14 באוגוסט 2010

עונג שבת: לא יכולתי לעבור בדלת

הזוכים בדיסקים חתומים של פוליאנה פראנק הם: שניר ושאולי! התחדשו, ובדקו מייל!


    דוריאן קונספט וחבר. מצאו את ההבדלים
    (רמז: אחד מהם עושה פוסט-היפ-הופ אלקטרוני. השני עשוי עץ קרטון)

  1. הפעם הראשונה בה נתקלתי בשמו של דוריאן קונספט הייתה בפרסום למופע של סול ויליאמס בארץ. החבר'ה של TABAC, שארגנו את המופע, שלחו לי אסופה של קטעים מכל המשתתפים בערב הארוך הזה, וקשה לומר שהקשבתי לה כמו שצריך. מתישהו אחרי המופע של ויליאמס, שהיה מרטיט-עצמות ודרש בהחלט איזו חצי שעת התאוששות, עלה אוליבר ג'ונסון (א.ק.א. דוריאן קונספט) ו, למען הכנות, שיעמם לי את התחת. נהניתי הרבה יותר בסט המעיף של דיגיטל_מי הישראלי. אבל לפני כמה שבועות מתן איחר לתכנית שלנו ב"תדר", ואהוב לבי מורפלקסיס הגיע כדי למלא את מקומו עד שיגיע והשמיע את "Four teen", קטע שפשוט, אני לא יודע, הזריק לי דלק סילון אטומי למוח ומאז מתנגן שם ומזיז לי את הרגליים בצורה לא רצונית גם כשאני בכלל לא שומע אותו. [מפ3]
  2. אה כן, בסוף השבוע הקרוב לא יתפרסם עונג שבת, פשוט כי החל משישי בצהריים אבלה בקרירות ובנעימים בפסטיבל יערות מנשה. אמרו לי, היש מקום נעים יותר להיות בו בימים בוערים אלו, מאשר לבלות יממה וקצת בתוך יער בצפון הארץ, בצל העצים, עם בירה קרירה ביד והופעות לוהטות מול העיניים? השנה הפסטיבל זז מעט ממיקומו המקורי והבעייתי בשנה שעברה, התכנס כולו אל תוך היער והתיישב במימדיו הטבעיים – פסטיבל מוזיקה בטבע, לא עצום, לא מרעיש עולמות, אבל טוב ונעים. אני לא יכול לחשוב על הרבה דברים שמתאימים לי יותר לסופ"ש אוגוסט כזה. כל הפרטים כאן, למי שבא לו להצטרף לחגיגה. [עברית]
  3. בערך 4 שנים אחרי האוסף הרביעי בסדרה, חוזרת סדרת אוספי פולארויד לחיים בשרת העיוור עם אוסף חמישי, שכולל שירים חדשים של רותם אור, עינב ג'קסון כהן, מורפלקסיס, טל אורן, אורי דרור, ירונה כספי, נילי פינק, טריז אנד דה ביז ועוד ועוד. עדיין לא הספקתי לשמוע אותו, אבל הרשימה נראית מבטיחה מאוד. מן הסתם, הפרויקט קרוב ללבי – את ארבעת האוספים הראשונים בסדרה ערכתי והפקתי יחד עם שותפי הנהדר מורפלקסיס. [עברית, זיפ, מפ3]
  4. קפה דל מרציאנו עברו דירה. עדכנו את הבוקמרקס, פן יבולע לכם! [עברית]
  5. נדב לזר ממשיך עם עבודת הקודש של כתיבת המדריך השלם למוזיקאי (טוב, לא באמת שלם, וגם לא לכל מוזיקאי, אבל בואו נסכים על "דברים שכל מוזיקאי עצמאי בישראל חייב לדעת לעשות"), והפעם – איך להשיג, לבנות ולשמר קהל? לא מובן מאליו בכלל. [עברית]

  6. מייקל סרה מעולם לא נראה פחות נעבעך מאשר בפריים הזה

  7. [תודה לאורי שחורי] הפסקול של Scott Pilgrim VS the world – הסרט מבוסס הקומיקס הנפלא שמתפרץ השבוע לאקרנים בארה"ב ומיועד לכל גיק חובב מוזיקה באשר הוא והיא – ניתן להאזנה מלאה בספינר (גם פסקול השירים הכלולים בסרט, וגם ה-Score המקורי של נייג'ל גודריץ'. סרט עתיר מוזיקה). [פלאש, אנגלית]
  8. [ויה ויה] 10 מקרים מובהקים של שירים שנשמעים דומה מדי – ולא רק שירי פס-ייצור מפלסטיק כמו ליידי גאגא, קייטי פרי ושכפוליהן, אלא גם הסטרוקס מול בארי מאנילו, גרין דיי מול שיר הפתיחה של "צער גידול בנות", ועוד. [אנגלית, טיוב]
  9. לריי למונטיין הנהדר, פולקיסט בעל קול מעושן קלות והשפעות סול נהדרות קשות, יש אלבום חדש שנוטה דווקא לכיוון הקאנטרי (ברגעים מסוימים). ואיזה כיף, אפשר לשמוע אותו במלואו ב-NPR! אח, מתנות. זה טוב כמעט כמו גלידה. [סטרים]
  10. שנים תהיתי למה אין סרטי פעולה ישראליים, או סרטי אימה ישראליים, או קומדיות ישראליות שבאמת מצחיקות בלי להיות מפגרות (צ'ק! מבצע סבתא. אבל זה לא מספיק), והנה מסתבר שלפחות אחת מתהיותיי תיענה בצורה הטובה ביותר – יש סרטי אימה ישראליים, ארבעה במספר, שנמצאים ברגעים אלה בשלבים שונים של הפקה. ב"וואלה!" סוקרים את ארבעת סרטי האימה הישראליים שבדרך. [עברית]
  11. בין אם אהבתם או לא אהבתם את Inception, חייבים להעריך דבר אחד לפחות בסרט הזה – מלבד מייקל קיין כמובן – הוא יוצר שיחה. אנשים מדברים עליו, מתווכחים עליו, מתדיינים עליו ומנתחים אותו – גם אנשים שלא אהבו אותו. אם ראיתם את הסרט (זהירות, ספוילרים בטירוף!), הנה ניתוח מצוין שלו שטוען טענה שאני מסכים איתה, אחרי מחשבה. [אנגלית]
  12. אסף אבידן והמוג'וז חוזרים לסיבוב הופעות רווי תאריכים בישראל, ומעלים לצורך העניין סרטון קטן ונהדר ליוטיוב. לא צריך תקציב, תפאורה, תאורן ונערת מים – צריך רק לגרום לצופה לחייך. ופרה. [טיוב]
  13. איתמר רוטשילד השיק אתר חדש מלא בכל טוב: אלבומים, האזנה, בלוג, סקיצות, קליפים, מה לא (גלידה. זה מה לא. מתי מישהו יבנה אתר שגם יחלק גלידה לגולשיו). אחלה אתר, אחלה זמר. [עברית]
  14. זה כבר טריק ישן אבל כשעושים אותו טוב, הוא תמיד מעורר אנחת התפעלות: המסך השקוף הוא טריק פשוט: צלמו את המחשב הנייד שלכם, כשהוולפייפר שלו משלים את הרקע שמאחוריו. לפעמים זה פשוט מבריק (ולפעמים זו רמאות פוטושופ זולה). [פיקסלים]
  15. [ויה ויה] OhLife הוא שירות חדש ומעניין מאוד: הירשמו בחינם, ובכל ערב תקבלו מייל עם השאלה "איך עבר עליכם היום?". התשובה שלכם תישמר במאגר הסגור של האתר. כמו בלוג, רק שאף אחד לא רואה. התגובה הראשונה היא בטח "אז מה הטעם?", אבל זה היפוך מעניין של המגמה הרווחת כיום אצל משתמשי האינטרנט להחצין כל מה שקורה להם בחיים (היכנסו לחשבון טוויטר פעיל ותדעו מתי בעליו בבית, מחוץ לבית, שמח, מבואס, ישן, רעב, מה לא). בעצם, זה מחזיר אותנו להרגל הישן לכתוב יומן אישי – רק הופך את השיטה הזו לנוחה הרבה יותר למי שרגיל יותר להשתמש במחשב מאשר במחברת. [אנגלית]

  16. גם אתם מסתכלים וחושבים "למה עדיין כל כך חם לי?"

  17. יעל רגב מפרסמת את חלק ב' בסיפור המירוץ לאנטרקטיקה, למקרה שאתם עדיין תוהים אם האנגלי או הנורבגי יגיע קודם (הייתי מספיילר לכם, אבל כמה עלוב זה לספיילר את ההיסטוריה?). [עברית]
  18. קוראת העונג צופית נמצאת כרגע בארצות הברית (איזה כיף!), וכששמעה על הקונצרט שמארגן קונור אוברסט נגד החוקים החדשים למעצר מהגרים בלתי חוקיים, היא מיהרה לקנות כרטיס ולנסוע אלפי קילומטרים מאלסקה לנברסקה כדי להיות שם. בבלוג הטיול שלה היא מספרת על הרקע למאבק המוזיקלי בחוק הזה, וגם על המופע עצמו. שווה לקרוא בשביל המוזיקה, בשביל הפוליטיקה, ובשביל סיפורי הטרמפים מעוררי הקנאה. [עברית]
  19. אייקון מאמר השבוע הולך הפעם בלי שום תחרות לראיון שהתפרסם השבוע בוואלה עם יואב קוטנר. כל שיחה או ראיון עם קוטנר היא תענוג, כי לאיש (איש? אושיה!) יש ניסיון, ידע וראייה רחבה ומפוכחת הן של המוזיקה והן של התחום בו הוא עובד. זה מובהק במיוחד בראיון הזה, בו מדבר קוטנר על התקופה בערוץ המוזיקה, ברדיו תל אביב, ההצלחות והכשלונות, תפקידו הנוכחי של שדרן הרדיו ותפקידו האישי של קוטנר עצמו. גם שוויון הנפש, שוודאי עלה בקשיים רבים, מרשים במיוחד. כמה נדיר וכיף למצוא במקומותינו איש שעוסק בתרבות ואינו צר עין, אינו נקמן, גם כשהוא נפגע או כועס. וכמה חבל שאף על פי שאין לנו מה להתלונן כשהתברכנו גם בקיומם של כמה ענקים בתחומם ואנשים נפלאים בעצמם כמו קוואמי, לאון פלדמן, בן שלו ואחרים – תמיד ארגיש שהעולם יהיה טוב יותר אם יהיו בו עוד כמה קוטנרים כאלה: מסורים לאהבתם, שקדנים, ידענים, ומעל הכל – אנשים טובים. [עברית]
  20. [תודה למורפלקסיס] בבנדקאמפ יש קטע חדש ונהדר של Markey Funk הירושלמי. אבל למה אין הורדה, מארקי? העם דורש מפ3. [סטרים]
  21. [תודה לשיר] נהדר: מדבקות אזהרה שאתם יכולים להדפיס בעצמכם, ולהדביק על עיתונים לבחירתכם. [אנגלית]
  22. [תודה לשגיאב] ארז רונן כותב ב"חורים ברשת" מדריך קצר לרכישת דיסקים ו-DVD משומשים במצב מעולה מ-Second spin. להזכירכם, אל תהיו חרא של אנשים. [עברית]
  23. ליאה, שמדי יום מודה לחפץ יומיומי או רעיון ערטילאי אחר בבלוג הנפלא THXTHXTHX, מוצאת את המקום המתאים להודות גם לפטיפון שהיא קנתה למרות שהיא לא חשבה שלא תקנה. אני ממליץ גם לכם לקנות אחד, אתם עוד תודו לו על זה. [אנגלית]
  24. אין, פשוט אין על ניצה ולחם. הסרטון החדש שלהם (עם הופעת אורח מפתיעה של מאיר שלו!) פשוט ענק. ענק, אני אומר לכם! [וידאו]
  25. חודש וחצי לפני שהיא מגיעה למשכן אמנויות הבמה עם נבל הקסמים שלה, ג'ואנה ניוסם התארחה אצל ג'ימי קימל וביצעה שני שירים מהאלבום החדש. פרצופים נהדרים והכל. [טיובז]

  26. I see a little Silhouette of a man

  27. בלוג התמונות הנהדר של הבוסטון גלוב מקדיש השבוע אוסף תמונות לנושא הצלליות, או Silhouette, שהשבוע למדתי שמקור המילה הזו היא על שמו של אטיין דה סילואט הצרפתי. [פיקסלים; אנגלית]
  28. אבנר קשתן מוציא את האוויר מבועת האינפוגרפיקה, שיכולה להיות כלי נהדר, אבל הפכה כל כך נפוצה ומתבקשת שהרבה פעמים משתמשים בה בלי שום היגיון או שכל ישר. [עברית]
  29. [תודה לתמר] צחקקתי והתרגשתי מעונג כשראיתי איך ג'ני הגישה את התפטרותה ב-36 תמונות נפלאות, בהן היא מכניסה לבוס שלה באבי-אביו. [פיקסלים]
  30. [תודה לתמר שוב] ומה רבה הייתה אכזבתי כשגיליתי, כמה צפוי, שזו הייתה מתיחה ותו לא. ואני שואל: מה רע בהפצת מתיחה כזו בלי להודות בריש גלי שהיא מתיחה? [אנגלית, פיקסלים]
  31. [ויה ויה] נהדר: אתר Five Books מזמין בכל פעם מומחה בתחום אחר להמליץ על 5 ספרים מומלצים בתחומם. ובוז למי שחושב עכשיו "למי יש זמן לקרוא 5 ספרים?!" – תשקיעו קצת בידע שלכם, זה ישתלם לכם. מבטיח. [אנגלית]
  32. רעיון מגניב: שעון בעל זרוע ספירלית, שמציג את השעות והבדלי השעות במקומות שונים בעולם. [אנגלית]
  33. רוברט קריסטגאו, מבקר ותיק מאוד ומוערך לאללה בארה"ב (ואחד הראשונים אם לא הראשון שהצמיד ציון לביקורות שלו), פירסם טור מעניין על ביקורת מוזיקה, אפרופו החדש של ארקייד פייר. הלוואי שביקורת מוזיקה בארץ הייתה כל כך ותיקה ורחבה ומתועדת (ומעניינת מישהו מלבד המבקרים עצמם), כדי שנוכל גם להתעסק בדיון על צורת הביקורת עצמה. [אנגלית]
  34. מזל טוב – אתמול, יום חמישי, היה יום הולדתו של הגרמופון. [אנגלית]
  35. [ויה ויה] סך הידע האנושי הוא אוצר אדיר, אבל אגירתו במקום מסודר אחד מולידה לפעמים את המופרכים והמיותרים שבוויכוחים. Information is beautiful אוספים כמה מוויכוחי העריכה הגרועים ביותר בתולדות וויקיפדיה. ישמרני האל, איזו אנאליות. [אנגלית]
  36. שיזף רפאלי כותב ב"כלכליסט" על הכוח של המפות, על הדרכים בהן משתמשים במפות לחינוך, אינטרסים פוליטיים וגם יופי, ועל מה שאנחנו מאבדים ומרוויחים עם היעלמותה של מפת הנייר ועלייתה של המפה הלוויינית המתעדכנת-תדיר. חבל שהכתבה הזו לא ארוכה ומעמיקה יותר, כי הנושא עצמו מרתק. [עברית]
  37. [ויה ויה] וואו, כמה יפה הוא סרטון הגמר של ערן היללי מבצלאל, אנימציה יפהפיה ועדינה, מלאת דמיון והשראה, עם מוזיקה נהדרת של אורי אבני ודניאלה ספקטור (כמובן, השיר הזה עולה לראש). מומלץ בחום לצפות במסך מלא, וב-HD. סבלנות, זה ייטען. היללי אחראי גם לקטעי הווידאו הנפלאים של דניאלה ספקטור בהרדוף, שפורסמו גם כאן בזמנו. [וימאו]
  38. מיכאל זילברמן כותב בבלוג ההיסטוריה המעולה שלו "טופס 630" על השינויים הקיצוניים שעברו על אפגניסטן, ומדגיש את ההבדל בעזרת אוסף תמונות שהתפרסם לאחרונה, ובו נראית אפגניסטן מודרנית ומערבית להפליא בשנות השישים, רק לפני 50 שנה. [עברית]
  39. מוריסי (זוכרים שהוא היה בארץ?) בוחר וחולק 13 מהתקליטים האהובים עליו ביותר, לכבוד יום שישי ה-13 או משהו. [אנגלית]
  40. בפשפושיי ברשת נתקלתי בכתבה מעניינת מ-2008 של אחת הכותבות האהובות עליי, אמנדה פטרוסיץ', על הקנוניזציה המפתיעה של ניק דרייק, שאחרי מותו השקט בקצה הקריירה השקטה שלו היה יכול די בקלות להישכח או להישאר חביבם של אספנים כפייתיים בלבד, ובמקום זאת הפך לאחד הזמרים האקוסטיים המשפיעים ביותר בארצות דוברות האנגלית, זמר שהעמיד בבלי דעת דורות של ממשיכי דרכו, מבק ועד לורה מארלינג. "למה ניק דרייק נערץ כל כך עכשיו, 30 שנה אחרי מותו?", שואלת פטרוסיץ', "והאם יש סיפור הצלחה אכזרי יותר מזה בהיסטוריה של הפופ?". [אנגלית]
  41. [ויה ויה] היוטיוב שעשה לי את השבוע: שפן סלע רוכב על גב של צב. זה כל מה שצריך. [טיוב]
  42. [תודה לאורן] ששולח לנו "רשימה אבסורדית במיוחד של סרטי dvd צרובים שאיבדו כל משמעות בעטיפה הטיפשית שקיבלו". הידד לפיראטים. [אנגלית]
  43. freealbum[תודה לערן כ"ץ השרמנטי] אולרייט! הלייבל הטוב-לרוב Asthmatic Kitty (היא לא באמת אסתמטית, אל תדאגו! היא מומצאת, החתולה הזו, בחייכם!) מחלק בחינם סמפלר ממיטב תנובתו לאחרונה. אפשר לשמוע, אפשר להוריד, אפשר לשלוח לחברים במעטפה עם בול – אפשר לעשות מה שרוצים, זה חינם! יאי! [בנדקאמפ]
  44. באזפיד מספקים גלריית תמונות שסוקרת את אבולוציית הטורסו של איגי פופ, ומוכיחה את הטענה לפי פופ לא לבש חולצה מאז 1969 ("אני לובש חולצות בבית כשקר לי", הוא אמר בראיון לא מזמן, אבל אני לא מאמין לו). [פיקסלים]
  45. ב-AV Club מדרגים 25 שירים על טכנולוגיות שעבר זמנן. שירים על פקס? קאם און, זה הכי 1988! [אנגלית]
  46. [תודה לאביטל] חי חי! [עברית, פייסבוק]

  47. אני העדפתי את דובי דוברמן

  48. [ויה ויה] אם הילדים פשוט לא מבינים, אולי יעזור להפחיד אותם למוות כדי שייזהרו? זה מה שניסתה לעשות חוברת הבטיחות המבעיתה הזאת. [אנגלית]
  49. "הרוק אמנם נתפס כשייך לעולם הבידור יותר מאשר לעולם האמנות, אבל דווקא משום כך הוא גם נפוץ ומשפיע כל כך כי, בסופו של דבר, בידור משפיע על התרבות ועל הדרך שבה אנשים חיים הרבה יותר מתחומים אחרים, מלאי יומרה וגבוהי מצח ככל שיהיו", כותב אייל מרדיו פרימיום להמונים בפוסט אורח על רוקנ'רול בבלוג של ערוץ 8. [עברית]
  50. [תודה לאביטלי] מדהים לגלות איזה מוצרים, רעיונות ושירותים שכולנו מכירים ומשתמשים בהם, הם תוצרי לוואי מניסויים של NASA. [עברית. נאסא פאקינג רוקס]
  51. עמרי לוי, שהוציא לפני לא המון זמן אלבום שלישי, קרא את הספר של מארק E אוורט מהאילז, והוא כותב על כך פוסט קצר, קולע ומרטיט שעושה חשק לרוץ לקרוא את הספר הזה, וגם לשמוע שוב מלא מלא אילז. [עברית]
  52. אני נפעם בכל פעם מחדש ממה שמוציאה עדי סברן ממושאי הצילום והראיון שלה בבלוג הקעקועים המרהיב שלה טאבולה ראסה. השבוע כבשו אותי הקעקועים והסיפורים של נטלי. [עברית]
  53. חבל לכם על הזמן, איזה אייטמים יש השבוע בפינה הזו, שדי נזנחה בשבועות האחרונים מפאת היעדר חומר מעניין. אבל איכשהו יצא שהשבוע נאספו כמה לינקים מעולים ששווה לקרוא:

  54. הלייבל המעולה Sub Pop, אחד הלייבלים העצמאיים החזקים בעולם (מספיק חזק כדי לחלק מדי שנה כמה אלפי דולרים כמלגות) שוקל להפוך את השיטה: במקום למכור את המוזיקה ולהציע בחינם מזכרות כמו פוסטרים ומחזיקי מפתחות, הם חושבים למכור מרצ'נדייז בלבד, ולתת את המוזיקה בחינם עם רכישה של חולצה או כובע. מחשבה מעניינת. [אנגלית]
  55. הניו יורק טיימז יוצא לסיבוב עם אחת הגובות של BMI, שאחראיות לעשות בערך מה שאקו"ם עושים בארץ: להגיע למספרות, בארים, מסעדות וכל מקום שמשמיע מוזיקה, ולדרוש מהם תשלום על שימוש ביצירות המוגנות בחוק זכויות היוצרים. מעניין לקרוא את הכתבה ב-NYT ולראות, לשם שינוי, את הצד השני של הגדר, את האנשים שזו עבודתם. ב-Tech Dirt מיהרו להגיב עם צדו השני של המטבע. [אנגלית]
  56. סשה פרר-ג'ונס, מבקר המוזיקה הוותיק והמוערך של הניו יורקר, משתמש באלבום ובמופע החדשים של ארקייד פייר כדי לבדוק מה, בעצם, עושים היום לייבלים אחרי כל השינויים הקיצוניים – כלכליים, מודליים, תוכניים – שעבר ענף המוזיקה בעשור האחרון. תענוג של טור. [אנגלית]
  57. וסיני גז יוצא לבדוק האם ספורים ימיו של הרדיו המסורתי. התשובה שהתקבלה: כן, בערך, אולי לא, אבל כנראה שכן. [עברית]

  58. רוחות הרפאים על הבמה בתמונע. תצלום: גרבולון

  59. מסתבר שבתמונות מהמופע של We are ghosts אני נראה כל כך מרוכז, שאפשר באמת לטעות ולחשוב שאני מוזיקאי. אני חושב שבמקום להתאמן על כישורי הנגינה שלי, פשוט אתאמן מול המראה על פרצוף ה"אני מנגן", ובסוף זה יהתל במספיק אנשים ואהפוך לרוקסטאר שלא נראה כמותו בישראל מאז יגאל בשן. אבל שטויות ותמונות בצד, אני לא זוכר מתי היה לי כיף כל כך על במה, או בכלל, כמו ביום שלישי בערב בתיאטרון תמונע. יש לי המון מה לספר והמון חוויות משונות ונהדרות וחוץ-גופניות ופנים-גופניות, אבל כל הדברים האלה יישפכו בסופו של דבר לאלבום השלישי של הפרויקט הזה, שיורכב כולו מההקלטות מהמופע החי-כל-כך-חי הזה. אני רק יכול לספר שבצורה מאוד לא אופיינית, לפני המופע ובמהלכו הרגשתי כמו נזיר זן. הייתי רגוע ושליו לחלוטין, ואין לי מושג למה. אולי כי ידעתי שאין לי מה להפסיד, אני לא מוזיקאי שיכול לעקוב אחרי סולמות או הרמוניות, לא מצופה ממני לנגן נכון, או בכלל. אני לא באמת יכול לטעות. חלק מהמשתתפים האחרים הראו סימני לחץ או התרגשות לפני המופע, נשמו עמוק, עצמו עיניים, ואני הרגשתי כמו צופה מהצד שבמקרה הוזמן לעלות על הבמה עם ווקמן שמחובר לאפקט דיליי ולשחק איתו כרצונו (מה שאכן עשיתי, בהנאה הולכת וגוברת). הפרפרים היכו לרגע קצר, כשהחלישו את המוזיקה שלפני ההופעה ובני סימן לי שהגיע זמני לפתוח את הערב. מאותו הרגע הכל הוא בליל נעים של זכרונות, רעש, קצב וצבעים. הווידאו ארט המהמם של מירב שחם ופלנקטון, ההפתעות הבלתי פוסקות מכל כיוון – ליין סוזאפון או טרומבון מפה, קטע בס בלתי צפוי משם, התיפוף התמיד-משתנה של דני רווה, הכינור הכובש הזה שפרץ לנו לחיים, החליל הרענן של מירב שחם ופתאום סימפול מהאייפון של דויד, ומתן נותן ריף גיטרה אדיר, ומתי לעזאזל יהוא הספיק לעלות לבמה? אין לי מושג איך זה נשמע בקהל, ויכול להיות שלא היינו קוהרנטיים כמו שחשבנו שהיינו, ויכול להיות שהשעה המאוחרת וההופעה המתארכת גבו את מחירם בכמה וכמה אנשים שהלכו לפני סוף ההופעה. אין לי מושג. אני רק יודע שנהניתי בטירוף. שהיה לי כיף אדיר ובעיקר זכות גדולה להיות חלק מהניסוי המוזיקלי המתמשך הזה. בעוד כמה ימים או שבועות יגיעו ההקלטות האלו לכלל מיקסוס ויעלו לרשת לכל אוזן שתרצה, ואז נדע אם זה ערב גם לחיכם של אנשים שאינם חלק מההרכב. [תמונות כאן וכאן]
  60. לא, זה לא שיר מושלם, לעזאזל. ואני חי בשביל שירים מושלמים. בשביל השירים האלה שלא היית מזיז בהם תו, כפתור או שערה מראשו של המתופף בזמן ההקלטות. בשביל השירים שכשהם נגמרים אתה מגלה שלא נשמת במשך 3:41 דקות. אבל "Remorse code" של ריצ'רד האולי הוא לא אחד מהשירים האלה. הוא יפה, יפה מאוד אפילו, והפזמון שלו מרומם אותך חצי מטר לפחות מעל האדמה. לכן הוא כאן, מסיים את העונג הזה באווירה מושלמת לימי שבת, אווירה של רוגע מוחלט והרהורים. אבל מושלם הוא לא, ואולי טוב שכך. הרי שירים כאלה, מצוינים אך לא מושלמים, הם הדלק להמשך החיפוש אחר הפנינים שאין בהן רבב. [מפ3]
  61. ולסיום, תודה ענקית לעידו שחם, שטרח לצלם בטלפון שלו ולשלוח לי את המודעה הזו:

    אני שוקל ברצינות ללכת.

שבת שבוגי! ניפגש ביער?

23 תגובות על “עונג שבת: לא יכולתי לעבור בדלת”

  1. מורפלקסיס הגיב:

    עשית אותי מבסוט מאוד משיר הסיום 🙂

  2. noa הגיב:

    התמונות מאפגניסטן מעולות ומרגשות. קצת (הרבה) מפחיד אותי לחשוב שאנחנו אולי עשויים לעבור תהליך דומה.

  3. באנדר הגיב:

    רק רציתי לציין שיש לי את החוברת האחרונה של סקוט פילגרם! (ספוילר: יש מכות)
    ושהסיכוי שהסרט יגיע להקרנות בארץ הוא קלוש ביותר.

  4. יום אחד גם אני אעשה ראיון ליואב קוטנר, אבל יותר מהכל בא לי לחבק אותו. אני מרגיש שהוא כמו אח גדול שלי, וגם מורה. אני אוהב את ההגדרה שלו שהוא Pleaser של מוזיקה יותר ממבקר, גם אני כזה. באמת אין לו מה להצטער על הדרך שהוא עשה כולל ערוץ 24, זה היה נכון לזמנו. ותמיד אני אקנא בו בחברות שלו עם מאיר אריאל. וטוב לי שהוא חזר קצת למוזיקה הלועזית ולמנמונה, ולאישי.
    מישהו יודע אם יש איזו דרך להקליט תוכניות מוזיקה מהרדיו באינטרנט? כי בכל זאת 21:00 זו לא השעה שבה אני פותח רדיו.

    לא ראיתי שהיה היום בעונג את הקליפ החדש והמטורף של ניק קייב, חיים לראות את זה ולהגיד וואוו:
    http://premiumradio.blogspot.com/2010/08/ii.html

  5. אורן הגיב:

    שילוב של ניטפוק ושירות לציבור: בכיתוב לתמונה הראשונה צריך להיות "והשני עשוי מקרטון". 52 דולר, למעוניינים:
    http://www.etsy.com/listing/32253917/bucky-cardboard-deer-trophy-brown

  6. קובי הגיב:

    עונג טוב לכם.

    רק לא הבנתי את ההבדל בין "שיר יפה" …"שיר יפה אפילו" .
    למה אין לי ידע כזה במוזיקה.

  7. מישהו הגיב:

    מה דניאלה ספקטור עשתה בהרדוף?! זה מעניין. האמת שהמוזיקה שלה מתחברת באופן די מדהים עם המקום הזה? אתה יודע על זה עוד פרטים? היא תופיע שם?

  8. סטיבי הגיב:

    באנדר – זה תלוי מה אתה מכנה "הקרנות".
    גרמופון חסר מספר בכוונה?

    גם אני ראיתי את מודעת העונג שבת ההיא (למה היא מופיעה הרבה ברח' אחד העם?), אבל מה שהטריד אותי יותר בה הוא שלא נראה לי ש"נשות הטייסים" זו הדרך למכור את נתי רביץ לקהל היעד של האירוע הזה (או בכלל, אבל זה כבר עניין אחר).

    (הולי, לא האולי. שוב :))

  9. סטיבי הגיב:

    אה, וזה פילגרים. לא פילגרם.
    סרט אדיר, אגב.
    יש עוד מישהו ששונא כמוני את היוטיוב החדש?

  10. גיאחה הגיב:

    נועה – לא הייתי מהר לחשוש. אנחנו מדינה וחברה כל כך מודרנית, פוסטמודרנית אפילו, פתוחה ומתקדמת למרות פלגים דתיים ושמרניים בה. הבה לא ניסחף כל כך מהר 🙂

    מישהו – אין לי מושג, אני רק יודע שהם הצטלמו שם.

    אורן – אתה אדיר, תודה.

  11. תיקון קטן אני התכוונתי ל- pleasurer, יואב קוטנר אמר מילה אחרת בהקשר קצת אחר, ואפרופו קרטונים:
    http://premiumradio.blogspot.com/2010/08/blog-post_11.html

  12. איתי הגיב:

    אהבתי את אייטם ההתפטרות (Hopa?) ואת השיר המסיים של האולי

    מזל שיש עונג שבת (ולא מהסוג שמופיע בפלייר הסיום…)

    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1769039&r=1

  13. לגבי 40. החתולה דווקא כן אסמטית! או לפחות היתה כזו..
    http://asthmatickitty.com/info.php

  14. אביטל הגיב:

    ניסיתי לראות את ניצה ולחם כמה פעמים, הוידאו של פליקס פשוט מחורבן מדי. באסה.

    וואו, נראה כאילו רק ב2004 הזמן התחיל לתפוס את איגי פופ, אבל מאז הוא עושה בו שמות.

  15. ג'ים הגיב:

    לא חשבתי שיגיע היום בו תיפול גם אתה גיא, לתהום הפייסבוק, אבל זה הגיע.
    לא נורא, אנחנו אוהבים אותך גם כך

  16. מיס בוז'רסקי הגיב:

    כמובן שרצתי מייד לשמוע את השיר של מטריק בפסקול של סקוט פילגרים. נשמע מעולה, יותר טוב מהשיר שלהם בפסקול של דמדומים. כך ראוי.

    אני אוהבת כל כך את התמונות מהבוסטון גלוב שאתה שם.

  17. ציון הגיב:

    סחתיין
    כמה לייקים יש לך במונה הפייסבוק.
    לייקים זה כבוד.

  18. אושרי הגיב:

    בתגובה ל-7:
    הם הציגו שם 10 מקרים איזוטריים, של שירים לא מוכרים בעליל ופספסו את אחת הגניבות הגדולות בהיסטוריה- Why don't you get a job של The offspring, שהוא חיקוי מדויק למדי של Ob-la-di ob-la-da, לא צריך להגיד של מי…

  19. Markey Funk הגיב:

    if you want to own the new tune – buy the No Coast compilation… this will help me and my friends who run this young jerusalemite label 🙂 – here: http://nocoastp.blogspot.com

  20. nn הגיב:

    לא כל כך קשה להשיג את מאיר שלו כשהוא דוד של אמא שלך, כך מסתבר

  21. בונד, ג'יימס בונד הגיב:

    גיאחה, אני לא רוצה לצנן את ההתלהבות שלך, אבל קצת להתאים ציפיות: כמי שנמצא כמעט כל יום באזור של פסטיבל יערות מנשה, אני יכול לדווח ממקור ראשון שגם אצלנו חם ומגעיל בימים אלה… אנחנו לא מספיק בצפון כדי להמלט מגל החום, אבל בהחלט יש לנו אחלה יער.

  22. תמר הגיב:

    לבאנדר: לפי IMDB סקוט פילגרים אמור לצאת בארץ ב-30 לספטמבר. אולי אם נהיה ילדים טובים זה באמת יקרה!

  23. מיכל הגיב:

    כל מה שיש לי להגיד זה… נתי רביץ מתחזק??

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *