12 בפברואר 2011

עונג שבת: לצעוק ולנפנף בידיים

  1. כשהם פרצו ב-2001, פיהקתי. כשהוכתרו כלהקה שהחייתה את הרוק, הרמתי גבה. כשנישאו על כפיים כאחת הלהקות החשובות של העשור, גיחכתי. אבל בסוף התאהבתי. נדרשו לי שלושה אלבומים כדי להתחיל לאהוב שירים של The Strokes, ובסוף זה קרה. אני עדיין מתכחש להאלהה שהתחילה בתקשורת הניו-יורקית ושכנעה יותר מדי אנשים שהרוק היה רדום\מת בשנים הספורות שלפני אלבומם הראשון (הם לא שמעו מוזיקה מבריטניה? וייט סטרייפס? מודסט מאוס?), ושהסטרוקס הם המשיח עם גיטרה ביד. זו תפיסה תקשורתית שטחית ואופנתית בלבד. הרוק נתן בראש לפני הסטרוקס כמו שהוא נתן בראש לפני שנירוונה פרצו עשור קודם לכן. ההחייאה היחידה שהתרחשה היא של עיתונאים שנזכרו שהגיע הזמן להחזיר את הרוק ל"אופנה", ויצרו גל גדול (שאף על פי שהוא נולד מהייפ, הוא גם הביא ללא מעט תוצאות חיוביות). מה שכן, הסטרוקס גרמו לרוק להישמע שוב effortless, פחות כבד מרוב משמעות ויותר קליל מרוב מגניבות, וכפועל יוצא מכך הוא הפך שוב "קול" לניורקרים קרי מבט עם סיגריה בזווית ולו ריד בחלומות, ולאלה ברחבי העולם השואפים להיות ניורקרים אדישים. אין בכל דברי הכפירה שלי כדי לומר שמדובר בלהקה רעה או אפילו משעממת – חלילה. אני פשוט חושב שעשו ממנה הרבה, הרבה יותר ממה שהיא. עכשיו היא חוזרת עם אלבום חדש, ראשון מזה חמש שנים, והסינגל הראשון "Under cover of darkness" היה יכול להיות בקלות בי-סייד לסינגל מ-Is this it. כמסורת הסטרוקס הוא חסכוני, ממכר, וחשוב מכל: מביא את הגוף לכדי שמחה תוך אקורדים ספורים. [מפ3]
  2. כבר שנים אני משתעשע ברעיון לפתוח בלוג שיסקור ויבקר עטיפות אלבומים ישראליות, חדשות וישנות, קלאסיות ונידחות, מרהיבות ואיומות. ואני שמח שלא יצא לי להוציא את הרעיון לפועל, כי בלוגר ישראלי חדש פתח בלוג כזה בדיוק, שנקרא סיפור, כיסוי. הוא מגדיל לעשות ולא רק סוקר אלא גם משוחח עם המוזיקאים ומעצבי העטיפה. בינתיים התפרסמו שם פוסטים מרתקים על אלבומים של ג'ירפות, דניאלה ספקטור, עמית ארז, וירצברג וגלבץ, וארז לב ארי. להוסיף ל-RSS, ומהר. [עברית]
  3. פרופסור מיכאל הרסגור, ההיסטוריון המבריק שלשמוע אותו כל שבוע בגלי צה"ל היה תענוג אדיר למוח ולאוזן, הלך השבוע לעולמו. פנו לעצמכם שעה היסטורית בסוף השבוע הזה לקרוא את הראיון שנתן לאביבה לורי ב"הארץ" בסוף 2009, והאזינו לכמה מהתכניות האחרונות שלו שהוקלטו לפני מותו. תהיה זו מחווה ראויה מצד גלי צה"ל אם יחליטו לפרסם באתר או ב-iCast מבחר גדול יותר מתכניותיו בשלושים השנים האחרונות. במוצ"ש, ב-19:30, ישדר הערוץ הראשון את הפרק של "לגעת ברוח" של יואב גינאי בו התראיין בהרחבה הרסגור. הוא באמת היה איש ענק, איש רוח וידע שהשפיע מהמומחיות שלו על המוני אנשים, קירב אליהם את ההיסטוריה והחיה אותה. עצוב לשמוע על מותו, אבל זו דרכו של עולם. [עברית]
  4. אם לא נכנסתם לכאן במהלך השבוע, אולי פספסתם את רשימת 10 האלבומים הישראליים שאני הכי מחכה להם ב-2011. שווה מאוד לקרוא גם את התגובות. [עברית]

  5. מימין: דיגיטל_מי, יהוא ירון, רייסקינדר איור: יוני בן חורין

  6. אין לי מושג מי זה יוני בן חורין, שכותב בוואלה טור שבועי עם רישומיו ורשמיו, אבל הוא מעולה. דווקא הטקסטים שלו, שאמורים ללוות את האיור השבועי, הם המנה העיקרית מבחינתי. בטורו השבוע הוא כותב על יהוא ירון, דיגיטל_מי ורייסקינדר בכנות פשוטה ומדויקת. אהבתי במיוחד עם שני משפטים שהוא כתב על רייסקינדר: "יודעי דבר אומרים עליו שהוא היה יכול להיות נביא של דור, אם רק היה כאן איזה דור להתנבא עליו (…) . מי שיבקר בהופעות שלו בתל אביב, יתקשה להבין אם רייסקינדר הוא ראש הממשלה של ההיפסטרים או דווקא מבקר המדינה שלהם". אבחנות נהדרות על אחד האמנים הכי מעניינים שפועלים היום בארץ. [עברית]
  7. הקליפ החדש של The Rural Alberta Advantage הוא ביטוי שנון למחשבות, לפנטזיות ולהרהורים של קהל קבוע בהופעות – חנון האינדי המעריץ מחד, והמעריצה המפנטזת מאידך. השיר מוצלח בפני עצמו, אבל הקליפ כל כך מצחיק בעיניי, שבקושי שמתי לב לשיר. [טיוב]
  8. [תודה ליואל הגואל] והאלבום החדש של The Rural Alberta Advantage כבר ניתן להאזנה מלאה באתר של CBC, שזה כמו BBC אבל הרבה יותר קנדי. שימו לב שאתם לוחצים על הסטרים בצד ימין, אחרת פשוט תשמעו את הרדיו (שזה לא רע בלי קשר). [סטרים]
  9. [תודה לזהר] התרשמתי כשזהר סיפרה לי על Google Art Project, שמשתמש בטכנולוגיה של גוגל מפות כדי להציע לנו ביקור וירטואלי חינמי במוזיאונים הטובים בעולם, פלוס צפייה ברזולוציה מרהיבה ביצירות האמנות שמוצגות בהן, עד הסדקים הדקיקים בצבע של ואן גוך. אבל באמת התרגשתי, אנחת פליאה והכל, כשהגעתי לחדר של בוטיצ'לי בגלריה אופיצי בפירנצה, בו הייתי לפני שלוש שנים ולא רציתי לצאת ממנו לעולם. הנה חזרתי לבקר. [פלאש]
  10. עוד קליפ מצחיק במיוחד שיצא השבוע הוא "Moves" של The new poenographers, שמדמה טריילר ארוך לביופיק מופרך על קריירת הלהקה, וכולל אורחים נהדרים כמו פול ראד וביל היידר (בטריילר שלפני הטריילר), ג'ון הודג'מן מהדיילי שואו, דונלד גלובר מ"קומיוניטי", טד ליאו ועוד. [טיוב]
  11. ומה אתם יודעים – ממש באותו שבוע מוציאים The Black Keys [שמישהו יביא אותם כבר לארץ!] קליפ חדש לשיר המנצח "Howlin' for you", ולא רק שהוא ערוך כטריילר לסרט בי-מובי עסיסי, עם הפתיח הירוק והוואן-ליינרים המביכים והכל, הוא אפילו מוצג ב-IMDB כטריילר לסרט רשמי (ששמו כשם השיר). אצלם מתארחים טרישיה הלפר (הסיילונית הלוהטת מבאטלסטאר גלקטיקה), ושחקנים מ"דמדומים", "המסור", ועוד. זה קרב צמוד, צמוד מאוד בין הקליפ של הקיז לזה של הפורנוגרפרז. מי לדעתכם מנצח? [וידאו]

  12. כרית? מי צריך כרית?

  13. הופתעתי והסתקרנתי לשמוע שאת "Gone baby, don't be long", הקליפ החדש של אריקה באדו ביים Flying lotus. יהיה מדהים אם הוא יפיק לה את האלבום הבא. [וימאו]
  14. Stars התארחו בסשן הווידאו הספונטני של La blogotheque! [וידאו]
  15. חג שמח, חג שמח! האלבום החדש של פי-ג'יי הארווי מוזרם במלואו ב-NPR, ומבחינתי היום בו זה התפרסם היה יום חג לכל דבר. התרגשתי, יצאתי במחולות, זבחתי זבח לעולה. טוב, אולי רק התרגשתי. התרגשתי ושמעתי את האלבום בלופ במשך שבוע. אם יש מוח בקודקודכם, האזינו לאלבום הזה. חובבי פי-ג'יי שדיברתי איתם מאוהבים בו, ואפילו אנשים שלא אהבו את פי-ג'יי עד עכשיו נדלקו על האלבום החזק הזה. [סטרים]
  16. שימו תזכורת בפלאפון: ביום שני הקרוב בשעה 22:00, תעביר פי-ג'יי הארווי הופעה שלמה שלה מפריז. תוכלו לצפות בהופעה בחינם לגמרי באתר של הארווי, באתר של ערוץ arte, או באתר deezer, שאני מודה ששכחתי שהוא קיים עד עכשיו. [אנגלית; צרפתית]
  17. ג'ים ג'יימס (הסולן של My morning jacket) ו-M. Ward אוהבים לעשות דברים ביחד: לנגן, לשיר, להופיע… וגם לאכול קרם ברולה, כמובן. את האחרון הם כל כך אוהבים, שעד שהם פתחו בלוג משותף לקול צהלתם הקולקטיבי של מעריציהם, הם הקדישו את כולו לביקורות על קרם ברולה שהם אכלו במקומות שונים. הקרם ברולוג שלהם לא מכיל, בינתיים, אף מילה על מוזיקה. [אנגלית]
  18. [ויה ויה] ניקולס פלטון, מומחה לייצוג ויזואלי של מידע, מפרסם מדי שנה "דו"ח שנתי", העוסק בכל פעם בנושא אחר, חוקר אותו ומציג את תוצאותיו (שאינן תמיד מדידות) בצורת סדרת אינפוגרפיקות מרתקות ומעוצבות לעילא. הדו"ח השנתי של 2010 מתעד את חיי אביו, שמת בסוף אותה שנה, ומדובר ביצירה לירית, נוגעת ומפתיעה בכוחה, למרות שעל פניו מדובר רק בקווים ומספרים. עצם הליקוט, הניתוח, הקיטלוג והרישום של אלפי רסיסי תיעוד מכל שנות חייו של האב הם מפגני האהבה היפים שמסתתרים מאחורי הייצוג הקר והנקי. [אנגלית]
  19. אסף שגיא מראיין בוויינט את יוצרי קומיקס הרשת המוצלח Hipster Hitler, שאני מודה שמצחיק אותי פחות ככל שהוא נמשך. [עברית]
  20. "A better man" הוא שיר חדש נוסף מתוך האלבום המתקרב של הקולקטיב! כקודמו, "Whiskey eyes", גם הוא ניתן להאזנה חופשית בבנדקאמפ, ולטעמי הוא שיר טוב אף יותר. [בנדקאמפ]
  21. צחקתי מאוד כששמעתי את זה בהופעה, וצחקתי שוב כשזה עלה לרשת: קוביאשי פורצלן מלווים את שירה ז' כרמל בגרסה העברית הנהדרת שלה ל-"Independent woman" של Destiny's child. תודו שלא חשבתם שתראו את המילים דסטיני'ז צ'יילד בעונג שבת. [בנדקאמפ]
  22. [תודה לגיל] איך להימנע מצפייה בסרטים מחורבנים בעזרת כלל אצבע פשוט אחד. [תמונה, אנגלית]
  23. לכבוד חשיפת תמונת העטיפה הכה-משעממת לאלבום החדש של בריטני ספירס, The awl חוזרים לבדוק את הדבר הכי עלוב בספירס: עטיפות האלבומים הקודמים שלה. [אנגלית]
  24. אמרי מחסר תרבות פצח בפרויקט הפלייליסט שאינו נגמר, ואף על פי שאני בטוח שייגמר (בדיוק כמו שיש כתוביות בסוף "הסיפור שאינו נגמר"), יש כאן פוטנציאל נהדר. מדי יום יפרסם אמרי שיר נוסף מההצעות שלכם, בתקווה שיתחבר טוב לשיר שלפניו. מתי זה ייגמר? זו שאלה פחות מעניינת. בינתיים יש שני שירים מצוינים. [עברית, סטרים]
  25. [ויה ויה] בדרך כלל אני לא מוצא את עצמי מזדהה או מהנהן כשאני קורא טקסטים של אלון עידן, אבל הטור שלו, "אלדד קובלנץ: אדם ללא תוכן", על האיש שהפך את גלגלצ למפלצת, הוא טור מרתק. אני לא מכיר את קובלנץ ומעולם לא פגשתי אותו, אבל הדברים שהוא אומר בראיון המסוקר מציגים אותו בדיוק כמו שכל שונאיו ניסו להציג אותו תמיד. הפרשנות של עידן מצוינת (אם כי אני עדיין לא מבין למה הוא מתעקש למספר פקאות). עכשיו שמישהו יסביר לי למה, לעזאזל, קובלנץ מצולם ב-7 לילות מחזיק 4 משולשי פיצה. מה זה אמור להעביר? [עברית]

  26. בתמונה: עיתונאי רציני

  27. ביוטיוב אפשר לצפות בפרק המלא של ת'רו עם המתנחלים הישראלים. עדיין לא צפיתי ביותר מכמה דקות, אבל אני מתכוון לפנות שעה בשבת. זו צפייה מעניינת באופן עקרוני: גם לראות איך ת'רו, זר בכל מקום, מתייחס למקום ולמציאות שאנחנו חיים בה מדי יום, וגם לנסות לראות איך המציאות הזו נראית מבחוץ ולא מבפנים. [טיוב]
  28. סטרים מלא גם לאלבום החדש של The Streets, יו. עדיין ה-bloke הרגיל הכי בלתי רגיל, למרות שיש לו פה כמה רגעים של הלוואי-והייתי-אמינם-הבריטי. [סאונדקלאוד]
  29. מדהים איך אפשר לשמוח כל כך, משיר שמכניס אותך לדיכאון. אבל ככה זה כשאחת הלהקות האהובות עליי, Okkervil River, מוציאה שיר חדש, "Mermaid", מתוך האלבום הבא, ועושה אותו עצוב כמו שהיא יודעת. [סטרים]
  30. אני מודה שלו הייתם מבקשים ממני לערוך רשימה של חמישים שירים שג'יימס בלייק עשוי להקליט להם קאבר, "A case of you" של ג'וני מיטשל לא היה נמצא בה. ועם זאת, בלייק הוא בחור מפתיע. [סטרים, מפ3]
  31. סם בים מ-Iron & Wine מנגן ללה בלוגוטק את "Tree by the river", שיר הסיום של העונג הקודם, שעדיין מהדהד בחדרי לבי. מי ששמע את האלבום החדש והצטער שהוא לא נשמע כמו האלבומים הראשונים והאינטימיים שלו, ימצא פה נחמה. [וימאו]
  32. The dears הקנדיים נותנים להאזנה את האלבום החדש שלהם, Degenaration street. [סאונדקלאוד]
  33. הסיוט הגדול ביותר של האדם המודרני בחברה הקפיטליסטית אינה איבוד זהותו להמון חסר הפנים, או הפיכתו לבורג במכונה התעשייתית. כל אלה שטויות, נראה אתכם מתנתקים מספק תקשורת בלי שתיגררו לסחבת וניירת שתגרום לכם לתלוש את שערותיכם (וזה במקרה הטוב). השבוע הושק נתק, אתר שמפשט את תהליך ההתנתקות מחברות סלולר, טלוויזיה ואינטרנט. כל החברות האלו מחויבות על פי חוק לנתק אתכם מהשירות תוך 3 ימים מקבלת פקס עם כל הפרטים הדרושים, או שתחוייב לשלם לכם פיצויים של עד 10,000 ש"ח. האתר הזה לא המציא את הגלגל, כי החוק קיים והטפסים הרלוונטיים נגישים לכל אדם עם אינטרנט, אבל הוא כן שימן את ציר הגלגל הזה כך שיתגלגל מהר מאי פעם. תוך שלושים שניות תוכלו לסיים את התהליך ולהיות פטורים מעונשו של זה. הללויה! [עברית]
  34. אל תאמינו לכותרת השיר החדש של טליה אליאב, "לא להקשיב", והקשיבו לו. הוא מצוין. [סטרים]
  35. הסטריפ החדש של אסף חנוכה ב"ריאליסט", עליו ועל אחיו התאום, הוא מהיפים ביותר שלו. [קומיקס, עברית, אנגלית]
  36. אי שם נמצא השבוע מכתב שכתב ב-1984 נער בן 15 מוושינגטון ללהקה שהוא אוהב. לא הייתם שומעים על זה אלמלא היה מדובר בדייב גרוהל, שביקש מלהקת Aerobic death (שם גדול, תכל'ס) לשלוח שירים לקלטת אוסף שהוא ערך ותכנן למכור בהופעות בעיר. זה נהדר לראות איך עבדו תנועות עצמאיות לפני האינטרנט, ולחשוב כמה זה קל היום. [אנגלית]
  37. מגזין תרבות הילדים המעולה "הפנקס" משתף פעולה עם הוצאת הקיבוץ המאוחד, לתחרות איורים עם פרסים יפים (כסף, וגם ספרים שווים). כולם מוזמנים, והמאיירים מתבקשים לשלוח איור חדש לסצינה ספציפית מתוך "ויהי ערב". העובדה שהאיור לא חייב להיות חלק מרצף האיורים או הסיפור, ולא חייב לפנות דווקא לילדים, משחררת את המאיירים ומזמינה פרשנויות חופשיות ומסקרנות מאוד. כל הציורים שישתתפו בתחרות יוצגו באתר, ואפשר לשלוח עד תחילת מרץ. [עברית]
  38. [תודה להילה] Yeah! סטרים מלא וחופשי ל-Dynamite steps, האלבום החדש של The twilight singers! באפריל הם פה, אז תתחילו ללמוד את המילים! [סטרים]
  39. אולי האמן שיצא הכי מנצח מ-2010, סופיאן סטיבנס, כשלקח דאבל עם ה-EP והאלבום החדש, מתראיין באריכות לפיצ'פורק. Give me a Sufjan Stevens afterworld, so I can sigh eternally. [אנגלית]
  40. "People's partay", שיר חדש ל-Danielson, המשפחה המוזיקלית-נוצרית-משוגעת מארה"ב, חבריו של ידידנו סופיאן. מזמן לא שמענו מהם, באמת. [מפ3]
  41. [תודה לשי] בלי ששמנו לב יצא גם אלבום חדש ל-Mogwai. ברולינג סטון מציעים סטרימינג מלא ל-Hardcore will never die, but you will. מוגוואי תמיד הסתדרו לי הכי טוב באוזן בימים גשומים או בלילות חמים. אני צריך לתפוס עוד יום גשם אחד ולשים את האלבום הזה בפול ווליום כדי לקלוט אותו כראוי. [סטרים]
  42. [תודה ליוני] תוך כדי האזנה קלה למוגוואי התחלתי לקרוא את המדריך: איך להקים להקת פוסט-רוק. [אנגלית]
  43. Yo la tengo החליטו לשחק קצת עם ההופעות שלהם, ובכל הופעה נותנים לצופה מהקהל לסובב את גלגל המזל, שיבחר לאן תמשיך ההופעה. בהופעה אחת הם הפסיקו את המופע ושיחזרו על הבמה פרק שלם של סיינפלד. מדהים איך איירה קפלן מזכיר את סיינפלד. [טיוב]
  44. [תודה לאביטלי] סנאי מנקה את עצמו, זה כל מה שמצולם בווידאו הקצרצר הזה. אבל כשהעדשה חדה, המצלמה מעולה והסלואו-מושן מרהיב, נוצר אחד מקטעי הווידאו הכי יפים שראיתי לאחרונה. אביטל מציינת שזה נראה כמו מחול מודרני. [טיוב, צפו ב-HD]
  45. freealbum[תודה לסגול 59] אם-סי הבית כותב: "הראפר האגדי Kool G Rap שפעיל מאמצע שנות השמונים והשפיע על ביגי, נאס, ג'יי-זי ופחות או יותר כל אמ.סי בז'אנר הגנגסטא ראפ, מגיש באתר שלו E.P מצויין להורדה חינם, לקראת אלבום חדש שמגיע בקרוב. חובה לכל מי שאוהב היפ הופ ניו יורקי קשוח ומלוכלך, עם טכניקה ליריקלית מתקדמת ופלואו שרבים ניסו לחקות אבל אף אחד עוד לא הצליח". [אנגלית]
  46. בן ודניאלה ספקטור נותנים להורדה חינמית את הסינגל "Cut it out". ב-16 בחודש הם בלבונטין 7 ביחד. [פורמט להורדה]
  47. Virtual Music מציגים אינפוגרפיקה של אתרי המוזיקה הכי פופולריים בארה"ב ב-2010, לפי מספר כניסות בחודש. מדהים לראות את הטבלה הצבעונית הראשונה, להרהר בה, ואז לגלול עוד קצת למטה ולהבין מה השטח האמיתי שתופסת כל הטבלה הזו לצד לווייתן הענק שטורף את כל שירותי המוזיקה ועדיין נשאר רעב (נו, תנחשו מי). שמחתי גם לגלות שפנדורה פופולרית בארה"ב בטירוף, ורק הולכת וגדלה. כן, NMC יונייטד, המבט השואל שלי מופנה אליכם. [אנגלית]

  48. (תצלום: גוני ריסקין)

  49. להופעת ההשקה של יהוא ירון בבארבי במוצ"ש הגעתי כשבטני מלאה חששות. הנה אמן ישראלי עצמאי שאני אוהב מאוד, ששיריו מרגשים אותי ובעיניי הוא משפריץ כישרון, עומד לעלות על הבמה להופעה שהיא הכרזתה של קפיצת מדרגה: הוצאתי אלבום, אני בבארבי, אני מוכן לקהל גדול יותר, בואו אליי. זו קפיצת מדרגה שקשה לעשות, אבל נראה שליהוא יש את היכולת – השירים שלו הם לא סטייל בלבד אלא מלאים בתוכן, והקהל שלו הולך אחריו באדיקות ואכן הולך וגדל – הבארבי היה די מפוצץ (אם כי חלקו התמלא בשולחנות ישיבה). גם שלישיית האורחים – רונה קינן, אביב גדג' ואורח ההפתעה שלומי שבן – גרמו לי לחשוש. אורחים כמעט תמיד מפרים רצף של הופעה. שוברים את האנרגיה או הקו המחבר שנבנה בעדינות. גם הסאונד בבארבי לא תמיד מזהיר. החששות היו מרובים.
    כמה שירים לתוך המופע, הן התפוגגו לחלוטין. אם לצטט את אחד מחבריי, ההופעה הזאת הייתה טובה באופן מגוחך. באתי מוכן לאכזבה אפשרית, ויצאתי בתחושת התעלות – לא רק כמאזין שמתרגש מהשירים האלה וצועק אותם מהשורה השלישית באמצע, אלא גם כמישהו שמביט קצת מהצד על הופעות כדי לראות איך הן נבנות. היה פה סטליסט מבריק, שהצליח לשלב את האורחים ואת השירים ה"זרים" שלהם בצורה חלקה לגמרי לתוך המופע, הן מוזיקלית והן תמטית. "ערב לזכרי", "קסיוס" ו"הגולם" התחברו בצורה טבעית לגמרי עם שירי האלבום החדש של יהוא, ואיכשהו, תחושת תחנת הרכבת שמשרים אורחים רבים לא הורגשה, לפחות לא אצלי.
    אבל עד כאן הביקורת השקולה והמנתחת, שמשקלה פחות. המשקל הגדול היה אצלי בהרגשה, בבטן. ההתפרצות הגדולה לה חיכיתי, לצעוק את השירים הרועשים של יהוא עם קהל של מאות ולא של עשרות, לעצום עיניים ולשמוע את הקהל מהמהם יחד עם השירים השקטים. התוספת האחרונה של עידית מינצר על חצוצרה וקרן יער, וזוגתו של יהוא מירב שחם על חליל צד וקולות רקע עושה פלאים לשירים, ולא רק לשירים של יהוא – "הגולם" זכה להתקפת חצוצרה מתפרצת וקורעת-קרביים בסופו. יצאתי מההופעה הזו בתחושה שזו הייתה ההופעה הכי טובה של יהוא שראיתי (ורבות מהן היו מעולות), ואחת ההופעות הישראליות הטובות והמרגשות בהן הייתי אי פעם. וזה לא נאמר כמעריץ עיוור – באתי, כזכור, מוכן לאכזבה. עכשיו רק פברואר, אבל יש סיכוי גדול מאוד שבסוף השנה, נזכור את ההופעה הזו כהופעה הישראלית הגדולה של השנה. [עברית]
  50. בשנה שעברה קישרתי פה למיליון סיכומי עשור, והתעלמתי ככל שיכולתי מסיכומי העשור האישיים שלי. כלומר, לא ערכתי אותם כלל. לא ישבתי ובחרתי את האלבומים, השירים, הסרטים, הספרים, הקליפים. זו תקופה ארוכה ועשירה מדי, וזה נראה לי כמו מעשה מייגע וחסר טעם. לא ערכתי רשימה, לא צמצמתי, ויתרתי והתלבטתי, אבל אני יודע איזה אלבומים מהעשור הזה הולכים איתי עדיין וילכו איתי, כנראה, תמיד. אלה האלבומים שאני מחזיק קרוב ללב, חוזר אליהם פעם בכמה שבועות, מבקש אותם כשאני צריך מצפן שיזכיר לי לאן אני הולך. I'm wide awake, it's morning של Bright eyes הוא אחד האלבומים היחידים שאני מחזיק גם בדיסק וגם בתקליט, ואחד היחידים בבית שמתנגנים ברמקולים בסלון לפחות פעם בחודש, ואף פעם לא נמאסים עליי. עם כל התהפוכות שקורות מדרום, ועם החיפוש המתמיד הזה אחר רוגע נקי בבוקר קר של פברואר, אני לא יכול שלא לחזור אל "Old soul song (for the new world order)". יש לי כל כך הרבה לומר על אלבום המופת הזה, על הגיל הזה, על עכבר הכפר שמחפש את מקומו בעיר הגדולה, על הפוליטיקה והרומנטיקה שבו. אבל זה לא הזמן. בינתיים, רק תחבושת. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי! תעשו משהו שיפתיע את עצמכם. אין טוב מזה.

27 תגובות על “עונג שבת: לצעוק ולנפנף בידיים”

  1. איטם 46: האלבום החדש של קונור אוברסט עשה לי את זה לראשונה, ועכשיו אני מבין על מה אתה מדבר.
    שיר פתיחה: , יכול להיות שאתה הקשבת כל שנות התישעים לרדיוהאד, אבל המוסיקה הכי דומיננטית והמהפכה הכי גדולה של שנות התישעים היא דווקא הדאנס לצורתיו – זו התרומה העיקרית של העשור ההוא. ואני מאד מסכים עם אלה הטוענים שהרוקנרול הבסיסי שלהם עשה ריסט שהיה נחוץ כל-כך. הסטרוקס והווייט סטרייפס התחילו בערך באותו הזמן כך שהם אחראים באותה מידה לאותו ארוע.
    אייטם 2: הבלוג סיפור כיסוי נראה מעולה !

  2. מאת עמית:

    1. שמעתי בעצתך מלפני כמה ימים וקניתי את שילה פרבר שרה אלתרמן. ממליץ לכולם.

    2. בנאדם משקיע מזמנו ונכנס לאתר של אוקרביל לפני שנה וחצי, רושם את עצמו במיילינג ליסט, מקבל עדכון על האלבום של רוקי אנדרסון וכל מיני הופעות שלהם איתו.
    וברגע האמת? מה? שכחו אותי בבית.
    איזה אושר. גם אלבוו וגם אוקרביל בשנה אחת.
    וווו. הוווו.

    כל טוב.

  3. אייטם 23 על קובלץ מעולה. בתור אחד שממספר כל פיסקה אני מתפלא שאתה מתפלא :-)
    בכל מקרה קובלנץ באמת מוכיח את כל מה שחושבים עליו. כנראה שהוא התכונן לראיון ואמר לעצמו: איך אני יכול לצאת הכי זבל? ואמר את כל מה שצריך בשביל שזה יצא מדוייק.
    או שפשוט התשקורת הכינה לו מארב, פח-יקוש והוא נפל בו.
    מצד שני חייבים להודות בשלושה דברים:
    א. גלגל"צ השתפרו מאז שהוא עזב. זה עדין לחם שעשועים אבל הרבה יותר טוב.
    ב. מי שבאמת מחפש ורוצה לשמוע מוסיקה איכותית לא יכול לחפש את זה בתחנת הרדיו הכי פופולרית. זה חייב להיות
    ג. זה שהוא לא אחראי להצלחה של הזרם הים-תיכוני, לזרם השאנטי ולזרם המטאל – מוציא אותו זכאי מחמת הספק

  4. מאת ערן:

    וואחדה עונג שבת. סיפקת לי פה חומר קריאה איכותי במיוחד. תודה!

    לגבי פי ג'יי הארווי – הטקסט שלך קצת הציף אותי געגועים וציפיות – שכזבו מעט.

    קיוויתי למצוא משהו קצת בלתי אמצעי, כמו הראשונים שלה. אני כנראה תקוע בגעגועים שלי לפור-טראק דמוס וכל השאר שנשמעו גם הם מאוד לואו-טק. אבולוציה היא חשובה, אבל לפעמים אני מרגיש שהיא לוקחת עימה גם את נקודת החיבור הראשונית הזו שהיתה לנו עם יוצר מסוים, פיג'יי במקרה זה.

  5. מאת עדי ס.:

    אהבתי את הpoenographers מאייטם 9 (פורנוגרפים של אדגר אלן פו)
    בינתיים מוסרת את צחוקי המלא לאיך להיות כוכבת פוסט רוק
    והתפעמות עדינה מהקומיקס היפה של א. חנוכה שהבאת

  6. מאת איתי:

    כמה שזה קלישאתי לומר את זה קונור אוברסט באמת גאון.
    מבחינתי הוא נמצא ביחד עם דילן וכהן ברשימת האמנים היחידים שאני מכיר שמסוגלים להפוך לי את החיים בעזרת משפט אחד קולע.
    למרות שזה אלבום מצוין אני פחות מחובר לi'm wide awake וחושב שבlifted יש את השירים הכי טובים שלו כמו
    the big picture
    Method Acting
    Waste of Paint
    ויצירת המופת Let's Not Shit Ourselves.

    לפני שבועיים שלושה כתבת על זה שסם בים היה נחשב כמו ג'וני מיטשל או ניל יאנג אם הוא היה פועל בסבנטיז. ההצהרה הזאת תקפה גם על אוברסט לפי דעתי.

  7. מאת פשוט יעל:

    20. Challenge accepted
    http://celebs.icanhascheezburger.com/2011/02/07/funny-celebrity-pictures-untitled-3
    (כן, גם אני שונאת את הפרצופים המכוערים האלה שהפכו איכשהו למם, אבל הנקודה המרכזית בעינה עומדת: לכל כלל יש יוצאים מן הכלל.)

  8. מאת יעל ר.:

    גם אני חששתי להתאכזב מההופעה של יהוא, ובכניסה לבארבי כמות הקהל והגודל של המקום (התקרה היתה גבוהה מדי מכדי שיהוא יישען עליה!) הגבירה את החשש – אבל היה נפלא, פשוט נפלא.

    לגבי קובלנץ, אהבתי והנהנתי בהסכמה לכתבה, אבל יש לי הערה קטנה: הוא כותב שקובלנץ חשב שהקהל הוא ילד, שאפשר להרדים אותו ולאלף אותו. העניין הוא שלמרבה הצער, קובלנץ די צדק בכך. על זאת יעידו אחוזי ההאזנה הגבוהים (גם כיום כשהתחנה אולי פחות איומה, אבל עדיין בלתי נסבלת לטעמי), ההשטחה והצמצום של מה שנכנס למיינסטרים, והעובדה שכבר שנים בגל"צ מתקשים למצוא מתגייסים בעלי ידע מוזיקלי רחב מספיק – כי כולם גדלו על עשור וחצי של טמטום מוח גלגלצי.

    ובלוג העטיפות נראה מרתק, תודה על הלינק.

  9. מאת גיאחה:

    אייל – הסטרוקס הוציאו את אלבום הבכורה שלהם ב-2001. הסטרייפס הוציאו באותה השנה כבר את האלבום השלישי.
    לגבי מספור הפסקאות – חייכתי :) אבל אצלי כל מספר עוסק בנושא אחר. עידן כותב טור רציף, המשכי, אבל ממספר כל פסקה למרות שהיא המשך ישיר של הקודמת.

    ערן – אני מבין את כוונתך. אבל אני חייב להודות שעד כמה שאני אוהב את הארווי של שני האלבומים הראשונים (והדמואים, אגב, שמעת את Dry demoes?), הם כבר יצאו ויש לנו אותם לנצח. עשרים שנה אחרי, אני חושב שהייתי מתאכזב לו הייתי מקבל עוד מזה.

    איתי – מסכים איתך, לו אוברסט היה פועל לפני ארבעים שנה, הוא היה היום אבן דרך בתרבות האמריקאית. לגבי ליפטד – זה כנראה ויכוח שיינטש לעד בין אנשים שנשבעים בשמו לאנשים שנשבעים בשם Wide awake… אני מאמין שזה קשור לאיזה אלבום שמעת קודם.

  10. יעל ר. – זה לא שגלגל"צ מתקשה למצוא מתגייסים בעלי ידע מוזיקלי, זה יותר העובדה שמסכת הפרוטקציות בתחנה רק התעצמה עם השנים ובמיוחד בעשור האחרון, עד כדי כך שכמעט ולא נותר מקום פנוי למתגייסים עם יכולת טבעית להיות במקום כזה.

  11. מאת מיס בוז'רסקי:

    עשית לי את השבוע. אתה יודע למה.

  12. מאת מאיה:

    ברור שהבלק-קיז לקחו את התחרות הזו בגדול :)
    וחוץ מזה – גם העבודה של אסף חנוכה, וגם של אחיו וגם של אשתו פשוט מקסימה. אשכרה ישבתי עכשיו על הפורטפוליו של שלושתם. יפיפה.

  13. 23. יכול להיות שקובלנץ צולם עם פיצה- כי גלגל"צ שלו הייתה כמו פיצה- כולם רוצים לאכול אבל על כל משולש אחרי השני (או השלישי) אתה מצטער…

    26. עצוב עצוב עצוב ויפה כהוגן !

  14. מאת רונן:

    מסכים עם ערן, האלבום החדש אכזב אותי.
    אין בו את היצריות המתפרצת ולא הרכות הכובשת.
    אומנם בלחזור על אותו שטנץ שוב ושוב (ראה Bell & Sebastian אותם פעם כה אהבתי)
    אין כל עניין. אך שינוי למען שינוי איינו מעניין במיוחד אם הבחירה היא במשהו חלבי.

    כל האמור לעיל הוא לאחר שמיעה אחת, יתכן ולאחר שאשתווה לגיא במספר השמיעות
    אשתווה לו גם בדיעותי (אני יותר סקפטי לגבי סיכויי טקטיקה זאת להצליך עם ה strokes)

  15. מאת ערן:

    DRY DEMOS? איפה אפשר לשים את ידיי על זה?

    • מאת גיאחה:

      ערן – אני מניח שברשתות השיתוף הקרובות למקלדתך. ככל הידוע לי זה יצא כוויניל נוסף ביחד עם חלק מההדפסות של האלבום הראשון, במהדורה של 5000 עותקים על התקליט הנוסף כתוב Demonstration, והוא מכיל את כל שירי האלבום בגרסאות הדמו שלהן. אני לא חושב שזה יצא אי פעם בדיסק.
      אם תחפש ולא תמצא, כתוב לי מייל. חבר שמחזיק בוויניל המקורי הוריד לי את זה פעם לדיסק.

  16. מאת ערן (אחר):

    הידיעה הכי משמחת מבחינתי בפוסט הזה התגלתה כמטעה…בקשר לאייטם #7, מה שדלף הוא רק שיר אחד חדש של RAA, שאר השירים שם הם של אלבום הבכורה הכל כך מצוין שלהם, האלבום הקודם שלהם.
    ועדיין – התרגשתי להקשיב לאלבום הזה אחרי ששנה לא שמעתי אותו. ונדמה לי – שכבר שנה לא שמעתי משהו כל כך טוב…

  17. מאת סופיה:

    היי גיא-חגיגה, חיי וקיים, טוב, מספיק עם זה!
    אף פעם לא הגבתי פה אבל נראה לי מן הראוי לפחות להודות לך על כל הגודיז האלה שאתה שולח כל שבוע. איכשהו הצלחתי להתמכר בזכותך ל"פשוט" (תמיד על סכינים!!! כמה אדיר) ולהירושימה של הספקטורית המתוקה ואני בכלל לא שועת מוסיקה ישראלית בדר"כ! בתור אחת שיכולה לחיות על דיאטת טום וייטס (המאוחרים!) לנצח נצחים אני שמחה שאתה מזכיר לי אהוביי נפש נוספים כמו איירון אנד יין ופולי ג'ין המהממת! אגב, ראית גם את הקליפ החדש שלה? אותי הוא הקסים, לא יודעת למה, אולי התגעגעתי. ובאותו אתר תוכל למצוא ראיונות מצולמים שלה עם ריח של חלה טריה :)
    קלינק – http://www.nme.com/nme-video/pj-harvey—the-words-that-maketh-murder/782760948001

  18. מאת סופיה:

    איזה כיף, פעם שעברה קיבלתי משבצת צבעונית! הלוואי ועכשיו ייצא לי לבן (זה כמו מרשמלו פה :) בכל אופן, עמ"נ לגמול לך על עבודתך היפה וגם סתם לשעשע קצת את החבריה הנה 2 לינקים מהאוסף האחרון שלי:
    התחביב הכי כייייפי בעולם
    http://www.youtube.com/watch?v=hlczxXqez-Y
    והעבודה הכי משעממת ושיגרתית בעולם
    http://www.liveleak.com/mp53/player.swf?config=http%3A%2F%2Fwww.liveleak.com%2Fmp53%2Fplayer_config.php%3Ftoken%3D07b_1284580365%26embed%3D1
    אנג'וי

  19. מאת אורי קלר:

    נראה שהאתר "נתק" קרס. תאגידי התקשורת עשו יד אחת להפיל אותו? אולי דווקא שילמו לו כדי לסגור? באופן כללי אין במדינת ישראל מספיק תיאוריות קונספירציה..

  20. מאת brownies:

    טוב, 14 לשוניות גדושות וטעימות מחכות לי. אני די בטוחה שהייתי צריכה לעשות משהו יעיל יותר. נו שוין. תודה!

  21. מאת בן:

    ברור שה- BLACK KEYS לוקחים. גם בשיר.

  22. מאת nakamir:

    משהו לא מסתדר לי עם אלדד קובלנץ. אני זוכר במעומעם איזה ראיון עם קוואמי או עם קוטנר או משהו כזה שטענו שם שהטעם האישי שלו הוא דווקא די איכותי, ושבאיזשהו שלב הוא פשוט החליט לשים אותו בצד.
    אגב, אם זה נכון זה לא מנקה אותו מכלום, אלא להיפך. חובב מוזיקה שבוחר דווקא בשימוש קלוקל במוזיקה כדי להרוויח כסף או לקבל רייטינג זה יותר גרוע מאיש שאין לו סנטימנטים למוזיקה (איש בלי תוכן) שמשתמש בה למטרותיו הנלוזות. ארז טל כל הזמן קופץ לראש. גם במאמר וגם בערך על גלגלצ בוויקיפדיה הוא מוזכר שוב ושוב כסוג של מנטור של קובלנץ. הכשרון ובעיקר המרירות כנראה משותפים.

  23. מאת Oki:

    קטנוניות היא תכונה מעצבנת… אבל רק בשביל הדיוק, מוזיאון האופיצי נמצא בפירנצה

  24. מאת משה:

    אם אתה רוצה להיות יותר מדויק הוא נמצא ברחוב פיאצלה דליי אופיצי.

  25. מאת אוריה:

    3. יהי זיכרו ברוך.

    8. אם אתם רוצים לראות אמנות: http://tinyurl.com/5vq5o3q

    16. מרגש. אבא שלו, איפה שהוא לא נמצא, יכול להיות גאה בעצמו.

    23. וווואאאאאאאהההההה… אמא, למה לאנשים יש טעם מוזיקלי אחר? למה לא כולם אוהבים את המוזיקה שאני אוהב? למה יש להם הרגלי האזנה אחרים?
    למה לא משדרים מוזיקה שאנחנו (האליטה האיכותית) אוהבים? במקום זה משדרים זבל ל*הם* – ההמון הטיפש, שכמובן אין לו טעם משלו ואינו מסוגל לחשוב לבד.

    חבל שאנחנו עדיין חיים ב-92 ואין אינטרנט, אחרת היינו יכולים להוריד איזה מוזיקה שאנחנו רוצים. טוב, אנחנו הולכים לבכות בפינה (של הבלוג).

    24. רואים רק לפי המשקפיים שלואי אנטישמי. בכל זאת, מלך לא קטן.

    38. לא מת על mogwai, אבל חייבים לתת להם קרדיט על בחירת שמות מוצלחת לשירים / אלבומים.

    45. כל כך הרבה אוננות טקסטואלית.. לא קראתי עד הסוף.

    46. שני האלבומים הראשונים היו מאוד מוצלחים, והיה נחמד לראות איך הוא יצר בהם את הקאריקטורה המודעת לעצמה של זמר-מבצע טראגי.
    אח"כ הוא הוציא עוד טונות של חומר זהה לחלוטין ומיחזר את השטיק. אז כן, זה עדיין כותב טוב, אבל מבחינה אמנותית ומוזיקאלית זה זבל רדוד למדיי.

  26. מאת נעמה:

    לצערי, היפסטר היטלר נהיה ממש מעיק כבר. בדיחות על היפסטרים בכלל ממצות את עצמן די מהר. לפחות החולצות עדיין מצחיקות. כרגע אני צוחקת מהיפסטר אריאל (אין כמו בדיחות דיסני): http://fuckyeahhipsterariel.tumblr.com/
    זה ההיי-לייט: http://s-ak.buzzfed.com/static/enhanced/terminal01/2011/2/8/14/enhanced-buzz-9718-1297193843-33.jpg
    וברוב המצב- יש גם טאמבלר על היפסטרי ת'חריר http://tahrirhipsters.tumblr.com/

    לגבי קובלנץ- הפיצות אמורות להיות קלפים..? מה הדבר הזה?!

כתיבת תגובה