31 במרץ 2017

עונג שבת: נפילים

    Naked Giants 2

  1. openlineבאיזשהו שלב התחלתי לפתח אלרגיה לגיטרות. אולי יהיה מדויק יותר לומר שהתחלתי לפתח אלרגיה לברירת מחדל, ללשמוע שיר חדש ולהבין מיד שהוא לא יושב על גיטרות בס תופים מתוך בחירה אלא מתוך ברירת מחדל, מתוך היעדר הרפתקנות, מתוך קיבעון, מתוך עצלנות, מתוך אינרציה. מי ששומע אותי בקצה בשנתיים האחרונות עשוי לשים לב שיש מעט מאוד גיטרות בתכניות שלי, ואם יש, הן בדרך כלל לא הכלי המוביל בשיר אלא חלק מליווי עשיר יותר. זה לא ששישה מיתרים עושים לי מיד פריחה, חלילה. ויש דברים מהממים ועוצרי נשימה שנעשים גם היום עם גיטרה ביד, לפעמים עם גיטרה ותו לא. אבל התבנית, השטאנץ, נמאסו עליי כליל. צריך לבוא שיר ממש ממש ממש מעולה, או סאונד מיוחד, או סגנון נגינה שלא שמעתי, או משהו, משהו טרי למען השם, כדי ששיר שמתבסס על חת-שתיים-שלוש-ארבע ועל גיטרה חשמלית יזקוף לי את האוזניים. זה קורה, אבל זה קורה פחות ופחות. ומסיבה שאני לא לגמרי יודע להסביר, זה קרה עם "Twist" של Naked Giants, על פניו סתם עוד שיר גאראז׳ פאנק מצוין ומלא אנרגיה ששמענו איזה מיליארד כמוהו אפילו רק מה-Black lips, אבל כשמשהו תופס אותך הוא תופס אותך ואין לזה הסבר, ולפעמים אתה יכול ללכלך כמה שאתה רוצה על השטאנץ, ועל כמה נמאס לשמוע גיטרה-בס-תופים, אבל הראש אומר משהו אחד והלב אומר לראש סתום ת׳פה רגע אני רוצה לרקוווווד! השלישייה הזו מסיאטל מבטיחה גדולות. אני מתכוון לעקוב אחריהם. [מפ3]
  2. headlines

  3. Moon duo חוזרים להופיע בארץ, ויעלו על במת הבארבי בתל אביב ב־21 ביוני. הם מוציאים השנה שני אלבומים, אחד כבר יצא והשני בדרך, וממש השבוע יצא שיר חדש מתוכו, "Sevens". כרטיסים ב־185 ש״ח עם מבצע 1+1 לזריזים. [עברית, סטרים]
  4. Pet shop boys חוזרים גם הם להופעה בישראל, ב־10 ביוני בפארק הירקון. כרטיסים דרך טיקטמאסטר ב-204 ש״ח (אין גולדנים ושיט כזה). איך יש הבדל של 20 ש״ח בין מון דואו לפט שופ בויז? [עברית]
  5. הבטחתי לכם סיכום מוזיקלי של החוויות שלי בפסטיבל SXSW האחרון, והנה קיימתי: השעתיים שלי ברדיו הקצה הוקדשו כמעט כולן למוזיקה שגיליתי ושמעתי בפסטיבל. בלי לשים לב זו הייתה גם התכנית ה־50 שלי בקצה! [סטרים]
  6. לרגל 5 שנים לצאת Robin, האלבום האדיר של אפרת בן צור משירים אמילי דיקינסון, אנובה מוציאים גרסת תקליט ויניל שלו! רוצים עותק? אני מחלק שני תקליטים במתנה כאן בעונג. [עברית]
  7. כתבה מפתיעה, מעניינת וכייפית (גם אם לא מעיפה מוחות) על ההתמכרות המפתיעה של שחקני NBA בשנים האחרונות: כריכי חמאת בוטנים וריבה. רואים כמה הכותב נהנה לכתוב את הכתבה הזו. [אנגלית]
  8. elal2

  9. במגזין של אאא מראיינים סטודנט אנגלי לעיצוב שאוסף כל פריט עיצוב שקשור לחברת התעופה אל־על. [עברית]
  10. נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


    icecreamהביעו את הערכתכם לעונג:
    הפוסט הזה (כמו כל פוסט שבועי בעונג) דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, עריכה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן.

    ↫ להמשך קריאה…

30 במרץ 2017

ויניל במתנה: אפרת בן צור שרה אמילי דיקנסון

efrat ben zur - robin

חלאס גיאחה מה אתה בא לחלק לנו פה אלבום שיצא לפני חמש שנים?! ובכן, הסכיתו ושמעו, חוליגנים. יש שלוש סיבות לכך שאני מחלק לכם היום במתנה עותקי ויניל טריים מ-Robin, האלבום האחרון של אפרת בן צור, שיצא במקור ב־2012:

1. לראשונה אי פעם יוצא האלבום הזה על תקליט ויניל, ואני לא יכול לחשוב על סיטואציה הולמת יותר להאזין לו מאשר בפטיפון, רצוי כשאתם יושבים בכורסא החביבה עליכם, מביטים מהחלון ומהרהרים על שבריריותם של החיים.

