4 בפברואר 2008

ספירת העונג: Five Years

נותרו לנו חמש שנים, איזו הפתעה…
האלבום "עלייתם ונפילתם של זיגי סטארדאסט והעכבישים ממאדים" נפתח דווקא בסוף.
סוף העולם. אפוקליפסה. כאוס. בלאגן. נשיקות אחרונות. השתטחויות על קברי-צדיקים. בריחה. פאניקה (בלי פאניקה!). הרס. התאבדויות. בכי. ופרצוף אחד יפה ששותה מילקשייק.

אבל למה אנחנו קופצים קדימה? בואו נתחיל מההתחלה.
שיר פתיחה צריך התחלה טובה. זה נשמע קצת מטומטם, אבל תחשבו על זה שלא כל שיר יכול להיות שיר פתיחה. שיר פתיחה של אלבום צריך להיות מיוחד.
איזה צליל שבולט מעל הכל, איזה ריף של גיטרה, איזה באס שמרטיט אותך, משהו.
ו-"Five years" מתחיל נכון.
האלבום נכנס למערכת. לחצת על פליי. ואז מתחיל התיפוף. עדין ורגוע. הכל עדיין שלו. כמו פעימות לב שמלוות בקצת נקישות על ההאיי-הט. לאט-לאט, כמעט בלי שנרגיש, הווליום מתגבר ומתגבר.
ואז בואי מתחיל לשיר, מלווה בפסנתר וגיטרה. פריטה עדינה. 4 אקורדים. לא צריך יותר מזה בשלב הזה.

החדשות בדיוק הגיעו. נותרו לנו חמש שנים לבכות בהן
גזר-הדין כבר פה, אין לאן לברוח חוץ מלהשלים עם המציאות שנידונה לנו.
אבל נדמה שדווקא עכשיו, כשגילינו על הסוף, אנחנו מתעוררים: טלפונים, צעצועים, קולות, טלוויזיות, הכל כ"כ פתאומי, כ"כ דחוס.
ואז, מתוך כאב ראש עצום שתוקף אותו הוא רואה את הביזאריות של המין האנושי. כל הפחד, הכאב, הבחילה, ההתמודדות הלקויה עם הטרגדיה, הכל יוצא החוצה לעיני כולם.

לא חושב שידעת שאת מופיעה בשיר הזה
ואז מגיעה מי שזו לא תהיה, מעיין אי של שלווה בתוך כל הרעש, ובואי דואג רק לה.
העולם מסביבו משתגע, מאבד את הצפון, אנשים קופצים מבניינים, מזג-האויר קר, הגשם יורד,
וכל מה שהוא רואה זה רק בחורה שמחייכת אליו.
וזה בעצם מה שחשוב, לא?

(הערה: רציתי לכתוב פה קצת על האלבום כולו, ובמיוחד על זה ש-"Rock 'n roll suicide " שהוא השיר הכי-הכי ששמעתי בחיי, אבל אני מניח שיש מספיק פורומים באינטרנט שמדברים על האלבום, אז החלטתי לוותר. חוצמזה, אני מוגבל ב-300 מילים…)
הנה לינק לשיר, בביצוע עם ארקייד פייר.

David Bowie – Five years
מתוך The rise and fall of Ziggy Stardust and the spiders from Mars, שנת 1972

[מאת: חבר של ביבר]

ספירת העונג: כל הקטעים

11 תגובות על “ספירת העונג: Five Years”

  1. קסטה הגיב:

    וואו לא ידעתי על הביצוע עם ארקייד פייר

    (גיא – מרענן שלא יודעים מי הכותב ומגלים רק בסוף)

  2. AnnotatedSnark הגיב:

    אח, איזה שיר איזה…

    לא יאמן.

    אז נשארו לנו חמש שנים? מי בא לים?

  3. שני הגיב:

    איזה יופי כתבת!

    כל פעם שאני אשמע את התיפוף הזה האוזניים יזדקרו ואני אחייך…

    אני לגמרי איתך במיוחד לגבי Rock ‘n roll suicide,והיה שווה להוציא את הדיסק הזה ולהמציא את דיוויד בואי רק בשבילו.אולי השיר האהוב עלי שלו ובכלל…
    אני זוכרת שכששמעתי את הדיסק והשיר לראשונה לפני כך וכך שנים אי שם בגיל 14,נפעמתי..
    ואז הגיעה ההתגלות-

    דיוויד בואי הוא אלוהים.

  4. יופי של כתיבה על שיר פתיחה משובח.

  5. ינון הגיב:

    כל מילה. פשוט כל מילה.
    אכן השיר שהכניס אותי לעולמו של הגדול מכולם.
    איך לא חשבתי לכתוב על זה בעצמי?? 🙂

  6. שירה ז. הגיב:

    כדאי לראות גם את זה

    http://www.youtube.com/watch?v=louXPUW7tHU&NR=1

    (ביצוע שלו מ-1972 איזה חתיך!! שיואו!!)

    תענוג של כתיבה ובכלל..

  7. דותן הגיב:

    אני מת על האלבום הזה 🙂
    בהתחלה לא השתגעתי על FIVE YEARS אבל אחרי שהתרגלתי אליו קצת יותר אהבתי אותו.

    את רוקנרול סואסייד אני לא אוהב כ"כ.

    ה-שיר באלבום בעיניי הוא starman 🙂

  8. ארז הגיב:

    חשבתי לכתוב "ספירת" על זיגי סטארדסט, זה כל כך מתבקש באלבום קלאסי שכזה.
    עוד דבר שמיוחד בשיר הפותח הזה הוא המקצב שלו של 3/4 ולא 4/4 "קלאסי" של רוקנ'רול, כמו וואלס או אולי כמו וואלסנ'רול שלוקח אותך לתוך העולם המיוחד של זיגי.
    מאחור על עטיפת האלבום היה כתוב:
    TO BE PLAYED AT MAXIMUM VOLUME
    כמה שזה מתאים ונכון!

  9. היה כתוב…
    בהוצאות החדשות משום מה דאגו למחוק את המשפט הזה. נבלות.

    ואיך אפשר לא לאהוב את Rock 'n roll Suicide???
    זה השיר שצריך להופיע במילון ליד המילה "שלמות"!
    לחן, מילים, עיבוד, ביצוע, כוח, רגש… לשיר הזה יש את הכל. והוא חותם את האלבום בצורה כ"כ משכנעת.
    You're not alone. Just give me your hands, cuz you're wonderful…
    שלמות.

  10. רוית הגיב:

    וגם זה – של סולן פלאסיבו מלווה באקוסטית בלבד – מפתיע, מרענן ומקסים (ומדהים כמה שהשיר הזה חזק כל פעם מחדש)

  11. סם הקוסם הגיב:

    אין עליך ביבר!!!!!!!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *