23 באוקטובר 2011

איך אפשר לקרב את הפריפריה למרכז?

בשנה האחרונה אני זוכה להתעסק לא מעט בשני תחומים שגם מעיפים לי את הנוירונים במוח במהירות מופרזת, וגם קרובים ללבי: האחד הוא הרכבת ערבי הרצאות קצרצרות לסקרנים (ב-11:11 יחד עם אסף שגיא, וכאן ב-9:9 לבד), והשני, במסגרת סדרת 9:9, הוא ניסיון לקירוב הפריפריה למרכז. אלו מילים גדולות, וחשוב לפרוט אותן למילים קטנות כדי שלא יישמעו כמו סתם סיסמה.

נולדתי וגרתי רוב חיי בפריפריה של הפריפריה, בקיבוץ בגבול הצפון, איפה שהקטיושות והכל. גרתי שם ומעולם לא חלמתי על תל אביב. הרגשתי שמה שיש לי הוא מספיק: האנשים שסביבי והתרבות וסגנון החיים, שכל מי שנסע אי פעם מתל אביב לגליל ליותר משעתיים יודע שהוא סגנון וקצב שונים לגמרי. אלה הסגנון והקצב שבהם אני מרגיש טבעי. בבית.

לפני שלוש שנים עברתי למרכז הארץ, בעקבות האהבה, ומן הסתם חיי השתנו לא מעט מאז בעקבות המעבר – הרבה מאוד לטוב, הרבה מאוד לרע. בין השאר למדתי לעמוד יותר מקרוב על ההבדלים בתפיסות העולם. לא תפיסת העולם של הפריפריה מול זו של המרכז, אלא תפיסת העולם של הפריפריה לפני כמה שנים, כשאני עוד הייתי מתבגר, ועכשיו.

מה שקרה הוא שהמרחק המנטלי התקצר, אבל המרחק הפיזי נותר אותו הדבר. האינטרנט מעלים-המרחקים והתקשורת שהפכה יותר ויותר מרכזוצנטרית מאי-פעם, העצימו את תחושת ה"אני מפסיד משהו" שרוב ילדי הפריפריה מרגישים בעוצמה כזו או אחרת. אני וחבריי הרגשנו אותה בעוצמה נמוכה מאוד. כן, קראנו ידיעות וראינו ערוץ 2, שני כלי תקשורת שמבוססים כמעט בלעדית על תל אביב והמתרחש בה, אבל החלום אף פעם לא היה לעבור לתל אביב (כמובן שעם השנים הדברים הנ"ל השתנו יחד עם עוד כמה דברים, ורוב חבריי מהצפון גרים עכשיו במרכז ובירושלים).

ביום רביעי הזה יעלה בתל אביב הערב השלישי בסדרת 9:9 ויעסוק בצפת. עד עכשיו הספקתי לערוך ערבים כאלה על עכו ועל ערד, ובמהלך העבודה עליהם נסעתי בארץ ודיברתי עם הרבה מאוד אנשים שגרים מחוץ למרכז, הרחק הרחק מהמרכז. בכל פעם שדיברתי עם אנשים מתחת לגיל שלושים, או עם אנשים שעובדים עם צעירים ונוער, תמונה חדה מאוד התבררה: כולם רוצים תל אביב. כולם כולם רוצים, ורק את תל אביב. אף בן 17 לא חולם לעבור לבאר שבע או, חלילה, לפתח תרבות או חיים בעיר שבה הוא גר.

אין שום דבר רע בלעזוב את העיר שבה אתה גר ולבדוק איך זה לחיות בעיר הגדולה, במרכז הארץ. אבל התחושה לפיה אם אתה לא בתל אביב אתה פשוט לא במקום הנכון, היא תחושה נוראית בעיניי, והיא מובילה כמעט תמיד לפתרון הלא נכון: ללכת לתל אביב, במקום לחשוב מה חסר בעיר שלי ואיך אני גורם לחיים בה לא להרגיש כמו תחושת פספוס מתמשכת.

הסיבות לכך הן כמובן מורכבות הרבה יותר מהתפתחות התקשורת, וקשורות לא מעט לתמורות בחברה הישראלית, למדיניות ממשלתית (איומה) רבת שנים, ולעוד דברים שקצרה כאן היריעה מלחקור או אפילו לפרט. אבל המחשבה שלי כבר כמה שנים היא די ברורה: מה אני האדם הקטן שעבר מהפריפריה למרכז יכול, בכלים שעומדים לרשותי, לעשות? איך אפשר להתחיל לשנות את המאזן?

אני יודע על בשרי, מניסיוני ומהיכרותי שמחוץ לתל אביב, גם במרחק שעתיים ושלוש מתל אביב, אנשים מנהלים חיים מלאים ומספקים של חברה ותרבות ועבודה ומשפחה ויצירה, פעמים רבות בצורה הרבה יותר אנושית, נעימה ושפויה מאשר במרכז. למרכז יש גם הרבה מאוד מה ללמוד מהחיים בפריפריה, ולא להיפך. זו לא צריכה להיות שיחה תרבותית חד-סטרית. (בכל זאת התחושה של כל מי שגדל בימינו מחוץ לתל אביב היא שהוא מפסיד משהו, והתחושה של רוב מי שגר וחי היום במרכז הארץ היא שכל אלטרנטיבה תהיה יציאה בהפסד).

סדרת ערבי ההרצאות הקצרצרות 9:9, שאני מפיק בחסות הבנק הבינלאומי שהחליט לשמחתי לעסוק ביחסי פריפריה-מרכז, לא תביא מהפכה ביחסי פריפריה-מרכז בארץ. אבל אולי, בהתמדה בהבאת אנשים, סיפורים ופרויקטים מעניינים מערי הפריפריה לשומעים בלב תל אביב (האירועים נערכים בבית הבנק הבינלאומי בשדרות רוטשילד, הלב של הלב) – אולי נצליח ליצור סדק קטן או להרחיב אותו אפילו בכמה מילימטרים. סדק בתפיסות שבעיניי הן שגויות ואפילו מזיקות, וכל מי שהיה בחלקים אחרים של רוטשילד בקיץ הזה והקשיב יודע למה אני מתכוון.

הערב הקרוב יתקיים ברביעי הזה, 26.10 ב-20:00 בערב, ערב אחד לפני האנומליה המשמחת ביחסי פריפריה-מרכז ששמה אינדינגב, ובמהלכה 4000 איש, רובם מהמרכז, יסעו לשלושה ימים במצפה גבולות ויחגגו שם תרבות כמו שאף פעם לא חגגו באיזור 03. אם בא לכם לפתוח קצת את הראש, לגלות שהעיר צפת היא לא סתם ישוב מיובש על ראש של הר עם דתיים וכליזמר וגבינה צפתית – בואו, הכניסה חופשית לגמרי. תביאו חברים.

48 תגובות על “איך אפשר לקרב את הפריפריה למרכז?”

  1. העלמה עפרונית הגיב:

    נדמה לי שכבר ניהלנו על זה דיון בעבר, אבל בשורה התחתונה, כל עוד אירועים מהסוג הזה ימשיכו להתקיים רק באמצע-של-האמצע, קצת קשה לבחון אותם מבלי להרגיש תחושה קלה של צביעות. הפריפריה היא לא איזו חיה אקזוטית שצריך ללמד את המרכז עליה. באותה מידה הרי אפשר היה לקיים את 9:9 בסניף הבנק המרכזי באזור הצפון או בדרום. האם אנשי צפת לא יהנו לשמוע על ערד? האם חיפאים לא יכולים להשכיל מתשע הרצאות קצרות על קריית גת?
    ייתכן שההרצאות על צפת יפרצו סדק בתפיסות לפיהן "לא קורה כלום מחוץ לגבולות פלורנטין-רמת אביב", אבל בשורה התחתונה, כל עוד הרצאות ואירועים מהסוג הזה ימשיכו להתקיים באותם הגבולות, הם רק מחזקים את המצב הקיים. עם כל הכבוד לרטוריקה, לפרקטיקה יש חשיבות. הרבה מאד חשיבות.

  2. גיאחה הגיב:

    עלמה, אני מסכים שזה בהחלט יועיל לערוך אירועים כאלה גם ברחבי הארץ, ואולי זה עוד יקרה. זה לצערי לא תלוי בי וההחלטה לקיים את האירועים האלה בתל אביב היא של הבנק. אני גם מבין את הבחירה הזו. אבל מסכים איתך שזה לא מספיק.

  3. שירה ז' הגיב:

    גיא, כל הכבוד
    שמחה ומתרגשת לראות אותך מתפתח ומפתח

    לא אוכל להגיע לתל אביב ברביעי (אולי שווה להעתיק את הסדרה גם לירושלים?!)
    אבל בכל מקרה בהצלחה רבה, נתראה באינדינגב

  4. אודי סמנה הגיב:

    שלום גיא חגג'!
    קודם כל ישר כח שלא שינית את שם המשפחה המסגיר שלך, אני מעריך שזה המשך לעולמך המתואר בפוסט.
    בעיני היוזמה מבורכת, יצירת מודעות לעניין חיונית, אך (איך אפשר בלי 🙂 השורה התחתונה שאני שומע מהרבה ראשי ערים בפריפריה כשהם מדברים אל הצעירים בעירם היא – צעירים חזקים, אל תעזבו את העיר שלנו.
    גם אתה עזבת את הפריפריה כי שם מצאת משהו שלא היה לך שם, וגם הסטטיסטיקות חושפות מעגל קסמים בלתי נמנע – החזקים עוזבים והחלשים נשארים, הפריפריה מדרדרת מטה והמרכז מתחזק (אותה תופעה מתרחשת גם בהיבט הארצי, מה שנקרא בריחת המוחות).

    על מנת לחזק את הפריפרייה צריך שאנשים יישארו שם, ולא יתביישו להגיד שהם גרים בשלומי לדוגמא.

    לרוב לעשות את זה לבד זה בלתי אפשרי, אז צריך קבוצה, וכאן כל העסק מסתבך – לאגד קבוצות סביב רעיון אידיאלוגי זה כבר לא כל כך פשוט, אבל אפשר לנסות 🙂

    קיצר, תארגן את החבר'ה שלך תשמש דוגמא ובואו לפריפריה, משמעות לחיים – מובטחת!

    לדבר על הדברים זה משהו שעושים כבר במשך שנים (באופן איכותי ביותר) בכנס שדרות, אך הסטטיסטיקות ממשיכות להעיד על אותם נתונים עגומים.

    בהצלחה!

  5. ערן הגיב:

    מעניין, הפוסט שלך. מעורר מחשבה. לפעמים קשה לי לחשוב ולתפוס את הלך הרוח הפריפריאלי הזה שאתה מתאר, אולי כי נולדתי לתוך המרכז של המרכז. בחיים לא הרגשתי ממש בתוך ההתרחשות כי לא הייתי חלק ממנה, אבל גרתי בתוכה ולא היה לי את האידיאל/פנטזיה על "העיר הגדולה" (בשבילי היא בכלל לא עיר גדולה, אלא קטנה, מוכרת ואהובה).
    ומצד שני באמת לא הכרתי (ועדיין לא כל כך מכיר) מה קורה בחוץ, בערים אחרות, באיזורים מרוחקים יותר. איך כתבת אתה על המגורים בצפון? "הרגשתי שמה שיש לי הוא מספיק: האנשים שסביבי והתרבות וסגנון החיים". גם אצלי זה היה כזה, רק אולי בקצב חיים אחר 🙂

  6. העלמה עפרונית הגיב:

    למה אתה מבין את הבחירה הזו? כי בכירי הבנק גרים בתל אביב? כי התקשורת נמצאת בתל אביב? כי "במקרה" הסניף המרכזי נמצא בתל אביב?
    אני יודעת שזה אולי נשמע כמו שאלה קנטרנית, אבל אני באמת מתעניינת בתשובה.

  7. גיאחה הגיב:

    עלמה – אני מבין את הבחירה הזו כי מכל המקומות בהם אפשר לערוך אירוע כזה, ומן הסתם בתקציב מוגבל (אפילו לבנקים יש מגבלות תקציב) אי אפשר לערוך אותו בכל המקומות, תל אביב הוא כנראה המקום שלאירוע כזה יכול להיות האימפקט החברתי הכי חזק.
    גם כי מוקדי הכוח החברתיים-כלכליים-תקשורתיים אכן מתרכזים פה, גם בגלל הסטיגמה (הנכונה בחלקה הלא-קטן) שתלאביבים מסוגרים בעירם יותר מתושבי ערים אחרות, וגם בגלל שאין כרגע מתח בין ערד לחיפה. יש מתח בין ערד לתל אביב. ברור, עצם העובדה שהסניף המרכזי הוא לא במקרה בת"א, ושהתקשורת בת"א, היא הבעיה שאיתה אנחנו מתעסקים. זו גם הבעיה וגם הסיבה לכך שהפיתרון מנסה לקרות דווקא כאן.
    הסכמתי איתך שיהיה מעניין ואפילו חשוב לערוך ערבים כאלה בעוד ערים גדולות (ושירה צודקת, ירושלים זה הצעד המתבקש הבא), אין ספק. קודם ניקח את תל אביב, אחר כך את טבריה.

    אודי – אני נוטה לעבר הדעה שהציגה אחת הדוברות בערב על ערד, נילי סורקיס רכזת הצעירים בעיר. היא אמרה: אין לנו שום בעיה עם עצם העובדה שצעירים עוברים לתל אביב. ברור לנו שכרגע, ערד לא יכולה לספק את הצרכים החברתיים והתרבותיים של צעירים בגילאי 20-30 (אם כי לגבי הצרכים התעסוקתיים, בערד יש יוזמה מדהימה שפותרת כמעט כליל את העניין). אין לנו בעיה שיעזבו. אבל התפקיד שלנו, מעצבי המדיניות בעיר, היא לגרום לכך שתהיה להם גם סיבה לחזור. כשיהיו להם ילדים והם יפתחו חיי משפחה, התפקיד שלנו הוא להפוך את ערד לעיר שהם יחזרו אליה ויגדלו בה את הדור הבא וייהנו מאיכות חיים משפחתית שתל אביב לא יכולה להציע. (בערד ספציפית עושים תהליך מאוד מעניין בתחום הזה בכמה מחלקות בעירייה, החל מלחץ חזק מאוד על פיתוח כבישים מהירים יותר למוקדי העבודה במרכז, דרך פיתוח עירוני שמכוון למשפחות כמו פארקים, וכלה בגופים שמלווים משפחות ויחידים שמחליטים לעבור לעיר).
    אני עצמי בהחלט לא מתכנן לגור במרכז גם בעוד עשר שנים. אבל גם ברור לי שכדי שאוכל לחזור לפריפריה שאהיה מסופק ומאושר לחיות בה לא רק בגלל הנוף, צריכים להתחולל כמה שינויים. חלקם גדולים עלי ברמת המדיניות הממשלתית, וחלקם כאלה שאני וחבריי (ואתם) כן יכולים לשנות. חלק מהם – כמו התפרצות וצמיחה של מוקדי תרבות עצמאית נהדרת שלא נדרשת למרכז כדי לחיות – כבר קורים.

    ערן – אני לחלוטין לא פוסל חיים בתל אביב כדרך חיים טובה ויפה. יש אנשים שזה מעולה להם, וזה טבעי ונהדר ואין לי שמץ בעיה עם זה. לא אטיף לאף אחד לעבור לפריפריה רק בשם העיקרון. זה אחלה.
    בנוגע ללהכיר מה שקורה בחוץ ואיך זה – ובכן, בוא ביום רביעי ותקבל טעימה…

  8. העלמה עפרונית הגיב:

    העובדה היא, שכשמתקיימים אירועים כמו אינדינגב (או פסטיבל הג'אז באילת, או כנס שדרות או פסטיבל הסרטים בחיפה) אנשי המרכז פתאום יוצאים מהבועה הקטנה.
    אבל גם הטיעון הזה בעייתי בעיני, כי הוא יוצא מנקודת הנחה שאנחנו רוצים שאנשי המרכז ייחשפו לג'אז/מוזיקת אינדי/סרטים/הרצאות, במקום להגיד "אנחנו מצפים שיגיעו מאתיים/אלפיים איש לאירוע", ואז לא משנה אם מדובר במאתיים/אלפיים אנשים מחיפה או שלושת אלפים מבאר שבע והסביבה. נקודת המוצא לפיה צריך קודם כל לשרת את אנשי המרכז, היא נקודת מוצא בעייתית (ובלי קשר, כמו שפתחתי, כשיש משהו מושך מספיק, אפילו תל אביבים מגלים את חדוות הנסיעה).

  9. סער ליבן הגיב:

    מעולה הפוסט גיא. כל הכבוד.
    זה חשוב וצריך לעשות את זה…בתקווה שבאמת יחול שינוי ..
    בקרוב אלבום בכורה היישר מזרועותיו החמות של…"עוטף עזה"!

  10. ערן הגיב:

    אה, ואם להתייחס ולהוסיף על מה שהעלמה עפרונית אמרה – אני מסכים איתה שיש טעם לערוך אירועים כאלו לא רק בתל אביב אלא בערים נוספות. וזה נכון שאירועים שמתרחשים בפריפריה לא צריכים למצב את עצמם כ"בואו נוציא את התלאביביים מתל אביב" אלא להיות לשם עצמם ומי שיגיע יגיע). זה רק מחדד את ה"הבדל" בין תל אביב והפריפריה (המרכאות באות להראות שאני לא בטוח שההבדל הזה קיים. אנשים שרוצים תרבות יש בכל הארץ, לצורך העניין, השאלה איפה היא נגישה יותר)

    מצד שני, מה שגיא אומר הוא נכון, המתח הוא לא בין פריפריה א' לפריפריה ב' כמו שהוא בין פריפריה-כלשהי לתל אביב. אני לא בטוח איך ליישב בין שתי התפיסות…

    ועוד מחשבה, כשם שנערכים ערבים להכרת הפריפריה לתל אביביים, אפשר גם ללכת על הכיוון ההפוך. מן הסתם אנשים שגדלים בצפת, לצורך העניין, לא מכירים את תל אביב. הם מכירים אידאה על תל אביב, אבל זו אידאה מאוד מסוימת.

  11. יידים על ספידים הגיב:

    העלמה עפרונית רק הערה קטנה שלא בהכרח קשורה לדיון; בהתייחס להערתך "נקודת המוצא לפיה צריך קודם כל לשרת את אנשי המרכז" לא רלוונטית לדיון… כשאתה משווק אירוע כלשהו שהוא רחוק ממוקד הריכוז הדמוגרפי מן הסתם תפנה לאיפה שיש יותר אנשים… לפיכך המרכז.

    וגם דומני שאם לא מבדילים בין הנכונות של תלאביבי לשלם ולצאת על מנת לצרוך תרבות לזו של תושב פריפרייה, השימוש במונח תל אביב קצת איבד מערכו שכן הריכוז הדמוגרפי שהוא "מרכז הארץ" הולך ומתפרש ובאמת שאין הרבה הבדל בין רחובות, ראשון, נתניה, הרצליה לתל-אביב וגוש דן.

    על החתום,
    יידים על ספידים.

  12. העלמה עפרונית הגיב:

    יידים, כמה הערות על ההערה הקטנה שלך: 🙂
    א. בהנתן שהאירוע המדובר מיועד למאות בודדות(?) אנשים, ולא לעשרות אלפים, אפשר רק להניח במידה רבה של סבירות שמספר דומה של אנשים יגיעו גם בירושלים או בחיפה.
    ב. מדובר באירוע חינמי שהבנק עושה כדי לפאר את שמו.
    ג. גם בירושלים (לפחות אם לדבר על ערים שאני מכירה מקרוב) יש נכונות לשלם עבור תרבות, בטח מהסוג הזה.
    ד. יש הבדל בין רחובות ונתניה לבין תל אביב. אם אין הבדל, איך זה שהאירוע מתקיים דווקא במרכז תל אביב? במקרה? בכוונה השתמשתי ב"תל אביב" ולא "גוש דן".

    אל תבין אותי לא נכון – אני בטוחה שמדובר באירוע מעניין ואני בטוחה שגיאחה משקיע בו ועושה את הכל כדי שיצא בצורה הטובה ביותר האפשרית. אבל מה לעשות, כשמדברים על "איך לקרב את הפריפריה למרכז" (בחירה מעניינת של מלים. הרי לא נאמר "איך לצמצם פערים") ומנהלים את הדיון הזה במרכזשלהמרכז, זה נשמע קצת, איך לומר, מן הפה ולחוץ.

  13. ש.ט הגיב:

    משום מה כשעושים "ערבי תרבות" או דיונים כאלה בדרןם (למשל), זה נשמע כמו בכיינות וקנטרנות, ותמיד אומרים לה "קומו תעשו, מה הדיבורים האלה".
    כאשר ערבי תרבות כאלה מתבצעים בתל אביב, זה נשמע כמו התנשאות , של חוקרי האנתרופולוגיה הנאורים מהמרכז.

    אין מה לעשות לעת עתה. אנו חיים בתקופת האינדיבידואל. זה שאומר לעצמו , אני אסע לתל אביב, ושאחרים ישקמו לי את הפריפריה. אני אשקם קודם את עצמי.
    וככה, כל הצעירים אומרים לעצמם.

    אני מהפריפריה ומרגיש פער עצום.

