היעדר הגיטרה בתחילת השיר לא אמור להפתיע אף אחד. בכל זאת מדובר באחת הלהקות המינימליסטיות ביותר בעולם האינדי האמריקאי, כזאת שבאלבומה הקודם, Kill The Moonlight, הצליחה לבנות מלודיות מושלמות מתופים וקלידים בלבד (”The way we get by”), או אפילו מהברות גרוניות (”Stay don’t go”). ואכן מקצב הבס/קלידים/תיפוף/שירה הבסיסי שפותח את השיר מציית במלואו לסטנדרט של הלהקה – אבל הגיטרה, כשזאת מופיעה, עושה את כל ההבדל.

על פי הקרדיטים של השיר, בריט דניאל, הסולן, הוא גם האוחז בגיטרה, אך הדבר האחרון שהיא עושה הוא ללוות את השירה. זאת מופיעה תחילה כפידבק תוקפני וקצרצר כדקה מתחילת השיר, ותופסת לאט לאט נפח הולך וגדל. הגיטרה של דניאל לא מצייתת למקצב האוורירי – היא חותרת תחתיו, רוחשת ברקע ואז פורצת באלימות דרך הסדקים במקצב השברירי, מנצלת את חולשותיו, עד שהיא מאיימת להטביע אותו כליל – ואז נמוגה. מאפשרת לתיפוף האיטי להוביל את השיר אל סופו.

The beast and dragon, adored הוא לא רק השיר האהוב עלי של ספון ואחד האהובים עלי בכלל מהשנים האחרונות, הוא גם כזה שמשדרג את כל חוויית ההאזנה ללהקה, שכל פעם שאני נתקל בפשטות המקסימה של הלהקה, אני נזכר ביכולת שלה לקחת את הנוסחא המוכרת ולנפץ אותה למשהו הרבה יותר מיוחד. מצד שני, אם הם היו עושים את זה בכל שיר ושיר – זה לא היה מיוחד כלל.

Spoon – The Beast and Dragon, Adored
מתוך האלבום Gimme fiction, משנת 2005

[מאת נמרוד]

ספירת העונג: כל הקטעים

העינוג הזה נכתב ביום חמישי, 14 בפברואר 2008, בשעה 21:48, והוא זרוק במגירת ספירת העונג. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-רסס 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר, למרות שאני לא מבין מה זה אומר;