91 תגובות עסיסיות ל-“דיסק במתנה: The Homesicks”

1. מאת רוזה הגולשת:
   שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 20:35

   קולולולולולו!

2. מאת עיר מקלט:
   שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 20:37

   לא!!!!!!!!!!!
   בדיוק קניתי!
   אז גיאחה, לא תודה, אבל מי שיזכה בו יהנה מאוד.
   זה אי. פי. אדיר!

3. מאת שזום:
   שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 20:37

   נשמע נהדר!

4. מאת יניב אידלשטיין (בשם עמיר):
   שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 20:39

   אם היית מחדרה, גם אתה לא היית מתגעגע הביתה.

5. מאת shez:
   שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 20:48

   האמת, הכי גורם להתגעגע זה לשמוע את דורון מזר!!!!
   ואני רוצה..

6. מאת צפריר:
   שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 20:54

   הכי גורם להתגעגע הביתה, זה כששותים קפע גרוע.

7. מאת mik:
   שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 21:05

   להתגעגע הביתה - כשצריך לבשל לבד.

8. מאת עידו שחם:
   שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 21:12

   שמעתי כמה קטעים נשמע טוב! me wants!

9. מאת עידן:
   שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 21:32

   מה שהכי גורם לי להתגעגע הביתה זה הארד דיסק מלא בקבצים לצריבה, ושום צורב DVD באיזור.

10. מאת Sta-M:
    שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 22:12

    להיכנס לבית ספר…

11. מאת weblama:
    שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 22:22

    לא מכיר.
    מקווה שהם טובים.

12. מאת barhash:
    שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 22:28

    בית חב”ד, כל פעם שאני עובר שם אני ישר מתגעגע

13. מאת מוש:
    שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 22:43

    כל דבר שמזכיר לי את בן המשפחה האהוב עליי- הכלב.

14. מאת Mer:
    שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 22:47

    Thanks.

15. מאת אייל:
    שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 22:59

    מה גורם לי להתגעגע הביתה? מהו בית? כשאני שומע את How Soon is Now אני מתגעגע לרחבת ריקודים מסוימת בארצות הברית באמצע שנות התשעים. זה גם סוג של בית. ברכות לחיים והלקה. 15.3. רשמתי

16. מאת יותם:
    שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 23:00

    (היי גיא, מזמן לא קיבלתי ממך דיסק)
    {אתה גיא! אתה גורם לי להתגעגע הביתה!}

17. מאת קוף עירוני:
    שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 23:04

    איך רצתי ?
    כמו סוס צעיר רצתי , מה ?

18. מאת אורן:
    שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 23:36

    כשיש בצפר אני הכי מתגעגע הביתה, ולכן לפעמים אני מתחזה לחולה ונשאר בבית.

19. מאת יותם הלא קדוש:
    שלישי, 13 בפברואר 2007 בשעה 23:51

    נשמע נהדר, הדיסק, במידה ואזכה, אבקש ממך לשלוח אותו לבית של אמא, כי עכשיו חופשת סמסטר ואני שם הרבה.
    מה הכי גורם לי להתגעגע הביתה? בגלל שיש לי כמה מקומות שאני קורא להם ‘בית’ (במשמעות של home) זה די הרבה. בוא נראה מה מהם עולה לי לראש עכשיו. אז מה שבסוגריים זה לאיזה בית זה גורם לי להתגעגע - כל דבר שמזכיר את לילה הכלבה שלי (לבית של אמא, שלילה, בגלל שהיא זקנה, סנילית, עיוורת כמעט לגמרי וחירשת כמו בול עץ עטוף בנייר עיתון- חוש הריח עובד טוב - נמצאת שם, במושב, איפה שכמעט כל היום חוץ ממתי שלוקחים אותה לטיול היא רובצת בפינה שלה על המזרון שלה, שפעם היה כרית של ספה ונוחרת ביצירתיות ראויה להקלטה), כשאני שותה קפה גרוע (הדירה בירושלים, ששם אני עושה לעצמי את הקפה שלי - מבושל בפינג’ן קטן וקצת חלוד, שתיים אבקה אלנחלה ספלאש של מים חמים מהקומקום ובלי סוכר), כשאני שומע אטומיק רוסטר/טנג’רין דרים/טום וויטס/קן נורדין בדיסק (לבית של אבא, שיש שם פטיפון ואלה שהזכרתי בלי החריקות של הויניל זה לא אותו דבר), כשאני מגיע לאוניברסיטה (הביתה, לא ממש משנה לאיזה. אני עושה תואר לא אני רוצה, אלא כי אני צריך. אני לא אוהב להגיע להר), כשאני אוכל פיצה אננס ובולגרית (יש את השילוב הזה באחת הפיצריות בעמק רפאים, תמיד עושה לי טוב בבטן ולהתגעגע לבית של אבא, אין לי שמץ למה).
    זהו. זה כל מה שעולה לי בראש עכשיו.

    יותם

20. מאת נסט:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 0:12

    לפעמים אני עוברת במרכז העיר ליד קבצן שתוי ונזכרת באבא. זה נחשב?

21. מאת atar:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 0:15

    אני מתגעגעת לתקופה בה לא למדתי
    ויכלתי לעשות מה שבא לי…
    בנתיים, הבית, זה מקום המפלט, החתול, המיטה החמה, הציורים שלי, השפיות!
    אני מתגעגעת כל יום מחדש לדברים האלו..
    במיוחד כשאני קמה ב 8 בבוקר וחוזרת ב 8 בערב /:

22. מאת No luck with rabbits:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 0:52

    איזה יופי זה שלא צריך אף פעם להתגעגע הביתה, כי אתה תמיד שם.

23. מאת Snuggles:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 1:01

    להתגעגע הביתה.. ממממ..
    ללמוד בתיכון!

24. מאת ניימן:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 1:18

    מתנה? בשבילי? לא היית צריך…

    ואני לא מהמתגעגעים..

25. מאת אוהד:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 1:44

    שני הדברים שגרמו לי לחזור מנדודיי, בסופו של דבר, היו החומוס והים. כל השאר יכול ללכת לעזאזל מצידי, אבל אל תגעו לי בחומוס. וגם לא בים.
    דרך אגב גיאח - אני כבר כמה זמן לא מקבל עדכונים במייל. אולי תבדוק אם משהו לא עובד שמה…

26. מאת שלוליה:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 1:48

    לפעמים כשאני נרדמת בגן הציבורי, אני מתגעגעת הביתה,
    כי בבית יש מיטה, עם כרית, ושמיכה, ואין נמלים שמציקות ברגליים.

27. מאת גיל:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 2:09

    נשמע נחמד…

28. מאת אדיר:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 2:11

    אישתי (בתנאי שהיא בבית…)

29. מאת עמית קלינג:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 3:01

    אחת הלהקות הבודדות בארץ שעובדות באנגלית ואני כן אוהב (לצד, הממ, אטליז, איזבו, פיקוקס, ו…שי נובלמן הוא לא להקה, נכון?). יופי יופי.

30. מאת יובל:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 6:38

    מתגעגע לזכיה בדיסק

31. מאת שיפשיף:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 6:50

    בצבא הייתי חולת בית !

32. מאת גלעד:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 9:12

    גם אני, גם אני.

33. מאת עופר רגב:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 9:14

    אני חייב את הדיסק כי אני מתגעגע למרק עוף של אמא ולשניצל של אבא!

34. מאת אודי:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 9:50

    Count me in

35. מאת קסטה:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 10:29

    בקרוב היומולדת שלי, דיסק מתנה מאוד יתאים

36. מאת anna:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 10:35

    עטיפה מגניבה!
    אני הכי מתגעגעת הביתה בכל פעם כשאני לא בבית.

37. מאת שי פישר:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 10:55

    אני אשמח מאוד מאוד לקבל את הדיסק. הם מצוינים.

38. מאת יותם:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 11:00

    הנה אני משאיר הודעה. מצטער, אבל אני לא מצליח לחשוב על משהו שגורם לי להתגעגע הביתה.

39. מאת פלונטר:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 11:03

    גם אני רוצה

40. מאת איל:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 11:51

    להתגעגע הביתה-כשהמוזיקה בנגן הנייד לא עובדת,או מיצתה את עצמה.
    (ואם נתחנף-שרוצים לקרוא את ה”עונג” או כל דבר דומה ברשת ואי אפשר לצפות/לראות/לשמוע שום דבר)

41. מאת Kyahs:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 12:17

    הדבר שהכי גורם לי להתגעגע הביתה - לקום בבוקר בצבא, ואז דבר ראשון לשים לב שהשק שינה שלך רטוב כולו. אתה מנסה להבין איך זה קרה אז אתה מסתכל למעלה ושם לב באוהל יש חור קטן בדיוק מעליך, ואז אתה מרגיש את הקור מהרוח שמעיפה גם את היריעה הצדדית של האוהל, ואז אתה מסתכל למטה ורואה את כל התיקים שלך צפים במים. אז אני מתגעגע הביתה…

42. מאת חייקיל:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 12:53

    הכי גורם לי להתגעגע הביתה? האוניברסיטה…

43. מאת אדם:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 13:11

    הדונר בברלין גרם לי להתגעגע לשווארמות של חיפה…

44. מאת Nawi:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 13:25

    אהההה….שנתיים בחו”לארץ?
    שיר מגניב מגניב.

45. מאת חי:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 13:41

    8

46. מאת יהונתן:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 14:05

    להתגעגע הביתה זה סו ניינטיז.

47. מאת דנה:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 14:25

    כשאני מבוהלת

48. מאת מיכל בודניק:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 14:38

    כשיש לי יום מטורף שלא נגמר!!

49. מאת ג'וני יס:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 14:47

    אני כבר קניתי את ה- EP ו- Michelle כן כלול בו (והוא גם השיר הכי טוב בו, יחד עם כל השאר הנהדרים). אם אתם שואלים אותי, כל אחד מכם צריך שיהיה לו אחד מזה, ככה בשביל התענוג =]

50. מאת Nakamir:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 15:07

    להקה אדירה!
    הזמר שם גם מנגן עם ברק אלנקווה וה- ghetto swingers , נכון?

    אני מתגעגע הביתה כשאני שומע מה החתולים עושים (קיטש, גיאחה שונא חתולים, וזה גם לא מקורי, אבל הי, אמרת שזוכים באקראי, נכון?)

51. מאת נוּש:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 15:07

    pretty please!

52. מאת ג'יימס:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 16:00

    בזמן האחרון שום דבר לא גורם לי להתגעגע הביתה. אולי העוגיות שאמא עושה…

53. מאת נועם פוניה:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 16:12

    חברים

54. מאת ערן:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 16:13

    צב. זה מה שגורם לי להתגעגע הביתה.

55. מאת דואל:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 16:31

    להתגעגע לאן?
    anywhere i lay my hat - that’s my home

56. מאת ג.ג:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 17:24

    כשאני בעבודה ומתחיל “הקצה”. אז אני יודעת שמזמן חלף הזמן לעוף הביתה ולהקשיב לתכנית מהמיטה ולא מהמשרד

57. מאת צ'ילי:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 17:42

    מה הכי גורם לי להתגעגע הביתה? לאכול אוכל שההורים הכינו שלושה ימים קודם, מתוך קופסאות פלסטיק.
    וגם, מעניין אותי לשמוע את מפלי הגיטרות ושכבות האלקטרוניקה של ההומסיקס (ומעניין אותי לדעת מי ניסח את הקומוניקט ).

58. מאת אח שלו.:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 18:24

    יופיק טופיק. המנון לפועלים.

    קרנפי כל העולם התאחדו!!!

59. מאת ג'קט תפוח אדמה:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 19:31

    אני מתגעגעת הביתה הכי הרבה כשאני חולה, וצריכה להכין לעצמי תה עם לימון, או להביא לעצמי מים וכדורים למיגרנה.
    וגם ברגעים בהם אני ממש כמהה למשהו שאין לי, כמו טלוויזיה או אוטו. או גלידה.

    בקיצור, אני נערה חומרנית וגם די עצלנית.

60. מאת malchishua:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 19:44

    אכן כיף לקבל מתנות!!!!

61. מאת יונתן:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 20:26

    ∞

62. מאת תם:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 21:15

    we are not of this world,
    and there’s no place for us,
    stuck inside a flirthing moment
    shtoot away when no one notice
    locked up in a cell that by mistake got throwen away…
    and ho, i am so homesick,
    but it ain’t that bad,
    ‘couse i’m homesick for the home i never had…

    וחוץ מזה, ערב קיץ בגליל. זה הכי בית.

63. מאת ענק עדין:
    רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 21:36

    הלימודים באוניברסיטה (גורמים לי להתגעגע לכיתה בית).

64. מאת תמר:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 0:39

    אני בכלל לא מתגעגעת הביתה.
    אני מתגעגעת לניו יורק.
    אולי נטוס?…

65. מאת נעם:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 2:35

    זה נכון שחומוס מגדיל את השדיים?

    אני מתגעגעת לכלבה הזקנה והאהובה שלי.

66. מאת אלעד:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 8:54

    השקט…השקט….

67. מאת נטע-לי:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 11:06

    מרק טוב.
    (:

68. מאת Geeker:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 11:26

    שלום עולמי!
    אם אזכה, כמובן…

69. מאת אסף:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 13:16

    הכלב שלי

70. מאת Noam:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 13:21

    i am home, so how can i miss home ?

71. מאת יניב:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 14:01

    פולארויד כולו מתנגן לי בMP3 כשאני רוכב בפארק
    אני צריך להביא לו חבר

72. מאת נשמה:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 14:08

    כשאני בבייביסיטר בדירה ממול ומתה מתה מתה לישון אני הכי מתגעגעת הביתה.

    [ואני מכירה הכרות שטחית שניים מחברי הלהקה! תביא דיסק יא מניאק!]

73. מאת דוד:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 15:11

    הבית זה המקום היחיד בו אני לא מתגעגע הביתה…

74. מאת רוני:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 17:39

    השיר “she’s leaving home” של הביטלס. שמעתי אותו בריפיט כשהייתי קטנה ואחיותי עזבו את הבית, והוא כל כך עצוב ומעורר ערגונות.

75. מאת whiterabbit:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 18:57

    לאחותי הקטנה קוראים “הביתה”, וכשהייתי בן 17 היא הוכיחה לי שברכיה לביצים זה כן דבר כואב (אחרי ויכוח קטן שהיה לנו בנושא) ומאז אני לא מתגעגע ל”הביתה”.

    אבל אני כן מתגעגע למוזיקה טובה ושפיות, ככה שזה יהיה נחמד לזכות.

76. מאת עמית:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 22:49

    שיקחו אקמול

77. מאת bellyboy:
    חמישי, 15 בפברואר 2007 בשעה 23:25

    מה גורם לי להתגעגע?
    אז מצד אחד אמא ואבא כמו כל ילד טוב שאוהב לבוא הביתה ולהתפנק על האוכל של אמא…
    אבל הכי הרבה -זו פשוט עובדה שאני מתגעגע הביתה כי רחוק נורא איזה 3000 קילומטר מהבית.
    ופשוט בא לי לחזור ולהרגע על האוכל של אמא ,שיעשו לי כביסה,שישאירו לי מפתחות לאוטו….

    בית……

78. מאת איתי:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 1:18

    הרבה דברים בעיקר חלומות, או פשוט לילה..

79. מאת redgirl:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 10:28

    הכי גורם לי להתגעגע הביתה זה יללות של תנים. שומעים אותם הרבה ליד הבית שלי ואני מאוד אוהבת אותם.
    גם רוח שנושבת עם גשם…

80. מאת מעוז:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 11:26

    אוסף הדיסקים שלי (לא מקורי, אך אמיתי לחלוטין)

81. מאת mubutu:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 11:29

    מילואים. עצם הידיעה שיש לי בקרוב, כבר גורמת לי להתגעגע הביתה

82. מאת noga:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 11:37

    אני גרה בבית שלי- בגוף שלי ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת אליו המון. מדמיינת את הנינוחות הזו של לרבוץ בתוכו, ראש על הלב, ידיים לופתות את הכבד, נהימות מרגיעות עולות מהקיבה והצליל המפוחי, הממכר של הריאות המתנפחות.
    לעיתים רבות, לצערי, אני חייבת לעזוב אותו ולצאת החוצה, להעמיס אותו כמו שריון ולהלך סביב לעבודה, לסידורים, לכל מיני מקומות אחרים שהם סוג של בית על הכדור הזה. כשאני יושבת לי פה, מוקפת באנשים שמדברים אליי, רוצים שאגיב במבע הפנים, בתנועות הגוף, אני מתגעגעת למתיקות הבלתי תיאמן של הצלילה פנימה, מוגנת היטב בקרום העבה של העור, המתיקות של ההשתהות בחדרי הלב, בנימי הכליות, והמסעות האינסופיים ביו כלי הדם. יום אחד אצליח להיות גם בפנים בתוך הבית וגם בחוץ , להיות ולהרגיש בבית.

83. מאת yanivon:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 13:33

    מה גורם לי להתגעגע הביתה? תמר

84. מאת davlav:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 13:55

    השיר Please Please Please Let Me Get What I Want

85. מאת kotigaro:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 14:37

    אני רוצה את הדיסק של ההומסיקס!

86. מאת ירמע:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 14:55

    יאללה גיא
    עזוב אותך מהגרלות
    תן לנוגה.

87. מאת יעל המקורית:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 15:46

    ולו רק כי בא לי לכתוב מה גורם לי להתגעגע הביתה:

    במסעות בחו”ל הכי חסר לי האוכל - עגבניה טרייה קצוצה, שמן זית מעולה מלמעלה, כמה טיפות לימון סחוט טרי, זעתר ובולגרית, ואיזה לחם טוב או פיתה לנגב הכל. בעבר התגעגעתי מאוד להתמכרות הביזארית שלי - קינלי. לא, פאנטה זה לא אותו הדבר, אפילו הצבע שונה. כשהייתי חוזרת ממסעות ארוכים החברים היו מביאים לי לשדה התעופה בקבוק של המשקה הכתמתם כמו היתה זו שמפניה. לקראת סוף המסע הכי ארוך פנטזתי על הרגע שאגיע לשדה, אשתה את הקינלי ואמשיך לאיזו ארוחה טובה באבו גוש - וכמובן שחטפתי מחלה שלא מהעולם הזה, וכשהגעתי לארץ בקושי יכולתי לאכול במשך ארבעה חודשים, רק להזיל ריר על האוכל שמולי…
    באפריקה התגעגעתי להכל - לאוכל, לשירותים עם אסלה, לשירותים עם אסלה שגם עובדת, לקצת פחות בירוקרטיה, למקלחת טובה, למקלחת רעה… כשהתנאים גרועים, כל שיפור קטן הוא בבחינת חזון אחרית הימים. אחת המקלחות הכי מרעננות שזכורות לי בחיי היתה בכפר מיניאטורי באוגנדה, שנסעתי אליו במיוחד באותו יום אך ורק כי ממש רציתי מקלחת וכביסה. המקלחת היתה מין תא קלסטרופובי עם שלוש קירות ללא תקרה ועם חצי וילון באמצע חצר, המים החמים חוממו על סיר במדורה ונמזגו לתוך קערה מלאים בחתיכות אפר. הם היו רותחים מדי, ולכן איזנת אותם בשפיכת מים קרים מג’ריקן שעמד בחוץ ובו צפו שלל יתושי אנופלס מתים. בכוס קטנה היית מערבב הכל ושופך על עצמך. באותם רגעים זה היה יותר טוב מג’קוזי בסוויטה במלון חמישה כוכבים.

    לאוכל של אמא אני אף פעם לא מתגעגעת. האישה בקושי מסתדרת עם חביתה וטחינה. ההורים שלי הם אלו שיושבים בבית ומתגעגעים לאוכל של הבת…
    (בפעם הקודמת שחזרתי לארץ מחו”ל חיכה לי בבית עוף מופשר עם פתק “תכיני משהו לצהריים”)

88. מאת נטע:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 16:08

    יעל גם את היית באפריקה? דיר, אוגנדה מדהימה
    לי מה שהכי גרם להתגעגע הביתה זה כביסה. בגדים שלא הצלחנו לגרום להם להיות נקיים ליתר דיוק

    התשובה של יעל שורשרה בתוך התגובה הזו, כדי למנוע תגובות כפולות בהגרלה:

    זה בסדר, רובם ספגו כל כך הרבה לכלוך עד שגם בבית, עם מכונות כביסה של ממש, לא היתה להם ישועה…

    האמת שאוגנדה קצת איכזבה אותי, אולי כתוצאה מהמזל הרע שפקד אותנו לכל אורכה. אבל דרום המדינה באמת עוצר נשימה, יערות הגשם נפלאים, נורא נהנינו מהאווירה בבקפקר בקמפלה ומהמפגש עם המטיילים האחרים במדינה (בגדול, האופי של התרמילאים שפגשנו באפריקה מאוד שונים מתרמילאים במדינות אחרות, לטובה), מה גם שמסעדות קמפלה הן פינוק אחרי זמן מה בדרכים. אה, כן - ואני מתה על הכמויות המטורפות של המרבו שיש שם. חיה מופלאה.

89. מאת goraly:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 19:25

    כשמגולחי הראש מרימים את הקרש עם המסמר החלוד. אז אני הכי מתגעגע

90. מאת אילן שביט:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 20:19

    לא מכיר אותם, אבל אשמח להכיר (-:

91. מאת צ.:
    שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 21:04

    (פיהוק של שנת צהריים טובה שנסתיימה בארוחת ערב מצויינת)
    וכדי לזכות בעונג שבת?