30 בדצמבר 2009

ספירת העונג: האלוהים שלי עייף

[מאת: עמית לוי]

sfiratbarזה חייב להיות בירושלים. בדיסטופיה הפרטית שלי, עשויה להיות זו ההופעה האחרונה בעיר. שש נפשות אבודות, כל אחת בדרכה, אוחזות בידיים רועדות בכלי המשחית. הקהל דומם ומתקשה להאמין.

צליל ראשון נשמע: באסים רועמים, כמעט צורמים, מפלחים דממה מתבקשת. "בכל סיבוב השמיים נעשים אדומים", יורה הסולן המיוסר למיקרופון, מחייה את השורה המתה שנאלצה להסתפק כמעט 20 שנים בכתובות גרפיטי דהויות, "בין בוץ לביצה, בלילות העירומים". חריקות גיטרה, תופים במקצב מארש, קלידים סינתטיים חמוצים.

"Live in Bet Shemesh!", הוא צורח, ואני יחד איתו. אחרי מה שנדמה כעידן ועידנים בהם התנחמתי בשברי הקלטות, "נושאי המגבעת" מעניקים לעולם הופעת איחוד שמתבשלת מאז ערב המחווה בבארבי.

השיר הבא הוא "רוכסן", מעין פצוע שהושאר בשטח. בחירה מעניינת. אחריו "מתנה לחג", בגירסת "אגנתה פאלסקוג". אני מעדיף את גירסת הקסטה, אבל לא מתלונן. איגי וקסמן מצטרפת ל"יש לי חברה", בביצועה המתקתק והמוכר. הבחירה הבאה קצת תמוהה בעיני – "בום וטראח", אחד מהסתמיים של הלהקה. "מה עם 'ביקור בהר'?", אני שואל, אך השאלה נבלעת ברעש הגיטרות.

הערק מתחילת הערב נותן אותותיו. כאב עמום מתפשט בראשי. בינתיים על הבמה, נדמה שרק לרם אוריון עוד נותרו אנרגיות. אולי הוא היחיד שלא היה שם מספיק זמן כדי לאבד את התשוקה. פישוף מסיים, מתנשף, את הגירסה האקוסטית של "אני טקסט פוליטי", ועוצר כדי להודות להד ארצי ושלומי ברכה על ההפקה ההיא.

החדר כולו מסתחרר סביבי. פישוף אומר משהו, אני כבר לא מבין מה, וגורם לכולם לחייך – כולם, חוץ ממני. צלילי גיטרה ראשונים נשמעים. "מה הטעם בכבישים ללא מוצא?", שר פישוף, והסומא המילולי עושה את שלו. הקהל משתולל. האולם נראה קטן כל-כך ומחניק, ואני לא מסוגל לנשום ומנסה לאתר את היציאה, אך נדמה שהיא איננה. כאב הראש בלתי נסבל.

"הבא בתור הוא סוס!", שרים יחד פישוף, אלברט, כהן, אדר, הורוביץ, אוריון, צביקה פיק, הקהל, ואולי העולם כולו, ואני מתעורר בבהלה במיטתי. במטבח, עם כוס מים קרים, רק מחשבה אחת מהדהדת בראשי: אסור לנושאי המגבעת להתאחד לעולם.

לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"

phshl9600מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.

6 תגובות על “ספירת העונג: האלוהים שלי עייף”

  1. מאת איה:

    תיאור די מדויק של החלום שלי. מעולה בהחלט.

  2. מאת טל:

    ואו. מסכים עם כל מילה. מעולה.

  3. מאת עמית:

    תודה על הפידבק.

  4. מאת אסף:

    זה הכל שמות של מקומות

    שאף פעם
    לא

    נגיע אליהם

    . . .

כתיבת תגובה