מילים זה רק כללים וחוקים: G-L-O-R-I-A, כולם ביחד.

אם הייתי יושב הייתי נופל מהכיסא. למזלי שכבתי על המיטה, מריח את החוברת של הדיסק, מרפרף בקולאז' התמונות. 'גלוריה' של פטי סמית' זו ההתחלה שלי. את הדיסק קניתי ככה-סתם. שמעתי איזו מילה על פטי סמית' והחלטתי להמר ולתת לה צ'אנס. את הדיסק קניתי בפיקדילי הישן בירושלים (רחוב ש"ץ), פיקדילי של לפני ההסתבכויות והשערוריות והסגירה והפתיחה והסגירה. קרעתי את הצלופן, הופ – הדיסק למערכת ואני שוכב על המיטה בפוזת האזנה.

זה התחיל עם פסנתר איטי, אפל שרק נתן קצת קצב. ואז הגיע הקול של פטי: חזק, עֹצמתי, מלוכלך שהכריז ש-"Jesus died for somebody’s sins but not mine… my sins – my own, they belong to me" . יש כאן פרובוקציה מיידית ויש כאן גם לקיחת אחריות מלווה בהתרסה ויש כאן מוזיקה מעולה. הקצב מתגבר, הגיטרות נכנסות והדקלום הופך לשירה, לנהמה, לצעקה.

גלוריה המקורי הוא שיר רוק סטנדרטי של ואן מוריסון. פטי, במה שהפך לסימן היכר, לקחה את השיר, לקחה במובן המיני (באנגלית) – לקחה עליו בעלות בצורה כל כך משכנעת עד שוואן מוריסון נשמע כמו להקת גראז' שעושה קאבר לפטי. מוריסון, כדרכם של רוקרים (גברים) שר על ההתאהבות שלו בגלוריה המופלאה שעושה לו רק טוב ("oh, she makes ya feel so goooood, oh she makes ya feel alright"). פטי סמית מבצעת את השיר ובמקום לתת גרסה נשית מרוככת היא שרה את הזוית הגברית ולוקחת אותה עוד כמה צעדים קדימה. היא מוסיפה כמה מילים, משנה כמה אחרות והופכת את השיר לאובססיבי ואלים – אם כבר רוק אז שיהיה פאנק. היא שרה כמו גבר ומורחת גם שכבה של אירוניה כדי שנתבלבל ולא נדע אם זה שיר חייתי מלא תשוקה ואלימות או פארודיה על מאצ'ואיזם שקורס אל מול גלוריה החיננית/פאם-פטאלית וכבר לא ברור אם הוא כבש אותה, או להיפך – הוא לגמרי שבוי בקסמיה.

השיר הקצר הזה, השיר הראשון באלבום הראשון של פטי סמית' הוא דחיסה של כל המאפיינים של פטי סמית' לחמש דקות, כך הבנתי מאוחר יותר (אחרי עוד כמה אלבומים והרבה שעות האזנה). יש כאן את החיבה של פטי לקאברים, את השירה הייחודית, הפסנתר והגיטרות, הקצב, הצעקות ודיקלומי השירה. יש כאן את הרמיזות האירוניות ואת העיסוק בג'נדר וגם את הנטייה לצטט ולהתחבר לקונטקסט תרבותי רחב יותר, למשל רמבו שנוכח בשיר הזה במוטו האנרכיסטי לעילא: The words are just rules and regulations to me, me. כן – me!

אבל את כל זה למדתי לאחר זמן. בשמיעה הראשונה זו הייתה המוזיקה ובעיקר השירה שהפנטה אותי. השירה ששידרה את כל זה מעבר למילים.

Patti Smith – Gloria
מתוך Horses, משנת 1975

[מאת: אורן]

ספירת העונג: כל הקטעים

העינוג הזה נכתב ביום יום ראשון, 10 בפברואר 2008, בשעה 14:52, והוא זרוק במגירת ספירת העונג. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-רסס 2.0‏. אי אפשר כרגע לכתוב תגובות או לשלוח פינגים לסיפור הזה.