2 באוגוסט 2009

איך היה בעונג שבת לייב? (סיכום מתמשך)

moustache idit
[תצלום: עידית נרקיס המעולה!]

אני לא יודע, תגידו לי אתם :)
הייתם? איך היה? איזו הופעות אהבתם במיוחד? ספרו לי בתגובות מהטוב ומהרע שעבר עליכם בערב.
לא הייתם? זה המקום לשטוח את תירוציכם.

עבורי, זו הייתה רכבת הרים מטורפת ובלתי פוסקת של מוזיקה וחיוכים וחיבוקים והתרגשות ו… אני עדיין לא מעכל הכל, ומקווה שהתמונות והווידאו והרשמים שלכם יעזרו לי להרכיב את התמונה השלמה מהערב החגיגי הזה. אם יש לכם כאלה – אנא פרסמו פה בתגובות לינק, או שלחו לי אל מייל.

אה כן – ואם לא קיבלתם את החולצה – מייל בבקשה.

וידאו
עטר צילמה קטע מ"חרש ביבבה" בביצוע יהוא ירון ורות דולורס וייס (פייסבוק)

תמונות
אחלה אחלה אחלה מצגת תמונות של גיא (לא אני)
יעל מאירי צילמה המון, המון תמונות כמעט מכל ההופעות
תמונות מעולות של אסף אנטמן (פליקר)
צלם הבית דרור פיק שב עם תמונות (פליקר)
עטר הייתה שם כדי לתעד ממש מהרגע הראשון (פייסבוק, לעזאזל)
ככה נראיתי לקראת סוף הערב (פייסבוק)
יש לכם עוד? קשרו בתגובות או שלחו לי למייל.

רשמים שאינם כאן בתגובות
לירן מ"קורי עכביש" מסכם באופן אישי + כמה תמונות
פוסט זכרונות בבלוג מילימילים
הייתי בערב של עונג שבת. היה בסדר – יעל רגב מסכמת (עם תמונות)
זאפודית בפורום מוזיקה ישראלית בוויינט

לפני קצת יותר מ-24 שעות יצאתי מהבית שלי לאוזןבר, ומאז לא הייתי ליד אינטרנט. ואיזה 24 שעות מטורפות אלה היו. עונג שבת לייב יצא לדרך ועבר מבחינתי בהצלחה מסחררת (סליחה עצומה לכל מי שוויתר והלך לפני שנכנס!), כל הכרטיסים ללאונרד כהן נמכרו בזמן חסר תקדים בישראל, וכל זה בצילו של הפיגוע הנורא והמחריד בתל אביב.

יש לי ערימה גדושה של קרעי זכרונות מתוקים וצבעוניים מערב מרגש ומלא מוזיקה ושמחה ושפמים. בשבע הגענו וכבר חיכו שני אנשים בחוץ. עזרנו לחבר'ה של רותם אור להעלות את הציוד וקפאנו מקור מהמזגן (מי יכול להאמין, שעתיים מאוחר יותר כשכולנו הזענו בשורה החמישית, שהיה שם ממש קפוא קודם?). המקום היה שומם והמלאכה הייתה מרובה. מטלפון לטלפון הערב קרם עור וגידים. הנה רותם כבר מכוונת על הבמה ועומר הדי-ג'יי מחפש מקום להניח את הלפטופ שלו ליד הסאונדמן, שסוף סוף הגיע והיה סופר-נחמד, ההיפך מהסטריאוטיפ של סאונדמן (תודה, ירון!). הנה ברק ושמרית מנפחים בלונים למרות שהם שונאים את זה, הילה המלכה מארגנת את שולחן המרצ'נדייז ותמר המקסימה תולה פוסטרים. אנחנו פה כבר שעה, מה קורה בחוץ? ישמרני האל, מה זה כל האנשים האלה?! ואיפה הקופאית? "אני הקופאית", מכריז אלי, בעל המקום, וניגש לעמוד בכניסה. תוך כמה שניות גם הקופאית כבר שם ועוד שנייה מתחילים להיכנס אנשים. אני רץ לשירותים להביט במראה, מיישר את הכובע המחודד על הקודקוד ונושם עמוק. זה מתחיל, תתכונן, יהיה אדיר. לא משנה שמתן, שאמור לנהל את הבמה, עוד לא פה. לא משנה שטליה, שמופיעה מיד אחרי רותם, עוד לא פה. לא משנה שהחברה שלך עדיין לא פה. הכל כבר מוכן ונשאר לך רק ליהנות.

והנה זה מתחיל. איחור של עשר דקות בלבד, וב-20:41 אני עולה להציג את רותם אור. אני לא מאמין שהיה תור עד חנות הקומיקס עוד לפני שהתחילו המופעים. ניצחנו את השיטה התל אביבית! קבלו את רותם אור!
רותם מקסימה, ואני עומד חצי שיר ליד הבמה ונפעם מכך שבמשך שנים אני רוצה לראות אותה מופיעה וזו למעשה הפעם הראשונה. בינתיים הטלפונים לא מפסיקים, ואני מתרוצץ להזניק את אורי דרור, הבסיסט של מורפלקסיס, להופעת גרילה בחוץ ברגע שרותם תסיים והגיטרה שלה תתפנה (בסוף לקחנו את של נדב זילברשטיין שהופיע איתה – תודה!). מתן הגיע? יופי, אפשר להירגע, הבמה תתוקתק, תודה לבני שמילא את מקומו. טליה כבר פה? אני שואל בלי נשימה, היא צריכה לעלות עוד רגע, ומיד היא מופיעה מאחורי הקלעים בשמלה כחולה, יפה מתמיד. חיבוק מהיר ואני רץ להעביר את הגיטרה החוצה, פוגש בדרך מלא אנשים בתור. עדיין יש תור? כן! לא מכניסים אנשים, מילאנו את כל האוזן ואנחנו רק בהופעה השנייה. אורי יוצא להופיע וחוזר אחרי שלושה שירים. מסתבר שאף אחד לא רצה לזוז מהמדרגות לראות הופעה בחוץ. מעדיפים לחכות להופעה בפנים. נו טוב, בטלו את כל ההופעות בחוץ, צריך לרוץ להציג את טליה. תכננתי סיפור ארוך על איך הכרתי אותה, ואיך בפעם הראשונה שפגשתי אותה היא גם שרה את לוסי אין דה סקיי וגם הסבירה לי מה זה פ'אנק, והיא בטח לא זוכרת אבל אני זוכר. במקום זה אני עולה שוב על הבמה ורואה אוזן מלאה אנשים שמחים ותוהה מה יש לי בכלל להגיד חוץ מ"אל תעשנו פה. הנה טליה אליאב!"
אני מתיישב מאחוריה ומתפעל מהקול הנפלא הזה שיוצא לה מהגרון כאילו בלי מאמץ. מופתע ומתרגש כשהיא שרה את "באור" שלה, שבנימין ואני כללנו באוסף "פולארויד" הראשון בשרת העיוור, והיא לא שרה אף פעם בהופעות.

בינתיים אביטל הגיעה, ואחי הגדול עמרי הגיע עם הפתעה – עוגה מהממת עם הלוגו של העונג שבת בתלת ממד – הבחור עם האוזניות הענקיות! אני מסרב לנגוס עד שכולם יסיימו לצלם את הפלא הזה, שנשלח בשם אמא שלי. מפה לשם אני מגניב חיבוק של שלום וברכה לעוזי פיינרמן, שזו הפעם הראשונה שאני פוגש אותו, והנה… האחים רמירז! גראנד פ'אנק. הקהל בטירוף מוצדק לגמרי, ובתום הופעה קצרה מהמתוכנן הם יורדים מיוזעים כאילו נתנו סט של שעתיים. החבר'ה עובדים קשה, זה לא צחוק. ספי החצוצרן לא הסכים ללכת עד שאתן לו חולצה בגודל שלו, כי החולצה שלבש הייתה ספוגה בזיעה. בסוף השלכתי עליו חולצת מורפלקסיס והוא היה מאושר מאוזן עד אוזן.
oneg cake
מתישהו בכל הבלגן הזה קוראים לי לעלות לבמה ואני קולט שם את פני מ"קסטה" מחזיקה דף ויודע שעכשיו אהיה ממש, ממש נבוך. תחזיותי מתאמתות. עד שנדב אזולאי וגיל נמט מסיימים להתארגן אני בטח אומר משהו, אבל לא באמת זוכר מה. בכל פעם שאני עולה לבמה אני שוכח מה תכננתי להגיד, ומה זה בעצם משנה? הנה מלא מוזיקה טובה, אל תקשיבו לי. אני הולך לאחורי הקהל כדי לצפות באנשים מתפעלים מהפלא הזה שנקרא אזולאי ונמט בהופעה. לפני שטייני פינגרז עולים אני קולט שרק בהופעה הרביעית יש סוף סוף באס על הבמה. ג'יימס מושיט לי מצלמת וידאו ועד סוף השיר הראשון אני עומד על הבמה ומצלם. איזה כיף, איזה אנרגיות, איך אני אוהב את הפינגרז. אני מצלם את הקהל ומגלה שבערך מחצית ממנו מנענעים את הראש בעיניים עצומות. סימן ידוע של הופעה גדולה באמת. ברגע של בהירות אני קולט שאני פשוט רואה פה הופעה ענקית אחת אחרי השנייה. הרגע הזה חולף מהר בבליל נוסף של חיבוקים וחלוקת מדבקות וחיוכים ואנשים שמחים על הבאר ומה קורה בדוכן החולצות הכל טוב? בטח שהכל טוב רק שחלק מהחולצות בכלל לא הגיעו אז נצטרך לשלוח למי שלא לקח. אני לוקח עוד בוכטה מהדיסק שמורפלקסיס חילק חינם ומגיש אותו אקראית לאנשים שאני פוגש בדרך. חבל שהפינגרז לא הביאו דיסק לחלק חינם כפי שתכננו.

מורפלקסיס עולה לבמה ואני מתרגש באמת להציג אותו ופעם אחת זוכר להגיד את מה שתכננתי להגיד. סוף סוף אני מספיק לעמוד קצת בקהל עם החברה והאח שלי ולהרגיש כמו קהל נורמלי ובהופעה לא נורמלית בכלל. "להוציא כסינגל, מחר!" צועק לי באוזן אחי הגדול באמצע "Heartbreak hotel", שבכל הופעה מקבל גוון קצת אחר. זו הפעם הראשונה שהם מופיעים עם גיא ביבי, המתופף החדש, אני מספר לכל מי שמוכן לשמוע וכולם מביטים בי בחוסר אמון. לא יכול להיות, הם נשמעים טוב מדי.

איפשהו שם, אולי הרבה קודם, אני נכנס לחדר האמנים לאמצע שיחה בין שי לוינשטיין (הגיטריסט של יהוא ירון בימים כתיקונים) ליהוא על משהו שקרה באחד העם. פיגוע? פיצוץ? משהו? מישהו זורק לחדר את המילים קפה נואר ואני ממהר להתקשר לחברתי סיון שעובדת שם. היא בסדר, היא אומרת, אבל מישהו נכנס למרכז לנוער הומולסבי והתחיל לירות. לרגע כל האוזןבר נהיה דומם באוזניים שלי ואני מרגיש את הדם אוזל לי מהפרצוף. נהיה שקט ואני מחפש את החברה שלי כדי להתייצב. איך אני ממשיך ערב עכשיו? איך אני עולה לבמה כאילו כלום, מול מעשה שטן כזה של רוע ושנאה והרג ומוות שהופכים לי את הקרביים? אני הולך לדבר עם מתן והוא אומר לי שהוא לא מופתע, המדינה שלנו הולכת ומתדרדרת ואני מהנהן בהלם. מוכרחים להמשיך לנגן, הוא אומר לי במילים קצת אחרות, אי אפשר להפסיק עכשיו ולא נהפוך את זה למרכז הערב. הוא צודק. אני עוצם עיניים ונושם עמוק, דוחף את זה לקופסא בירכתי הראש שתיפתח מאוחר יותר. מי שיודע יודע, מי ששמע שמע, ומי שלא – אין סיבה להרוס לו את הערב הזה. גם כך אי אפשר לעשות שום דבר.

קדימה או אחורה בזמן, ואני על הבמה מציג את יהוא ירון. אני אוהב את יהוא ירון, והוא מחבק אותי כשאני אומר את זה. אני באמת מתרגש להציג אותו ואת רות, שני אמנים ואנשים שאני אוהב ומעריץ, ואני עדיין מקפץ באושר מאז שהם אמרו לי שהם יופיעו ביחד. והפלא לא פוסק. הם מנגנים ביחד את "חרש ביבבה" היפהפה של אסף אמדורסקי, שרק השבוע שמתי כדי להשמיע לחברה שלי, והם שרים את "בונוס" ("אבא ירה בבנו הקטן", שיר מצמרר במיוחד באותו ערב) ביחד, והשירים של יהוא עם הלופר למרגלותיו הם פלא טבע, ורות עצמה היא פלאית, והכל יפה עד כאב בהופעה המשותפת הזו. יש צמרמורת בגב האוזןבר כולו. כשהם יורדים גם רוב הקהל הולך. כבר מאוחר, ומי שחיכה לרות והלך פספס הופעה כייפית במיוחד של פרויקט הגומייה, או מה שנשאר ממנה אחרי שינויי הפרסונל. זה לא משנה, השירים עדיין מעולים ואני עולה יחד עם שלישיית מורפלקסיס (גיא ביבי מחזק מאחור בתופים) לצווח את "באמת מזל טוב!". ובאמת מזל טוב. איזה ערב מדהים.

יש גם תודות. תודה לג'יימס וברק ושמרית וכל מי שהגיע לעזור בהתחלה ואפילו ניפח בלונים (רובם התפוצצו על קירותיהם המחוספסים של האוזן לפני שהקהל בכלל נכנס). תודה ענקית להילה האלילה ולתמר הגבוהה בצורה מעוררת יראה, שתיחזקו את המרצ'נדייז ועזרו לתקתק דברים לפני הפתיחה. תודה חיבוקית למתן נויפלד הענק מאינדינגב שניהל את הבמה ביד רמה. תודה לעומר סנש המעולה על המוזיקה המצוינת בין ההופעות. תודה לאלי ומשה ורונן הגיבור ואורלי וירון וכל החבר'ה מהאוזן השלישית על הכנסת האורחים והמקצוענות. תודה רחבת היקף ולטווח ארוך, מעומק הנשמה, לכל המוזיקאים שהגיעו אתמול והשקיעו זמן ומרץ וכמות בלתי רגילה של כישרון. ותודה לכל מי שהגיע והפך את החגיגה הזו לאמיתית ומציאותית וטובה הרבה יותר מכל מה שחשבתי שהיא יכולה להיות.

38 תגובות על “איך היה בעונג שבת לייב? (סיכום מתמשך)”

  1. מאת candy:

    כבר ציפיתי לפוסט ארוך ומפורט (או לפחות לאיזה לאנצ'..אבל התנתקת מהעולם)
    נשמע שהיה מדהים, חבל לי שפספסתי (אבל הלב, הלב היה איתך).
    או כמו שנאמר עד העונג הבא…

  2. מאת גיאחה:

    יהיה כנראה פוסט ארוך ומפורט, אם אספיק לכתוב אותו לפני שכל הזיכרונות יימחו. צר לי שפספסת, ראיתי את הסמס שלך רק מאוחר מדי וכנראה כבר הלכת… לא נורא, בפעם הבאה!

  3. מאת אוריה:

    אח, כמה כיף שהיה. (למרות שלא הבאת לי ביס מהפיצה בסוף.)
    מביחנתי נדב אזואלי והרמירזים זה מספיק, אבל היה עוד המון דברים טובים! (כמו לגלות מי זה היהוא הזה שכל הזמן מדברים עליו)
    וגם לנסות להסביר לדין חברי הבור מה"אינדי" ומה לא (דיסקים בחינם-כן, לבקש מי ברז בבר-לא)
    אז תודה רבה גיא, תמשיך לעשות שבוגים…

  4. מאת עידו (איש קריות):

    איזה כיף היה! כבר מזמן לא היה לי ערב כזה מענג (תרתי משמע)!
    הופעות מטורפות, אנשים מעולים, שלל בשפע! אווירה מהוללת.
    ואפילו תרמתי ליצירה העברית! ואני כמובן מתכוון לחצי בירה שהבאתי ליהוא לבמה בעת משבר.

  5. מאת קאת:

    היה באמת, באמת, באמת מופלא

  6. מאת נועה:

    היה מדהים יקירי, התמלאתי גאווה מצטערת עם חנקתי אותך יותר מדי עם החיבוק, זה היה מהתרגשות :)
    תמונות בקרוב!

  7. מאת אסף שגיא:

    בזמן שאני הגעתי, בערך בתשע, האנרגיות במסדרון היו ירודות. אנשים התייאשו מזה שלא היה מקום להיכנס, וחיכו עשרות דקות בחום של המדרגות.
    אני הייתי מאלה שויתרו והלכו למקום אחר, וחבל לי מאד שככה זה נגמר. האוזן, בפעם השלישית בשבילי, הוכיח לי שהוא מקום לא ראוי לתפוסה של הרבה אנשים. הבחירה של המקום לא היתה מוצלחת, בשביל בלוג פופולרי כמו זה. אבל כנראה שהוא היחיד שהיה מארח כזה אירוע.
    גיא, אני מקווה שזה לא הוציא את הרוח מהמפרשים לעוד אנשים.

  8. מאת מיס בוז'רסקי:

    היה מגניב לאללה יקירי! שמחתי לראות שהגיעו כל כך הרבה אנשים ושמחתי לקרוא שהיה לך כיף. סליחה שפרשתי יחסית מוקדם, אבל הצפיפות, העייפות והצורך להתייצב בבוקר בעבודה הכריעו אותי. מההופעות שהספקתי לראות האחים רמירז הכי הכי הלהיבו אותי. לנערת יום ההולדת שעמדה לצידי היה עיון מצוין – צריך לעשות חולצה או מדבקה עם הכיתוב "לה לה לה לה לה לה".

    נשארו בלונים? אני רוצה אחד במקום זה שפוצצו לי עם סיגריה.

  9. מאת ג'וס:

    הגעתי בערך בתשע, ולא היה מקום. כמעט הלכתי, אבל חיכיתי ואחרי איזה רבע שעה כבר נכנסתי והיה מעולה!
    הייתי באחים רמירז ובנדב אזולאי וקצת טייני פינגרז.
    קישקשתי עם פני מקסטה.
    רציתי לפגוש עוד בלוגרים אבל אף בלוגר לא מסתובב עם השם שלו על החזה (האמת, חבל).

    סחתיין על הערב. היה שווה.

  10. מאת חובבן:

    אני באתי ב 20:30, ניתקלתי בתור הארוך ופרשתי.
    השילוב של החום והצפיפות היה גדול עלי, כניראה שאני מזדקן.

  11. מאת nakamir:

    היה נהדר. התכוננו כמו שצריך (הייתי עם אשתי!) ארגנו בייביסיטר מאחה"צ והצלחנו לצאת מוקדם לפני הפקקים של מוצ"ש, ככה שלא היינו בלחץ בכלל בכלל. מה שכן, הייתי יכול להנות מההמתנה אם היו לי קצת פחות עכבות, אני מרגיש קצת דביל שהגענו לאזור לפני שבע ובמקום לעלות לעזור ולבלות כמו שהייתי צריך לדעת שאפשר לא רצינו להפריע והסתובבנו בקניון ואז בחנות הספרים למטה איזה שעה וחצי. התיאור שלך פה על ההכנות עשה לי צביטה קטנה של פספוס.
    ההופעות היו נהדרות, על רותם שמעתי, ושמעתי שהיא גם לא מופיעה הרבה, אז שמחתי על ההזדמנות. לצערי היה קצר מידי ויותר מידי אנשים בקהל היו בהתארגנות ודיבורי פגישה שמחים וקולניים, ככה שממיקומי בפינה היה לי קשה לקלוט את השירים במלואם, עדיין נהניתי ואת השיר השני ממש ממש אהבתי.
    טליה אליאב ממש טובה. קנינו את הדיסק.
    את נדב אזולאי ראיתי, היכרתי, נהניתי. אני חושב שהוא צובר בטחון בהופעות. היה מצחיק עם חיפושי הגיטרה.
    כאן לדעתי הייתה צריכה לבוא ההופעה של פרוייקט הגומיה (אפילו שהיה המזל טוב בסוף וכו'), כי אחרי יהוא ורות צריך לסגור, או לפחות לעשות הפסקה ארוכה ארוכה (מה שלא היה פרקטי באחת בלילה).
    את tiny fingers פספסתי כשהם הופיעו בפאב המקומי שלי ומאוד הצטערתי על זה. עכשיו אחרי שראיתי אותם אני מצטער אפילו יותר. הווליום היה חזק מידי בקטע הראשון (ובשבילי להגיד את זה זה מאוד מאוד מאוד נדיר). מהקטע השני והלאה ממש נהניתי (הנמיכו או שהמח שלי התאים את עצמו למצב?). מה שכתבת עם עיניים עצומות וראש מתנדנד, לגמרי.
    מורפלקסיס אחריהם היה שילוב קטלני לגמרי. אבל בהתחשב בכך שבאתי עם חולצת מורפלקסיס ושיש לי את כל הדיסקים שלו אני לא בדיוק המבקר האובייקטיבי כנראה.
    סוף סוף ראיתי את יהוא ירון!!! כמויות הרגש והטירוף שנשפכות ממנו מדהימות, אני רוצה עוד.
    לא רוצה לכתוב על רות דולורס וייס ויהוא ביחד, רק לעצום עיניים ולהזכר בהופעה הזו ובהופעה בצוותא.
    כאמור, לגומיה אח"כ כבר לא הצלחתי לאסוף מספיק כח בשביל להתרכז וככה הלכנו לנו בצער אחרי השיר השלישי. הבנתי שאני שומע מילים שיכלו מאוד לדבר אלי, רק שכבר לא הייתי שם באמת.

