19 במרץ 2011

עונג פורים: אני, נחש וראש

  1. משנכנס אדר מתחילים לחגוג עד דלא ידע: בוחרים את הבגדים הכי מופרכים, הקישוטים והאיפור – זו הפעם היחידה בשנה בה בריא ללבוש מסיכות בכל אשר תלך. האלכוהול נמצא בדם עוד לפני שאתם שותים אותו – זו ההתרגשות של התחפושת, של ההרפתקה שנכנסים אליה בכל פעם שיוצאים בפורים. מי יודע איפה היא תיגמר, עם מי ובאיזו רמה של איפור מרוח. הפופ בחמישים השנים האחרונות סיפק לנו כמה מאות שירי "בואו נתחיל את המסיבה הזו", מהמזעזעים ועד המשובחים, ואחד מהמשובחים ביותר הוא בלי שום ספק "Tthhee ppaarrttyy", של Justice ו-Uffie, השיר ממנו גנבה קישה את הסטייל והבסיס ללהיט הכי גדול שלה. אני לא מכיר שיר טרום-מסיבה מוצלח יותר מזה. תשמעו אותו בבית לפני שאתם יוצאים ושרירי הרגליים שלכם יתחילו לקפצץ מציפייה. ואם אתם יוצאים למסיבת פורים, על אחת כמה וכמה – התחפשו ושתו עד דלא ידע, עד שכשתפגשו מישהו מחופש עם מסיכה לא תדעו אם זה הוא או אתם. חג שמח! [מפ3]
  2. [תודה לעידית, שהתחפשה לרון סוונסון] הגרסא המאוירת הוא בלוג יפהפה ונפלא עם רעיון פשוט ומבריק: כמה מאיירים ישראלים הוזמנו לבחור יצירה טקסטואלית שהם אוהבים (רומן, סיפור, שיר), ולאייר אותו בהמשכים. כל מאייר+יצירה זוכים לראיון פתיחה קצר, ואז הופ – לאיורים. בין המאוירים: יואל הופמן, לאה גולדברג, בני בשן, סביון ליברכט, נורית זרחי, דני הדר (!), חנוך לוין, בנימין תמוז, נתן אלתרמן, קובי אוז, מאיר שלו ועוד. וזה יפה יפה יפה. רעיון יפה, ביצוע יפה, איורים יפים, טקסטים יפים. נפלא. אני מאושר. [עברית, פיקסלים]
  3. כל השפמים בפוסט זה הודבקו הודות למארז השפמים הזה. [eps]
  4. לפני שלוש שנים נכנסתי לקטגוריית ספרי המוזיקה באמאזון, מקום שאני מבקר בו לפחות פעם בחודש-חודשיים, ובמקום הראשון התנוסס ספר עם שם מעולה שלא שמעתי עליו מעולם. הוא נקרא The rest is noise, והסקרנות שלי התעוררה מיד. הוא עדיין שם, אגב, במקום העשירי עכשיו. מה זה הספר הזה? איך הוא הגיע למקום הראשון? ולמה הוא כל כך ארוך (700 עמודים)? קריאה מהירה הבהירה שמדובר בספר של אלכס רוס על המוזיקה של המאה העשרים, ואיך נראית דרכה המאה העשרים ההיסטורית. ממוזיקה קלאסית של תחילת המאה (שטראוס, מאהלר, דביוסי) דרך מוזיקה עממית וג'אז, מוזיקה בצמתים הגדולים של המאה (מוזיקה ברוסיה הסטליניסטית, בגרמניה הנאצית ובאמריקה של רוזוולט) ועד שטוקהאוזן, רוקנ'רול והמוזיקה המינימליסטית המודרנית של סטיב רייך. בסוף 2009 צפה ב"הארץ" הידיעה שהספר מתורגם לעברית (בשם המצוין "היתר: רעש"), והנה שנה וחצי מאוחר יותר הוא מגיע השבוע למדפים תחת הכותרת "וכל השאר רעש: להאזין למאה העשרים". הידד! החיסרון: כמו כל ספר עיון פופולרי שמיועד לאנשים מעט משכילים, המחיר שלו גבוה בצורה מגוחכת (128 ש"ח בהוצאה וברשתות הספרים. פה תוכלו למצוא אותו ב-40 ש"ח פחות). יום אחד כשהמחיר של הספר הזה יהיה נורמלי, אני מתכוון לנעוץ בו את שיניי (ואז להוציא אותו מהפה, לנגב אותו ולנסות לקרוא אותו). [עברית]

  5. The Strokes Staches

  6. Angels, האלבום החדש של הסטרוקס ניתן במלואו להאזנה באתר הבית של הלהקה. הם עשו בחכמה שהקטינו מאוד את עטיפת האלבום, לא בדיוק הדבר הכי יפה שראיתי לאחרונה. חג שמח! [סטרים]
  7. אם תרצו ליפות את ביתכם, מעצב הפוסטרים האהוב עליי ג'ייסון מאן הוסיף פוסטרים חדשים ויפהפיים לחנות האינטרנטית שלו. קחו בחשבון שהם אוזלים די מהר. [אנגלית]
  8. [תודה לסגול 59, שהתחפש לכחלחל 23] שכותב: "אם אתם הולכים בסוף השבוע למסיבת פורים (או פוסט-פורים), נסו לוודא שהמסיבה שלכם לא תיראה כמו המסיבות בבלוג Sorry I missed your party, שאוסף תמונות מהמסיבות הכי פאתטיות, כושלות, מחורבנות, מביכות וסתם מצחיקות, מרחבי אמריקה והעולם כולו. הצפייה לציניקנים – חובה". [אנגלית]
  9. לכבוד החג, בלוג עטיפות האלבומים הישראלי סיפור כיסוי ברצף עטיפות ישראליות שהתחפשו לעטיפות אחרות! מי עשה טייק משלו על הצ'רצ'ילים? מה עוד לקח אסף אמדורסקי ממתי כספי מלבד "זה מכבר"? [עברית]
  10. עידו שחם חוסך לי ולבלוגרים ישראלים אחרים הרבה כאב ראש, ומפרסם פוסט שאני מפציר בכל מוזיקאי ויחצ"ן לקרוא: מדריך לשיתוף פעולה עם בלוגרי מוזיקה. עצה #2 היא הקריטית ביותר בעיניי: בניגוד לעיתונאים ועורכים בשכר, שתפקידם ועבודתם היא לפרסם דברים חדשים שקורים ולקדם אותם – בלוגרים עושים את זה כתחביב בזמנם הפנוי, כותבים רק על מה שהם אוהבים ומה שבא להם, וישמחו לעזור לכם אם יהיה להם פנאי, אבל הם לא חייבים לכם כלום. הם בסך הכל כותבים בלוג. לא מעט פעמים מצאתי את עצמי מסביר בנימוס ליחצ"נית נלהבת מדי שלא, אני לא הולך להעלות את האייטם בבלוג ביום שלישי, אפילו שאמרתי שאולי אעלה אם יהיה לי זמן – כי אין לי זמן. ולא יעזור כמה תזכירי לי את זה, אני לא עובד בזה. [עברית]
  11. Side Brain הוא ביט-מייקר ישראלי שחי בלוס אנג'לס. אם המילים "ביט מייקר" ו"לוס אנג'לס" נמצאות אצלכם בשימוש רווח, בטח ניחשתם כבר מראש שיש יותר מקורטוב פליינג לוטוס במוזיקה שלו. אם לא, פשוט שימו פליי ותבינו. זה מצוין. [בנדקאמפ]
  12. מזמורי נבוכים, האלבום האחרון של קובי אוז, להאזנה במלואו בבנדקאמפ! [בנדקאמפ]
  13. גרג דולי, שיופיע כאן באמצע אפריל עם The Twilight singers, מתראיין לעינב שיף בוואלה על גמילה, מוזיקה וכוונות טובות. [עברית]

  14. אוף, לשניהם כבר יש שפם

  15. יובל סער מ"הארץ" מראיין ברגישות ובעניין את יהוא ירון, לכתבה גדולה ראשונה עם המוזיקאי האדיר הזה שאני כל כך אוהב. גם אני מרואיין קצרצרות במהלך הכתבה הזו, שכל מי שאוהב או מתעניין ביהוא ישמח לקרוא. [עברית]
  16. אף פעם לא ממש התלהבתי מהקליק, אבל אם אתם כן התלהבתם, בוואלה נותנים לצפייה את 6 השירים שביצעו במופע החימום הנדיר שלהם לבאזקוקס. [וידאו]
  17. [תודה לעופר] פעם בשנה אנחנו מתחפשים, אבל יש שחקני קולנוע שעושים את זה למחייתם. חלקם משתמשים באותם השטיקים שוב ושוב, כמו דנזל וושינגטון, שהדיאגרמה המוצלחת הזו מראה את התחפושות החוזרות שלו. [פיקסלים, אנגלית]
  18. יש מכות 1: השתדלתי להתעלם מ"פרשת יהורם גאון", פשוט כי זה נראה לי מיותר. אז מה אם זמר אחד לא אוהב פופ ים תיכוני וקרא לזה זבל. יש משהו בדבריו, רוב המוזיקה הזו היא ירודה. אז מה אם כל מיני אנשים החליטו שהוא העליב אותם על בסיס גזעי כי המוזיקה הזו נקראת "מזרחית" ולא "פופ ים תיכוני עם השפעות טורקיות ונגיעה של סלסול ערבי". עניין סמנטי (שנדון בהרחבה פה). אז מה אם כתבי ועורכי תרבות ורכילות מתפרנסים מליבוי שטויות כאלה. אז מה אם גם בז'אנרים המדוברים, כמו בכל ז'אנר, יש גם דברים יפים? אז מה? אף אחד מאתנו לא אמר פעם משהו בשיחה ואז חשב רגע ותיקן את עצמו, או התחרט על הניסוח שלא היה מדויק אלא נאמר בלהט הרגע? אז מה? אז אף אחד לא מעיז להגיד בריש גלי שפופ, כל סוג של פופ, מכיל בדרך כלל מעט פנינים והרבה זבל? אז מה. גם השירה העברית מכילה מעט פנינים והרבה זבל. גם התיאטרון. גם הקולנוע. גם מסדרונות המוזיאונים לאמנות. ביג פאקינג דיל. אז ניסיתי להמנע מלהתעסק בזה. אבל בסוף גם לעונג שבת הגיעה הפרשה הזו, אך ורק בזכות הטור הנהדר של בן שלו, שמכניס קצת פרפסקטיבה, הרבה ידע ולא מעט מתינות בריאה. [עברית]
  19. כשיצא The king of limbs, יוני שרוני צייץ: "נראה לי שתום יורק רוצה להתקבל לבריינפידר", הלייבל המעולה של פליינג לוטוס (שגם שיתף עם יורק פעולה), גאזלאמפ קילר והחבר'ה שמובילים את סצינת הביט מיוזיק המרהיבה של לוס אנג'לס. ונראה לי שיורק גם הצליח – לפני שבועיים הוא תיקלט במועדון המזוהה ביותר עם הסצינה, Low end theory, והלוטוס מביא משם קטע וידאו מלהיב. [וימאו]
  20. "Longing to belong" הוא שיר סולו חדש ויפה-יפה-יפה של אדי ודר. אם אהבתם את הפסקול שלו ל-"Into the wild", אתם תמותו על השיר הזה. [סטרים אצל אמרי]
  21. מתנה מושלמת לפורים: לקט פורים של העולם הערב מ-1991! לפני 20 שנה! אלוהים אני זקן. [עברית, וידאו]
  22. "הידיעות על מותי היו מוגזמות" הוא אולי הציטוט הידוע ביותר של מארק טוויין הנפלא. מסתבר שדווקא בעידן המידע החופשי והזמין לכל, קל הרבה יותר להיכנס יום אחד לאינטרנט ולגלות שאתה מת. או לפחות שאתה רשום כמת בכל מיני ערכים בוויקיפדיה. זה מה שקרה לפסיכולוג החברתי זיק רובין, שנכנס יום אחד לוויקיפדיה וגילה שהוא מת לפני יותר מעשור. טור חמוד בניורק טיימז. [אנגלית]
  23. "Against the floor", שיר חדש מתוך ה-EP השני של Drunk Machine הישראלים, הצעירים והמצוינים. [בנדקאמפ, מפ3]
  24. [ויה לאון פלדמן] Man 25 היא להקת הארדקור-פוסטפאנק ישראלית מרעישה ומוצלחת. EP ראשון שלה אפשר להוריד בחינם לגמרי בבנדקאמפ. השיר האחרון יכול לשבת יופי במיקסטייפ ליד השיר החדש של דראנק מאשין מקודם. [בנדקאמפ]
  25. SXSW, פסטיבל המוזיקה והקולנוע העצום והרב באוסטין, טקסס, נפתח השבוע ולכן במשך שבוע שלם כל הגוגל רידר שלי יהיה מלא בעדכונים משם – דבר די מתיש בסופו של דבר. עד שיגיע משהו מעניין באמת מהפסטיבל, הנה מתאבן – ג'ק וייט, לשעבר מהווייט סטרייפס, הפתיע את הקהל בעיר כשצץ להופעת רחוב אקוסטית לפני חנות התקליטים הניידת של הלייבל שלו, Third Man Records. מיד אחריו הופיע Seasick Steve המצוין, שכבר הומלץ פה בחום בעבר. [טיוב]
  26. במיוחד לפורים: שפם, עכשיו הלהקה. [עברית]

  27. רותם אור וקוואמי במחווה לאלבום של קייט בוש (בפינה). שפם: אוסף פרטי

  28. פרויקט פורים של גלריה מפתיע לטובה, עם 5 זמרות ישראליות צעירות ועצמאיות שמתחפשות לזמרות הפופ האהובות עליהן. ההפתעה היא כי בדרך כלל אני לא מת על כתבות כאלו, ודווקא מזו נהניתי לאללה. בין המתחפשות: רותם אור, עדי אולמנסקי, זואי פולנסקי, טליס קליין וניקו-טין, שהתחפשו (בהתאמה) לקייט בוש, ביורק, ניקו, נינה סימון ועפרה חזה. אחלה תמונות, וחשוב יותר – ראיונות קצרים ומוצלחים עם כל אחת מהזמרות. [עברית]
  29. פאר פרידמן [שהתחפש לפרנץ קפקא], בעל בלוג התרבות הצ'כית בעברית מקרה מקרופולוס, מגולל את הסיפור המעניין של להקת Plastic people of the Universe, שחבריה ישבו שנים בכלא הצ'כוסלובקי בגלל המוזיקה המערבית והמהפכנית שלהם, והפכו לסמל מאבק בשלטון הקומוניסטי – וגם ביקרו והופיעו בישראל לפני שנה. [עברית]
  30. [תודה לסגול 59] שנפרד: הזמר Nate Dogg, שהעניק את קולו המלטף לעשרות להיטי היפ הופ קלאסיים ושיתף פעולה עם סנופ דוג, ד"ר דרה, טופאק, וורן ג'י, לודאקריס, אמינם, אקזיביט, מוס דף ורבים אחרים, נפטר השבוע בקליפורניה בגיל 42 לאחר סדרת התקפי לב. הנה מיקסטייפ מצויין של הדיג'יי Stevie1nder להורדה / האזנה, שמסכם יפה את ההיילייטס בקריירה הענפה של Nate Dogg". [סטרים]

  31. רק את השפם אני הוספתי. השאר אמיתי, נשבע לכם. טליה אליאב

  32. שיר אחרי שיר, האלבום החדש של טליה אליאב מטפטף לעמוד הבנדקאמפ שלה – והנה שיר שלישי מתוכו, "מחזיקה חזק", שבהופעה הראשונה ששמעתי אותו שמט את הקרקע תחת רגליי במשפט האחרון, שנשאר מרחף בלי מוזיקה. זה שיר שבעיניי דומה הרבה יותר לטליה של האלבום הראשון מאשר ל"פשוט" ו"לא להקשיב ללב" ששמענו מהאלבום החדש. אני מת כבר לשמוע את האלבום השלם ולראות איך כל החלקים האלה מתחברים לתמונה הגדולה. [בנדקאמפ]
  33. [תודה לעירית, שהתחפשה לאירית] ב-MoMA מוצגת תערוכה שלישית בסדרת Looking at music, בנושא השפעות המוזיקה על סצנת האמנות העכשווית בניו יורק של שנות ה-80 וה-90. כולל עבודות של הביסטי בויז, לה טיגרה ו-Run DMC. אם אתם בניו יורק – רוצו לשם. אם לא – בבלוג של המוזיאון מתפרסם רצף פוסטים סביב התערוכה. [אנגלית]
  34. יש מכות 2: במאי קליפים ישראליים הוציאו סרטון דוקרני על העלמת ז'אנרים שאינם פופ מזרחי מערוץ המוזיקה הישראלי, 24, מאז נרכש על ידי שידורי קשת ב-2009 והפך מערוץ לא טוב לפח זבל טלוויזיוני. קליפים ישראליים מעולים מכל הז'אנרים ממשיכים להיווצר פה, אבל רק מיעוטם משודר בערוץ שנולד כדי לתת במה לקליפים ומוזיקה ישראלית. נירית וייס, עורכת הערוץ, מתנערת מהמחאה בטענות על כך שיש שוויון בין סוגי המוזיקה השונים שקליפיהם משודרים בערוץ. ואני אומר: גברת, טבלת 10 הקליפים הכי משודרים בערוץ לא שווה כלום אם אין ליד כל קליפ מספר הקרנות. כי אם הדג נחש ואברהם טל במקומות 7, 9 ו-10 אבל כל אחד מהם מוקרן 3 פעמים בשבוע, ולעומתם שלומי שבת, ישי לוי וליאור נרקיס במקומות 1, 3 ו-5 מוקרנים כל אחד 50 פעמים בשבוע, אז הטבלה הזו לא מראה שום דבר. מה גם שבכל פעם שפתחתי את הערוץ בחודשים האחרונים לא ראיתי אפילו קליפ אחד – רק חבורה של צעקנים יושבים סביב שולחן ומקדמים עוד תכניות של קשת. [עברית, טיוב]
  35. [תודה ליובל] 12 דברים שנראים כמו דארת' ויידר, אבל הם לא דארת' ויידר. עצום. אהבתי במיוחד את המכונית, את הבניינים ואת מסך המחשב. [אנגלית]
  36. היאח! סטרים מלא לאלבום הבכורה של אלכס אברט, הלא הוא אלכסנדר/אדוארד שארפ מ-Edward Sharpe and the Magnetic Zeroes. דיסק כייפי מאוד, אם כי אני לא מצליח להפסיק לשמוע את "Truth" הממכר, וקצת מקפח את שאר השירים. יש בו משהו כובש וממכר לגמרי, כמו בשירים הכי טובים של אדוארד שארפ. [סטרים]

  37. זואי דשנל מדגמנת קולקציית שיער פנים אביב 2011

  38. [תודה לצופית, שהתחפשה לאברהם גרנט] שכותבת: " יש פינה סמי-קבועה של מישהי ביוטיוב שמחקה את זואי דשנל בצורה מצחיקה להפליא (היא עושה עבודה טובה. שלחתי לחברה את הפרק הראשון ולקח לה חצי ממנו לפענח שזה חיקוי). זה הפרק השני, שבו היא מדברת על מוזיקה (וגם שרה כמו מכונת קפה ורצה דרך יונים)". זה כנראה הזמן לספר לכם שאני פשוט לא מוצא את הקסם בעלמה דשנל. הלוואי שתפסיק להפריע למאט וורד לעשות מוזיקה כזאת יפה. [טיוב]
  39. [תודה לתאי] איפה התרשים הנפלא הזה היה לפני שבוע, כשהתלבטנו איך להתחפש למארק בולאן? התספורות הגדולות של הרוק נהיה הרבה יותר כיף כשמשחקים: נסו לנחש למי שייכת התספורת בלי להסתכל בשם שמתחתיה. [פיקסלים]
  40. אחד מהאנשים שאשמח יום אחד לקרוא את מחשבותיהם (או לשבת איתם לשיחה של 6-7 שעות) הוא אלן מור, הסופר הגאון שאחראי ליצירות קומיקס פורצות דרך, מעמיקות ורחובת כמו Watchmen, V for Vendetta ו-From Hell. בפריק מקשרים לסרט תיעודי/מונולוג בו שוטח מור את מחשבותיו, והן רבות ועשירות. גם זו דרך לקרוא מחשבות. [טיוב]
  41. ב"הפנקס" מפרסמים את האיורים הנפלאים שנשלחו לתחרות האיור המחודש לסצינה מתוך "ויהי ערב" – וגם את הזוכים! אח, איזו חגיגה. כל כך הרבה כישרון, דמיון ויצירה במקום אחד. [עברית]
  42. אמרי מחסר תרבות עשה את מה שכולנו רצינו בשלב זה או אחר לעשות – וענה למייל של ספאמר אפריקאי שביקש ממנו כסף. את התכתובת ההיסטרית אפשר לקרוא במלואה אצלו בבלוג. [אנגלית]
  43. אחד הדברים הכי מעניינים במעקב קרוב אחרי מוזיקאים עצמאיים בישראל, הוא לזהות מוקדם מאוד למי מהם יש את השילוב הנדיר והנהדר של טעם טוב במוזיקה, כישרון ברור, יצירתיות גדולה ומספיק שאפתנות כדי לא להוציא אלבום אחד ולהיעלם. פעמים רבות אני תוהה מי מאמני פיתקית, מהאמנים שמופיעים באינדינגב, מהאמנים שמעלים דברים לבנדקאמפ, ימשיך ליצור ולהתפתח בצורה מעניינת לאורך שנים, ואולי יהיה אמן מגובש, בעל אמירה מוזיקלית ברורה, שישפיע סביבו – בקיצור, למי יש סיכוי להיות השלומי שבן, התמיר מוסקט או היאפים עם ג'יפים הבא. יש כמה וכמה כאלה, שסימנתי אותם לעצמי בשקט ואני מקפיד לעקוב בסקרנות אחרי כל מה שהם עושים. לא תמיד הם מבריקים, אבל אפשר להבחין בקו עולה של איכות, עומק והתפתחות בתוך הנסיונות והטעויות הבלתי נמנעות בדרך. אחד מהם הוא נועם הלפר. אולי אתם מכירים אותו בתור הגיטריסט של קיצו, או הגיטריסט הנוסף בהרכב המורחב של טייני פינגרז, או סתם בתור הבחור הזה בקהל שניגש לשורה הראשונה, מסתכל דקה ארוכה בעיון על האפקטים של הגיטריסט שעל הבמה ואז נסוג בשקט. מתן מאינדינגב העביר לי השבוע לינק ל-"Book", שיר סולו מעולה של הלפר, שמזכיר במובנים מסוימים את מה שטום יורק עושה בנפרד מרדיוהד: כלומר, מראה בדיוק לאיזה חלק מהתמהיל הקבוצתי אחראי המוזיקאי הספציפי הזה בתוך הלהקה. זה שיר פולק פוסט-אפוקליפטי, או פוסט-רדיוהדי (שזה בעצמו פוסט-פוסט-אפוקליפטי). זה Soundscape (איך מתרגמים את זה לעברית? נוף צלילי?) מרהיב. זה קטע גדול בעיניי, ואני מת לשמוע עוד. [סטרים]
  44. Book by NoamiKo

שיהיה חג שבוגי! למה אתם מתחפשים?

18 תגובות על “עונג פורים: אני, נחש וראש”

  1. אורן הגיב:

    לא ראיתי שכתבת על זה: אלכס טרנר הוציא EP חמוד לאללה, מומלץ.

  2. שמש שמש הגיב:

    לגבי הספר של אלכס רוס: אתה מוזמן לשאול את העותק שלי (באנגלית), זו קריאה לא הכי הכי קלה, אבל מספקת. רוס כותב גם לאנשים שיודעים מוזיקה (כלומר מונחים מוזיקליים) וגם להדיוטות (כמוני למשל).

    בהמשך לbaafgallo, אני ממליצה לבדוק תמיד את bookdepositroy.co.uk, הם יותר טובים מאמאזון לדעתי.

  3. רועי הגיב:

    זה רק אני או שהעולם הערב לא ממש צלח את מבחן הזמן?

  4. brownies הגיב:

    מה זאת אומרת "לא צלח את מבחן הזמן", אני עדיין שרה "ממממממממים מים מים" בכל עת.
    תכנוג של עונג, אני הולכת להיות צופה קבועה ב"גירסא המאויירת", כיף כיף כיף. (מים מים מים)

  5. brownies הגיב:

    תכנוג=תענוג. doh!

  6. pop הגיב:

    טליה אליאב – וואו.
    אחלה עונג גיא, תודה!

  7. יובל הגיב:

    התענגתי. תודה. יובל.

  8. !!!!!!... הגיב:

    הינה עוד טליה אליאב בוואלה

    בחזרה של "מחזיקה חזק"

    http://music.walla.co.il/?w=/210/1804705

  9. מילהאוס הגיב:

    רועי אתה לא היחיד. נדמה לי שגם חלק לא מבוטל מהמערכונים של החמישיה הקאמרית לא צלחו את מבחן הזמן.

  10. יעל ר. הגיב:

    האמת היא שגם בזמן אמת חלק מהעולם הערב היה מעולה, והשאר – אללה איסתור. אי שם בביתי זרוקה איפשהו קלטת וידאו שבסופה יש לקט העולם הערב ממלחמת המפרץ, לקט המיטב, ואז שתי תוכניות נוספות מן השורה שמדגימות להפליא את האללה איסתור.
    (ובטח גם יש איזה פרק של X file על אותה קלטת, ובאמצע רבע שעה מ"רצח מאדום לשחור". אח, הניינטיז)

  11. RIOT הגיב:

    הגעתי למסקנה שאני לא מקשיבה יותר למוזיקה.
    כבר חודשים שהאוזניים שלי בוואקום,וזה מפחיד אותי לאללה.
    אני לא יודעת איך לחזור,מאיפה לחזור.אני יודעת שיצאה כל כך הרבה מוזיקה טובה בזמן האחרון אבל זה נראה כאילו הכל יותר מידי גדול.
    תעזרו לי.אם הייתם מגיעים למצב כמו שלי,מה האלבום מהתקופה האחרונה שהיה הראשון להכנס לכם לאוזן?

  12. ניצן יוגב הגיב:

    בקשר לידיעה מספר 23
    את סי סיק סטיב הכרתי כשיום אחד נכנס לחנות דיסקים שאני עובד בה איזה בחור אנגלי שסיפר לי שהוא עבד איתו על איזה דיסק שלו או משהו
    לא הכרתי את סטיב אז הגעתי הביתה וחיפשתי עליו
    אוי, איזה כיף היה לגלות אותו
    שלשום בערך נכנסתי לפייסבוק וראיתי איזה סטטוס של סטיב שהוא הראה שם סרטון מיוטוב שקראו לו "seasicksteve jack white"
    לצערי מיהרתי נורא לעבודה ולא יכלתי לראות את הסרטון אבל כל הדרך לעבודה חשבתי לעצמי שאיזה כיף אם שניהם יעבדו ביחד, בטח זה יצא משהו ממש מגניב (דרך אגב, איזה מתבקש זה שילוב של ג'ק וויט וג'ק בלאק?)
    אבל ישר כשהגעתי הביתה ראיתי אותו, ואוי, איזה כיף לראות את ג'ק וויט מנגן שירים ואז מיד עולה סטיב לנגן שירים שלו
    נכנסתי לאתר של TMR ושם הייתה ידיעה חדשה! ג'ק וויט החתים את סטיב על חוזה לדיסק אחד!
    איזה אושר! עכשיו רק צריך שג'ק יחתים את הבלק קיז לאיזה כמה אלבומים שהוא יפיק להם, פשוט יהיה מושלם

  13. תמר הגיב:

    שמחתי על מה שכתבת על נעם הלפר, לפני איזה שנה ראיתי את קיצו יחד עם עוד אמנים בצוללת בירושלים(צילמו איזה תכנית לערוץ הראשון) ונעם שר שם איזה שיר בסוף וזה היה אחד הדברים החזקים והמרגשים ששמעתי, זה היה נראה שנעם בעצמו נכנס לאיזה אקסטזה מאז אני מתגעגעת לשמוע אותו שר, תודה על הלינק, אני מחזיקה לו אצבעות שהנבואות שלך לגביו יתגשמו

  14. הילה הגיב:

    עוד אתר הזמנת ספרים מעולה – betterworldbooks.com
    רוב המשלוחים חינם, יש גם משומשים, והכסף הולך למטרה טובה

  15. בן הגיב:

    יש מכות?
    וורן אליס טוען ש- 90% מהתוצרים של כל ז'אנר תרבותי הם חרא.
    לדעתי האמירה הזו מאופקת מאוד, ולא רק בהקשר של מוזיקה מזרחית עכשווית (אך בהכרח גם בה).

  16. ציון הגיב:

    העולם הערב לא צלח את הזמן, וגם לא את הרגע.

    רק מי שמחשיב עצמו וינטאג' מעודכן, יחזיק מהם.
    מאוד מאוד לא רלוונטיים.

    הומור אינדי שכזה.

    דלוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *