2 באפריל 2011

עונג שבת: שעון קיץ רולז

לפני הכל: תודה לכל המשתתפים וסליחה לכל הנופלים במתיחת 1 באפריל שנרקחה כאן בשיתוף שי רינגל, לירון תאני ודרור גלוברמן (ועם תגובה מבוימת של נדב לזר, כפרה עליו). היה כיף. אז אמנם אין לי (עדיין) תכנית בערוץ 24, אבל מה 'כפת לי, יש לי את העונג שבת. והיה נחמד לפנטז קצת.

  1. טוב, טוב, בסדר! אני… אני מודה. אני מרכין את ראש בענווה ומודה – טעיתי. הייתי יהיר, הייתי גאוותן, חשבתי שהטעם שלי טוב יותר משל כולם, וכמובן שטעיתי. לא רק שאני טעיתי – אתם צדקתם. אני מדבר, כמובן, על Fleet foxes. כשיצא אלבום הבכורה שלהם ב-2008, ההייפ גאה עד שטבעתי. לפי הדיבור סביבם, ציפיתי לשמוע משהו כל כך מדהים, חדשני ומעיף, שלא שמעתי מעולם שום דבר כמוהו. וכשלחצתי פליי שמעתי פולק אמריקאי מסורתי מאוד עם הרמוניות קוליות וריוורב ששמענו מספיק מהם בסבנטיז. אז זנחתי. אפילו, אני מודה, זלזלתי. אתם בחרתם בהם למקום ה-7 במצעד האלבומים של עונג שבת ב-2008, והמשכתי לזלזל. אבל אז, בשוך ההייפ, יצא לי לחזור כמה פעמים ולבדוק אם יש באמת משהו באלבום הזה. והיו בו שניים-שלושה שירים שלאט-לאט התאהבתי בהם קשות, אבל הגאווה לא נכנעה והמשכתי לטעון שמלבד כמה שירים, טוב אולי 5-6 ממש יפים, אין שם הרבה, אולי חוץ מהשירים הבאמת יפים, שזה כולם, פאק, בעצם זה אלבום די מעולה. לקראת יציאת האלבום החדש, Helplessness blues, אפילו לא טרחתי להעמיד פנים שאני לא מתלהב ומתרגש. וכשדלף האלבום הכנסתי אותו למערכת באוטו, ביום ארוך אחד שכלל המון נסיעות, ושמעתי אותו לא מעט. כמו באלבום הקודם, זה התחיל מהתאהבות בשיר אחד, ואז שניים, ולאט לאט זה מתרחב. הראשון, שהיה ונשאר האהוב עליי בינתיים, היה שיר הנושא, "Helplessness blues" הנהדר, שמה שבאמת באמת תופס אותי בו הוא השינוי שמתחולל בו ב-2:48, שינוי מהסוג שכבר שמענו בעבר אצל הפוקסז המחוכמים האלה. חלק ב' לשיר, שהוא יפה הרבה יותר מחלק א', אבל לא היה עובד בלעדיו. אני מודה, זה פשוט יפהפה בצורה בלתי רגילה. [מפ3]
  2. אינדינגב ועונג שבת גאים להציג: הפסטילופר! – במה שהפך למסורת עוד לפני שנערך בפעם הראשונה, הפסטילוּפֶּר הישראלי הראשון אי פעם יאגד על במה אחת כ-13 אמנים ברצף (שיישמעו כמו הרבה יותר) שינגנו, יקליטו את עצמם לייב בעזרת המכשיר המהולל Loop Station (המכונה גם, פשוט, "לופר") וישלבו את ההקלטות בזמן אמת במוזיקה שלהם: יכפילו, יערמו שכבות, יאלתרו, יעוותו, ידגמו ויפתיעו אותנו, ואולי גם את עצמם. ב-7 באפריל, חמישי הקרוב, החל מ-20:00 באוזןבר המשופץ והמורחב (!), יעלו ויבואו בזה אחר זה עם לופר תחת רגליהם וכלי נגינה בידם: עוזי רמירז (עם אורח מפתיע?), דויד פרץ, סגול 59 עם ילד הפלא שירוטו, אייל תלמודי (הנשפן של אוי דיוויז'ן ובלקן ביט בוקס, בין היתר), טליה אליאב, מיכל לוטן עם נועם הלפר, עידית מינצר והנשפנים הנסתרים, לירון משולם (פלורה) ואודי רז (מארש דונדורמה, הפשרות), בלה טאר, רונן גרין, עידית ענתבי ועוד כמה אורחים מפתיעים שאנחנו לא מתכוונים לגלות לכם! כרטיסים מוזלים (40 ש"ח) אפשר וכדאי להזמין מראש, בערב עצמו הם יעלו 50 ש"ח. ניפגש שם! שם! שם! שם! שם! [תבואו!]

  3. אני מוכן כשאתה מוכן, סניור

  4. בוב דילן בא לארץ?!?!?! כן, וסימני השאלה הם כבר לא הכרחיים אלא רק חלק מההשתאות שלי. וזו השתאות גם נוכח החדשה המפתיעה וגם נוכח מה שהיא בעצם אומרת. כי מופע של בוב דילן בישראל זה ממש, ממש לא מופע של פול מקרטני בישראל. אצל מקרטני ידענו שאנחנו הולכים לקבל ספקטקל, מלודיות אדירות לשיר איתן בצוותא, קלאסיקות, הפקת ענק, ידענו שאנחנו הולכים לקבל מה שאנחנו רוצים. בוב דילן, לעומת זאת, לא בדיוק ידוע כ-Crowd pleaser. למעשה, הוא בעיקר ידוע כ-Crowd annoyer. הוא מרגיז רבים מצופיו, מבצע שירים אהובים בצורה מעוותת, מרטש ומשטח מלודיות מסוימות, בוחר רשימת שירים מפתיעה ואחרת בכל מופע. במילים אחרות, הוא עדיין אמן יוצר שלא קפא על שמריו, ומקפיד לאתגר בכל ערב את עצמו, וגם את הקהל שלו. מי שיצפה לערב נעים של זמזום "Blowing in the wind" של פעם, שלא יטרח בכלל ללכת. אני רואה כבר עכשיו את האכזבה של היום למחרת. ובכל זאת, משמח לאללה. פאקינג בוב דילן, בהופעה בארץ. אבל למה באיצטדיון רמת גן האיום, למה? אם כבר לעשות משהו טוב, למה לא עד הסוף? [עברית]
  5. איזו חדשה משונה ומשמחת: Suede יופיעו בישראל ביולי! יש! רגע, מה? סוויד? מהניינטיז? הם לא התפרקו לפני עשור? ובכן כן, אבל הם גם התאחדו לסיבוב הופעות, ויגיעו במהלכו לישראל. ברט אנדרסון כבר הופיע כאן בעבר והבנתי שהיה מצוין, אבל עכשיו נקבל את החבילה כולה, ואני חייב להודות שזה משמח אותי לאללה. אני מת על סוויד, זו הלהקה האהובה עליי בבריטפופ, ובכלל לא חשבתי שיש סיכוי שאי פעם אראה ואשמע אותה בהופעה. החיים מלאי הפתעות, איזה כיף. [עברית]
  6. גם לורי אנדרסון תופיע שוב בישראל, ביוני. המופע האחרון שלה פה בסוף 2008 היה פשוט מהמם. [עברית]
  7. Mojave 3 יופיעו בישראל ב-7 במאי! מה נהיה פה, שבוע אחד אין עונג וכולם מכריזים על בואם? איזה כיף. [עברית]
  8. אלבום חדש ליוצר הישראלי המשונה והנפלא שנקרא Saccadic eye motion (או בקיצור SEM) ולא מסכים לי לגלות פה ברבים את שמו. Obsessed & Scientific ממשיך את ההתפתחויות האחרונות בסאונד שלו, איפשהו בתחום המצומצם המשותף לשוגייז, דרים-פופ, אלקטרוניקה חמימה, ספייס-רוק, ועוד כמה דברים נהדרים. שיר הפתיחה כל כך אדיר, שעדיין לא הספקתי לשמוע את השאר כי כל הזמן חזרתי אליו. [בנדקאמפ]
  9. פסטיבל יערות מנשה חוזר! והפעם, היאח הידד, מיד אחרי פסח! זה אומר שיש לנו בדיוק חצי שנה בין שני פסטיבלי האינדי הגדולים של הצפון והדרום, וזה מינון בדיוק נכון. בפסטיבל של השנה, שייערך ב-29 וב-30 באפריל, יופיעו קרולינה, ג'ירפות, יעל קראוס, רוקפור, עוזי רמירז, יהוא ירון, עלמה זהר, טייני פינגרז, קיצו, חיה מילר, רם אוריון, דנה עדיני, Tree, מורפלקסיס ועוד ועוד (הציצו בליינאפ), וכרגיל גם סדנאות, אמנות פלסטית, קרקס ועוד חוויות נהדרות. כל הסיפור יעלה 90 ש"ח בלבד, וצפוי להיות אביבי ונפלא. נתראה שם! [עברית]
  10. הבלוג שהכי שמחתי לגלות השבוע הוא The sound of space, מיזם חדש של חברי הטוב מורפלקסיס יחד עם שותפים נוספים. מורף ושותפיו יוצאים אל הרחובות, הכבישים, השדות, הבניינים והבתים מצוידים במכשירי הקלטה באיכות מעולה, ומקליטים 7 וחצי דקות של… הרעש הטבעי של המקום. נכון לעכשיו (הבלוג עלה רק השבוע) אפשר למצוא הקלטות שטח נהדרות של הגן הציבורי לוינסקי בתל אביב, חצר בית הספר בכנרת בזמן הפסקה, רכבת מרכז בתל אביב, ו(ההקלטה החביבה עליי)שבע וחצי דקות מחוץ ליד אליהו. כל ההקלטות משותפות תחת רישיון Creative Commons חופשי מאוד, שמאפשר לכם לעשות פחות או יותר כל דבר שבא לכם. בשיחות עם מורף הוא גם ציין שהוא ישמח במיוחד לראות מוזיקאים ומעצבי פסקול משתמשים בהקלטות האלו. ובלי קשר, אני מצאתי בהן איכות מדיטטיבית לגמרי. קצת כמו להיות ברחוב בלי להיות בו. חווייה חוץ גופית. הארכיון יגדל בקרוב, אני מתאר לעצמי. [אנגלית, מפ3]
  11. תודה עצומה מקרב לב לכל ציידי הלינקים שתרמו לעונג שבת שלכם בשבוע שעבר. יש שם כמה עשרות לינקים נפלאים, חלק מהם מצאו את דרכם גם לעונג של היום. [עונג]
  12. 1 באפריל! היום המבורך הביא עמו, כרגיל, הרבה מאוד רוח שטות לרשת. שי רינגל (שהיה שותף למתיחה כאן בעונג) אסף בכלכליסט כמה מהמתיחות הכי טובות שנפוצו היום ברשת. וגם בבלוגיה הישראלית 1 באפריל: חסר תרבות בחר 5 זמרים ישראליים מעפנים; המאזין של עידו שחם פתח בלוג-אח: המואזין. [עברית]


    קנית אותי עם לואיס קרול והכוכבים האדומים

  13. [תודה לעדי סברן] שמצאה את בלוג הקעקועים הטקסטואליים הנפלא Contrariwise. כרגיל, פעמים רבות הסיפורים מעניינים לא פחות. [אנגלית, עור, דיו]
  14. [תודה ללזר] שמספר שהלהקה הפאטונית הישראלית Cheap Karaoke Club העלתה את כל האלבום שלהם להאזנה, בגרסת מאסטר לא סופית. פשוט ללחוץ פליי. [סטרימינג, עברית]
  15. בן שלו מסביר בחדווה למה קני ג'י, שיופיע בהיכל התרבות בתל אביב ב-10 באפריל, הוא מוזיקאי הג'ז השנוא ביותר בעולם. כה מתוקה היא שנאת השמאלץ. [עברית]
  16. נו באמת הוא בלוג ישראלי חדש ונהדר על דברים משונים שמוצאים באתרי יד שנייה, בדיוק בדיוק כאלה שגורמים לכם לפלוט "נו באמת", או "WTF?". [עברית]
  17. "My favorite color" הוא קליפ Thru-You חדש של קותימן! עכשיו, כשההתלהבות הראשונית מהטכניקה והווידאו פחתו מעט, אפשר גם לשים לב כמה השירים שנוצרים בקליפים האלה הם פשוט שירים אדירים. [טיוב]
  18. [תודה לשרית] המשחק הממכר של השבוע: זהו מאיזה סרט לקוח החפץ שלפניכם. [אנגלית]
  19. סיפור כיסוי, בלוג עטיפות האלבומים הישראליות, מקדיש פוסט לאחת העטיפות האהובות והמשפיעות ביותר בפופ הישראלי, אלבום הפעמון של מתי כספי. ראוי. [עברית]
  20. ממש לפני שבוע חזרתי, בצורה ספונטנית לגמרי, ושמעתי איזה 3-4 פעמים ברצף את "החלונות הגבוהים", שלא שמעתי כבר המון זמן שלא ברדיו כך סתם. והנה בא "לפתוח את החלונות הגבוהים", סרט תיעודי עצמאי (שלא לומר חובבני) שיצרו שני מעריצים צעירים, ערן ויונתן, על החלונות הגבוהים. בין היתר הם ראיינו את ג'וזי כץ, חיים חפר, ערן ליטוין, שמוליק ארוך ואהר'לה קמינסקי. עכשיו אפשר לצפות בסרט כולו ביוטיוב. הידד! [טיוב]
  21. אף על פי שאחד הדברים הכי בולטים והכי מאפיינים של סופיאן סטיבנס הוא הפאר, ה-grandeur של העיבודים המורכבים שלו (מאות תפקידים מוקפדים של חלילים, כלי נשיפה, אורגנים, כלי הקשה, כלי מיתר, בנג'ו, הרמוניות קוליות), האלבום האהוב עליי שלו היה ונשאר Seven Swans, מעין אלבום-ביניים צנוע מאוד, שיצא בין Michigan ל-Illinoise, והורכב בעיקר מ"שארית" של מישיגן. זה לא אלבום מפעים ומרשים כמו חבריו לדיסקוגרפיה, הוא לא מסחרר וצבעוני. במקום זאת הוא פשוט, עדין ומלא ביופי ארצי ויומיומי. רגעיו הגדולים ביותר של סופיאן באלבומים המפורסמים יותר שלו נוצרו במפגש בין עיבודים עשירים ומלאי דמיון לשירים פשוטים מאוד, לחנים בסיסיים מאוד. באלבום הזה יש את הלחנים הבסיסיים, הכנות סודקת-הלבבות שבקול הסופיאני, מינוס ההשתוללות העיבודית (עדיין יש כאן, כמובן, מנה הגונה של בנג'ו והרמוניות קוליות). והנה עכשיו, שבע (טיפולוגי?) שנים אחרי צאתו במקור, יוצא פתאום אלבום מחווה מפתיע ונהדר ל-Seven Swans! למה מפתיע? כי להוציא מחווה לאלבום הכי מינורי של סופיאן זה כמו להוציא אלבום מחווה ל"רישומי פחם" של מאיר אריאל במקום לאחד מהאלבומים הקאנוניים והאהובים שלו, שכולם מכירים. אה רגע, בעצם עשו את זה וזה היה ממש מעולה. אם כך – גם הפעם הבחירה מוצדקת, והמינוריות של האלבום המקורי משאירה הרבה מאוד מקום לצבעים האישיים של המבצעים. בין היתר מבצעים כאן בוני "פרינס" בילי, Half-handed cloud, דרק ווב, ו-DM Stith, שבעיניי נותן בו את הביצוע הכי טוב באלבום (מיד אחריו: ג'ושוע ג'יימס, בביצוע כמעט פטריק-ווטסוני). כל האלבום ניתן להורדה תמורת תשלום, שחלק ממנו יועבר לקרן לחקר סרטן השד. [בנדקאמפ]

  22. מה זה? בעיתון של רדיוהד אין סודוקו?!

  23. נו, האין זה חמוד: רדיוהד הוציאו השבוע עיתון אמיתי, בעל גליון אחד אמנם, לקידום האלבום החדש The king of limbs (שניתן להאזנה בסטרים!). אז אם מוזיקאים יכולים להוציא עיתון, למה שעיתונאים לא יעשו מוזיקה? חבורת עיתונאים מ-The guardian החליטה להחזיר לרדיוהד והקליטה גרסה משלה ל-"Creep", עם טרומבון ובנג'ו והכל. קולין גרינווד פרסם ביקורת מאופקת ומצחיקה מאוד על הביצוע. אח, הומור. זה כל כך חסר פה. [אנגלית]
  24. האלבום הבא שזומם עבורנו Danger Mouse הוא שיתוף פעולה בשם Rome, עם המוזיקאי האיטלקי דניאל לופי. כבר עכשיו אפשר לשמוע שני שירים מצוינים מתוכו: "Two against one" עם ג'ק וייט, ו-"Black" עם נורה ג'ונס, שמתאפיין בלחן קצת מאיר-אריאלי. תענוגות! [טיוב]
  25. [תודה לערן] מה יוצר כשהוצאת Penguin ואתר מלאכת היד Etsy משתפים פעולה? עטיפות רקומות לספרים! הו, עכשיו בא לי אפילו יותר להתכרבל עם ספר טוב. [אנגלית]
  26. עוד כמה רסיסים בפרשיית יהורם גאון והזמר הים-תיכוני: נעם בן זאב, מבקר המוזיקה הקלאסית של הארץ [היש טייטל אשכנזי מזה? ;-)], טוען שהסאונד והסולמות הערביים האסליים הם שקשים לקליטת המקוננים על איכות המוזיקה, ולא המילים הירודות. או במילותיו: "לא הטקסט הוא שמעורר את חמת המתנגדים לזמר המזרחי היום בישראל [הנה לינק מחוכם שטוען אחרת]. זו המוסיקה, ההפקה הקולית המאנפפת שלה, הסלסולים, ההדגשה המזרחית של חי"ת ועי"ן, הסאונד המזרחי-ערבי: עם אלה לא מסוגל המיינסטרים להתמודד. כל נכסי צאן הברזל שלו עומדים פתאום תחת סימן שאלה גדול; כל מה שנבנה בעמל רב על ידי ההגמוניה לכדי יצירה שסוף-סוף אפשר להתגאות בה כ"ישראלית" – מתפרק". ואני אומר – אה… באמת? אתה מתכוון שחובבי שושנה דמארי, אולי הקפדנית בזמרות ארצנו בכל הנוגע ל-ח' ו-ע' נכונות ומוטעמות, מתקשים כשהם נפגשים עם המוזיקה המזרחית-ערבית בשירים היווניים-תורכיים עם ההפקה האמריקאית? אתה מתכוון שאם מישהו אוהב את זהר ארגוב, אום כולתום או עבדל חלים חאפז, עם ההטעמה והסלסולים וההפקה הקולית והסאונד שלהם, אז אין סיבה שהוא יחשוב ששיריהם של קובי פרץ ודודו אהרון הם חלטורה מעפנה ולא תרבות גבוהה? וכמובן, לא מדובר רק בפרץ ואהרון אלא גם בבית הבובות וברוני סופרסטאר ובמירי מסיקה, ובכל מי שכותב שיר בדקה וחצי עם מעט מאוד כישרון, אם בכלל. יש לזה מקום – תמיד היה ותמיד יהיה פופ שטחי, קליט ויעיל – אבל אל תנסו לשכנע אותנו שזה איכותי, עמוק, מלא רבדים וממשיך מורשת תרבותית עניפה. זה פופ נטו – קל משקל, חסר עומק, מהנה וכייפי (כשהוא עשוי כהלכה), נגיש מאוד וזהו זה. זה מה שזה. [עברית]
  27. freealbum[תודה לחובצי] שכותב: "האלבום השני של Old Abram Brown הוא כל מה שהאלבום האחרון של Cold War Kids היה צריך להיות ולא היה. ועוד עם חצוצרות! אפשר להוריד אותו דרך בנדקאמפ בכל מחיר שתרצו (לפחות את הגירסה הדיגיטלית)". אני סומך את ידיי על הלינק הזה במאה אחוז, מדובר בהרכב אדיר, והאלבום החדש אפילו טוב יותר מהקודם. [בנדקאמפ]
  28. סלקום משיקה שירות סטרימינג מוזיקלי חדש בשם ווליום, שמאפשר לכם לשמוע מוזיקה מהענן בכל מקום ובכל עת (וזה החידוש שאני אוהב: גם בכל חברה סלולרית, אפילו אם אתם לא לקוחות סלקום). זו לא המצאת הגלגל, כבר יש את Musix של פלאפון ובאנגליה יש את Spotify, אבל זו בשורה מבורכת מאוד לצרכני המוזיקה הדיגיטלית בישראל, שעד עכשיו לא קיבלו את השירות הזה למרות שדיברו עליו שוב ושוב. עדיין לא התנסיתי אז קטונתי מלחלוק דעה, אבל בינתיים הם עורכים השקה מרתקת אונליין: פסטיבל מוזיקה אינטרנטי – שזכה גם לאתר אדיר – שבוע של הופעות חיות שיועברו אונליין עם קרולינה, שלומי שבן, ברי סחרוף, מוניקה סקס, היהודים, הדג נחש ועוד. אני מת לראות איך זה ייראה בלייב, ובעיקר מקווה שהסטרימינג יהיה חלק. גם פרסומת היוטיוב שלהם מעניינת מאוד. סוף סוף עושים פה אינטרנט אמיתי. [עברית]
  29. בראיון לרולינג סטון, מספר ג'סטין ורנון מ-Bon Iver איך הוא למד מחדש לכתוב שירים אחרי מחסום כתיבה ששיתק אותו, ואיך יצא מזה אלבום חדש (!!!!!) שאמור לצאת בקיץ. [אנגלית]
  30. מישהו כאן רוצה לשמוע את כל האלבום החדש של Foo fighters? [סטרים!]

  31. מסקרן, אה? קפצו ללינק הבא ותגלו

  32. [תודה לאלה] הרגשתם פעם שאתם פשוט לא חיים בתקופה או בעידן המתאימים לכם? שהייתם צריכים להיוולד 50 שנה קודם? How to be a Retronaut הוא בדיוק הבלוג בשבילכם. כריס ויילד קופץ אחורה בזמן בכל פוסט: לפעמים 20 שנה, לפעמים 40 שנה ולפעמים 80 שנה, ומלקט משם תמונות, סיפורים, מכתבים ורעיונות נפלאים. מנהרת הזמן. [אנגלית]
  33. משטרת הפוטושופ תפסה על חם את סטיבן סיגל. [עברית]
  34. [ויה ויה] אין לי מושג איך זה קרה ולמי אני חייב את התודה הזו, אבל רצה הגורל, ו"האדם השלישי", אחד מסרטי הפילם-נואר הטובים ביותר אי פעם, זמין לצפייה מלאה (וחוקית, ככל הנראה) ביוטיוב. לא מדובר בעוד אחד מהמקרים האלה בהם מפצלים סרט לחמישה עשר סרטונים נפרדים. גרהאם גרין כתב (!), ואורסון וולס מופיע בסרט הזה רק כמה דקות, אבל גונב את כל ההצגה. אם עדיין לא ראיתם את זה, עשו לעצמכם טובה וצפו (אם כי, אם כבר מדברים על וולס ונואר, אני מעדיף הרבה יותר את Touch of evil, בו וולס השמן והמזדקן משחק בסרט הנואר הגדול האחרון, והופך אותו למופת). [טיוב]
  35. [תודה לטל] אחד הסרטונים הכי מצחיקים של התקופה: בחור שמתעקש לנגן במקומות ציבוריים את ליין הסקסופון הצ'יזי מ-"Careless whisper" של ג'ורג' מייקל, במכנסי עור ותלבושת מתאימה. נפלא. [טיוב]
  36. אני די בטוח שיש מדינות שזה לא חוקי בהן להיות כל כך יפה, כן ונוגע כמו השיר החדש של ביל קלהאן, "Baby's breath". [סטרים, מפ3]
  37. לא נעים לי להודות, אבל הקליפ החדש של אוקרביל ריבר, "Wake and be fine", די מעפן. [וידאו]
  38. [תודה לאיתמר] Genre Maze הוא לא באמת מבוך, הוא יותר כמו עץ דיגיטלי של ז'אנרים מוזיקליים שמתפצל ומתפצל ומתפצל ומתפצל במעגליות עד אינסוף. הקליקו על ז'אנר מסוים ותזכו בשיר לדוגמה ובז'אנרים שמתפצלים ממנו או קשורים אליו. הקלקה נוספת תשוב על התהליך בז'אנר החדש, וכך הלאה עד שתיגמר לכם הסבלנות או הסקרנות, מה שיקרה קודם. [אנגלית]
  39. הקולקטיב הוציאו קליפ חדש ומצולם-נפלא לשיר האהוב עליי באלבומם החדש, "A better man". [טיוב]
  40. יום חנויות התקליטים (ולא "יום התקליט" כפי שנכתב בטעות בוואלה) מתקרב בצעדי ענק, וב-16 באפריל יצוין האירוע הריאקציונרי והמשמח (זה לא סותר) זו הפעם השנייה בישראל והרביעית בעולם. במוזיקה נטו צפויה פעילות מסוימת (שאני עדיין לא יודע מה היא), אבל האירוע הגדול-מאוד-מאוד-גדול יתקיים במתחם האוזן השלישית, בהפקת חולי המוזיקה והתקליטים הנפלאים מקול הקמפוס. לא הכל פורסם עדיין, אבל כבר עכשיו אנחנו יודעים שבמהלך היום (שבת) יהיו במתחם האוזן הופעות של עוזי פיינרמן, קרימינל פרוג'קט, Tree, ג'ק אין דה בוקס ואחרים, תיערך מכירה פומבית של תקליטים נדירים, שוק תקליטים בו אספנים קטנים וגדולים יוכלו להחליף ולסחור, תהיה מסיבת תקליטים עם סטים של רדיוטריפ, איל רוב, מארקי פאנק, ספי רמירז, טרטל ושדרנים מקול הקמפוס, וגולת הכותרת – לרגל החג יצא דיסק מיוחד של Audio montage all stars, הרכב העל שמאגד את דיגיטל_מי, קותימן, מאיה דוניץ, מארקי פאנק, רדיוטריפ, ספי רמירז, ירון אוזנה, קיפ ותבור בן-דוד. מי שראה אותם באינדינגב יודע במה מדובר, ומי שלא עומד להיות מופתע מאוד לטובה. חג שמח! [עברית]

  41. קלאסיקה

  42. [ויה ויה] סול בס היה מעצב אגדי וחדשן אמיתי, ששינה את פני העיצוב המודרני. דרך ויה הגעתי לפוסט על לוגואים שעיצב והשתנו עם השנים (הלוגואים שלו מבריקים, ונראים רלוונטיים גם היום – ורבים מהם עומדים על כנם כבר עשרות שנים בלי להיראות מיושנים), ומשם לפוסט על כרזות קולנועיות שלו, ביניהן הכרזות המשפיעות והיפהפיות ל"ורטיגו" של היצ'קוק ו-"Anatomy of a murder" (שזכה להמוני וריאציות), ופתיחים מרהיבים וחדשניים לסרטי קולנוע. [אנגלית]
  43. האושר הגדול של השבוע. [טיוב]
  44. קצת לפני מותה, פנו אנשי "הפנקס" למאיירת אורה איל, במטרה לפרסם עליה פרופיל אמן, שיכלול ראיון איתה ועבודות נבחרות. אחרי שאיל הלכה לעולמה, יצרה עם אנשי הפנקס קשר חברתה הטובה, והעבירה להם את כל מה שאיל הספיקה לכתוב. התוצאה היא פרופיל-אמן מקסים ועשיר בהשפעות ורעיונות. [עברית]
  45. אוי, כמה חיכיתי וכמה ציפיתי לחומר חדש של Justice, שהאלבום הענק שלהם מ-2007 עדיין מזיז לי ת'צורה בכל פעם שהוא נכנס למערכת. עכשיו מגיעה סוף סוף גרסה באיכות שמיעה לשיר החדש שלהם, "Civilization". לא מפיל כרגע, אבל גם אם הם יישארו הרכב של אלבום ענק אחד, מבחינתי אותו אלבום כל כך טוב שזה מספיק. [סטרים]
  46. [תודה לזהר] Twaggies: טוויטים מאוירים. מלבב? לא נכחיש. [אנגלית]
  47. [תודה לרוי ולכל השאר] עכשיו כשהעשן התפזר מהאלבום החדש של רדיוהד, מעריצי רדיוהד סוף סוף מוכנים להודות ברגשותיהם האמיתיים. לכן הוקמה קבוצת התמיכה למעריצי רדיוהד שרוצים לומר את דעתם אך מפחדים. הילאריוס. [טיוב]
  48. יש הרבה מאוד דרכים לכתוב ביקורת מוזיקלית ולקרוא ביקורת מוזיקלית, אבל בלב-ליבו של הדבר, במקום הקדמוני והפנימי, כשהעיניים שלנו נוחתות על טקסט, אנחנו הכי רוצים לשמוע סיפור. אנחנו רוצים שיספרו לנו, לפני שינתחו לנו וישוו לנו ויסבירו לנו ויטענו לנו. לכן שיר טיול, בלוג ביקורות ההופעות של מיכל יחיאלי, חיילת צעירה שאפשר להתאהב בה דרך הכתיבה, מכיל כמה מביקורות ההופעות הכי טובות שקראתי בעברית. כי הן לא מנסות להרשים אף אחד אלא לסכם, לספר לעצמה, איפה היינו ומה עשינו (או במקרה הזה מה שמענו, מה ראינו, ואז מה חשבנו והרגשנו). נקודת מבט אחת ואישית, בלי נסיון להכליל או לייצג, בלי לחתור לעבר אמירה. חוויות, במיוחד של הופעה מלאה, הן לא חד-ממדיות, אין בהן שורה תחתונה, למרות שאנחנו רגילים מביקורות בעיתונות הרגילה שחייבת להיות אחת, שצריך לפסוק בסופו של דבר. אין כאן את זה, ויש כאן הרבה אמת, אהבה, ספקות והקשבה, ואני לא בטוח שזה חוקי לבקש משהו מעבר לארבעת הדברים האלה בביקורת מוזיקלית. איזה כיף להיתקל בכזה בלוג, והלוואי שימשיך להתרחב. [עברית]
  49. אחת המחשבות שחזרו בראשי שוב ושוב השבוע, עת האזנתי לא מעט פעמים לאלבום החדש של נעם רותם, "ברזל ואבנים" (הוא מצוין, אגב) הייתה "בונ'ה, יש פה רגעים שנשמעים ממש כמו פוליקר". בתזמון טוב פרסם גבי טרטקובסקי פוסט על ימי הרוק העגומים של בנזין, אפרופו כתבה של הערוץ הראשון מלפני כמעט 30 שנה. אבל השוס הגדול של בנזין טמון בקליפ הזה, ששלח נדב לזר, ותוהה: האם הביסטי בויז גנבו מבנזין??? [עברית; טיוב]

  50. אחי, אתה חייב להרגיע עם הפטריות

  51. [תודה לאביב החביב] סופר מריו, גרסת קולנוע האינדי. נפלא. [טיוב]
  52. "Benediction", שיר חדש, רך כשלג, יפה ומנחם מאוד מאוד של ת'ורסטון מור, בהפקת לא אחר מאשר בק, שמביא אותה פה כמעט בנייג'לגודריצ'יות של Sea Change. בחיי שקשה לי לחכות לאלבום השלם. [סטרים, מפ3]
  53. עוד אלבום שמילא לא מעט את האוזניים שלי בשבועיים האחרונים היה C'mon, החדש של Low. כנראה לא האלבום הכי טוב שלהם אי פעם, אבל עדיין לא אלבום רע, וזה לא מעט. הופתעתי כששמעתי לראשונה את "Especially me", כי הוא פשוט לא נשמע כמו שיר של לואו, ולא כמו טקסט שאלן ספארהוק יכתוב. עכשיו כשהוא ניתן להאזנה והורדה בסטריאוגם התברר לי שמימי פרקר כתבה אותו, והאסימון נפל בקול צלצול רם. עדיין, שיר יפה, ואלבום מוצלח (לקח לי זמן להתרגל אליו). [סטרים, מפ3]
  54. קליף השבוע הוא בלי כל ספק "Bizness" של tUnE-yArDs, קליפ שמח, חופשי, מלא ריקודים ושובבות – ממש כמו המוזיקה עצמה. [טיוב]
  55. "You know what I mean", שיר חדש (ומוצלח) נוסף להרכב המסתורי Cults, שהוציא בסך הכל 4-5 שירים לרשת, אבל מושך המון תשומת לב, ובצדק. יש משהו מיוחד ומושך מאוד בסאונד שלהם, שמשלב בין מסורות של סול, אינדי רוק ונאו-פסיכדליה סטייל MGMT או אדוארד שארפ. בשירים הכי טובים שלהם (כמו זה או "Go outside") יש משהו שמדבק כמעט מיד. [סטרים]
  56. זה לגמרי הגיוני שבוקר טי ג'ונס הוותיק יארח את שרון ג'ונס, מלכת הסול החדשה, בשיר החדש שלו "Representing Memphis". אבל זה לגמרי תפס אותי בהפתעה שהוא מארח גם את מאט ברינגר, סולן The national, באותו השיר. בעצם, לא חסר לברינגר הרבה כדי להיות זמר סול. [סטרים]
  57. כבר המון זמן, עוד לפני שדודי מ"בייגלה" ניסח את זה במדויק בבלוג שלו, חשבתי שאחד הדברים הכי טובים שאדם יכול לעשות הוא להזמין חברים לארוחה אצלו בבית. לארח קבוצה של חברים אמיתיים אצלו בבית, לארוחה כייפית. זו תמיד הזדמנות נהדרת להיפגש, לאכול, לפטפט בלי שתהיה איזו מטרה או יעד או משימה להשלים – פשוט להיות ביחד וליהנות מחברה טובה ואוכל טוב והעובדה שאף אחד לא ממהר לשום מקום. באמת, מה יכול להיות טוב יותר מזה? אולי רק לעשות בדיוק אותו הדבר, ולדעת שעצם זה שאתם נפגשים ואוכלים ביחד יכול לעזור, אפילו להציל, אנשים אחרים שזקוקים לעזרה. והנה שוב הרימו אנשי "בייגלה" הטובים את הכפפה למען עמותת "לשובע", שמפעילה בתי תמחוי בכל הארץ ומאכילה אנשים שאין להם את הכסף או הבית פשוט להזמין חברים הביתה לארוחה, עם פרויקט נהדר בשם להיות בסדר עם חברים. מה הרעיון הפעם? זה פשוט: מזמינים בסוף השבוע הקרוב (7-9 באפריל) כמה חברים אליכם הביתה (כמה שיותר, יותר טוב), לארוחה שמחה ביחד. רק שהפעם, אתם משחקים אותה מסעדה, והחברים שלכם משאירים כסף על השולחן. כל אחד לפי מה שיבחר. כאילו שילמו לכם על ערב במסעדת "הבית שלנו בע"מ". הכסף הזה, שאתם אוספים כל החברים ביחד, ייתרם לעמותת "לשובע". כמו שכותבים הבייגלים: "אפשר להכין ארוחת בוקר שבת עם חביתות, סלטים וג'חנונים. אפשר להכין ארוחת שישי מושקעת עם אוכל לילדים גדולים ולילדים קטנים. אפשר לקחת את כולם לפיקניק או להכין ארוחת חברות טובות על טהרת הקינוחים והאלכוהול. כל רעיון יתקבל בברכה", והכל צריך להיעשות בשמחה (כי אם לא נהנים, אז בשביל מה?) ולמטרה טובה. ועל כל סכום שתתרמו, חברת PayPal תוסיף 10%, כך שבעצם זה שתתרמו, תביאו עוד תרומות. אני כבר מתכנן לעשות את זה בסופ"ש המדובר, ומאמין שרבים מכם רק מחכים לתירוץ טוב כדי להרים טלפון לחברים עם לב טוב וקיבה טובה ולהגיד להם חבר'ה, אני עושה ארוחה בשישי\שבת, זה למען כך וכך אבל זה גם פשוט תירוץ טוב להיפגש. רוצים לבוא? [עברית, כסף, חברים]
  58. בדומה לפליט פוקסז (ובשונה מאוד מהם), אף פעם לא באמת התלהבתי מפול סיימון וארט גרפונקל. חברים ואנשים רבים שאני מעריך ואוהב מסתכלים עליהם כעל שני גאונים ששינו לנצח את המוזיקה הפופולרית, ואני מסתכל עליהם כעל שני אנשים ששרו כמה שירים טובים. זה עניין של הקשר: היסטורי, תרבותי, חברתי. זה משנה מאוד בן כמה אתה, על מה גדלת, עם מי הסתובבת. יש אנשים שאוהבים את פול סיימון והוא חלק מהעולם שלהם, ולכן קל להם גם יותר להתחבר ללהקות כמו בל וסבסטיאן, שגם איתם יש לי יחסים דומים (כמה שירים טובים, אבל לא גאונות מפעימה כמו שרבים עושים מהם). ויש כאלה שלא. ביום חמישי השבוע סיימתי ממש מוקדם את כל מה שתכננתי לעשות, ומצאתי את עצמי עושה משהו שאני לא עושה כמעט אף פעם: רואה טלוויזיה יותר משלוש דקות. רצה הגורל וערוץ 8 בדיוק שידר שני סרטים תיעודיים על סיימון וגרפונקל, הראשון ביניהם על הקלטת אלבומם האהוב והפופולרי ביותר, Bridge over troubled water. מאחר ואף פעם לא התעניינתי בהם, לא טרחתי לברר שום דבר על הזוג המוזר והנהדר הזה, הגמד המבריק והאיש עם השיער המופרך וקול הזהב. דווקא דרך הסרט הזה, שבו דיברו כל הזמן על העשייה והיצירה, מצאתי את הוו עליו יכולתי להיתלות כדי להתרגש באמת משירים של השניים: הקשר ביניהם. יש שם איזו חברות מאוד מאוד עמוקה, קירבה עצומה, אינטימיות שגובלת בארוטיקה. וכשמניחים בלב התהפוכות ההיסטוריות, התרבותיות והפוליטיות של סוף שנות השישים את הקשר העז הזה בין שני צעירים אידיאליסטים, רגישים, יצירתיים, מלאי חלומות ומחוננים בכישרון – פתאום הכל התחבר לי. פתאום הכל נראה כמו קוואליר וקליי של מייקל שייבון. פתאום, כשפול סיימון מספר שהוא כתב מכתב געגועים עצום כמו "The only living boy in New York" לארט, כשהחצי השני שלו נסע בסך הכל לצלם סרט במקסיקו כמה שבועות – מבינים כמה עז היה הקשר שלהם. וזה מרגש בצורה בלתי רגילה, לראות שני אנשים אוהבים, נחשפים ומתייחסים כך אחד לשני, ואז מורידים את זה לסליל מגנטי בצורה מושלמת. חוצמזה, זה תמיד היה השיר שלהם שהכי אהבתי. ועכשיו אני אוהב אותו אפילו יותר. [מפ3]

זה הזמן הנפלא ביותר בשנה, מהזזת השעון ועד השרב האיום הראשון. נצלו אותו, אני ממליץ להיות בחוץ כמה שרק אפשר. שבת שבוגי!

34 תגובות על “עונג שבת: שעון קיץ רולז”

  1. מתיחה יפה לאחד באפריל, וכמו שקסטה אמרה: היום זו מתיחה ומחר המציאות. אין סיבה שלא. קשת צריכים תוכנית כזו – לפחות כעלה תאנה לערוץ 24.

    למי שרוצה סיכום של האלבומים של החודש, קבלו:
    http://premiumradio.blogspot.com/2011/03/2011_10.html

  2. רועי הגיב:

    פוסט ענק, אהבתי את כולו. בוקר טוב!

  3. ערן מחלו הגיב:

    בקשר לאייטם על בנזין וביסטי בויז, אם מישהו העתיק ממישהו זה שתי הלהקות מסדרות משטרה של הסבנטיז. בנזין פשוט עשו את זה קודם. ואגב, אם מביטים ממש טוב בשני הקליפים, הם לא כאלה דומים.

  4. יאיר הגיב:

    לגבי סימון וגרפונקל, אני בדיוק בתחושה הפוכה ממך לגבי הפליט פוקסז שאני מודה שהם נעימים אך עבורי לא יותר מזה.
    לעומת זאת, שני היהודונים הם מופת של כתיבה, ויעיד השיר הזה, על הטקסט שלו והלחן שלו – על גדולתם.

  5. ליעד הגיב:

    האתר החדש הזה של מורפלקסיס, sound of space, מזכיר לי מאוד פרויקט בשם quiet american (על שם הספר, ועוד לפני הסרט). נדמה לי שהוא לא התעדכן כבר המונזמנים, אבל הוא עדיין שם: http://www.quietamerican.org

  6. ג'ון למון הגיב:

    לא הבנתי למה את שופט את פול מקרטני בפרמטרים (שלך) שלא מתאימים לקריטריונים (שןב שלך) של בוב דילן .

    במילים אחרות לצה אתה אוכל אבטיח ולא מפסיק להתלונן שזה לא טעים כמן תפוח.

    לא יודע אם היית בפול מקרטני, אבל זה לא נחוץ.

    • גיאחה הגיב:

      ג׳ון למון – אני לא בטוח שהבנתי אותך. אבל:
      א. לא טענתי שמקרטני או ההופעה שלו זה משהו רע או פחות טוב מדילן.
      ב. כל מי ששמע דילן ומקרטני יודע שלתפוח אין טעם של אבטיח, וזה בדיוק מה שאני אומר: לא לצפות לזה. כי אני בטוח שהרבה מאוד אנשים ירצו ללכת למופע של דילן כשהם נשענים או מכירים רק את הלהיטים הגדולים של הסיקסטיז ויצפו לערב נעים של להיטים ויקוו לקבל רק מה שהם רוצים כי ״שילמנו כסף טוב, ועד שהוא בא לארץ הוא חייב לנגן את ____״. שנינו יודעים שזה לא יקרה, ושדילן יעשה מה בראש שלו. בניגוד למקרטני, שידוע כקראוד-פליזר. אני אגב מעדיף במקרה הספציפי הזה (אמן ענק וותיק עם עשרות אלפי צופים) את גישת מקרטני.

  7. 19. השמיעה שלי לסופ"ש, אני חולה ורעב ומגיע לי משהו טוב.

    25. יא אללה, אפילו פה מפרגנים לדניאל ברק. אני כבר מתחיל לקנא בו על אמת…

    40. שכחת לציין שהשיר שלהם הושק במיוחד לכבוד הפרסומת החדשה של אדידס
    (http://www.youtube.com/watch?v=xWv1Wa9gybo) שבפני עצמה היא רק מתאבן לפרסומת הממוחזת והאדירה של נייק מאותו שבוע (http://www.youtube.com/watch?v=dqx4-d_4g1U)

    אה כן, המתיחה יצאה ממש טוב. ממש ממש טוב.
    שב"ס שלום!

  8. אורית@ הגיב:

    האמת היא שתוכנית בערוץ 24 זה לא כבוד גדול ואפילו מביש. לא בטוחה שקהל היעד שלך כאן היה טורח לפתוח אותו (מבלי להעליב זו פשוט האמת של רבים שמעדיפים תוכניות ברדיו 88 או 106 .)
    אני עדין חושבת שפליט פוקסס מאפנים והתקליט החדש משעמם תחת.
    ממלימה להרחיב יותר אודות האלבום הנפלא של ביל קאלאהאןומילותיו.
    בעניין הגעתו של בוב דילן, מכיוון שכניראה חושבים שיגיעו אלפי אנשים לראות אותו ויהיו כאלה בגילאים מבוגרים, חשבו על רמת גן כדי להכיל את כל האנשים בפורמט שהיה אצל לאונרד כהן עם מושבי הפלסטיק במרכז האיצטדיון.
    כל מה שעושה דיינג'רמאוס מסקרן ויש למה לחכות. תודה על כל ההפניות ובנוסף נפלאה בעיניי הדרך הכל כך חברתית וחברותית להפיק ארוחות שבהן ניתרם כסף למען אחרים.

  9. שומר רוק הגיב:

    הערה קטנה לגבי צ'יפ קריוקי קלאב:
    מדובר בטעימה מהאלבום ולא האלבום כולו.
    חלק מהשירים הטובים באמת יחכו לכם באלבום המלא…

  10. Gong הגיב:

    20 – גרם לי לצחוק הקאבר הזה XD
    21 – הפתיחה של השיר עם נורה ג'ונס הזכירה לי מיד את הוטל קליפורניה ואז היא התחילה לשיר וזה כל כך נכון התיאור המאיר אריאלי הזה.
    29 – מה הקשר לסטיבן סיגל???
    44 – על פניו, גניבה לאור יום!
    52 – הם גאונים ולא יעזור בית דין.

    אחרי השנה המאכזבת (שרק התחילה) מבחינת אלבומים, רדיוהד, הסטרוקס ואלבו שאיכזבו אותי כולם (ואולי עוד לא נתתי להם באמת הזדמנות), אני בהחלט מחכה בקוצר רוח לחודשים מאי ויוני שיביאו איתם את החדשים של בון איבר ומיי מורנינג ג'אקט!
    תודה על העונג.

  11. דורה הגיב:

    איזה עונג משמח. תודה! המשך אביב נעים! 🙂

  12. ג'ון למון הגיב:

    או קי, אבל לא משתמע ככה.
    כי כשאומרים (כשאיש אינדי בבלוג אינדי- במיוחד) קראוד פילזר, זו לא מחמאה, כשאומרים לשיר בצוותא זו לא מחמאה .
    הרי אומן צריך לבוא, להתעלם מהקהל ולעשות את האמת שלו.
    חרטא אופנתית.

    בכלל, אף פעם אל תשווה אמנים, בפרט כשאתה יודע להבחין שמדובר בדברים שונים.

    שיא האומנות, זה כשהאמן גם מבדר.
    זכור את זה !
    זה החיבור המושלם, כאשר הקהל מרגיש "מבודר".

    (אני לא מתכוון לזמר חתונות שבא עם אג'נדה פונקציונאלית)

    עשרות אנשים ברדיוס סביבי , כמה שיכולתי לראות, הזילו דמעה בהופעתו של פול מקרטני, היו הוכחה.
    מכל הגילים.

  13. brownies הגיב:

    וואו, תודה על הלינקים על סו בס, זה יפהפה! (אגב, הלינק לכרזות הקולנוע לא עובד). (אבל העיצוב של האתר מעצבן, כאילו, טקסט באפור על אפור? סיריאסלי?).
    אלפי לשוניות פתוחות, כה מעט זמן….

    שבת שלום!

  14. עידו שחם הגיב:

    מלא דברים מצחיקים העונג, הייתי צריך מנה טובה של הומור ליום שבת האביך הזה. גירסת האינדי של סופר מריו היא יצירת מופת, הלוואי שמישהו יסריט כבר סרט ראוי לסדרת המשחקים הגאונית הזו.

  15. תומר מ. הגיב:

    איזה עונג השבוע! איזה עונג!!!
    16 -המשחק הממכר, ממכר זה מילה שקיבלה אצלי משמעות חדשה השבת.
    38 -מומלץ להציץ>>> תמיד מבדר ומצחיק לראות את הגירסא של 3= (ריי וויליאם ג'ונסון) עם ההערות המשעשעות שלו לסירטונים הויראלים של היוטיוב. באיזהשהו מקום הסרטון המקורי לא אותו דבר בלי ההערות שלו…
    http://www.youtube.com/watch?v=okvp4c14kHY
    45. מריו. אדיר. כמעט גרם לי לצאת לגינה ולהתחיל לקפוץ על הצבים שלי, בסוף ריחמתי עליהם.
    48. איזה קליפ צבעוני! איזה כיף! לא החלטתי עם הקליפ הזה הוא יצירת אומנות, קטע ריקוד גרנדיוזי או מוזיקה שובת לב. כנראה שכולם ביחד.

    תודה!!!

  16. Black של Danger Mouse יחד עם Norah Jones אכן נשמע בצורה מחשידה כמו: "ירדנו לירוחם לשתות קפה של צהריים במרכז המסחרי המעופש…"
    Two Against one פשוט יפה יפה יפה (יש לציין שאמרי מחסר תרבות {או שמא מלא תרבות!} כתב פוסט על הפרוייקט החדש מיד לאחר התפרקות ה"פסים הלבנים")
    אהבתי את איך שהגדרת את האופן ה"מעצבן" (המרכאות מתבקשות לעניות דעתי) מהביצועים החדשים של בוב דילן לשיריו שלו ואני מתעצבן ממי שמתעצבן. לשמוע את אותו השיר כשבלונה, בשביל מה שילמת על הופעה חיה? שים ת'דיסק וזהו… אי אפשר שלא להעריך אמנים ש"משתעממים" (הרבה מרכאות היום) מהגרסאות הישנות שלהם, וגם אם ניטען רבות (ולעיתים אף בצדק {גם הרבה סוגריים היום}) שהמלודיות שלו מעוותות ומשוטחות וצריך מתורגמן בובי-עברי בשביל להבין מה הוא שר, הוא עדיין בוב דילן וזה לא יאומן שהוא בא להופיע!! יש אלוהים!!

  17. ההרצליינית! הגיב:

    וואוו! פעם ראשונה שלינק* שאני שולחת לך, מתפרסם בעונג (ותעזוב את זה, שכולה שלחתי לך עד היום, 2 לינקים). ומה רבה השמחה, שהוא מתפרסם בפוסט שהכותרת שלו היא, "שעון קיץ רולז." (הייתי מוסיפה סימן קריאה, אחרי ה"רולז"). אז תודה רבה לך, גיאחה!

    *הלינק ששלחתי לו, הוא המשחק הממכר בסעיף 16.

  18. קפצתי לבקר הגיב:

    אחרי תקופת יובש מוזיקלי, הפוסט הזה מגיע בתזמון נפלא.
    אני עכשיו ממיינת את ערימות השירים החדשים שמצאתי כאן.
    תודה!

  19. נדב הגיב:

    שני אנשים ששרו כמה שירים טובים.

    למה שלא תסובב את הסכין בנוסף?

  20. יובל הגיב:

    חיכיתי כל השבת שיהיה לי זמן לקרוא את העונג. ואכן – כרגיל – תענוג. נהנה מאוד מהאלבום של רדיוהד שמתנגן במעגליות…

  21. לזרבוי הגיב:

    אני חושב שהעונג הזה מהווה בגידה בכל מה שאתה מסמל, שאתה עוכר ישראל ושאתה המצאת את אנסטסיה מיכאלי! תתבייש לך!
    אה, נגמר 1 באפריל?
    סליחה.

  22. ^ LOL
    נדב, עשית לי את השבת

  23. גיאחה הגיב:

    ג'ון למון – ובכן, אתה מפרש את דבריי בצורה סובייקטיבית (מחליט שבגלל שאני כותב בלוג אינדי אני בוודאי נגד מקרטני ונגד ליהנות בהופעה), ואז מתרעם על כך שהתכוונתי למשהו מסוים (על פי פרשנותך). זה לא נראה לי הוגן במיוחד. נסה לקרוא שוב את הפסקה הזו בלי הנחות מוקדמות.

  24. ג'ון למון הגיב:

    תזכורת , זה מתחיל ככה …

    "או קי, אבל לא משתמע ככה. "

    (לא צריך שיזדעזעו אמות סיפיך, אם לא מדובר במחמאה מפורשת עבורך. ממש מאכזב)

  25. זה די ברור שפול מקרטני יקר לך (ובצדק) אבל העיסוק בזוטות מיותר – זה כולה דוגמה מבלי לגרוע מאמן דגול כמו מקרטני – אין שום סתירה בין האמת של האמן לסיפוק רצון הקהל (עד גבול מסויים) ולשיר יחד עם אמן זה משהו שמעריצי בוב דילן ובעצם כל מעריץ שמכיר את מילות השירים של מושא הערצתו רוצים לעשות בהופעה (ודווקא מעריצי בוב דילן – לא יכולים לעשות ברוב השירים).

    אחרי הכל ההופעה היא של בוב דילן (כבר ציינתי שיש אלוהים?) – אין כאן תחרות בין השניים, רק פרסום של חתיכת תרבות לא מבוטלת שמגיעה לארץ הקודש

    יאללה בוב דילן
    היאח פול מקרטני
    יו'ר אול ווינרז!!

  26. בהקשר של הטיעון על מלודיות:
    אין איש בעולם, מבקר או מלחין שיודע מה גורם למנגינה להפוך ליפה. יש מלחינים מוכשרים מאין כמותם שיצירותיהם עשירות במגוונים מנעדים וצלילים מעניינים לאוזן, אבל הם לא באך או מוצארט או הביטלס או אפילו איזה סמוק און דה ווטר שבנוי מהריף הכי פשוט בעולם אבל הוא עדיין תופס אותך (או תפס לפני שנים רבות.. עדיין, סמוק און דה ווטר…התבגרנו קצת).

    כן, היופי הוא מושג סובייקטיבי אבל איך זה ששכנוז חסר בושה כמו החתום מטה (או מעלה במקרה הזה) יכול עדיין לזמזם לו הפרח בגני או בדד?

    יש משהו שאין לו שם או צורה או אופן לשחזרו ובעצם שום הגדרה (תודה לאל שמשהו חמק מהגדרה באמנות) שעושה משהו ליפה, אבל יופיו לא ניתן לערעור.
    אז אולי המיסתורין הוא חיוני לשם כך?

    התת רמה שמיוחסת למוזיקה המזרחית לא נובעת מהמילים, גם לא מהלחן,
    זה הטעם האישי הרדוד (כן!) של מרבית עם ישראל (והרוב שומעים מזרחית…ביצה ותרנגולת) בשילוב של הקלות הבלתי נסבלת של הסלבריטאות (והאובססיה הזאת לפרסום) בשילוב של סטנדרטים נמוכים עד כאב של תחנות רדיו/טלוויזיה. וגם ההסבר הזה נתון לפרשנות סובייקטיבית.

    אז אולי פשוט צריך לעזוב את ההערה האומללה של האיש הבאמת לא חשוב הזה (לפחות לא חשוב כמו שהוא מאמין) להמשיך הלאה או לראות מכות על אמת… (שכנוז שכנוז אבל כשיש מכות אני שם)

  27. אוריה הגיב:

    3. מופע גריאטרי.

    4. מופע פרה-גריאטרי.

    8. 90 בשביל ייתושים. יופי לי.

    10. אני חושב שמתוך 50 תגובות בערך רבע היו פרסומות ללהקות בר-מצווה. דיי עלוב מה שאנשים יעשו בשביל פירסום.

    22. אל תסתכל על הקנקן, אלא על מה שיש בו. נכון שבעתיים לספרים.

    23. אשכנזים מתוסכלים. תמיד כיף לשמוע אותם בוכים.

    33. לפחות הוא עיקבי.

    36. נשמע כמו Día de los Muertos

    39. זכור לי ראיון איתה לפני מי יודע כמה שנים. אישה חכמה ומקסימה, ותמיד אהבתי את עבודותיה.
    חמש מכשפות הלכו לטייל נח על המדף בחדר של הילדון.

    אורית – תוכנית בערוץ 24 היא לא פסגת השאיפות של אף אחד, אבל היא משכורת בסוף החודש, וזה הרבה יותר טוב מלהפעיל בלוג איזוטרי בחינם.

    ג'ון למון – אל תדאג, מתרגלים.

    סְקְיָאצָ'אנוֹצִ'י – לשיר עם מי שמופיע זה לא החלום של כולם. יש אנשים שבאים להופעה בשביל לשמוע את המוסיקה. אני יודע, זה מוזר, אבל יש מי שבאמת אוהב את הקול של בוב דילן יותר מהקול שלך.
    נכון, הוא לא ממש יודע לשיר, אבל גם במצבו היבבני הוא יותר טוב מפרחה שמזייפת לי ליד האוזן. בטח יותר טוב מאידיוטים שמוחאים כפיים או צורחים באמצע שירים. עמחה דוחה שחושבת שכל הופעה זה ערב שירה בציבור.
    אני שונא אתכם, אתם הסרטן שמבריח מפה אמנים זרים.

    יש הופעות שזה מתאים, יש הופעות שזה לא. אם יש לכם ספק לאיזה סוג של הופעה אתם הולכים, בבקשה תישארו בבית.

  28. אוריה, חוזר בי. צודק, לא כולם רוצים לשיר בצוותא ולבוב דילן אתה צריך להקשיב.
    אך עם זאת דומני שאתה צריך קצת למתן את שמות התואר שאתה מדביק לאנשים שבאים להופעות.
    אתה לא יודע איזה אומן פורט על איזה סוג מיתר בנשמתו של מאן דהוא והאליטיזם קצת לא לעניין.

  29. ואגב האנשים הם לא מה שמבריחים את האמנים, אדרבא הם הסיבה שאמנים מעטים מגיעים חרף המצב בארצנו הקטנטונת.
    משום מה אני לא יכול להימנע מהמחשבה שאדם שמגדיר אנשים אחרים כ"סרטן" (קל וחומר את בני עמו) הוא הוא הסיבה שאמן ימנע מלבוא לפה.
    תחשוב פעמיים לפני שאתה אומר דבר כזה.

  30. אוריה הגיב:

    מסכים איתך שלא הייתי צריך לכתוב סרטן, התחרטתי על זה אחרי שכתבתי את התגובה.
    סרטן הוא לא מדבק, בעוד שאנשים ששרים בזמן הופעות עלולים להעביר את המחלה שלהם אל אנשים בריאים.

    "אני שונא אתכם, אתם ההרפס שמבריח מפה אמנים זרים." – בול!

  31. נועה הגיב:

    להכין את הריזוטו המפורסם שלי בנוגע לארוחה המדוברת באייטם 51. אבל רק אם אתה מכין עוגת ביסקוויטים!! 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *