20 במרץ 2008

ספירת העונג: The Golden Age

בק נפרד מחברה שלו. ושכולם ידעו.
זאת מין מגמה לספר על הצליל הראשון. מכניסים את הדיסק, ומהדממה שלאחר המכניוּת, קריאת הדיסק, מגיח איזה צליל שמייחד את הרגע שלפני לרגע של עכשיו.
ההמתנה הדרוכה, הברוכה, עליה מספרים במדור עמיתיי, לצליל השקט שמכניס את האלבום להילוך. כמו התנעה שקטה של מכונית.

השיר הזה, "The golden age" של Beck מתוך Sea change, מציית לכלל ופותח בגיטרה אקוסטית, נכון יותר לומר ב"ריף תחילת הופעה". שש שניות אח"כ מופיעה יללתה החרישית של החשמלית, שלוש שניות נוספות והנה מופיעה המוזיקה האמיתית בצורת מרימבה גבוהה, חשמלית והזוייה.

כשאני מדמיין את הסיטואציה בה אני רוצה להיות כשאני שומע את השיר הזה , את האווירה שהשיר הזה נותן לי הייתי מתאר כנסיעה ארוכה בחזרה הביתה אחרי ריב במרחק קילומטרים רבים, דמדומי ערב, בנגב, עם מכונית אמריקאית גדולה עם גג נפתח. עם יד על הלב, אני בספק עם הדימוי הזה מקורי במיוחד. למעשה, אני סבור כי בעודכם מקשיבים עכשיו לשיר אותה תמונה עולה בראש.

משהו בשימוש באפקטים מ-"Karma police" בסוף השיר, העומס שבכלל לא ניכר על הסאונד והריחוף של הקצב והמילים מצייר תמונה של מדבר תוך כדי נסיעה אצל כל חבר ששאלתי אותו על כך. זאת בעיניי הגאונות האמיתית של כל שיר פתיחה, היכולת ליישר את קו המחשבה של המאזין, להיות מוכן לשיתוף היוצר את החיים שלו כפי שבק מיטיב לצייר אחת לשנתיים-שלוש.

Beck – The golden age
מתוך האלבום Sea change משנת 2002

[מאת נוי רוטברט]

ספירת העונג: כל הקטעים

2 תגובות על “ספירת העונג: The Golden Age”

  1. איתי הגיב:

    אין ספק שמדובר בשיר מדהים ,אבל בעניין הנהיגה במדבר, אני מתאר לעצמי שזה פשוט בגלל שהוא שר:
    Put your hands on the wheel
    ו:let the desert wind cool your aching head

  2. עומר הגיב:

    כן, באמת יש ז'אנר כזה של שירי נסיעה. זה תמיד שירים טובים כאלה, של הלילה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *