12 בפברואר 2008

ספירת העונג: כמה יוסי

איך שלא תסתכלו על זה, "כמה יוסי" הוא אחד השירים הכי טובים ברוק הישראלי ולא במקרה הוא פותח את אחד האלבומים הכי טובים במוסיקה הישראלית.
נגינת הגיטרה הרכה ב-4 שניות הראשונות של השיר מתחלפת בדיסטורשן העצבני מהגיטרה החשמלית, כאילו תופסת את המאזין שזה אך סיים להאזין לעוד שיר גיטרות רכרוכי, ומעיפה אותו רחוק רחוק במרחבי הזמן-מקום לעיר חולון ולתקופת הנעורים של אחד, ברי סחרוף.

האווירה שנוצרת במנגינה המהירה ותזזיתית של השיר היא של חוסר מנוחה ותנועה מהירה, כזאת המאפיינת את תקופת הנעורים שבה רצינו להספיק הכל ולא לוותר. זה נשמע כאילו ברי סחרוף (יחד עם רע מוכיח) מנסה להוציא אותנו משגרת היום המשמימה ולהזכיר לנו שפעם היינו נערים חסרי מנוחה ש"מחפשים עניינים", שלא מתפשרים ולא מוותרים לעצמנו על שום דבר. סחרוף שר בפשטות את כל הזיכרונות שלו על "לחם עם חלבה", "גשם של גוגואים" ועל כל אלה שהתערבבו בחולות. מלבד העובדה שאחרי השיר מגיע אלבום מופתי, השיר הפך לסוג של שיר מיתולוגי שיש מאחוריו סיפורים ותהיות בין כל קבוצה של נערים ונערות שפתאום מגלים את השיר ומתחילים לשאול את עצמם מי היה יו"ר הכנסת (יוסף שפרינצק), מי זה שלמה (מזרחי, גיטריסט להקת "הבמה החשמלית" שברי אהב) ומי זאת לעזאזל פאני היל שעברה מיד ליד (ספר ארוטי על נערה מתירנית מהמאה ה-18). לכל אלה מצטרף הפזמון המעולה עם הילדים שלא מבינים מה הם אומרים (והגיע הזמן שמשהו יגלה) והצעקה המטורפת שאומרת רק דבר אחד "חופש!!!"

הפלאשבקים של סחרוף מתוארים בצורה אותנטית וישירה, בלי יותר התחכמויות או משחקי מילים מפולפלים פשוט תיאור חם של אירועים, צלילים, צבעים, רגעים וטעמים – כל כך פשוט שזה נשמע כמו השיר שאנחנו היינו כותבים על תקופת הנעורים שלנו, אם רק היינו כותבים אחד כזה.

ברי סחרוף – כמה יוסי
מתוך סימנים של חולשה, שנת 1993

[מאת אילן יוסים]

ספירת העונג: כל הקטעים

9 תגובות על “ספירת העונג: כמה יוסי”

  1. מאת תמר [כלשהי]:

    שיר מופתי, אין ספק

  2. מאת שני:

    דווקא מגניב ששמת את הקליפ.
    לא ראיתי אותו כבר שנים,מאז ימי ערוץ תשע המקומי הישן שהיו חורשים על אינסוף קליפים טובים.זה מחזיר אותי בדיוק לתקופת הנעורים שעליה דיברת.

    ומסתבר שפעם היה נורא מגניב לעשות קליפים בשרותים…

    ואני לא יכולה להתחיל אפילו לנסות לתאר כמה השיר והדיסק אהובים בעיני,אז אני לא אנסה.
    אבל סחתיין!

  3. מאת מרקוביץ':

    והערב בפינת "בשביל זה המציאו את יוטיוב",
    גירסת ברי + שלמה מזרחי (באיכות חרא, אבל עדיין מעולה):

  4. מאת ינון:

    אחחחח ברי.

    לגבי השירה של הילדים בפזמון – שאלתי פעם את ברי, בתקופה שהייתי אורב לו בדלתות אחוריות לפני ואחרי הופעות :). הוא אמר שהם השתמשו בהמון תקליטים ישראלים ישנים לסימפולים, ואין לו שום מושג מה זה היה. כנראה שלעולם לא נדע…

  5. שיר משובח (במיוחד בהופעות), דיסק מופתי. כמעט כתבתי עליו בעצמי. תמיד רציתי להיות הסימפול של הצעקה בו (:

    אני עוד זוכרת את מופע המחווה לשמוליק קראוס בערד 1993 שברי הפיק מוזיקלית, והוא עולה לבמה בשעה קטנה של הלילה אחרי הקספרים, זקני צפת, איפה הילד, נקמת הטרקטור ושאר גיבורי התקופה, ומכריז: "שיר חדש בהשמעת בכורה עולמית! קוראים לו 'כמה חול כמה יוסי'". בערך חצי קהל זיכה אותו בפרצוף המום של "כמה מה?!".

  6. הגירסה של ברי ושל שלמה מזרחי מעולה! איך לא ראיתי את זה?

    וללא ספק אחת הגירסאות הטובות ביותר של השיר היא בדיסק LIVE האקוסטי.

  7. מאת y99:

    שיר גדול. הרבה מעבר ל"שיר".מובן לי במיוחד בתור חולוני בצ'כונה הרבה שנים. כתבת יפה.

  8. מאת מקס צ'פלין:

    שלא לדבר על ההפקה בסגנון הטכנו/רייב של אותה תקופה, שהופכת את השיר לאייקון של שנות ה-90 המוקדמות.

כתיבת תגובה