7 במאי 2011

עונג שבת: (ללא כותרת)

"לא אחת אני תוהה למה בכל ערב אני שומע בחדשות על מחיר הזהב או על התנודות במדד פוטסי, אבל אף פעם אני לא שומע כמה אנרגיה הוציאה בריטניה באותו יום, או באיזו מידה היא עמדה השבוע ביעדים שלה להפחתת הפחמן הדו־חמצני" – ניק מרקס, במאמר השבוע שלנו (בהמשך העונג)

    אני חושב שאני מדבר בשם כולנו כשאני מעניק את מדליית "פתיחת השיר הכי טובה של מחצית השנה הזו" ללהיט הכי מוצדק של הזמן האחרון. עשרים השניות הראשונות של "Make some noise" הן צליליו המותחים, המשעשעים, המטעינים והמפגיזים של קאמבק בסטייל. ככה נכנסים למועדון, באיחור, אחרי שכולם חיכו רק לך. אני יודע שכולכם כבר שמעתם את השיר הזה בשבועיים האחרונים לא מעט. ובכל זאת, כשאני יושב מול מסך העריכה של "עונג שבת" השבוע ותוהה מהו השיר שעשה לי את השבוע, ששמעתי הכי הרבה, שחזרתי אליו שוב ושוב, שהרצתי להתחלה כשהוא נגמר – מדובר רק בשיר הזה. נכון, הפתיחה שלו היא החלק הכי חזק, אבל לא על האינטרו לבדו יחיה האדם, ולשמחתנו הביסטי בויז עושים את זה נכון לאורך כל השיר.

  1. Cut copy יגיעו לשתי הופעות בישראל, ב-23 ביוני (זאפה) וב-24 ביוני (בארבי). בשורה משמחת מאוד, אם כי אני תוהה אם להקה כזו יכולה למלא שני מועדונים יום אחר יום. מה אתם חושבים? [עברית]
  2. יום קומיקס חינם זה היום, יום שישי! אני מקווה שידעתם את זה, ויצאתם אל אחת מחנויות "קומיקס וירקות" או "קומיקאזה" שציינו את היום הזה ב, הפתעה, חלוקת חוברות קומיקס חינם, וגם בהנחות נרחבות על כל הספרים בחנויות שלהן. ואם לא, לא נורא – האינטרנט הזה הוא משהו, וכל יום הוא יום קומיקס חינם באינטרנט. וזו ההזדמנות שלי להמליץ כאן על כמה מהקומיקסים שממלאים את תיקיית הקומיקס בגוגל רידר שלי:
    "הו לא", שהומלץ כאן כאחד מעשרת הבלוגים הכי טובים של 2010
    "בום פאף פאו אקשן!" של עידו הירשברג, שהוא אולי קומיקס הרשת הכי יפה, וגם הכי אמיתי ועצוב, ברשת הישראלית
    "יאיר לפיד קומיקס", שלועג על בסיס קבוע לאחד האנשים שהכי ראוי ללעוג להם, ולחשוף את בורותם\צביעותם\יומרנותם\וכו'. קחו בחשבון שכל סטריפ נפתח בציטוט אמיתי לגמרי של יאיר לפיד
    "בלון דיבור" של אביב אור המוכשרת; וכמובן –
    "הריאליסט" המעולה של אסף חנוכה.
    גם קומיקס באנגלית אני קורא לא מעט, אבל אתן כאן רק בקצרה לינקים אל XKCD (דה!), ליז פרינס ההורסת, והתוספת האחרונה לרשימת הקריאה שלי, Suck it Moussolini של טסה ברונטון. איזה קומיקסים אתם קוראים ברשת? ספרו לי בתגובות, הגוגל רידר שלי צמא. יום קומיקס שמח! [עברית; אנגלית; פאנלים]
  3. ולרגל יום הקומיקס החינמי, גבי טרטקובסקי כותב ב"זכרונות מעוצבים מחדש" על קווין קומיקס, הוצאת קומיקס ישראלית שפרסמה קומיקס אמריקאי מתורגם: ספיידרמן, סופרמן, באטמן וידידיהם. המחקר שלו, כרגיל, מעמיק. [עברית]
  4. אחרי שכולנו כבר חשבנו שהם מתים, הרכב האלקטרוניקה הנהדר Lamb חוזר עם אלבום ראשון מזה 8 שנים. אלבום הבכורה שלהם מ-1996 היה עצום, והם לא הפסיקו להתפתח מאז. האלבום החדש, שייקרא 5 ויהיה החמישי שלהם (מזכיר לנו עוד להקת אלקטרוניקה בריטית שעשתה קאמבק?) כבר בדרך. באתר הלהקה אפשר למצוא דוקומנטרי קצר על הקלטת האלבום. [וימאו]
  5. לא כל מה שהגיע מהבחורה המתכנה EMA (ראשי תיבות של אריקה מ' אנדרסון) היה מדהים, אבל אני אוהב מאוד את "California" שלה, עם המיקס המוגזם בכוונה והצלילים המאיימים והחורקים. מסקרן. [וידאו]
  6. הו כן! Life fantastic, האלבום החדש של Man man, כפי הנראה הלהקה שטום וייטס היה מקים לו היה עכשיו בן 25 ולא בן 61, ניתן להאזנה במלואו בסאונדקלאוד, וסיבה למסיבה היא גדולה ועסיסית. מי שעדיין לא נתקל בלהקה הזו בעבר מוזמן להתחיל משיר הנושא האדיר, אבל כל האלבום מוצלח מאוד. מוזר: גם באלבום הזה וגם בחדש של אוקרביל ריבר, הסינגל הוא השיר הלפני-אחרון באלבום. צירוף מקרים?! I think not! קנונייה, חברים. קנונייה. [סטרים]
  7. [תודה לחובצי] שעושה לי את הבוקר עם לינק ל-EP אקוסטי חינמי של The Twilight sad! כל העושר הזה יכול להיות שלכם תמורת כתובת מייל בלבד. [אנגלית; מפ3]
  8. רק השבוע נתקלתי לראשונה בבלוג המרתק Awesome tapes from Africa, שכשמו כן הוא – מגלה ונותן להורדה מוזיקה שנמכרת על קלטות ברחבי אפריקה, שם שוק הקלטות עדיין שוקק ועשיר מאוד במוזיקה. רובה הגדול מוקלט באמצעים די ירודים, אבל החיוּת והקצב עדיין שם. זהירות: מי שלא רגיל לפופ אפריקאי בן זמננו עשוי להיבהל מהעומס, מה"רעש". מי ששומע קצת מ.י.ה ודברים אחרים שמביאים את הסאונד הזה למערב, יעכל את זה ביתר קלות. [אנגלית, מפ3]
  9. חיכינו וחיכינו והנה הוא בא, I am very far, האלבום החדש של Okkervil River ההו-כה-תעשו-לי-ילד-ים. קודם כל, רוצו להאזין לו במלואו ב-NPR. שנית, מהאזנות מעטות מאוד מסתמנים פה כמה שינויי כיוון רציניים מהאלבומים הקודמים. ראשית, בעוד שני האלבומים האחרונים והמעולים היו מעין המשכים זה של זה, והאלבום שלפניהם היה אלבום קונספט, נראה שהאלבום החדש משוחרר ממורשת קודמיו. הוא לא אלבום קונספט, והוא לא ממשיך או מרפרר לאלבומים קודמים (עד כמה שהספקתי לקלוט). אבל השינוי הגדול ביותר הוא הצליל – הלהקה שנודעה בשילוב הפולק-רוק האנרגטי והקליל שלה, צללה למקום קודר וכבד הרבה יותר – בבירור מוזיקלית, ואולי גם טקסטואלית (שוב, עד כמה שהספקתי לקלוט). הצליל דחוס ועמוס הרבה יותר. בינתיים כבר יש לי פייבוריט מיידי (השיר השני, "Piratess"), ואני יודע שכמו כל אלבום קודם של אוקרביל, גם האלבום הזה פשוט ידרוש ממני עוד זמן ועוד האזנות עד שיחלחל. ואז אדע אם זו אהבה או לא. בינתיים, איזה כיף – אלבום חדש של אוקרביל ריבר! [סטרים]
  10. חגיגות ההכתרה של הביסטי בויז נמשכות, ו-Z-Trip, הדי-ג'יי המעולה שמתמחה במגה-מיקסים, הוזמן על ידי הלהקה לערוך מגה-מיקס של רבים משיריהם. יצאו לו שני סטים, שמכסים פחות או יותר את כל תקופותיהם השונות של הביסטיז, והכל להאזנה והורדה בחינם. האמת? פחות טוב מרוב הדברים של זי-טריפ. [בנדקאמפ]
  11. [תודה לשי] ושי רינגל מכוון אל טור הכרחי, שמסביר ומפרש 170 רפרנסים בליריקס של הביסטי בויז. [אנגלית]
  12. [תודה לרועי] שמזכיר לנו שגם בימים כאלה, הדבר היחיד שקשור למשפחת המלוכה הבריטית ושווה לשבת ולצפות בו לכל אורכו הוא הפרק של זהו זה מ-1992 על משפחת המלוכה. אין כמו גברים מבוגרים שמשתטים. [טיוב]

  13. כוריאוגרפיה: חוק שימור התנע

  14. אין ספק שהדבר הכי מגניב שראיתי השבוע היה הווידאו המדהים הזה של ג'לי בהילוך איטי מאוד. זה כמו מחול מודרני מרהיב של פיזיקה. האנשים שקשורים ללהקה הישראלית Phototaxis נדלקו על הווידאו הזה שפרסמתי בטוויטר ובפייסבוק, ותוך דקות הצמידו לו כפסקול את השיר "So" של הלהקה, וקיבלו את ברכת האתר המקורי שאחראי לוודיאו. תגובה מהירה (לג'לי איטי). [וידאו]
  15. [תודה לעינבי] איזה מזל שיש את קול ישראל, שפעם בכמה זמן עושים דברים נהדרים במיוחד עם הארכיון שלהם. במלאת 100 שנה להולדת לאה גולדברג, שידרה רשת א' תכנית מיוחדת בת שעה על המשוררת, שכללה קטעים מראיון שהוקלט בסוף שנות החמישים. התכנית כולה ניתנת להאזנה אונליין, ואני ממליץ מאוד מאוד לשמוע אותה, אפילו רק כדי לשמוע את הניגון והמבטא בדיבור של לאה גולדברג, שמסביר בדיוק מאיפה היא באה ולאן השירה שלה הולכת. תענוגות. [סטרים, עברית מצוינת]
  16. אורי זר אביב מראיין את ניל האלסטד הנהדר, מ-Slowdive וגם מ-Mojave 3 (מבטאים: מוהאבי 3), שיופיעו במוצ"ש הזה בבארבי. מומלץ מאוד לשמוע את אלבומי הסולו של האלסטד, שהם אקוסטיים ועדינים ויפים יפים יפים, לא פחות מאשדי השוגייז של סלואודייב. [עברית]
  17. עוד הידד גדול: Helplessness blues, האלבום החדש והמוצלח עד מאוד של Fleet foxes הגיע במלוא תפארתו להאזנה זורמת ב-NPR, והתפארת הזו לא קטנה. רובין פקנולד וחבריו הצליחו שוב להרכיב ארמון נוצץ של מלודיות והרמוניות. כמו באלבום הקודם, גם כאן לא כל השירים אחידים ברמתם, אבל כשהם נוסקים, וואו איך שהם נוסקים. האזינו לאלבום ולא לי. [סטרים]
  18. [תודה לנדב לזר] יש לי יחס לא אחיד ל"הינשופים", תכנית התרבות הנוכחית של ערוץ 8, בעיקר בשל אכזבתי מאישיותו הטלוויזיונית של מבקר הטלוויזיה החביב עליי כל כך, רוגל אלפר, שמתגלה כמראיין בעייתי למדי, ובשל הפאנלים המייגעים והבועתיים לרוב (למרות הימצאותו של הרב הגדול דרור פויר). איזה מזל שערוץ היוטיוב של ערוץ 8 (ערוץ של ערוץ? דיס איז מאדנס!) מלקט את הראיונות כסגמנטים נפרדים, וכך אפשר לנבור ולדוג את זאב נחמה מלחין טקסט של אלפר, את מודי בר-און משוחח עם יורם קניוק, את הקולקטיב מתארחים, ועוד. [טיוב]
  19. Shearwater, שבדיוק חתמו בסאבפופ, ערכו בינואר מופע מיוחד בן 3 שעות של שירים משלושת האלבומים האחרונים שלהם, שיוצרים מעין טרילוגיה: Palo Santo, Rook, The golden archipelago. עכשיו יוצאת ההקלטה של המופע הזה למכירה, ובעמוד הבנדקאמפ של הלהקה אפשר לדגום 10 מתוך השירים שנוגנו שם. [סטרים, רכישה]

  20. כל הילדים מתבגרים, וגם הסופרים שכותבים עליהם. ג'יימס מת'יו ברי

  21. אחד הספרים האהובים עליי ביותר אי פעם הוא פיטר פן של ג'יימס מתיו בארי, ואם לא קראתם עדיין את המקור ואתם מכירים רק את פיטר פן של דיסני או של חנוך רוזן – אנא, עשו לעצמכם טובה וקראו, באנגלית או בעברית, את הסיפור המקורי, המופלא והעצוב. השבוע נתקלתי בגרסה מוערת של "פיטר פן" בחנות ספרים, ומסתבר שמדובר בתרגום חדש של גילי בר-הלל סמו, שאחראית גם להערות. בפנקס, אלא איפה, מראיינים את בר-הלל סמו על המהדורה החדשה, על תרגום ועל פיטר פן. [עברית]
  22. בשבוע שעבר קישרתי כאן לטור של ציפי סער ב"הארץ" על מילים והברות שנעלמות מן העברית, והנה הגיע הקורא אביב אל התגובות ופתח את הדיון לרווחה עם קישור למאמר תגובה בבלוג דגש קל, שמכיל בתוכו לינק אפילו יותר מעניין לפוסט של גבי דנון על הפועל "לשים" (כמו "לשים סוודר") ולמה הוא תקני, ואפילו מדויק יותר מ"ללבוש" בחלק מהמקרים. הדיון נמשך בתגובות, הן בעונג הקודם והן בדגש קל. [עברית]
  23. ובדיוק ההיפך מאוקרביל ריבר, The Antlers הוציאו אלבום שני קליל ואנרגטי יחסית, בניגוד לאלבום הבכורה הכבד והקודר שלהם, Hospice, שזכה פה לשבחים רבים ואף נבחר על ידיכם למקום השמיני באלבומי השנה של 2009. החדש, Burst apart, שונה מאוד מקודמו, וכמו במקרה אוקרביל, לא האזנתי לו מספיק פעמים ומספיק לעומק כדי לגבש דעה. האזינו לו אתם מספיק פעמים ומספיק לעומק, ב-NPR. [סטרים]
  24. דן קרפמן פרסם בבלוג המיקסטייפים שלו מיקסטייפ של "האינדי-שקשה-לקרוא-לו-אינדי-כי-הוא-מופק-טוב-מדי", וכולל שירים נו-פשוט-יוצאים-מן-הכלל של פטריק ווטסון, בק, סופיאן סטיבנס, ברוקן סושיאל סין ועוד לא מעט מוזיקאים אדירים שאנחנו אוהבים. שימו אוזן, בחייאת אתם. [עברית, מפ3]
  25. שירה ז' כרמל מפצירה במאזיניה לתרום למימון הקלטות אלבום הבכורה שלה. התורמים יזכו בדמו בן חמישה שירים, שניתן להאזנה בבנדקאמפ, וגם באסופת סקיצות בת 14 שירים. ניימן עם החדשות. [עברית, בנדקאמפ]
  26. אני אוהב מאוד את הקליפ החדש של Stars לשיר "Changes". קחו בחשבון שיש בו עירום פרונטלי מלא ואנלוגיה תיאולוגית מעניינת, אם משום מה אחד מהדברים מפריע לכם. [וימאו]
  27. Raphael Saadiq, או רפי צדיק כפי שהיו קוראים לו בישראל, עושה מה שהוא קורא לו "Instant vintage", כשם אלבומו הראשון: סול חדש שנשמע ישן, או סול ישן בסאונד חדש. האלבום הקודם שלו היה מוצלח מאוד, וכלל לפחות שיר ענק אחד ("Oh girl"). עכשיו יוצא אלבום חדש לגמרי, שהוא גם ישן לגמרי: Stone rollin. האזנה לאלבום החדש במלואו תגלה התקדמות ושינוי יחסיים אצל סאדיק: הסול התקרב קצת יותר לפ'אנק, התלכלך מעט. [סטרים]
  28. [ויה פריק] פוסט ישן אך מצוין של מירי שחם על גורדון ליש, העורך שקיצץ, מחק ושכתב את הסיפורים של ריימונד קארבר כדי ללטש ולחזק בהם את מה שאנחנו מכירים כל כך טוב כ"כתיבה קארברית". בפוסט של שחם יש גם דוגמאות וקישורים לקטעים של קארבר לפני ואחרי עריכה, עם השינויים הבולטים מודגשים. מרתק. [עברית]
  29. לכאורה אני אמור לעשות פה רעש גדול מכך ש-The lonely island, ההרכב הקומי של אנדי סמברג וחבריו, משתף פעולה עם בק בשיר חדש. אחרי הכל, אני אוהב את הלונלי איילנד ומת על בק. אבל האמת היא שהשיר המשותף שלהם, "Attracted to us", הוא לא מאוד מצחיק ולא מאוד מעניין מוזיקלית, כך שהוא מפספס מבחינתי בשני הסעיפים. [סטרים]

  30. לטיול יצאנו, הופעה סולד אאוט מכרנו. לורנה בי

  31. אחרי המתנה לא מעטה ואחרי שמכרו את כל הכרטיסים להופעה שלהם החודש בתמונע, Lorena B הישראלים-שלא-נשמעים-ישראלים מוציאים את אלבום הבכורה שלהם, שניתן להאזנה מלאה בבנדקאמפ. מוקדם יותר השבוע פרסמתי את הלינק הזה בפייסבוק של העונג ושאלתי אתכם מה דעתכם עליו. הדעות הן לכאן ולכאן – יש הטוענים שהסאונד העדכני נהדר אבל השירים לא מספיק טובים, יש שטוענים הפוך – אבל עצם העובדה שכל כך הרבה אנשים נדרשים לאלבום הזה ומביעים עליו דעה הוא התחלה נהדרת לאלבום בכורה. [בנדקאמפ]
  32. התרגשות עצומה במשרדי העונג: שנתיים אחרי אלבומו המעולה והלא-מספיק-מוּכר, Curse your branches, מגיע שיר חדש לדיוויד באזאן המעולה, "Wolves at the door". יש כאן את כל מה שאנחנו אוהבים אצלו: רוק בסיסי אך לא באמת משעמם, שירה אדישה-מתריסה, וכתיבת שירים נהדרת. "You're a goddamn fool, and I love you" זו שורה פשוט נהדרת. את הטקסט המצוין כולו אפשר לקרוא בעמוד בסאונדקלאוד. ממש עוד מעט, ב-24 במאי, יוצא האלבום החדש Strange negotiations, שמומן בחלקו על ידי מעריצים. אדיר. [מפ3, אפשר גם להוריד]
  33. "התוצר המקומי הגולמי מודד הכל – חוץ ממה שהופך את החיים לכאלה שראוי לחיות אותם", אמר רוברט קנדי בציטוט שפותח את הכתבה המעניינת הזו בכלכליסט (עיתון שמקפיד יפה לפרסם כתבות עומק מרתקות על תפיסות עולם כלכליות וחברתיות) על ניק מרקס, חוקר בריטי שמציע קריטריונים אחרים למדידת איכות חיים, שלא נספרים רק בדולרים: "המחקר המתמשך שלו בנושא מציע אלטרנטיבה: כלי שמשקלל מגוון רחב יותר של נתונים, כדי ליצור מדד שמשקף איכות חיים מדויקת יותר, כזו שאינה מניחה ש"זה הכל כסף". התוצאות יכולות לשנות סדרי עולם. […] כך קורה שבשעה שמדדי רמת המחיה המקובלים מדרגים את מדינות צפון אירופה בראש, על פי המדדים של מרקס דווקא קוסטה ריקה היא המדינה שהכי טוב לחיות בה. היא מציעה לתושביה רמת חיים דומה לזו של הולנד – אבל ברבע מחיר. המחקר של מרקס, שהתפרסם בשנה שעבר וכבר גורר תגובות נסערות ברחבי העולם, בעצם אינו רק כלי מדידה. הוא יכול לספק את המפתחות לשינוי מהותי בניהול הכלכלי ברחבי העולם, ובעקבותיו לשינוי מהותי באיכות החיים של מיליארדי בני אדם". מחקר הוא לא תורה מסיני (וגם התורה מסיני, בעצם, היא לא בדיוק תורה מסיני) וראוי לדון בו ולבחון אותו לעומק, אבל זו נקודת מבט חדשה שחשוב להתעכב עליה ולבדוק את התקפות שלה. על הדרך מוזכר גם המודל המצומצם של מרקס ל-"Well being", בחמש פעולות יומיומיות שלא עולות בהכרח כסף, ועשויות לשפר את חייכם פלאים: " צור קשר, היה פעיל, שים לב, המשך ללמוד, ותן". אמן ואמן. [עברית]
  34. אני לא מעריץ גדול של דייב אגרס כסופר, אבל נהניתי מאוד לקרוא את הטור שלו בניו יורק טיימס על מורים, ואיך אפשר לשפר את מערכת החינוך בארה"ב – דיון שרלוונטי לחלוטין גם לישראל, ופתרון שעשוי להיות רלוונטי מאוד גם אצלנו. [אנגלית]

  35. פרד אסטר, בסרט המוזיקלי הקלאסי החביב עליי

  36. עלמא אליוט הופמן מזמינה אתכם לרקוד לכמה סרטי מחזמר וריקוד שהיא אוהבת במיוחד, עם ג'ין קלי, פרנק סינטרה, דני קיי ואלילים אחרים. [עברית]
  37. [תודה לשלומי] Smother, האלבום החדש של Wild Beasts ניתן להאזנה בחינם ובמלואו. האלבום הקודם שלהם הכיל כמה הברקות. האם גם האלבום החדש ירשים אותנו? האזינו והחליטו בעצמכם. [סטרים]
  38. נעם רותם הגיע להתראיין אצל יניב אלון באולפן "המגבר" של הרדיו הבינתחומי, והשאיר אחריו גם ביצוע פסנתר יפה ל"אל סוף היום", בווידאו. [סטרים, וידאו]
  39. [תודה ללזר] בבלוג הארכיוני "שלדים בארכיון", פרסם חגי גילר שני קטעים בנוגע להופעה של הביטלס בארץ, כלומר ההופעה ב-1964 שלא הייתה מעולם. שני הקטעים מעודדים הופעה של הביטלס בארץ, אך מאוד מסויגים. האחד שייך לכתב הנוער דב גרינס, שטוען במעריב לנוער שאמנם מדובר ב"זבל-אמנותי ממדרגה ראשונה", אבל זה לפחות טוב יותר מלהסתובב "ברחוב אפל, [ל]פוצץ נורות ו[ל]יילל ככלב שוטה"; השני שייך לכתב הנוער יוסף ביילין, שטוען גם הוא שאמנם מדובר בתופעה לא רצויה, אך הדמוקרטיה אסור לה לאסור באופן רשמי הופעות כאלו ואחרות (אין לו בעיה עם כך שגורמים עירוניים יקשו על מציאת אולם למופע כזה). אני תוהה אם הכובע היה להם טעים. [עברית]
  40. אורי זר אביב מדווח ב"אור בזוויות" על קליפ חדש של סול ויליאמס, "Dance", וגם מסייג. זה חשוב לסייג. [טיוב]
  41. האייפוד רעב, בלוג המפ3 הישראלי הוותיק שמצליח לשמור על רעננות ומרץ כבר שש שנים, מתהדר בעיצוב חדש. אני חייב להודות שהעדפתי את הקודם, אבל גם החדש מצוין. המוזיקה והכתיבה, בכל אופן, שומרות על הרמה המצוינת. [עברית]
  42. אלבום מחווה חדש לאגדת הרוקנ'רול באדי הולי אוסף ביצועים מאוד מגוון של מודסט מאוס, מיי מורנינג ג'אקט (מתי האלבום החדש יצא כבר?!), פול מקרטני, פטי סמית', סי-לו גרין, פיונה אפל, לו ריד, ג'וליאן קזבלנקס, גרהאם נאש ורבים אחרים, וכולל גם ביצוע של הבלאק קיז, שאפשר לשמוע כבר עכשיו. [סטרים]
  43. עוד אלבום שקשה לי מאוד לחכות לו הוא אלבום הסולו של אדי ודר, שמורכב ברובו משירי יוקליילי ויצא בסוף החודש, בדיוק בזמן לחגיגות הפוסט-יומולדת שלי. הנה הקליפ ל-"Longing to belong" היפהפה. נראה כמו קליפ של Best coast. [טיוב]

  44. צלם: אליצור ראובני. תמונה מכאן

  45. אחחחחח… ~משתרע בהנאה על מצע מחטי אורן~ כמה כיף, נעים וממלא בשמחה היה פסטיבל יערות מנשה ה-3, שהתקיים בסופ"ש האחרון ב, ובכן, יערות מנשה. שני הפסטיבלים הקודמים שנערכו שם היו נחמדים, אפילו טובים, אבל לא מעולים. תמיד הייתה תחושה שחסר משהו, שמשהו לא לחלוטין מסתדר או מסתנכרן עם הסביבה או הקהל או הגישה. זה תמיד היה כמעט-שם, אך לא שם. הפעם, מהרגע הראשון בו דרכה כף הרגל ביער, היה ברור שמשהו השתנה, ולטובה. לא הפקתי מעולם פסטיבל ולכן קשה לי להניח את האצבע על הגורם שהשתנה – גישה שונה בהפקה? מחזיקי תפקידים קצת אחרים? חלוקה שונה של הבמות? אני לא יודע, ולמען האמת זה אך משני ושולי, כי התחושה הכי חזקה שיצאתי איתה מהפסטיבל הייתה פשוט: וואו, איזה כיף כאן. הסביבה הייתה יפהפיה ותערוכת האמנות השתלבה בצורה די טבעית ביער, ההופעות היו ברובן נהדרות, עם היילייטס של קרולינה הענקית, טייני פינגרז ולא דובים שחזרו בגדול, האוכל היה טעים בטירוף (לפחות בדוכן הדרוזי בו אכלתי), האנשים היו מחייכים ונעימים, והתחושה כולה הייתה פשוט: נעים נעים נעים. מזג האוויר, הקצב, הצפיפות, הצוות, הנוף. הכל היה פשוט יפה, ונעים, ומסביר פנים, והכל פשוט התיישב במקומו בניחותא ועבד היטב. זו הייתה גם חווייה שונה מאוד מאינדינגב, וזה מצוין שמתייצב פסטיבל אינדי נוסף ששונה מאוד מהראשון (אם כי לא בליינאפ, חייבים להודות) ומציע חווייה אחרת: צפון במקום דרום, יער במקום מדבר, קרירות במקום חמימות. אני אוהב את זה. ובכל פעם שאני נזכר בפסטיבל של השבוע שעבר, נוחתת עליי מין נחת כזו, שאיפה עמוקה של יער וחופש ונינוחות שהייתי זקוק לה מאוד, וערימה ענקית של מוזיקה מצוינת ועצמאית. גם עלמא נהנתה וחזרה עם רשמים ותמונות. [זהו]
  46. במוצאי שבת יעלה על במת הבארבי ניל האלסטד. הוא יעמוד בראש מוהאבי 3, אחרי שעמד בראש Slowdive ובראש ההרכב עם השם המופרך Holton's Opulent Oog (ג'יזס, באמת? כן, באמת). חבר יקר נותן מתנות בלי לשאול ובלי לצפות לתמורה, ומתן נויפלד נתן לי יום אחד את השיר הזה, "Oh! Mighty engine", מתוך התקליט באותו השם שהוציא האלסטד ב-2008. בפעם הראשונה ששמעתי אותו אמרתי נו, נעימי כזה. בפעם השנייה קצת גיחכתי אפילו על הפזמון ה, ובכן, פזמוני, כמו פזמון ילדים כמעט. בפעם העשירית גיליתי שאני שומע אותו כבר שבע פעמים רצוף, ולא יכול להפסיק לחייך מבפנים. זה הסאונד, והפריטה, וההגשה הקולית, והפרייזינג, והקול הרך, והמילים, והמבטא הבריטי שחומק בפינות המשפטים. וכן, זו גם הפשטות הזו, של לשכב על הספה במרפסת השקטה בקיבוץ ולהסתכל על הענפים זזים. השלווה והנחת הזו, שמחביאים בתוכם כל כך הרבה רעיונות, אפשרויות, התפצלויות. לצערי העמוק, אאלץ להפסיד את ההופעה של מוהאבי 3, כי אני מתקלט בלבונטין באותן שעות בדיוק (אם אתם לא בהופעה, קפצו לבירה, תהיה מוזיקה טובה). אבל אני יודע שבשתיים בלילה, כשאסיים את התיקלוט שלי, אארוז את החפצים, אצא מהפאב הרועש וההומה ואצעד לאוטו שיחכה, נאמן, ברחוב הסמוך – זה השיר שאשמע בריפיט בדרך הביתה. הלב שלי יהיה שם. [מפ3]

"בעולם האופנה כל מה שקורה זה דיאלוג בין מעצבים, עיתונאים וסטייליסטים, והקהל הרחב מקסימום נרדם מול ערוץ האופנה כי זה נחמד לראות בחורות יפות. אבל זה לא מחלחל, זה אחוז מאוד קטן. אתה יודע כמה מיליונים מתבזבזים כדי לעשות את התצוגות האלו? […] אנשים רעבים בעולם, תעשייה שלמה שעובדת, אנשים שלא ישנם בלילות, אין להם חיים, עובדים שבעה ימים בשבוע עד שלוש בלילה, בשביל מה? מי הולך עם הבגדים האלו? אף אחד, אולי כמה זמרות ושחקניות קולנוע" – מעצבת האופנה תמרה יובל ג'ונס, בכתבה מעוררת מחשבה של יובל סער במוסף "הארץ" של היום (שלא עלתה לאתר, נכון לכתיבת שורות אלו)

שתהיה שבת שבוגי, שלא לומר עצמאות שבוגי!

31 תגובות על “עונג שבת: (ללא כותרת)”

  1. מאת סטיבי:

    אני רק הערה: מה הולך שם עם האייטם על רפאל סאדיק? :)

  2. מאת יעל ר.:

    8. בביקורי באוגנדה נאלצתי לשמוע הרבה פופ אפריקאי מהסוג שנמכר בקלטות, והוא בהחלט לא היה awesome. יש לקוות שהאתר הזה מחטט בדוכני הקסטות במדינות אחרות ביבשת…

    14. אפרופו, יש קטע שנקרא "שיר ותיבת נגינה" של צוף פילוסוף וקובי אייזנמן שמסמפל את לאה גולדברג קוראת את "משירי ארץ אהבתי". אם אתה רוצה, כתוב לי ואשלח לך.

    34. בקשר לדעות השליליות/מסוייגות על הביטלס כשעמדו להגיע לארץ, יש כתבה מעולה של עיתון "הארץ" על למה בעצם ההופעה בוטלה, כולל ציטוטים שבהחלט יכלו להיכנס ל"שלדים בארכיון":
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1022450.html

    39. בעיניי פסטיבל יערות מנשה קצת לקה בעניין חוסר אווירת פסטיבל מוזיקה (בשעות המאוחרות, כשהרכב הקהל השתנה, זה כבר היה מוצלח יותר). מה שכן, האזור יפהפה והיו כמה הופעות מוצלחות שתועדו בתמונות, שאם אלך לישון אי פעם, אפרסם בהמשך הסופ"ש.

  3. היי גיא,
    עשית לי את היום עם ההופעות של cut copy ועם האלבום החדש של רפאל סאדיק.
    לא מסתדר לי הטעם שלך עם הביסטי בוייז, קצת מפתיע. לגביי דיויד באזאן זה הרבה יותר אתה, וגם אחרי שמיעה שלישית אני חייב לומר שמצאת בו משהו שאין בו, אשרייך.

  4. מאת ללללל:

    אייטם 34 –
    מכיר את רוביני מהכלכלה, זה שניחש/ניבא את המשבר בכלכלה ועשו ממנו נביא/גאון. הוא "צדק" והוא בלתי נשכח.
    היה טועה, , זה היה נסלח.

    על המשקל ההפוך, טעו השניים האלה לגבי הביטלס. אמממ. בלתי נסלח.

    מה קורה על המשקל ההפוך, כשכל הזמן ממליצים ולא יוצא מזה כלום … נו, גם זה נסלח.

  5. מאת מיכל:

    תודה על העונג השבועי. איזה כיף שיש אותך!

  6. מאת יוהאן:

    זה לא טריביאלי לפרסם בלוג המתעדכן בתדירות שבועית, והכולל כל כך הרבה פוסטים בתחומי עניין דומים אך גם שונים. לכן, השימוש של גיאחה בהפניית הקוראים ללינק שניתן להאזין בו לאלבום הבכורה של לורנה בי ובבקשה מהם להביע את דעתם, היא מובנת ואפילו מרעננת.
    מה שלא כל כך ברור הוא כיצד גיאחה מגיע למסקנה (איזושהי) מתוך מדגם של 5 מגיבים…
    ובעיקר כיצד הוא מגיע למסקנה ש-"הדעות הן לכאן ולכאן – יש הטוענים שהסאונד העדכני נהדר אבל השירים לא מספיק טובים, יש שטוענים הפוך".
    מעיון בתגובות האותנטיות ניתן לראות שאחד מציין שה"אלבום מקסים" בעיניו, השניה כותבת ש"אני מתה עליהם" (ומציעה לתת יותר ביטוי לקול של עדי בתוך כל ההפקה), השלישי "אהבתי את האלבום" (ומוסיף שהנכונות המוזיקלית פוגעת בעיניו קצת באותנטיות), ושניים אוהבים אותו פחות -וזאת זכותם: "אלבום לא רע בכלל אבל חסר ייחוד" וכו'.

  7. מאת עידן פולטון:

    1. האם גם אתם שומעים, כמוני, דמיון רב (מדי) בין השיר של לורנה בי Swallow my gum 2

    לשיר המופלא של Caribou – Odessa ?

    2. לגבי פסטיבל יערות מנשה, חשוב לי לציין שהדבר הראשון שבא לי לומר על הפסטיבל הוא שהוא אורגן בצורה מופלאה.
    בתור אחד שהיה בפסטיבלים באירופה, אני חייב לציין שהתפעלתי מהארגון ה מ ע ו ל ה.
    אם בפסטיבל הכל במקום- הליין אפ, הסדנאות, דוכני האוכל, האמנות, אבל הארגון לא טוב- אז הכל מתמוסס.
    הארגון כאן היה ברמה הגבוהה ביותר, כולל (אבל לא רק) תקתוק זמנים מופלא של ההופעות, שהוא כה קריטי להצלחה של פסטיבל.

    לגבי הופעות מוצלחות אפשר לציין את דנה עדיני שהיא תגלית עבורי, טייני פינגרז המעולים, ובכלל נהנתי יותר מההופעות של האמנים הפחות מוכרים , כולל ג'אם המשפחות המעולה ביום השני

  8. מאת שירה ז':

    לשם הדיוק אומר רק שמי שמוריד את הדמו שלנו באתר
    http://szcq.bandcamp.com/
    (אייטם 23) מקבל את חמשת שירי הדמו וכבונוס – לא אסופת סקיצות ככתוב, (שלא ישתמע שאלה סקיצות לאלבום שאנו מתעתדים להקליט בכספי ההורדות) אלא אלבום לו-פיי ישן שלי שעשיתי לבד עם קסיו ב-2003.

    תודה.

  9. מאת גיאחה:

    יוהאן – התגובות עליהן הסתמכתי באייטם שלי כאן הן בעיקר תגובות מאנשים שדיברתי איתם השבוע על האלבום, לאו דווקא בפייסבוק. למעשה, בעיקר מחוץ לפייסבוק.

    עידן – אני חייב להודות שאני לא שומע שום דמיון… רוצה לכוון את אוזניי לקטע ספציפי?

  10. מאת סליק ליק:

    לוןרנה בי סולד אאוט בתמונע? קצת פרופורציות – זה לא כזה קשה להביא 150 כרטיסים להשקת אלבום שלך + לפוצץ את השאר בעיתונאים וחברים מוזמנים. בקיצור – הכל פה כל כך קטן, תפסיקו להתלהב. מי שמשיק אלבום במקומות כמו תמונע/לבונטין/אוזןבר הוא פחדן. תתבגרו, תגדלו בייצים, תשיקו בבארבי ותביאו מעל 500 איש – נראה אתכם.

  11. מאת עידו:

    האלבום החדש של man man פשוט מדהים… מין רוק מבולגן מגניב וכיפי שכזה עם חצוצרות מדי פעם… תענוג לאוזניים. אחרי אלבומים מסובכים וכבדים שיצאו בזמן האחרון כמו החדש של האנטלרס, life fantastic הוא שיחרור למשהו כיף, פשוט ושלא אומר הרבה.

  12. מאת גיאחה:

    סליק ליק – זה באמת נורא נחמד, ההשקפה האידיאליסטית שלך שמבוססת על מקומות וזירות שאינם רלבנטיים לדיון הזה, אבל אני מעדיף ריאליזם במקרה הזה.

    אני עוקב אחרי הרבה מאוד להקות עצמאיות בארץ, ולמכור את כל הכרטיסים בתמונע (במופע עמידה, שזה יותר ממאתיים איש), במקום בו נמצאת לורנה בי (להקה מעניינת אך לא כזו שמופיעה שנים על גבי שנים, ולא כזו שזוכה לדחיפה מאסיבית ע"י העיתונות בת"א כמו אלקטרה, למשל) – זה בהחלט מכובד ומרשים. הם לא הדג נחש, ולא גבע אלון, ואפילו לא בום פם.

    לשם השוואה, לפני כשנתיים קרוסלה השיקו בבארבי, והיו להקה שהיה עליה הרבה יותר דיבור ובאז מלורנה בי, וקשה לומר שהיה שם מפוצץ. במקרה כזה, עדיף מועדון קטן יותר אך מפוצץ באנשים ובאנרגיות, על פני מועדון גדול שמבאס מאוד להופיע בו כשהוא חצי ריק. לצפות מלהקה כמו לורנה בי ללכת להשיק בבארבי זה, ובכן, סתם מנותק קצת מהמציאות (לצערי, יש לא מעט להקות מנותקות מהמציאות שמתעקשות להשיק בבארבי, ונופלות על האף, וחבל).

  13. מאת Dror:

    השיר של דיוויד באזאן (מי ?) – הוא שמע הרבה מידלייק בזמן האחרון הבחור הזה , רק שינה את העיבוד.

  14. מאת Dror:

    תשים לב ששעת התגובה הנרשמת פה, היא שעה אחת פחות משעון אמת.

    GMT-1

  15. מאת רועי:

    עשית לי את השבת עם ה-twilight sad!
    שמישהו כבר יביא אותם להופעה בארץ…

  16. מאת בונד, ג'יימס בונד:

    4. הו לא. חשבתי כבר שהפורטיסהד-וונאבי'ז האלה התפוגגו מחוסר עניין לציבור. לאמב הם מהרכבי הגל השני של הטריפ-הופ, שהבינו את הנוסחה וניצלו אותה, אבל לא תרמו שום חידוש לעסק. קצת אלקטרוניקה, סאונד אפלולי, וזמרת. ההבדל בינם לבין פורטיסהד (ושאר החבר'ה מבריסטול) הוא כל כך גדול, שאני די מופתע שהוא עלה פה. מזל שלא חסרות חדשות משמחות אחרות…

  17. מאת הדס:

    אם Piratess הוא הפייבוריט שלך, כדאי גם לשמוע גירסה מוקדמת של השיר שנקרא אז Murderess מתוך הדיסק Sham wedding/ Hoax funeral של אוקרביל ו-Shearwater

  18. מאת נעה:

    2. dcisgoingtohell.com!!

  19. מאת מואב:

    מאוד מסכים בנוגע לחדש של אוקרביל, היתה להם מתיקות נסתרת שאבדה באחרון, בכח מנסה להאזין לו שוב ושוב אך נדמה שלא אוהב אותו יותר מקודמיו.

  20. מאת Number 45:

    אני מאוד תומך בקיום ההופעה השנייה של קאט קופי ולו בשל העובדה שאני חוזר הביתה מהצבא באותו יום D:

  21. מאת EB:

    כן, יש לי קומיקס מעולה
    הוא כבר נגמר, אבל עקבתי אחריו באדיקות איזה שנה, ויש גם תענוג בלקרוא בדיעבד את השינוי בחייה של הגיבורה, שחשבה שהיא לסבית עד שהתאהבה בבחור.
    אז זה אחלה של דבר, רק תעשו rewind
    http://www.darcomic.org/2009/12/29/theend/

  22. מאת יוני:

    http://questionablecontent.net/
    עוקב אחריו כבר כמה שנים, קצת טלנובלה על מגניבים אבל מאוד ממכר

  23. מאת רועי:

    איזה כיף שThe Antlers הוציאו אלבום נוסף!! אבל למיטב ידיעתי מדובר באלבום השלישי שלהם… כשאלבום הבכורה הוא In the Attic of the Universe…

  24. מאת יו:

    לחנונים (מתמטיקה)
    http://spikedmath.com/

  25. מאת אסף:

    גיא, ורועי

    החדש של ה-antlers הוא למעשה הרביעי שלהם:
    http://en.wikipedia.org/wiki/The_Antlers_(band)

    in the attic of the universe
    די מזכיר את hospice
    לפני לפי ויקיפדיה יצא אלבום בהוצאה עצמית. לא מכיר אותו.

    גם את החדש עוד לא יצא לי לשמוע. בהזדמנות.

    תודה על העונג, גיא
    שבוע טוב..

  26. מאת נוף:

    היה נחמד לפגוש אותך :)

  27. מאת שרי:

    בהמשך ל32'
    מי שאוהב, אולי יהנה מהקונצרט ב22-5 שמתקיים באולם בר שירה באוני' ת"א.
    כניסה חופשית (:
    הם מקסימים, מנגנים כיף, אני מתגעגעת לנגן איתם..
    הפעם אני רק מנחה.
    http://www.facebook.com/event.php?eid=141465085925262

  28. מאת גל.:

    "בום פאף פאו אקשן!"- בחירה מוצקדת. קניתי השבוע את "אכול בלוע" חוברת הקומיקס שלו ומצאתי בו את אחד הפריימים הכי יפים שראיתי אי פעם בקומיקס.

  29. מאת פשוט יעל:

    וובקומיקס! הו, יש לי רשימה ארוכה של וובקומיקס שאני עוקבת אחריהם, ואני תמיד אוהבת להמליץ על דברים כאלה לאחרים.

    אז קודם כל גונרקריג קורט, אחד הוובקומיקס האהובים עליי, שמצליח לשלב בצורה נהדרת מד"ב ופנטזיה, פנימיה בריטית ודמויות מיתולוגיות, אפלולית והומור, עם עלילה מורכבת אך קוהרנטית (*חייבים* להתחיל מהתחלה!) ועם אמנות נהדרת שרק הולכת ומשתבחת. זה הוובקומיק היחיד כמעט שבו אני ממש מצפה בכליון עיניים לכל סטריפ חדש (עדכונים בשני-רביעי-שישי): http://www.gunnerkrigg.com/archive_page.php?comicID=1

    עוד וובקומיק עם אמנות מדהימה ועלילה מורכבת – אבל כזה שמתעדכן לעתים נדירות הרבה יותר – הוא דרזדן קודאק: http://dresdencodak.com כאן יש בהתחלה הרבה דברים שהם stand-alone, אבל לאט לאט מתחילות לצוץ כמה דמויות ראשיות, ואחר כך גם סיפורים מסביב לעלילה מרכזית (HOB, שכבר נשלם, ועכשיו גם Dark Science).

    אוהבים D&D? שני וובקומיקס שמשתמשים ב-D&D כפלטפורמה תמאטית (למרות שהם שונים זה מזה מאוד) הם 'מסדר המקל' (Order of the Stick), על קבוצת דמויות-מקל בעולם די-אנד-די ונסיונותיהם להציל את העולם: http://www.giantitp.com/comics/oots0001.html , ודארת'ס אנד דרוידס (Darths and Droids), שהיוצרים שלו הפכו את שלושת הפרקוולים של 'מלחמת הכוכבים' להרפתקה של משחק תפקידים בסגנון די-אנד-די (גיקיות כפולה!): http://www.darthsanddroids.net/episodes/0001.html . שניהם מצחיקים נורא, כל אחד בדרכו-שלו.

    ויש עוד! אבל אני צריכה לזוז. אמשיך אח"כ.

  30. מאת פשוט יעל:

    יש עוד!

    * קודם כל, בגזרת הקומיקס-על-משחקי-תפקידים, שכחתי לציין אתמול את Erfworld, אולי מפני שהסגנון שלו שונה מהשניים האחרים – למרות שיש בו גם הומור (בין השאר בצורה של המון רפרנסים וקריצות וכו'), הוא לא הומוריסטי במובהק, אלא יותר ממוקד עלילה (עד כדי כך שלאורך ה'ספר' השני שלו משולבים עדכוני-טקסט: קטעי פרוזה במקום קומיקס). הקצב קצת איי, אבל הסך-הכל מעניין. כאן אפשר להתחיל מההתחלה: http://www.erfworld.com/book-1-archive

    * אוואן דאהם (Evan Dahm) הוא יוצר קומיקס מדהים, בעיקר בתחום של בניית עולם: נכון שבעצם כל יוצר קומיקס (וספרות, וכל סוג של יצירה בדיונית שהיא בעצם) יוצר איזה עולם משלו, ובהרבה מהוובקומיקס שכבר קישרתי יש עולם קוהרני ומעניין, אבל אצל דאהם העניין הזה בולט הרבה יותר, כי הסיפורים שהוא כותב (עד כה יש שניים שנשלמו לגמרי – Rice Boy ו-Order of Tales – והוא באמצע של סיפור חדש בשם Vattu) מתרחשים בעולם שונה לחלוטין משלנו, אבל עם גיאוגרפיה, היסטוריה, מיתולוגיה, כתב וכו' עקביים משל עצמו, ומקוריים לחלוטין. מבחינת האמנות, הסגנון נוטה להיות פחות מרשים במבט ראשון, אבל כמכלול אני חושבת שזה פשוט מדהים. מומלץ בחום: http://www.rice-boy.com

    * אוהבים היסטוריה? אוהבים סטימפאנק? אוהבים אמנות שחור-לבן יפהפיה? אם כן, 2D Goggles הוא הוובקומיק בשבילכם: http://sydneypadua.com/2dgoggles העלילה, בגדול, מתמקדת בצ'רלס באבאג' ועדה לאבלייס, הוגי המחשב הראשון, ומתרחשת במציאות [ויקטוריאנית] אלטרנטיבית שבה היא לא מתה בגיל שלושים-וקצת ממחלה, הוא הצליח לשכלל את ההמצאות שלו ולבנות את ה-difference engine (מכונה שתכנן אבל, במציאות שלנו, מעולם לא בנה, ושמתפקדת הרבה יותר דומה למחשב, בניגוד ל-analytical engine שכן נבנה ושהיה יותר מכונת חישוב), והם לוחמים ביחד בפשע!! עם הופעות אורח של איזאמבארד קינגדום ברונל, מהנדס-העל הוויקטוריאני, ושל דמויות אחרות מהתקופה, ועם המון המון מחקר היסטורי (אחרי כל פרק בקומיקס היוצרת מצרפת הערות עם האסמכתאות ההיסטוריות למתרחש, כולל דברים שנראים מופרכים לגמרי; זה מגניב לאללה). מתעדכן לאט, אבל תמיד כיף.

    * פרויקט מטורף למדי, אבל מגניב, הוא Axe Cop, וובקומיק שהתחיל כשאמן קומיקס בן עשרים-ומשהו שיחק עם אחיו הקטן בן החמש, וחשב לעצמו 'זה יכול להיות אחלה קומיקס'. התוצאה: קומיקס שמבוסס על ההמצאות המופרעות של ילד בן חמש (עכשיו כבר שש) – מה שאומר חוסר עקביות, התפתחויות עלילתיות בסגנון 'אנחנו צריכים דינוזאור, הוא נלך לחנות הדינוזאורים', וגיבוב של כל מה שעשוי להראות מגניב לילד קטן (ואיכשהו, זה עובד, וזה מעולה!), עם אמנות לא רעה בכלל של אחיו הגדול. גיא, אתה תאהב את השפמים. http://axecop.com

    * את לוסי נייזלי אתה מכיר? היא פלוס-מינוס באותו מעגל כמו ליז פרינס, וגם היא עושה בעיקר קומיקס-יומן, אבל… נו, אחרת. אני נורא אוהבת את סגנון הציור שלה, והרבה פעמים גם את מה שיש לה לומר. והיא גם מנגנת ביוקלילי! אתה תאהב אותה: http://www.lucyknisley.com

    * ואחרון לעת עתה, עוד קומיקס-יומן (לרוב, בכל אופן, מדי פעם יש דברים אחרים), וכזה שלא חייבים לקרוא אותו מההתחלה לפי הסדר כי אין בו כ"כ עלילה מתמשכת – Three Panel Soul. לא משהו נורא יוצא דופן, אבל ממש חביב בעיניי: http://threepanelsoul.com

    נראה לי שמספיק בינתיים, לא?

כתיבת תגובה