12 ביוני 2010

עונג שבת: פור מור יירז

הזוכים בכרטיס להופעה (השנייה) של דבנדרה בנהארט הם: עאמר, Idan Gal, וגילוש. בדקו מייל!


    נשבע לכם שזו תמונה אמיתית. מכאן (CC)

  1. חרטות מוזיקליות הן באמת צרות של עשירים (תמיד תהיתי על הביטוי הזה, אגב. להיות עשיר אין פירושו שאין דאגות או בעיות קשות, למעשה מרבה נכסים הוא מרבה דאגה, לא? אני פונה רשמית לרשות הניבים ליישב את הסתירה), אפילו לי, שמוזיקה מעסיקה את ראשי חלק ניכר מהיום, יש לפחות חמישים אלף בעיות או שאלות דחופות יותר לענות בהן מאשר זו שניקרה בראשי כל השבוע: למה, למה בעצם לא שמתי את "Shabop shalom" במיקסטייפ דבנדרה בנהארט שהכנתי כאן בעונג? מה חשבתי לעצמי? איך לא כללתי את אחד השירים של דבנדרה שאני הכי אוהב, וזה שהכי הולם את הביקור המתקרב שלו בישראל (רביעי וחמישי הזה, בבארבי!) באוסף? איך לא פתחתי איתו?! נו, כאמור, חרטות ממין אלו הן באמת עניין שולי ובכל הנוגע לשירים של דבנדרה, כל המרבה הרי זה משובח (אבל כל המוסיף גורע, לידיעת רשות הניבים, שחושפת שוב את היד הרכה שלה בכל הנוגע לניבים סותרים). את השבוע הזה, שהאירוע המרכזי בו, לידיעת צופי המונדיאל, הוא צמד ההופעות של דבנדרה בנהארט בתל אביב, אי אפשר לפתוח בכל שיר אחר. ושתהיה שאבופ שבוגי. [מפ3]
  2. יאי! משפחת העונג ממשיכה להתרחב ואחרי הצטרפותה השמחה של עדי סברן עם בלוג הקעקועים המעולה "טאבולה ראסה" בשבוע שעבר, מצטרף אח נוסף במשפחה גם השבוע: אורן ראב הנהדר, שכותב כבר כמה שנים את The gospel according to whom, בלוג מוזיקה אישי ומעולה שאני לא מפסיד כמעט אף פוסט שלו. בלוגלי, בית הדירות הקודם שלו, עומד להיסגר ואני מרוויח מן ההפקר וזוכה לארח במשפחה שלי את אחד הבלוגים המוזיקליים שאני הכי אוהב בארץ. קפצו להגיד שלום לשכן החדש, ועל הדרך, עשו מנוי RSS אם עדיין לא עשיתם. [עברית]
  3. כשפורסם ש-Archive "כנראה" מגיעים ארצה, לא מיהרתי לפרסם את זה כאן והבטחתי לכל מי ששאל שאפרסם ברגע שזה יהיה סגור רשמית. אבל אז שכחתי, כי כזה אני. אז תודה לכל מי שטרח והזכיר לי – והנה ההופעה של ארכייב בישראל, ב-29 ביולי בזאפה ת"א, התווספה לרשימת ההופעות שחייבים לראות כאן בבאר השמאלי (יחד עם ההופעה של מיסי אליוט ושל DJ Shadow – כבוד!). עודד מציין שיומיים לפני ההופעה בישראל, הלהקה תופיע בביירות. גם פלסיבו נסעו מכאן להופעה בביירות, מה שאומר שאם תרצה להופיע בכל מקום למרות חילוקי הדעות – אתה יכול לשים זין ולהופיע איפה שתרצה. [עברית]
  4. ופתאום נזכרתי שמאז 2006, הביקור האחרון של דבנדרה בנהארט כאן בארץ, מונחת אצלי על השרת של העונג הקלטה של כל המופע שלו בישראל כפי ששודר ברדיו. נתתי את זה להורדה בזמנו, ושכחתי. הנה לכם תזכורת טובה למה שמחכה לכם השבוע. [מפ3]

  5. האדיטורז בתל אביב, השבוע. למה, למה עבדתי באותו ערב (תצלום: ערן מחלו האדיר)

  6. The Editors לא ויתרו והגיעו השבוע לארץ להופעה אחת בבארבי שנאלצתי להפסיד, ולפי מה שכל חבריי שהיו שם סיפרו – זו הייתה אחת ההופעות הטובות שנראו השנה בארץ (מצד שני, חלק מהחברים האלה לא היו בארט ברוט, כך שזה לא כוחות). שמחתי לראות שהאדיטורז גם חלקו באתר הרשמי שלהם מלבטיהם והחלטתם בנוגע להופעה בארץ (תרגום לעברית בוואלה), שזה משהו שלא מספיק אמנים עשו (בין אם החליטו לבוא או לבטל), ולדעתי הוא חשוב פשוט כי אמינות וכנות הם אולי הדבר הכי חשוב במצבים כאלה. עידו שחם כותב על אחת ההופעות המרגשות שראה השנה, ומיי מורנינג קנדי מתרגשת ומופתעת. מי שהיה בהופעה מוזמן לזרות לי עוד קצת מלח על הקנאה ולספר כאן בתגובות איך היה (במיוחד אם יש לכם איזה יוטיוב עסיסי להוסיף לזה). [אנגלית, עברית]
  7. ספיחים לדיון הפיקסיז הסוער שנערך השבוע כאן ובמקומות אחרים: אייל מרדיו פרימיום להמונים אומר די להלקאה העצמית, פלצן מתנשא מציע שלל תשובות לקיטוריו של מעריץ הפיקסיז המאוכזב,

  8. [תודה לאלדן] הופעה שלמה של The national להאזנה מלאה ב-NPR. ממש כמו הדבר האמיתי רק בלי להיות שם ורק לשמוע הקלטה שלו מחו"ל! [אנגלית, סטרים]
  9. רוצים להתחדש בחולצות מאוירות וחתיכיות לקיץ שנפתח? ב-Threadless עורכים מבצע קיץ של 10$ לכל החולצות עד ה-14 ביוני. [כותנה]
  10. [תודה לעמיחי] שכותב: "פרל ג'אם, כמאמר האתר (ואני רק מצטט…) – תמיד מקדימים את זמנם, הנה שיר שהם ביצעו כבר אי שם ב2007 בקריאה להחרים את חברת BP על מה שהיא עושה לאגם מישיגן". אם פספסתם, בימינו התקשורת בארה"ב לא עסוקה בתקריות במזרח התיכון אלא בעיקר בדליפת נפט מאסיבית לחופיה, באחריות חברת BP. [טיוב, אנגלית]
  11. [תודה למיכל ישראלי] בשבועיים האחרונים מצאתי את עצמי כמה פעמים מול אנשים ששאלו אותי "אז מה זה בעצם היפסטר? אני כל הזמן שומע את המילה הזו", והתקשיתי להסביר להם (מלבד, כמובן, להפנות אותם לפליקר של אלון עוזיאל). למזלי, ב-Cracked עשו עבורי את העבודה וכתבו מדריך פשוט להבנת ההיפסטר השכונתי, שמתאפיין פחות בטעם תרבותי ויותר באיך שאתה מציג את הטעם הזה. השורה האהובה עליי: "The hipster rebels against social norms by paying way more attention to them than anyone else". [אנגלית]
  12. אופיר בן שמעון ביים וצילם קליפ ל"מוריס הקטן והמכוער" של גבריאל בלחסן, ובחר בתפאורה אמיתית שהולמת מאוד את השיר הזה. [וימאו]
  13. [ויה ויה] פרויקט 33 הוא בלוג שאוסף עטיפות תקליטים שמתאפיינות בגרפיקה מינימליסטית יפהפייה. [אנגלית]
  14. [תודה לגיא] שבהמשך לשבוע שעבר שלח לי עוד ערימה מצוינת של אשליות אופטיות, כדי שהעין שלכם תגיד "וואו!" והמוח שלכם יגיד "דמט! שוב עבדתם עליי!". [אנגלית]
  15. הטלוויזיה החינוכית אולי נראית עכשיו קצת עלובה, אבל מדובר בתיבת אוצר, ועכשיו חלק מהפנינים מתחילות לצאת באופן רשמי ביוטיוב, לשימוש ההמונים. בקטגוריה "אוצרות נוסטלגיים" תוכלו למצוא ראיונות נדירים עם חיים גורי (לפני השפם!), דוד אבידן ואברהם שלונסקי הענק, את שידור הטלוויזיה הראשון בישראל ואת הפרק הראשון של רגע עם דודלי (במלואו), ובאגף הקליפים תמצאו עשרות הפקות מביכות מהניינטיז שאופייניות להפקות של הערוץ הראשון, כולל נושאי המגבעת, זקני צפת, ברי סחרוף, רעש, אביב גפן (עם ווסט!), אהוד בנאי ועוד משובחים. איזה כיף שהדברים האלה רואים אור. [טיוב]
  16. אני לא לגמרי יודע מה אני חושב על התקרית הזו, אבל ראוי לקשר אליה: שדרן 88FM, בן רד, הושעה עד להודעה חדשה כי הביע ביקורת בשידור חי על פרסומת של דיסקונט ששודרה בהפסקת הפרסומות. הפרסומת, שאורכה יוצא הדופן הוא דקה וחצי (!), נשמעת כמו שיר מזרחי קצר. דבורית שרגל דיווחה לראשונה, עינב שיף עקב בוואלה. כאמור, אני לא מרגיש שאני מכיר את כל פרטי המקרה כדי לחוות דעה נחרצת, אבל במבט ראשון נראה לי מופרז להשעות שדרן (ועוד "עד הודעה חדשה!") כי ביקר בהומור פרסומת ששודרה בתכנית שלו, בטח לאור העובדה ששום דבר בהסכם העבודה שלו לא מונע ממנו לעשות זאת. חוצמזה נראה לי די ירוד להסוות פרסומת כשיר מזרחי, ועוד בתחנה שלא משדרת מוזיקה מזרחית. אם יש פלישה כל כך בוטה של תוכן מסחרי שמתחזה לתוכן אמיתי, נראה לי הוגן שהפרסומת תספוג ביקורת מצד מי שמייצג את "התוכן שבין הפרסומות". [עברית]
  17. [תודה לנועם גת] חגיגה! "Here, air", שיר חדש לגמרי להורדה חינמית לגמרי מג'ון פרושיאנטה, גאון הדור. המחיר: כתובת מייל. [אנגלית, מפ3]
  18. אורן ברזילי מספר על המופע הביתי החדש שלו, שהוא עורך מדי שבוע מול 20 איש בדירה שלו ועכשיו יוצא לחפש סלונים אחרים להופיע בהם. [עברית]
  19. טוב, זה חצי רמאות\קצת מלוכלך מצדי לבחור כאלבום השבוע פרויקט שתרמתי לו מעט מהיעדר כשרוני המוזיקלי, אבל מה לעשות שהאלבום שהכי נהניתי לשמוע השבוע היה כזה. אלבום שנוצר בספונטניות מוחלטת על ידי תשעה מוזיקאים מוכשרים (ובלוגר אחד) בלי שום תכנון מראש, ומופץ בחינם לגמרי כדי שתשמעו ותפיצו אותו איך שתרצו, באותה רוח של קוד פתוח יצירתי. את האחד במאי לא חגגתי מעולם כחג פועלים, למרות עברי הקיבוצניקי, אבל השנה חגגתי אותו בחווייה קיבוצית נפלאה. באולפן הנפלא של קיבוץ העוגן (שם הוקלטו בין היתר סימנים של חולשה, דיסקו מנאייק ועוד מבחר אלבומים ישראליים משובחים) נאספה חבורה מוזיקלית אדירה ושמחה: מורפלקסיס (הוגה וקברניט), שני קדר, אורי דרור, אודי רז, גיא ביבי, דני רוה, נועה מגר, מתן נויפלד והאמן הידוע בשם Saccadic eye motion. כבלים חוברו, חיוכים וחיבוקים הוחלפו, ואז עומעמו האורות, נלחץ כפתור ההקלטה, וכולם פשוט התחילו לנגן. בלי חזרות, בלי תכנון מראש, למעשה בלי שירים בכלל. ההוראה היחידה הייתה "להקשיב – ולהגיב". המוזיקה נשפכה מהאצבעות, מגיטרות, פסנתר, סוזפון, פנדר רודס, וכלים מוזרים כמו תופי מים, פסנתר פעמונים והקשות על קירות האולפן. נגנים הסתובבו בחדר, לפעמים באמצע השיר, הניחו כלי אחד והרימו אחר. וכולם בעיקר הקשיבו: אחד לשני, ולזרמים שנוצרו והשתנו כל הזמן. אחרי בערך ארבע שעות נגינה התיישבנו בחוץ וחייכנו חיוך מהוסס, שהלך והתרחב בימים הבאים, כשמורפלקסיס ישב בבית שלו בגליל ולש את העיסה בשולחן המיקסים כדי לחלץ ממנה עשרה קטעים שבעיניי הם מרתקים (יש לציין שהוא לא הוסיף שום צליל חיצוני), ומכונים בפשטות We are ghosts II, האלבום השני של פרויקט We are ghosts. אני מקשיב לאלבום הזה ומתקשה להאמין שהייתי בחדר (ועשיתי רעש) בזמן שכל זה נוצר. מתקשה להאמין ששירים כמו "Born 12 years old" או "Everyone disappears" או "Monster movie reprise" באמת נוצרו יש מאין, אולתרו במבטים ובעיניים עצומות, נולדו מהאוויר. שוב, אפשר לחשוב שאני טופח כאן לעצמי על השכם, אבל באמת שרוב מה שעשיתי באותו יום היה להתפעל ממה שכל הקוסמים האלה שמסביבי עושים. (פעמים רבות שאלו אותי אם אני מנגן או שר, וכשתהו לפשר תשובתי השלילית השבתי תמיד שאין לי את הכישרון או התשוקה לזה. אני לא מנסה להצטנע במין נוסח שחצנוע שכזה, זו סתם הכרה במגבלותיי. בשיר אחד שיחקתי למורפלקסיס באפקטים של הגיטרה בזמן שהוא ניגן, בחלק מהאחרים הצטרפתי לגיא ביבי ואחרים על כלי הקשה שונים, לרוב לא לגמרי עם הקצב). אני מאוד מתרגש מהאלבום הזה (גם הראשון מעולה, השני שונה מאוד בעיניי, ומכיל גם קטעים שממש נשמעים כמו שירים ולא רק כמו פסקול לסרט שמישהו חייב לצלם), ומקווה שאם תקשיבו לו, גם אתכם הוא ירגש, או פשוט יעניין. כאמור, כל האלבום ניתן בבנדקאמפ להורדה בחינם באיזה פורמט שתרצו. אם אהבתם את מה ששמעתם, רוחות הרפאים ישמחו לתרומה כפי רוחב לבכם, שתממן את זמן האולפן היקר של האלבום הבא. (אם יש לכם בלוג, מייספייס או ווטאבר, אפשר להטמיע את הנגן הזה איפה שתרצו, פשוט לחצו Share). [בנדקאמפ. פייסבוק. מורפלקסיס כותב על האלבום בבלוג שלו]
  20. <a href="http://weareghosts.bandcamp.com/album/we-are-ghosts-ii">Summoning The Ghosts by We Are Ghosts</a>

  21. רוי פרסם בטאמבלר שלו את התמונה האדירה הזו של ניל יאנג, מסשן התמונות שמעטר את עטיפת On the beach (שבימים מסוימים הוא בהחלט האלבום האהוב עליי של יאנג). פתאום כל העגמומיות של העטיפה המקורית נשברת בחיוך. [פיקסלים]
  22. [תודה לשלום] אההה! כל הזמן הזה עבדו עלינו, והדברים שאנחנו רואים בסרטים הם לא באמת המציאות! התרמית נחשפה לאחרונה: בכל הסדרות והסרטים, משנות השמונים ועד היום, קוראים בדיוק את אותו העיתון. [פיקסלים]
  23. אפרופו הביטולים, עמית קלינג כתב בנענע טור בו הוא טוען, אם הבנתי נכון, שאם להקות מחו"ל יפסיקו להגיע לישראל זה ישפיע לרעה על המוזיקה בישראל, שתאבד מקור השראה וקשר עם המוזיקה בעולם, ובאופן כללי, שהמוזיקה בארץ משעממת. יאיר יונה עונה לו בבלוג שלו, וטוען שהבעיה של חלק מהמוזיקה הישראלית היא שמקורות ההשראה העולמיים שלהם נעצרו בערך באוקיי קומפיוטר (טענה שאני שותף לה באופן מלא), ואין לזה קשר עם עדכניות המופעים שמגיעים או מבטלים את בואם לארץ: "אז נוצר מצב שבו המכולת לא מביאה סחורה חדשה, ולכן לא יכולה להביא קונים, ואז סוגרים או קונים זכיון מ AM:PM ונהיים עוד משהו חסר מעוף. ופה הבעיה. המוזיקאים מחו"ל שיגיעו או לא יגיעו, לא יצילו את המצב. הם באו לתת גוד טיים. לא לדבר על פוליטיקה או להציל את עצמנו מעצמנו. למוזיקאי שלא מקפיד כל הזמן לשמוע משהו חדש, אין זכות להתלונן על תקיעות ולנו נשאר לבלוע את הדוליטל המר". גם הדיון העשיר שנוצר בתגובות שווה קריאה. [עברית]

  24. worst. name. EVER

  25. 22 דמויות פיקטיביות שמעולם לא ידעתם את שמן, ועכשיו תדעו (לחמש הדקות הבאות, עד שתשכחו שוב). [אנגלית]
  26. התיקים לכלי נגינה דמיוניים הם אחד הדברים הכי מלבבים שראיתי השבוע. [אנגלית]
  27. האם האינטרנט הרג את סצינות המוזיקה המקומיות, כאלו שיכולות להוליד ז'אנר או תת-ז'אנר חדש וייחודי למקום? הגראנג' של סיאטל, מאדצ'סטר, הטריפ-הופ הבריסטולי, ראפ מהחוף המערבי מול החוף המזרחי… בגרדיאן הופכים בשאלה. [אנגלית]
  28. ספיישל שבוע הספר מרשים במיוחד שמצוין באייקון הורס של עיגול צהוב קורא ספר! שבוע הספר הגיע ואף על פי שדוכני המכירות הם לא יותר מבאסטות (אמנם באסטות שמוכרות תרבות אבל עדיין באסטות, והתרבות לא בהן אלא במוצריהן), שווה לחגוג אותו עם איזה ספר טוב וכמה לינקים ספרותיים איכותיים. אחרי הכל, אנחנו קוראים כל הזמן (כולל ברגע זה, את העונג), אז לפחות שנקרא משהו טוב. דורון קורן ממליץ ב-Ynet על עשרה ספרי פרוזה ושירה מעולים שכנראה פספסתם (ומזהיר בסוף משלושה רבי מכר גרועים, לטעמו); בן שלו הנפלא כותב על החלחול של המוזיקה הפופולרית והעכשווית לספרות העברית של ימינו, אפרופו הספר החדש של אופיר טושה גפלה "ביום שהמוזיקה מתה" (לא אמורים לומר "ביום שבו המוזיקה מתה?"); כתב התיירות של הארץ כותב על בתיהם של סופרים שונים: מארק טוויין, המינגוויי, ויקטור הוגו (שביתו מוכיח שהוא בהחלט לא היה עלוב חיים), ז'ול ורן ואחרים; רחל טל-שיר מציעה שש סיבות לקרוא את "לאכול בעלי חיים", הספר החדש של אהוב הבלוג ג'ונתן ספרן פויר; ב"הארץ" הפליאו בספיישל בו סופרים ואנשי תרבות אחרים (ביניהם מוזיקאים כמו אסף תלמודי המעולה ודניאלה ספקטור) ממליצים בחום על ספרים שאהבו; ניל גיימן מתראיין ל-BBC. [עברית; אנגלית]
  29. אני אוהב מאוד את הקליפ החדש של גיל סקוט-הרון ל-"I'm new here". לא בדיוק קליפ, אלא מעין וידאו חי באולפן. Haunting nonetheless. [וידאו]
  30. עוד שבוע עמוס בהופעות עבר עליי, עם המחווה היפהפיה של טל כהן-שלו (עם עודד נפתלי ושיר-רן ינון הנהדרים) לשירי Iron & Wine ביום ראשון, עוזי פיינרמן שפוצץ שוב את האוזןבר באנשים וביכולות נגינה שלא מהעולם הזה (של כל הלהקה שלו, עם שחם אוחנה וטל תמרי ואורחים מפתיעים בדמות אורי כנרות וספי רמירז), ובעיקר עם ערב הפתעה 3 שנערך בחמישי הזה. המופיעים היו הפעם קוואמי (שחשף את הסוד בפייסבוק שלו יום קודם לכן) שהכה אותנו בחת'כת כסאח אדיר (השירים מהאלבום החדש נשמעים מדהים!), סמטת פחם שבאו מבאר שבע וכישפו את הקהל בקלות מפתיעה, יהוא ירון שנתן מופע טריו קטלני (והעיז לפתוח את המופע באקפלה של חלק א' של "לא זמן טוב" כשהוא עומד בתוך הקהל, בלי הגברה) ורות דולורס וייס, שאירחה יחד עם אביב ברק ויהוא ירון את אחיה, איתי וייס (אני יכול לומר "אצלי ראיתם אותו קודם!"). ערב ההפתעה הזה היה הפתעה גדולה גם בשבילי, כי לראשונה לא ידעתי ממש למה לצפות. לא מהמופעים, שכולם היו שונים ממה שאני רגיל לראות גם אצל אמנים שאני רואה הרבה, ולא מתגובת הקהל (יבוא? לא יבוא? יאהב? לא יאהב?). נרגעתי לגלות שהקהל הגיע בסקרנותו הרבה, ושהמופיעים מאחורי הקלעים היו כל כך כיפיים ונעימים, שבערב עצמו לא נשאר לי הרבה לעשות מלבד בעיקר לצפות בהופעות וממש, ממש ליהנות. אם הייתם, אשמח לשמוע תגובות כאן בעונג (תמונות יתקבלו בשמחה, ראיתי לא מעט צלמים וצלמות בקהל). ולכל מי שלא היה כי התלבט – ב-27.7, סוף יולי, ייערך ערב הפתעה 4. היכונו היכונו. [זהו]
  31. גיא שאל אותי השבוע (וזו לא הייתה שיחה עם עצמי, אלא באמת עם מכר בשם גיא) איזה אלבום טוב יצא לאחרונה שכדאי לשמוע, והמוח שלי עצר פתאום בחריקת בלמים. באמת שמעתי המון אלבומים טובים לאחרונה, אבל אף אחד מהם לא יצא עכשיו. חזרתי לכל מיני אוצרות משנות השבעים ולאהובים משכבר (גג של ג'ירפות, הקודם של דבנדרה, איירון&ויין השני, והרשימה נמשכת), אבל אף אחד מהאלבומים החדשים שהורדתי בשבועיים האחרונים לא תפסו את אוזניי. מלבד אחד. Mines, האלבום החדש של Menomena לא הרשים אותי נורא בהאזנה ראשונה אבל הוא היה מעניין מספיק כדי שאשוב אליו, ובכל האזנה הוא נפתח עוד ועוד, עד שבימים האחרונים הוא כבר פורח כולו. "Queen black acid" המצוין נשמע לי דווקא כמו שיר סיום מצוין לעונג הזה, למרות שאת האלבום עצמו הוא פותח, ולמרות שיש טובים ממנו באלבום. אבל הוא דוגמה נפלאה למה שהלהקה הזו עושה: מרעננת, משקיעה מחשבה והופכת למעניין יותר כל תפקיד קטן בשיר: תופים, גיטרה, שירה, כלי נשיפה. בהאזנה ראשונה אין כאן שום דבר שלא שמענו קודם, אבל כשחוזרים אליו כמה פעמים, מגלים ששום דבר כאן לא באמת שגרתי. הכל טיפה חורק, טיפה חורג מהנורמה. בסטיות עדינות. כמו Spoon, במובן מסוים, מינוס הקלילות (במוזיקה, אני מתכוון. בתמונות, כפי שאפשר לראות, קלילות לא חסרה להם). [מפ3]

והשאלה הבוערת לשבוע הספר: מה אתם קוראים עכשיו? ואיך הספר?
שתהיה שבת שבוגי!

30 תגובות על “עונג שבת: פור מור יירז”

  1. atar הגיב:

    עונג חביב. בוקר טוב.
    מתבאסת שלא הייתי שם כשיהוא שר בתוך הקהל…

    לגבי וידאו של האדיטורז (יש גם של מארק לנגן ועוד) , יש אצלי בפייסבוק:
    http://www.facebook.com/atar.why?v=app_2392950137#!/video/?id=703810862
    יש גם תמונות
    http://www.facebook.com/atar.why?v=app_2392950137#!/album.php?aid=185004&id=703810862

    המלצה -NPR Music presents live recordings from the Bonnaroo
    Music And Arts Festival in Manchester, TN , כייף גדול ::
    http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=127088792
    ההופעות גם מועברות בערוץ היוטיוב של Bonnaroo
    אך לצערי, ולצער כולם, אין אישור לשידור בארצנו :/

  2. ערן מחלו הגיב:

    הוזמנתי לצלם את אדיטורז ומצאתי את עצמי נדחק בין ים של טינאייג'ריות (נושאות שלטים עם כיתובים מפגרים כמו "אל תתעלמו מאיתנו" – הם הרי הגיעו, אז למה הם צריכים לקרוא את המסר הזה?), התייבשתי עם הופעה בינונית של קרוסלה ואח"כ הופעה טובה של להקה שהמקוריות היא ממנה והלאה. אז כן, יש להם כריזמה ויכולת טכנית ותשוקה, אבל גם יותר מדי רפרנסים שהם נוטים להצמד אליהם.

    לשאלתך – אני קורא במקביל את "הנפשיים" של עמיחי שליו ואת "לאכול בעלי חיים" של ג'ונתן ספרן פוייר (התחלתי לקרוא אותו בארוחת צהריים בה בלסתי ללא בושה קערה גדושה של מרק בשר) – הוא מתגלה כספר מרתק ועם הרבה חוש הומור, למרות הנושא הכבד.

  3. אף מילה על פסטיבל שירי המונידאל, בכל זאת לא היה מונדיאל כל-כך מוזיקלי אף-פעם:
    http://premiumradio.blogspot.com/2010/06/blog-post_10.html

  4. תומר לוין הגיב:

    בהקשר לויכוח על ביטולי אמנים.

    ההופעה של הפיקסיז לא ממש יכולה לתרום, כאילו שבמופע החי שלהם אפשר ללמוד דברים שאי אפשר בדיוידי. גיל סקוט הרון זה סיפור קצת שונה, צריך לראות אותו לייב. בשני המקרים מדובר בבעיה עבור האמנים להגיע, מופעלים עליהם לחצים. אבל יש מספיק דברים אחרים.

    למשל גוו'ט מיול הרכב רוק קלאסי שממשיך ויוצר יצירה חדשה בתחום. ביום שישי הקרוב 18.6 הם יופיעו ברידינג 3. זה מופע שמוזיקאים שרוצים לקבל השראה צריכים להיות בו.

    אבל עיקר העניין שבכלל רמות התקשורת שיש כיום מביאות הרבה מאוד מוזיקה לחשיפה בישראל. כשריאיינתי את אמן הג'אז הותיק ז'אק סאני הוא סיפר שכאשר הוא הגיע לארץ בשנת 1960 לא היה למוזיקאים פה מספיק תווים של ג'אז, ולא תקליטים. היום בלחיצת כפתור משיגים הכל. כמות הופעות מחו"ל היתה קטנה בהרבה. היום גם הטיסות לחו"ל פשוטות נוחות וזמינות מבעבר, מי שרוצה לראות אמן, יכול לטוס אליו, ותוך כדי גם לצפות בו פועל בתוך הקהל האותנטי שלו. אז כמה אפשר להתפנק???

    מי שלא רוצה לבוא שלא יבוא. גם כשיהיה שלום ביום מן הימים הוא יהיה במצב לא נעים אם ירצה לבוא לכאן. מה לעשות כשמחרימים יש שני צדדים למטבע, וכשבוחרים בצד, הנזק נגרם, לא תמיד יש דרך חזרה. למרות שאני מבין לגמרי את שיקוליהם, נזק זה נזק.

    היצירה הישראלית נמצאת היום במצב מצויין, ישנם אמנים ותיקים וצעירים בכמויות רבות, בסגנונות רבים, זה רחוק מלהשמע חד גוני, אני חושב שהיום כל ישראלי יכול למצוא לעצמו משהו במוזיקה הישראלית שיעניין אותו, וחלק ממה שטוב ביצירה זה שהיא לא נשענת על 2-3 הרכבי רוק כמו שהיתה בעבר אלא פלורליסטית.

    מי שלא יצא לו לצפות בהרכבי ג'אז ישראלים בשביל לראות עד כמה היצירה של ישראלים בימינו היא טובה זה הפסד שלו. הקאמרית של תל אביב, הסמפונית של ראשון לציון מציגים תוכניות שיש בהן יצירתיות ישראלית. מופעים כמו נאבוקו במצדה שיותר חיוני ליוצרים ישראלים מאשר מופעי החול הללו.

    ישנם הרכבי רוק ,אינדי, מזרחית, יהודית, כליזמרים, הרכבים אלקטרוניים, הרכבי רוק כבד ואמנים ישראלים רבים כיום יותר מאשר משייכים עצמם לסגנון, יוצאים למסע הרפתקאות בעולם המוזיקה. אני לא רוצה להתחיל להרכיב כאן רשימות, כי זה יהיה ארוך מידי.

    קשה לי להבין למה מכפישים את המוזיקה הישראלית שמצוייה בתקופה טובה למדי.

  5. דייב דנ הגיב:

    אני בדיוק שומע עכשיו את Menomena, המליצו עליהם בין שורה של אלבומים שיצאו ב-2010. זה היה היחידי שלא הכרתי, עדיין אין לי דעה עליו.

    אני מת על אשליות אופטיות, תמשיכו להביא עוד ועוד.
    🙂

  6. עדי ס. הגיב:

    עונג נהדר!! הפיירפוקס עומד לקרוס מרוב לשוניות פעורות
    אני קוראת עכשיו את Flights of Love הדי נהדר, אוסף סיפורים קצרים של ברנהרד שלינק ("נער קריאה") בכריכה קשה וסקסית

    אני נוטה להסכים עם חוסר מגוון ההשראות… יש הרבה יצירה, כנה, חלקה טובה ואף נהדרת, אבל רוב הזמן היא לא חוקרת. יש גם משהו בזה שבכל הפסטיבלים המקומיים בד"כ תראו את אותם השמות, זה שנים.

  7. אופיום הגיב:

    שמישהו יספר לאדיטורז ש it's זה קיצור של it is, בעוד שאם הם רוצים לדבר על הממשלה הפשיסטית של העם בישראל, יש להשתמש ב ITS government. בשביל זה יש עורכים.

  8. עינת הגיב:

    פרל ג'אם אכן מקדימים את זמנם, הנה למשל שיר "חדש" שלהם שנוצר כB-סייד בגלגול הראשון, בתקופת riot act 2002, הוקלט מחדש כנראה ב 2009 והועלה לרשת על ידיהם ב'טעות', ברביעי האחרון, להנאת המאזינים:
    http://www.antiquiet.com/news/2010/06/pearl-jam-better-days/

    קוראת הרבה סיפורי הוי וואי בוי ב"אוי ארצי" של יאיר גרבוז, מכתביו המשעשעים וטראגיים כאחד לחבר צרפתי ששגה במחשבות עליה לישראל.. אני מאוד אתפלא אם הוא אכן עלה בסוף ואם שמר על קשר עם המלין הידוע. סתם, אני בטוחה שהספר מסתיים בנימה חיובית ומלאת תקווה.

  9. איזה מגניב השיר של דבנדרה, מאיזה אלבום הוא? ונדמה לי שבלינקים לגבי ביטולם של הפיקסיז לא הופיע הטור של רוגל הלפר:
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,607,209,50679,.aspx

  10. קלינג הגיב:

    הממ, לא. לא הבנת את המאמר. אולי האשמה היא עליי שלא הייתי ברור מספיק.

    בכל מקרה, הנקודה שלי היא דווקא תומכת בביטולים, גם אם לא מהכיוון הצפוי. כמעט כל ההופעות המעניינות שמתקיימות כאן עכשיו באות מחו"ל. ההופעות האלה סותמות את הרעב, אבל לא מזינות את הסצינה. אם לא יהיו הופעות מחו"ל, אז לא יהיו הופעות מעניינות כמעט בכלל, ואולי, אולי אז אנשים יתייאשו מספיק בשביל להפסיק לעשות להקות משעממות. זה המאמר על קצה המזלג.

  11. יובל הגיב:

    משום מה, אחרי שנים של ספרות עיונית או פרוזה קלאסית מישהו שכנע אותי לחזור לפנטזיה.
    אני מרגיש בן 16 שנית (או שלישית, תלוי), בעודי קורא את הספר הראשון בסרדת "שיר של קרח ואש".

    ולמרות שאני מתחת לקלינג, סייג לחכמה.

  12. rafael הגיב:

    thanks for linking to my photo! that was taken at the sixth & I historic synagogue, in washington dc.

    from what i (actually, google translate) understand, he's playing in israel soon?

    http://www.flickr.com/photos/rafaelm

  13. okok4 הגיב:

    מקורות המיתולוגיה הישראלית / דוד אוחנה. אחלה ספר.

  14. ארז הגיב:

    עונג נפלא!

    שלושה שירים מהאלבום We are ghosts לא נפתחים בrar
    זה רק אצלי?

  15. מורפלקסיס הגיב:

    ארז – נסה להוריד שוב, זה רק אצלך!

  16. קובלאי חאן הגיב:

    רק מי שממלא לוטו יכול לזכות.

    ובעצם רק בלוגרים יכולים להחשד כהיפסטרים, לכל האחרים פשוט אין צ'אנס, ואין הגדרה.

  17. נמי הגיב:

    לא הבנתי את השאלה שלך לגבי צרות של עשירים.
    משתמשים בביטוי כשהצרות שלך הן למשל בחירה בין טוב לטוב, למשל, אם אתה צריך לבחור אם ללכת להופעה של א' או ב' כי הן חופפות, זה צרות של עשירים כמו שעשיר צריך לבחור בין לקנות מכונית פאר א' לב'. זה של עשירים כיוון שלאנשים עם צרות אמיתיות אין בכלל כסף לקנות מכונית, או יכולת להגיע לאף אחת מההופעות.
    כלומר כן, מרבה נכסים מרבה דאגה, אבל לפחות הדאגה שלו היא לגבי הנכסים שיש לו! 🙂

  18. מני הגיב:

    ל נמי.

    אם מניחים שכל שירי דבנדרה מצויינים, ואם מניחים שהמאזינים גם חושבים ככה, אז כן, צרות של עשירים.

    אבל יש לדבנדרה המון כינים בזקן .

  19. יעל הגיב:

    לגבי 11 – שים לב שלמפעיל הבלוג יש בלוג נוסף ואפילו יותר מוצלח של עטיפות תקליטים עם גרפיקה פסיכדלית: http://www.grooveisintheart.com
    ובאחת העטיפות היותר חביבות שם יש גם קרנף! http://www.grooveisintheart.com/2010/06/animal-collective.html

    ואכן היה כיף גדול בערב ההפתעה (אבל אין תמונות. מדי פעם צריך לעצור ולהקשיב בלי הסחות).

  20. קרפמן הגיב:

    היי.
    אשמע בעצתך ואשיג את Menomena.
    בחודש שעבר המלצת על White Hinterland, ודווקא על האלבום הקודם שלהם.
    שמעתי בעצתך, והשגתי את האלבומים שלהם.
    אני חייב לציין שדווקא החדש, Kairos, ממש תפס אותי.
    משהו בין דירטי פרוג'קטורז ל Bat For Lashes
    אפרופו אלבומים שיצאו ממש לאחרונה.

  21. Jack-In-Box הגיב:

    סתם שאלה – הקטע עם העיתונים בסדרות – זה אמיתי??

    ולגבי ספרים – התחלתי את "היהודי האחרון" של קניוק, ואני באמצע של Fool the World: The Oral History of a Band Called Pixies…

  22. אני (דרך SMS) לגיאחה
    "תרשום תרשום, ההופעה של האדיטורז הייתה הכי טובה לשנת 2010"

    גיאחה (דרך SMS) אלי:
    "זה רק כי לא היית בארט ברוט"

    אני שונא שגיאחה צודק, אבל הפעם זה לא יותר מתיקו אכזרי, כי לדעתי זו הייתה הופעה מפוארת, דרסטית לפרקים וכזו שלאדיטורז עצמם לא הייתה כבר הרבה זמן. ואני חושב שזה הורגש גם אצלם כאשר היו על הבמה. לחזור להופיע במועדונים קטנים, אחרי שכבר ארבע שנים הם לא מופיעים בפחות מאיצטדיונים אירופאיים בינוניים זה חתיכת שוק, אולי זה נתן להם פלאשבק לשנתיים הראשונות בעסק, זה בהחלט הרגיש ככה אצלי כשראיתי אותם, וזה היה פשוט אדיר.

    ואני אומר את זה כאחד שחנך את שירותי הבארבי ופגש מחדש את ארוחת הערב שלו, דקה לפני שהם עלו לבמה.

    נ.ב – אני קורא את "כדורגל נגד המלחמה" כיאה לחודש המונדיאל הקוסמי הבא עלינו לטובה.

  23. דקסטר בוכניק הגיב:

    קורא את "מלון ניו המפשייר" של ג'ון אירווינג, ורןצה להודות לך שוב על כך ש בזכות העונג ראיתי את הפיקסיז באמסטרדם באוקטובר האחרון. היה טוב.

  24. זהר הגיב:

    בוכה במרירות אין סופית על ההפסד של ערב ההפתעה. גורל מר. מררררררר!

    אני קוראת את "בית הבובות" של ק.צטניק.

  25. אורי הגיב:

    איזה באסה!
    שבוע אחרי שבוע!
    זה מאכזב במיוחד בגלל ההפתעה. הוא היה כל כך ברור לגבי זה שהוא כן בא.

  26. ripliav הגיב:

    צר לי לבשר זאת …
    נו .. מה יהיה ?!
    החרם התרבותי ממשיך…
    תפסיקו לעצום עיניים … צריך לצאת לרחובות להלחם על התרבות… http://news.walla.co.il/?w=/6/1686653

  27. איתי הגיב:

    חבל…..

    כל כך הרבה הצהרות, כל כך מעט עמידה מאחוריהן

  28. איתי וייס הגיב:

    הי גיא.. לא יודע אם אתה קורא את זה אבל תודה על הפירגון והבעת האמון…:) מבלי להיכנס לפוליטיקה נחשפתי מה-אחורי הקלעים לערב ממש מגניב, אני מחכה לבא בתור ממש בכיף… בכל אופן חברה שלי צילמה ונשמח לשלוח תמונות בעיקר מההופעה של הטריו של יהוא וקצת מההופעה שלי ושל אוחתי (וכמובן יהוא ירון ואביב ברק האגדתיים) רק שאני לא יודע לאן…

    נ.ב אני לא יודע אם זה המקום המתאים אבל אני אשמח לשמוע תגובות של כל מי שמוכן לרשום תגובה לגבי ההופעה שהיתה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *