3 בפברואר 2017

עונג שבת: שושנה בין שיכונים

    noamrotem

  1. openlineאיכשהו יצא שהלכתי השבוע לשתי הופעות, ושתיהן פותחות וסוגרות את העונג, ושני השירים שנשארו איתי משתיהן וביקשו, התחננו להיכנס לעונג, הם ביצועים עבריים חדשים לשירים ״זרים״ קיימים. את שיר הסיום תראו כבר בסוף. שיר הפתיחה מגיע מנעם רותם, שנתן השבוע הופעה מרגשת אימים על הרצפה של לבונטין 7, ויחגוג השנה עשור לאלבום הענק שלו, עזרה בדרך. שמחתי מאוד כשהוא התחיל לנגן שיר שהתחיל כמעין בי־סייד שלו ונכנס בסוף לקנון הרותמי: ״הכיתה שלנו״. זה שיר פולני שרותם עיברת, ובסינגל נכתב עליו, ״השיר "נאש קלאזה" – הכיתה שלנו, נכתב כתגובה מאוחרת לגירוש הסמוי שנכפה על מתנגדי השלטון בפולין הקומוניסטית של שנות השבעים. הגירוש שפיזר את כיתתו של קצ'מרסקי וקרע את החברה הפולנית, היטיב אמנם עם מעטים ששמחו לצאת אל המערב החופשי, אולם רבים מהם נותרו בודדים בגלות ובעוני״. רותם עשה ממנו חצי עיברות – כן, השמות הם ישראליים והסיטואציות גם, אבל מדי פעם מסתננים איזה קטיה או ז׳ניה, שנשמעים כאילו הם עם רגל אחת במקור הפולני של השיר ושל החברה. איכשהו, בחלק גדול מהשירים של רותם – גם שירים שהם לא שלו – מגיע איזה רגע, בדרך כלל לקראת סוף השיר, שבו הגרון שלי נחנק, ואין לי הסבר לזה. השיר הזה פותח את העונג כדי להזכיר אותו לאנשים ששכחו את השיר האדיר הזה או להכיר אותו למי מכם שלא נתקל בו קודם, אבל בעיקר כי הגרון שלי נחנק בו. [בנדקאמפ]
  2. headlinesPond מגיעים בקיץ כל הדרך מאוסטרליה!!! בארבי תל אביב, 13 ביוני, כרטיסים עולים 184 ש״ח. וכן, אני עדיין מתעלם מהחדשות על ניק קייב. עד שאין תאריך אין ידיעה. [עברית]
  3. תכננתם ללכת לחוזה גונזלס ועדיין לא קניתם כרטיסים? תשכחו מזה. 3 ההופעות הרצופות שלו בבארבי הן סולד אאוט. מישהו זוכר מקרה כזה של מופע חו״ל שסוגר 3 ערבים בבארבי? [עברית]
  4. בשלישי שידרתי ברדיו הקצה שעתיים מתפקעות ממוזיקה חדשה שהעיפה לי את האוזניים – קחו את השעתיים האלה אתכם, שימו פליי. [סטרים]
  5. אוהבינג את ״אהבה״, שיר חדש וקליפ ארוטי לוהט למיכל שפירא שנשמע כמו שיר מפסקול של סרט ג׳יימס בונד. מדובר בקאבר עברי מעולה, שבעיניי מתעלה על המקור, ל-"Space and time" של The Pierces. הנה המקור. [טיוב]
  6. שיפור ניכר ברצף השירים מהאלבום החדש של Father John Misty. השיר החדש, "Two Wildly Different Perspectives" עדיין נשאר בתחומים הפחות אהובים עליי של ״דעה על מצב העולם״, אבל הוא הרבה פחות מטיפני והרבה יותר מעניין מוזיקלית מהשיר הקודם. "Ballad of the dying man" פחות מוצלח בעיניי. [טיוב]
  7. בחודש שעבר השמעתי בתכנית שלי בקצה את "The game", שיר מעולה של Gabriel Garzón-Montano, אולי הזמר עם השם שהכי כיף להגיד בקול רם (במבטא הנכון כמובן), ועכשיו האלבום המלא מגיע לבנדקאמפ. קצת מזכיר לי גרסה לבנה יותר, מוזיקלית, של אנדרסון פאק. אחלה אחלה. [בנדקאמפ]
  8. ↫ להמשך קריאה…

27 בינואר 2017

עונג שבת: בצל החלומות

    Hamilton0044r

  1. openlineטוב, זה לקח לי זמן – מה אני אעשה? הייתי עסוק, הייתה מלא מוזיקה חדשה לשמוע, המון ספרים לקרוא, פרנסה להרוויח, והאוזניים שלי היו תפוסות כמעט כל הזמן, ובכלל, אני לא משתגע על מחזות זמר, ולמי יש זמן להקשיב עכשיו לאלבום כפול שצריך לתפוס בו כל מילה, בחייאת, תשאירו לגיקים את אשר לגיקים ותנו לי איזה משהו חדש, מאתגר, מלהיב. כתמיד, הייתי צריך להקשיב לחברים שלי הרבה קודם. רק השבוע האזנתי לראשונה למחזמר Hamilton, וברור שעף לי השכל. הוא עף לי לא (רק) בגלל הצורה שבה הסיפור מועבר, או בגלל מלאכת המחשבת של טוויית המוטיבים (המוזיקליים, הנרטיביים, המצלוליים) לאורך העלילה, אלא בראש ובראשונה בזכות… הראפ. כאילו, לא בזכות זה שיש פה מחזמר שמושר כמעט כולו בראפ, אלא בזכות הרמה הפנומנלית של הראפ. רק בשנים האחרונות התחלתי להבין את המורכבות והמבנים והגאונות שיכולים להיות בתוך ארבע שורות שנשמעות פשוטות, וזה קרה הרבה בזכות האינטרנט והרבה בזכות קורסים שלקחתי בחוג לספרות באוניברסיטה, שלא לימדו אף לא שיר ראפ אחד אבל כן לימדו אותי המון על מצלול, מבנים וסוגים שונים של חריזה ושל משקלים. ונהייתי קצת גיק של הצד הפורמליסטי של ראפ: איפה יושבות ההברות, איזה הטעיות־חריזה יש, איזה משמעויות נוספות יוצר הרצף הזה של המצלול בשורה, או במעבר בין השורות. ואם עד עכשיו גיבורי העל שלי בתחום הזה היו אמינם ואנדרה 3000, אז ברגע שלין מנואל מירנדה פתח את הפה (או לצורך העניין כל שחקן אחר במחזמר, כי מירנדה כתב לכולם את הראפ) הוא הפך לגיבור על חדש בצמרת הרשימה. היכולות שלו ככותב, כחורז, כצורף מיומן להפחיד של חרוזים, משקלים, ביט, תזמון ופלואו הן פנומנליות, שלא לדבר על ההגשה החלקה ומגוון הרגשות שהוא מביא במעט מאוד הברות, או על השליטה הדי מוחלטת שלו בסגנונות ראפ שונים, בציטוטים מוזיקליים ומילוליים מראפרים שונים וביכולת להפוך את הראפ הזה, ראפ מתוחכם ומחוכם ומלא רמזים ומתנות, לנגיש וקליט וקל לעיכול עבור קהלים שרובם לא שומעים ראפ באופן קבוע. כשנגמר הקטע השני במחזמר, "Aaron Burr, sir" הייתי חייב להחזיר אותו אחורה כדי לוודא שהוא אמיתי, במיוחד החצי השני שלו, וזה קרה לי עם כמה וכמה קטעים במחזמר הזה. אז לקח לי זמן, כן, אבל בסוף אפילו אני הבנתי שכל המחמאות והפרסים והתהילה שהמחזמר הזה והיוצר הזה מקבלים הם מוצדקים לחלוטין. פנטסטי. [מפ3]
  2. headlinesאין השבוע חדשות. מה? לא, ניק קייב לא בא לארץ עדיין, ה״ידיעה החדשותית״ ההיא לא מכילה שום מידע. תקראו לי כשיהיו תאריך, מקום ושם של מפיק. עד אז מדובר בשמועות, טיזינג, או פשוט בעבודה עיתונאית גרועה, ולא בחדשות. כן, יכול להיות שבאמת יש הופעה שלו בדרך (הלוואיהלוואהלוואי), אבל בואו לא נגיד הופ לפני שקפצנו. []
  3. אתר MixCloud שינה לגמרי את הרגלי ההאזנה של שי ליברובסקי, וגם עשה אותו בן אדם טוב יותר. אני מכיר לא מעט אנשים שנדלקו והתמכרו במובן הטוב ביותר האפשרי לאתר הזה, אתר שבנוי על קונספט מאוד פשוט שבאופן לא צפוי (בעיניי) מרחיב את האוזניים והאופקים של מי שמשתמש בו תדיר. [עברית]
  4. manuchao

  5. לא פחות מעשר שנים עברו מאז La Radiolina, האלבום הענק של מאנו צ׳או, והשבוע הוא חזר עם שלושה שירים משני פרויקטים שונים ואפשר להוריד את השירים החדשים מהאתר שלו בחינם! איזה כיף לי. לנו. ובטח גם לו. שניים משלושת השירים יצאו תחת שמו, והשלישי תחת הפרויקט Ti.Po.Ta שבו הוא משתף פעולה עם השחקנית היווניה קללייה רנסי (הנה הקליפ החדש שלהם, בו שניהם שוחים ערומים בים). [אנגלית, מפ3]
  6. Morphlexis התארח לסשן לייב ב-88FM ועכשיו אפשר לשמוע ולהוריד בבנדקאמפ את חמשת השירים שניגן שם עם להקתו, כולל קאבר לדורז יחד עם נעמה הכהן הנהדרת. [בנדקאמפ]
  7. סטרים לאלבום החדש של Ty Segall! אהבתי מאוד מה שכתבו עליו בנפ״ר: ״Ty Segall is a master songwriter trapped in the body of a punk״. [סטרים]
  8. ↫ להמשך קריאה…

20 בינואר 2017

עונג שבת: גו גו גו

״פעם הייתי מסתלבט במרירות על כל חבר שאוהב את "הדג נחש" והיום אני מודה בכיף שהם מקצועניים ויודעים לתת שואו, אבל מלכתחילה אעדיף להתעסק בנושא אחר. זה אמנם מאוד חבל אבל הרבה אנשים, אולי הרוב, מקשיבים למוזיקה שאני לא אוהב, אוכלים אוכל שאני לא אוהב ורואים תכניות טלוויזיה שאני לא אוהב. למי יש אנרגיה להחזיק דיעות שליליות על כולם או להתנות את האושר שלו בטעם של אחרים?״ – שי ליברובסקי הוא כבר לא סנוב, הוא סנוב מפויס, וגאה

    web-Alasdair-McLellan-OP16112_AM_XX_Album_03_med1

  1. openlineבאלבום הראשון של The xx התעלפתי מיופי. באלבום השני התעלפתי משעמום: לא הבנתי למה אחרי שהכניסו כמעט לבדם את המינימליזם לראש המצעדים (ופתחו את הדלת לג׳יימס בלייק ואחרים, וההשפעה שלהם על הסאונד של להיטי השנים הבאות היה עצום), הם דורכים במקום ומוציאים שוב בדיוק את אותו האלבום. וכך הגעתי לאלבום החדש שלהם, I see you, בלי ציפיות. אבל שכחתי דבר חשוב מאוד, והוא האלבום שקרה בין האלבום הקודם שלהם לאלבום החדש – אלבום הסולו של ג׳יימי xx, חבר ההרכב והמוזיקאי המוביל בו. זה היה פחות או יותר אלבום השנה שלי ב־2015, ולמרבה השמחה (שלי), האלבום החדש של הרכב האם שלו מצליח לרקוד על שתי החתונות: גם להביא את המינימליזם והמלנכוליה הרומנטית של The xx כפי שהכרנו אותם עד עכשיו, וגם להכניס פנימה את האסתטיקה והצבעים והפופיזם של האלבום האדיר של ג׳יימי. דוגמה מושלמת היא השיר הפותח את האלבום, שהוא אולי השיר הכי טוב באלבום, "Dangerous", שיעור בפופ: תתחיל בריף פשוט וקליט. עכשיו שים אותו בצד. תן לנו ביט ממכר וגרוב בס פשוט שכבר גורם לי לרצות לנוע. בית ראשון שבונה את הדינמיקה בין הזמר והזמרת ואת הנושא של השיר. עכשיו בפזמון תחזיר את הריף הזה, שירים את הפזמון הזה למעלה עם מנגינה שכבר שמענו ובא לנו לזמזם. עד כאן זה אלף בית. אבל אז הגענו אל 1:29 והסתבר שזה בכלל לא היה הפזמון עכשיו, זה היה רק הברידג׳, והריף ששמענו, שנשמע כמו חיקוי אורגנית זול של חצוצרות, בכלל לא היה הריף של הפזמון. הוא עובר שינוי, הסאונד נשאר זהה אבל הריף מקוטע ואחר, וכל הפזמון בנוי על אותו חרוז: care less, reckless, breathless. הדקה וארבעים האלה רוויים בהרואין של הפופ: הוק אחרי הוק אחרי הוק אחרי הוק. אם שומעים את כל השיר כמה פעמים (ואיך אפשר שלא?) מבינים מהר מאוד שג׳יימי וחבריו בנו פה שיר פופ שבנוי על כלכלה קיצונית: אין בו שום חלק שאינו הוק. הביט בנוי על הוק, הבייסליין נועד להיות הוק, החצוצרות, הברייק, החריזה, הלחן של הבית, המתח שיוצר הברידג׳, הפזמון. אחרי דקה וחצי האוזן רק רוצה לשמוע עוד, ושוב, כל חלק מהשיר הזה – ומה שנשאר ללהקה לעשות הוא רק לחזור על חלקים שונים בסדר שונה. כמה פשוט, כמה מפגר, כמה בסיסי, כמה טבוע באוזן המערבית, כמה irresistible. אני מכור לשיר הזה. אני רק רוצה עוד. למרבה המזל, גם שאר האלבום נהדר, אבל שיר הפתיחה הזה הוא פשוט פצצה אדירה. [מפ3]
  2. headlines

  3. הרכבת האווירית המוזיקלית לישראל נמשכת: Seu Jorge יגיע ב-22 במאי לבית האופרה בתל אביב (המשכן לאמנויות הבמה) למופע המחווה היפהפה שלו לשירי דיוויד בואי, שבטח כבר הכרתם דרך הפסקול המהמם של The Life Aquatic with Steve Zissou. כרטיסים ב-200 ש״ח ומעלה. [עברית]
  4. תראו מי זה בא: Fatboy Slim יגיע ב-12 במרץ להרים את האנגר 11 בתל אביב (למה דווקא במקום המהדהד האיום הזה?!) למסיבת פורים משוגעת. כרטיסים ב־280 שקל ומעלה, שזו אולי הגזמה. [עברית]
  5. איזה כיף היה לחזור לתכנית שלי בקצה, והנה השעתיים שלי מיום שלישי האחרון, מתפקעות ממוזיקה חדשה משגעת! [סטרים]
  6. [תודה לאורן] "Evermore", שיר חדש נוסף מתוך האלבום המתקרב ומתקרב אך עדיין לא מגיע ינעל רבאק של Grandaddy. אוף, כמה יפה זה. [טיוב]
  7. ויליאם אונייבור מת השבוע בגיל 70, ואל תרגישו רע אם השם הזה (עדיין) לא אומר לכם כלום, מדובר במוזיקאי ניגרי פנטסטי וסופר משפיע, שלמרבה הצער היה די אלמוני לרוב העולם רוב הזמן (אני הכרתי אותו לראשונה רק לפני שנה). בפיצ׳פורק מספרים על היצירה והתעלומה של אונייבור, וב-Vice אפשר לצפות בסרט תיעודי בן חצי שעה על הדמות והמוזיקה. פנקו את עצמכם בקצת היכרות עם הז״ל, אף פעם לא מאוחר מדי להתאהב במוזיקה ישנה ומעניינת. [אנגלית; טיוב]
  8. ↫ להמשך קריאה…

14 בינואר 2017

עונג שבת: רוח בשדרה

״אנחנו בתור מאזינים, בתור מעריצים, נהנים להתארח בתוך הצינורות של האמנים האהובים עלינו; אנחנו אוהבים להתפלש איתם במחילות הכי אפלות ומסריחות של החיים שלהם, נגעלים ומתמכרים לטינופת שלהם. אבל מה קורה כשאמן שאנחנו מכירים ואוהבים פתאום מתחיל להיות מאושר, רחמנא ליצלן. כשהוא מגלה איזה אור. כשפתאום לא רע לו. פתאום הוא מתחיל לכתוב שירים שמחים ומלאי סיפוק. שירים מאירים, שירים מחבקים, שירים… כולנו מכירים את זה, וכולנו יודעים שבסתר ליבנו, באיזו פינה חשוכה במיוחד, אנחנו מתבאסים. אנחנו לא רוצים שיהיו לו רע, אבל אנחנו רוצים לקבל עוד מהבשר המדמם הזה, הנגוע, החולה״אלעד רוצה שדברים רעים יקרו לזמרים שהוא אוהב

    bxo_sn2ede8-inspiration-de

  1. openlineהיי. שבועיים לא הייתי פה, ונעים מתמיד לחזור. הייתה לי איזו מטלה עמוסה מאוד לכתוב בשבועיים האחרונים והיא חלק מהסיבה שלא היה לי זמן לפרסם את העונג בשבוע שעבר – אלה פרטים לא מעניינים, אבל אני מספר לכם אותם כי בשבוע ומשהו שבו ישבתי מדי בוקר על הרצפה בסלון שלי כדי לעבוד במשך כל היום על אותה מטלה, הייתי צריך מוזיקה שתניע אותי, אבל לא כל מוזיקה הייתה נכונה למשימה כזו. הייתי צריך מוזיקה שתזין אותי, שתפיח בי כוח אבל לא תפזר אותי, לא תגרום לי לקום ולרקוד או לאבד ריכוז. מוזיקה דינמית עם מספיק שינויים וכלים, אבל לא כזו שמעמיסה או מתישה. והכי חשוב: משהו שאני כבר מכיר ואוהב, אבל לא משהו שאני מכיר כל תו ותו בו ולכן הוא כבר עובר לי ליד האוזן ולא נכנס. אני משוגע? אולי. אבל בחירת המוזיקה הנכונה למשימה הנכונה היא אולי הדבר הכי חשוב בשבילי כשאני ניגש למטלה חדשה, בעיקר כזו שצריך להשקיע בה הרבה זמן ומאמץ. והאלבום שנבחר היה Ghost on ghost, האלבום האחרון של Iron & Wine, אלבום שחיבבתי מהרגע שיצא אבל אף פעם לא ממש למדתי בעל פה, נגיד, או הצלחתי לזמזם כל שיר ברגע שתגידו לי את שמו. אלבום שעשה לי טוב על הלב אבל אף פעם לא לחלוטין מילא לי את הלב. ואז ביליתי עם האלבום הזה שבוע. כמעט בלעדית. מדי בוקר הייתי מדליק את הקומפקט (כן כן, דיסק), מוודא שהוא על מצב repeat all ולוחץ פליי. האלבום היה מתנגן ללא הפסקה כמעט עד הערב. אני עדיין לא יודע את המילים שלו (טוב, לא את כולן), אבל אני יודע את המנגינות בעל פה, או בעל לב, והמנגינות באלבום הזה הן כל כך נדיבות, כל כך טובות אליך, שאחרי שבוע איתן אני משוכנע שהן יכולות לרפא מחלות לפני שהן מתחילות. היו כמה שירים באלבום הזה שידעתי שאני כבר אוהב, אבל "The desert babbler" הפתיע אותי בעוצמה שבה הוא ננעץ לי בלב. עכשיו אני מציע אותו לכם, בתקווה שאולי הוא יינעץ גם לכם בלב, ויעזור גם לכם מתישהו, כשתצטרכו בדיוק את השיר הנכון, בדיוק לרגש ולכוונה הנכונים, והוא יבוא. [מפ3]
  2. headlinesעוד לא סיימתי לומר את המשפט ״או מיי גאד Grandaddy מגיעים להופיע בארץ״ וכבר נגמרו כל הכרטיסים להופעה שלהם בבארבי בתל אביב ונוספה עוד הופעה! אז רשמו לפניכם: גראנדדי (!!!), בארבי תל אביב, 20 ו־21 במרץ, שהחיינו קיימנו. נשארו עוד כרטיסים להופעה המוקדמת מבין השתיים. אני תמיד ממליץ ללכת להופעה הראשונה של להקה שמגיעה בפעם הראשונה לארץ, במיוחד לבארבי. העוצמה של המפגש עם החום והאנרגיות של בארבי מלא בקהל ישראלי תמיד מעורר משהו מיוחד בהופעה. כרטיסים: 209 ש״ח. [עברית]
  3. וואו, כשאתם רעבים אתם רעבים! עוד לא הספקתי להגיד ״היי לא רק גרנדדי מגיעים, גם חוזה גונזלס חוזר להופעה בארץ״ – וגם ההופעה שלו נמכרה כולה תוך כמה שעות, ונוספה אחת נוספת. יא. ווראדי. זה יקרה בבארבי תל אביב, 22 ו־23 במאי, נשארו כרטיסים להופעה השנייה ב־175 ש״ח. [עברית]
  4. היי, מתחתנים ב־2017 וצריכים די־ג׳יי? חברים שלכם מתחתנים ואתם רוצים לוודא שתרקדו אצלם מוזיקה כייפית? גם השנה אני מתקלט חתונות כייפיות לאנשים כיפיים, שלא בא להם על השטאנץ של מזרחי־קלישאות־טראנסים־ארץ־חדשה, או שסתם חשוב להם שהטעם המוזיקלי שלהם אשכרה יהיה נוכח בחתונה שלהם. אפשר וכדאי לפנות אליי במייל. יאללה, בואו נרקוד! [זהו]
  5. ↫ להמשך קריאה…

31 בדצמבר 2016

עונג שבת: חיוכים בשיניים

    %d7%90%d7%94%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%a8%d7%99-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%9f-%d7%91%d7%a9%d7%95%d7%a8

  1. openlineטסתי לחו״ל ופרסמתי פה את שירי השנה ולא הספקתי להעלות עונג ראוי לשמו לאחרונה אז לא הספקתי להיפרד מאהובה עוזרי, שמתה החודש. הייתי רק בהופעה אחת של עוזרי בחיי ומה שחשבתי שיהיה מפגש מוזיקלי נעים הפך מהר מאוד להתעלות בלתי צפויה, חגיגה שהיא תפילה קבוצתית, או להיפך, תפילה שהיא חגיגה קבוצתית, הבלופרינט לכל כך הרבה מוזיקה ישראלית שיש בה פן של התעלות, מזהר ארגוב ועד שי צברי. לא גדלתי על המוזיקה שלה, וכנער אינדי שמעתי אותה לראשונה בחיי כשהייתי בן 18, ויצא אוסף נענע 4. בסוף רצף מסחרר של קטעים בעיקר אלקטרוניים של ברי סחרוף, צמד ראות, חיים לרוז, יאפים עם ג׳יפים, שרון רוטר וקרני פוסטל, האוסף הזה נסגר בשיר אחד, ״קום ולך״, שמצד אחד לא היה קשור בכלל, ומצד שני היה כל כך בול. הוא היה בול כי הוא היה נקודת המפגש של מה שקרה אז בחבורה של נענע דיסק ובהשפעה שלה על המוזיקה הישראלית: מצד אחד נסיוניות אלקטרונית (״קום ולך״ יושב על ביט אלקטרוני עם סאונד כמעט לרוזי) ומצד שני עירבוב של מוזיקה מזרחית וערבית לתוך הרוק והפופ הישראלי – רק שנתיים קודם ברי סחרוף הוציא את נגיעות, והמופע היחיד של אותו ברי באוסף הזה הוא בקטע אינסטרומנטלי משותף עם רע מוכיח, בו מוכיח נותן בראש בביט דראם אנד בייסי ובסימפולים, וברי מנגן (למיטב זכרוני בפעם היחידה בקריירה המוקלטת שלו) על בולבולטראנג, כלי נגינה מוזר שמזוהה בישראל אך ורק עם מוזיקאית אחת – אהובה עוזרי. אוסף נענע 4 היה בשבילי דלת, והלכתי דרכה לחדרים רבים, שהתגלו כמסדרונות שממשיכים להוביל אותי הלאה. והשיר הסוגר שבו, ״קום ולך״, היה בשבילי סדק ראשון בדלת שחייתי לידה כל הזמן ועד אז הייתה סגורה. פתחתי אותה, הגעתי דרכה ל״צלצולי פעמונים״, ומשם די מהר לדברים כמו אום כולתום, והלאה משם, ופתאום לראשונה בחיי שמעתי מוזיקה מזרחית וערבית בעניין גדול, בתיאבון גדול, וחלק גדול מחיי השתנה בדיעבד כליל. וכל זה התחיל משיר אחד. היי שלום, מורה גדולה. [סטרים]
  2. headlinesמצעד אלבומי ושירי השנה של רדיו הקצה ועונג שבת שאתם בחרתם!!! הנה זה, הכל: בקצרה (יחסית…), פוסט 30 אלבומי השנה בעונג שבת עם הבחירות והציטוטים שלכם ואפילו התמונות הנהדרות שלכם מחזיקים את תקליטי השנה שלכם; וההקלטה המלאה של המצעד המרתוני המדהים המשמח המרגש העצוב והמותח ברדיו הקצה (והנה חלק 2, חלק 3, וחלק 4 האחרון). היה נפלא ומשמח ומרגש ועמוס לעייפה לא רק במוזיקה נהדרת אלא באהבה גדולה למוזיקה נהדרת. תודה לכם. ושנה נהדרת שתהיה. [עברית, סטרים]
  3. ג׳ורג׳ מייקל הענק מת השבוע בפתאומיות. זה היה יותר הלם מאשר עצב, ברמה האישית שלי, כי הוא אף פעם לא היה נוכח כחלק משמעותי בחיי ובלבי, כאמן. אבל ביום מותו, כשהפוסטים גאו והתגובות שטפו, התחלתי להבין מה ארוכה רשימת השירים שלו שאני משוגע עליהם לגמרי. הרשת מלאה בהספדים ורשימות וכתבות אודותיו, אבל הרשימה שהכי אהבתי הייתה זו שסיפרה על הנדיבות יוצאת הדופן שלו: מסתבר שמייקל נהג לתת בסתר סכומים לא קטנים, גם למוסדות צדקה וגם לאנשים פרטיים, זרים לגמרי. [אנגלית]
  4. בואו להיפטר איתי מהשנה המסריחה הזאת במסיבת סילבסטר מחר, מוצ״ש, באוזןבר בתל אביב. אני אתקלט ניינטיז כאילו המילניום החדש לא התחיל מעולם. יהיה כיף, מבטיח! [פייסבוק]
  5. ↫ להמשך קריאה…