9 באפריל 2011

עונג שבת: כשהאלרגיה קאמז נוקינג

יו דונט גו רוקינג. אלרגיית פוסט-פסטילופר נחתה אליי, ומתוך הררי הטישו אני מצליח בקושי לגרד קצת את המקלדת. אז עונג שבת קצרצר השבוע, בתקווה לשבועות עם הרבה פחות היסטמינים.

אנשים שצריכים לבדוק מייל: הזוכים בעותק מ"וכל השאר רעש" (318 תגובות!!!) הם אסף ודינה, שבצירוף מקרים קוסמי, בחרו שניהם בבאך (שלא נמצא בספר, אגב). תתחדשו ובדקו מייל! כל השאר מוזמנים לרכוש לעצמם עותק מהספר, שנמכר במחיר הזול ביותר שאני מצאתי כאן.

  1. אני לא חושב שאי פעם פתחתי או סגרתי את העונג עם הקלטה מהופעה (אם כי זו לא הפעם הראשונה ששני שירים ברצף מופיעים כאן). יש מעט מאוד אלבומי הופעה שאני אוהב לשמוע, ועם כל אהבתי להופעות עצמן, רק פעמים מעטות אני מוצא את עצמי חוזר לבוטלגים או להקלטות רשמיות של הופעות. אבל יש דברים שקורים רק בהופעה, ועם כל הכבוד לסאונד של אולפן משובח, יש אנרגיות שאפשר לשחזר רק בהקלטה חיה. וכשמי שהוא כנראה הראפר הגדול של זמננו לוקח איתו להופעת-אולפן-מול-קהל את הלהקה החיה הטובה ביותר בארה"ב, ובכן, מה כבר יכול להשתבש? הרבה מאוד דברים. ככה זה בהופעות. אבל שום דבר לא משתבש, והביצוע ל-"Takeover" מתוך אלבום האנפלאגד הענק של Jay-Z עם דה מוסט אינקרדיבל Roots מאחוריו, הוא רק פסגה אחת ברכס הרים נישאים מרהיב. אם חשבתם שנירוונה אנפלאגד הוא הדבר הכי טוב שיצא מהסדרה ההיא, אוי ואבוי איך טעיתם. האלבום הזה מלא בחדוות נגינה, בגרוב, בסטייל ובפלואו חלקלק, ובעיקר ב-pure joy. הרצף של "Jigga what, Jigga who" ו-"Big Pimpin" הוא אחד משיאי הערב הזה, שהוא כולו שרשרת שיאים. אני מכור לאלבום הזה כבר שנים. נענעו, נענעו. [מפ3]
  2. ב-16 באפריל ייערך יום חנויות התקליטים, וקול הקמפוס והאוזן השלישית ישתפו פעולה להפנינג רב פעילויות במשך כל השבת. הנה התוכנייה. [עברית]
  3. Jamie XX, ההוא מ-The XX, יגיע לתת סט די-ג'יי בתל אביב ב-13 במאי. נייס. [עברית]
  4. אני באמת מבסוט מההחלטה להדפיס על השטרות החדשים את דיוקנאותיהם של משוררים ומשוררות עבריים (ועוד בחלוקה מגדרית שווה!): רחל, לאה גולדברג, שאול טשרניחובסקי ונתן אלתרמן. זו החלטה נבונה ויפה, שהעדיפה אנשים בעלי שיעור קומה רוחני ואמנותי על פני הבחירה המתבקשת (והשגויה) בפוליטיקאים. אני רק תוהה לאן בעצם נעלם עגנון, גדול סופרינו, וקצת נעצב מהמחשבה שלמרות המחווה היפה, מי שלא קרא אלתרמן קודם לא יתחיל עכשיו בגלל שטר של 200 שקל, בדיוק כמו שמי שלא ידע מי זה משה שרת לא הלך לברר בגלל שטר של 20 ש"ח. ובכל זאת, מבורך. [עברית]
  5. Ynet העלו אתר-אח חדש, Xnet, שמתרכז ב"לייפסטייל", מה שזה לא אומר. בינתיים אפשר לקרוא שם ראיון מוצלח עם קותימן, האיש משפריץ הכישרון שתמיד מחייך גם כשהוא לא מחייך. אהבתי גם את הפורמט שממלא את כל הטור הימני בתמונות. קול. [עברית]
  6. מה שמחתי לגלות בטור של מיכל ישראלי שיר חדש של הביסטי בויז! "Make some noise" אינדיד! אבל זה עוד כלום. איתי שלח את הטריילר לאלבום החדש, וכצפוי אצל הבי-בויז הוא היסטרי ועטור אורחים: ג'ק בלאק, ויל פארל, סת' רוגן, סוזן סרנדון, ויל ארנט, אלייז'ה ווד ועוד הפתעות. [מפ3]
  7. [תודה לאיתי] שמספר: "האנשים היקרים של Iceland Music Export שיחררו את הסאמפלר החדש שלהם והפעם הוא מצויין. Sin fang ,fm bellfast, Olof Arnalds, Amiina, Pascal pinon, Of monsters and men, זה רק השמות היותר מוכרים כאן…". בינינו, מי לא אוהב איסלנדים מזמרים? [סטרים]
  8. עמית מקשר ב"פריק" לווידאו מכיתת אמן בת 70 דקות עם התסריטאי צ'רלי קאופמן. הצצה למוח מסוכן ומבריק. [עברית –> וידאו]
  9. ערן כ"ץ מפנה להאזנה מלאה לאלבום החדש של Shotnez, הרכב שכולל שלושה חברים שחלקנו מכירים (אורן קפלן, תמיר מוסקט ואיתמר ציגלר) וחבר לא-ישראלי נוסף, סטיבן אולריץ'. שעטנז מנגנים "Mediterranean surf noir" כהגדרתם, הגדרה די קולעת בסך הכל. כל האלבום נמצא להאזנה כייפית מאוד בבנדקאמפ של JDub, להנאתכם (והיא די מובטחת, כשמדובר בחבר'ה הסופר-מוכשרים האלה). [בנדקאמפ]
  10. [ויה חסר תרבות] The Antlers מפילים פצצה של סינגל חדש מהאלבום המתקרב שלהם. "Parentheses" מורכב במחציתו ממה שאתם מצפים לו אחרי ששמעתם את האלבום המדהים שלהם Hospice, ובמחציתו השנייה מרוב מה שלא ציפיתם לו: מין משהו בין Timber Timbre לרדיוהד. וכן, זה בהחלט רומז לכך שמדובר בשיר נהדר בעיניי. כזה שאחרי שתיים-שלוש האזנות זוחל מתחת לעור. [מפ3]
  11. Brilliant! Tragic! הוא האלבום החדש עם השם המבריק! והטראגי! של ארט ברוט, הלהקה שהעיפה לי את הזימים בהופעה שלהם בארץ ב-2010. בתכל'ס, האלבום בהפקתו של פרנק בלאק כבר דלף. אבל שומרי החוק שביניכם יכולים לשמוע ולהוריד חוקית את "Lost weekend" בפיצ'פורק. את העטיפה, אגב, אייר ג'יימי מקלבי, המאייר של סדרת הקומיקס המטא-בריט-פופית הנפלאה Phonogram. [מפ3]

  12. מתוך עטלף

  13. עטלף הוא בלוג אמנות עירונית ישראלי חדש, שהוקם בשיתוף\חסות בירה ניוקאסל, שזו הפעם הראשונה שאני שומע עליה אז הם כבר עשו עבודה טובה. אבל גם בלי קשר לבירה, מדובר בבלוג כייפי ומאיר עיניים וקירות, מלא רעיונות ויזואליים נהדרים וגם פוסט אורח מחביב העונג, אדם ביזנסקי. [עברית!]
  14. אלבום חדש לביל קלהאן, א.ק.א סמוג, נמצא בדרך וזו הזדמנות מצוינת לראיין את אחד האנשים הכי מרתקים שאוחזים כרגע גיטרה אקוסטית. [אנגלית]
  15. אני לא בטוח מה אני מרגיש כלפי Death cab for cutie ערב יציאת האלבום החדש שלה. יש להקות שמרגשות אותך כי הן נוגעות במהות של מי שאתה, ויש כאלו שמרגשות אותך דווקא כי הן גורמות לך להרגיש כמו מישהו אחר, לחיות את החלום או הדמיון, יהיו אשר יהיו. בשיאה (שעבורי הוא האלבום The Photo Album), דת' קאב עשתה הרבה משניהם. אבל מאז אני השתניתי והם השתנו, ואני לא בטוח שאנחנו עדיין יכולים להסתכל זה לזו בעיניים בלי להסיט את המבט בהיסוס. עד שיגיע האלבום החדש במלואו ויבהיר אם עדיין מדובר באהבה או שמא באכזבה (קצרת או ארוכת טווח), הקליפ החדש לשיר "You are a tourist" הוא חגיגה ויזואלית מפתיעה וצבעונית. ואם ארקייד פייר עשו קליפ בחסות גוגל, הנה דת' קאב עושים זאת אם בינג. כמה לא מגניב. [טיוב]
  16. אם כבר להתפרק, ואם כבר הופעת פרידה, אז כמו שצריך ועד הסוף. LCD Soundsystem קיימו בשבוע שעבר את הופעת הפרידה המוחלטת-בהחלט שלהם בניו יורק, הופעה שארכה שלוש וחצי שעות, כללה כל שיר שראוי לכלול, אירחה את ארקייד פייר, רג'י וואטס ונוספים, חלשה על נציגים מכל האלבומים של הלהקה כולל קטע נרחב שהוקדש ל-45:33, והייתה באופן כללי ערב בלתי נשכח. איך אני יודע את כל זה? כי צפיתי בכל המופע, שהיה ניתן לצפייה על כל 221 דקותיו ביוטיוב, אך למרבה הצער אזל מן השוק (=הוסר). עד שיגיח שוב הווידאו הנהדר הזה לרשת (נתקלתם בו? תנו לינק בתגובות אם הוא עדיין עובד), האודיו של כל המופע מסתובב ברשת. [שירותי הורדה]
  17. [תודה לגבי טרטקובסקי] לפני 16 שנה Suede הופיעו בארץ, ורגע לפני שהם חוזרים לעוד סיבוב (בקיץ הקרוב), גבי שולף קטע מהופעתם דאז, פלוס ראיון עם שרון קנטור, צעירה ב-16 שנה. תענוג. [טיוב]
  18. Low מוציאים אלבום חדש, שלטעמי הוא הכי פחות טוב באלבומיהם עד כה. אבל זה ממש בסדר – ללהקה שהוציאה אלבומים כל כך מעולים עד עכשיו, לגמרי מותר להוציא אלבום שהוא פחות ממדהים. זה לא יגרום לנו לאהוב את מכשפי השירים האלה פחות. האזינו לכל האלבום החדש, C'mon, ב-NPR. [סטרים]

  19. אילוסטרציה

  20. סטרים מלא גם לאלבום החדש של פנדה בר. [סטרים]
  21. על פי חוקי השימוש שניסחו פעם Wired, הג'נטלמן המקוון לא ישתף סרטון שנצפה כבר יותר מחצי מיליון פעמים. אבל לטובת מי שאולי פספס את זה, הסרטון של צמד התאומים הפעוטים ש"משוחחים" הוא אולי הרגע המדהים ביותר שנתקלתי בו החודש, והוא מדהים מכל כך הרבה סיבות: קומיות, התנהגותיות, אנושיות, ביולוגיות, וגם תרבותיות – עצם העובדה שיש לנו את הכלי המדהים הזה שנקרא יוטיוב, וש-16 מיליון פעמים צפו אנשים בכל העולם ברגע הזה, שמעלה חיוך ושאלות ומחשבות, הוא פשוט – אין ברירה אלא לומר שוב – מדהים. [טיוב]
  22. [תודה לעידו שחם] ועוד מעבר על חוק חצי המיליון: שיר אהבה מפתיע ב-Chatroulette. מקסים, משעשע, ואני בעיקר בשוק מכך שהאתר הזה עדיין קיים. [טיוב]
  23. ב-12 באפריל (שלישי הזה!) יופיעו כאן Swans, ואם אתם אומרים לעצמכם "זה ממש עוד מעט ואני בכלל לא מכיר אותם! לא נראה לי שאלך…", בבלוג מחתרת הקשוחים הכינו קורס-מזורז במיוחד בשבילכם: מי הלהקה, מה היא עושה, איך היא נשמעת, למה לצפות. תבלו. [עברית]
  24. [תודה לעדי סברן] כה נפלא: עמוד ויקיפדיה שמאגד שורות ראשונות של ספרים גדולים. מעורר תיאבון. [אנגלית. מה עם עמוד עברי?]
  25. תודה עצומה בגודלה לכל מי שבא ובמיוחד לכל מי שניגן בפסטילופר הראשון, שנערך אתמול והשאיר אותי מותש ומאושר. כן, היה ארוך מדי (לקחים הופקו לפעם הבאה), אבל רגעי הקסם היו רבים מספור. במיוחד שמחתי ונהניתי כל כך לראות משהו שלמרות התדמית שיש לרוקנ'רול ולאינדי, לא רואים הרבה ממנו: מוזיקאים מסתכנים על הבמה. מהמרים, לוקחים סיכונים, מנסים, הולכים על עיוור – ולפעמים גם טועים, מפספסים ומחליקים. זה טוב, זה מעולה, זה מרגש וזה כל כך מרענן. חברי הטוב מורפלקסיס קונן פעם על כך שמעט מדי מוזיקאים שמסתובבים בזירת ה"אינדי", זו שלכאור אין בה שיקולים מסחריים אלא רק אמנותיים, מנצלים את החופש העצום, האינסופי, שהיא נותנת להם. אם אתם כבר לא מתחשבים במגבלות, בתבניות המקובלות, בשטאנץ ובציפיות – אז למה כל כך הרבה גלמודי גיטרה מנגנים אותם חמישה אקורדים באותם מבנים כל הזמן? איפה השוליים בשוליים האלה? עד כאן טענותיו של מורפלקסיס, שלפעמים אני חולק עליהן, תלוי בלהקה. אבל אני מסכים שיחסית לחופש העצום שניתן לכל מי ש"לא משחק את המשחק" של הפופ והמיינסטרים, כמעט לא שומעים כאן דברים שבאמת שוברים את התבנית, מנצלים את המרחב והחופש האינסופיים בצורה מוזיקלית ואמנותית. לשמחתי, הפסטילופר הציב לעצמו מראש לתת ולעודד את החופש והניסוייות הזו, וזה באמת קרה. הנשפנית עידית מינצר הרכיבה תזמורת בלקנית שלמה של אדם אחד, וזה לא היה קל ולא היה חלק, אבל זה היה מדהים. אייל תלמודי לקח את החופש עד הסוף עם Drone נשיפתי, התחרעויות פרי-ג'אז מטורפות ומשחק בשני לופרים לא-מסונכרנים בו זמנית. עוזי רמירז למד להפעיל את הלופר על הבמה בזמן אמת, צולל למערבולות גיטרה מסחררות בעוד יהוא ירון מפעיל לו את הדוושות. הקולקטיב, אודי רז ולירון משולם, דויד פרץ, מיכל לוטן ונועם הלפר פירקו והרכיבו שירים מחדש בשכבות, בפרגמנטים, ועוד ועוד. מוזיקאים שיחקו, התנסו, מתחו, העיזו, ובאופן בלתי נמנע גם פספסו לפעמים. אני חושב שמעבר לכך שההופעות היו כיף לא נורמלי, זה הדבר שהכי שימח אותי ושהכי אזכור מהערב הזה – את התחושה הזו של החשש והסכנה, שכשמופע נוסף מתחיל אף אחד (כולל המופיע) לא יודע לבטח שזה ייגמר טוב, שזה יעבוד, שההליכה על החבל הזה לא תשטח מישהו על האף. זו הייתה הצצה חיה למעבדה של צליל, ובעיניי זה היה כיף לא נורמלי. אני מבסוט לאללה שמתן נויפלד הענק, ההוגה והמוציא לפועל העיקרי, הזמין אותי להשתתף בהפקה של הערב הזה, אבל אני די בטוח שגם כסתם צופה מהצד (וזה מה שהייתי רוב הערב) הייתי מתפעל מהתעוזה והסכנה הזו. עכשיו תנו לנו עוד ממנה, בכל הופעה, בבקשה. [זהו]
  26. בעולם המסחרר והמסוחרר הזה, בו אלבום רודף אלבום ותמיד יש משהו חדש לשמוע, קל לשכוח את התדהמה במפגש עם משהו עותק-נשימה באמת. השבוע חזרתי לכל מיני אלבומים שאהבתי וזנחתי בשנים האחרונות, וההתאהבות המחודשת חזקה וממלאת לא פחות. אחד מהם היה פטריק ווטסון, שאלבומו Close to paradise העיף לי את השכל כששמעתי אותו בפעם הראשונה, והוא עדיין עושה את זה. דווקא את Wooden arms, האלבום שיצא אחריו, לא הספקתי עדיין לעכל בשלמותו למרות המלצותיכם העזות לגביו (ותודה לכל הממליצים הנמרצים). יש אומרים שהוא אפילו טוב יותר, שזה חתיכת רף גבוה. בינתיים, אני יוצא לסיורי שטח ברחבי הדמיון שלי עם האזנות חוזרות לאלבום הקודם, ובמיוחד ל-"The storm", שנכון לרגע זה הוא האהוב עליי. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!

33 תגובות על “עונג שבת: כשהאלרגיה קאמז נוקינג”

  1. מאת atar:

    תרגיש טוב מותק. שולחת לך מתנה במייל…

  2. מאת Gong:

    קצר ולעניין, בדיוק מה שהייתי צריך לפני השינה.
    לילה טוב…

  3. החלמה מהירה, יא שעיר צעיר שכמותך

  4. מאת צנעני:

    צודק מורפלקסיס לגבי שטאנץ חמשת האקורדים של "גלמודי הגיטרה" כדבריו. אל תשכח שזה היה המוטו של האינדי. שלא חייבים לדעת לנגן. העיקר האמירה, אפילו עם 5 אקורדים.
    זה עלול להיות מעיק ומעייף כשזה בא בלופים.

    אכן היה ארוך, ולצערי משעמם מם מם מם מ מ' מ' מ' מ' (זה נשמע אותו דבר, איזה קטע עם הלופר הזה.)

    לימדו הלקח לפסטיבל הבא.
    (ושיתאמנו, בשלב מסויים זה נהפך ממרענן/מעז , לחובבני , כל הטעויות האלה)

  5. מאת אורן:

    למה רק סינגל כשאפשר את כל האלבום!!
    האנטלרס נותנים את כל האלבום החדש בהופעה חיה:

    http://www.npr.org/player/v2/mediaPlayer.html?action=1&t=1&islist=false&id=134532285&m=134638647

    יותר תענוג מזה?

  6. אחלה עונג,
    מוסיקלי במיוחד. אני ממליץ לכולם על Low.

    וגם על שבוע כלבים ומוסיקה שיהיה ברדיו פרימיום להמונים,
    אפשר להתחיל מפה:

    http://premiumradio.blogspot.com/2011/04/laptop.html

  7. איזה עונג משובח:)
    The Storm מתנגן כבר שלושה חודשים בלי הפסקה במערכת שלי….

  8. מאת ילד זין:

    יש יש יש!! שניים מתוך שניים זאת התוצאה הכי גבוהה שלי בינתיים :) ועוד שני לינקים צמודים… (שש ושבע)
    תרגיש טוב בחור צעיר ושבת שלום

  9. מאת שפיגלמן:

    רחל, לאה גולדברג, שאול טשרניחובסקי ונתן אלתרמן – כולם אשכנזים

    • מאת גיאחה:

      שפיגלמן – אומג!!! הם גם כולם מתים! אני חושב שיש פה אפלייה ממסדית כנגד משוררים חיים. רגע!!! הם כתבו כולם ב..בעברית! זו אנטישמיות ממדרגה ראשונה. להוקיע!

      אבל ברצינות רגע, את העבר אין להשיב. מצא לי משורר לא-אשכנזי שחי בתקופתם, השפיע כמותם על השפה והשירה העברית, ושכלל האזרחים מכירים. אני מסכים איתך ש(חלק)מהסיבות לכך שאי אפשר למצוא כזה הוא ההגמוניה האשכנזית דאז. לשמחתנו, נוכל לומר שעל השטרות של נכדינו, שישקפו את הזמן הנוכחי, אולי יופיע מגוון אתני גדול יותר.

  10. מאת ג'יימס בר-און:

    תודה
    שבת שבוגי

  11. מאת יותם (אחר, מסתבר):

    תרגיש טוב!

    ואני אנצל את הפורום כדי לשאול:
    מישהו מעוניין לטוס בדצמבר לפסטיבל All Tomorrow's Parties שיאצור ג'ף מנגום (Neutral Milk Hotel)?
    אני יודע שאני כן, אבל מכיוון שהכרטיס כולל לינה הם נמכרים רק ככרטיסים ל-2 עד 7 אנשים, והכרטיסים לשניים כנראה יאזלו בקרוב. אז אם מישהו רוצה לחלוק חדר, אני מאוד מאוד אשמח :)
    ליינ-אפ נוכחי (שעוד יגדל ויגדל) אפשר למצוא פה: http://www.atpfestival.com/events/jeffmangum/lineup.php

  12. 6. הטאמבלר של הביסטי בויז מרענן למדי http://beastieboys.tumblr.com
    19. תאומות בנות 4 שרות בעברית http://t.co/RlP2TGF

  13. מאת עדי ס.:

    סוג אחר לגמרי של תאומים מוסיקליים
    http://www.youtube.com/watch?v=_XLGYxeL1iQ

    מדהים הטריילר של הבויז!

    וגם- אני בשוק מזה שאתה עוד לא מכיר את וודן ארמז!!! אחד הדיסקים ששינו את חיי. מצד שני, אני ממש לא מכירה את הדיסק ההוא שאתה מדבר עליו :)

  14. מאת brownies:

    דהדהדהדהדהדהדה!
    אבל מי צילם את התמונה האחרונה ומי מופיע בה? (סליחה על הבורות)

  15. מאת תומג'י:

    2. יום חנויות התקליטים – ב16 באפריל (שבת הבאה) ולא ב16 במאי…
    ולצערי לא מצאתי פרטים ספציפיים על האירוע הזה. רק שיהיו "הופעות ומסיבות".

  16. מאת איש מקופח:

    גיאחה,
    נראה לי שאתה לא מקבל ממני מיילים (או שאתה סתם בוחר לא להגיב).
    שלחתי לך לינק להאזנה חינמית לאלבום חדש ומצוין, וחשבתי שתשמח.
    בדוק את העניין, ושתהיה רפואה שלמה.

  17. מאת רויטרס:

    גיחא, למי שאין אאוטלוק, לא יכול לשלוח לך לינקים… זה הרבה יותר גרוע מלהנציח שנים של אפליה אתנית על השטרות החדשים, אנא, מצא גם לנו מקום בליבך

    בכל מקרה, קצת באיחור, אבל עדיין תקף
    גוגל רוצים להחיל את שרותי סטריט וויו אצלנו (סוף סוף!)

    הממשלה מינתה ועדת שרים מיוחדת שתשקול אם לאשר או לשלול את העניין
    ובצעד מעניין אותה ועדה פונה אל ציבור הגולשים כדי שיצביעו ויחוו את דעתם
    אז מי לעוד לא נדרש לנושא – זה הזמן, בקישור הזה
    http://www.shituf.gov.il/discussion/457#comment-1830

    תזכרו – להצביע זאת לא זכות אל חובה אזרחית!

    (אה, ובחייכם, אל תהיו כמו הפרנואידם אחולי סרטים שם בחוץ – תצביעו בעד!)

  18. מאת נעמה:

    ובינתיים גם העלתי פוסט אובדי-עצות לכבוד ההופעה של בריאן פרי בעוד תשעה ימים
    http://violet02.blogspot.com/2011/04/blog-post_10.html

    (שלא יגידו שאני לא משקיעה מעצמי למען הקהילה)

  19. נעמה, אני מאוהב בך, תהיי לי לאישה! זה לא כואב, נשבע!

  20. מאת C4:

    כמה הערות על הפסטילופר:

    א. דבר ראשון, וחשוב לומר – היה בסה"כ מוצלח. מוזיקה מהנה ומעניינת בסך הכול של רוב ההרכבים שהופיעו.

    ב. אכן היה קצת ארוך, אבל זה לא נורא, זה הרי פסטיבל, לא?

    ג. שתי הופעות היו קצת לא לעניין – הראשונה של טליה אליאב. זה היה ממש… לא יודע. אני לא רוצה לכתוב מילים קשות מידי, אבל זה היה די מרגיז. אייל תלמודי, שהופיע לפניה ניגן מוזיקת אוונגרד ממש, אבל היה אפשר לשמוע את המוזיקליות במה שהוא עשה. זה דרש מהמאזין יותר משאר ההופעות, אבל הייתה בהחלט תמורה. ההופעה שלה, לעומת זאת… יש הופעות פחות טובות, זה קורה והכול, אבל זה היה דאונר רציני, והוא התרחש די באמצע הליין אפ. חבל. זו דעתי בלבד, כמובן, ואפשר להתווכח על טעם וריח וכל זה, אבל אם הקוסמוס שלנו באותו ערב הורכב מהאוזן בר, אני מנחש שזו דעה גלובלית.

    ההופעה השנייה שהרגיזה אותי הייתה של עוזי רמירז. אם הבן אדם לא טורח ללמוד את הכלי שלשמו התכנסנו, אז שלא יופיע. זה סוג של זלזול, והקטע הראשון שהוא ניגן היה בהתאם לגישה הזו. אני לא יודע מה קרה אחר כך כי נמאס לי והלכתי.

    ד. אני לא יודע אם זה אפשרי, אבל אם פותחים את היציע המזרחי (קולנוע) לטובת צפייה מהצד, שזה רעיון מוצלח מאוד בסה"כ, כדאי לחשוב על להחליף בין המקומות של הפסנתר והתופים. כי יצא שהוא הסתיר את רוב הבמה.

    ה. בגלל שסעיפים ג' עד ד' יוצרים רושם הפוך ומתלונן, רק אחזור ואומר שבאמת היה טוב, ואני שמח שהגעתי אליו, ואם נשאיל שורה מביקורות קולינריות – בכוונתי לחזור אליו שוב.

  21. מאת שרי:

    לא קשור לעונג הנוכחי, שאלה כללית:
    מישהו יכול לומר מדוע מופיע המספר 300# מצד שמאל למעלה?
    חשבתי שזה מספרו של הפוסט. . אבל זה לא.. [אולי זה עונג מס'-9196?? או שזה לא הגיוני בכלל?…]
    וגם, מתוך אותה מחשבה, בגלל
    שרציתי לקרוא את העונג הראשון עשיתי:
    http://haoneg.com/oneg/1
    אבל זה לא עזר..

    למישהו פתרונים?

  22. 300 היה פרויקט לרגל המהדורה ה300 של עונג שבת. שעברה מאז.

  23. מאת פשוט יעל:

    אני מניחה שההערה הנוקדנית שלי אבדה בתוך 317 התגובות האחרות (או שהיא היתה נוקדנית מדי, אבל מילא), ולכן אחזור על הנקודה:
    אתה חוזר ומתפעל גם מהספר וגם מתרגומו העברי, אבל בשום מקום לא מצוין שם המתרגם. עוד מילא ברשומה הראשונה שכתבת עליו, כי מודן לא טורחים לציין באתר שלהם מי תרגם, אבל עכשיו הספר נמצא בידיך, וברשומה האחרונה אתה אפילו מצטט קטע לא קצר ממנו; לא נראה לי מוגזם לבקש שתקדיש עוד שניות ספורות להביט בעמוד הפתיחה ולכתוב גם מי טרח ועבד על התרגום שאתה מצטט. בעיניי לפחות זה פרט חשוב.

    [ומכיוון שזה חשוב בעיניי, בסוף הצלחתי למצוא את זה בקטלוג המאוחד של מלמ"ד – תרגמה מאנגלית אורלי טל. מהמשך החיפוש נראה שהיא מתרגמת חדשה יחסית (בכל אופן, התקשיתי למצוא את שמה בקטלוגים או בגוגל) וכל הכבוד לה על תרגום ספר עב-כרס ומורכב שכזה.]

  24. מאת ניימן:

    מותר לי לספר שהייתי בהופעה של ג'יי זי שנה שעברה והיא הייתה מעפנה? וזאת למרות שאני ממש, אבל ממש ממש ממש, אוהב את הבחור?

    הבעיה הייתה שהוא הופיע בפסטיבל 'רוק בפארק' בגרמניה. ג'יי זי? רוק? מי המשוגע שהביא אותו לחמם את מיוז וקיס? הקהל הצביע ברגליים משועממות, הסאונד הלך לאיבוד באוויר הפתוח וההופעה גרמה אפילו למעריץ נאמן כמוני לשוטט לבדוק מה יש בבמות האחרות.

  25. מאת תומר:

    ראיתי את עגנון כמה פעמים השבוע (על גבי שטרות של חמישים ש"ח).

  26. מאת שרי:

    עגנון, חבל שהוא לא סיים לכתוב/לערוך את 'שירה' זה כלכך יפה ומעניין במיוחד למי שבדיוק עובר לגור בירושלים.. (כמוני..)

    ובלי שום קשר,

  27. ועכשיו יש גם פוסט על הטווילייט סינגרס:
    http://violet02.blogspot.com/2011/04/blog-post_14.html
    הצעות נישואין נוספות ושאר גילויי חיבה יתקבלו בברכה!

    נ.ב: באיזה קטע בריאן פרי דוחה את ההופעה עכשיו ולא לפני שקרעתי את הצורה על הפוסט שלו?!

  28. מאת גיאחה:

    שרי, עגנון אולי לא סיים לעבוד על "שירה" אבל הספר עדיין מדהים…

  29. מאת שרי:

    מסכימה. יצירת מופת. ובמידה מסויימת זה אפילו קצת בונוס, כי ככה רואים את התפרים של עבודת הגאון..

    http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=8404
    סתם הוספתי.. למי שלא מכיר..

  30. מאת מושי:

    למי מכם שמעדיף לקרוא את הספר בצורתו המקורית,
    Book Depository מוכרים אותו ב-60 ש"ח כולל משלוח
    http://www.bookdepository.co.uk/book/9780312427719/The-Rest-is-Noise

  31. מאת הליברוב:

    אני שותף לחלק מתחושותיך לגבי הפסטילופר, ובאופן מוזר חשבתי על אותם דברים היום בצהריים כשהקשבתי להקלטה של ההופעה המלאה האחרונה של הרכב שהיה לי בשנת 2005. האמת שהיה מתח די גדול (שבסופו היה גם חלק מהפירוק שלנו) לגבי איך כל אחד מאיתנו תופס את הרעיון של 'הופעה חיה'. אני אמרתי שמשעמם לי לנגן כל הזמן את אותם שירים (שרובם ממש ממש טובים לדעתי גם היום), ושחייבים שיהיו לנו יותר ויותר קטעים מאולתרים בהופעה.

    אני יכול לכתוב פוסט שלם על העניין הזה. יש לי תחושה שהיום הכל מאוד מאורגן, ואמנים קצת חרדים למקומם בסצינה. בין כל האירוחים והפסטיבלונים השונים, נדמה שההתייחסות של הרכבים להופעה מול קהל דומה יותר ויותר ל'כרטיס ביקור', ואף אחד לא רוצה שכרטיס הביקור שלו יהיה עם מריחת דיו. למזלי יש לי היום מספיק פלפורמות כדי ליצור מוזיקה מאולתרת ברמות שונות על במה, אבל אין ספק שזה חסר לי מאוד בתור קהל.

    לא בטוח שסצינת האינדי באמת כזו חופשית ומשוחררת כמו שאתה מעלה פה. חלק גדול מהמרכיבים שלה תלויים במידת ההצלחה, טעם וקליקות ולאו דווקא בסגנון או הרפתקנות מוזיקלית. הבסיס של רובה הוא פופ לדעתי, לאו דווקא כמילת גנאי, אלא כמבנה קלאסי של שיר עם בית ופזמון שמרכיב לפחות תשעים אחוז מהחומרים. מגניב לנסות ולשבור את זה עם פסטיבל כמו הפסטילופר (שהיה אחלה), אבל כדאי להנמיך ציפיות, או לנסות לחפש בעוד סצינות (הצימר ופסטיבל הטייפים נשמעים כמו רעיון טוב, הסצינה הרוסית עם איגור קורטגלוב או זבוקופרוססור..). בכל מקרה אחלה יוזמה, ושוב סליחה על שלא הצלחתי להסתנכרן עם לופר ולתרום לאירוע על הבמה…
    :)

כתיבת תגובה