עונג שבת מתפרסם הקיץ במתכונת עונג אקספרס. עוד פרטים כאן.
הנה חמישי בחצות של השבוע עם כל מה שיצא השבוע ונראה מעניין.
בין היתר, נפגוש פה את: אנדרו בירד, רונה קינן, FaltyDL, ג׳וליין בייקר, ויל שף, אדי אואסיס עם ג׳מילה וודס, צוקוש, ג׳נגו, יוגי עם ריג׳ויסר, מרגו פרייס, אוליבר סים, Melody's echo chamber, איברהים מעלוף, מיה פוליק, Wolfmother, חוזה גונזלס, Whitney, The National + Bon Iver, אלטון ג׳ון, טיגן ושרה, ועוד הרבה מאוד ומעוד. [ספוטיפיי]
נדמה שמלא אלבומים חדשים מעניינים יצאו השבוע, בואו נבדוק:
◼︎ קרח בעיניים, אלבום חדש של ג׳נגו!
◼︎ Dollar Menu 4, אלבום חדש לראפר Mach-Hommy.
◼︎ Homeshake הוציא ריליס מוזר ומעניין בשם Pareidolia Catalog, שני אלבומים במשך שעתיים כל אחד, וכל אחד מהם מכיל מעל 60 קטעים קצרצרים שהוא יצר בזמן סגרי הקורונה. הנה הראשון, הנה השני.
◼︎ Will of the people הוא אלבום חדש של Muse!
◼︎ סטלה דונלי חזרה עם אלבום חדש, Flood.
◼︎ האלבום היחיד שהספקתי לשמוע ברשימה הזו ואני כבר מאוהב בו קשות הוא All of us flames של עזרא פורמן.
◼︎ וגם ג׳וליה ג׳קלין שוב איתנו, באלבום בשם Pre Pleasure.
◼︎ וגם ◼︎ Rhythm Passage, אי־פי חדש ל-Red Axes שמצטיינים באי־פיז ◼︎ הת׳ר נובה הוציאה אלבום קאברים, Other shores ◼︎ קייטלין אורליה סמית׳ חזרה באלבום מסחרר ומלא תפניות, Let's turn it into sound ◼︎ אלבום הבכורה של Thee Sacred Souls הוא עוד רטרו סול משכנע מבית דאפטון ◼︎ מה פספסתי? [סטרימים]
מבסוט לאללה על התכנית ששידרתי השבוע בגלגלצ, שהתחילה במה שבעיניי הוא כבר קלאסיקה מודרנית של היפ הופ עברי, המשיכה לשרשרת של פנינים חדשות שזורות לצד חופן רפרנסים וקלאסיקות בשביל התיבול ורוחב היריעה, עלתה למסיבה ואז סיימה בחיבוק חם. יש שם דברים חדשים של סוזנה סונדפור, רויקסופ, Romare, נערות ריינס, ועוד הפתעות. [סטרים]
השבוע יצא שיר חדש של אנדרו בירד שנקרא "Rare birds". זה מצחיק, כי ציפורים וציפורים, אבל זה גם מוזר, כי הוא הוציא אלבום חדש (וטוב) ממש השנה, אז מה פתאום שיר חדש פתאום? ולמה אין בו מילים אלא רק שריקות? בקיצור, יצאתי לבדוק ומצאתי מלוכה. אגודת הצפרוּת האמריקאית – ברור שיש דבר כזה – היא גוף די עצום. השנה הם התחילו לשחרר סדרה משוגעת של אלבומים שנקראת For the birds: The Birdsong Project. זה פרויקט של חמישה אלבומי־ענק, כל אחד מהם כולל 4 ״דיסקים״, כך שבסך הכל אנחנו מקבלים/ות השנה פרויקט בן 20 אלבומים מלאים. במה הם מלאים? ובכן, בשירים על ציפורים! עשרות, או בשלב הזה מאות, מוזיקאים ומוזיקאיות שכתבו שירים חדשים (!) על ציפורים או בהשראת ציפורים או אפילו בהשראת ציוצי ציפורים; וגם שירי משוררים ומשוררות, בקולות של מיטב האמנים/יות, השחקנים/יות והזמרים/יות. קונור אוברסט מקריא שיר? כן. ג׳ף גולדבלום? בוודאי, גם. אבל וחכו שתראו איזה מוזיקאים/יות משתתפים/יות בפרויקט הזה! הנה רצף חצי אקראי של שמות: ניק קייב, בק, קרן אלסון, ג׳ים ג׳יימס, מארק רונסון, UNKLE, קורט וייל, ג׳רוויס קוקר, קארן או, הפליימינג ליפס, אינארה ג׳ורג׳, קלקסיקו, אליס קולטריין, האניה רני, גירלפול, דבנדרה בנהארט, סטלה דונלי, קרלה דל פורנו, לורי אנדרסון, ג׳ורג׳יה, אלביס פרקינס, צ׳ילי גונזלס, ג׳ולי הולטר, קייטלין אורליה סמית׳… 4 החלקים הראשונים בחוץ – הרביעי יצא אתמול – והחמישי יגיע בסוף ספטמבר. זו לא האזנה קלילה כי כל הזמן מקריאים לך שירים פתאום, אבל יש שם אוצרות בצדי הדרך, ומשום מה כולנו פספסנו את כל האמנים האהובים עלינו בפרויקט הזה כבר חודשים! הנה הם: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי, חלק רביעי. [סטרימים]
הבעיה שלי עם האייטם לעיל היא שאני לא נהנה בדרך כלל מהקראת שירה. אני אוהב מאוד שירה, אבל מעדיף אותה כתובה כך שאוכל לקרוא אותה בקצב ובטון שאני בוחר. משורר אהוב במיוחד, חניף אבדורקיב – שכותב גם המון על מוזיקה – פרסם השבוע שיר חדש, ראשון מזה די הרבה זמן, אז אני מתרגש והולך לקרוא מיד. [אנגלית]
אהוב לבנו Caribou ירד למרתף של נייגל׳ גודרי׳ץ בשביל סשן חי של In the basement. [טיוב]
מי ידע שאקשר פה לפוסט בבלוג של מיקרוסופט?! אבל זו האמת, כי זה מצחיק וקשור למוזיקה: מסתבר שבניינטיז, כשעבדו על Windows XP, מהנדסים גילו שכשהקליפ של "Rhythm nation" של ג׳נט ג׳קסון מתנגן במחשב, המחשב קורס. ואם הוא לא קורס, אז – וזה החלק המופרע – המחשב שלידו קורס! מה הסתבר? שזה לא הקליפ בכלל, אלא השיר. אבל איך השיר הזה מצליח להקריס מחשבים? ובכן, אם אגלה לכם/ן אתם/ן לא תלחצו על הלינק ותקראו את הפוסט, נכון? הוא קצר, מבטיח. והנה הקליפ המדובר – אפשר לנגן אותו ללא חשש, הבאג תוקן. [אנגלית]
איזה פוסט אינסטגרם שראיתי השבוע הזכיר לי את מה שהיה האוסף האהוב עליי לתקופה: The best of the best of '95, אוסף נערך על ידי יורם ואזאנא (שהיה שדרן סופר משפיע בדאנס באותה תקופה), אורי פלדמן ורן עצמון (מלך אוספי הניינטיז), וכלל בדיסק אחד רצף להיטים לא ייאמנו שכמעט כולם זכו להצלחה ענקית בישראל בתקופה שבה הדאנס וההאוס פרצו לפופ דרך רשת גימל ואוספים כמו היטמן וכל השאר. בזמן אמת נשמטה לי הלסת וחרשתי על האוסף הזה אינסוף, במיוחד כדיג׳יי (כן תיקלטתי לחברים בקיבוץ כבר בגיל 14). בזכות הבלוג החשוב והנפלא ״אומרים שפעם היה פה שמח״ ומתעד את בערך כל האוספים שיצאו בישראל, הצלחתי להחיות את האוסף האגדי בפלייליסט ספוטיפיי. [עברית, ספוטיפיי]
וילי נלסון בן 90 עוד מעט. בניו יורק טיימס מקדישים לו את הזמן הראוי בכתבת פרופיל חדשה על הזמר שלא עוצר. יש שם גם תמונות יפהפיות במיוחד בעיניי. [אנגלית, גישה חופשית]
פייר, היה שווה ש-Creedence Clearwater Revival יחוו עניין מחודש רק בשביל הכותרת לכתבה הזו בניו יורקר על העניין המחודש בלהקה המפוארת הזו, שאיכשהו, כפי שמצוין בכותרת המשנה, אף פעם לא זכתה להערכה הראויה. [אנגלית]
מזה כמה חודשים שקוואמי עורך בתכנית שלו בגלגלצ את הסדרה תולדות האינדי, ובה הוא צועד בידענות אין קץ ובצעדי צב מפורטים להפליא מהרגע שבו הרוק באנגליה גילה שהוא יכול להוציא את המוזיקה שלו בעצמו, ודרך כל ההשלכות והחופש והבעיות שזה הביא למוזיקה. בסוף, מתי שזה לא יגיע, קוואמי יגיע להווה – ההווה שבו אנחנו מקבלים כמובן מאליו שאפשר להוציא מוזיקה בעצמך לאינטרנט ושיש לך את החופש לנגן מה שבא איך שבא. החופש הזה – כמו הרבה חירויות פוליטיות, תרבותיות ואישיות שאנחנו נהנים/ות מהן בלי לחשוב יותר מדי – הוא תוצאה של מאבק ארוך וכמו לכל מאבק על זכויות וחירות יש לו היסטוריה מרתקת. בן שלו עף מהסדרה ומשוחח עם קוואמי בהארץ:
הרזולוציה המאוד גבוהה הזאת, והממדים המונומנטליים של הסדרה, אמורים להיות ההיבט המרעיש ביותר של "תולדות אינדי": זאת ירידה לפרטים שספק אם היתה כמוה באיזושהי סקירה עולמית של ההיסטוריה של המוזיקה העצמאית. מה שמדהים באמת בסדרה, אפילו יותר מההעמקה חסרת התקדים, הוא שחלק גדול מאוד מהשירים שקוואמי משמיע – רבים מהם כאלה שלא הושמעו מעולם ברדיו הישראלי – מחוללים את ההתלהבות שביטא הטכנאי הצעיר. שיר שלא הכרת אחרי שיר שלא הכרת מעיפים לך את הסכך, פותחים לך את השכל, או לכל הפחות מסבים לך הנאה חד-משמעית.
[עברית; כתבה למנויים בהארץ]
עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.
לורטה לין מתה השבוע, בגיל 90. עד 2004 גם אני לא ידעתי מי זו לורטה לין, ואפילו לא ידעתי שראוי שאדע מי זו לורטה לין. בסך הכל הייתי בחור צעיר שאוהב אינדי וכאלה, אבל תמיד גם הקשבתי לגיבורים שלי, וכשהם הכירו לי מוזיקה שלא הכרתי, הלכתי להכיר. כשג׳ק וייט, שב־2004 עדיין היה ״ג׳ק וייט מהווייט סטרייפס״, הפיק פתאום אלבום לאיזו זמרת קשישה כאילו הוא היה ריק רובין והיא ג׳וני קאש, הלכתי להטות אוזן, ולא הצלחתי לנתק אותה מהרמקולים חודשים. התאהבתי קשות בלורטה לין.
