30 ביולי 2006

ספירת העונג: Morrissey

[כותבת: פטריק פול]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

אני לא זוכרת איפה, אבל מישהו כתב פעם שהוא מסרב לראות את מוריסי לייב, כי זה יהרוס לו את האימאג' – הוא פוחד להתאכזב מגיבור נעוריו. בניגוד אליו, אני כבר מפוכחת. אני יודעת שהבחור כבר לא בן עשרים ,אלא בגיל של אמא שלי, ושאת האותו ה"חדש" אני אוהבת פחות; אבל תמיד יכול להיות גרוע יותר.
לכמה שעות האמנתי שיהיה סיכוי שאזכה לראות הופעה של מוריסי ברומא, עד שבדקתי והבנתי שהוא בכלל בפורטוגל ונורבגיה בזמן שאני משוטטת לי בעירו החדשה. זה גרם לי להבין עד כמה אני רוצה להיות שם – על אף היותו שמן, זקן ובאופן כללי גרסה פחות מוצלחת של עלם החמד הנערי מהאייטיז; אני רוצה שמוריסי יגיע לארץ.

אביר הרחמים העצמיים, כמו שנורא אוהבים לקרוא לך – אתה האליל הבלתי מעורער שלי. מאז ששמעתי בפעם הראשונה את "The queen is dead" והצטמררתי. חשתי הזדהות עמוקה עם הטקסט למרות שלא טרחתי לרדת לעומקו באותה תקופה – עניין של הרגשה, של הזדהות אינטואיטיבית, משהו שמתיישב נכון עמוק בפנים. מאז זה אני ואתה.
לקח לי שנתיים לפתוח את Strangeways ששכב לי בבית – פחדתי להתאכזב. אני מגלה אותך לאט לאט, יודעת שכל גילוי יצמרר אותי מחדש. נכון, אני כבר לא בת 15. כבר נהיה לי קצת לא נעים להזדהות, כי הבדידות מקודשת אצלך באופן מוגזם לפעמים; אבל בכל פעם שאתה מדבר על אמונתך הכנה והאדוקה באהבה, אתה כובש אותי מחדש. אתה יודע כמה שירים של הסמית'ס הספקתי להחליף כשיר שינוגן בהלוויה שלי? (שלושה, בספירה אחרונה.)

גל האלטרנטיב המפואר ששוטף את ארצנו לא יהיה שלם בלעדייך, אליל. בין אם אתה בשלהי הקריירה, או בתחילתו של טיפוס לפסגות חדשות – הגענו לאיזון. אני מחבבת את האלבומים החדשים שלך, ואתה, מצידך, מתחשב בי ומבצע בהופעות, כך מספרים ,שירים ישנים – אפילו מהתקופה של הסמית'ס. ככה שנינו מרוצים.

אנא, סטיבן פטריק, תגיע לארץ, עכשיו. זהו חלון ההזדמנויות היחיד, שלי ושלך. בעוד כמה שנים אתה תהיה יותר זקן, ולי יהיה יותר קשה לאהוב אותך; אתה יודע שאני אהיה הרבה יותר צינית ולך כבר יהיה פחות מקום בעולמי – ראשי יהיה שקוע במקומות אחרים. אם לא תגיע עכשיו תהפוך לפסקול נוסטלגי של נעורים, ואני הרי רוצה שתמשיך להיות רלוונטי, תמיד ברקע.

להורדה: "Let me kiss you" [על פי בחירתו של אחי הגדול. חבר'ה, אל תשכחו לבחור שירים לפוסטים שלכם, או שאבחר אותם בעצמי, היזהרו!]

[ביקורות בשרת העיוור | קנייה במוזיקה נטו | אתר בית]

29 תגובות על “ספירת העונג: Morrissey”

  1. מאריה הגיב:

    כן, רבים ללא ספק יתפקדו להופעה מקומית של האדון.

    למעשה, כעת אני חושבת שיש צורך להעלות ספירת עונג המנמקת דווקא מדוע על דפש מוד לא להגיע (כי מוריסי ורוברט סמית' הם דוגמאות אייטיזיות מוצלחות יותר ואהובות פחות על ידי ההמונים ההמוניים, וגם כי, ובכן, לתמים ברפרטואר כמה שירים נוסח "אנשים הם אנשים" עם ליריקס מגן החובה של הליריקס).

  2. יאללה כבר הגיב:

    מה זאת האופנה הזאת של התנשאות על דפש מוד? הם המוניים, הם זה, הם בלה, הם אמו.
    זה שאתם בוהמיינים מגניבים שיודעים להצטנף בחורף, לשמוע דה סמיתס/דה קיור, לשתות תה עם חלב ולפנטז על לונדון האפרורית לא אומר ש"אנשים הם אנשים" (גם בפשטות לא יומרנית יש יופי – נורא קל לבחור גם את השיר הכי פופוליסטי בקונטקסט כזה) ודפש מוד זה קקה.
    בכלל, מה הקשר בין מוריסי לדפש מוד? למה צריך לדחוף את זה? בשביל להראות כמה מיוחדת את? אנשים שמעידים על עצמם כחובבי מוריסי לרוב סתם עושים ניים דרופינג, וכשעוד מוסיפים "קטילה" על דפש מוד ואת רוברט סמית' אז בכלל יצאת מבינה-מגניבה.
    גדי ב. כתב לאחרונה בשרת שהופעה שהוא ראה של מוריסי הייתה אכזבה נוראית ושהוא היה מגעיל, ולעומת זאת ההופעה של דפש מוד שאותם הוא לא ממש אהב הייתה חוויה אדירה, לידיעת כל חסידי ה"אליל" (פפפףףףף).
    אז חלאס עם נסיונות המאאאגניבות המאעפנים האלה.

  3. גיאחה הגיב:

    גם אני לא מבין את המאגניבות בעניין דפש מוד. גם אני לא הולך להופעה שלהם, אבל הם עדיין להקה שעשתה לא מעט דברים נפלאים, שלא לדבר על החשיבות שלה בקידום הרוק/פופ האלקטרוני.

  4. דואל הגיב:

    אפשר כבר להעלות ספירה על להביא את בלונד רדהד… 🙁

  5. דואל הגיב:

    אה, כן ןלהביא את מוריסיי יהיה אדיר

  6. אלון הגיב:

    קראתי איפשהו בחודשים האחרונים שמוריסי אמר שישראל היא אחד המקומות שהוא רוצה להופיע בהם (והוא יכל לבחור כל מקום, באמת!)… רק שעכשיו זה הלך לעזאזל יחד עם עוד כלמיני דברים.

    הייתי אמור לראות אותו בפסטיבל בספרד והוא הבריז ברגע האחרון. בל אנד סבסטיאן ניסו לפצות את הקהל ועשו את the boy with the thorn in his side. חמודים.

  7. גיאחה הגיב:

    ואני בדיוק רכשתי היום שני ווינילים של הסמית'ס: המלכה המתה, וסטריינג'ווייז, הנה אנחנו באים.

  8. Tyler Durden הגיב:

    אמן שיגיע.

  9. chrisakachris הגיב:

    אמן.
    איפה חותמים? איפה מפגינים? איפה מתפקדים? מה צריך לעשות בשביל להביא אותו?

    פ"פ כתבה יפה, אבל לי יש סיבה אחרת להביא לכאן את מוז. בהופעות שלו נהוג לזרוק עליו פרחים ולקפוץ לבמה כדי לחבק אותו. הוא אפילו מעודד את זה (אני לא יודע אם עדיין עושים את זה, אבל נניח שכן).
    אני בספק אם בהופעה בארץ נעשה דברים כאלה. ואז מוריסי יתבאס שלא זורקים עליו פרחים ולא קופצים לחבק אותו, ואז הוא יהיה עצוב, ואז הוא יחזור לכתוב שירים טיפה-יותר-טובים!

  10. מאריה הגיב:

    אני שונאת את ההמונים. נקודה.
    (וכן, זה אישי ואפילו הדדי).

    לדפשים יש גם שירים לא רעים, אבל ניתן לראות שההמונים אוהבים אותם מסיבות אחרות.
    החנפנות והקונצנזוס מרגיז אותי (כבר חודשים ארוכים שהחגיגה הזו נמשכת, גם דבנדרה זכה למעט ממנה, מה שהתגלה כפלופ ויצר הייפ מיתולוגי ולא מוצדק). בנוסף, זה היה מטופש ופלקטי אילו ההמונים היו בלתי נסבלים אך ורק כשזה מגיע לטעמם המוסיקלי ולאופן שבו הם נוהגים להעביר את זמנם. לא כך הדבר, חבוב. ההמונים בלתי נסבלים גם ברחוב ובאוטובוס ובגינה הציבורית, המבטים שלהם, התנועות, האופן שבו הם הוגים שמות.

    איני מגניבה, כי אם תבוסתנית, אבל המילים של מוריסי אומרות לי משהו ואף איני אוהבת במיוחד לנענע את הישבן. זו דעת מיעוט ומוטב שגם היא תצויין.

  11. יאללה הגיב:

    אין לי בעיה עם שנאה להמונים, אני בעצמי סובל באוטובוסים וכו', אבל זה לא אומר שמה שההמונים אוהבים מיד פסול בעיני. אני בוחר בעצמי מה אני אוהב ומה לא, ואם במקרה ההמונים גם אוהבים את מה שאני אוהב אז שיבושם להם ובמבחינתי כנראה שההמונים עושים משהו טוב.
    מעבר לזה, אל תיתממי, גם את חלק מההמון, בדיוק כמוני, אם כבר תבוסתנות אז תהיי ריאליסטית קצת יותר.

  12. yots הגיב:

    מאריה- תסלחי לי, כי זה ממש לא עייני, כן?
    אבל כשאת אומרת שדפש מוד¹ המוניים מדי, זה לא הבלוג שלך בקישור לשם? זה שבצד שמאל מתנוסס השם של הסולן? אני פשוט מנסה להבין אם הם המוניים מדי בשבילך, או שזה סתם כיף להגיד את זה.

    ¹ – ולמען האמת? בחיים לא שמעתי יותר משיר אחד שלהם, ולא מזיז לי שום ציפורן אם הם יגיעו או לא – למרות שאני בהחלט אצחק אם הם יבטלו ברגע האחרון וכל הקמפיין הסלולרי שטחנו לנו בחצי שנה האחרונה ילך לפח.

  13. yots הגיב:

    עייני=ענייני
    בקישור לשם=בקישור שבשם שלך.

  14. גיאחה הגיב:

    מאריה – לפסול כל דבר שהוא "המוני" זה עדרי באותה המידה כמו לאהוב כל מה שאוהבים אחרים. רוצה להיות מיוחדת? נסי לבחור בעצמך, כמו שהציע יאללה, ולא להכליל אוטומטית. גם אני שונא ערסים שלא מאותתים, זה לא אומר שאני בהכרח שונא מכוניות מרצדס.

  15. shez הגיב:

    תודה מאריה. באמת, האיחולים שלך התגשמו. את בטח נורא מאושרת עכשיו, כאילו, אין משהו יותר טוב מלגרום סבל להמונים, לא? הם המונים הרי, אז שיסבלו, הלא כן? יש לי כל כך הרבה "איחולים" לאחל לך, אבל נראה לי שאני אוותר בשלב זה. אני אותיר את האיחולים להמונים…

  16. נסט הגיב:

    "שונאת את ההמונים". זו הגדרה נחמדה לכלבה יהירה?

    או, מיי, נדמה לי שכן. :0

  17. מאריה הגיב:

    מה אתם יודעים.

    כל הכבוד לצה"ל.

    (התעודדו, אני סתם אוהבת כשרוצחים בני אדם, משני הצדדים).

  18. גיאחה הגיב:

    נסט ומאריה – לשחק יפה, כן?

  19. Eyal הגיב:

    here maria, you got your attention. now, doesn't saloon mazal has a summer camp your'e attending?

  20. נסט הגיב:

    :} היי, אם זה נובח כמו ברווז ומכשכש כמו…
    טוב, נדמה לי שזה ברור.

  21. מאריה הגיב:

    בני זונות, כלבים ונמושות.
    לפחות תזדהו בשם (ותשאירו מספר טלפון או לפחות כתובת).

    יש ברשותי כמה מעטפות אנתרקס שמחכות למשלוח.

  22. יאללה הגיב:

    מעניינת התופעה שאיזה מישהי שגם אם היא לא טינאייג'רית בגילה, אז סממני הדיכאון ו"העולם לא מבין אותי ואני שונאת אותו" שמתאימים לגילאי הטיפש-עשרה נמצאים אצלה, שיש לה בלוג בתפוז, שיש בו רשימת סרטים יענו מיוחדים וייחודיים שהיא אוהבת וכו' וכו', עדיין חושבת שהיא לא חלק מההמון.

  23. chrisakachris הגיב:

    אז תכתוב על זה ספר.
    כשאני רואה שיש תגובות חדשות אני מצפה לקרוא משהו על מוריסי, לא ניסיונות תמוהים לסגור חשבון.

  24. מאריה הגיב:

    מיס/טר כריס צודק/ת.

    אני חוזרת לכאן פעם אחת פעם על מנת לצפות בתגובות (חרדה לגלות שוב ושוב הטחות והאשמות, כי ובכן, זה מה שנהוג ולערוך לינץ' זה די מהנה והיי, זה עושה נעים בכפות הרגליים, נעלבת עד שורשי שערותיי ומגיבה בעוד קריאות בוז).

    וכי מדוע לדעתך אוהבת אני את דבריו של האדון מוריסי?
    משום שגם הוא, כמו רבים מאיתנו (המהווים מיעוט, למרות הכל), מרגיש לא שייך.
    קרא לי אינפנטילית (אך ניכור, אותו אתה מקשר סטריאוטיפית לגיל מסוים, באופו גילני להחריד, למעשה מנותק לחלוטין מכל היבט כרונולוגי, אני זרה מאז שאני זוכרת את עצמי, למעשה, מהפעם הראשונה בה הוצבתי באלימות אין קץ מול האחרים, מהגן, מגיל 4, מאז שהאחר פצה את פיו, הצביע וגיחך).

    והדבר מוכיח את עצמו שוב ושוב, כמו ההטחות שנמרחות על כל הפרצוף.
    יש באנשים כל כך הרבה רוע וכל כך הרבה יהירות, נרקבים בכלוב הרפיוטיישן. ללא ספק, בכך איני שונה כלל (אלוהים יודעת איזו כלבה אני, שכן בזה אני לאחרים על זרותי, יהירה משום שמכריזה על כך, וכן הלאה).
    אם פגעתי ברגשותייך אך בעניין דפש מוד, לא זו הייתה הכוונה, אני מתנצלת.
    אך לא אוכל להזדהות עם המוני התגובות בהן נתקלתי ברחוב לאור הגעת ההרכב, אשר בכנות, הייתי מעדיפה לו הומר באחד האחרים, אותם הייתי מעדיפה. יש בהם משהו מגניב, טריק יעיל אך לא רלוונטי, תדמית קולית לא מחפה על דבר מה פרטי, שאפשר לקחת הלאה, במקום לרקוד עליו כמה דקות ולהמשיך למסע שופינג.

    מה שאיני יכולה לסבול בכך, אינה הלהקה עצמה, כי אם יותר מכל, ההצהרות האלה.
    האמונה העיוורת, הנלהבת, הנדחפת. ודמויות מזיעות שעולות לעיני רוחי, נמרחות זו על זה ומשלמות 300-פאקינג-75 שקלים על התענוג.

  25. הוהו הגיב:

    כריס – ממש חשוב לי למה אתה מצפה וצר לי שגרמתי לך למאמץ הניכר הכרוך בקליק, סקרול, קריאה חטופה וחזרה לדף הקודם. זה לא ניסיון לסגור חשבון, אלא הערה נוספת.
    ולמאריה, שוב: בו-פאקינג-הו. ממש לא אכפת לי מהתדמית של דפש מוד ומשומדבר אחר, אני אוהב את השירים שלהם, תאמיני או לא. כשבורחים מקצה אחד של שטחיות והמוניות מגיעים לקצה האחר של אותו תחום.
    כמו שראפר חכם אמר פעם (הופ, הנה עוד המוניות):
    Check yourself

  26. נסט הגיב:

    אה, הטחת תגובות או לא, הבחורה קוקו-לוקו.
    בקשר למוריסי (לא נרצה להיות לא רלוונטיים לדיון) – חמוד ביותר. שיבוא, למה לא. בכיף.

  27. מאריה הגיב:

    מי אתם לעזאזל ומה אתם עושים כאן?
    אולי מוטב שתקשיבו למטאל סקאנדינבי שיהלום יותר את אישיותכם?

  28. גיאחה הגיב:

    מאריה וכל מתנגדיה – די, הבנו. מגניבות, לא מגניבות, ווטאבר. הדיון הזה מיצה את עצמו, ותגובות נוספות יימחקו. תריבו במייל.

    ~נמאס לגיא~

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *