19 במאי 2017

עונג שבת: פסנסיה

סוג של התנצלות: אני אסיר תודה על כך שאני זוכה להתפרנס מעשיית דברים שאני אוהב, והעיקרי שבהם בזמן האחרון הוא תיקלוט, וספציפית תיקלוט בחתונות. לא רק שיש לי את המזל לעסוק בזה, גם יש לי את המזל האדיר לעשות את זה רק בחתונות של זוגות נפלאים עם טעם נהדר (כי רבים מהם מכירים אותי דרך העונג או הקצה ויודעים מה הראש שלי). הדאונסייד הוא שרבים מהזוגות האלה מתחתנים בימי שישי, הימים שעד לאחרונה הוקדשו בעיקר לכתיבת עונג שבת. בחלק מהשבועות אני מצליח לכתוב את העונג בחמישי – בחלק לא. היום, למשל, הכנסתי אולי חצי מהדברים שרציתי להכניס, כי חזרתי הביתה רק בערב מחתונה נהדרת וישבתי על העונג מעט מאוד זמן. אז סליחה – פחות על כך שהעונג עלה בצורה לא סדירה לאחרונה, ויותר על כך שהוא ימשיך להיות לא סדיר לפחות כמה שבועות טובים. בכל אופן, תודה שאתם פה.

    chris-cornell-dead

  1. openlineאם איכשהו פספסתם את הידיעה העצובה הזו, כריס קורנל התאבד השבוע בתלייה בגיל 52. אני עדיין לא מעכל את הידיעה הזו עד הסוף, וזה בלי קשר לכך שמעודי לא הייתי מעריץ גדול של סאונדגארדן או של קריירת הסולו של קורנל. לא היה לי שום דבר נגדו, פשוט איכשהו זה לא קרה. לא נחשפתי ברגע הנכון. "Black hole sun" הוא עדיין כישוף רב עוצמה מבחינתי, ואהבתי מאוד את Temple of the dog, אז לכאורה מתבקש לפתוח את העונג עם "Say hello to heaven", אבל, וואלה, אם אני צריך לבחור את השיר הקורנלי שהכי אהבתי אי פעם, הוא מגיע דווקא מקורנל המאוחר, מלהקה שנחשבה איכשהו תמיד לצדדית, Audioslave. וכן, זה "Cochise", ברור. למה? לא יודע למה. אולי בגלל ששאר חברי הלהקה היו חברי להקת Rage against the machine. אולי בגלל הריף הפשוט הזה. ואולי בגלל הקליפ מלא הזיקוקים, שתמיד נראה לי כמו הדרך הטובה ביותר האפשרית להציג ויזואלית את עוצמות השיר הזה. ואולי כי הוא פגע בי ברגע הנכון בחיים. ימים יגידו מה פגע בקורנל בזמן האחרון, או לאורך החיים כולם, שגרם לו לטרוף את נפשו. בינתיים, נשאר ההלם. היה שלום. [מפ3]
  2. headlinesגם קית׳ מיטשל, המתופף של Mazzy Star, מת השבוע. מה קורה החודש, לעזאזל??? [אנגלית]
  3. Tyler, the creator ביטל את הופעותיו בישראל (ובכל אירופה), כי הוא קיבל סדרת טלוויזיה חדשה או משהו. איזה באסה. [אנגלית]
  4. בשלישי הקרוב אשדר שעתיים מתוקות מדבש בקצה, אבל עד אז, אם פספסתם, הנה התכנית האחרונה שלי בקצה, שעתיים שמתחילות בניו אורלינס, ועוברות בברוקלין, גאנה, ישראל וסוריה. מבסוט מאוד על השעתיים האלה. [סטרים]
  5. [תודה לליאור] האזינו לכל In spades, האלבום החדש של The Afghan Whigs. [טיוב]
  6. [תודה ליניב] לא הבנתי עד הסוף, אבל גוגל משתמשים באינטיליגנציה מלאכותית כדי לסנתז צלילים חדשים, שהם על הספקטרום בין כלי נגינה קיימים. נראה מעניין, ההדגמות לא ממש הבהירו לי עד הסוף מה קורה שם. [אנגלית]
  7. strokes