    תודה על לילה נהדר. מתי שוב?

  12. מאת אריק.בר:

    לצערי לא נהניתי כמו שציפיתי (כגודל הציפייה..בלה בלה בלה)
    את רותם אור אני מחכה לראות בהופעה כבר כמה שנים (מאז הסקיצות הראשונות באתר אמברוזיה ז"ל) אבל ההופעה שלה ושל טליה אליאב היו כבדות מידי לפתיחת הערב.
    האחים רמירז היו מעולים וגם טייני פינגרז ואח"כ כבר הלכתי (עייפות + חוסר התלהבות + עבודה)
    היה עמוס וצפוף מאוד והייתה לי מעט מידי אווירה של רוקנרול (המון ילדים קטנים+לא ראיתי אף אחד שיכור+הגזמה פראית וילדותיות בנוגע לסיגריות)
    אבל כל זה סתם בולשיט סובייקטיבי, כל הכבוד על היוזמה והארגון ומזל טוב (:

  13. מאת nakamir:

    אגב, אני שמח שלא דיברתם על הפיגוע בערב. ככה הם נמצאים בראש שלי כשני ארועים נפרדים לחלוטין, גם בזמן וגם במקום. ההנאה לא מזדהמת בזעזוע, והזעזוע לא מתעמעם כי לא הייתי צריך לשים אותו כמוך בקופסא קטנה מאחורה בשום שלב.

  14. מאת אריק.בר:

    אה ושכחתי, גם נדב אזולאי שראיתי פעם ראשונה בהופעה היה מעולה ++
    וגם המילים של "קסטה" היו אמיתיות ומרגשות.

  15. מאת nakamir:

    אה, כן, שכחתי, האחים רמירז מלכים!!! זה היה שינוי אווירה מ ע ו ל ה.

  16. מאת דרור פיק:

    ממש נהניתי, למרות שהלכתי יחסית מוקדם – אחרי נדב אזולאי ולא הגיעה החולצה שהזמנתי :(
    אבל ההופעות היו מעולות, גם לי הייתה חסרה קצת אווירת הרוקנרול אבל נשמור את זה לעונת הפסטיבלים הבאה עלינו לטובה…
    בכל אופן – היומחר יהיו התמונות…

    אה, וסופסוף נפטרתי מהשפם הזה ששכב אצלי בתיק איזה שבועיים… מזל..

  17. מאת גיאחה:

    תודה לכולם! איזה כיף לשמוע רשמים של אחרים.

    רק מילה אחת בעניין הווליום – גם לי הווליום באוזן מפריע הרבה פעמים, אבל אחרי פעמים רבות שפניתי לסאונדמנים הבנתי שזה כפי הנראה הכרח – צריך להתגבר על הרעש העצום שעושים התופים במקום כזה קטן, והמתופף של טייני פינגרז הוא באופן ספציפי חיה רעה.

  18. מאת אייל:

    סתם טריק שכזה בקשר לסאונד – פשוט מתופפים יותר חלש……

  19. מאת מיכל:

    כל כך הפסדתי שאני אשכרה בוכה כשיו.
    התירוץ שלי – עברתי דירה, אירחתי את המשפחה, לא הצלחתי להזיז את החבר המבואס, ידעתי שיהיה מפוצץ ואולי בכלל לא אצליח להיכנס. אוף. אבל שמחתי שלפחות שמעתי את רותם אור, יהוא ירון, טליה אליאב, נדב אזולאי, עוזי פיינרמן בהזדמנויות אחרות. את כל השאר אשלים בהמשך כנראה. ש
    בכל אופן,משחה שהיה מוצלח כל כך!

  20. מאת מיכל:

    משחה=שמחה.
    הדמעות…

  21. מאת uncle joe:

    שלום לאחייני הצעיר
    בתור דוד מזדקן כל אירוע שבו אנו נפגשים מחוץ לשמחה משפחתית משמח אותי במיוחד – סתאאאם
    ע"פ התגובות אני שמח שהגעתי ב10 פספספתי את התור ונכנסתי בלי בעיה
    הבאסה היחידה שפספסתי את האחים רמירז שאני מת עליהם מעולם לא הייתי בהופעה שלהם
    הכי אהבתי את נדב אזולאי שמשום מה לא התחברתי אליו עד ההופעה וגם הפינגרז מוכשרים בטירוף
    שמחתי גם לפגוש אותך ובכלל לראות את כל האנשים הנחמדים האלו שנהנים מממוסיקה טהורה
    נ.ב
    אסור לי לקרוא את העונג בעבודה אחרי צרחת היששש שלי שקראתי שאוקרביל ריבר באים הגיעו אלי עמיתים לעבודה לשאול מה קרה (אם תזכור אני בדירוגים השנתיים כבר אמרתי שאני משוחד לחלוטין בנוגע להם)
    נשיקות לך לאביטל (אני צודק??) ולכולם
    דודך האוהב
    JOE

  22. מאת ענת:

    היה, באמת ובתמים, אחד הערבים הטובים בחיי.

    הנה הסיכום הפרטי שלי (והוא מבולבל להבעית ומלא במילה "מדהים" להטיותיה השונות במידה מעוררת דאגה)-
    http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?folderName=ivridaberaivrit&EntryId=1524646&passok=yes

  23. מאת לא כתבתי כאן אף פעם....:

    ממש אהבתי את השיר שטליה אליאב עשתה… זה שהוא במקור של ברברה?… מי זו ברברה?…
    ובכל מקרה איפה אני יכולה למצוא את המילים?…
    או היכן אפשר לשמוע אותו בעולם הוירטואלי?…

    האחים רמירז היו מדהימים בעיני….
    כבר אתמול רצתי לקנות את הדיסק שלהם… ומאז הוא בלופ אצלי במערכת…

    אהה כן… ומזל טוב…

  24. מאת pez:

    זה היה ערב מושלם, הגעתי קצת לפני עשר וכבר לא היה תור בחוץ. נשארתי עד הסוף ונהניתי מאוד מההופעות של נדב אזולאי, מורפלקסיס הנפלא, יהוא ורות המעולים גם כן וחצי הגומיה. ברקע של כל הכיף הזה שמעתי על הפיגוע, אבל לא ממש קלטתי את העניין עד שהגעתי הביתה בשלוש בבוקר והתיישבתי מול האינטרנט. לצערי, שני האירועים ייכרכו כנראה יחד בזכרון שלי, כשני הפכים קיצוניים בערב אחד.

    מה שבטוח, תל אביב תמשיך להיות עיר חופשית ופלורליסטית וזה היה רק עונג-לייב מושלם ראשון מרבים שעוד יהיו. תודה רבה לגיאחה ולכל המשתתפים!

  25. עוד כמה קטנות:
    – נדב אזולאי וגיל נמט אלופים. בשתיים משלוש ההופעות שהייתי נקרע מיתר ובשלישית סתם היה חם פצצות. אבל בכולן נשארתי עם טעם של עוד.
    -השיר הראשון של הפינגרז היה מעולה- גיאחה נא לשחרר את הצילומים לאלתר
    -ועל הדרך לחלק עותקים של הדיסק שלהם
    -הגעתי, עמדתי בתור, נכנסתי. שני אנשים אחרי כבר סגרו את הכניסה. בעסה בשבילהם, אבל מה לעשות, אני הרגשתי כאילו זכיתי בלוטו
    -מאיפה הגיעו כל נשות האינדי שישבו באוזן באותו ערב. גיאחה מזמין אז אתן באות?!?! נא להתחיל להגיע ליותר הופעות גם במחיר של מעל 20 שח.
    -רותם וטליה באמת היו קצת כבדות לפתיחת הערב. כנראה בנו על התחלה איטית אבל בשמונה וחצי כבר נרשמה אווירת עילפון מול הבמה.
    -למה נגמר הסטיקר של "אל תהיו חרא של אנשים" – מוכן להחליף תמורת סטיקר "עונג שבת" . סתם, לא מחליף, אבל אם יש, אז אל תהיו חרא של אנשים, תשלחו לי.
    -כל כך הרבה עשן באיזור הבר של האוזן. איזה תענוג. התגעגתי לזה. באמת.
    -יופץ הסטיקר – "האחים רמירז עשו בי שמח"
    – יהוא, רות. מצטער, הייתי חייב ללכת, אבל אני יודע כמה אתם טובים.
    -גיאחה, מלך! (יאללה בן אדם, מה עם החולצה….)

    לעוד שנים רבות של עשייה עד האקזיט הראשון של בלוג מוזיקה בישראל.

  26. היה כזה אדיר, ועכשיו אני הולך לראות את הוידאו – בשביל להזכר ולהנות מחדש…

  27. עוד תמונות מהערב, כאן: http://yael.haoneg.com/general/816
    (מקווה שזה יצא קוהרנטי, אני עדיין משלימה שעות שינה, גם תוך כדי כתיבה)

    היה כיף, האנשים בקהל, האנשים על הבמה. תודה.

  28. והעוגה המצולמת אדירה. חבל לאכול את זה!

  29. מאת נעם:

    אם כשאנשים באו ולא היה מקום, הם חיכו 20 דקות וכן היה מקום (היו כמה תגובות מהסגנון הזה), כנראה שהיתה תנועה לא קטנה של אנשים החוצה אחרי שהם נכנסו.
    אני (ועוד לא מעט אנשים שאני מכיר) ויתרנו רק בגלל שזה היה באוזןבר. חבל שזה לא היה במקום גדול ואוורירי יותר…

  30. מאת אור_בי:

    היה נפלא.
    איזה כיף להיזכר עכשיו….
    (מהרגע ששמעתי בו על הפיגוע הכל נהיה לי רק בליל של עצב וכעס…)

    …איזה כיף לתת ללב להפשיר מכל הרוע שאני מדשדשת בו בימים האחרונים…

    מלבד כל המוזיקה המצויינת היה לי ממש נעים לפגוש פנים מול פנים את האנשים שאני קוראת בכל שבוע :-)
    יאללה, העונג הבא ליומולדת 5 וחצי?!

  31. מאת סטיבי:

    ותתקן כבר את הרסס של העונג!

  32. מאת עופר:

    היה ממש כיף. וזה איפלו פיצה על הלחץ. וגם- יש תמונות אצל יעל מאיר…

  33. מאת עודד:

    היי,
    יש מצב לפרסם את רשימת השירים שהושמעו בין ההופעות?

  34. מאת גיאחה:

    עודד – רשימת השירים תפורסם כאן בקרוב, פלוס הפתעות אודיו משובחות. בינתיים, אם אתה מחפש שיר מסוים – שלח מייל לעומר סנש, שתיקלט בערב: omer@senesh.net

  35. מאת הדסדס:

    מביש שהייתי כה קרובה ולא נכנסתי, אז יש כאן טוב ורע
    הרע הוא שלא באתי בשל קריסה אופינית
    הטוב הוא שדידאתי באיזור והתור לא היה עד חנות הקומיקס, אלא עד הספסלים שבחוץ

  36. מאת עומר:

    גיאחה אתה גבר גבר! הגעתי עם שני חברים ונהניתי בטירוף.. ראיתי את כל האמנים פעם ראשונה בלייב למרות שהכרתי חלק לפני ופשוט נהניתי..
    אני רוצה שתדע שהאתר שלך כולו מאוד מיוחד כי הוא בא בגישה אחרת, אישית וחברתית ולא המונית ומסחרית.. אני אישית חייל שלך!!
    רק תמשיך לפעול..

כתיבת תגובה