16 באוקטובר 2010

עונג שבת: מה קרה לחלום הנעורים

"אנשים הם הרבה יותר מורכבים ממה שהם שומעים, אוכלים, שותים, קוראים או צופים בו" – בריאן לי או'מאלי, מחבר "סקוט פילגרים"

עונג גדוש במיוחד השבוע, אחרי שתי שבתות נטולות פוסט. כבר לפנות בוקר וממש אין לי כוח להתחיל לחפש עכשיו תמונות, שזה תמיד השלב האחרון בעריכת העונג. אז עונג נטול תמונות בינתיים, ואולי במהלך השבת אוסיף תמונות. הצעות לתמונות רלוונטיות (בדמות לינקים בתגובות) ישמחו את לבי מאוד.

  1. אני לא מאמין למי שלא מאמין בצירופי מקרים. אין דבר יפה, מעורר פליאה והשראה מצירופי מקרים. לפני כמעט עשור ישבתי בדירה של חבר. שתינו שוקו ועישנו סיגריות, ועברתי לו על הדיסקים. שלפתי אחד ושאלתי מה זה, והוא אמר אה, זה דיסק שפעם הייתי שומע ואני כבר לא שומע יותר. רוצה? קח אותו, שלך. מיד לקחתי. שאני אגיד לא לדיסק בחינם? חלילה. לקחתי ושמעתי, אבל בכלל לא נהניתי. לאוזניי מודל תחילת העשור זה היה בלגן מדי, פרוע מדי, אגרסיבי מדי. תנו לי קצת רדיוהד ואביתר בנאי ואני מבסוט חלאס. וכך הנחתי בצד את Now I got worry של Jon Spencer blues explosion, אחד ההרכבים עם השם הכי קולע ומדויק שאי פעם קמו. ברבות השנים גם אני העברתי את הדיסק הזה הלאה, אחרי שלא שמעתי אותו יותר מפעמיים. והנה לפני מספר שבועות נסעתי צפונה עם חבר אחר לגמרי, שהביא דיסקים לדרך. אחד מהם היה אלבום שלא הכרתי של אותו פיצוץ בלוז ג'ון ספנסרי. עכשיו, אחרי שהטעם המוזיקלי שלי הספיק לחפור אחורה ולדהור קדימה ולהתרחב לכל הכיוונים, נדלקתי. כשחזרתי הביתה הורדתי את אותו הדיסק שהיה לי פעם, בלי לדעת בכלל שזה אותו הדיסק, סתם הורדתי מה שמצאתי. וטחנתי את האלבום הזה. את השיר שהכי אהבתי, "Wail", צרבתי על דיסק עם עוד כמה שירים, כדי לשדר ב"תדר". והנה לפני שיצאתי לאינדיגנב ביקש ממני מתן להביא דיסקים שהכנתי לתכנית המשותפת שלנו ב"תדר", כי אין מספיק מוזיקה להשמיע בין ההופעות. אז הבאתי. ודווקא הדיסק עם "Wail" נשאר איכשהו באוטו, והצטערתי על כך נורא, כי ממש חיכיתי לשמוע את השיר הזה מתפוצץ פתאום בין ההופעות בחגיגה המדברית המשחררת הזו. ולפתע, רגע לפני ההופעה של טל כהן-שלו, אם אני לא טועה, פרצו הרמקולים הנגביים בריף החביב עליי בחודש האחרון, וגרמו לי לקפץ כמו מטורף בזמן שכולם הלכו לשתות בירה. השיר ששכחתי באוטו הגיע בכל זאת, מה הסיכויים? אני מניח שהתודה מגיעה לאביב מארק. אני לא מתווכח עם צירופי מקרים, בטח לא כשהם פועלים לטובתי. אחרי שוויתרתי על השיר פעם אחת בבורותי, אני לא מתכוון להרפות ממנו עכשיו, כשהוא הגיע שוב לחיי. רק תעשו לי טובה: תגבירו. מלא. [מפ3]
  2. עכשיו זה רשמי: מארק לנאגן ואיזובל קמפבל מגיעים להופעה אחת בישראל, ב-14 בדצמבר, בבארבי תל אביב. איזה יופי! הצמד הספיק להוציא כבר שלושה אלבומים, והחדש ביניהם, Hawk, נשמע בינתיים על הכיפאק. כרטיסים כבר נמכרים כאן. [עברית]
  3. Tindersticks מגיעים גם הם להרטיט את קירות הבארבי (מה נסגר עם כל ההופעות השקטות האלה בבארבי? אין אולם ישיבה עם סאונד טוב בארץ שמספיק לכמות הקהל הזו?), ב-1 בדצמבר. [עברית]
  4. אני נהנה בצורה כמעט לא מתקבלת על הדעת מ"חסר תרבות", בלוג התרבות החדש של הקורא אמרי, ולא רק כי אני מוצא את עצמי מהנהן בהסכמה עם רבים מהמשפטים, אלא כי אמרי כותב על תרבות (ישראלית ועולמית) הקרובה ללבי, וגם כשהיא לא קרובה ללבי הוא כותב עליה בצורה מנומקת, משעשעת וקולעת. קראו, למשל, את כתב ההגנה שלו על האלבום של נינט, או את הפוסט שלו על הטקס הנעלם של האזנה ראשונה לאלבום חדש, פוסט שאני מזדהה עמו מאוד. תענוג. [עברית!]
  5. ב-20 באוקטובר (שזה יום רביעי הזה) ייפתח פסטיבל תל אביב למוזיקה השני, שפרטים משמחים וכרטיסים בחינם לו תוכלו לקבל כאן בתחילת השבוע, ואחד האירועים המסקרנים ביותר בפסטיבל הוא רצף ערבי "180 מעלות" שאוצר גיבור האינדי המקומי לאון פלדמן. במשך ארבעה ערבים רצופים יעלו על במת הקאמרי (אולם 3) קבוצות-קבוצות של יוצרים ישראליים מעולים: יהוא ירון, צביקה פורס, מיכל לוטן, יעל קראוס, מיכל גבע, גדי רונן, נדב אזולאי, אבי עדאקי, טל כהן-שלו, איתמר רוטשילד ועוד ועוד. בכל ערב חמישייה אחרת. לכבוד האירוע המשמח הכין פלדמן מיקסטייפ משירי כל המשתתפים, שזה חשוב לא פחות ואולי אפילו יותר – כי גם מי שלא סקרן מספיק כדי להוציא כסף וללכת לאחד הערבים האלה (אף על פי שזה מומלץ מאוד!) עשוי לשמוע את המיקסטייפ בנוחות ביתו, ולהתאהב באמן שלא הכיר קודם. [עברית, סטרים]
  6. בן שלו מראיין וכותב בדיוק במידת הספקנות הנכונה על קובי אור. למרות רתיעתי המסוימת מהכתיבה של אור, הראיון הזה שופך אור אנושי ויפה על דמותו המתעתעת של "הכותב הכי מופשט בתולדות ביקורת המוזיקה הישראלית", כפי שמכנה אותו שלו. [עברית]
  7. רות דולורס וייס והאחים רמירז, שילוב שנשמע מופרך עד שראינו אותו באינדינגב שעבר, עולה שוב על הבמה בפסטיבל הפסנתר הקרוב. בוואלה תרבות נותנים הצצת וידאו לשיתוף הפעולה. [עברית, וידאו]

  8. אנחנו ממש מקווים שהוא יגיע לשלב בונוס

  9. זה הדבר הכי מצחיק שראיתי, אפרופו חילוץ הכורים בצ'ילה. [פיקסלים]
  10. ספיחי אינדינגב 2010: בוואלה העלו וידאו מהמופע המשותף של הקולקטיב וקותימאן, ביוטיוב אפשר למצוא שני קטעי וידאו מהפנטים של רייסקינדר, אחת ההופעות הכי טובות של הפסטיבל בעיניי (אם כי אני לגמרי מבין את מי שלא מתחבר אליו), ומירב שחם, שמעצבת את הגרפיקה של הפסטיבל זו השנה השלישית, מתראיינת ל"סמליל". [עברית, טיוב]
  11. איזה כיף שיש אינטרנט. אחרת, איך היינו מקבלים מיקסטייפ בן 15 דקות שמערבב את כל Let's dance של דיוויד בואי עם ביטים של היפ-הופ וסימפולים? [בנדקאמפ]
  12. Catastropie הוא הרכב ישראלי של עידו שטרנברג (שותפה של עינב ג'קסון כהן לדמו "אנדר קונסטרקשן" ולחלק מההופעות) וטל אבירם. הם מגדירים את המוזיקה שלהם כ-" TOY-FolkTronica", וזו הגדרה מדויקת. פולקטרוניקה צעצועית ופופית, והייתי מוסיף אפילו עם טאץ' של בריטפופ ולהקות בנים, במובן המצוין של המונח. האלבום המלא שלהם, Gummy bears, ניתן להאזנה מלאה והורדה במחיר לבחירתכם (כולל 0), בבנדקאמפ. יש גם אתר נאה. [עברית, בנדקאמפ]
  13. יש! יש! יש! האזנה מלאה בבנדקאמפ לאלבום החדש של סופיאן סטיבנס, The age of Adz! כמה חיכיתי וציפיתי. [בנדקאמפ]
  14. [תודה ליוסי] Album reminder הוא שירות נחמד לאנשים שלא טורחים לבדוק מה חדש בחנות. בכל פעם שיצא אלבום חדש לאמנים שאתם אוהבים, תקבלו על כך הודעה. הבעיה מתחילה כשכמות האמנים שאתם אוהבים גדול מ, נניח, עשרים, ואז לכו תעדכנו את האתר הזה כל הזמן. [אנגלית]
  15. [תודה לאיתמר] יש להקה ישראלית שקוראים לה חתול, שזה שם מצחיק ללהקה, ומעלים חיוך גם שעשועי החרוזים שלהם, שמתנדנדים בטווח ההשפעות של הבילויים ומאיר אריאל. תנו אוזן לבנדקאמפ שלהם. [עברית, בנדקאמפ]

  16. ג'ואנה בבית האופרה בתל אביב. יפה מדי. תצלום: נועה מגר

  17. מי שהיה בהופעה של ג'ואנה ניוסם בארץ לא ישכח במהרה את הביצוע שלה ל-"Good intentions paving company". עכשיו הביצוע הזה מצא את דרכו ליוטיוב, ועוד מצולם ב-HD מפנק (יש שם עוד ביצועים שמצולמים על ידי אותו צלם חרוץ, בין היתר את "Emily" עוצר הנשימה). המופע הזה, שלא הספקתי לכתוב עליו כאן בהרחבה, היה יפה עד דמעות. יפה מדי. יפה עד כדי כך שכשאני צופה ביוטיוב הזה או סתם נזכר בהופעה הזו, המחשבה הראשונה שקופצת לי לראש היא "זה באמת קרה…? לא חלמתי את זה?". הכל היה פשוט… יפהפה. הסאונד, הקהל, הבמה, הנגנים שהיו מרשימים בצורה בלתי רגילה, יצירתיים ונוטפי כישרון, העיבודים המורכבים והמרתקים-תמיד, גם בשירים הארוכים מאוד של ניוסם תמיד היה על מה להסתכל, עיבוד או תפקיד שיתפוס את האוזן או העין. זה היה פשוט… מה אני אגיד לכם, נו, זה היה אחד הדברים הכי יפים שזכיתי לראות ולשמוע במו חושיי, בלי מתווכים, לא ב-DVD, לא באינטרנט, לא באוזניות בבית. זו הייתה אמבטיה של יופי זך ש-1,600 איש טבלו בה עד צוואר ויצאו ספוגי יופי. [טיוב]
  18. אין מה לעשות, אני סאקר של One-shot, קליפים שצולמו בהינף מצלמה מתמשך אחד, בלי חיתוכים, בשוט אחד רציף. "תן להם בראש", קליפ חדש של הראפר הישראלי פלד, קצת נראה כמו דברים שראינו באם-טי-וי לפני 15 שנה, עם אסתטיקת הסלאמז, אבל הוא מתפוצץ מההנאה שבעשייה שלו, רואים שכל מי שנגע בקליפ הזה נהנה לאללה, וגם השיר אחלה. תנו לו בראש (בעדינות, מה אתם, הצל?). [טיוב]
  19. אירוע נהדר (וחינמי!) בסינמטק ירושלים ב-21 באוקטובר: הסצינה האהובה עליי: 40 דוברים יבחרו ויקרינו את הסצינה האהובה עליהם ביותר מהקולנוע הישראלי והעולמי, וכמובן גם יספרו מדוע בחרו דווקא בה. בין הבוחרים והמספרים יהיו אהוד בנאי, גילה אלמגור, מודי בר-און, אלכס ליבק, יבגניה דודינה, חיים גורי, רותו מודן ועוד ועוד. כפרומו לאירוע המרתק הזה, שבאמת אין סיבה שלא ללכת אליו אם אתם בירושלים כי הוא חינמי ונשמע נפלא, הצטלמו לסרטונים קצרים ומשעשעים נחמן אינגבר, אהוד בנאי, יבגניה דודינה ואחרים. וכמובן, התחלתי לחשוב מהי הסצינה האהובה עליי. איך אפשר בכלל לבחור? [טיוב]
  20. "רעל", שיר חדש של נדב אזולאי פשוט התפוצץ לו ביוטיוב בביצוע אולפני חי וסוחף, רק אזולאי ושותפו לפשע גיל נמט (על תופים ומקלדת-בס בו זמנית). ואם ככה יישמע האלבום הבא של אזולאי, אני כבר שומר לו מקום על המדף. רוק ישראלי – ככה אתה צריך להישמע. חד, מלא תשוקה וקוצים. [טיוב]
  21. [תודה לשם מומצא] שכותבת: "בעקבות מספר מקרים של נערים הומוסקסואלים בארצות הברית שהתאבדו בגלל התעללות, שקרו בחודש האחרון (ספטמבר), בחור בשם דן סבג' התחיל פרויקט שנקרא "It gets better", ובו להט"בים מבוגרים מצלמים את עצמם ומעלים ליוטיוב סרטונים בהם מספרים לבני נוער להט"בים שהחיים אחרי התיכון טובים בהרבה". הנה הסרטון הראשון של סבג', וכל הכבוד על הפרויקט היפה הזה. [טיוב]
  22. וואלה תרבות נרעשים, ובצדק, מהחדש והמרעיש של ניל יאנג. לפעמים ספיישל זה כל כך מוצדק. [עברית]
  23. [תודה לשאול] מתיסיהו הפתיע אותי בביצוע אקוסטי יפה מאוד ל-"Use somebody" המצוין של קינגז אוף לאון. [טיוב]

  24. קונור אוברסט. לא הגיע הזמן שהוא יקפוץ לאיזו הופעה כאן? (CC)

  25. שיר וקליפ חדש לברייט אייז? ועוד תחת הכותרת ברייט אייז שוב? תנו לי קצת מזה. "Coyote song" לא ישביע את חובבי אוברסט המושבעים, אבל הוא בהחלט יספק את הצורך הרגעי. [וימאו]
  26. [תודה לאביב] שכותב: "בהתחלה זה נראה לי ממש מיושן ומטופש, אבל אז מצאתי את עצמי בוהה בסרטונים עד הסוף ונותן תשומת לב לכל תו ותו ביצירות כמו הליניאדה של אלבניס, החורף של ויואלדי, הנוקטורנה ה-2 של שופן, החמישית של בטהובן. אז אולי בכל זאת יש משהו ברצפים של צבעים שנעים בסנכרון עם המוזיקה… (מישהו אמר גיטאר-הירו?)". [טיוב]
  27. ראיון מצוין עם סטיב אלביני על התמסחרות, סוניק יות', מיינסטרים ומניעים של אמנים לחתום על חברות גדולות. תמיד כיף לקרוא את מה שיש לבחור הזה להגיד. [אנגלית]
  28. אחרי שקיבלנו את "לא כוחות" במתנה, עינב ג'קסון כהן מוציאה סינגל בכורה רשמי, "ניתוח לב פתוח", עם כל הכינורות הכרוכים בדבר. אני מאוהב באלבום הזה, אז אני ממש לא אובייקטיבי, אבל תקשיבו ותחליטו בעצמכם. [בנדקאמפ]
  29. [תודה לאביטלי] האם אתה גיק אמיתי? מבחן ראשון: רק מי שיש לו כוח לענות על כל השאלון הוא כפי הנראה גיק אמיתי. לי יצא 18.8%. כמה לכם? [אנגלית]
  30. מה רבה היא השמחה! אחרי עשרות הופעות וציפייה ארוכה, יצא השבוע סינגל הבכורה של יהוא ירון (אני מרגיש כמו בחג השבועות, עם היבול הנפלא הזה של סינגלי ואלבומי בכורה). קוראי העונג כבר מכירים את "קיים ונעלם" מאוסף "Working title" הראשון, שפורסם כאן בשנה שעברה, אבל הקלטת האולפן החדשה נהדרת אפילו יותר – בין היתר כי היא לאו דווקא נקייה ומלוטשת ונוצצת. יהוא ונגניו הצליחו לשמור על האוויר והלכלוך האנושי בהקלטה, ולא לנקות אותה עד לניכור. התוצאה, בעיניי, יפהפיה. בוואלה גם מראיינים קצרות. הבי-סייד של הסינגל הזה (שייכלל גם באלבום המלא, כמובן) הוא "לא זמן טוב", אולי השיר הכי ידוע של יהוא, שאת גרסת האולפן החדשה שלו אפשר לשמוע כאן. [טיוב]
  31. אני לא אוהב חתולים, ועוד פחות מזה אני אוהב תמונות וסרטונים של חתולים ברשת. אבל בשביל שיר של Holy fuck המעולים אני מוכן לסבול גם קליפ שלם שמורכב אך ורק מחתולים. אם עדיין לא שמעתם את האלבום החדש שלהם, Latin, אנא מכם שימו עליו אוזן. [טיוב]
  32. זה גדול: הפיקסיז ניגנו בצ'ילה ביום בו חילצו את 33 הכורים שנלכדו מתחת לאדמה, ולרגל המאורע נתנו סט יוצא דופן באורכו, שכלל 33 שירים. גיבורים. [אנגלית]

  33. בילבי, מודל 2010. איור: רותם דיין

  34. בכתב העת המקוון לספרות ילדים, הפנקס, העלו ספיישל אסטריד לינדגרן, הסופרת השבדית שכתבה בין כמאה ספריה גם את "בילבי בת גרב" (או גילגי, או פיפי, במקור. אפשר להבין למה בעברית הקפידו לשנות את השם "פיפי" למשהו אחר). הספיישל המבורך כולל מאמר של יהודה אטלס על הסופרת, אסופת פרשנויות גרפיות חדשות לבילבי בידי מאיירים צעירים, פוסטים על ביבליותרפיה עם ספריה, תרגום כתביה, ועוד. אני מוריד את הכובע שלי כדי לזרוק אותו באוויר בצהלה. איזה יופי! [עברית]
  35. רועי פוברצ'יק נותן את שני הסנטים שלו בנושא הופעות בחינם, יחס הלהקות והקהל להופעות האלה, והיעדר אסטרטגיית הופעות בקרב אמנים עצמאיים בארץ, ובעיקר בתל אביב. [עברית]
  36. [תודה לאיתמר] סוויט בייבי ג'יזס! "מה קורה כשאבא ובן מניו יורק מחליטים לשלוח מצלמה לחלל?", שואל איתמר, והתשובה הרי מתבקשת, אחרת לא היה כאן אייטם – הם עושים את זה. טוב, לא בדיוק לחלל, אלא לסטרטוספירה, אבל זה עדיין נחשב. הסרטון הזה מופלא, ומזכיר לנו שוב שהגבולות הצרים של חיי היומיום שלנו הם סתם עניין שרירותי, שמוטב אם נתעלם ממנו לחלוטין ונתחיל להגשים חלומות על בסיס שבועי. [טיוב]
  37. בקפה גיברלטר (שחוגג בשישי הבא, ואתם מוזמנים) מקדישים פוסט חדש למוזיקה מקובה, בעקבות פרויקט חדש של ג'יילס פיטרסון. [עברית]
  38. [תודה לנאור] שמעדכן: "פרופסורים, הייטקיסטים, אנשי מדע וטכנולוגיה מרצים בעשרות ומאות כנסים של האוניברסיטה [בתל אביב] לאורך השנה, ובחודשים האחרונים האונ' מעלה באופן אינטנסיבי ובצורה מסודרת את הכל ליוטיוב לפי קטגוריות ונושאים. באמת שיש שם הרצאות מרתקות". היאח הידד להרחבת הידע העצמאית! [טיוב, עברית ואנגלית]
  39. שוב, לא מדובר במאמר אבל לא היה לי כוח להכין אייקון מיוחד ל"אתר השבוע", תואר מזדמן שהאתר לעז לוקח בהליכה אגבית וללא שום מאמץ השבוע. לפני שנה ומשהו התחלתי לתרגם שמות שירים לעברית בטוויטר, במה שהפך להיות משחק קבוע עם כמה מהעוקבים בימי חמישי, אבל זה נזנח. והנה המסורת העברית הנפלאה, לתרגום שירי פופ לעברית גם כשברור לכולם שיהיה זה מעשה טיפשי, זוקפת שוב את ראשה הנהדר. לעז מוקדש לתרגומי שירים מאנגלית לעברית, ואפשר למצוא שם תרגומים רציניים ומושקעים לחלוטין, לצד תרגומי שעשוע קורעים מצחוק (שהם כנראה הז'אנר המועדף שם, ולבטח המצחיק מכולם). "סחים", התרגום הקורע ל-"Common people" של פאלפ, יסביר לכם הכל. קדימה, הסתערו והוסיפו ממיטב דמיונכם הפרוע הלעזות ומיני תרגימא. [עברית!]
  40. [תודה לליאור] זה לא מאוד נפוץ שאני ממש אוהב שיר שגם נטחן ברדיו המיינסטרים, אבל Plan B מצליחים מצליח לשמח אותי סינגל אחרי סינגל. ודאי שמעתם את "She said", אבל אם לא, תנו אוזן. פזמון ממכר, סאונד תופים נהדר, גרוב איימי ויינהאוסי – אני בפנים. [טיוב]

  41. נראה אתכם עושים את זה בלי ידיים (CC)

  42. [תודה לתומ, למרות שבעצם עידו סיפר לי על זה ממש מזמן] מה שאתם באמת צריכים לקנות הוא… ידיים! [טיוב]
  43. מי צילם את התמונה עם החשיפה הארוכה ביותר בהיסטוריה, וכמה זמן היא נמשכה? אם חשבתם בשניות, שעות או אפילו ימים – תחשבו שוב. [אנגלית]
  44. אני ממש נהנה מהאלבום החדש של Cunnilynguists, שיצא לאור בבנדקאמפ. לחובבי היפ-הופ איכותי. [בנדקאמפ]
  45. [תודה לשני קדר] שכותבת: "אתה יודע שאתה הופך לאגדת רוקנ'רול, כשכמרים מתחילים לשאת דרשות על המוזיקה שלך". זה מה שקרה לארקייד פייר. [טיוב]
  46. [תודה לסגול 59] שכותב: "Combat Jack הוא אחד הבלוגרים הבולטים, הידענים והפרובוקטיביים בתחום ההיפ הופ, ולאחרונה גם איש רדיו עם תוכנית מצליחה ביותר. אבל בחייו הפרטיים Combat Jack הוא בעצם רג'י אוס, עורך דין וותיק וממולח, שעובד כבר 20 שנה עם הלייבלים הגדולים ביותר והאמנים החשובים ביותר בהיפ הופ. בספיישל מיוחד למגזין Complex מספר האיש שהיה שם את הסיפורים האמיתיים מאחורי 25 שירי ההיפהופ הידועים ביותר. קריאה חובה למי שגדל על נאס, ביגי, טופאק, אל.אל.קול ג'יי, די.אמ.אקס, פוקסי בראון ושאר הראפרים הקלאסיים של הניינטיז". [אנגלית, יו]
  47. תעני אסתר השיקו השבוע אלבום חדש, ובוואלה אפשר לשמוע את כל אלבום הבכורה שלהם לתקופה מוגבלת. נייס. [עברית, סטרים]
  48. סער גמזו ממליץ: איזה זמרים ישראליים אתם חייבים להכיר, בעקבות אינדינגב? [עברית]
  49. עוד ועוד מוזיקה ישראלית נהדרת בבנדקאמפ: Do you like my shoes משתפים EP ראשון (ולוקחים עליו 5$, משום מה, למרות שאורכו הכולל של ה-EP הוא שלוש וחצי דקות). [בנדקאמפ]
  50. [תודה לעידו] זה מאוד מאוד מצחיק: המנון ההיפסטרים, "Being a dickhead's cool" מזכיר לי הרבה דברים שאני צוחק מהם גם ברחוב. [טיוב]
  51. [תודה לאמרי] הפתיח שביים Banksy לסימפסונס אולי לא מבריק וויזואלית כמו עבודותיו, וסביר להניח, כפי שכתב אמרי בבלוג "חסר תרבות", ש"רוב מי שצפה בזה הולך להמשיך לצרוך ולהשמין בדיוק באותו הקצב", אבל עצם העובדה שפוקס והסימפסונז נותנים לזה מקום היא עובדה מנחמת, גם אם מיד אחריה מגיעה המחשבה שפוקס לא היו נותנים לזה מקום אלמלא זה היה מאפשר להם להמשיך להתעשר ולהשמין בציניות. [טיוב]
  52. מהרגע שהגיע אליי בדואר, בסך הכל לפני יומיים, שמעתי את "רישומי פחם בצבע" [דיסק, מופע] הרבה יותר מדי פעמים. גם את "רישומי פחם" המקורי שמעתי שוב ושוב, ואפשר לומר שכל מה ששמעתי מיום רביעי היה שני האלבומים האלה, המקור והמחווה, לסירוגין. יש לי הרבה יותר מדי דברים לומר על המחווה היפה הזו, ובערך 700 מילים כבר כתבתי בטור ביקורת שאני לא בטוח עדיין איפה הוא יתפרסם (אולי כאן) וזה אחרי שסיננתי החוצה בערך 60% ממה שהיה לי לומר בהתחלה. ההפקה המוזיקלית מוצלחת, ההפקה של הספרון (איזה ספרון, ספר! 85 עמודים) המצורף נפלאה ממש, עם מאמרים ופרשנויות של כותבים נהדרים, מאהוד בנאי ורוני סומק, דרך יהושע סובול ונסים קלדרון, ועד דן בניה סרי, אסא כשר ורוביק רוזנטל. לכולם יש מה לתרום מהידע ומהתבונה שלהם על היצירה המבריקה של אריאל, ובכך הם הופכים אותה ליצירה גדולה הרבה יותר (והיצירה המקורית עצמה הייתה כבר גדולה למדי, עמוקה למדי ונרחבת למדי). ברשת אפשר לשמוע כבר כמה מהשירים הטובים יותר שבמחווה הזו: "חיית הברזל" הפותח בביצוע ברי סחרוף, "ס'אוחתו אפעס #3" בביצוע הנהדר של אוי דיוויז'ן עם הסולן נועם ענבר, ומה שהוא בעיניי הביצוע המוצלח ביותר במחווה, "בס בבלון" בביצוע הנואש, הדחוּף של רונה קינן, עם הגיטרה הנהדרת של אורי כנרות, התופים המתגלגלים של חגי פרשטמן, הבס של אדם שפלן והסקסופונים של אייל תלמודי (איזה הרכב!). מאיר אריאל, שבחייו היה אמן שוליים, זוכה לחיבוק מיינסטרים הולך וגדל אחרי מותו – אבל האלבום המחודש הזה מציג אותו שוב כגיבור שוליים אמיתי, נביא זעם, מוכיח בשער, וחשוב מכך: כאמן שבאמת השפיע על מוזיקאים בני זמננו לא רק במשחקיוּת הידועה שלו עם השפה, מיומנות שאין לה עדיין יורש ראוי, אלא גם ובעיקר בדרך ההסתכלות, במקורות ההשראה המוזיקליים והתרבותיים. חברו את נקודות המבט, ההשפעות הישראליות וההשקפות של משתתפי האלבום הזה, וקיבלתם קו מתאר לא רע של אריאל עצמו. המרירות בקולו של נעם רותם, העיסוק בהיסטוריית ההתיישבות של רונה קינן, תרבות היידיש של אוי דיוויז'ן, הפוליטיקה המוצצת והקריצה העצובה תמיד של הבילויים, הפיכחון של ברי סחרוף, היומיומי החשוף והחד של עמיר לב, ההתפלפלות השבנית, אהבת העברית של שאנן סטריט ובני בשן – למאיר אריאל לא יהיה יורש שימלא את נעליו. אבל האמנות שלו כן מהדהדת הלאה, הזרעים שפיזר לרוח כן מצמיחים תרבות ישראלית חדשה. וזו אולי הנחמה הכי גדולה שאני יכול לשאוב אל מול התוכן הקודר והקשה של "רישומי פחם" עצמו. [עברית]
  53. [תודה לעמרי] הפרסומת הידועה של אולד ספייס משכנעת אותי הרבה יותר כשהיא בביצוע כרובי! [טיוב]
  54. [תודה ליותם] מדהים כמה קל להרגיל את המוח שלנו לתבניות מסוימות, ואז לשמוט אותן, ולעבוד עליו שהן עדיין שם. הבמאי סם או'הרה השתמש בטריק ה-Smallgantics, שהפך כבר להיות די מוכר, וצילם את פסטיבל הענק קואצ'לה כך שייראה כאילו מאכלסות אותו מיניאטורות. תום יורק עשה את זה לפני 4 שנים. [וימאו]
  55. אדם ביזנסקי [אתר] עשה זאת שוב. הבמאי הישראלי המצוין ממשיך עם סדרת הווידאו מכמירת הלב של Singalong Paul, ששר לעצמו יחד עם שירים עגומים. Foals כבר לקחו קליפ שלו כקליפ רשמי שלהם (!) לשיר מהאלבום החדש, וכך גם Architects and engineers. גם השיר המצוין "Too afraid to love you", מהחדש של הבלאק קיז, זכה לטיפולם של פול וביזנסקי, ואם יש לקיז שכל, הם יקחו גם את הקליפ הזה כקליפ רשמי שלהם. [טיוב, וימאו]
  56. מהמם. בשקט בשקט צילמו עדי מחלו ואורי בהט זמרים מעולים שרים שירים מעולים בלייב, מצולמים היטב, באינטימיות. הפרויקט הזה, שעולה עכשיו סוף סוף לאוויר תחת השם הצנוע הפרויקט, יוצר ערוץ וידאו נהדר של מוזיקה ישראלית איכותית באמת. בחיי שלא ברור לי למה הכל באתר הזה באנגלית, כולל התפריטים והשם – למה לא לנצל את כל ההשקעה הנפלאה הזו לקהל אליה היא מיועדת? ניחא, כך או כך מדובר באתר לשקוע בו, לפתוח את הווידאו ב-HD למסך מלא, ולצלול. שלומי שבן, עמיר לב, קרוסלה (מנגנים בתחנת דלק!), תמר אייזנמן, ערן צור, אבי בללי, אורן ברזילי ועוד. פליי. [וידאו]
  57. יעל רגב כותבת על פרסי האיג-נובל, אחת המסורות המלבבות ביותר בקהילה המדעית, בה מוענקים פרסים למחקרים (האמיתיים!) המגוחכים, המיותרים והשוליים ביותר של השנה. [עברית]
  58. [תודה לעידו כהן הגיבור] מחרוזת האבולוציה של ההיפ-הופ האמריקאי של ג'ימי פאלון וג'סטין טימברלייק יחד עם האול-מייטי רוטס היא כייפית ומנוגנת היטב אבל גם מעלה אצלי שאלה מנקרת: האם הקטע הזה היה כל כך משעשע, מגניב ו"קטע", לו המנחים-זמרים לא היו שני לבנבנים? האם אותו הדבר בדיוק, בהגשת, נגיד, כריס רוק וסנופ דוג, היה מתקבל בכזו התלהבות ברשת? גם פאלון וגם טימברלייק, לדעתי, קרובים מאוד לסחיטת יתר של קלף ה-wigger* שלהם. ובכל זאת, מחרוזת כייפית מאוד. [טיוב]

  59. תמונת פסטיבל מעוררת קנאה. (CC)

  60. [תודה לעידו שחם הגיבור] אם אוסף האינדימיקס של אינדינגב, או אוסף 180 מעלות של לאון פלדמן (ראו לעיל) לא מספיקים לכם, והתוצרת המקומית לא מספקת את כל צרכיכם, נסו את האוסף של פסטיבל Iceland Airwaves, שמציע 38 שירים של משתתפי הפסטיבל. אני חושב שאפשר להניח בקלות שאת רובם לא שמענו מעולם (אלא אם כן אנחנו אורי דרור. היי אורי!), וסביר גם להניח שיש שם יופי של דברים. איסלנד עדיין לא איכזבה אותי. [זיפ, מפ3]
  61. [תודה לתמר] כמה מקסים: חבר'ה מהאוניברסיטה העברית בירושלים צילמו ליפ דאב לגירסת Glee של "Somebody to love" של Queen, שזה חמוד בפני עצמו. אחד מהם שלח את הלינק לבריאן מיי, שהתרגש, וענה להם על גבי האתר שלו. [עברית]
  62. [תודה לרוית ועמיחי] איזה קליפ אדיר יצרה הלהקה הקנדית Hollerado, איזה עולם מגניב יש לנו עם היוטיוב הזה שפשוט סוחט מאנשים את היצירתיות שלהם ומשפריץ אותה לכל העולם. הקליפ של "Americanarama" הוא עוד אחד מהקליפים האלה שמתבססים על רעיון פשוט, הרבה חזרות, ומינימום טכנולוגיה. בחיי שמחאתי כפיים בסוף. [טיוב]
  63. אורי זר אביב ראיין את ליאור אסטרו לרגל התפרקותה המאוחרת של האסטרוגליידס, להקת סרף-גראז'-קור-אוריינטלית-עם-הרבה-ריוורב מצוינת שהתקיימה בשוליים במשך בערך עשור, ועכשיו מוציאה אוסף סיכום. בונוס: יש גם תובנות! [עברית]
  64. [תודה לרועי] ג'ניס ויילי היא מעריצת סמית'ס רצינית, מאוד רצינית, כל כך רצינית שהיא החליטה להקליט מחדש את כל שירי הלהקה כשכלי הנגינה היחיד שעומד לרשותה הוא הקול שלה – אותו היא דוגמת, מותחת ומלפפת כדי ליצור את הפלייבק לשירה. לא הכל מבריק, ולמעשה עדיין לא שמעתי כאן קאבר טוב באמת, אבל הרעיון נהדר. נהדר מספיק כדי שהגרדיאן יקדיש לה כתבה. [בנדקאמפ, אנגלית]
  65. הטריק כבר ותיק ומוכר: אין לסוכנות הפרסום כסף לשלם על שיר של להקה מפורסמת? ניקח מוזיקאי שיקליט לנו משהו שנשמע ממש, ממש, ממש דומה, אבל לא יהיה השיר המקורי ממש. עשו את זה גם בארץ הרבה מאוד פעמים (הדוגמה שהכי הציקה לי הייתה הפרסומת של בזק עם הריפ של RJD2), ובחו"ל זה כמובן נפוץ מאוד. לסיגור רוס, להקה עם סאונד מאוד ייחודי ומובחן, נשבר הזין שכל הזמן מקליטים תעתיקים בוטים של שיריה לפרסומות (הלהקה היא סרבנית פרסומות עקשנית מאוד). בבלוג הלהקה הם פרסמו פוסט חומצי בנושא, פלוס דוגמאות לפרסומות שנשמעות דומה מדי לשירי הלהקה. [אנגלית, טיוב]
  66. צרור ראיונות נהדרים מ-The Quietus, שביסס מהר מאוד את מעמדו כמגזין החביב עליי ברשת, ומלך הראיונות המצוינים: פיל סלוויי מרדיוהד, הלהקה המבטיחה Future islands, קווין בארנס מאוף מונטריאול, סופיאן סטיבנס ומארני סטרן. הנה לכם מוסף שבת בפני עצמו! [אנגלית]
  67. לכבוד יום ההתגייסות הבלוגי העולמי לנושא המים, קסטה מציעה צרור סיבות נהדרות למה לא לצרוך מים מינרליים בבקבוק פלסטיק. אחרי שקוראים את הפוסט, ושוקעים בכמה מהדוגמאות והסרטונים שקסטה מקשרת אליהם, ואחרי שלוקחים דקה לחשוב על משבר המים, על הפלסטיק, על הכסף ועל השרלטנות היחסית שבמים מינרליים, השאלה היא כבר לא "למה לא לשתות מים מינרליים", אלא למה כן שתינו אותם מלכתחילה. אז עזבו אתכם מפלסטיק שמפריש למים כל מיני כימיקלים, מהזיהום והכסף שכרוכים בייצור, שינוע, אריזה, מיתוג וניהול, מהכסף שיוצא לכם מהכיס ומכל הזבל הזה. כולה מים. פתחו את הברז, שימו טיפת לימון אם הטעם לא ערב לחיך, ותעזרו קצת לטבע המסכן והעצוב שלנו. מגיע לו. [עברית]
  68. תודה למאקו, שבחרו בעונג שבת כאחד מחמשת אתרי המוזיקה הטובים בארץ. [עברית]
  69. [תודה לעינב] מתחשק לי לפרסם מחדש את הראיון שערך טל פרי עם רוני בראון, מנכ"ל הליקון, והפעם עם הערות ביניים לכל משפט ומשפט שבראון הוציא מהפה. במקום זאת, פשוט אתן לכם לקרוא את הראיון ולהשלים בראש את התגובות שוודאי יש גם לכם לדעותיו של בראון על מצב המוזיקה הישראלית, על מה שחברת תקליטים נותנת לאמניה ועל האפשרויות העומדות כיום בפני אמנים. [עברית]
  70. בשבועות שחלפו מאז העונג האחרון המשיכה איה כורם לפרסם חלקים נוספים במדריך לאמן העצמאי: פרק על ניהול תקציב, פרק על פרה-פרודקשן, ופרק חשוב מאין כמוהו על זכויות. אני אומר שזה חשוב כי הרבה מאוד אמנים יודעים לכתוב, להלחין, להקליט, לנגן, להפיק, למקסס ולדאוג שיצא להם אלבום נהדר ואפילו להפיץ אותו, אבל לא יודעים מהן הזכויות שמגיעות להם, איך גובים תמלוגים, ממי ועל מה. וכבר נתקלתי במקרה של זמר שהצליח מאוד והסתבר שהיה יכול להרוויח עשרות אלפי שקלים (!) בתמלוגים, לו רק היה דואג להירשם כראוי. אז שימו לב לכך היטב, זה חשוב מאוד. [עברית]
  71. [תודה לנמרוד] ואם המדריך של איה כורם לא מספיק לכם, אביב כהן (שניגן עם ברי סחרוף) ודניאל ברכר (היהודים) מסבירים באתר הלהקה החדשה שלהם Drugstore fanatics איך הם הקליטו אלבום סטודיו ברמה גבוהה תמורת 190$ בלבד. אפשר להוריד בחינם את ה-e-book. [אנגלית, PDF]
  72. זה מעניין: Converse, חברת הנעליים שאחראית לאולסטארז החביבות על כל מוזיקאי שאני מכיר, מלהקות פאנק ועד שלומי שבן, פותחת אולפן הקלטות בוויליאמסבורג, מעוז פריחת האינדי הניו יורקי, ותציע ללהקות זמן אולפן בחינם, במטרה למצב את עצמה כפטרונית אינדי רוק. הניו יורק טיימז מדווח בהרחבה. [אנגלית]
  73. כמה מלכותיות יש בפתיחה האדירה הזו של "Teenage dream" של T. Rex, אני יכול לשמוע אותה לנצח. זה שיר שנכנס בצורה מושלמת אחרי כל, אבל כל שיר, בזכות הפתיחה האדירה הזו. וגם בלעדיה, זה פשוט שיר גדול. מארק בולאן הוא כמו דיוויד בואי, מינוס השאיפות הארטיסטיות הפלצניות שדבקו בו (ויסלחו לי בואיסטים, כן? אני מפשט פה את העניין לשם ההשוואה, לא התכוונתי לפגוע בכבודו של האל). במקומן לבולאן יש שאיפה נחרצת להכעיס את הורי הנערות הצעירות שמאזינות לו ומפנטזות עליו. בלשון עבר, כמובן, בולאן מת בתאונה לפני שנים. אבל עד שמת, הוא הספיק להקליט שירים טובים בצורה מגוחכת, שהם בעיניי פסגת הגלאם-רוק. Electric warrior הוא אלבום שאני מחזיק בצמוד לזיגי סטארדאסט, וקשה לקבוע את מי מהם אני שומע יותר (לאחרונה את שניהם, הרבה מאוד). העיבודים והסאונד שלו נפלאים, היכולת לדחוס כל כך הרבה מהלכי פופ נפלאים ומענגים לשיר בן כמה דקות הלכה והפכה נדירה יותר ויותר אחרי מותו. בכל מקרה, אני לא יכול לשמוע את השיר הזה בלי להגביר מלא, וכפי הנראה להזדקק לאייר-גיטאר (אל תגרמו לי לשלוף את האייר-גיטאר עם הצוואר הכפול!). תודה גדולה לבמאי המבריק אדגר רייט, שהכניס את השיר הזה לפסקול של סקוט פילגרים (שנטחן בכבדות כאן בחדר העבודה שלי) ולאוזניים שלי. רוק און. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי! מהי הסצינה האהובה עליכם?

29 תגובות על “עונג שבת: מה קרה לחלום הנעורים”

  1. It gets better- היה יכול להיות פרוייקט גם לסטרייטים.
    שיר הסיום מעולה. הסיפור של שיר הפתיחה הוא מהמקרים שאני אוהב.
    הקטע עם הפירסומות של סיגור רוס- מעניין. אני דווקא מעדיף שזה ישמע מוכר אבל לא השיר עצמו, כי כך אאני גם נהנה מהפרסומות וגם לא ממאיס לי את השיר המקורי.

    ברכות על הבחירה של מאקו ימח שמם- מגיע לך!

  2. מאת המכונה - קורא:

    אייטם 35.
    עוד אתר.
    רק מוכיח למה לא לקחת אלבומים, לתרגם לעברית ולעשות להם מחוות.
    זה אף פעם לא עובד.
    בקשר לאתר … אפשר לקרוא שיר או שניים, לגחך, ולא לחזור יותר.

    אייטם 47 – אני חייב לציין שמאיר אריאל מעולם לא היה שוליים.
    זכה להכרה והערכה יותר מאשר כל סצינת האינדי כולה כיום.
    אם היה חי היום הוא לא היה "שוליים", לא "אינדי".

    גם אז לא היה כזה, גם אם לא היו המושגים האלה.

    היה לו זמן טלוויזיה, היה לו זמן עיתון, זמן רדיו.
    היה מחובק על ידי המוזיקאים.

    אני לא מבין למה במקום להאדיר את שמו כיום, כל הזמן מנסים להקטין את פועלו אז.

    מה הקטע ? להרחיב את הפער בין אז להיום ?

    אם כן, אז רק להאדיר כיום.
    זה נחמד ורומנטי להקטין את ה "אז" אבל זה ממש לא נכון, ולא מה שהיה.

  3. מאת שיר:

    הסיפור עם הפתיח של בנקסי, לדידי, אינו בגדר "עובדה מנחמת". עצם העובדה שפוקס והסימפסונז נותנים לזה מקום היא פשוט הוכחה נוספת לכך שגם כשאנחנו יודעים כמה ניצול כרוך במפעל הפקת התרבות המפואר שלנו, זה בסדר. הרי אפשר לצחוק על זה, להגיד "תודה שלא עשני x", ולהמשיך הלאה. משום מה, אני לא מוצאת ברצף הזה הרבה נחמה, ולא חושבת שזה ישנה את אורח החיים והמחשבה של הרבה אנשים.

  4. מאת דודי:

    עוד קליפ מבוסס תמונות חתולים מהרשת, של ג'ואן ספאדי:

  5. 8 – עשה לי את היום! w00t!!!

    26 – באותו הקשר, 47% גיק.

    29 – אז זה מה שצריך לעשות כדי לגרום להם לנגן אצלנו?

    35 – אחד האתרים החביבים עלי, ואני מתרגם שם לא מעט (לרוב תחת השפעת אלכוהול). אבל אני חייב לחלוק עליך, התרגום "סחים" הוא רק המקום השני. המקום הראשון, אותו אני מקדיש לפרופיל שלך בפייסבוק, הוא "ילד בשם אביטל" בביצוע ג'וני קאש
    tinyurl.com/23dnewz

    59 – פוסט יפה מעניין וחשוב, אין ספק. אני יכול כמובן גם לתת את הצד השני של המתרס, המספר איך עושים שמיניות באוויר רק כדי להשיג זכויות לשירים בפרסומות. בארץ זה קשה במיוחד כי יש גם אומנים מוזיקליים שלא אוהבים את הרעיון שהמוזיקה שלהם תושמע בפרסומות ישראליות (דיימון אלברן הוא הדוגמא המפורסמת לכך), ואיך באמצעות לולאות משפטיות אפשר בסופו של דבר למצוא את Song 2 בפרסומת לבירה בארץ. אבל זה נושא אחר לאירוע אחר שאולי יקרה ב11:11.

    אני מסכים עם אייל, It gets better צריך להיות קמפיין לכולם, לא רק גייז מתאבדים בתיכון.

  6. מאת יונתן:

    59 – טום ווייטס תבע חברה שמייצרת תפוצ'יפס על אותו עניין, וזכה בפיצויים של 2.4 מליון דולר.

  7. מאת דייב דנ:

    לפי כמות התגובות כנראה לא התגעגעו אליך מספיק, אני עכשיו הולך לצפות בכל החלונות שפתחתי.

  8. מאת עדי ס.:

    צהריים טובים כפרה-
    + תוספת מידע לאייטם 19: דן סבאג' הוא עיתונאי וסופר הידוע בשל טורו מזה 20 שנה "סבאג' לאב", אודות סקס וענייני להט"ב. אפשר לשמוע אחלה פודקאסטים של הגרסה העכשווית של הטור כאן
    http://podcasts.thestranger.com/savagelove

    הוא עושה גם המון שיתופי פעולה עם אמני קומיקס, הנה אחד מהם
    http://www.thestranger.com/extras/2006/queer/comic.jpg

    הנה אימג' לאייטם הזה
    http://img.dailymail.co.uk/i/pix/2008/03_01/ditavonteeseSPL_468x393.jpg

    +כרובי באולד ספייס=מדהים

    +מיקסטייפ בואי=!

  9. מאת funk sinatra:

    מסכים בנושא של מאיר עם הכותב למעלה
    דחילק – הבנאדם כתב לריטה וגידי גוב, והיה אחד מכותבי השירים הטובי כשהיה חי.העובדה שמעטים טרחו לראות הופעות שלו בתקופה שהאלבום יצא רק מראה כמה עדיף להיות גיבור מת מאשר מוסיקאי חי בעולמנו.
    איפה הייתם כשהיו בקהל שלו בהופעה 5(!!!!!!!!!!!!!!????!!) אנשים? שמעתם רדיוהד? חשבתם שזה לא מגניב לשמוע אותו? אז באמת די עם ההתרפקות הזאת. מביאה אותי לבחילה.

    עם זאת דרך מצויינת להעביר את הבחילה זה לקפוץ לציון. ומי שלא יודע על מה אני מדבר – אתם באמת לא מכירים את פועלו של מר אריאל…..

  10. מאת miron:

    פיקסיז ? גיבורים ? בגלל שהם נגנו 33 שירים ??? לא נפתח את זה שוב. טוב ?

  11. מאת מישהו:

    מתי יוצא רישומי פחם בצבע? לא מצאתי את זה באף חנות דיסקים.

  12. מאת אורי גינוסר:

    אני חייב להגיד שעשית לי את הסופ"ש עם עונג יותר ממענג, במיוחד כל מיני בנדקאמפ'ס, מאיר אריאל, השיר סיום וכמובן נדב אזולאי הכביר.

    כיף שיש מקומות כאלה למצוא שפיות בים הכלום שבתקשורת!

  13. צ'מע, הג'ון ספנסר בלוז אקספלוז'ן זו אחת מלהקות הרוקנ'רול הפרועות והכיפיות ששמעתי. וגם אני שמתי לב בין ההופעות באינדינגב שמשמיעים אותם וזה עשה לי לחייך (עד שנמאס לי קצת כי השיר חזר על עצמו בין יותר מדי הופעות). בכל אופן, אם אתה עדיין לא מכיר את האלבום שלהם שנקרא Orange… אז אני מקנא בך!
    הנה טעימה מתוכו, קוראים לשיר הזה Bellbottoms, יעני מכניסי פדלפון, להבדיל מפופיקים כמו שחשבתי הרבה שנים שקוראים לו, עד שנפל לי האסימון שיש הבדל גדול בין Bellbottoms ל- Belly buttons :)

  14. מאת bob minor:

    ואוו תודה עונג מעולה!

  15. מאת מיס בוז'רסקי:

    כיף לי שחזר העונג :)

    הפסקול של סקוט פילגרים נהדר וגולת הכותרת שלו מבחינתי הוא "כבשה שחורה" של מטריק.

    יצאתי 14% גיקית. מתאים האמת.

  16. מאת עופר אלפר:

    עונג מעולה.
    #1 ג'ון ספנסר באמת מעולים.
    #18 אני לא יכול לחכות כבר לאלבום החדש של נדב אזולאי. האלבום הקודם שלו היה פשוט ענק
    #24 סטיב אלבני מרתק. איזה מוסיקאי מדהים. מאוד מאוד מומלץ לשמוע את Shellac הלהקה הנוכחית שלו.

  17. מאת D!:

    נראה לי שהעובדה שניצלתי חמש עשרה דקות לפחות מחיי כדי לענות על השאלון הזה אומרת שהעולם הפוסט מודרני הוא דפוק לגמרי
    מה זה אומר עלי שקראו לי בסוף מתחזה עם 8 אחוז ומשהו,אחרי שניסיתי בכוח לענות חיובי איפה שלא היה לי מושג, אין לי מושג
    יצאתי מותש

  18. מאת גיאחה:

    מישהו – "רישומי פחם בצבע" אמור לצאת ממש השבוע. אני חושב – אם כי לא בטוח – שכבר ראיתי עותק בחנות (הפיזית) של מוזיקה נטו.

  19. מאת עינת:

    Spin
    מאפשרים הורדה של מיקסטייפ 29 אומני CMJ 2010 המומלצים
    http://www.spin.com/articles/free-mp3-mixtape-best-cmj-2010

    תחליטו בעצמכם, נפקדים משם: תמר, אונילי, איזבו, קרוסלה ועוד שמופיעים שם ממש בעוד שבוע פחות יומיים…

  20. מאת ארגרסטינ:

    בנוגע ל39, זה לא של קאנינלינגיסט – אלא של המפיק שלהם Kno.

  21. מאת מורן:

    חפשו את הביצוע של שלום גד לבס בבלון מתוך מוסיקה היום של קוטנר. קורע לב
    ובנוגע לליפ דאב, בלי טיפה של ציניות, ובלי קשר לשיר… רק הרצף הזה של נופי הר הצופים.. אין על האוניברסיטה העברית

  22. מאת נלי:

    35 -גם אני אוהבת. וחוץ מזה – עונג מענג ביותר.

  23. מאת RoyM:

    גיאחה,

    מעניין אותי, בנוגע להופעה של הטינדרסטיקס, אתה חושב שהבארבי מקום לא אידיאלי להופעה הזו?
    אשמח אם תוכל לפרט למה, ואולי לומר איפה אתה היית מקיים אותה?

  24. מאת ניימן:

    עונג עצום! ולמרות האייטמים המשובחים בו, מה שהכי עשה לי את זה היה הסיפור הראשון. על צירופי מקרים, שירים ופסטיבלים. נהדר.

  25. מאת גיאחה:

    RoyM – ובכן, ראה. קודם כל, אני לא *בטוח* שהבארבי לא מתאים להופעה הזו, כי חשבתי שהוא לא מתאים להופעות שקטות ומרוכזות ולשמחתי התבדיתי ובענק בהופעה של Low, שהייתה אחת ההופעות היפות, המהפנטות (ובעלות הסאונד הטוב) ביותר שראיתי בחיי.

    אבל מופע כמו זה של טינדרסטיקס, בדומה לזה של קורט ואגנר שנערך בבארבי לפני שנה ומשהו, הוא בהחלט מופע ישיבה. וככזה, הוא מתאים לאולם ישיבה. מהצוותא ועד המשכן לאמנויות הבמה, יש אולמות מתאימים בתל אביב, ורבים מחוץ לה.

    אני מניח שהסיבה לכך שהלהקה הזו מופיעה דווקא בבארבי היא שמי שמביא אותה לארץ עובד בבארבי, ומטבע הדברים מתאים ונוח לו להביא אותה דווקא לשם. בעיניי, זה לא המיקום האידיאלי להופעה הזו, אבל אשמח להתבדות בערב המופע כמו שהתבדיתי בעבר.

  26. מאת דני קיי:

    ל- funk sinatra

    מודה ומתוודה- כנראה שהאזנתי לרדיוהד כשמאיר אריאל הופיע בפני חמישה אנשים. אבל האשמה כולה היא על מאיר ז"ל.

    תן לי להסביר- מגיל 16, דרך הצבא, כלה בדיכאון שאחרי הטיול הגדול- תקופה של כשבע שנים- ראיתי כעשרים הופעות שלו (בכולם היה די מלא, אגב). עם כמה שנהניתי ועד כמה שמאיר היה ענק- כל ההופעות, ללא יוצא מן הכלל, היו הופעות אינטימיות. רק הוא והגיטרה. לפעמים אקורדיון.
    הסיפורים היו אותם הסיפורים- מילה הוא לא שינה (כי הם היו מלאים במשחקי מילים ובדיחות התלויות בצורת ההגשה).

    באיזשהו שלב- שבעתי. כמה אפשר?

    הבטחתי לעצמי שאראה אותו שוב כשיאסוף סביבו להקה שתיתן נפח וגוון שונה לביצועים, אבל זה אף פעם לא קרה. אולי זה קרה אבל פיספסתי- בכל זאת, היו אלה ימי טרום האינטרנט- אבל בטוח שזה לא קרה בתדירות מספקת.

    אנפלאגד זה אחלה אבל כאירוע מיוחד, במנות קטנות. אולי אני טועה, אבל נראה כי רוב הקריירה הבימתית של מאיר אריאל הייתה אנפלאגד של איש אחד. אולי בגלל זה הגיעו בסוף רק חמישה אנשים.

כתיבת תגובה