קרוב
The Frames - Santa Maria
בלי ספק.
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 23:07
או, אני רוצה! (ברור שהסיכויים אפסיים כרגע, אבל טוב)
שיר מעל 7 דקות.. וואו, לא נראה לי שאני מכירה כאלה. או לפחות לא זוכרת עכשו. אה רגע, יש את Narayan של הפרודיג’י. בעצם, אני אפילו לא בטוחה שזה השם שלו. אבל הוא ארוך, זה דווקא כן בטוח
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 23:14
Psalm
של רוקסי מיוזיק
8:05
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 23:16
“תחת עץ האקליפטוס” של אחרית הימים ו”סבלנות” של דבק הם נפלאים. אותי משעשע שלשיר שאורך מעל 7 דקות קוראים “סבלנות”.
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 23:18
לדעתי אף אחד לא צריך להתבייש אם הוא חושב שלהקה מסויימת היא סתמית
יאללה, שירים ארוכים, בלי לחשוב הרבה
The Beatles - I want you
Yo La Tengo - Nuclear War
The Fiery Furnaces - Chris Michaels
The Beta Band - She’s the one
Gomez- Rie’s Wagon
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 23:40
אה, ומענין שחודש שעבר יצא החדש של מארק קוזלק.
הנה השיר הראשון- יפה ונוגה, מעל 9 דקות, כרגיל
http://musicforants.com/music/sunkil/01%20Lost%20Verses.mp3
ונחשו מי שר קולות רקע- נכון, בן גיבארד.
איזה צירוף מקרים
חמישי, 15 במאי 2008 בשעה 23:53
in 4 1
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 0:14
יואוווו!
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 0:17
אבל כרגע זה ho comeley הגאוני של NATURAL MILK HOTEL
לגבי דת’ קאב. האלבום הזה בהשמעות ראשונות מראה על פוטנציאל התאהבות. אני דווקא מאוד אהבתי את PLANS
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 0:19
כל זה טוב יפה
אבל רק לי יש המממ…
אה….
שם משפחה שאין פה לאף אחד אחר!
הא! הא!
תעמיס לי דיסקלי!
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 0:22
Etude של אבישי כהן מתוך unity
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 1:01
יו הו!
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 1:10
black rose- thin lizzy
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 2:24
אני אוהבת מאוד את “פתחי לי את הדלת” של אחרית הימים.
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 2:34
Sigur Rós - () - שיר מספר 2
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 5:53
Tori Amos - Yes Anastasia… אחח הכינורות האלה, ואיך שהיא עולה שם, יכול למוטט אותי…
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 7:19
אולי הפעם…..
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 7:31
האהוב עליי מעל 7 דקות? Starless של קינג קרימזון, מהקסם הפרוגרסיבי היחיד שהתחברתי אליו והשיר פשוט מכשף.
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 8:13
ומי אני שאפספס הזדמנות למתנה כל כך שווה?
שאלה, הבחירה היא אקראית? או שאני צריך להתחיל במסע שיכנועים? (:
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 8:17
הווו,
Count me in!
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 8:23
Converge - Jane Doe
מדהים!
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 9:16
The song is probably Comforably Numb.
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 11:05
שלום גיאחה.
You Enjoy Myself - Phish
ישר קפצו לי פיש לראש, אחת הלהקות האהובות עלי ויש להם מלא שירים ארוכים. בחרתי מהראשון שלהם )junta(
שבת שלום
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 11:05
לצערי, מעולם לא הייתה לי סבלנות לשירים שנמשכו מעל שבע דקות. אני תמיד מחכה לפואנטה בסוף ובאיזשהו שלב נמאס לי, בתוך רצף של אלבום אני רק מחכה שהם יעברו. אפילו “המעיין הזוהר” של רונה יקנן נמאס עליי איזה שתי דק’ לפני הסוף.
ייאיי! דת’ קאב!
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 11:08
גם אני רוצה דיסק
שיר ארוך…
הנה המחשבה הראשונה שעולה לי לראש:
Genesis - supper’s ready
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 11:53
hm.
כרגע, נראה לי, “סאו פאולו” של ג’ילמוטס.
כן.
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 13:16
pictures of you של הקיור
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 14:20
בא לי!
עולים לי כרגע שני שירים כאלו שאני יכול לשמוע בריפיט
וזה sinnerman של נינה סימון
ו haunt of the roulette dares של המארס וולטה
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 16:07
Maggot Brain של פאנקדליק
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 16:53
nolita של קרן אן.
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 17:40
Dry County של בון ג’ובי כמובן.
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 17:52
Nargaroth - Seven Tears are Flowing to the River
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 18:02
woman of the ghetto של marlena shaw
ושכולם ילכו להוריד אותו מיד!
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 18:07
אולי זה לא השיר הארוך האהוב עלי, אבל כל השבוע spitting venom של מודסט מאוס לא יוצא לי מהראש, בעיקר החצי השני שלו.
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 18:30
warning של black sabbath
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 18:36
Lay Down Your Arms של Nick Castro & The Young Elders. מצויין. גיליתי אותו רק השבוע. מומלץ בחום.
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 18:37
היי! אני מאוד אוהבת את הלהקה ואשמח מאוד מאוד מאוד לקבל את הדיסק! (:
המממ לא עולה לי כרגע שיר, אבל השירים האהובים עלי של הלהקה:
Tiny Vessels
Information Travels Faster
Soul Meets Body
וכמובן Title and Registration
:)
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 19:32
מגיבה.
(עייפה מכדי לאתר שיר בנבכי מוחי המותש)
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 19:46
קצת בנאלי אבל זה shine on you crazy diamond… אבא השמיע לי את התקליט ויניל שלו בפטיפון כשהייתי ילדה, על השטיח בסלון…
היה לו טעם טוב כשהוא היה צעיר…
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 21:17
ערים וזכרון 2,כרגע. זה לבטח נכתב לפניי בתגובות ועוד יכתב…ולא בכדי.
אה,ו- אני רוצה אני רוצה אני רוצה.אני.
שישי, 16 במאי 2008 בשעה 22:27
Mother Love Bone - Chloe Dancer/Crown Of Thorns