2 בדצמבר 2007

למכירה: הפטיפון שלי (ברצינות)

היי, בשביל מה יש לי אתר? מה, כדי להציע תוכן עדכני בענייני מוזיקה ולשמח את הקוראים? הגזמתם! :-)
טוב, אני מבטיח לא לעשות את זה יותר מדי, אבל הפעם, כשהחלטתי למכור את הפטיפון הנאמן שלי, המחשבה שלי נדדה בטבעיות לקוראי העונג שבת. אז ננסה, ומקסימום לא ילך ונעבור הלאה. לעניין:

אני מוכר את הפטיפון שלי.

הנה עוד תמונה שלו (זה לא ספציפית שלי, אבל הוא זהה).

זה פטיפון STR8-20 מצוין בן כשנתיים של חברת Stanton, שמתמחית בציוד ל-Djייז. הפטיפון שלי הוא חצי-מקצועי, מה שאומר שהוא מתאים גם להאזנה ביתית, וגם לעבודת תקליטנות ברמה נאה. בשביל הנוחות, בואו נקרא לו סטאן.

קבלו כמה פרטים:

1. סטאן מונע במנוע Belt Drive, כלומר ברצועה (בניגוד ל-Direct Drive המקצועי והיקר יותר). כן, אפשר לעשות סקרצ'ים במנוע רצועה.
2. סטאן כולל זרוע ישרה, בניגוד למעוקלות המקובלות. יש לזה יתרונות וחסרונות, תלוי את מי שואלים. אני לא שמתי לב לשינוי מהותי מפטיפונים רגילים, מלבד דבר אחד זעיר: לקראת סוף התקליט (כלומר החלק הפנימי שלו), המחט נעשית רגישה יותר לעיוותי צליל, כפי הנראה בגלל הזווית שבה היא באה במגע עם התקליט.
3. סטאן מגיע עם סליפמאט מקורי של סטנטון לאלה מכם שמתכננים להתאמן בסקרצ'ים. הוא נראה בדיוק ככה.
4. יש לו בורר מהירויות 33-45, כך שאפשר לנגן גם תקליטים רגילים וגם סינגלים או תקליטים ישנים במהירות 45 סיבובים לדקה.
5. יש גם מכסה אבק מקורי של סטנטון, שנרכש בנפרד ובימים כתיקונם עולה כ-300 ש"ח. (זה נראה בערך ככה. שימו לב שבתמונה מופיע דגם אחר של סטנטון)
6. ואפילו Pitch control לשינוי מהירות הסיבוב של התקליט בעודו מתנגן (שימושי אם אתם מתקלטים או בעלי חוש הומור).
7. סטאן שוקל כ-4 ק"ג, מתחבר בחיבור חשמל רגיל לגמרי, והוא חתיך רצח.

מה מצבו?
מעולה. אמנם סטאן אצלי שנתיים אבל השתמשתי בו די מעט, ושמרתי עליו היטב. המחט גם היא במצב מצוין, לא השתמשתי בה לסקראצ'ים אלא רק לנגינה רגילה.

אז למה אני מוכר את סטאן?
מסיבה טיפשית, למען האמת. רבים מתקליטיי הם כאלה שאני אוהב לשמוע בלילה או כשאני הולך לישון – דברים כמו אליוט סמית', פורטיסהד, ג'ואנה ניוסם או איירון&וויין – ובסטאן פשוט חסר המנגנון הבסיסי שעוצר אותו בסוף התקליט, מחזיר את המחט ומפסיק להסתובב. זה מפגר, אני יודע, אבל זה נכון. כשאני כבר מעורסל היטב בתקליט שקט ויפה וכולי רדום וחם לי בשמיכה, הדבר האחרון שאני רוצה לעשות הוא לקום עכשיו ולהפסיק את הפטיפון כדי שיפסיק לקרקש לי קרקושים של סוף תקליט.
במקום סטאן אקנה פטיפון אחר, פשוט יותר, שמיועד רק להאזנה ביתית. הרי די-ג'יי כבר לא אהיה.

בכמה אתה מציע אותו?
הופתעתי לגלות שהמחיר של פטיפון חדש כמו סטאן לא השתנה מאז קניתי אותו, אף על פי שהפסיקו לייצר אותו, ומן הסתם נכנסו כבר דגמים חדשים יותר.
בכל מקרה, אני מוכר את סטאן – יחד עם המכסה שלו שנרכש בנפרד – ב-1,000 ש"ח.
אם יהיה יותר מקונה אחד, מי שיציע יותר (וראשון) יקבל אותו. אבל אני לא מתכוון לפתוח פה מכירה פומבית מטורפת, בסך הכל מדובר במוצר שאפשר למצוא גם בכמה חנויות, אז המקסימום הוא 1,300, שזה קרוב מאוד למחיר של פטיפון כזה חדש – אבל כולל גם מכסה אבק שעלה לי לא מעט. אם תרצו גם תקליט כפול של אלישיה קיז בהופעה אז תקבלו גם אותו ותוכלו לעשות בו כרצונכם.

מעוניינים בסטאן? כתבו לי מייל: guyha@haoneg.com
יש שאלות, או המלצות לפטיפון ביתי? השאירו תגובה, או פנו אליי במייל.

21 תגובות על “למכירה: הפטיפון שלי (ברצינות)”

  1. מאת נ. פודוס:

    היי חבוב,
    מה הסיכוי רק לתקליט של אלישיה?
    הרי יום אחד גם לי יהיה פטיפון, וכבר התחלתי אוסף תקליטים ע"י מציאה של כ15 מהם ברחוב.

  2. מאת גיאחה:

    בכיף, אם רוכש הפטיפון לא ירצה בו :)

    אגב, יום אחד כשיהיה לי זמן ואשלים את פרויקט הפטיפוניסט המתחיל, תוכלי להיעזר בו כדי לדעת איך ואיפה לחפש פטיפון.

  3. מאת אנדרטו:

    אוי, בדיוק רציתי להטריד אותך באימייל בעניין מדריך פטיפונים. גיליתי שיש לי המון מוזיקה שהייתי רוצה בפורמט ויניל ושאני הולכת לעשות את הצעד ולהפוך לבחורה עם פטיפון.

    בחורות עם פטיפון זה כשר?

    הראיון עם דבנדנרה בפיצ'פורק גרם לי לחשוב שזה קטע של בנים חנוני מוזיקה.
    מצד שני, דבנדרה הוא מהקשקשנים הגדולים.

    אני קוראת להאצת סיום הפרויקט!!

  4. מאת גיאחה:

    בחורות עם פטיפון זה Turn On רציני.

    וטוב שאתם קוראים להאצת סיום הפרויקט :) הגיע הזמן שאתאפס על עצמי, אמצא יותר זמן ואעבוד עליו.

  5. מאת גרוס:

    תשאיר את הפונט בכותרת ככה. הקודם היה מכוער.

  6. מאת תמיר:

    גיאחה, רציתי לשאול אותך – באמת בויניל שומעים יותר טוב?
    או שזה הכל בראש?

  7. מאת אלעד:

    במסגרת לימודי הסאונד שלי עלה אתמול בכיתה (שוב) נושא ה"מה נשמע יותר טוב-ויניל או דיסק"? להלן התשובה של המרצה שלי, שאותי לפחות ריצתה, ולו בלבד מבחינת היותה הגיונית ביותר:
    בזמן העברה לפורמט ויניל הוא לא יסבול טעויות בסאונד כגון דיסטורשנים אלקטרוניים ופאזות הפוכות (שזה כמו 2 גלי סאונד שמתנגשים בגדול..) במידה ותהיה טעות הכי קטנה-חריטת התקליט תיפסק אוטומטית! מה שאומר בעצם שכשמקליטים על ויניל צריך להיות פשוט זהירים הרבה יותר כדי להגיע למצב שבו המוזיקה תיחרט על התקליט באופן מושלם.
    ומהצד השני-הדיסק….דווקא הוא הרבה יותר סבלני כשזה מגיע לבעיות כגון הנ"ל, הוא פשוט "יחליק" על הטעויות ויעביר לנו אותם על גבי הפורמט. הרבה פעמים דיסק פשוט לא נשמע טוב ובדרך כלל זה יוצא בגלל שפשוט לא נזהרו.
    דוגמא מצוינת למה שהסברתי נמצאת אצל אריק סיני. אם תיקח כל תקליט ויניל שלו ותקשיב, ואחרי כן תקשיב לאותו השיר בדיסק האוסף שיצא לא מזמן בהוצאה מחודשת ע"ג תקליט תבין על מה אני מדבר-עבודת הרימאסטרינג שם פשוט זוועה, וזה מדגים ולו רק במעט את כל ההסתבכויות שלי מלמעלה…
    בגדול-אם לא נעשו שום טעויות פטאליות, מעטים האנשים שבאמת יוכלו להרגיש בהבדל.
    אבל בינינו…..אין על תקליטים, ולו רק בגלל הרחשים האנאלוגיים\אבק שעושים לי חם ושמח בנשמה!

  8. מאת גיאחה:

    אלעד, אתה מפספס כאן משהו מהותי.
    דיברת בעיקר על הבדלים בייצור ובשימוש בפורמט ולא על הבדלים בסאונד עצמו.

    ראשית, אפשר לעשות רימאסטר איכותי לוויניל כשמוציאים אותו בדיסק. העובדה שבארץ רוב עבודות הרימאסטר הן זוועה לא מעידות על הטכנולוגיה עצמה אלא על מי שמשתמש בה.

    שנית, בעניין הבדלי הסאונד. צריך כמה דברים באיכות טובה בשביל לשים לב באמת להבדלים משמעותיים: פטיפון, מגבר, רמקולים ואוזניים. אם אחד מהם באיכות בינונית ומטה, לא תשים לב. בעיקר האוזניים – לא כולנו יודעים לשים לב בצורה מודעת להבדלים הדקים בסאונד, והם אכן דקים.

    אבל אף מבחינה מתמטית, אמפירית, הסאונד של ויניל הוא "שלם" יותר, פשוט כי תהליך דיגיטציה של מוזיקה, כזה שנעשה לכל דיסק או קובץ מפ3, חותך את הצליל האנלוגי (אם יש כזה מלכתחילה) לשבבים דקיקים דקיקים דקיקים. זו מטאפורה קצת בעייתית ואני גם מציג אותה על רגל אחת בקושי, אבל דמיין שיש לך גל רציף (במקרה הזה, גל קול), ובהעברה לדיגיטלי אתה צריך לתרגם את התנועה הרציפה והחלקה לרצף של נתונים (במקרה הזה: מספרים). בפרויקט הפטיפון הגדול אסביר את זה בצורה ברורה יותר.

    אבל שוב, תמיר, לא כל אוזן מבחינה בהבדלים (אני, למשל, לא תמיד מבחין), ובעיקר לא לכל אוזן זה משנה בכלל. אם נוח וטוב לך עם דיסקים, ותקליטים לא מעמידים לך את השערות על העורף – לך עם מה שאתה אוהב!

  9. מאת תמיר:

    בבית יש לי רק דיסקים, אבל לא מסיבה אידאולגית או משהו. האמת היא שתמיד חלמתי להניח את המחט על איזה תקליט ישן וטוב ולשמוע את הסאונד החמים הזה של הויניל שכולם מדברים עליו, ואולי עוד אני ארכוש לי פטיפון, אבל מסיבות כלכליות לא בקרוב..
    אני בעיקר מפחד שהCD יהפך לזן נכחד, ולמי יש כבר ערך סנטימנטלי לפלסטיק, ואז אני אהיה בבעייה רצינית. אבל עד אז אני אמשיך לרכוש דיסקים בצורה דיי אובססיבית כמו שאני רגיל.

    ( :

  10. מאת אנדרטו:

    גיאחה, אתה יכול להדגים את התיאוריה הזאת על Ys?

    הרי Ys של ג'ואנה ניוסם הוקלט על טייפ אנאלוגי (דבר שון דייק פרקס, המעבד ומפיק טען שזה סיפור מהתחת לעשות, אבל הבחורה התעקשה, מה לעשות?) .

    כאחד שהוא גם בעל התקליט וגם מכיר טוב את המוזיקה שלה, אתה יכול לשמוע את ההבדלים בין התקליט לדיסק?

  11. מאת אלעד:

    גיאחה! אין ספק-דיברת נכון, רק אחרי שפירסמתי את הפוסט גיליתי שלא ממש נגעתי בעניין….אבל זה כבר סיפור אחר :)
    אין ספק שצריך גם אביזרים נלווים באיכות לא פחות טובה כדי להבחין בהבדלים (הקיימים) בין ויניל לדיסק.
    ונשרף לי היום הרכיב הכי איכותי במערכת שלי-המגבר…..נתן 8 שנים של עבודה ושבק בשניה אחת. מישהו מוכר מגבר סטריאו איכותי?.. :)

  12. מאת גיאחה:

    אנדרטו – אין לי את גירסת הוויניל של Ys אלא רק את הדיסק, לצערי.
    וזה גם לא משהו שאפשר *להדגים* כשאין לידי פטיפון.

    בכל אופן, לאודיופילים צורת ההקלטה-עריכה-מאסטרינג היא משמעותית. ב-Ys, אם אינני טועה, במקרה הזה מדובר בהקלטה ועריכה אנלוגיים, ומאסטרינג דיגיטלי (זו גם השיטה החביבה על ג'ימי פייג', אם זכרוני אינו מטעני). הסאונד עדיין שונה מהקלטה כל-דיגיטלית, אבל זה תלוי בכל כך הרבה גורמים בדרך. במקרה, באלבום הזה, רבי-אמן עסקו בשלבים השונים (סטיב אלביני הקליט, ג'ים אורורק מיקסס) ולכן הסאונד שלו נהדר והם הצליחו לשמר לא רע את האיכות החמימה וה"טבעית" של ההקלטה האנלוגית (עד כמה שהקלטה טכנולוגית יכולה להיות "טבעית").
    אבל את ההבדל עצמו אפשר לבדוק באוזניים רק עם עותק וינילי של האלבום.

    לא כל שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית מבטל או מעלים את הצליל החם של האנלוג. בתקליט השני של פורטיסהד, למשל, כדי ליצור את המאסטר של הדיסק הם הדפיסו את כל השירים על תקליט ויניל, וממנו העבירו לדיסק – כדי להשתמש בחמימות הזו של הוויניל (פורטיסהד גם ידועים בכך שהם משתמשים ואף מדגישים את צלילי האבק של הוויניל בחלק מהשירים והסימפולים שלהם). אז אף על פי שהמוזיקה יצאה בפורמט דיגיטלי (דיסק), היא כן עברה שלב אנלוגי ששינה את הצליל שלה במידה מסוימת והעניק לו אופי מסוים. יש לי כאן את שלושת הריליסים של פורטיסהד הן בוויניל והן בדיסק, ובהחלט יש הבדל. הוא מודגש יותר באוזניות, ויהיה הרבה יותר מורגש אם אשתמש במגבר אנלוגי (שלי דיגיטלי, שזה מצוין לסראונד של DVD אבל לא בהכרח עושה צדק עם וינילים איכותיים).

    אגב, דוגמה מצוינת (וגרפית!) למה שכתבתי קודם על ההבדל בין סאונד אנלוגי לדיגיטלי אפשר למצוא במאמר נהדר של מגזין אקט מוזיקלי [פורמט PDF]. בעמוד 2 יש גרף שמסביר היטב את ההבדל בין גל צליל אנלוגי לדיגיטלי, ובאופן כללי המאמר הזה מספק מידע טכני מצוין, ברמה גבוהה יותר מההבנה שלי, לכל עניין הצליל הדיגיטלי.

    אגב, חשוב לציין כי על פי טענות רבות, מעל איכות דגימה מסוימת האוזן האנושית לא יכולה להבדיל בתדרים החסרים בין דיגיטלי לאנלוגי – אבל יש כמה אסכולות בעניין הזה.

    תמיר – את מלוא הסאונד החמים של הוויניל אני ממליץ לך לחוות עם זוג אוזניות טובות (Headphones, לא Earphones שנכנסות לאוזן, ורצוי עם באסים איכותיים), מגבר ישן (=אנלוגי), פטיפון נורמלי וכמובן תקליט טוב ולא שחוק מדי. ככה תרגיש מיד את ההבדל. אם יש לך חבר עם ציוד כזה, נסה להקשיב אצלו לאלבום שאתה מכיר מגירסת הדיסק, ובדוק אם אתה חש בהבדל. לא בטוח שתשים לב דווקא לשינוי לטובה (שוב, זה תלוי בהמון גורמים בדרך, מאיכות הרמקולים או האוזניות ועד ארץ ושיטת הייצור של התקליט), אבל בטוח תשים לב לשינוי כלשהו.
    נסה לעשות זאת עם תקליט חדש ואיכותי ככל האפשר. אם תשים על הפטיפון את לד זפלין 4 בהדפסה משנות השבעים שעבר מאות אם לא אלפי סיבובים על הפטיפון, סביר להניח שתשמע צליל רזה ודל עקב השחיקה הטבעית של הוויניל (כנראה אחד מחסרונותיו הגדולים מול הדיסק, שאינו נשחק…).

  13. מאת תמיר:

    גיאחה אני עוד אחזור אלייך…

    ( ;

  14. מאת אנדרטו:

    הייתי משוכנעת שיש לך את זה בתקליט… מה זה המחדל הזה, גיאחה?

  15. מאת י. מאירי:

    באט סטאן, טרי טו אנדרסטן, אי דו וואנט יו אס א פאן!

    (הפונט החדש מכוער ומתנגש עם כל הקו המרושל שסנדי עשה לך באיור.
    זה גם גדול מידי. מה שהופך את זה מנו נו, לביג נו נו.)

  16. מאת דנה:

    האמת היא שאני זקוקה לפטיפון חדש בדחיפות, אבל זה רק כשאמצא עבודה נוספת.
    באשר לפונט: הוא עדיף על הקודם, אבל הוא קצת אגרסיבי מידי ושודד תשומת לב מהאיור לידו.
    קאנט יו יוז א פרופשיונל?

  17. מאת יעל המקורית:

    אני דווקא מחבבת את הפונט, אבל הלוגו של ת'רדלס גדול מדי ומושך את תשומת הלב, שלא לומר הורס את הקומפוזיציה (כן, בחיים לא תצא מאוקיינוס הדעות השונות והמשונות בעניין).

  18. מאת גיאחה:

    זה בסדר, הלוגו של ת'רדלס הולך הביתה היום.

    ואולי באמת אקטין קצת את הכתב. עד שאמצא (או יציעו לי, אהמ אהמ) פונט טוב יותר ומתאים יותר…

  19. מאת החגב עומד יציב:

    נשבע בכל היקר לי שלא ידעתי שעוד מייצרים פטיפונים. טוף, כל יום לומדים דבר חדש…

  20. מאת דורין:

    שלום!,
    הגעתי לאתר הזה אחרי חיפושים לא מעטים באינטרנט אחר פטיפון ביתי
    ואני עדיין בחיפושים..
    רציתי לדעת אם מצאת בסוף פטיפון ביתי ואם כן..
    תוכל אולי לשתף אותי היכן של איזה חברה וכמה כסף?

    תודה רבה. דורין.

  21. מאת גיאחה:

    היי דורין,

    לצערי עדיין לא מצאתי.
    המבחר בארץ דל למדי, ואפשר למצוא בעיקר את ה-Dynavox בכל מקום. אני לא יודע עד כמה הוא טוב, לא בדקתי.
    אני ממליץ פשוט לקנות מכשיר משופץ יד שנייה באחת החנויות. יש כאלה פה ושם, בעיקר בתל אביב.

    גיא

כתיבת תגובה