23 בדצמבר 2006

עונג שמונג: ניימן

מה קורה פה, ואיפה העונג? הסברים בראש הבאר השמאלי
הו, מה פלאי הוא הניימן. מכיוון שהזיכרון שלי כה רעוע, אין לי מושג איך ומתי התוודעתי לפלאו של הניימן. אני חושב שמישהו שלח אותי לקרוא משהו בבלוג שלו, כשעוד ישב בישראבלוג, או שאולי הגעתי לשם מוובסטר בימי הזוהר שלו. כך או כך, קראתי, ואז קראתי עוד פוסט, ועוד אחד, והתאהבתי. מה יש לומר, הבחור אוהב מוזיקה טובה, אוהב את הצדדים המשעשעים והמעניינים של הרשת, חנון מגניב ומודע לעצמו מהסוג שאני כל כך אוהב לקרוא, והוא משתדל (ונראה כי מצליח) לשלב בחייו בין אהבה גדולה למוזיקה, מחשבים ובירה. בעיקר בירה. אם מי מתושבי המרכז רוצה לדעת מה כיף וכדאי לעשות בערב, מדי שבוע מפרסם ניימן את "אירועי השבוע האמיתיים", המדריך הכי מקיף והמסננת הכי טובה שאני מכיר לאירועים מעניינים באמת, מפאבים דרך הופעות ועד אירועי קומיקס או הרצאות מרתקות. איכשהו הוא מוצא את כל הטובים. את המיקסטייפ הזה הוא ערך עם סלע, חברו הטוב שאוהב מוזיקה. כיף כפליים למקסטפ יחד!

המיקסטייפ של ניימן [קובץ rar, כ-31 מגה או בראפידשר]

אין דבר יותר כיף מלכתוב דעתך על שירים שאתה ממש אוהב. הבה נתחיל להריץ את הסרט:

Tiamat – Neo Aeon (intro) – לפעמים יש שירים שקשה לדעת אם הם ספציפית מתאימים לטעמך האישי והמוזר, או שגם אחרים יכולים להתאהב בהם. Neo Aeon של Tiamat הוא בדיוק אחד כזה. אין בו מילים, או סיפור או משהו דומה – למעשה, הוא בכלל לא שיר, אלא רק קטע הצגה לאלבום Astral Sleep של להקת המטאל מתחילת שנות התשעים. למרות כל זאת קטע זה התעלה בעיני בכמה רמות מעל שאר האלבום (שהוא די בינוני בתכל'ס), ושמעתי אותו עשרות פעמים, אם לא יותר, במהלך השנים האחרונות. מבחינתי הוא מושלם לפתוח כל אוסף שירים. אגב, עובדת היותו שיר של להקת מטאל לא אומרת, חלילה וחס, שהוא רועש. יש כאן מקרה קלאסי בו אמני הרעש בוחרים לעשות שקט.

Andrew Bird – A Nervous Tic Motion Of The Head To The Left – בעולם מושלם השיר השני היה המשך מתפרץ לסיום המבעבע של Neo Aeon. אבל מה, אנחנו לא חיים בעולם מושלם, וקטע רועש היה לחלוטין לא מתאים לרוח הכללית של המיקסטייפ. מצד שני, קשה לקרוא לשיר המדהים של אנדרו בירד, שסלע בחר, "פשרה". זה שיר שמתחיל שקט, ואחרי שלושים שניות פורץ ברכבת הרים של שריקה מתגלגלת. כיף טהור הגורם לך לרצות לעשות תנועות קטנות ועצבניות עם הראש. שמאלה כמובן.

Jack Johnson – Better Together – עוד קטע מצוין שסלע בחר. שיר אהבה כמו ששיר אהבה בוגר צריך להיות: לא מתלהם, לא דרמטי ולא ילדותי – אלא סתם מציין שהרבה יותר טוב ביחד מאשר לבד. מסקנה נכונה תמיד.

Monkey Swallows The Universe – Sheffield Shanty – בבלוגי המוזיקה הנוכריים היה הייפ עצום סביב הסינגלים ש Monkey Swallow The Universe שיחררו עוד לפני שאלבומם הראשון יצא. איכשהו. ההייפ עצמו לא המשיך לאחר יציאת האלבום (או לפחות, אני לא שמתי לב אליו), והלהקה לא הפכה לדבר-הגדול-הבא כמו בתחזיות. השיר במיקסטייפ מהווה אחד מהסינגלים שיצרו את ההייפ. הוא חלק, מהנה ובתקווה גם מסביר למה כה רבים חיכו לאלבום.

Danielson – Ship The Majestic Suffix – לא הרגשתי במהלך השנה שהאלבום של משפחת דנילסון מקבל את הכבוד לו הוא ראוי. כן, כתבו עליו פה ושם – אבל למרות שרוב הביקורות היו חיוביות, רובן לא התייחסו אליו בתור מועמד ראוי לתואר אלבום השנה כפי שאני מרגיש כלפיו. למזלי בא סיכום השנה של מגנטיק באפונים בחלל ותיקן קצת את המעוות – ועכשיו תורי להמשיך. השיר באוסף הוא אחד השירים האהובים עלי בדיסק מצוין זה. שילוב של פנטזיה וספינות תמיד גורם לי לחשוב על כל סדרות הפנטזיה עבות הכרס שאני קורא. המוזיקה הקופצנית משלימה מצוין את אווירת הדמיון, וכמובן שגם מילות הפתיחה של השיר: “לפני זמננו", מוסיפות לעניין.

The Grates – Sukkafish – את השיר הכי רקיד וקופצני באוסף שמתי בדיוק באמצע. כמו שצריך לטעמי. המילים לא מתיישבות עם המוזיקה הסופר-שמחה, ומדברות קצת על מוות והתאבדות. אבל בינינו, מתכונים של עצוב-שמח ומר-מתוק יוצרים לפעמים שילובים נפלאים.

Damien Rice – 9 Crimes – לא הרבה יודעים זאת, אבל מטרתנו הראשונית הייתה לעשות מיקסטייפ דואטים. כוונה זו נפלה לאחר שהבנו שאין לנו שמונה דואטים לא מוכרים ומעניינים להשמיע לקהל העונג, וכך נשאר בדיוק דואט אחד שסלע בחר ואוהב במיוחד. דמיאן רייס וליסה האניגן יוצרים שיר עצוב ובעל עוצמה רבה היוצר אווירה של התחלת הסוף. למרבה הפלא זוהי בדיוק התחלת הסיום של המיקסטייפ. איזו מקריות מדהימה.

Jason Molina – Get Out Get Out Get Out – “את אוהבת את זה?" שאלתי את ידידתי לאחר ששלחתי לה את Get Out כפול שלוש. “כן. שיר מאד מרגיע" ענתה – וצדקה. מונוטוניות השיר של ג'ייסון מולינה מתחילה משמו, החוזר על אותו הביטוי שלוש פעמים, ממשיכה בקצב קבוע ובאקורדים כמעט זהים שחוזרים בדיוק מושלם כל כמה שניות. השם יודע כמה חרשתי את השיר הזה השבוע – ולבטח אחזור עליו בעתיד כשארגיש שיש מקום ממנו אני חייב להימלט – וכמה שיותר מהר.

4 תגובות על “עונג שמונג: ניימן”

  1. מאת סנדי ש:

    אני מורידה (-:

    אני אשמע את זה עם בירה ליד המחשב

  2. מאת מוטרד:

    Gays Alert!

  3. מאת ערן כץ:

    איזה יופי של מיקסטייפ!

כתיבת תגובה