  14. לירון הגיב:

    צריך לאפשר בחירה למי שדווקא לא רוצה.
    גם אני גדלתי בצפון וגם אני רציתי לעבור לת"א ואכן עשיתי את זה לכמה שנים אבל החיים סחבו אותי צפונה שוב פעם (והייתי מאוווווד מדוכאת מזה) ואחרי כמה שנים בצפון אני מזועזעת מהמחשבה לחזור לת"א ולגור בקוביה עם שותפים במחיר מופקע. רק מה? המקצוע שלי הוא חלק מתעשייה שמתרכזת בת"א ואני פשוט לא רואה את הברירה. אני מתה, מתה למצוא עבודה פה בצפון, אבל זה אומר להתפשר על האיכות שלה, ההנאה שלי מהעבודה וכמובן על השכר שנמוך באופן משמעותי
    לו רק היה לנו את חופש הבחירה, אין לי ספק שלא מעט אנשים היו בוחרים להשאר בפריפריה

  15. ניימן הגיב:

    צעירים מהפריפריה חולמים על תל אביב. צעירים בתל אביב חולמים על ברלין. וצעירים בברלין חולמים על איטליה :]

    אני אוהב את הגישה שלך, וחוזר עליה בפני כל מיני חברים שלי שיורדים עכשיו מהארץ: אף מקום מעולם לא "השתפר" בגלל שכל מי שלא היה מרוצה ממנו עזב למקום אחר. מקומות השתנו כי אנשים שלא היו מרוצים מהם שינו אותם.

  16. אוצול הגיב:

    מסכים עם עמדתה של העפרונית, וגם של ניימן.
    אני רואה בזה תבוסתנות של הפריפריה, וכשאני אומר פריפריה, אני מתכוון לאנשים שבה.
    בתור ירושלמי, ראיתי את עירי גוועת כמה שנים, וכמעט כל חברי עברו לתל אביב (המילה מרכז היא אשליה, זו רק תל אביב, שגוזלת את צעירי ארצנו). לעבור לתל אביב זה כמו לרדת מהארץ מבחינתי.
    החלטתי, ביחד עם קבוצה נועזת של ירושלמים שאנחנו לא מוותרים, ובונים עיר לתפארת.
    כך למשל, אני בתור מעצב גרפי, יכלתי לברוח מהעיר לטובת מקום בו "הכל קורה", והנה העדפתי לפתח את העסק שלי דווקא פה. לשמחתי לא חסרה עבודה, ואפשר גם לעשות אותה טוב. שוב, אני לא היחיד ואינני אנקדוטה. וכמובן שקשה פה, אבל (משיחות עם רבים) גם בתל אביב קשה לא פחות.
    יש כל כך הרבה דברים לכתוב בכעס על היומרה של הבנק הזה, אבל אני לא אתחיל, גם כי הוא לא היחיד, וגם כי זה לא ייגמר. אני מעדיף לעשות. להשאר בעיר הולדתי היפה והטובה זו דרך טובה להתחיל בעשייה. זו גם (זהירות…) ציונות בגילומה העכשווי.

  17. יידים על ספידים הגיב:

    העלמה עפרונית, אני דיברתי על הדוגמאות שנתת: פסטיבל הסרטים בחיפה, פסטיבל הג'אז בים האדום, או כנס שדרות (דומני ששם כתבת ש"משרתים" את אנשי המרכז).

    ג. אני בטוח שבירושלים יוצאים, צורכים ומשלמים על תרבות, מלכתחילה יצאתי מנקודת הנחה שכזו לכן אני לא עושה שום הבדלה בין ראשל"צ לת"א (לא ברור לי המונח המרכז של המרכז, גם בראשון יש ימבה תרבות) חוצמזה אני לא חושב שאם אותו אירוע היה מתקיים בנתניה הטיעון שלך היה מאבד מערכו שכן גם אם נתניה היא לא תל-אביב, היא בטח ובטח לא פריפרייה.

    אין לי ספק שלדיון מחנך שנועד להרחיב אופקים על חשיבות השוליים יש לגיטימציה במרכז (אולי אם היה נערך באותם שוליים היה דווקא מקבל נופך של "טפיחה על השכם" במקום להגיד את הדברים על ריש גלי).
    בי לפחות לא דבקה אותה תחושה של צביעות, קל וחומר ממישהו שהוא מאנשי המפתח של אחד הארועים הגדולים של השנים האחרונות שמתנהלים בפריפרייה (ע"ע אינדינגב)

    על החתום,
    יידים על ספידים
    🙂

  18. קרמבו הגיב:

    חברים בואו נמנע מרטוריקה פרטיזנית… תבוסתנות זו לא, ומי שמסוקרן מתל-אביב לא נופל לקטגורית נפולת של נמושות שילך וינסה, לבריאות. דחיל רבאק תל-אביב רחוקה 40 דקות מירושלים ועוד גג 4-5 מהנקודה הכי רחוקה על המפה של ארץ ישראל.
    מסכים לחלוטין שיש בעיה הן של מוסדות חינוך, כמות ואיכות תעסוקתית באזורי הפריפרייה, אבל בכל מדינה בעולם יש מרכז ויש פריפרייה אחרת המושגים הללו היו ריקים מתוכן. המזל של ארץ ישראל היא גודלה, ובשורה האחרונה מה שמפריד בין התפתחות של הפריפרייה היא מערכת תחבורה ראויה שהיא היא הזעקה שצריך לזעוק.
    המרכז תמיד מתפתח וגדל לעבר הפריפרייה ועל אף היריבות המעט ילדותית בין הירושלמים לתלאביבניקים צריך למנף את אותו המרכז לטובת הפריפרייה ולא להתחיל "מרכז חדש" מין ממלכת יהודה-ממלכת ישראל, בערד או בצפת או בשדרות או ב-ווראבר.
    הפריפרייה מתחילה מהמרכז. במקום להתנכר לו – תעזרו בו

  19. קרמבו הגיב:

    אה.. חוצמזה מה שייך הבנק סליחה?
    זה בערך הקול הכי פופליסטי להשמיע, גם במקדונלד יש את הקופה איפה אפשר לשים את העודף וזה הולך למטרה טובה. גם מיליארדרים תורמים לקהילה בשביל לפאר את שמם ולהעלות את מנייתם… אז מה? תמיד יהיה החזק והעשיר אל מול מעמד הביניים… דווקא כשאותם טייקונים נחים מלמצוץ את הדם לאזרח הפשוט ונרתמים למשהו ראוי אז נכנסים בהם.

  20. אוצול הגיב:

    קרמבו, אני לחלוטין לא מסכים איתך.
    יש יותר ממרכז אחד במדינות מפותחות (לדוגמא, ברלין ומינכן, ניו-יורק ולוס אנג'לס ועוד), ובישראל אין אלטרנטיבה ראויה לתל אביב. אלטרנטיבה ראויה קרי מקום שיש לו מרכז כוח שיוויוני, שיכול להציע הוויה ותרבות אחרות. הלך רוח וקצב חיים שונים.
    אתה מתאר מצב שאין אפשרות אחרת מלבד התכנסות, ולכן אף מציע שתחבורה ראויה תתקן זאת. לטעמי עדיף להשקיע בתחבורה בתוך הערים ולפתח אותן; לבזר את מוקדי הכוח (אם אכן המדינה כל כך קטנה, זו לא צריכה להיות בעיה, לשיטתך).
    משום שמוקדי הכוח מצויים במרכז, אין נראות למתרחש מחוץ לו, ולצערי אם כבר יש התייחסות הרבה פעמים היא נעשית בהגכחה.
    תודעה ממורכזת (והומוגנית) מייצרת ניוון, התכנסות, אגואיזם ועוד צרות.

    את ירושלים הבאתי כדוגמא שלי, אשמח אם מישהו מערים אחרות יתרום לדיון, ויוכיח שזו לא יריבות, זו הבנה שבחירה באלנרנטיבה גאוגרפית קשה עד בלתי אפשרית, ומלווה בציניות קרה. בשורה התחתונה, פרטיזניות או לא:
    ערבות הדדית אין, נראות תרבותית אחרת אין, סיקור שיווני אין, סובלנות אין.

  21. העלמה עפרונית הגיב:

    יע"ס: נתתי את האירועים האלה כדוגמאות לאירועים שפונים לקהל רבגוני (לפחות מבחינה גיאוגרפית), ושמגיעים אליהם אנשים שהתחום מעניין אותם ללא תלות במקום מגוריהם.
    ג. אם אתה לא רואה הבדל בין ראשל"צ לבין רוטשילד, אנחנו כנראה חלוקים על העובדות. עצם העובדה שאני מתייחסת לראשל"צ ולא לרחוב או נקודה ספיציפית בה (פשוט כי אני לא מכירה נקודות כאלה בראשון) ולעומת זאת בת"א (או בירושלים) אני מסוגלת להתייחס קונקרטית לרחוב או לשכונה מסוימים, מצביעים כשלעצמם על ההבדל.
    כשמדברים על פריפריה לא תמיד מתכוונים לאותם הדברים. ברור שערד ונתניה הן לא באותה רמת פריפריאליות. במידה רבה, נתניה היא הפריפריה של המרכז, בעוד שרהט או דימונה הן הפריפריה של המדינה. (ומה עם באר שבע? פריפריה או מטרופולין? התשובה טמונה כמובן בשאלה "פריפריה לאיזה צורך". כי ב"ש היא אחושילינג פריפריה ביחס לתל אביב, אבל היא מטרופולין ביחס לערד, דימונה, עומר או משאבי שדה).

    הביקורת שלי היא לא כלפי גיאחה (ואני די משוכנעת שהוא מודע לכך) אלא כלפי הבנק. אני לא יודעת כמה כוח היה לגיא כדי לשנות את הדפוס שהבנק חשב עליו (כלומר, בהנחה שהוא חושב שהיה מקום לשנות אותו, כמובן. לא מן הנמנע שהוא בכלל לא מסכים איתי, וגם זה בסדר).

    קרמבו, בכל מקום יש פריפריה ומרכז, רק שהמצב בישראל מהרבה בחינות הוא שהמרכז זעיר (תל אביב או גוש דן, תלוי לאיזה צורך) והפריפריה היא "כל השאר". זה לא מצב בריא, וזה בטח לא מצב הכרחי בהתחשב בגודל של ישראל (ושוב – תלוי את מי שואלים. יהיה מי שיגיד שדווקא כי מדובר במדינה כל כך קטנה אין מקום ו/או אפשרות לקיים שני מרכזים משמעותיים).
    אני עם אוצול במקרה הזה – תחרות היא עניין חשוב לא רק כשמודבר בשוק המסחרי. אם מול ת"א תהיה ירושלים חזקה, אם מול שתיהן חיפה או ב"ש יציבו אלטרנטיבה ממשית, כולנו נצא מכך נשכרים. גם מבחינה תרבותית, גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה חברתית.

  22. גיאחה הגיב:

    אני מסכים עם קרמבו ברבות מהנקודות שהוא העלה, ובמיוחד בנקודת התחבורה, שלא רציתי לפתוח כאן כי חשבתי שאין זה המקום אבל זה לגמרי נכון – תחבורה ציבורית טובה יותר ותשתית תחבורתית כללית טובה יותר תעזור לאזן את יחסי הכוחות. ואז זה לא נורא לעבוד ברמת גן אם אתה יכול לחזור תוך 40 דקות רכבת לבית שלך בערד ולחיות כמו שאתה רוצה.

    אוצול – יש שני מרכזים תרבותיים במדינות שגדולות מספיק מבחינת שטח ותושבים להחזיק אותם. ארה"ב וגרמניה לא נכנסות בכלל באותה הסקאלה כמו ישראל, שבה בין שתי הערים הכי גדולות מפרידה פחות משעה נסיעה.

  23. קרמבו הגיב:

    לאוצול, ראשית ההשוואה למדינות כמו גרמניה וארה"ב לעולם לעולם ועוד פעם לעולם לא תיתכן הן מבחינת הותק שיש להן (בהקשר התרבותי מכיוון שבזאת עסקינן) והן מבחינת נתונים דמוגרפים:
    גרמניה:
    אוכלוסיה: 81,772,000
    שטח: 357,123.5 קמ"מ
    (…?)
    ארה"ב:
    אוכלוסיה: 308,745,538
    שטח: 9,372,614 קמ"מ
    (1776)
    ישראל:
    אוכלוסיה: 7,587,000
    שטח: 22.145 קמ"מ
    (1948)
    שנית, אתה טוען שבידור עדיף על ריכוזיות – על זה אנו חלוקים ואני מכבד את דעתך, דומני שהיותנו מרוכזים ומאוחדים הוא אחד מהנקודות החזקות שלנו (כהשוואה, בהרבה מדינות אירופאיות לכל איזור יש את הדיאלקט שלו, המאכלים שלו והמנטליות שלו {נאפולטני ומילאנזי הם זרים זה לזה כצרפתי לספרדי}).
    שלישית, קראתי שאתה ירושלמי. אם ירושלים היא לא המרכז של העולם אני לא יהודי. ואני יהודי גאה.
    אני לא מכחיש שהמנטליות התלאביבית חוטאת באילטיזם ואגואיזם. אבל הפתרון לכך צריך לבוא מחיבוק ולא מדחיפה.

    לעפרונית, אולי זה לא כל כך עקרוני אבל אני כמו יידים על ספידים לא מגדיר את המרכז כתל-אביב וגוש דן ותוכלי גם את להודות שההגדרה הזאת היא מאוד גמישה ושאף נעשה בה שימוש כשם שהנוחות מתירה לדיון.
    כמו שאת לא מכירה את ראשון, אני לא מכיר טוב את תל-אביב ואולי אני קצת נאיבי בגישה שלי בדיוק בגלל זה. תל-אביב מעולם לא משכה אותי באופן מיוחד ואני מתרגש כישראלי ויהודי עשרות מונים יותר מירושלים על אף שאין לי קשר לא לזאת ולא לזאת אבל דומני שאני מדגים נקודה אובייקטיבית בדיוק בגלל זה. מדינה היא לא שוק. עם הוא לא שוק. אין אני נגדך. יש אני איתך. ואם המצב הוא כדלקמן, צריך למצות את המירב ממנו.
    אם תוכל ירושלים או חיפה או באר שבע להגיע אי פעם למצב של תל אביב דיינו, אני איתך בכל נקודה ונקודה. אבל הן לא יוכלו לה לעולם. אנו עם קטן עם משאב אנושי מצומצם. אם נוצר מצב שהוא מתרכז בתל אביב, בואו ננצל זאת לטובה במקום לרטון למה לא ב-X/Y/Z

  24. קרמבו הגיב:

    ולגאיחה,
    הרבה כבוד על האתר הזה.
    מעבר לכיף השבועי שהוא מספק אתה הצלחת לרכז כאן אנשים אינליטנטים ודיונים פלורליסטים. לא ראיתי מילה אחת מכוערת על אף שהדעות חלוקות והדיון סוער.
    כבוד.