2. ב־5 באפריל, שזה רביעי הקרוב, מהדורת התקליט תושק בהופעה מיוחדת בסוזן דלאל.

3. תקשיבו, מדובר באלבום מרהיב, אולי אפילו – כן כן – אלבום מושלם. ולא רק מושלם, אלא נדיר.

אני ארחיב רגע, לפני שאתן לגברת בן צור את המקלדת.
ישראל היא די ייחודית במקום שאותו תופסים במוזיקה המקומית שירי משוררים. אני לא מוזיקולוג חובק־עולם, אבל טרם שמעתי על מדינה שכל כך הרבה מלהיטי הזהב שלה הם שירי משוררים כתובים שהפכו לפזמונים. לאה גולדברג, אלכסנדר פן, נתן אלתרמן, רחל שפירא ויונה וולך הם רק חלק מהגדולים, ויש גם אלבומים שלמים שמוקדשים לשירים של אלי אליהו, אורי ברנשטיין, הרשימה באמת נמשכת ונמשכת. אין לזה אח ורע בעולם, לא בכמות ובטח לא באיכות.
אבל שירה כתובה, וכזו שיש בה מוזיקליות שקוראת לנגנים וזמרים לפתוח אותה ולהפוך אותה לשיר מושר, יש בכל השפות. ואם כבר יש לנו מומחיות בהלחנת שירי משוררים, למה להגביל את עצמנו רק לשירה עברית?
אפרת בן צור כבשה אותי כליל וללא סייגים מהרגע הראשון, מהשיר הראשון באלבום הראשון. אף אחד לא נשמע פה כמוה עד שהיא הגיעה. זה היה קול חדש בכל מובן, גם במובן הווקאלי, גם במובן הספרותי, השירי. בשני אלבומי הסולו שלה היא העמיקה והרחיבה את הנישה שהייתה ונשארה רק שלה, והפנייה שלה לטקסטים של משוררת אחרת, ועוד משוררת דגולה ומהוללת כמו אמילי דיקינסון, הייתה מפתיעה מאוד אבל מצד שני גם מאוד הגיונית. אני אתן לאפרת לספר על המפגש שלה עם השירה הזו, אבל בעיניי האלבום הזה היה ונשאר מפגש פיסגה. מפגש בין אחד הקולות הכי מרתקים ואינטימיים במוזיקה הישראלית לאחד הקולות (הספרותיים) הכי מרתקים ואינטימיים בספרות האנגלוסקסית, שהוא גם מפגש בין התרבות המוזיקלית הכל כך מקומית של הלחנת שירי משוררים, לבין התרבות הזרה הן בטקסטים והן בלחנים ובעיבודים (וקרדיט מגיע גם לעומר הרשמן השותף לעיבודים ולהפקה). זה אלבום שאין שני לו בארץ מבחינת מעמד תרבותי, אבל בעיקר, לפני ואחרי הכל – זה פשוט אלבום יפהפה, שלוקח אותי דרך גשר מוכר אל גדה אחרת של העולם.

וכעת, אני מעביר את המקלדת לאפרת בן צור, לכמה מילים יפות שלה על הולדת האלבום:

בחמישי לאפריל נופיע הלהקה ואני בסוזן דלל עם האלבום ״רובין״. עברו חמש שנים מאז שיצא האלבום, שכולו שירים של המשוררת האמריקאית בת המאה ה־19 אמילי דיקינסון. הכרתי את שיריה הרבה לפני שחשבתי להלחין אותם. ספר שלה היה אצלי בספריה עוד מימי לימודי המשחק שלי בניסן נתיב. הרבה שנים אחר כך, בערב חורפי וסוער (באמת, ולא בשביל הרומנטיקה), הוצאתי את הספר והצצתי בו שוב. אמילי דיקינסון משוררת אחרת, מרגשת, מדויקת ומופלאה, שעולמה הפנימי והדרך שבה בחרה לכתוב הרטיטו לי את הלב.

הפעם תפס אותי הטקסט של האיגרת שכותב הזבוב לדבורה וניסיתי להלחין אותו. מאוד אהבתי את מה שקרה בין המילים שלה למוסיקה שנולדה על המיתר האחד של הגיטרה שלי. למחרת כבר הזמנתי בתולעת ספרים ספר שכולל את כל השירים שלה באנגלית. הרגשתי שאני נכנסת לסרט אישי משלי דרך העולם שלה, דרך השירים הנדירים שכתבה, דווקא זה שהשפה והמילים לא היו שלי והזמן בו חיה הוא זמן אחר ורחוק… דווקא זה איפשר לי להיות הרבה יותר משוחררת, המרחב הלא מוכר גרם לי להתהלך ביתר חופשיות, ככה לפחות הרגשתי. זה קצת מזכיר את התחושה בעולם המשחק, לעבוד על מחזה ולגלם דמות, הטקסט והעלילה הם לא שלך אבל האתגר הוא להביא חלקים מעצמך כדי להפוך את זה לשלך. הרגשתי שמצאתי אוצר על המדף בספריה ופשוט התחלתי לטייל באיזה עולם שהכרתי, עולם יקר ונשכח שלא הייתי בו הרבה הרבה זמן. תחושה קצת מיסטית, מלאה בהנאה וסקרנות וגעגוע.

בשני האלבומים הראשונים (צוללת ואפרת בן צור) כתבתי את רוב הטקסטים והלחנים. ההפקה והעיבודים היו של מוסיקאים מפוארים וטובים שידעו לטפל בשירים במלא רגישות ויופי. באלבום הזה, הרצון היה אחר. מכיון שזה הפך לטיול מאוד אישי, היה לי קשה למסור את זה לידיים אחרות, כמה מוכשרות ומקצועיות שיהיו. יחד עם עומר הרשמן המוכשר והנדיר שהצטרף אליי למסע הזה, יחד לקחנו את השירים ועבדנו עליהם בבית, לאט לאט. הקלטנו על מכשיר קטן סקיצות, שחלקן נמצאות באלבום עצמו, והבנו איך אנחנו רוצים שהאלבום יישמע. אחר כך הצטרפו שאר המוסיקאים הנפלאים: קרני פוסטל ואסף שתיל, גיורי פוליטי וגיא לוי, שכמובן היו שותפים לעיבודים וכולם מנגנים באלבום עצמו. אנובה מיוזיק גרמה לאלבום הזה לקרות ולצאת לאור ועכשיו גם בחרו להוציא את ״רובין״ על ויניל ולחגוג חמש שנים להולדתו ואני מאוד מודה ושמחה לקראת זה. ובעיקר, למרות שהיא לא שומעת (או שאולי כן…), תודה לך אמילי, על ליבך ועל שירייך.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק מהאלבום?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מי המשורר/ת האהוב/ה עליכם כרגע). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לליאת ולאפרת!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד שישי הבא בערב!

24 במרץ 2017

עונג שבת: העונג שבהחמצה

    grandaddy

  1. openlineהיי. שלום! חזרתי. התגעגעתם? אני התגעגעתי. נסעתי לשבועיים לאוסטין, טקסס, לכבוד הפסטיבל מעיף האוזניים SXSW. השנה הגיעו אליו רק 1,700 להקות להופיע במשך שישה ימים מצהריים עד לילה בעשרות ומאות אירועים חינמיים ברחבי העיר. כל הזמן. אללה איסתור. קל זה לא היה – זו עבודה קשה ומתישה אבל מישהו צריך לעשות אותה! אז, אה, על לא דבר. אם מעניין אתכם לשמוע יותר על המסע שלי בארץ הפלאות שהיא SXSW (אומרים את זה פשוט South by south west, אל תנסו להגיד אס איקס אס דאבליו כי זה יעשה לכם שברים בשיניים), אז בשלישי הקרוב אקדיש את רוב התכנית שלי בקצה כדי להשמיע אמנים ששמעתי – פעמים רבות לראשונה – בפסטיבל והעיפו לי את הראש ואני מת מת מת שתכירו אותם גם. חלקם אמנים שהשמעתי הרבה בחודשים האחרונים ורדפתי אחריהם בפסטיבל ודאגתי לא להחמיץ (ובכל זאת החמצתי רבים, את מגי רוג׳רס, את SOHN, את Open Mike Eagle, את Vagabon, את Spoon…), אבל רובם אמנים שנתקלתי בהם בטעות, במקרה – בזמן שחיכיתי שתתחיל הופעה של מישהו אחר בהמשך הערב, או סתם כי הלכתי עם חברים ברחוב, שמענו כלי נשיפה או גיטרות מאחורי איזה בניין והלכנו לראות מה הולך שם. לפעמים מצאנו אתונות, לפעמים מלוכה. משעמם זה לא היה. חלק מההרפתקאות שלי תועדו ביומן המסע היומי שלי באינסטגרם. חלק ייכנס לתכנית בקצה בשלישי הקרוב. חלק יישמר בלב או יאבד לעד. כמו כל מסע. ואת העונג של היום אני רוצה להתחיל בשיר שהיה חוט מקשר בין שם לכאן, שיר ששמעתי בהופעה בבר פצפון באוסטין יחד עם עוד 150 איש (ר׳ אייטם 39 פה בהמשך), וכמה ימים אחר כך בהופעה בבארבי שהרחיבה לי את הלב עוד ועוד בכל שיר, עד שהוא חיבק את כל הבארבי. אני מדבר על הלחן הילדותי והפשוט שחוזר ומתעצם לאורך "A.M. 180" של Grandaddy, מהאלבום הראשון שלהם מ־1997, לחן שנדד עשרים שנה לאורך יבשות וימים, ונחת השבוע בתל אביב לשני ערבים סולד אאוט. גראנדדי הופיעו גם בפסטיבל באוסטין, ולא הלכתי לראות אותם. חשבתי לעצמי, למה לבזבז עליהם זמן שבו אני יכול לראות להקות אחרות? גם ככה אראה אותם בתל אביב כשאחזור. אבל יצא לי לדבר עליהם עם מכרים אמריקאיים שבאו לפסטיבל, כולם חולי מוזיקה רציניים, כאלה שיודעים להמליץ לך על להקות שבחיים לא שמעת עליהם ועוד לא הוציאו אלבום. ועד האחרון שבהם, קיבלתי בדיוק את אותה התגובה כשאמרתי משהו על גראנדדי: ״מי זה גראנדדי?״. היה גם אחד ששאל, ״זה די-ג׳יי?״. ואני חושב שזה לא שהם בורים שם, כמו שאנחנו אנומליה כאן בכל הנוגע ללהקה הזאת. אני חושב שהלהקה הזו הכתה בחופי המעגלים התרבותיים שלנו בשנת 2000 בדיוק כשהקצה גאתה כתכנית רדיו, כשהשרת העיוור ופורומי המוזיקה נתנו פורקן וקהילה לסקרני מוזיקה רעבים שקודם היו איים ופתאום הפכו ליבשת. והעובדה שיותר מאלפיים איש שילמו על כרטיס ופוצצו את הבארבי שני ערבים רצופים, וכפי הנראה היו גם ממלאים ערב שלישי, היא פלאית ומשמחת וחייבת הרבה מאוד לקוואמי, שדחף את הלהקה הזו מתוך אהבה והתרגשות בתכנית שלו שהייתה אז מגדלור בודד והיום היא תחנה שלמה, אחת מתוך כמה מקורות אור בוהקים למי שרעב למוזיקה מעניינת ומחפש אותה. ולכן אני לא עצוב לחזור מגן העדן שהוא SXSW. כי המקום שאליו אני חוזר והקהילה שאליה אני חוזר – אלה אתם – היא סקרנית, רעבה, מלאת תשוקה, פתוחת אוזניים, נלהבת ויודעת להכיר תודה ולהראות אהבה לאמנים שגדלו יחד איתה. וזה לא שגראנדדי אלמונים. אבל במידה רבה הם שלנו, ואנחנו שלהם. וביחד, כמו שאומר השיר שלהם, ביחד אנחנו יכולים לעשות כל דבר. Whatever together. לה לה, לה לה לה לה, לה לה לה לה. [מפ3]
  2. Tyler-the-Creator-ppcorn

  3. headlinesלא הספקתי להגיד ״וואלה, Tyler, the creator מגיע להופיע בארץ?״ וכבר נגמרו כל הכרטיסים להופעה שלו בבארבי ב־28 ביוני. לא הספקתי להגיד ״היי, שמעתם שהוסיפו עוד הופעה ב־27 ביוני?״ וגם הכרטיסים שלה נגמרו. המסקנות המתבקשות הן כדלהלן: א. אני מדבר די לאט. ב. מפיקים, תתעוררו – יש קהל אדיר להיפ הופ בארץ, גם היפ הופ לא מהמצעדים, תפסיקו לפחד כבר ותתחילו להשקיע בזה. ההופעה של נוניים, ראפרית שולית לכל הדעות (מעולה ככל שתהיה), פוצצה את הבארבי, תסיקו מסקנות. ג. למשל: לא להביא את טיילר לבארבי. מי מביא את טיילר לבארבי??? [עברית. למי יש כיוון לכרטיס?]
  4. הנה הבנה טיפה טובה יותר, אם כי זו לא חוכמה כי מדובר בצמד שחתך מהיפ הופ לראשי המצעדים די מהר: מאקלמור וריאן לואיס הולכים לפרק את לייב פארק ראשון לציון ב־18 ביולי, יום לפני שרדיוהד יציתו את פארק הירקון, יא אללה איזה קיץ הולך להיות פה. עוד סימנים להבנה טובה של המפיק את הקהל שלו: תחמם הכוכבת העולה LP ודי-ג׳יית הפופ המצוינת דלית רצ׳שטר, וההרכב הישראלי שמקשיב טוב־טוב למה שקורה במצעדים בחו״ל, קוקי לבנה. ומשום מה גם נתן גושן מחמם, וואלק אי אפשר שיהיה מושלם. כרטיסים ב־250-350 ש״ח. [עברית]
  5. שמעתי דיבורים על כך ששוקי וייס, שאחראי להופעות הקודמות של רדיוהד בישראל, כל כך רותח מהעובדה שלא הוא מביא אותם בקיץ הזה (אלא נרנג׳ה) שהוא עושה כל מה שביכולתו כדי לחבל בהופעה של רדיוהד. למשל, להודיע על הפיקסיז וניק קייב באותו יום שבו יוצאת ההודעה על רדיוהד, או לקבוע רצף הופעות חו״ל יום אחרי יום בבארבי חודש לפני ההופעה של רדיוהד, בתקווה שרוכשי הכרטיסים יעדיפו להוציא את דמי הופעות הקיץ שלהם על הרצף ולא על ההופעה הגדולה בפארק. האם זו עובדה או שמועה? שמועה בלבד. האם זה יעבוד לו? אני מנחש שלא – מי שחיכה לרדיוהד 17 שנה ילך לרדיוהד בין אם יומיים לפניהם יופיעו בבארבי גוגול בורדלו או לא. אבל בהצלחה שיהיה, ובכל מקרה גם אם זה מעיק על הארנק וההחלטות של אוהבי המוזיקה בארץ, זה לכל הפחות צעד (מוטעה?) בדרך להפיכתנו למקום יחסית נורמלי מבחינה תרבותית, כלומר מקום שבו לפעמים צריך לבחור לאיזה מארבע ההופעות המעולות שמגיעות אלינו השבוע הולכים ולאיזה לא. בכל מקרה, אם כן, Gogol Bordello חוזרים בפעם המיליארד לבארבי ב־16 וב־18 ביוני ו־Dinosaur Jr., שגם להם יש כבר מנוי רב קו, מגיעים לבארבי ב-17 ביוני, ולפניהם באותו הרצף להקת הבית של וייס, משינה, אבל זה כבר לא ממש מרגש.
  6. פסטיבל יערות מנשה פירסם את הליינאפ למהדורה הקרובה שלו, שתתקיים ביערות מנשה ב־18-20 במאי. ההדליינרים הם אביתר בנאי, אורפנד לנד, גארדן סיטי מובמנט, אוזו בזוקה ואחרים, והליינאפ המלא עשיר ורצוף שמות קטנים ומעולים. כרטיסים לכל הסופ״ש ב־300 ש״ח[עברית]
  7. ועדכון בנוגע לפסטיבל Kalamazoo – הוא ייערך ב־15 באפריל במועדון האומן 17 בתל אביב בין השעות 13:00-23:00, ולא בלייב פארק ראשון כפי שתוכנן. רוב הליינאפ שפורסם עדיין מגיע (Princess Nokia, Mndsgn, Ethereal, Vox low, Lord Narf, Kutmah, Valentin stip ואמנים מקומיים). האמת? נשמע לי הרבה יותר כיף. [עברית]
  8. היה שלום, צ׳אק ברי. [עברית]
  9. נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


    icecreamהביעו את הערכתכם לעונג:
    הפוסט הזה (כמו כל פוסט שבועי בעונג) דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, עריכה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן.

    ↫ להמשך קריאה…

24 בפברואר 2017

עונג שבת: דרום דרום מערב

    DP-PCJasonFrankRothenberg-PressPhoto2-300dpi

  1. openlineעברו די הרבה שנים מאז הפרידה האחרונה שלי. כמו כל הפרידות, היא הייתה חרא מוחלט. פרידות זה זוועה, גם הפרידות היפות והרכות ביותר, גם הפרידות שבדיעבד ואפילו בזמן אמת הן טובות ומועילות לבני הזוג, הן בזמן אמת חרא. הזמן הארוך שחלף מאז הפעם האחרונה שבה מצאתי את עצמי במרכזה של מערבולת הסבל הרגשי המכונה פרידה לא הקהה את ההכרה בכמה שזה סיוט. אני עדיין זוכר איך נראים הימים והשבועות אחרי פרידה מחורבנת. ואני זוכר בדיוק למה מתכוון דיוויד לונגסטרת׳ מ-Dirty Projectors כשהוא שר ״בוקר, אין פה אף אחד חוץ ממני, אני לבד ואור אוקטובר הקר מכה כמו חור שחור (…) זה לא מספיק, מה שזה לא יהיה שחלמתי עליו, חלומות הם טיפשיים וחסרי פשר כמו הימים שמשתברים בהם, מטושטשים וקהים, ריקים ועצובים. אני רוצה לישון בלי חלומות, אני רוצה להיות מת״. ובכל זאת, למרות החור השחור שבלב השיר הזה, למרות עצב הפוסט־פרידה שמושך את השיר הזה למטה, ״Little bubble״ משאיר אותי מרחף גבוה יותר משהייתי לפני שהוא התחיל. המוזיקה שלו שבורה, מרוסקת כמו החלומות שלונגסטרת׳ שר עליהם (בתחילת השיר הוא שואל את פרודתו: ״איך ישנת? על מה חלמת? האם את עדיין זוכרת?״, והחלומות הבודדים שלו רק כואבים יותר בהמשך השיר), אבל הלחנים שלו מתפוררים אבל אז נאספים, מתרסקים אבל אז מתרוממים. אפילו אותה שורה איומה, ״אני רוצה לישון בלי חלומות, אני רוצה להיות מת״ מסתיימת בהרמת ראש קלה, התחלה של נסיקה. במילים של השיר יש התרסקות, אבל במוזיקה יש את תחילת ההשלמה, זו שנרמזת גם בפזמון: ״הייתה לנו בועה קטנה משלנו, לזמן מה״. זו קינה, אבל זה גם שיר הלל ושבח קטן לאותו גן עדן שאבד, מעין שיר תודה צנוע לעצם קיומו של אותו גן. [מפ3]
  2. headlines

  3. הסמי־פסיכדלאי מורגן דלט יגיע להופעה יחידה בתיאטרון תמונע בתל אביב ב-24 במאי. כרטיסים: 130 ש״ח. [עברית]
  4. עוד פסיכדליה? בבקשה. ההרכב הצ׳יליאני Föllakzoid יגיע לשתי הופעות בישראל, 22 במאי בוונדרבר בחיפה, 23 במאי בלבונטין 7 בתל אביב. כרטיסים מ-99 ש״ח ומעלה. [עברית]
  5. העונג יוצא לחופשה של כמה שבועות, לרגל קפיצה לפסטיבל SXSW בחודש הבא ושאר מטלות שתקועות בדרך. ניפגש בסוף מרץ!
  6. רוצים לרקוד ניינטיז? ברור, זה הכי כיף שיש. בואו בחמישי הזה למסיבת ניינטיז שאתקלט באוזןבר! שכולה התפרקות וגילטי פלז׳ר בלי הגילטי, כי אני לא מאמין יותר בלהיות נבוך ממה שאתה אוהב. [איוונט]
  7. ↫ להמשך קריאה…

18 בפברואר 2017

עונג שבת: אביבים ושמשות

אנשים שצריכים לבדוק מייל: אנומליסה ואלון אבירם זכו בכרטיסים להופעה של מיצקי מחר – איזה כיף להם!!!

    talya eliav 2017

  1. openlineמסתבר, גיליתי לאחרונה, שיש לי חולשה ללחנים צרפתיים. יש בהם מתיקות מלנכולית שייחודית להם, ואפשר לזהות ממרחקים. הצרפתיות הזו הייתה פעם אופנתית מאוד במוזיקה ישראלית, ובמשך כמה עשורים היא נעדרת ממנה כמעט לגמרי, על אחת כמה וכמה ממה שאנחנו נוהגים לכנות ״אינדי ישראלי״, שברגעים המעטים שבהם הוא לא מסתמך על יסודות אמריקאיים־אנגליים־אוסטרליים, הוא מפנה מבטו (בצדק מסוים) לאפריקה הקרובה והרחוקה, הרבה יותר מאשר לדרום ומרכז אמריקה, לאסיה או לאירופה שלא דוברת אנגלית. ואני, מרגע שגיליתי כמה חזק ומהר נכנסים לי ללב שירים עבריים עם לחנים צרפתיים – ממפעלות יוסי בנאי דרך ״בוטנים״ של ישראל גוריון והלאה משם – מחפש אותם. ולא, זה לא עובד לי בצרפתית. הלחנים מדברים בשפה שאני מבין. צרפתית איני מבין (טוב, מבין ממש טיפה). עברית היא חץ ישר ללב. הסיבה היחידה שהאלבום החדש של טליה אליאב – שבו היא שרה תרגומים עבריים לשירי הזמרת הצרפתית ברברה, שהשנה ימלאו 20 שנה למותה – מופיע כאן כשיר פתיחה ולא בפינה ההולכת־ונדירה של ״אלבום השבוע״ היא רק כי האלבום הזה יצא לפני כמה ימים ספורים ועוד לא שמעתי אותו מספיק לעומק כדי שאוכל לכתוב עליו כאן שלוש פסקאות להוטות ונחרצות. במקום זה, אני שומע אותו שברים שברים, לסירוגין במהלך כל השבוע הזה, ורסיסים ממנו ננעצים לי בלב ומרשרשים כשאני הולך איפשהו בלי אוזניות ומזמזם חצאי שורות, קרעי לחנים. אני אוהב את טליה אליאב מאוד, אני אוהב כל אלבום שהיא הוציאה, אני אוהב את המוזיקה שלה לפני שהיו לה אלבומים, היא הייתה ונשארה בעיניי פלא, וכשהפצרתי השבוע בעוקבי הטוויטר שלי להאזין לאלבום החדש של אליאב, שהוא האלבום הראשון שלה שמורכב משירים שאינם שלה (כולם שירים מתורגמים מצרפתית של הזמרת המנוחה ברברה), הסברתי זו כך, בצמצום המילים ההכרחי לטוויטר: ״לחנים צרפתיים, עברית חדה, שירי ענק, וזמרת מספיק גדולה כדי להכיל אותם״. אליאב היא זמרת ענקית בעיניי, והבחירה שלה למקד את הקול שלה למשך אלבום שלם ביוצרת אחרת, לשיר בשני גרונות, היא מרתקת. השיר השני באלבום, ״ילדותי״, הוא יצירת מופת. כדאי לקרוא את המילים שלו תוך כדי האזנה (באותו לינק), ולשים לב מה קורה בו. זה שיר על אישה שחוזרת לעיר ילדותה וחושבת שוב על ילדותה, כנראה אחרי זמן רב. יש בו רק פסנתר ושירה, קונטרבס ואקורדיון מלווים, אז קל יותר לעקוב אם מתרכזים: מה עושה השירה, בכל חלק. שימו לב איך בארבע השורות הראשונות הכל ישר מאוד, סדור מאוד, כמו מישהו שמשתדל להקפיד על הבעה נייטרלית, לא לבגוד ברגשותיו. ואז, ״ושוב מצאתי כמו פעם״, אליאב שרה ומשהו בקול מתחיל לרטוט, הפסנתר עדיין ישר ושקול. אבל משהו מתחיל להיסדק. פתאום הקול נישא מעלה, נסחף באיזו רוח של זיכרון, ונוחת שוב בסוף הבית. בפתח הבית השני, האישה בשיר נשענת על עץ, להתייצב מרוח הזיכרונות שהכתה בה פתאום. אבל הנה היא חוזרת, וטליה אליאב, זמרת ענקית, נוגעת בכל הברה בצורה אחרת, מסדרת אותן בשורה, פותחת וסוגרת את הלב, מצליחה להיות בהירה מאוד אבל לא מרוחקת. היא שרה את השיר הזה ללא איפור. זה נפלא, ומעלה דמעות בעיניי. תשמעו את האלבום הזה, הוא נפלא והלב שלכם יתרחב ויתכווץ ויתרחב לאורכו, שזה מה שלב אמור לעשות כדי להחזיק אתכם בחיים. [בנדקמאפ. והנה אליאב מדברת על האלבום ומשמיעה אצל טל השילוני]
  2. bookswap-party+logo

  3. היי, חברים שלי – אוהבים ספרים? בואו לקחת ספרים בחינם. אני עורך מסיבת החלפת ספרים בחינם בשישי הקרוב, 24.2, באברהם הוסטל בתל אביב. אתם יכולים לקחת כמה שבא לכם, ולהביא מה שבא לכם, ואתם יכולים גם להיות חזירים ורק לקחת (הפעם מותר להיות חזירים), או להיות העץ הנדיב ורק להביא, או מה שבא לכם. כניסה חופשית, ספרים חופשי, מוזיקה עליי אז אל תדאגו, צריך רק לבוא. ותיזהרו מרצי מרתון כי זה באותו בוקר. [חינם]
  4. ו… מסיבת הניינטיז שלי חוזרת ב-2 במרץ, אז זה הזמן לעשות ״גואינג!״ כדי שלא תשכחו בערב המכריע ואז תבכו לי אוי אוי אוי איך לא הגעתי. חבל, יותר כיף לרקוד מאשר לקטר. [פייסבוק]
  5. ביום שלישי שידרתי תכנית קצת מיוחדת בקצה, כלומר אלה עדיין היו שעתיים של מוזיקה חדשה ומעולה, אבל חלק ממנה הוקדש להשמעת שני קאברים שהוקלטו במיוחד לתכנית! חגגנו יומולדת 20 לאלבום הפאר Baduizm של אריקה באדו, ובתכנית תוכלו לשמוע את הביצוע הכביר של האופרייטעס הבאר שבעיים ל-"Rimshot", ואת הביצוע הגרובי מגנובי של Erez יחד עם המפיק WhiteO ל-"Certainly". וחוצמזה, כאמור, מלא שירים טובים, קצת לכלוך על הגראמיז, וד״ש לבלר. לשם שינוי אשדר גם בשלישי הקרוב (תכנית לילה מיוחדת שתשודר באמצע היום, שלישי בשלוש אחה״צ), וגם בשלישי הבא (תכנית רגילה, אחרונה לפני שאני נוסע ל-SXSW וחוזר מסובב). [סטרים]
  6. בניגוד לשבוע שעבר, השבוע לא היו הכרזות דרמטיות על הופעות חו״ל חדשות שמגיעות לכאן בקרוב, אז בדיוק התפנה לעיתונאים זמן כדי לכתוב כתבות היקפיות לטרפת של השבוע הקודם, כמו זו: מלחמות, כסף והשמצות: הצד האפל של ההופעות מחו"ל, כתבה של שגיא בן נון בוואלה שמכילה קצת מידע מעניין למי שלא מכיר את השוק הזעיר של פרומוטרים בארץ, והרבה ציטוטים ומפייסבוק, וגם ציטוט פרייסלס של עורך הדין של שוקי וייס שבניסיון להסביר למה ״הגיע לשוקי״ לעשות פה את ההופעה של רדיוהד (להקה שלפי השמועות וייס מחזר אחריה כמעט עשרים שנה ולא מצליח לסגור אותה) נדרש לאנלוגיה לעולם התחתון, שנאמר, בתור עורך דין לא הייתי משווה את הלקוח שלי לבארון פשע. אה, והערה: ברצינות, נשבר לי הזין מציטוטים של ״בכיר בתעשייה״. זה לא השב״כ. או שתביאו דברים בשם אומרם, או שלא תצטטו אנשים שקל להם להתחבא ואז להשמיץ או לשקר מאחורי מסך האנונימיות. וכבר נתקלתי בכתבות שציטטו ״גורם בכיר״ שלא היה ולא נברא. זו לא עיתונות רצינית, וכבר שמעתי תגובות בעל פה מכמה קוראים של הכתבה הספציפית הזו שאומרים שיש בה מידע לא נכון. [עברית]
  7. 1482364392rhiannon1_wide-ef3b41181bffed6dac069d27f81bb64293177c64-s1500-c85

  8. ריהאנון גידנס הנהדרת, שהיא גם הזמרת של ההרכב הפנטסטי Carolina Chocolate Drops, הרכב שמתמחה בלהחיות מוזיקה אפרו־אמריקאית שחורה ואקוסטית של פעם (הם מנגנים על בנג׳ו, כינור וכד ענקי וזכו בגראמי), מוציאה אלבום סולו מעניין שמתרחב מבחינה מוזיקלית אבל נשאר באותה תקופה היסטורית, ומורכבת כולו משירים על עבדים אמריקאיים. זה לא מזיק שהיא זמרת נהדרת. האזינו לכל האלבום כאן ועכשיו. [סטרים]
  9. קומיקסאי גאון אחד לקח את הטקסט המשעמם ביותר שהכי הרבה אנשים סימנו שברור שהם קראו – תנאי השימוש באייטיונז – ואייר אותו כספר קומיקס אונליין (הוא יוצא עכשיו גם בפרינט, אלוהים יודע למה), כל עמוד בחיקוי מדויק להדהים של קומיקסאי/ת אחר/ת. ממתק אמיתי לחובבי קומיקס שיזהו את המחוות לפני שהם יראו את שמות הקומיקסאים המקוריים מתחת לעמוד. [אנגלית, פיקסלים]
  10. מתעלף פה מרוב תענוג מהביצוע החדש של נעמי פולני – בת 89, כן? – ל״קח את לבי״ שכתב חיים חפר. [טיוב]
  11. חובבי היידיש ישמחו לשמוע על ואת האלבום החדש של גרשון לייזרסון ולהקתו. אולי נתקלתם בלייזרסון כחלק ממהרכב המעולה אוי דיוויז׳ן, שיחגוג בקרוב עשור בהופעה מיוחדת. [עברית]
  12. אני קצת מתקשה להסדיר את הנשימה לאחרונה מרוב שאני מצפה לאלבום החדש של Dirty projectors, שפעם היו להקה מדהימה ועכשיו הם בעיקר איש אחד, דיוויד לונגסטרת׳, שהוא מדהים ומבריק מצליח להיות גם חדשן ושכלתני וגם לרגש אותי עד העצם. כל תו ששמעתי מהאלבום החדש שלח לי זרמים בכל הגוף, ואני לא צוחק. האיש מנגן לי על איזה מיתר מאוד פנימי. לקראת הוצאת האלבום בשבוע הבא, לונגסטרת׳ מתראיין לכל מיני עיתונים ברחבי העולם, והכתבה עליו בניו יורק טיימס מגזין היא גם פותחת עיניים למי שאוהב אותו וגם היכרות מוצלחת למי שלא, וגם הבהירה לי כמה דברים מעניינים לגבי דרכי העבודה הלא שגרתיות שלו. והנה עוד הזדמנות להתאהב ב-"Little bubble" המושלם, אם טרם שמעתם אותו, או לרקוד עם "Cool your heart". [אנגלית]
  13. question-your-answers-new-hed-2017

  14. [ויה שאול אמסטרדמסקי] כחלק מקמפיין מכירות של מגזין האטלנטיק עם הסיסמה ״Question your answers״, הם הוציאו סרטון קצר ונהדר ומעורר מחשבה של השחקן מייקל ק. ויליאמס (עומאר מ״הסמויה״!), שיושב בסלון ותוהה עם עצמו לגבי היכולת שלו לשבור את התדמית שלו, והאם הוא יצר אותה או הושלך לתוכה. [טיוב]
  15. נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


    icecreamנהנים? אולי תרצו לתמוך בקיומו של העונג:
    הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. תודה!

    ↫ להמשך קריאה…