6 באפריל 2018

עונג שבת: שמחות גדולות

  1. openlineבדיוק לפני חודש הייתי בגן עדן, כלומר, בתקופה האהובה עליי של השנה – פסטיבל SXSW עומד להתחיל ואני כבר בעיר האהובה עליי, אוסטין, טקסס, רגע לפני שהטרפת מתחילה. נעים לחזור למקומות אהובים, והבית של פיטר במזרח העיר הוא מקום כזה. אנחנו ישנים בו מדי שנה בפסטיבל, אני וחבורה גדולה של אנשים. זה יום לפני שכל האנשים מגיעים, ואני מסדר את הבית יחד עם שני חברים. בתקרה בכל החדרים יש רמקולים, וכרגיל אצל פיטר, הם מנגנים את תחנת הקולג׳ המקומית, KUTX, תחנה טובה כל השנה שבתקופה של הפסטיבל ולפניו הופכת לאחד המדריכים הטובים ביותר לאמנים שכדאי לתפוס בפסטיבל הזה. בכל זאת, כמעט 2,000 אמנים מכל העולם מגיעים ומופיעים בשבוע אחד, לך תדוג את הטובים. טוב לסמוך על מישהו שעשה בשבילך את הניפוי. את השם ג׳ייד בירד שמעתי לראשונה שבוע קודם, ב-100 האמנים המומלצים של NPR לקראת הפסטיבל, בטיסה הלוך שמעתי את השיר שלה "Good woman" וסימנתי אותה כאמן שכדאי לי לראות, אחת מעשרות או מאות שסימנתי. אבל באותו יום, בשקט המתוק שלפני הסערה המתוקה אף יותר, התחיל ברדיו שיר שגרם לי לעצור הכל ולפתוח שאזאם. הוא התחיל כמו עוד שיר קאנטרי מודרני חמוד, עם גרוב בס עדין ושובה לב, אבל לא עוברת חצי דקה והזמרת הזו פתאום נוסקת למלוא ריאותיה, לפראזת תוכחה ואהבה – ואז, עוד לא דקה לתוך השיר, אנחנו מורידים שוב את הרגל מהדוושה וחוזרים לבית. הבית, בהאזנה חוזרת, הוא לא תמים בכלל, אבל כבר אז, פחות מדקה לתוך השיר, הייתי שבוי, והתרוצצו לי שאלות בראש: מי זאת, שמתרגמת בהצלחה כל כך גדולה את דינמיקת השקט־רועש־שקט של הפיקסיז לקאנטרי־רוק?! ומה זה השיר הזה?! ולמה לעזאזל היא מחביאה את הקול האדיר שלה בזמן הבתים? אני רוצה לשמוע עוד ממנו! התשובות, בהתאמה, הן: ג׳ייד בירד, ״Lottery", ובדיוק כדי שתרצה עוד ועוד ממנו. השיר הזה התנגן לפחות שלוש פעמים ביום, מדי יום, ב-KUTX, וההופעה שתפסנו של ג׳ייד בירד הוכיחה שזה לא רק אנחנו או התחנה הזו – היא מעולה. קודם כל היא עשתה משהו שבארבע שנותיי ומאות הופעותיי בפסטיבל הזה לא ראיתי אפילו פעם אחת – היא חזרה להדרן. תבינו, הפסטיבל הזה בנוי משואוקייסים, כל אמן עולה, נותן חצי שעה על השעון ומפנה את הבמה. אין שטויות, אין התעקשויות ובהחלט אין הדרנים. אבל הנה בחורה אנגליה, בת עשרים, עם מבטא קורע ונטייה להשתטות במיקרופון בין השירים הלגמרי־רציניים שלה, נותנת סט מרהיב, מזגזגת בין נצחונות קאנטרי־רוק לבין שירים מלנכוליים עם עומק ורוחב, שהזכירו קצת את סוזנה סנדפור, והקהל שלה לגמרי, ופשוט לא נותן לה לרדת. הדרן? ב-SXSW? כנראה שלא רק אני מאוהב. היא הוציאה רק EP אחד, ומבטיחה שיש אלבום בדרך. אני כבר מחכה לו. [מפ3]
  2. headlinesBomba Estéreo, הרכב קולומביאני מטריף ומעיף שאני משמיע בתכנית שלי בקצה בקביעות כבר שנתיים, מגיע להופעה בישראל ב־23 ביולי!!! מי בא איתי??? כרטיסים ב־190 ש״ח.
  3. יום חג לחובבי היפ הופ מעולה, במיוחד מהניינטיז! שני הרכבים מעולים – De La Soul ו־Arrested development, מגיעים לארץ לשתי הופעות בערב אחד, באמפי רעננה ב־31 במאי. כרטיסים ב-304-344 ש״ח.
  4. הצמד הקשה מאוד להגדרה Knower מגיעים להופעה בישראל ב־11 ביולי! מציע לכם מאוד לשמוע כמה דברים שלהם, יש מצב שתעופו על זה (ויש מצב שתשנאו את זה). כרטיסים ב־150 ש״ח. [עברית]
  5. וגם הרכב אוקראיני מוזר ומעיף, DakhaBrakha, שהשמעתי בסיכום השנה בעולם הגדול, מגיע להופעה בישראל ב־3 במאי. ההמלצה באייטם הקודם תקפה גם לאייטם הזה. כרטיסים ב־135 ש״ח. [עברית]

  6. הודעה טכנית חשובה: עכשיו כשלרובכם יש חשבון בשירות סטרימינג כלשהו – ספוטיפיי, אפל מיוזיק או דיזר – ולכולכם יש גישה נוחה גם ליוטיוב, אתחיל לקשר פה מדי שבוע לאלבומים חדשים טריים טריים שיצאו. ההבדל הוא שעד עכשיו קישרתי כאן רק לאלבומים שיכולתם לשמוע במלואם ביוטיוב, או בבנדקאמפ, או באתר של NPR, כלומר אלבומים שפתוחים לכולם גם בלי הבדלי חשבונות וכו׳. מעכשיו אשתמש בלינקים של Song.link, כמו הלינק הזה למשל לאלבום החדש של Eels שיצא היום. הוא מראה לכם את כל האופציות הנוכחיות להאזנה מלאה לאלבום. בהרבה פעמים תהיה שם גם אופציה חינמית פתוחה (סאונדקלאוד או יוטיוב), לפעמים יהיו שם רק אופציות של שירותי סטרימינג. זה לא שירות מושלם ויש בו גם טעויות, אבל הוא נראה לי כמו פיתרון טוב. אשמח מאוד לשמוע את דעתכם על השימוש בזה, ואם זה נוח לכם. [תודה]
  7. הללויה! כפי שאתם כבר יודעים, השירות של ספוטיפיי נפתח סופסוף בישראל, ורבים מכם כבר נרשמו ופתחו חשבונות, חינמיים או פרימיומיים (אתם יודעים שאפשר לפתוח חשבון חינמי, נכון? יש לו מגבלות רבות אבל הוא עדיין יאפשר לכם לשמוע את רוב הדברים רוב הזמן). הצד שלי בכל זה הוא שבחשבון הספוטיפיי האישי שלי אני מעלה פלייליסטים של עונג שבת. תוכלו למצוא אצלי פלייליסט לכל רשימת שירי השנה החל משנת 2006 (בשנים 2007-2008 לא הייתה רשימה כזו, אני כבר לא זוכר למה), אבל גולת הכותרת היא מגה־פלייליסט חדש בספוטיפיי בשם ״רדיו עונג שבת״ – כמעט אלף שירים שבחרתי, נשבע לכם, כל אחד מהם בפינצטה ואחרי התלבטויות לא מעטות. הרעיון הוא פשוט: בכל רגע שבו חסר לכם שיר טוב – פשוט תלחצו פליי, ושימו מבטחכם באלגוריתם השאפל המצוין של ספוטיפיי. כמובן שהפלייליסט ממשיך להתעדכן ולגדול כל הזמן. האזנה נעימה! [ספוטיפיי]
  8. חדשים בספוטיפיי? הנה כמה טיפים למציאת מוזיקה חדשה ומעניינת. [פייסבוק, עברית]
  9. אתם באפל מיוזיק אל חשש, רדיו עונג שבת פתוח גם שם. [אפל מיוזיק]
  10. מחפשים אלטרנטיבה שפויה לקרחנת הקצף והפטישים האיומה של ערב יום העצמאות? בואו להתחבא איתי מ־2018 במסיבת הניינטיז שלי באוזןבר. 18 באפריל, ערב יום העצמאות, תל אביב. [פייסבוק]
  11. ותזכורת – אם אתם בטלגרם, ערוץ הטלגרם של עונג שבת מתעדכן כמעט מדי יום עם המלצות/לינקים חדשים. כאן לוחצים כדי להצטרף אליו. זה גם המקום להודות מעומק הלב לחבורת המשוגעים – ספיר, אורן, נמרוד ונימל – שעזרו לי להישאר מעודכן ולהביא לכם לינקים מעניינים בטלגרם גם כשהייתי בחופשה ולגמרי מחוץ ללופ. תודה, גאונים! [טלגרם]
  12. חזרתי לרדיו הקצה אחרי חודש וגיליתי ששיפצו את כל האולפן! זה לא אמור לשנות לכם הרבה, זה פשוט משמח אותי מאוד. הנה השעתיים ששידרתי שם בשבוע שעבר, עם הסיכום שלי לחוויותיי המוזיקליות בפסטיבל שנסעתי אליו בטקסס, פלוס כמה דברים חדשים מרגשים מאוד. [סטרים]
  13. יונתן גת, לשעבר גיטריסט המונוטוניקס, ממשיך לפעול ולחקור את הגיטרה שלו ללא לאות. "Medicine" הוא קליפ מהמם לקטע חדש ויפהפה שהוא הלחין ומנגן יחד עם ה-Eastern medicine singers, קבוצת מוזיקאים אינדיאניים שמשמרת את המוזיקה והתרבות הילידית שלהם. [טיוב]
  14. [תודה לאורן] שכותב: ״Unknown Mortal Orchestra ממשיכים לחמם מנועים ואת הלב שלי לקראת האלבום החדש, והסינגל החדש נקרא "Not in love we're just high", הגירסה שלהם למסיבת כיתה כושלת, אבל איזה יופי של שיר!״ [טיוב]
  15. מדי פעם מגיח שיר מעולה שמזכיר לי שהגדרות ז׳אנריות הן נחלת העבר. "Toy" של Young fathers הוא אחד מהם. זה היפהופ? זה אלקטרוני? זה פיוצ׳ר־אלקטרו־אינדי־גוספל?! מה זה??? זו מוזיקה מצוינת שמתעסקת בשאלות הרבה יותר חשובות מאשר ״איך נקרא למוזיקה שלנו״, או ״על איזה מדף להניח את זה״. בנזונה של שיר. הלכתי לשמוע אותו שוב [טיוב]
  16. Run the Jewels מחממים את לורד בסיבוב ההופעות הנוכחי שלה, ואם זה לא מספיק כיף בשבילכם, הנה גם רימיקס שהם עשו ל-"Supercut" שלה. [טיוב]
  17. אהוביי Naked Giants הוציאו החודש את אלבום הבכורה שלהם, Sluff, ואם בא לכם לעשות רעש, תלחצו פליי בבנדקאמפ. [בנדקאמפ
  18. סופסוף! Sex & Food, האלבום החדש של Unknown Mortal Orchestra, יצא היום לאוויר. האזנה מלאה לאלבום פה. [לבחירתכם]
  19. אמן הפטיפונים והמפיק המצוין Cut Chemist שיחרר החודש את האלבום הראשון שלו מזה 12 שנה! מי שמתגעגע לסאונד ההיפ הופ והטרנטייבליזם של תחילת האלפיימז ימצא פה אושר גדול, וגם את שיר 7, אחד הסינגלים האהובים עליי בחודשים האחרונים. כל האלבום להאזנה פה. [בנדקאמפ]
  20. [תודה לנמרוד] שכותב: ״זה מדהים שיש כ"כ הרבה מוזיקה טובה שיוצאת כל שבוע, שלפעמים אנחנו מפספסים את השורשים – אז ג'ואן באאז הודיעה לפני שבוע על טור פרידה ומסתבר שממש אתמול יצא האלבום שיהיה האחרון שלה, אחרי עשור – עם שירים של טום ווייטס, אנוני, וג'וש ריטר, וכלללללללללל האלבום פה״. [טיוב]
  21. [תודה ליערה] ספייק ג׳ונז ביים, אנדרסון פאאק בפסקול, FKA twigs רוקדת – וזו אמנם פרסומת לאפל אבל היי! כמה כיף! [טיוב]
  22. סוני מיוזיק רקחו אוסף זעיר וערמומי, שנקרא Universal Love. יש בו 6 שירי אהבה קלאסיים של חתונות אמריקאיות, עם טוויסט – המגדרים מהופכים. כלומר, שיר אהבה של גבר לאישה הופך פה לשיר אהבה של אישה לאישה, או של גבר לגבר. המשתתפים רציניים – בוב דילן, סנט וינסנט, ואלרי ג׳ון ועוד – אפילו אם רוב השירים נשארו צמודים מאוד למקור מבחינה מוזיקלית, זו הצהרה יפה ואני מקווה שאשכרה ינגנו את הביצועים האלה בחתונות. [אנגלית; ספוטיפיי בלבד כרגע?]
  23. Tiny Fingers לא מפסיקים לייצר מוזיקה חדשה, וזה נפלא. הנה… משהו חדש שלהם. זה נקרא Unknown finger vol. 1, וזה קטע רציף חדש בן 27 דקות, להורדה בחינם. [בנדקאמפ]
  24. "Moving", סינגל יפה נוסף מתוך האלבום הבכורה של הצמד הישראלי החמוד JonZ. [טיוב]
  25. "All directions", קליפ חדש ודרמטי ומאוד, מאוד, מאוד יפה, מתוך האלבום החדש של Son Lux. [טיוב]
  26. הדיסקוגרפיה של קנייה ווסט מתוארת על ידי סצינות מ״המשרד״. צחקתי מאוד! [טיוב]
  27. הלייבל הצרפתי המצוין Ed Banger, שהביא לנו אמנים כבירים כמו Justice, Cassius ו־Mr. Oizo, חגג השבוע 15 שנות פעילות במופע משוגע בפריז – תזמורת סימפונית מנגנת ביצועים תזמורתיים משוכללים ללהיטים האלקטרוניים המפוארים של הלייבל. אפשר לצפות בכל המופע המצוין הזה בפייסבוק, ובתגובות יש גם פירוט של כל חלק מהמופע, למי שרוצה לקפוץ לחלק ספציפי (כל חלק מוקדש לאמן אחר של הלייבל). [פייסבוק]
  28. התאהבתי בליאון ברידג׳ז בזכות שיר שקט ועדין שלו שנשמע כמו תקליט שדרים אבוד של סם קוק מתחילת שנות השישים שהתגלה פתאום. אלבום הבכורה שהגיע אחריו היה חגיגת רטרו, כשלפעמים הנוסטלגיה האפילה על הכישרון. עכשיו הוא חוזר באלבום שני, ואחד משני השירים שהוא הוציא לקראתו, “Bad bad news”, הוא גרוּבי ומדבק, ונשמע כאילו ברידג׳ז השתחרר מעול הנוסטלגיה ומביא את עצמו באמת: בחור מוכשר ב-2018 שאוהב גם את סם קוק, אבל גם את אנדרסון פאאק. [טיוב]
  29. קליפ חמוד לאללה של Dodies הבאר־שבעיים לשיר "Won't last". [טיוב]
  30. "Watch fire", שיר חדש של שניים מאהוביי, לורה וירס יחד עם סופיאן סטיבנס! [טיוב]
  31. כותב קורא העונג, קובי:
    ״כדי להינות בשבת מקריאה נהדרת אני מוציא לפחות 15 ש״ח על עיתונים, רובם מלאים ברכילויות צהובות ומשמימות במסווה של חדשות ופוליטיקה שיצאה מכל החורים. אבל בוא נודה בזה – עונג שבת הוא עיתון השבת שלי. והוא כל כך גדוש שהוא הופך להיות לא רק עיתון סופהשבוע שלי, אלא עיתון תחילת השבוע שלי,עיתון אמצע השבוע שלי. ה-עיתון שלי. וזה למה אני הולך לתרום כלכלית באופן קבוע״. אם אתם מזדהים עם קובי, אולי תרצו לתמוך כמוהו בעונג שבת בעזרת טיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה אוטומאית בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן, ותודתי תהיה נתונה לכם לעד. [תודה]
  32. closelineהנה עוד התגלות מוזיקלית שקרתה לי בעקבות הפסטיבל האחרון. הייתה הופעה אחת שהלכתי אליה רק בגלל שכמה חברים שלי אמרו לי שאני מוכרח לראות את Lucy Dacus – איך מבטאים את זה? תיכף נגלה. כבר הייתי בסביבה אז הלכתי עם חבר אנגלי שצעיר ממני בכמה שנים טובות. אף אחד מאתנו לא הכיר אף שיר שלה, אבל אמרתי יאללה בוא נלך להופעה ואשלח מפה תמונה לחברים שלי והם ישמחו. בשיר הראשון אמרנו יה, נחמד. בשיר השני כבר התפעלנו. בשיר השלישי התווכחנו אם לוסי דייקיס מערבבת את ז׳אנר הסינגר־סונגרייטר הרגיש והנבון שלה יחד עם השפעות של דת׳ קאב פור קיוטי או של בלינק 182. בשיר הרביעי כבר כמעט בכיתי. בשיר החמישי אמרתי לחבר: תשמע, אני קונה את האלבום הזה. למזלי, ההופעה הייתה מחוץ לחנות תקליטים. מיד בסופה רצתי פנימה, רכשתי שני עותקים מהתקליט, ועמדתי בתור להחתים אותם – אחד לי, אחד לחברה ששלחה אותי לשם. החתמתי, פטפטתי, חיבקתי בהתרגשות, החמאתי, הצטלמתי נרגש ושאלתי היי לוסי, תגידי – איך מבטאים את שם המשפחה שלך? דיי כמו יום, היא אמרה, וקיס כמו (שולחת נשיקה באוויר). אז תשמעו, אני לא הראשון להתלהב מלוסי דייקיס, האלבום החדש שלה קיבל 8.1 בפיצ׳פורק והקודם היה מספיק מעולה לגרום לכמה חברים שלי לעוף עליה, ויש להם טעם טוב. האלבום הזה מעולה, ומרגש, ואינטימי, וסוחף, וחכם בטירוף, והשיר שפותח אותו, "Night shift", הוא שיר הפוסט־פרידה הכי יפה של השנה, ואולי הכי חכם אי פעם. יש בו כנות, הודאה בקושי ובכישלון ובקנאה, פגישה מחודשת שמעמידה את הנפרדת מול כל הפיתויים המוכרים לנו בפגישה שאחרי פרידה – להיכנס למיטה, ללכת מכות, להאשים, להתנשק – והפזמון שלו נשמע כמו רגע לפני הטעות. אבל אחרי שהפזמון החוזר חוזר, קורה משהו די נפלא. במקום להיגמר, השיר נכנס לסי־פארט שלא מוותר, לא חוזר בחזרה לפזמון או לבית, אלא הולך ומתעצם והופך למסקנה ולשיא של השיר, להחלטה הנחושה לא להביט לאחור, לשלם את המחיר ולהמשיך הלאה. מוזיקלית, קורים בשיר הפשוט הזה המון דברים שעושים לי דמעות וצמרמורת, וטקסטואלית זה אחד השירים הכי יפים שאני מכיר. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!

24 בפברואר 2018

עונג שבת: הבוס!

הודעה לחודש הקרוב – העונג יוצא לחופשה! כלומר, אני נוסע לפסטיבל בארה״ב, וזה יקשה עליי למדי לכתוב עונג כל שבוע. כן אמשיך לעדכן בצורה עקבית או לא באינסטגרם שלי, בפייסבוק של העונג ובערוץ הטלגרם של העונג. נשתמע פה בבלוג בסוף מרץ!


  1. openlineאוקיי, אני מודה, תכננתי לפתוח את העונג עם משהו אחר לגמרי אבל אז הגיעו החדשות: ג׳אנל מוניי חוזרת לחיינו, ובענק, עם אלבום שלישי. מוניי היא סוג של כוכב שביט. פעם בכמה שנים היא מגיחה, שורטת את השמיים באורות וצבעים וגורמת לכולם להימשך ולהתעניין ולדבר עליה… עד שהיא נעלמת. היא הגיעה לראשונה לפני כמעט עשור עם סינגל מושלם, "Tightrope", שיחד עם הסאונד שלו, הקליפ שלו, הלוק והפרסונה שלה וכל העניין כולו, גרם להרבה מאוד ראשים להסתובב בהתלהבות, להלהיט תחושה שמשהו חדש ורענן ופשוט מתפוצץ מגרוב ושיק הגיע. אני ממש זוכר את הגל הארוך מאוד של ההתלהבות סביבה גואה וגואה וגואה באותה תקופה, יותר ויותר אנשים מכל מיני איזורים ופלגים תרבותיים מפנים אליה את הראש ומדברים עליה בהתלהבות, כל אחד מסיבותיו. ולא היו חסרות סיבות. איך שהיא רוקדת, איך שהיא שומרת על גרוב, איך שהיא מתלבשת, איך שהיא מדברת, הקול שלה, השיער שלה, האנדרוגיניות שלה, הנשיות שלה. מוניי היא מהאמנים הנדירים האלה שמצד אחד לא משאירים אף אחד אדיש אליהם, ומצד שני לא מצליחים לייצר הייטרים. אולי לא תחרוש את האלבומים שלה כל שבוע, אבל אתה כנראה תהיה בעדה איכשהו. ועכשיו, השבוע, היא חזרה, עם שני שירים, ואני רוצה להתעכב על אחד מהם, "Make me feel", כי אני אוהב ששירים (או כל יצירה) עושים בכוונה כמה דברים בבת אחת. זה אחד הדברים שמבדילים בעיניי אמנות מבידור – בידור ינסה בדרך כלל לעשות רק דבר אחד בכל רגע, או בכלל, ואמנות תשאף מראש לעשות כמה וכמה דברים בו זמנית. הנה מה שהשיר הזה והקליפ שלו, ששניהם פשוט מהממים ומעיפים אותי לגמרי, עושים בעיניי: זו הצהרת חירות מינית מפוארת, הן כהמנון דו־מיני והן כהמנון שיחרור וגמישות מיני בכלל, גם של חברה וגם של כל אדם עם הדימוי העצמי שלו; זו מחווה ויזואלית ומוזיקלית מפוארת לפרינס זצ״ל, וספציפית ל-"Kiss" (פרינס התארח באלבום הקודם של מוניי, והיה מן הסתם השפעה עצומה עליה עוד קודם); זה שיר שיכול לפרק רחבת ריקודים; זה אולי הקליפ הכי לוהט של 2018 עד כה, עולה ממנו עשן, וזה נטו בגלל מוניי (וזה לא קל להיות הדבר הלוהט ביותר על המסך כשאתה חולק אותו עם טסה תומפסון); וזו מחצית משלימה לסינגל השני, שיצא ביחד, "Django Jane", שעושה משהו דומה רק עם נושא אחר, רלוונטי באותה המידה – הראשון מדבר על שיחרור וגאווה מיניים, השני על שיחרור וגאווה גזעיים/תרבותיים (ופחות מלהיב מוזיקלית בעיניי, למרות שגם הוא מצוין). אף אחד מהנושאים האלה לא חדש למוניי, זה לא שהיא רוכבת על גל הנושאים שגאו וצפו בשנים האחרונות, היא מדברת, שרה, רוקדת אותם ובונה סביבם קליפים כבר עשור. וואו, ג׳אנל מוניי. כמו בכל פעם שהיא חוזרת, לא הבנתי כמה התגעגעתי אליה עד שהיא חזרה. [טיוב]
  2. ↫ להמשך קריאה…

16 בפברואר 2018

עונג שבת: אנחנו השמפניה

  1. openlineבשבוע שעבר יצא אלבום חדש ומהמם ביופיו של Son Lux. כתבתי עליהם כאן לא פעם, ובהחלט יותר מפעמיים. התאהבתי בהם במקרה דרך רימיקס שריאן לוט עשה ל-My brightest diamonds, כשסאן לאקס עדיין היה רק הוא, לא להקה של שלושה אנשים מוכשרים אימים. משם גיליתי את האלבום שהוא הקליט תוך 28 ימים בלבד, We are rising, והוא השאיר אותי בלי נשימה ועם פעימות לב מואצות. מאיפה הגיע היופי האדיר והאיום הזה, הקול הזה שנשמע קצת מעוות אבל הוא טבעי לגמרי, האומץ והביטחון האלה לפרק דברים, להביא אותם על סף התמוטטות. השבוע, כשהאזנתי שוב ושוב לאלבום החדש, נזכרתי בשלושה רגעים נפלאים בחיי שסאן לאקס לקח/ו בהם חלק. הראשון היה רגע המפגש הראשוני הזה שתיארתי קודם. השני היה שיטוט חסר מטרה בפסטיבל SXSW לפני כמה שנים – זה פסטיבל עירוני שקורה בו זמנית בעשרות מועדונים ופאבים ובתי קפה ומגרשי חנייה שהקימו בהם במה, וכל היום יש הופעות, אתה מתרוצץ מבמה לבמה ומנסה להספיק את כל מי שאתה אוהב וגם לגלות בדרך אמנים חדשים. יש כל כך הרבה שקשה להתמצא לפעמים. אז היינו בדרך לאיזה מקום, ובדרך לשם ראינו תור משתרך מחוץ לבאר. ניגשתי לאחרון בתור ושאלתי מה הולך בפנים, והוא ענה ללא התלהבות ״אני חושב שיש הופעה של סאן לאקס עוד מעט״. פשוט נשתלתי במקום וסירבתי לזוז מהתור הזה, משכנע את כל חבריי שיישארו להופעה (נשארנו, היא הייתה פנטסטית). הרגע השלישי היה ההופעה הלא תיאמן שלהם בישראל, החודש לפני 4 שנים. טופ 5, בלי שום בעיה, הופעה שעוררה צמרמורות ודמעות וריקודים והתפוצצות של הלב, הופעה שהפכה רק יותר ויותר גדולה בתוך הלב שלי בזכות העובדה שרדיו הקצה שידר אותה בזמן אמת אבל גם קיבל אישור מהלהקה להשאיר את ההקלטה של ההופעה באתר של הקצה לנצח. בערך פעם בשנה אני חוזר ומאזין לזה, ועכשיו עם פרוץ האלבום החדש, משהו החזיר אותי לשם, לבארבי, שני אלבומים אחורה, ב־2014. ובמיוחד לביצוע החי המפואר של "Easy", שלא רק מרחיב ועושה עם השיר הזה חסד רב, אלא גם מדגים את האמנות והאומנות המשוגעות של שני חברי הלהקה האחרים, המתופף איאן צ׳אנג והגיטריסט ראפיק באטיה (עוד ממנו בהמשך העונג). בכל פעם שאני שומע את הביצוע הזה, העיניים שלי מתלחלחות. [מפ3]
  2. headlinesהמלחין והיוצר האיסלנדי הנהדר יוהאן יוהאנסון מת השבוע בגיל 48. הוא היה יוצר ניסיוני, אוונגרדי ומינימליסטי שמצא את דרכו ללב המיינסטרים ההוליוודי. ובלי שידעתם, שמעתם את המוזיקה המהממת שלו בסרטים כמו Arrival, למשל, או ב-Theory of everything. מתישהו לפני קצת פחות מעשור נתקלתי באלבום שלו Fordlandia והתאהבתי. תודה, יוהאן, היה שלום. [אנגלית]
  3. השבוע – אלקטרובנק 2! המסיבה האלקטרונית שלנו, שנותנת בראש אבל לא אוכלת את הראש, חוזרת בחמישי הזה. הפעם הקודמת הייתה אפית, ויש סכנה חמורה מאוד שגם הפעם יהיה אפי. בואו אם חסרה לכם מסיבה מרימה באמת, לא כזו שנשארת באותו טמפו מונוטוני כל הלילה. [פייסבוק]
  4. פתחתי ערוץ טלגרם של עונג שבת. אז אם יש לכם טלגרם, בואו והצטרפו, וקבלו ממני הודעה (מקסימום) פעם ביום עם לינקים טריים בזמן אמת, שירים שכדאי לשמוע וגם עדכונים על דברים רלוונטיים אחרים שאני עושה. ואם אין לכם טלגרם, אז אולי הגיע הזמן שתתקדמו להווה באמת. [טלגרם]
  5. שבוע הבא – מסיבת הניינטיז שלי מתרגשת ובאה על פורים. בואו מחופשים לבריטני! [פייסבוק]
  6. העונה הראשונה של הרגע, הפודקאסט התיעודי של רום אטיק ושלי ב״כאן״, מתקרבת לסיומה, ופרק 5 שהעלינו השבוע הוא פרק מסוג חדש לגמרי אצלנו, ואולי בכלל בפודקאסטיה העברית (לא בדקתי ביסודיות!) – הפעם, אורן אהרוני הצטרף זמנית לצוות הפודקאסט ויצא לפתוח תיק חקירה של אדם שנעדר, נעלם לפני 44 שנה ממוסד פסיכיאטרי. אף אחד לא ממש טרח לחפש אותו אז, וגם לא עד היום. עד אורן. וברגע שאורן התחיל להפוך אבנים, לשאול שאלות ולחפש תשובות, הוא התחיל למצוא עוד ועוד דברים מוזרים, דברים שלא מסתדרים, דברים מטרידים. וגולגולות. את הפרק, שהוא חלק א׳ מתוך סדרה של פרקים כי החקירה העצמאית והחדשה של אורן עדיין מתרחשת, שומעים כאן. (חלק ב׳ יגיע בעונה 2 שלנו) [סטרים, הורדה. איור: יערה קאס]
  7. שני לבבות, האלבום החדש של עינב ג׳קסון כהן, יצא השבוע לאור וחוץ מזה שממש, ממש, ממש כדאי לכם לשמוע אותו, עינב עצמה קפצה לעונג לכתוב על 3 שירים מתוכו. [עברית]
  8. לא יודע לגמרי להסביר איך, מה ולמה, אבל הגעתי לתכנית שלי השבוע ברדיו הקצה מתרגש מאוד, ובניגוד להרבה תכניות אחרות ששידרתי בקצה שהסבו לי עונג ועניין וכיף גדולים, התכנית הזו הייתה גם מאוד רגשית עבורי בשירים רבים. מוזמנים להאזין. [סטרים]
  9. אה כן, בראשון בערב החלפתי את נועה ארגוב הנפלאה לשעתיים בהגשתי ועריכתי בגלגלצ. היה לי כיף מאוד להגיד שאין דיווחי תנועה, אבל היה לי במיוחד כיף להביא לכל כך הרבה אוזניים את המוזיקה שעושה לי טוב בלב, מכל העולם. כאן מאזינים לתכנית שהגשתי שם בראשון. [סטרים]
  10. ↫ להמשך קריאה…

14 בפברואר 2018

סטרים: האלבום החדש של עינב ג׳קסון כהן

לעינב ג׳קסון כהן יש אלבום חדש, שני לבבות, ואני לא מתיימר אפילו לרגע אחד להעמיד פנים שאני אובייקטיבי בעניין: עינב ואני חברים שנים, אני מתקלט לפני חלק מהופעות שלה, אנחנו אוכלים ביחד המבורגרים טבעוניים ומפטפטים על שטויות ופעם אפילו בניתי את האתר אינטרנט הקודם שלה, בתקופה שהתעסקתי עדיין בבניית אתרים. אז הגילוי הנאות הזה מאוד גלוי.

זה לא מובן מאליו, לאהוב את המוזיקה של חברים שלך. יש לי חברים שעושים מוזיקה שאני לא מתלהב ממנה, ויש כאלה שאני לא יכול להפריד בין האדם שהוא החבר שלי לבין המוזיקה שהוא עושה. אצל עינב, איכשהו, זה לא ככה. ברור שהאישה שיושבת איתי לקפה היא גם האישה שכותבת את השירים ושרה אותם, אבל לפחות אצלי, באוזניים ובלב, ברגע שהיא עולה לבמה או נכנסת לאולפן ומתחילה לשיר, נוצר איזה מרחק בינינו. מרחק מועיל, חיובי. אני לא מרגיש שזו חברה שלי עינב שרה, אלא שזו הזמרת עינב ג׳קסון כהן שרה. ואני נמס כליל בגלל השירים, לא בגלל שאני אוהב את האדם הזה באופן כללי.

לקח הרבה זמן. אלבום הבכורה, עץ נופל ביער, יצא ב־2011. וכמו פסנתרן־כותב־זמר מוכשר אחר, שלומי שבן, גם לעינב לקח 7 שנים להגיע לפרק השני. אולי זו מחלה של פסנתרנים. עכשיו, ממש היום, יוצא האלבום השני, שני לבבות, ואני חייב להודות שאני כותב את הפוסט הזה תוך כדי ההאזנה הראשונה שלי אי פעם לאלבום, אז אני לא יכול להגיד לכם עדיין שום דבר. אני כן יכול להגיד שהשירים שיצאו לרדיו לפני האלבום (״למזרח״, ״שני לבבות״), השיר המושלם שנכלל באוסף שירי יותם ראובני (״אלגיה״) והשיר שפורסם לראשונה ממש באתר הזה לפני שנים, כשעוד היה סקיצה (״בגללה״), גרמו לי לעלות על גדותיי, לעצור בצד הכביש ולדמוע, או להפסיק להקליד ולבהות מהחלון ארבע דקות.

זה אלבום קטן, 8 שירים, 32 דקות, כמו תקליטים של פעם. עדינות וצניעות וכמות חסרת אחריות של יופי ורגש. זהו, אני הולך להקשיב לאלבום, ומזמין אתכם להאזין גם (כאן, או פשוט בהמשך הפוסט). והנה בונוס לקוראי העונג:

עינב ג׳קסון כהן על שלושה שירים מתוך האלבום החדש

שני לבבות

שני לבבות הוא שיר הנושא של האלבום החדש, היקר ללבי מכולם, ואולי זה שמקפל בתוכו את כל השירים שאי פעם כתבתי. את האווירה הראשונית שלו ספגתי מתוך קטע קצר ב״הנפילה״ של אלבר קאמי. אחר כך, אני זוכרת את רגע הכתיבה הפיזי ליד הפסנתר – הוא נשטף ממני ברגע אחד.

הוא היה הראשון וגם האחרון שהקלטתי לאלבום הזה. הוא היה כל כך חשוב לי שידעתי שאני חייבת להתחיל איתו, אבל הנחתי על כתפיו הדקות משקל גדול מדי, לפעמים אני מתבלבלבת ומרגישה שהשירים צריכים לשאת אותי ולא אני אותם. את הביצוע הראשון שלו שהקלטתי לפני יותר משנתיים עם דניאל שהם, רן יעקובוביץ ואיתמר ציגלר – למרות שהיה כבר רגע לפני מיקס – גנזתי. זה פועל שלא היכרתי מקרוב ובאלבום הזה הפכנו חברים טובים (נסו ותהנו!) . שלושה שירים באלבום הוקלטו שוב מהתחלה אחרי שהיו כבר בשלב מאוד מתקדם. יש באלבום רק שמונה שירים, אבל בכל אחד מהם חיפשתי את ההרמטיות, את התחושה הזו שאין דבר שיכול להיכנס או לצאת. זה לקח זמן.

לפני כמה חודשים, באמצע הקיץ, האלבום כולו כבר היה מוכן ורק השיר הזה איננו – נכנסתי לאולפן עם אביב משולם. הקלטנו את הבסיס יחד מחדש ולאט לאט הוא התבהר (לצבעים כהים מאוד) – משהו רצה לחזור לסצינה ההיא ליד הנהר מ״הנפילה״ – לסינמטיות שלה. הוא הוקלט כבר בדחיפות גדולה (שבוע לפני המיקס!) כמעט בבת אחת: כינורות של אבנר קלמר, קרן יער של עידית מינצר, מנדולינות של דניאל שהם, קולות של אלון עדר ומיכל גבע, וגם השירה שלי. הילה רוח עזרה לי לפענח שינויים במבנה, דניאל אנגליסטר מיקסס גם הוא בדחיפות (יום לפני המאסטרינג!), האלבום כולו בעצם חיכה לשיר הזה. דווקא מהשיר שעליו הכי רציתי לגונן הייתי חייבת להיפרד סופית כמעט בחטף. אולי בגלל זה אני הכי קשורה אליו משהייתי אי פעם.

מחפשת סיבה

הילה רוח תמיד אמרה לי שזה השיר שלי שהכי אהוב עליה. כשסיפרתי לה שאני לא מתכוונת להכניס אותו לאלבום היא לא כל כך קיבלה את זה בהבנה (מזל!). קבענו להיפגש אצלה תכף ומיד (ענין של חודשיים־שלושה). המוזיקה שלנו אמנם שונה מאד באסתטיקה שלה אבל אנחנו מבינות וחושבות שירים מאוד דומה, ובכלל אני הרוסה עליה ועל כל מה שהיא נוגעת בו. היא שלחה אותי הביתה עם שיעורי בית, שהיו בדיעבד חדים ומדויקים: להושיב את השיר על קצב קבוע, ליישר את המשקל, את הטמפו, את המלודיה, לדייק את הכוונה. להקליט קסיו וסינתי בלי לבנות תפקיד באמת, לאלתר, להקליט תופים, להמציא קולות רקע. כל הדברים שאני לא עושה באופן טבעי. היא הזיזה אותי כל הזמן מהקומפורט זון שלי ובגלל שכבר הייתי מוכנה לוותר על השיר – הגעתי אליו קלה (תכונה לא מאד אופיינית). קיבלתי את השיר הזה חזרה במתנה. הקלטתי את כולו בבית שלי בתחושת שעשוע והתנסות של ״הרי אין לי מה להפסיד״. גיליתי מחדש את הבשר שלו, שרתי והתכוונתי לכל מילה.

בסוף יונתן לויטל הצטרף והוסיף את הבס שלו שמניעה את השיר. בלי להרוס להילה את המוניטין, מדובר בתהליך שיותר מכל היה בשבילי כיף, וכיף הוא אנדרייטד בחיים ובמוזיקה בכלל. הלוואי עליי עוד הרבה הרבה מהכיף הזה (הילה, בואי נעשה אלבום).

בגללה

סקיצה של השיר הזה הופיעה לראשונה באוסף Working title של עונג שבת לפני די הרבה שנים, מי יודע, אולי היה נשאר מכתב במגירה אם לא גיאחה.

זה שיר שנכתב בבת אחת. נקי מדימויים, ישר וישיר.

אני אוהבת לפתוח איתו הופעות. הוא מכניס אותי למתח קיצוני, מנמלל את האצבעות, דריכות זו תחושה שאני אוהבת להחזיק איתי כמה שיותר זמן בהופעה. לא רוצה להרגיש בנוח. אני כמעט אף פעם לא מצליחה להגיע לקצה שלו בעיניים יבשות.

הביצוע באלבום הוקלט לייב, פסנתר ושירה ביחד, בלי עריכות, בעיבוד משותף יחד עם דניאל שהם שגם מנגן את הצלילים העדינים והיפים בין המשפטים.

אני חושבת שבהרבה מהשירים שלי אני מנסה לדבר על הפערים שבתוכם אני מתקיימת. משפחה היא מחולל פערים די גדול. לא קל לגעת בזה, אבל אני ממשיכה לנסות, חייבת להאמין שזה יכול גם לרפא את הלב (או שניים כאלה).

תודה על ההקשבה, מזמינה אתכן.ם להאזין לאלבום במלואו:

לקח לו הרבה זמן להגיע אבל הוא כאן והוא בדיוק בזמן שלו.

האזנה נעימה 🙂

עינב

*
האלבום יושק ב־5.3 בזאפה ת"א. אורחים: דניאלה ספקטור ואלון עדר

10 בפברואר 2018

עונג שבת: רעש ג׳ונסון


  1. openlineחברים, אנחנו צריכים לדבר על הריגוש שבנפילה. לא על הריגוש עצמו, ולא על הנפילה, אלא על האלבום החדש של רועי פרייליך שנקרא הריגוש שבנפילה. כבר בביט הראשון ניכר שיש לו סאונד טירוף ושונה מאוד מהמקובל בעדות הרוק הישראלי. זה הולם, פרייליך לא שר כמו אף זמר ישראלי שבא לפניו, וזה אך הולם שגם הסאונד שסביבו יהיה קצת חריג פה. יש פה שירים עם הוקים ממכרים של קול שני (״תן״ הוא פשוט שיר ענק) ויש פה את שיר המחווה היפה ביותר ששמעתי לדיוויד בואי בעברית, אפילו יותר מקאברים שעשו לו בעברית (״כל אחד יכול לראות״, שכמעט כל מהלך מוזיקלי ועיבודי בו הוא מחווה מהממת לבואי. אבל האלבום הקצר הזה (תשעה שירים בלבד, ואיזה כיף לקבל משהו הדוק ונטול שומן מיותר) נפתח בשיר כל כך מעולה שחייבים לשמוע אותו לפחות פעמיים. גם כי הוא פשוט מדהים וגם כי הוא מחביא את החלקים הכי טובים שלו במחצית השנייה של השיר. ״אחד מהשניים״ נפתח ביופי של ביט ויופי של סאונד – הסאונד של פרייליך, רוק־דיסקו מעושן, אבל מעודכן, חד יותר, מלא יותר. הבית הראשון לא מפיל, אבל תענוג לשמוע את הזוויות החדות שפרייליך מכניס לכל שורה. הפזמון כבר כובש, עם חריזה פשוטה שהופכת מספקת במיוחד כשהיא נופלת על הזוויתיות הזו של השירה של פרייליך: ״את מחטטת בין צרור מכתבים / בהם סימנת באדום רק מילות אוהבים / בין השורות את מותחת קוים / מצליבה רמיזות איך היינו כנים״. בתחילת בפזמון מתגנבת זמרת ליווי. אחרי מעבר קצר אנחנו חוזרים לבית השני, ובו השיר הזה באמת מתפוצץ. זה קורה מיד אחרי השורה השנייה, כשאתם מצפים לעוד פרייליך בריטוני ומגניב לבד על הבמה, ופתאום – כל האורות הצבעוניים באולם נדלקים! להקת זמרות וזמר ליווי מתפוצצים (הקאט אאוט קלאב), ומאותו רגע השיר כאילו נטען בחשמל עד סופו. הפזמון החוזר הופך לברייק (רוב הכלים נעלמים וחוזרים בהדרגה מאחורי השירה), ואחריו יש עוד שתי דקות אינסטרומנטליות שאני לכל הפחות לא מצליח לעמוד בפניהן. מתחשק לי לרקוד כמו משוגע, בלי לשאול שאלות מיותרות, בלי לתהות אם זה רוק, או דיסקו, או פוסט־פאנק, או למי אכפת איך קוראים לזה בכלל, בלי לתהות אם החצי השני של השיר הוא סוג של רי־אדיט למחצית הראשונה שלו, בלי לחשוב. ואם אתם שומעים את השיר הזה ולא מבינים למה אני מתכוון, תשמעו אותו שוב, ותגבירו. הגוף שלכם כבר יסביר לכם. איזה פאקינג שיר! [בנדקאמפ]
  2. headlinesנרנג׳ה הפתיעו, והמופע הבא שלהם בארץ יהיה מופע הקומדיה של אריק אנדרה. [עברית]
  3. בואו להאזין לפרק הרביעי והמותח והמשעשע בפודקאסט התיעודי שלי ושל רום אטיק, הרגע! אתם שומעים את הצפצוף הזה? [סטרים, הורדה, פייסבוק]
  4. אחד האלבומים האהובים עליי אי פעם הוא In the aeroplane over the sea של Neutral Milk Hotel. כתבתי עליו פה בעונג ב־2006, והחודש הוא חוגג 20 שנה ליציאתו. כשקוואמי הציע לי להגיש תכנית על האלבום ברדיו הקצה, ישר אמרתי כן. יומיים אחר כך כבר התחלתי להתחרט. מה עוד אני יכול להגיד על האלבום הזה? מה אפשר בכלל להשמיע חוץ ממנו, והוא רק 40 דקות, איך אמלא עכשיו שעתיים? אבל תוך כמה ימים התבהר לי שכל אלה רק תירוצים. ניסיתי להימנע מלחזור לאלבום הזה בגלל טראומה קטנה אבל בשבילי משמעותית, שמנעה ממני להאזין לו בשנים האחרונות. ב־2015, אחרי שהלהקה התאחדה לסיבוב הופעות, נסעתי לראות אותה בפריז עם זוגתי ועם חברים, וברגע מסוים כמה חולגני פוגו מקומיים החליטו לפצוח במחול. אין לי בעיה עם זה, ובדרך כלל כשמתחיל פוגו אני פשוט לוקח כמה צעדים אחורה. אבל הצרפתים עושים את זה אחרת, או לפחות בהופעה הזו – הם פשוט רצו מאחורי האולם אל קדמתו, ליטרלי דורסים בדרך אנשים, כלומר מפילים אותם לרצפה ודורכים עליהם, ואם הם לא דורכים עליהם, אז מישהו ממאות האנשים שנדחפו עכשיו קדימה ונבהלו, הם דורכים עליהם. ככה מצאתי את עצמי ואת זוגתי ברגע מסוכן ומפחיד, ואת שארית ההופעה העברתי מבוהל ובלי יכולת לראות שום דבר ברור, כי העיפו לי את המשקפיים ודרכו עליהם והם התרסקו. באותו רגע זה היה בעיקר מבהיל, אבל אחרי שחזרנו לארץ הבנתי שאני פשוט לא מסוגל לשמוע את האלבום הזה שוב. למעשה, לא שמעתי אותו במלואו כבר יותר משנתיים. אבל כבר התחייבתי לקוואמי, אז התחלתי לעבוד. ערכתי והקשבתי וחזרתי וערכתי, ובינתיים שאלתי אתכם, בפייסבוק, מה יש לכם לספר על הרגע או הקשר שלכם עם האלבום. ואתם כתבתם דברים נפלאים ומרתקים ומרגשים ומצחיקים. אז התכנית ששידרתי השבוע על אלבום המופת הזה היא תכנית שלכם, ושלי, ויש בה הרבה מאוד מהדברים שאתם שיתפתם, ולא מעט מהספר המעולה שכתבה קים קופר על האלבום, וגם את הסיפור שלי איתו. ובמידה רבה, אישית, בלב שלי, התכנית הזו עשתה תיקון גדול. בזכות ההתעסקות והמחקר המחודשים שלי סביבו לקראת התכנית, והרבה מאוד בזכות הדברים המרגשים בטירוף שאתם כתבתם, מצאתי את עצמי מרפא את עצמי תוך כדי תנועה, וחוזר לאלבום הזה, מפסיק לפחד, ומתרגש ממנו, שוב. מזמין אתכם להאזין. [סטרים]
  5. אם כמוני גם אתם אוהבים לרקוד אבל קצת משתעממים כשכל המסיבה היא אותו ביט, ובא לכם מוזיקה אלקטרונית שמתפוצצת ושוקעת, שאפשר לשיר בקולי קולות, שנותנת בראש אבל לא אוכלת את הראש – בואו למסיבה הקרובה של תום שדמי ושלי! אנחנו חוזרים עם מסיבת אלקטרובנק לאוזןבר ב-22 בפברואר, שזה חמישי עוד שבועיים. בואו! [פייסבוק]
  6. [תודה לשירה] קליפ חדש ויפה לאורן לביא, "Second hand lovers". [טיוב]
  7. ↫ להמשך קריאה…