  8. הכותרת המוצלחת של מגזין ניו יורק הייתה ״הרגע האחרון של להקת הרוק הגדולה האחרונה״. לא הייתי מגזים, אבל אם אתם אוהבים את The Strokes, בוודאי תתעניינו לקרוא את ההיסטוריה המדוברת של נפילתה ונפילתה של הלהקה. זה מעניין, ומתחיל בסיפור של ריאן אדמס על ג׳ון מאייר, מכל האנשים. [אנגלית]
  9. ברוך הבא, אי־פי חדש לניק מרפי, שעד לאחרונה נקרא צ׳ט פייקר! האזינו לכולו כאן. [בנדקאמפ]
  10. ↫ להמשך קריאה…

5 במאי 2017

עונג שבת: האביב יעלוז עמנו

    lcd_soundsystem14_website_image_jmkq_standard

  1. openlineהאמת? לא ממש עקבתי בציפייה כפי שהיה אפשר לצפות ממני. בהתחלה היו ציטוטים בראיונות ואז כותרות והופעות ואמירות ברורות על אלבום קאמבק חדש ומתקרב מכיוונם של LCD Soundsystem אבל אני הייתי כל כך עסוק שטאטאתי את כל אלה הצידה תוך שאני ממלמל בחצי פה ״כן כן תטרידו אותי כשיגיעו שירים ולא הודעות״. אבל אז? אז הם הגיעו. השירים, אני מתכוון. ממש עכשיו, לפני כמה שעות, ומיד כמה מהחברים הנאמנים דאגו לסמס לי לינק אסור ומתוק, שהחברים באוסטרליה (שם יצאו שני השירים לפני שאר העולם) דאגו לשתף עם כולנו. ואז האזנה ראשונה ל-"Call the police" וכבר הראש במקום אחר שלא ביקרתי בו מזמן, והאזנה שנייה ומשהו פה לגמרי שונה מקודם אבל הלב עדיין באותו המקום. האם זה השיר האהוב עליי של ג׳יימס מרפי? רחוק מכך. האם זה השיר הכי טוב ששמעתי החודש? גם לא. האם זה האירוע המוזיקלי המרגש של השבוע? כן כן ועוד הפעם כן. שמישהו ייתן לי חיבוק, ומהר. [מפ3]
  2. headlinesבחדשות טרגיות, הבסיסט של Grandaddy, קווין גארסיה, מת השבוע פתאום משבץ, בגיל צעיר למדי. אשרינו, שזכינו לראות אותו בשתי הופעות מושלמות כאן, ממש לא מזמן. הלב נשבר. [אנגלית]
  3. הגיע הזמן שפרומוטרי ארצנו – כלומר, האנשים הטובים שמשקיעים כסף וזמן ומאמצים בלהביא מוזיקאים מחו״ל להופעות בארץ – יבינו כבר שיש קהל ענקי להיפ הופ בארץ. איכשהו, נראה שההבנה הזו עדיין לא חלחלה, למרות שכולנו היינו צריכים לקלוט את זה כשראפרית סופר שולית כמו No name פוצצה את הבארבי בשנה שעברה. אולי זה יעזור לכוווווולם להבין: Lil Dicky, ראפר מצחיק ומוכשר שנמצא אולי במעגל העשירי של ההיפ הופ בארה״ב, מכר את כל הכרטיסים להופעה הראשונה שלו בבארבי ב־4 ביולי תוך פחות משעה, ואת ההופעה השנייה ב־5 ביולי גם כן. אז כן, מאקלמור יגיע לאמפי בראשון כי הוא כוכב פופ חוצה ז׳אנרים. אבל רבאק, בפעם הבאה שאתם מואילים בטובכם להביא ראפר (והגיע הזמן באמת), אל תפחדו. תעיזו. הקהל לראפ הוא פה, והוא ע-נ-ק-י. ורעב. יאללה, מי לוקח צ׳אנס ומביא את צ׳אנס? ולא לזאפה, לגני התערוכה. [עברית]
  4. Mew יופיעו בישראל ב-15 ביוני, כחלק מפסטיבל ישראל. מוזר? לא אכחיש זאת. [עברית]
  5. השבוע נפרדתי לשלום מהמדור שלי במגזין אלכסון, ״זיקוקים״, בו פרסמתי בשלוש השנים האחרונות לינק מעניין מדי בוקר. ב״אלכסון״ העבירו את מושכות המדור לדפנה לוי הנהדרת. הנה מילות הפרידה שלי. פייר? אתגעגע. אבל אולי פשוט אתחיל לפרסם כאן בעונג יותר לינקים ״זיקוקיים״ כדי לפצות את עצמי. [עברית, פייסבוק]
  6. הרגעים הכי גדולים בתולדות הוליווד… ביידיש! [טיוב]
  7. "Eyes", קליפ חדש של Tatran הישראלים. [טיוב]
  8. נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


    icecreamהביעו את הערכתכם לעונג:
    הפוסט הזה (כמו כל פוסט שבועי בעונג) דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, עריכה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן.

    ↫ להמשך קריאה…

21 באפריל 2017

עונג שבת: דיים

    Kendrick-3-1200x674

  1. openlineאני מקווה ששמעתם כבר את DAMN, האלבום החדש של קנדריק לאמאר, אפילו שמיעה חולפת אם לא האזנה קשובה באמת. זה לא יספיק אבל זו תהיה התחלה טובה. בהאזנה ראשונית חולפת, לא קשובה, זה נשמע (לי, ולאחרים שדיברתי איתם) כמו אלבום חלש, בטח ביחס ליצירת הפאר השאפתנית של האלבום הקודם. אבל, כפי שאפשר ללמוד מתגובות ברחבי העולם והרשת (והציון במטאקריטיק, שרק לפני יומיים ירד מ-99), מדובר באלבום חזק ומהודק ועשיר ומורכב. פשוט, אחר. הסאונד שונה, העיבודים יותר ״שגרתיים״, אבל השורה התחתונה לא השתנה: אף ראפר לא ממש מתקרב כרגע לקנדריק. כן, אם־אף דום כותב יותר משוכלל מבחינה צלילית ומשקלית. כן, אמינם גמיש ומגוון יותר טכנית. כן, כשאנדרה 3000 מואיל בטובו להקליט בית אורח בשיר הוא עדיין הראפר הכי חכם בשטח. וכן, בהחלט, ברגע שלוריין היל פותחת את הפה מול מיקרופון יש לה יותר רגש בראפ מכל אחד אחר. לכל אחד מהראפרים האלה יש 10 במיומנות ספציפית, אבל לאף אחד מהם אין 9 בכל הסקילז כמו למר לאמאר. אני לא מצליח להפסיק לשמוע את האלבום הזה השבוע, הוא מושך אותי בחזרה שוב ושוב בכוח רב עוצמה. לא רק בזכות שורות, ביטים והוקים שנתפסו בי, אלא כי משהו בו מושך אותך להקשיב עוד, לנסות לפענח יותר, לשרטט את הקשרים בין הרעיונות, הנושאים, הסיפורים והשירים השונים. אחד הסקילז הכי חזקים של לאמאר היה ונשאר היכולת שלו לספר סיפור מעולה. הדוגמה הכי בוהקת באלבום הזה הוא השיר הסוגר, "Duckworth". זה שם המשפחה המקורי של לאמאר, והסיפור שמסופר בשיר הוא אמיתי, ובלי לקלקל את ההפתעה הוא עוסק בשני אנשים, אחד מהם הפך ברבות הימים למנהל חברת התקליטים שהחתים את קנדריק, השני הוליד את קנדריק. עצם העובדה שאחד הראפרים הכי סיפוריים והכי מצליחים בשטח שמר את הסיפור האמיתי המעולה הזה לסוף האלבום הרביעי שלו (!) ולא מיהר לבזבז אותו על ביטים פחות טובים היא מש(ו)געת. והמפיק הכביר 9th Wonder הביא פה ביטים מרהיבים (ברבים! לא ביט אחד פר שיר אלא לפחות שלושה) והוא מחליף ביניהם כמו אשף בזמן שלאמאר דוהר עם הסיפור ובקושי עוצר כדי לנשום. זה מאסטרפיס קטן והוא רק צד אחד של האלבום מרובה־הצדדים, הפנים והדרכים הצדדיות הזה, שעוד ידובר בו רבות (בטח כאן, ועל אחת כמה וכמה בתכנית הקרובה שלי בקצה). לכו להאזין לו בקשב רב. הקדישו לו את הזמן. זה אלבום ענק, וזה שיר סיפורי ענק (עוד שיר סיפורי, שונה מאוד, בסוף העונג). [מפ3]
  2. headlinesמחפשים משהו נהדר לעשות בערב יום העצמאות שיאפשר לכם גם לברוח מהסיוט שברחובות בערב הזה וגם לשמוח ממש? יאללה, בואו למסיבת הניינטיז־עצמאות שלי בערב יום העצמאות, באוזןבר. אני מבטיח שאין כניסה לפטישים (מכל סוג), ספריי קצף ושירים מהאייטיז. [איוונט]
  3. יו, RPS Surfers, שאתם מכירים גם בשם העברי הצח שלהם גולשי האבן, הנייר והמספריים, הוציאו את האלבום השני כנופיית החרקה, ולא רק שהם היו חמודים מספיק כדי לפרסם אצלי בעונג את השמעת הבכורה (רוצו לשמוע ולהתניע איזה אופנוע), הם גם מספרים שם בפוסט את הסיפור ההיסטורי המפתיע והמרתק שמאחורי האלבום, וגם מחלקים לכם עותקי ויניל ממנו. בקיצור, תלחצו על הלינק. [עברית, סטרים]
  4. Willie

  5. כפרה על וילי נלסון, שיזכה להמשך חיים ארוכים ובריאים. בגיל 84 הוא משחרר השבוע אלבום חדש, God's problem child (אלבום האולפן ה־61 שלו), ואפשר לשמוע את כולו עכשיו ב-NPR. [סטרים]
  6. [תודה לאורן] אני חולה על שטויות כאלה. כותב לנו אורן על האלבום החדש של קנדריק לאמאר: ״מיד לאחר שחרור האלבום צצו תיאוריות שונות המתחקות אחרי הרמזים שפיזרו קנדריק והצוות סביבו, לפיו מר למאר יעשה פרנק אושן וישחרר אלבום נוסף בתחילת השבוע. מעריץ עיקש העלה לרדיט תיאוריה מרתקת ומנומקת היטב לפיה כבר קיבלנו בשישי שעבר את שני האלבומים: הראשון (The Saved Man) מורכב מהקטעים הזוגיים באלבום והשני (The Damned Man) מורכב מהקטעים האי זוגיים בסדר הפוך״. דיים! [אנגלית]
  7. קנדריק לאמאר מכנה את עצמו באלבום החדש Kung Fu Kenny. דון צ׳ידל, שמשחק עם לאמאר בקליפ החדש והמצוין של "DNA", הבין באיחור מרשים שהכינוי של קנדריק הוא על שם דמות שהוא (צ׳ידל) שיחק בעצמו בסרט. מסתמן ששניהם חמודים ממש. [אנגלית]
  8. ועוד קנדריק לאמאר: הראיון היחיד שהוא נתן אחרי צאת האלבום הגיע היום של 45 דקות – שיחה בת 45 דקות עם זיין לואו. [טיוב]
  9. נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


    icecreamהביעו את הערכתכם לעונג:
    הפוסט הזה (כמו כל פוסט שבועי בעונג) דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, עריכה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן.

    ↫ להמשך קריאה…

20 באפריל 2017

ויניל במתנה: RPS Surfers – Harake Gang (+סטרים בכורה)

RPS cover

אוקיי, בדרך כלל יש לי פשוט אלבום לחלק לכם, אבל הפעם יש לי גם אלבום אדיר וגם סיפור אדיר. את RPS Surfers, שידועים גם בתור גולשי האבן, הנייר והמספריים, שמעתי בפעם הראשונה לפני כמה שנים באיזה חדרון משונה בפלורנטין, נדמה לי שזה היה יום העצמאות בצהריים, אולי אני מדמיין או מתבלבל, אבל דבר אחד שאני זוכר בבירור הוא התגובה שלי, שהייתה ״שיט! מי אלה???״. כבר יצא לי לשמוע לא מעט השפעות ומניירות של סרף וגאראז׳־רוק באינדי הישראלי עד אז, אבל היה נדמה שעד אז, אף אחד כאן לא התמסר לעולם התרבותי הזה כמו הגולשים. הם לא רק ניגנו כמה ריפים של סרף בתוך השיר, הם נכנסו לזה עד הסוף – הבגדים, הלוק, הסאונד, המנגינות, ובדיעבד הסתבר לי שגם ההופעות, והעטיפות, והפוסטרים – הם לקחו את האסתטיקה הזו עד הסוף בכל אספקט של הפעילות שלהם.

האלבום הראשון שלהם יצא לפני 3 שנים ונקרא Danger beach, שם (ועטיפה) שמחברים שתי השפעות פיפטיז מאוד חזקות – תרבות הגלישה האמריקאית, ותרבות הבי-מוביז של אותן שנים. אבל אנחנו לא אמריקה. גם לנו יש חוף ים, גם לנו יש גולשים, אבל הם עדיין היו עם רגל אחת בקליפורניה ורגל אחת בחוף מציצים. האלבום החדש, כנופיית החרקה, מביא את הרגל השנייה בחזרה לחופי ישראל של שנות השישים. הפעם הפוקוס הוא לא גלשנים, אלא אופנועים – עוד תת־תרבות של צעירים בשנות החמישים-שישים שהייתה קשורה לחופש ושיחרור וקצת לסכנה ואולי אפילו טיפה לפשע. האלבום החדש מבוסס על סיפור אמיתי ומעולה שמגולל בתוכו גם היסטוריה ישראלית שמעט מאוד אנשים מכירים, וגם היסטוריה מוזיקלית עניפה.

אני מעביר את המקלדת לשי לנדא, מגולשי האבן, הנייר והמספריים, לספר את הסיפור. ומיד אחריו, אני מחלק פה 2 עותקי ויניל חדשים של האלבום האדיר הזה! אז אל תזניחו את התגובות, אולי התקליט הזה יהיה שלכם במתנה.

בינתיים, תעשו פליי לאלבום החדש והמעולה ותתחילו לקרוא:

עבדנו על האלבום מספר שנים והסיפור שעומד מאחוריו מתגולל עד לחלום ילדות שלנו:

לפני מספר שנים, טל אורן, גיטריסט הלהקה והכותב הראשי, סיפר לי שכשהיה ילד ראה תכנית תיעודית מעניינת בערוץ 8 על "כנופיית החרקה" – חבורת אופנוענים נערצת משנות השישים, שהיו מבצעים פעלולים עוצרי נשימה מדי יום שבת בחולות גוש דן ומושכים אלפי צופים מקרב בני הנוער. טל טען שהיה לחבורה שיר הלל שאותם נערים היו שרים, אך שכח את מילותיו. כמו כן, הוא סיפר שלרוכבים היו שמות מצחיקים כאילו הם אינדיאנים, אך זכר רק את הכינוי של מנהיג החבורה – "הנץ השחור".

וכך יצא שגם אני רציתי לצפות בסרט, אז חיפשנו אותו. חיפשנו איזכורים, הודעות בפורומים, פנינו לערוץ 8, אך לשווא, לא מצאנו דבר על הסרט, עד כדי כך שהייתי בטוח שטל המציא את כל הסיפור.

מספר שנים מאוחר יותר, אחרי שהקלטנו את אלבומינו הראשון "Danger beach", טל השמיע לי ריף חדש שכתב, שהזכיר את פסקולי סרטי האופנוענים הישנים. החלטנו לקרוא לקטע על שם אותה דמות מסתורית, "הנץ השחור". באותה תקופה פנו אלינו מפרויקט "חרקה" של קול הקמפוס בהצעה להקליט אלבום משלנו לסדרת האלבומים של התחנה. חשבנו שזו הזדמנות נהדרת להקליט לראשונה אלבום שכולו הוט-רוד, המוקדש לכנופיית החרקה ולמוזיקת האופנוענים שאנחנו אוהבים, כמו שהיו עושים פעם, באמריקה.

כשחושבים כיום על מוזיקת אופנוענים עולה בד"כ המחשבה על שירים כמו ״Born To Be Wild״ או על להקות כמו מוטורהד. אבל החיבור בין אופנועים למוזיקה קצבית, שהוא מקור ההשראה לאלבום, החל עוד הרבה לפני כן. בתחילת שנות השישים, עוד לפני שבאמריקה ידעו מי אלו הביטלס, מוזיקת הסרף הייתה הדבר הכי מגניב ופופולרי, בעיקר בחוף המערבי. הסגנון התאפיין בצלילי גיטרה חזקים ומהדהדים המנסים להעביר למאזין את החוויה הכייפית שבגלישה. התקליטים היו מלווים בתמונות גלישה נועזות ובתמונות של חבר'ה צעירים ויפים על חוף הים, בחורים שלאו דווקא היו אלו שבאמת ניגנו באלבום.

בראי השנים, ניתן לחלק את הסגנון לשני תתי-ז'אנרים: הסרף האינסטרומנטלי, שהתפרסם בעיקר בזכות הגיטריסט דיק דייל (שזכה לכינו "מלך גיטרת הסרף"), והסרף הווקלי, שהיה מוכר בעיקר בזכות להקת הביץ' בויז. בשלב מסוים, החל משנת 1963, כנראה מתוך רצון לחדש ובמטרה לפנות לקהל רחב יותר, המציאו את סגנון ההוט-רוד. מבחינה מוזיקלית הוא בדיוק כמו הסרף המוכר, רק שבמקום גלשנים, בחורות וחוף, המילים עכשיו עסקו במירוצים, מכוניות, אופנועים וקרבורטורים. בקטעים האינסטרומנטלים שולבו רעשי מנוע, ובאימז'ים שלוו לאלבומים נראו חברי הלהקה עם מכוניות מרוץ גדולות, רכובים על אופנועים או סתם מלוכלכים בגריז כאילו זה עתה סיימו יום עבודה במוסך.

וכך חברות התקליטים הגדולות הוציאו שלל אלבומים ללהקות קיקיוניות אך מעניינות כמו הריפ-קורדס, המוסטנגס וההונדלס (שבעטיפות האלבומים היו רכובים תמיד על אופנועי הונדה). אלבומי הוט רוד יצאו גם לאמנים המוכרים כמו דיק דייל (Checkered flag) והביץ' בויז (Little Deuce Coupe, Shut Down). האמן המזוהה ביותר עם הז'אנר הוא דייבי אלן, שב-1965 החל לשלב במוזיקת ההוט-רוד את ההמצאה החדשה, פדאל הפאזז, ובמהרה זכה לכינוי "מלך גיטרת הפאזז" והשתלב בפסקולי סרטי האופנוענים מהתקופה ("כנופיית האופנוענים", "מלאכי הגהנום על גלגלים" וכו').

הקטע הראשון באלבום כנופיית החרקה ("הנץ השחור") והקטע האחרון ("רוולושן") הם בעצם מחווה לסגנון של דייבי אלן, שירי הוט-רוד בהם משולבים רעשי אופנוע לצד גיטרת פאזז חזקה המנגנת ריף פשוט. אותו פאזז רועם המזכיר את הרעש שהאופנוע משמיע במהלך הנסיעה. האלבום מנסה להתחבר כמה שיותר לתחושת הרכיבה, כאילו הוא נכתב מראש להיות פסקול של אותם סרטי אופנוענים אהובים, הכוללים קצב מהיר ומהדהד, נסיעות ארוכות ומרגיעות לצד תגרות ונפילות.

בהמשך העבודה על האלבום רצינו לשלב עוד שירים הנקראים על שם הרוכבים מהחבורה ועל שם התרגילים שלהם, אז החלטתי שוב לבדוק אם צץ מידע ברשת על כנופיית החרקה. ואכן, נכתבו לאחרונה מספר פוסטים בפורומים השונים, ועם הנגישות לארכיון העיתונאות מצאנו גם מספר כתבות מזמן אמת על החבורה וכך הצלחנו להגיע ולהפגש עם הרוכב המוכשר והצעיר ביותר שבחבורה' אברהם שטטלנדר שזכה לכינוי "שטעטלע", והוא גולל בפני, תוך הצגת תמונות אותנטיות, את כל הסיפור המדהים המהווה את הבסיס לאלבום. לאחר מכן נפגשתי גם עם מנהיג החבורה, "הנץ השחור", שהוסיף עוד פרטים עסיסיים על מעלליהם וכן עם הצלם שצילם אותם.

כל קטע שניגנו קשור לסיפור קטן אחר שסיפרו לי הרוכבים הותיקים. כך למשל "מורדר לא יוותר" מתקשר לסיפור על אותו רוכב זקן שהתרברב בביצועי העבר שלו, ניסה להצטרף לחבורה אבל לא הצליח לרכב במעלה הגבעה התלולה וניסה שוב ושוב. כך גם עוצבה עטיפת האלבום (ציור: אנדריי סנדלר) על בסיס אותם סיפורים. העטיפה כוללת אפיזודות שונות כמו רכיבת בכביש כחבורה מלוכדת, הפחד שזרעו בתושבים, הפעלולים בחולות, הנסיעה הנועזת על גשר הירקון. כמו כן, בתקליט מתואר כלל הסיפור ומשולבות אותן תמונות ישנות של החבורה, כפי שהיה נהוג באלבומי ההוט-רוד הישנים.
את התקליט נשיק ב-6 למאי באברהם הוסטל, עד אז ניתן להאזין לאלבום כבר עכשיו.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק מהאלבום?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה שיר או אלבום שמבוססים על מקרה אמיתי אתם אוהבים במיוחד). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לבר ולניצן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד חמישי הבא בערב!

15 באפריל 2017

עונג שבת: אש בפארק

    Earl-St-Clair-Web-Image

  1. openlineיש מין מיוחד של שירים שאהוב עליי במיוחד, מעין תת־סיווג קטנוני מאוד אבל כזה שיקר ללבי: שירים שעובדים מעולה בלילה, ועובדים אפילו טוב יותר דבר ראשון על הבוקר. שירים שבאמצע הלילה במועדון או בר או באוזניות או באוטו או עם חברים ירימו לכולם את האוזניים, ויהיו גם כוס קפה מוזיקלית שתזריק שמחה ואדרנלין דבר ראשון על הבוקר. "Ain't got it like that" של Earl St. Clair עם הראפרית PJ הוא שיר חדש שלחלוטין ממלא לי את המשבצת הזאת. אם להודות על האמת, הוא עובד פצצה גם בצהריים ולקראת השקיעה. אבל הוא מהשירים האלה שמתחשק לי שיהיו השעון המעורר שלי כל בוקר וימלאו אותי בחיוכים להמשך היום. [מפ3]
  2. פסטיבל בבית #1: גם אתם לא יכולתם להגיע לקליפורניה השבוע לפסטיבל Coachella העצום והרב כי אגד לא מוציאים לשם אוטובוס? אל חשש – הפסטיבל מוזרם ביוטיוב בשידור חי לאורך כל סוף השבוע!!! השנה הם ממש השתפרו ודאגו להציג את שעות המופעים המשודרים לפי השעון המקומי של הצופה ולא של קואצ׳לה, אז נחסכו מאיתנו חישובי הפרשי שעות מתישים (אבל קלה יותר ההבנה שאנחנו הפוכים, ושההופעות מתחילות אחרי חצות שלנו ונגמרות בבוקר). אל תשכחו לקום בשבת בזמן לרדיוהד ב-08:40 (פתחתי לנו איבנט), בראשון בזמן לבון איבר ב-08:15, ובשני בזמן לקנדריק לאמאר ב-08:45 (או Justice בבמה אחרת באותה שעה), בדיוק עם הקפה. [סטרים]
  3. פסטיבל בבית #2: ב-06:50 בשבת בבוקר (ממש עוד כמה שעות), פיצ׳פורק יעבירו בשידור חי מופע מיוחד של סיגור רוס יחד עם התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג׳לס. יהיו למופע שני חלקים: 50 דקות של הלהקה עם התזמורת, ואז 50 דקות של הלהקה לבד. זה ישודר בעמוד הראשי של פיצ׳פורק ובפייסבוק שלהם. [סטרים עתידי]
  4. go up

  5. נכון שהם לא המציאו פה את הגלגל, אבל אני עף על הקליפ החדש של Cassius ל-"Go up" (עם פארל וקאט פאוור). [טיוב]
  6. [תודה לאורן] King Gizzard & The Lizard Wizard הם צעירים ויש להם הרבה מרץ, זה ההסבר הכי טוב שאני יכול לתת לכך שהם מתכוונים להוציא לא פחות מ־5 אלבומים במהלך 2017. הראשון יצא בפברואר, והשני הוכרז השבוע ואפשר לשמוע חלק ממנו בבנדקאמפ של הלהקה. [בנדקאמפ]
  7. נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


    icecreamהביעו את הערכתכם לעונג:
    הפוסט הזה (כמו כל פוסט שבועי בעונג) דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, עריכה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן.

    ↫ להמשך קריאה…