  25. קרמבו הגיב:

    המממ.. כמה אירוני שטעיתי בלאיית אינטיליגנטים? 🙂

  26. העלמה עפרונית הגיב:

    קרמבו,
    העניין הוא שבעבר הפערים בין המרכז לפריפריה (ובפרט – בין תל אביב/גוש דן לבין כל השאר) היו יותר קטנים. בעבר ירושלים הייתה מרכז בעל משקל שנתן קונטרה משמעותית לתל אביב, אפילו שגם אז המרחק בין השתיים היה שעה-שעתיים.
    אתה יכול להחליט שאתה לא מגדיר את ת"א/גוש דן כמרכז, אבל במקרה כזה תצטרך להסביר איך אתה מגדיר מרכז. כי כל הכתיבה שאני מכירה על מרכז-מול-פריפריה, מתייחס לאזור חיוג 03 (ברמות צמצום והרחבה משתנות) בתור מרכז הארץ, והכוונה לא למרכז הגיאוגרפי (כי טכנית באר שבע היא "האמצע" שלנו) אלא למרכז מסחרי-תרבותי-חברתי. ואם לדייק – למקום בו מתקבלות הכרעות שמשפיעות על החברה.
    אני לא רוטנת "למה תל אביב כן וכל השאר לא", אני "רוטנת" (האמנם זו הדרך הנכונה ביותר לתאר את עמדתי? תמהתני) על "למה מקום אחד כן וכל השאר – בצורה כל כך מובהקת ולא הכרחית – לא". הרי באותה המידה יכולנו לומר "אנחנו עם קטן על שטח פצפון, אם נתפזר בצורה יותר "חכמה" עדיין נהיה קרובים אחד לשני והמשאבים יחולקו בצורה יותר הוגנת".

  27. גלית בר זהר אברמוביץ הגיב:

    שלום לכולם. האמת שנמנעתי עד כה להצטרף ל"ויכוח" הסוער אך חשוב לי להביא את עמדתו וכוונתו של הבנק. שמי גלית. בתפקידי הנוכחי אני עוזרת יו"ר הדירקטוריון של הבנק ואחראית בין היתר על פרויקט "תרבות וקהילה בבינלאומי". הפרויקט הינו פרויקט למען הקהילה של הבנק הבינלאומי בנוסף לפרויקט נוסף "נקודת מפנה" שמתמקד בבני נוער בסיכון. בכוונתי לא ל"סנגר" על מערכת הבנקאות בכלל ועל הבנק הבינלאומי בפרט אלא להסביר מה מטרת הפרויקט.
    החזון שלנו – לעודד ולקדם יצירה אמנתית איכותית שמתקיימת בפריפריה ולתת לה הזדמנות להיחשף בלב תל אביב.

    בניין "בית הבנק הבינלאומי" הממוקם ברחוב רוטשילד 42 בתל אביב, הן בשל מיקומו, יופיו המיוחד, והן בשל המרחבים הציבוריים שבו (הרחבה בחוץ, הלובי הפנימי והאודיטוריום) הינו יצירת אמנות בפני עצמו. בשל כך החליט הבנק לפתוח את דלתותיו לפעילויות אמנות ותרבות מגוונות, לרווחת הציבור הרחב, כגון: מוסיקה, קולנוע, תיאטרון, מחול וכיוצ"ב בעיקר מהפריפריה החברתית ו/או הגיאוגרפית ולהעניק להם במה. הציבור הרחב נהנה ממופעים איכותיים בחינם ותורם לעידוד העשייה האמנתית בפריפריה ולקידומה.
    לאמנים, זוהי הזדמנות לחשיפה במרכז המדינה אשר תורמת לפיתוחם האישי ולפיתוח האמנות בכלל.
    במסגרת הפרויקט התקיימו עשרות אירועים מגוונים כגון סדרת הקרנות סרטים תיעודיים של יוצרים צעירים בוגרי מכללת ספיר, ערב על תרבות ההיפ הופ, שבחלקו הראשון התקיים פאנל באודיטוריום בית הבנק ובחלקו השני הופעות חיות ברחבה בחוץ. לחלק מהראפרים שהופיעו זו הייתה הופעה ראשונה בתל אביב ו"הגשמת חלום" (ציטוט). אני מזמינה אתכם להכנס לדף הפייסבוק שלנו ולהתרשם ממגוון האירועים שהתקיימו במסגרת הפרויקט.
    הכוונה באמת לתת הזדמנות לאמנים צעירים ומוכשרים להחשף במרכז. אין ספק שזה לא די אבל כפי שציינתי, בית הבנק הבינלאומי ממוקם ברוטשילד ת"א ומשם יצאנו.
    חשוב לציין שבנוסף לשני הפרויקטים הללו תורם הבנק לעמותות ומוסדות נוספים.

  28. העלמה עפרונית הגיב:

    אם כבר העלית את נושא תרומת הבנק לעמותות ולמוסדות נוספים, אשמח אם תוכלי להרחיב ולשתף בעניין מדיניות הבנק בכל הקשור לעמלות מופחתות (או ויתור מוחלט עליהן) על פעולות שמבצעות עמותות וארגונים חברתיים, מעבר לנדבות וצדקה אד-הוקיים (המגובים, כמובן, בהטבות מס).

  29. גיאחה הגיב:

    ע"ע, נראה לי שכבר סטינו לגמרי מהנושא…

  30. העלמה עפרונית הגיב:

    לא נורא. קידום ה(תרבות ב)פריפריה הוא נושא מספיק חשוב כדי שגלית בר זהר אברמוביץ תענה. אחרי הכל, היא זו שהעלתה את הנושא.

  31. אמיתי ס הגיב:

    גיאחה, "אפילו לבנקים יש משאבים מוגבלים"?
    אני לא יודע אם לצחוק או לבכות.
    בכל פעם שאני חושב שכבר לא תוכל להפתיע אותי יותר לרעה, אתה מפתיע שוב.

    מיולי כל המדינה הזאת מדברת על איך הבנקים, יחד עם שאר חבריהם, דופקים אותנו ושודדים אותנו, רווחיהם רק גדלים וגדלים, ואתה מוצא לנכון לסנגר על הבנק בתירוץ של מגבלות תקציב?

    אגב, אתה אולי לא זוכר, אבל בנקים מימנו בלי בעיה פסטיבלים של מאות אלפי אנשים, לא רק בתל אביב, אלא גם בערד ובצמח.

  32. קרמבו הגיב:

    שוב סליחה על הקנטרנות ובאמת שאין לי שום מנייה או אפילו חשבון בבנק המדובר אבל זו קצת עזות מצח לשוב ולרטון למה לא פרח כשנותנים לך בלון.
    לא מסתכלים בשיניים לסוס שקיבלת במתנה.
    ועניין המגבלה התקציבית הוא לא טיעון ציני כלל וכלל, אם יש לי 30,000 ש"ח אני יכול לקנות לי טלוויזיה חדשה, להמשיך משם למרוצי סוסים לעזור אצל השען ולהחליף את המכונית לאאודי חדשה… אבל כנראה שיש לי שימוש דחוף וטוב יותר לכסף הזה.

  33. גלית בר זהר אברמוביץ הגיב:

    ע"ע יקרה ואמיתי. אין לי שום כוונה להכנס לזה. כן אמיתי. האמת שבשיעור ראשון בכלכלה לומדים שלכולם יש מגבלת תקציב, תתפלא. ונכון, בנקים צריכים להרוויח, כמו כל חברה, פרטית או ציבורית. וזו לא מילה גסה – "להרוויח". אבוי לחברה שלא תרוויח. תחשבו על כל 2,000 + העובדים בבנק שיצטרכו לצאת לשוק העבודה כיוון שהבנק או כל חברה אחרת הפסדית ויצטרכו לסגור את שעריה. ואגב, קרנות הפנסיה של כולנו מושקעות בחברות שכדאי לכולנו שהן תהיינה רווחיות. אבל, שוב אני ממש לא רוצה להכנס לזה כי אני כבר צופה את התגובות של הע"ע ו/או של אמיתי.
    הכוונה בסה"כ שלנו כבנק לתת במה לאמנות איכותית מהפריפריה. לתת הזדמנות לקרב את הפריפריה למרכז. איך "קרמבו" אמר – ניתן לומר תודה על הפרח ולחילופין ניתן לרטון. אני הייתי בוחרת לומר תודה. לבוא ולהנות ולא לחפש איפה "דופקים אותנו" או "שודדים אותנו".
    לאירועים האלה מגיע קהל מגוון שבוחר להנות. מקווה שתחליטו בכל זאת להגיע, לפרגן לגיא שעשה עבודה מדהימה בבחירת האנשים, להנות ופשוט להכיר עוד כמה פנים של העיר צפת…
    אשמח לראותכם 🙂 גלית

  34. יאיר י הגיב:

    אני לא יודע איך להתמודד עם טענות מצד בנק על כך שחברה צריכה להרוויח, אוי לחברה שלא תרוויח, ולדבר על אלפיים העובדים שילכו הביתה.

    אני לא יודע מה יותר ציני, הטענה הזו, או הספין של ביבי להחזיר את שליט תמורת קרדיטים ביום בחירות.
    גלית יקרה, אני רחוק מלהיות אנרכיסט ש'יכנס' בבנק על מנת להכנס בו, אבל את לא באמת יכולה לספר לנו על 'בנק צריך להרוויח', כאשר הרווחים האסטרונומים שלו מוצגים לראווה, בזמן שהאזרחים מבינים שוב, איך עוד שנה עברה, ושוב העמלות הסופר סופר מוגזמות (ולא ספציפית שלכם, כן? זו סתם שיטה של כל הבנקים) – הפכו להיות רווחי עתק עם משכורות עתק לפקידים הגבוהים בהם.
    זה קצת להוציא אותנו מטומטמים. אנחנו לא.

    ולגבי קרנות הפנסיה של כולנו, אני מציע שלא נדבר על כך באמת. קרנות הפנסיה שלנו משתוללות מחוץ לכספת של הבנק וחשופות להחלטותיהם של אותם פקידים גבוהים או מנהלים או יו"ר דירקטוריונים שציינתי קודם (אלו שמרוויחים שכר עתק, כן?).
    לטענה שלך הייתה לגיטימיות אם כספי הפנסיה היו שמורים בתוך כספת ולא נוגעים בהם עד למועד שיחרורם בגיל פנסיה, וה'רווחים' של הבנק היו משמשים עבור מערכות אבטחה ושכירתו של צבא כדי לבטח את הכספות האלה. מכיוון שזה לא המצב, וכספי הפנסיה של הציבור הם הפקר בידי הבנקים, הבה לא נשתמש בטענות האלה.

    כל הכבוד שאתם מארחים את הפאנל הזה, מסיבותיכם על ומתחת לפני השטח, אבל לבנקים ממש אין משאבים בלתי מוגבלים. הבנקים מחזיקים את המדינה הזו בביצים, ובזכות הבנקים, טייקונים כמו אילן בן דוב או תשובה יכולים להפסיד את התחתונים שלהם ובמקביל יקבלו אשראי -מהבנקים'.
    ומי יממן את האשראי? אני.

    אז נא לא לספר לי על שיעור ראשון בכלכלה. לעתים, עדיף לא להגיב בכלל.

    (וכמובן, זה לא אישי, זו השיטה)

  35. גלית בר זהר אברמוביץ הגיב:

    יאיר, רק למען הקוראים האחרים אני חייבת לציין שיש לא מעט אי דיוקים בדברייך. עם זאת, אני בהחלט מקבלת את עצתך ובוחרת לא להגיב כלל…

    ובכל זאת, מקווה שנתראה 🙂
    גלית

  36. יאיר יונה הגיב:

    סביר שלא כי אני לא יכול, אבל לא נורא.
    לגבי אי הדיוקים שלי – סבבה, זה לא הפורום המתאים לזה .למרות שאשמח לדעת במה לא דייקתי, אולי אלמד משהו חדש. את הישן אני מכיר טוב מספיק.
    שיהיה בהצלחה וכל טוב

  37. קרמבו, רק כדי להבהיר: מתנות אני מקבלת מאנשים שאוהבים אותי. חברים ומשפחה. לבנקים (וזו כמובן לא בקורת ספיציפית כלפי הבינלאומי), כמו לגופים מסחריים אחרים, יש אינטרס מולי, והאינטרס שלהם הוא לא טובתי. חשוב לזכור – גופים מסחריים לא מחלקים "מתנות" מטוב לבם. לגופים מסחריים שתורמים צומחות מכך תועלות רבות – הם מהדרים את שמם (לפעמים עד כדי השתקת ביקורת (אהם, אהם)), מרוויחים מכך מבחינה מיסוית, ומרוויחים פרסום חינם. כמו שגלית הבהירה – מטרתו של גוף מסחרי היא להרוויח. אסור לנו לשכוח את זה, גם אם בצד השני יש מי שנוח לו שנשכח את זה, ונזדהה רגשים עם סלקום, הבינלאומי, או אפל.
    אני לא רוצה מהבנק פרח, קרמבו, ואני לא רוצה מהבנק בלון. אני כן רוצה שהבנק יפסיק לקחת ממני עמלות על כל פעולה מינורית שאני עושה, אני כן רוצה שהבנק יתן לי ריביות כשאני בפלוס ולא רק יקח ממני ריבית כשאני במינוס, אני כן רוצה שהבנק יחליט שהוא לא לוקח עמלות מעמותות ומארגונים חברתיים, למשל. מה שאני לא רוצה זה שהבנק ישתמש בכספים שהוא מרוויח (ומרוויח הרבה!) ממני וממך בשביל לארגן אירועים "תרבותיים" שיציג אותם כ"מתנה" וימנעו ממני לבקר את הפעולות האחרות שלו. למשל העסקת עובדי קבלן בדרך שמונעת מהם (באופן חוקי יותר או פחות) זכויות סוציאליות שמגיעות להם. והנה שוב אני אומרת – זו לא ביקורת ספיציפית כלפי הבינלאומי.
    אם בנק רוצה להיות "חברתי", שיהפוך את עובדי הקבלן שלו לעובדים מן המניין.
    בלון, פרח או הרצאות על הפריפריה הם לא יותר מנדבה וצדקה. יותר מזה? אם תבחן את הכספים שתורמים עשיריי ישראל (חלקם קשורים בבנקים, כמובן) תגלה שלא רק שביחס לעשירי העולם הם תורמים פרוטות (ודואגים ששמם יתנוסס באותיות של קידוש לבנה), אלא גם שבאופן יחסי לכמה שהם מרוויחים, הם לא תורמים הרבה בכלל ביחס ל"אנשים מהיישוב". שלא להגיד, וזו אולי הנקודה החשובה ביותר, כל הכספים שהאריסונים והעופרים (כשם גנרי, אם כי כנראה לא רק) תורמים הם בסכומים נמוכים יותר ממה שהיו משלמים אלמלא הטבות מס ולהטוטי חשבונאות.
    אז תסלח לי שאני לא נופלת מהרגליים בהערצה כשגורמים עם כמות כסף שבחיים אני לא אראה בעיניים נותנים חלק קטנטן ממנו לטובת "מתנות" לנו פשוטי העם.

    את יודעת משהו גלית? גם אני חושבת שגופים מסחריים אכן צריכים להרוויח. אני גם לא אנטי-קפיטליסטית כמו שאפשר לטעון בדמגוגיה מסוימת. אבל מה? יש פער בין קפטילזם לקפיטליזם חזירי, ויש להכיר בשיטה (ולקחת בה חלק. גם אני מחזיקה חשבון בבנק גדול ולא, למשל, בבנק הדואר או מתחת לבלטות), ועדיין לבקר אותה – כי יש מה לבקר. והעובדה שאתם חושבים שארגון הרצאות הוא "מתנה" שאני אמורה להגיד לה תודה, מעידה על הכבוד המועט שאתם רוכשים ללקוחות שלכם. גם לסוס שניתן במתנה צריך לבדוק את השיניים (כדי למנוע מצב שמשלמים הון לוטרינר), בטח אם הסוס הזה נקנה בין השאר מכספי. ואני, אני בכלל לא רציתי סוס.

    איך יאיר כתב? אנחנו לא מטומטמים. לא כל הזמן, לפחות. לפעמים מבין אדי הטמטמת מצליח להבזיק גל הבנה. אבל מה זה משנה, אדיפוס-שמדיפוס, העיקר שנשלם את עמלת השורה.
    (אם כי בניגוד אליו, אני דווקא אשמח שתגיבי. אפילו שאולי זה לא כל כך נוח. ואם את חושבת שזה לא תפקידך, את מוזמנת לשלוח את הגורם הרלוונטי מהדירקטוריון. מבטיחה שהדיון ימשיך להתנהל בצורה מכובדת כמו עד עכשיו).

  38. אינדינגב מקרב את המרכז לפריפריה הגיב:

    ואני אהיה שם.

    oh yeh

  39. הדר הגיב:

    גם אני אהיה שם!

    הייתי בשני הערבים הקודמים – על עכו ועל ערד ומאוד מאוד נהניתי.
    אז גם הערב אני מתכוונת ללכת (ואפילו מצטרפים אלי חברים).

    גיא – אתה עושה עבודה נהדרת. כל הכבוד! ולמי אכפת אם זה בבנק או בבית אריאלה (סתם עלה לי לראש…)?

    קרמבו – אני אשמח לקבל ממך פרח (שושן צחור, אגב אם ממש אכפת לך לדעת מה אני אוהבת…)

    oh yeh 🙂

  40. קרמבו הגיב:

    הדר הנה לך…

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%A6%D7%97%D7%95%D7%A8

    (מי אמר שהאבירות מתה?)

  41. קרמבו הגיב:

    אגב, אם מישהו מעוניין בשיניי סוס במקרה שהיה לי רזרווה

    http://www.rivistadiagraria.org/images/news/98__immagine_03.jpg

  42. אנגלופיל הגיב:

    סתם בלי קשר לכלום ואולי כי אני קצת באווירת באפי למרות שאני עדיין לא ממש אוהב את הסדרה, הקשבתי היום ל-Cocoon Crash של קיי'ס צ'ויס (גם ראיתי אותם בהופעה ביוני 1999 כשהם חיממו את גארבג' בהאנגר 11). המוזיקה שלהם עוד יותר בינונית ממה שזכרתי בשנות התשעים וחוץ מ-"Everything For Free" הבאמת ענק הלחנים לא מתרוממים והטקסטים די בנאליים כמו חרא מונטנה, וממה שאני זוכר Paradise In Me עוד יותר מביך. זה חבל כי "הכול בחינם" עצמו הוא שיר ממש מעולה ומרגש, כל-כך הרבה פלרטטנות ובלבול מיני דחוסים ב-3:44 דקות בלבד. חבל שאי אפשר לראיין גם את בילי קורגן כמו שראיינו פעם את שרה בטנס למגזין השרת.

    לא, באמת שעצוב לי על האלבום הזה אם אפילו גיל נורטון הענק לא הצליח להציל אותו מהשיממון.

  43. הדר הגיב:

    תודה קרמבו 🙂

    מי אמר באמת…?

    ואגב, חזרתי מ- 9:9. היה מצויין !!!!!

  44. אמיתי ס הגיב:

    מה שהעלמה אמרה, רק בצורת סיסמא:
    רוצים צדק, לא רוצים צדקה!

  45. אמיתי ס הגיב:

    אה, וגלית?
    את אחת מה-99%, ואת מדבררת במרץ את ה-1%.
    תנחומיי.

  46. אמיתי ס הגיב:

    וכנ"ל לך, גיאחה.

  47. יעל ר. הגיב:

    אני אחזור לנושא המקורי ואתייחס לטענתו של יידים על ספידים על כך שכיום "תל אביב" שמול הפריפריה היא כל אזור המרכז, כי אין לטענתו הבדל בין ראשל"צ לחולון או לנתניה.

    יש ויש.
    מי שחושב כך כנראה שלא נסע יום-יום לעבודה בת"א באוטובוסים מהוד השרון.

    כיום גם במרחק של חצי שעת נסיעה ברכב מתל אביב ישנה פריפריה. היא כזו בגלל שהתשתיות בארץ מחורבנות בצורה בלתי רגילה. אני מהחולמים לעבור לגור בתל אביב. למה? מחוסר ברירה. כדי שסוף סוף אוכל להפסיק את זוועת האוטובוסים.
    לא ייתכן שבמדינה מתוקנת כל הפריפרייה תשב בעוצר בשישי-שבת בגלל שעסקנים חרדיים החליטו. לא ייתכן שבתום בילוי בת"א – אם יש בכלל אוטובוס לילה שפועל יומיים בשבוע – הנסיעה הביתה תיקח שעה וחצי למרות שאין פקקים בכלל והמרחק הוא חצי שעה ברכב. לא ייתכן שרכב הוא האופציה היחידה, ועם תוספת אחזקתו והדלק הגעת לאותו שכר דירה שבגללו נמנעת מתל אביב.

    תחבורה היא המפתח, כי היא מייצגת נגישות.
    וגם פירוק הריכוזיות – 70% מאירועי התרבות בישראל מתקיימים בתוככי תל אביב. זה מספר מקומם, במיוחד כאשר מדובר על ארץ קטנה, שבה האמנים יכולים לקום ולצאת גם ליישובים מעט יותר רחוקים בלי מאמץ רב או צורך בטיסה. גם מקומות העבודה מרוכזים מאוד במרכז הארץ. אז איזה סיכוי יש למי שרוצה לחיות בפריפריה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *