24 בספטמבר 2014

עונג שנה טובה: 7 דברים לקרוא אחרי ארוחת החג

juggle

אחרי ארוחת החג לאף אחד מאתנו לא יהיה כוח לזוז. נקרוס על הספה, ואז… מה? נראה סרט עם המשפחה? אולי, אבל סביר יותר להניח שנשקע כל אחד במסך הטלפון החכם או הטאבלט שלו.

או.
בדיוק לרגע הזה הכנתי לכם צרור נאה וחגיגי של כתבות מעולות לקרוא. אין קו מאחד – אלה פשוט דברים ממש טובים (וארוכים ברובם, כלומר לפחות 10 דקות קריאה) שנתקלתי בהם.

שתהיה שנה טובה, מלאה כתיבה טובה וקריאה טובה, ואיך לא – מוזיקה טובה.

Justin Timberlake has a cold
הכותרת דורשת הסבר. באפריל 1966 פירסם המגזין המעולה Esquire כתבת פרופיל של סינטרה, אז פחות או יותר מלך העולם, עם הכותרת Frank Sinatra has a cold (הנה הכתבה המקורית במלואה). אותה כתבה הגדירה מחדש את כתבות הפרופיל, והזניקה (לא לבדה) את הניו-ג'ורנליזם. דיוויד סמואלז עושה כאן סיבוב נאה לרעיון הזה, בכתבת פרופיל על המלך הנוכחי של הפופ, ג'סטין טימברלייק, ועל ההבדלים העצומים בין להיות כוכב פופ כמו סינטרה לפני 50 שנה לכוכב פופ כמו טימברלייק היום.

אני אוהב את כל סוגי המוזיקה (באמת)
כתבה מוצלחת ומעוררת מחשבה ב-Hazlitt (המגזין של ספרי פינגווין בקנדה) על המקום החברתי של מוזיקה, טעם מוזיקלי, ז'אנרים מוזיקליים והחשיבות שלהם. הכותבת היא מרצה בקורס למוזיקה פופולרית, והיא מביאה לא רק תגובות מעניינות מהסטודנטים שלה, אלא גם כמה שאלות טובות שצריכות להעסיק כל מי שמתעסק בביקורת מוזיקה או חושב על מוזיקה הרבה.

Beyond Belief
כריס ג'ונס, אחד הכותבים החביבים עליי מ"אסקווייר", נסע לאנטארקטיקה. זה הכל. תסמכו על ג'ונס שזה יצא מעניין.

למה אני שונא את The National
קרל וילסון – לא אדם שמקל ראש בטעם מוזיקלי, הוא כתב על זה ספר שלם ומצוין – מסביר למה הוא שונא את הנשיונל, כלומר מה הבעיה אצלו.

Dropped
כתבה מפתיעה באיכותה על אנתוני גאטו, כנראה הג'אגלר הטוב ביותר בעולם, שהפסיק בבת אחת ונעלם. אחת הכתבות הכי מעניינות שקראתי השנה, והיא בעיקר מפתיעה כי אתה לא חושב שמישהו שעושה ג'אגלינג זה מעניין כל כך. וזה באמת לא מעניין כל כך. זו אמנות הסטוריטלינג והכתיבה שעושה את זה למעניין.

R&B – הדור החדש
סשה פרר-ג'ונס, מבקר המוזיקה הוותיק והמשפיע של הניו יורקר, כותב על הזן החדש של RnB, על הקו העדין שמקשר בין Aaliyah ל-FKA Twigs.

כל מה שרציתם לדעת על אפקס טווין
Grantland, מגזין ספורט ותרבות בבעלות וולט דיסני, מפתיע עם כתבה על אפקס טווין לאנשים שלא בהכרח מבינים למה מתלהבים מאפקס טווין. הם גייסו לצורך העניין את איאן כהן, מבכירי הכותבים בפיצ'פורק, שכותב כמה שפחות פיצ'פורקי שהוא יכול כאן. זה עובד.
אם אתם רציניים לגבי אפקס טווין, הנה מגה-ראיון איתו בפיצ'פורק

ולמה שלא תקראו איזה סיפור קצר?

ולמה שלא תשתפו אותנו בתגובות בכתבות מעולות אחרות?

חג שמח!

4 תגובות על “עונג שנה טובה: 7 דברים לקרוא אחרי ארוחת החג”

  1. יובלמ הגיב:

    סיפור קטן על אהבה:

    חג שמח!

  2. יואב ארדן הגיב:

    הסיפור המלא על איך 'חומות של תקווה' נהפך מחלום למציאות, ומכישלון קופתי לסרט האהוב ביותר בעולם…

    http://www.vanityfair.com/vf-hollywood/2014/09/shawshank-redemption-anniversary-story

  3. Arikool הגיב:

    הצלה מוחית. תודה.

  4. בן הגיב:

    המאמר של גיליאן טורנבול ('אני אוהב את כל סוגי המוזיקה, באמת') מביך ואפילו מצליח להכעיס.
    היא מערבבת (בצורה רשלנית, אין שם עורכים?) בין ביקורת על שינויים בטעם המוזיקלי של בני דורנו לעומת קודמיהם, שלא מתרכזים בז'אנר אחד (נגיד, קאנטרי פרוגרסיבי מאוסטין) (WTF) ויכולים ללעוס את הסקס פיסטולס לצד יס ודונה סאמר; לבין ביקורת (די שטחית) על איך המדיה הדיגיטלית שינתה את הצורות בהן אנו צורכים מוזיקה, תוך כדי שהיא מפספסת לחלוטין את ההזדמנות לחלץ תובנות פסיכולוגיות או סוציולוגיות על הקשר בינינו לבין המוזיקה שאנו שומעים, והאופן בו אנו צורכים אותה.
    לגבי הטענה הראשונה, הכותבת כנראה שייכת לזן הולך ונעלם של אקדמאים, אשר כמו באקדמיה, אוהבים מאוד את הדיסציפלינות שלהם, וחושבים שמאוד חשוב שנשמור עליהן נפרדות, כי 'אחרת זה נהיה שטחי ולא מעמיק'. בעוד שבחזית המחקר האקדמי כיום עומדים חוקרים שלא מפחדים לשלב האופן משחקי פסיכולוגיה, סוציולוגיה וכלכלה לתיאוריות קוהורנטיות, הגם אם נועזות מאוד. העושר האנושי נמצא בריבוי הצרכים, זה מרקס אמר ולא נראה לי שאפשר להתווכח איתו. אז במקום זה הכותבת נוקטת בגישה שאין לתארה אלא כהתנשאות מוזיקלית על דור הסטודנטים שלה, במקום להתסכל עליהם כמראה מעניינת ומבלבלת לתהליכים שאנו עוברים כחברה – פוליטיים, חברתיים וטכנולוגיים.
    לגבי הטענה השנייה, צריך להיות עיוור (או מאוד נאמן למקום העבודה שלך ולקורס שאתה מלמד ולעובדה שהוא משלם לך את המשכורת) כדי לראות שהשינויים הטכנולוגיים (הלו!!!! האינטרנט!!!!!) הם-הם המחוללים המשמעותיים ביותר של השינויים ב'צריכת המוזיקה' (שונא את המושג הזה), ומהנקודה הזאת אפשר להתחיל לדבר – על איך אנחנו צורכים ומה ולמה וכמה, ומה בזה שונה מפעם. יש שונה לטובה, ויש שונה לרעה, אך בכל מקרה זה שונה – תנאים שונים, פוליטיקות שונות, תפיסות עצמי שונות – והגיע הזמן לנסיון כנה, אוהב ולא מתנשא לבאר לנו חלק מהשינויים הללו, דרך המוזיקה שאנחנו כל כך אוהבים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *