6 בדצמבר 2008

עונג שבת: a long december

"במידה רבה, מוסר ההשכל של לאה גולדברג ב"משירי ארץ אהבתי" הוא גם מוסר ההשכל של האלבום הזה. שווה לסבול אלבומים בנאליים, אמנים משעממים, שירים נטולי מעוף כל השנה, כדי לזכות בשבעה שירים של אביב ופריחה וחלונות פתוחים"שגיא מתפייט בעקבות רות דולורס וייס

בחרו עכשיו את אלבומי השנה של העונג שבת!

לפני הכל:
היו לי בעיות עם ה-RSS של העונג שבת, כפי שחלק מכם שמו לב (תודה על ההתראה במייל!). כרגע הוא פועל אבל אני לא בטוח לכמה זמן, אז בינתיים מומלץ בחום לעשות מנוי לעדכונים במייל ופשוט לבטל אותו אם אתם רואים שהרסס יציב. הולכים לקרות כאן כמה דברים די גדולים במהלך דצמבר (אלבומי השנה, הופעת השנה, חלוקת אלבומים, עונג סשן) וחבל שתפסידו בגלל בעיות טכניות שאני לא יודע לפתור.

  1. תודה, עמרי. עמרי זה האח הגדול שלי (אח גדול באמת לא כמו הזבל ההוא מהטלוויזיה שגורם לאורוול לעשות גלגלונים בקברו), ואני מודה לו לעתים קרובות כי באופן כללי הוא אדם נהדר. אבל הפעם אני מודה לו ספציפית על דיסק אחד שהשאיל לי לא מזמן. מערכת היחסים שלי עם REM הייתה ועודנה מקוטעת ורבת מהמורות. יש להם לא מעט שירים שאני לא אוהב, ועם זאת בחשבון פשוט אני ממש אוהב כל אלבום שלהם שאני מכיר לעומק. אלה דווקא לא האלבומים המובנים מאליה, ה"קלאסיים", כי האלבומים הגיעו אליי בסדר ביוגרפי (אישי שלי) ולא כרונולוגי. דרך אותו עמרי הכרתי בהתחלה דווקא את Monster; אחר כך התגלגל לידי Up הנפלא, והשנה הגיע גם Accelerate המצוין והמרענן. כמובן, אני מכיר להיטים ושירים פזורים מפה ושם, אבל אף פעם לא התעמקתי באוטומטיק, או באאוט אוף טיים, או ב-Murmur. בושה? לא יודע, לכל אחד יש דרך וקצב משלו, וגם לי. כשיצא New adventures in Hi-Fi ב-1996 (שנה נהדרת למוזיקה, ושנה בה יצא גם אלבום עם שם דומה: A New stereophonic sound spectacular), עמרי קנה אותו מיד (או קיבל במתנה? מי זוכר). שמעתי אותו אז, לא נכנס כלום. מאז, פעם בכמה שנים אני לוקח לו את הדיסק הזה, נותן לו סיבוב והוא יוצא כמו שנכנס. אבל הפעם, מסיבה נעלמת, האלבום שקע. חלחל. נשאר. ועכשיו אני שומע אותו בלי הפסקה. "Leave" מתוכו היה ונשאר פייבוריט, ואחלה של שיר לפתוח איתו סופשבוע. [מפ3]
  2. האם בחרתם כבר את אלבומי השנה שלכם?! יש גם פרסים נהדרים! [כאן בעונג!]
  3. האם הצבעתם כבר להופעת החו"ל של השנה? יש גם פרס מגניב (למרבה הצער, העליתי את ההצבעה לפני ההופעה של רונסון, אז הוא לא נכלל שם – אבל אולי בשנה הבאה) [כאן בעונג!]
  4. הכירו את The Ju Ju Blog, בלוג עברי חדש בענייני מוזיקה של ג'ים, בחור מקסים ובין השאר מנהל חנות מוזיקה לשעבר (הוא מובטל טרי, זנקו עליו!). בינתיים הוא שולח לכם אתגר: להקות גדולות ומה שמשותף להן (מה? מה? ובכן, תצטרכו לקרוא ולנחש). [עברית]
  5. הכירו גם את רועי פוברצ'יק, שהבלוג החדש שלו We leave our tracks in the sound יהיה, כדברי רועי, "בלוג על מוזיקה, מוזיקאים ועל התעשייה והעשייה המוזיקלית". משובח! [עברית]
  6. אודטה, לא הישראלית הבלתי נסבלת אלא "הזמרת שקולה העמוק טווה יחדיו את השירים החזקים ביותר של הפולק האמריקני עם התנועה לזכויות האזרח", כפי שהוגדרה יפה ומדויק בניו יורק טיימס, הלכה לעולמה בגיל 77. [אנגלית]

  7. מתוך הפוסט המצולם האדיר של דקל חברוני

  8. מארק רונסון היה כאן, ואלוהים אדירים איזה מעולה היה! רקדתי ורקדתי ורקדתי ורקדתי, ואז כשחשבתי שזהו אז רקדתי עוד. צעקתי כמו בהופעת רוק, קפצתי כמו בהופעת היפ-הופ, נענעתי את הישבן כמו בערב Soul בהארלם או שכונה סטריאוטיפית אחרת לבחירתכם (גם שכונת התקווה הולך!). זו הייתה הופעה כל כך טובה, שאני ממש מצטער שלא הוספתי אותה מראש לתחרות הופעת השנה. היא הייתה כל כך טובה, שאפילו הסאונד בזאפה היה טוב (!!!); שאפילו הבחורה שהתעקשה לעשן ועשתה לי כווייה בזרוע נשכחה בן רגע; שאני עדיין מתקשה להחליט איזו הופעת גרוב מנצחת השנה: אריקה באדו או מארק רונסון, ומי שהיה באריקה באדו יודע כמה אני רציני. היה כל כך כיף, שאני עדיין רוקד! ומה חשבו החבר'ה?
    יובל סער נהנה לפחות כמוני ("לא יודע מה התוכניות שלכם להיום, לא יודע אם נשארו כרטיסים, לא יודע מה תצטרכו לעשות בשביל זה – למשכן כליה, לשכב עם הבעלים של הזאפה, לשדוד מישהו בכניסה לחניון, whatever – אתם חייבים ללכת היום להופעה של מארק רונסון", הוא כתב אחרי ההופעה הראשונה), אילת יגיל קבעה: "אחת ההופעות הטובות שנראו כאן לאחרונה", אייל דסקל (סחטיין על הג'וב בנרג') לא נשאר אדיש, נמרוד צוק מנענע מזהיר שאין סיבה טובה יותר מרונסון להוציא כסף, רועי פוברצ'יק ביופי של ביקורת להופעה מושלמת, מרציאנו בפוסט מצולם שבאמת באמת מעביר את האווירה, ליזט דנן ממאקו נהנתה עד הגג אך למרבה הצער לא זכתה להגהה נחוצה מאוד (מאקו, לטיפולכם נודה), וגם כתב אלמוני של גל"צ נהנה מאוד (נחמד לאללה, אבל מי כתב?). בשורה התחתונה: הצלחה מטורפת, ואחת ההופעות המעיפות של העשור. איזה חרא אם לא הייתם. [עברית]

  9. תצלום: עידית נרקיס (cc)

  10. אור ברנע ראיין את מארק רונסון ושמע על הפקותיו הנוכחיות המשובחות: Rumble Strips, דניאל מריוות'ר (ששר בחידוש ל-"Stop me") ו-Wale (שהוציא את Mixtape about nothing)! [עברית]
  11. פיטר האמיל היה כאן, ומסתר שגם שם היה די כיף, על פי הנוכחים בהופעותיו הקטנות ברידינג 3: גל אפלרויט יצא זורח, וגיא בניוביץ' יצא שמח. בוואלה פינקו עם מצגת תמונות וטקסט – קונספט נחמד לאללה, אבל מי כתב? [עברית]
  12. ואפרופו פיטר האמיל, סגול 59 מסב את תשומת לבי לקווי דמיון מטרידים בינו לבין שלום חנוך. ב-1981 שניהם הוציאו אלבומים, שלום את חתונה לבנה והאמיל את Sitting Targets, בשניהם שירים על נהיגה במכונית כמטאפורה למערכות יחסים מתפרקות ("Sitting targets", "תאונה"). יותר מזה, העטיפה של חתונה לבנה דומה בצורה חשודה לעטיפה של האוסף של האמיל The love songs, אם כי הוא יצא דווקא ב-1984. מישהו גנב ממישהו, או שמא יש לנו כאן מקרה חמור של נפשות תאומות? [פיקסלים]
  13. כתבה מעניינת במגזין של הניו יורק טיימז על "שומרי הסף של גוגל", האנשים בגוגל שקובעים את המדיניות והצנזורה הבינלאומית במפעלות גוגל – חסימת סרטונים מסוימים לתאילנדים, אתרים מסוימים לסינים, הסרת תכנים וכדומה. הסיפור הזה גדול הרבה יותר מגוגל עצמה, ובוחן בעצם את חופש המידע הבינלאומי מול אינטרסים פנימיים של מדינות. [אנגלית]
  14. זה נחמד: מיודענו מארק רונסון יפיק אלבום חדש לאלטון ג'ון, ופרנק בלאק יפיק את ארט ברוט. אחרי רונסון, איזה משלושת האחרונים הייתם הכי רוצים לראות מופיעים בארץ? [עברית]
  15. גל מור מנסה להבין למה הקשר בין נשים וטכנולוגיה מלא מכשולים ומותיר אותן, ברוב המקרים, מחוץ למעגל הסטרארט-אפ-היי-טק-גאדג'טים-טכנולוגיים. [עברית]
  16. וזה הביא אותי להרהור: בשדה המוזיקה הפופולרית יש ברוב המקרים אחוז גבוה והגיוני של נשים כיוצרות וזמרות, אבל איפה המלחינות הקלאסיות? איפה מלחינות הסרטים? איפה ענקיות הג'ז שאינן ווקאליסטיות? איפה נגניות האולפן? [מחשבה]

  17. המכשיר הנייד הבא שלכם?

  18. [תודה לערן] יש ז'אנר שלם של פרסומות שאומרות: "אנחנו אמנם לא יכולים לעשות [דבר כלשהו], אבל [המוצר שלנו] הוא הדבר הכי קרוב לזה בעולם". Pomegranate לקחו את זה צעד אחד רחוק יותר. [פלאש, אנגלית]
  19. בואו נפיק טוק שואו מוזיקלי, חשבו לעצמם אלטון ג'ון ושותפו, עם מנחה כריזמטי ומשעשע שיודע דבר או שניים בהיסטוריה של המוזיקה. הם בחרו באלביס קוסטלו, שלאחרונה נדחף לכל אלבום טוב ועושה אותו קצת פחות טוב, ונראה שזו בחירה טובה. מתי תעלה בארץ גירסה ישראלית עם ירמי קפלן? [אנגלית]
  20. עשרת הדברות לכתיבת סיכום אלבומי השנה. [אנגלית]
  21. Songbird, נגן מוזיקה open-source שהוא יותר מסתם נגן מוזיקה וכבר כונה "הפיירפוקס של נגני המוזיקה", יוצא בשעה טובה מבטא ומשחרר להורדה חינמית את גירסה 1.0. תתחדשו! [אנגלית]
  22. [תודה ליובל] קרוקדלאבז הוא פורום ישראלי חדש לעיצוב והיפ-הופ. [עברית]
  23. [תודה לגוני] אוהבים חתולים? אני לא מת על החיה הזו, ומעדיף דווקא אחרות על פניה (קרנף, למשל, או "סתם" כלב), אבל רבים ובעיקר רבות מקוראי העונג ידועים באהבתם העזה לחתלתולים. למרבה הצער, על כל חתול שמוצא את ביתו אצל אחד מכם (ולפעמים אפילו כותב לו את בלוג המוזיקה), יש כמה עשרות של חתולי רחוב שמסתובבים להם הומלסים ברחובות הערים ושאר ישובים. לקראת החורף הקרוב, יוזמה עצמאית ונחמדה מציעה לכם לעזור לחתולים האלה להעביר את העונה הקרה במינימום מאמץ מצדכם. אתם לא מתבקשים לאמץ, להאכיל או לטפל (אם כי גם זה יהיה מבורך), אלא רק לזרוק במקום אסטרטגי קופסת קרטון עם חור, שתשמש לחתול האובד כבית בשעות הקרות. הציצו בלינק להסבר קצר וממצה, ושיהיה לכולנו חורף חם, אפילו לחתולים שאני לא אוהב! [עברית]
  24. [בזכות סינמסקופ] בדקה השלישית של הסרט הכה-אדיר Iron Man עורכים ערב הוקרה כלשהו לטוני סטארק (רוברט דאוני ג'וניור המעולה) ומקרינים סרטון תדמית מלוטש ומרשים. מסתבר שנכנסה לשם תמונה שצילם הבלוגר ג'רמי קית' והעלה לפליקר, והסיפור מהצד שלו משעשע. [עברית]

  25. בטן חשופה? במוזיקת פופ?! לא יקום ולא יהיה!

  26. [תודה ל-undertow] פיצ'פורק מגוללים את סיפורה המוזר של אמנדה פאלמר המצוינת. הלייבל שהוציא השנה את אלבום הבכורה (הנהדר!) שלה, Roadrunner Records, מתרכז בדרך כלל במטאל לסוגיו (סליפנוט, נייטוויש, אפילו דרים ת'יאטר). אז היי, בלייבל של מטאל בטח יש חופש מוחלט, לא? לא. הלייבל ניסה לערוך מחדש את הקליפ של "Leeds united" כי, לא תאמינו, רואים שם לרגע את הבטן של פאלמר. כמו בתמונה המהממת הזו פה מעל האייטם. הם חשבו שהיא נראית שם שמנה. לא רק שפאלמר דקיקה, גם לו הייתה שמנה – אז מה? מה זה החרא הזה. בכל מקרה, מעריציה התאגדו והעלו לפורום תמונות של הבטן שלהם, ואז מה עשו Roadrunner? הפכו את זה לתחרות רשמית של "הראה את הבטן שלך" והציעו פרס. התחרות בוטלה מיד, והלייבל מסרב להגיב. ככה לא עושים, חבר'ה, ככה לא עושים. פאלמר הגיבה באתר הרשמי שלה, בחריפות אופיינית. [אנגלית]
  27. "Crooked legs" של The Acorn הוא שיר יפהפה, ועכשיו יש לו גם קליפ יפהפה, אז בסיכום הכללי אני די בטוח שאני מאושר. [וידאו, לחצו על Hi-Bandwidth!]
  28. [תודה לשיר] 50 בניינים מוזרים מאוד, חלקם יפהפיים, כולם אמיתיים. יש גם חלק שני, ובשני החלקים היה חסר לי המבנה המשוגע הזה. [אנגלית, פיקסלים]
  29. מיקסטייפ השבוע, בעצם: זה היה אמור להיכנס לאסופת סיכומי השנה בסוף העונג, אבל ההשקעה דורשת אייטם נפרד. ההשקעה של אביעד, כמובן, מהאייפוד רעב, שטרח וסיכם בשני חלקים את שישים שירי השנה שלו, כולל לינקים להורדה! *ככה* מסכמים שנה! וזה עוד כלום, סיכום האלבומים שלו עוד בדרך. איזה תענוג, אביעד, איזה תענוג. [עברית, מפ3]
  30. [תודה לדוד] הנה פרויקט נהדר ששווה ליישם בארץ בשנה הבאה: מבקר המוזיקה נואל מורי מה-AV Club כפה על עצמו דיאטה: במשך 11 החודשים הראשונים של 2008 הוא לא שמע מוזיקה חדשה בכלל. במקום זאת הוא עבר על אוסף המוזיקה העצום שלו בסדר אלפביתי, ופירסם מדי שבוע רשמים ממסעותיו המוזיקליים. האמת? הברקה. אם זה יצא בספר אקנה את זה מיד, כרגע אני לא בטוח שיש לי את הסבלנות לשבת מול המחשב ולקרוא כל כך הרבה טורים (47 כרגע). אבל עדיין, תענוג לקרוא. [אנגלית]

  31. די, ביאסת לי ת'תחת, ניו יורק

  32. [בזכות גל מור] אחרי אליוט סמית' וג'וני קאש, קרמיט המדוכא עושה קאבר מעורר בכי לשיר הנהדר "New York I love you but you're bringing me down" של LCD Soundsystem, פלוס הופעת אורח נהדרת בסוף. וונדרפול! [טיוב]
  33. [תודה לתמר] וכפי שיודע קרמיט שלנו, בעולם קר, צרכני ואכזר, אנשים רבים נותרים בודדים ומוציאים את תסכוליהם על בובות קטנות של חיות. הבובות המסכנות לא יכולות להתגונן או להתמודד, ונשלחות למוסד לטיפול פסיכולוגי. אך אבוי! המומחה נסע ליפן, ואתם צריכים לעזור לבובות בפסיכותרפיה. בהצלחה! [פלאש, אנגלית או שפות אחרות לבחירתכם]
  34. עידן רינג כותב בגלריה של "הארץ" (שמתדרדר לאחרונה בקצב הולך ומדאיג) על הקומיקסאי הצרפתי ניקולא וילד, שנסע לאפגניסטן כדי לאייר לאזרחי המדינה קומיקס שמסביר את החוקה החדשה שלהם. [עברית]
  35. [תודה ל-undertow] איך נראית הקלטת פסקול לסרט? [אנגלית, פיקסלים]
  36. גיבור העל קוואמי פותח את חרצובות האייפוד שלו בפני קוראי נענע, ומספר מה הוא שומע לאחרונה ולמה. והמלצות מקוואמי זה לא משהו שמשתלם להתעלם ממנו. [עברית]
  37. בצער רב תיסגר בסוף דצמבר חנות החולצות הקורעות-מצחוק TorsoPants. אם אתם בעניין של חולצות מצחיקות להחריד, רוצו לרכוש עותקים אחרונים מהחולצה הזו, או האידיוטית\גאונית הזו, או הגאונית\אידיוטית הזו! מהר, לפני שבאמת-באמת-באמת ייגמר! [אנגלית, טריקו]
  38. לאנשים מסוימים פשוט אין חוש הומור, ואקסל רוז הוא איש מסוים כזה. עכשיו הוא וסוללת עורכי דינו תובעים את ד"ר פפר כי לא באמת סיפקו פחית משקה חינם לכל אמריקאי ובכך פגעו במותג שהוא גאנז אנד רוזס. מייד אין אמריקה. [אנגלית]
  39. [תודה לשירה] wePapers הוא קבוצת למידה וירטואלית לסטודנטים: אפשר להעלות אליו מאמרים וסיכומים, להוריד סיכומים של אחרים ולפתוח דיונים עליהם. שימושי, ומבית טוב (ישראלי, כמדומני). [אנגלית]
  40. כבכל שנה, עת התפרסמה רשימת המועמדים לפרסי הגראמי, עברתי עליה ובכיתי. איזה ביזיון של פרס, יא-אללה. כל קשר בינו לבין מוזיקה נהרג לפני שנים. בדיחה עצובה. [אנגלית]
  41. [תודה לניצן] אחרי שאיתגר את קונספט ה-Truthiness ("אמיתיות"?) והכתיר את ויקיפדיה כמקור המידע המוסמך ביותר בפלנטה בכל רגע נתון, סטיבן קולבר נתן למעריציו השראה לפתוח את Wikiality – המציאות על פי (מעריצים של) סטיבן קולבר. [אנגלית]
  42. אלבום התמונות המוזיקליות הטובות של 2008, על פי פיצ'פורק. יש שם בהחלט מטעמים, ואפילו תמונה של המונוטוניקס, ואחת של דינוזאור ג'וניור שצולמה לפני ההופעה בארץ. [אנגלית, פיקסלים]
  43. [תודה לשירה ז'] קליפ מקסים לשיר מקסים של טניה דיוויס המקסימה על הדבר שבעצם קיומו מגדיר את התואר והפועל "מקסים": אמנות. [טיוב]
  44. Kaiser Chiefs, לא הלהקה הכי מדהימה בתבל אבל לפחות הם לא הקילרז, ניגנו קאבר ל-"Time to pretend" של MGMT כשהתארחו בערוץ טלוויזיה צרפתי. קאבר מעט חסר מעוף שנשאר קרוב מאוד למקור, אבל המחווה עדיין נעימה. [וידאו]
  45. [תודה לחן] כמה פעמים פנו אליכם חברים בשאלה נורא-נורא-נורא דחופה, וכל מה שחשבתם הוא "למען השם, אתם לא יודעים להשתמש בגוגל"? עכשיו יש לכם פיתרון. הזינו את השאלה שלהם באתר Let me google that for you, ושלחו להם את הלינק. ככה זה ייראה. וסוף סוף יהיה פה קצת שקט. [אנגלית]
  46. יש (לפחות) שתי בנות ישראליות שנורא נורא היו רוצות לראות את הזמרת אידינה מנזל מופיעה בארץ. אז במקום להצביע במונוקרייב או לשלוח לסוכן שלה מלא מיילים, הן לקחו את הלהיט שלה "Brave", שיכתבו אותו כך שידבר על בואה המיוחל לישראל, הקליטו אותו מחדש וצילמו לו קליפ. איזו מחווה נפלאה! [טיוב]
  47. "אם יש דבר אחד בטוח לגבי טום ווייטס, הוא ששום דבר לא בטוח לגביו", כותב אורן ראב בפוסט נהדר כהרגלו על זמר יוצא מן הכלל. [עברית]
  48. פינקי, החתולה של נמרוד, ממליצה על אתר המוזיקה Tiny Mix Tapes ומגלגלת אלינו על הדרך כמה שירים משובחים להאזנה. [עברית, חתולית, מפ3]
  49. [בזכות ליבריסטאן] הבלוג שאוסף מכתבי דחייה שקיבלו סופרים מתעתד להוציא ספר שיאסוף את מכתבי הדחייה המזעזעים, המשעשעים והמתעתעים ביותר. [אנגלית]
  50. פטי סמית' מתראיינת לטיימס: "היצירה שלי לא משקפת את ההעדפות המיניות שלי, היא משקפת את העובדה שאני חשה חופש מוחלט כאמנית". [אנגלית]

  51. רק בשביל הפוסטר הזה מגיע להם לזכות

  52. לא ראיתי, מן הסתם, את כל סרטי 2008. לא ראיתי אפילו 1% מכל הסרטים שיצאו בעולם השנה. אבל כן ראיתי כמה וכמה, וכן ראיתי את האביר האפל. והוא היה מטריד, ומדהים, ומעמיק ואפי, ועשוי במיומנות של רב-אמן. הוא היה יצירה קולנועית ראשונה במעלה. אני לא היחיד שחושב ככה, ולכן לצד הקמפיין האוסקר הרשמי של וורנר להכללת הסרט במועמדים לסרט הטוב ביותר, קם (לראשונה?) קמפיין עצמאי של צופים שתובעים: תנו לסרט את האוסקר המגיע לו. פרסי האוסקר תמיד היו בריה משונה וסבלו מבחירות משונות ותמוהות לפרקים, ומהרבה מאוד פוליטיקה, אבל הם עדיין אחד מתארי הכבוד הגדולים ביותר שיצירה קולנועית יכולה לזכות להם. מסכימים? בקרו באתר, הצביעו בדיגג, הצטרפו לקבוצה בפייסבוק, עזרו לדחוף את זה קדימה. לא מסכימים? אז מה סרט השנה שלכם? [אנגלית]
  53. [תודה לעידו] שממליץ בחום על The builders and the butchers, להקה מפורטלנד שעידו מתאר כ"פולק-קאנטרי עם אנרגיות פאנקיסטיות" ואני מחזק ומוסיף רבע מריאצ'י וטיפת ניו אורלינס. [חלל]
  54. [תודה לדנה] שני הולנדים יצאו למסע חוצה יבשות בפולקסווגן ישנה, וחלפו לאחרונה גם בישראל. מטרת המסע? הרמת סיוע לדרום אפריקה. יש גם בלוג בהולנדית. [עברית; הולנדית]
  55. גם מרציאנו דילג החו"לה לראות את הכהן הגדול (ואני לא מדבר על עובד מהסביח האגדי, אני מדבר על הכהן הגדול האמיתי). [עברית]
  56. [תודה לאביטל] הו לא, מה יהיה על Knut, דוב הקוטב החמוד והמפורסם בעולם? אחרי שחמידותו כגור דובים הפכה אותו לסנסציה באירופה ובעיקר בגרמניה, עכשיו כשגדל הוא כבר לא כזה חינני ומתוק, ההכנסות ממוצרים נלווים צנחו וגן החיות שמחזיק אותו בברלין החליט לא לבנות לו מתחם גדול ומהנה יותר אלא פשוט להעביר אותו לגן חיות אחר. המעריצים זועמים. [עברית]
  57. הלייבל המשובח 4AD מפנק בסמפלר חינמי של מיטב שירי 2008 שיצאו אצלו, כולל שירים מעולים של TV on the radio, Deerhunter, Stereolab, Atlas sound, Bon Iver, Johan Johannson, The Breeders ואחרים – איזה תענוג! אפשר להאזין לאוסף במלואו ובחינם, ואפשר להוריד תמורת כתובת מייל בלבד. יודעים מה? הנה, קבלו אימבוד: אופס, הנגן חירב את הצפייה בפיירפוקס, ולכן נשלח הביתה. לחצו על הלינק במקום זאת! [אנגלית, מפ3]
  58. [תודה לחובצי] זה הסרטון הכי מצחיק שראיתי השבוע, ואין לי מושג מי אחראי לו אבל אני יכול לספר לכם מה למדתי ממנו: לעולם אל תלכו לעתודה! [טיוב]
  59. לילי אלן לא הגיעה ארצה עם רונסון, אולי בגלל שהיא עסוקה לקראת יציאת האלבום החדש שלה. הנה "The Fear", קליפ ראשון (?) מתוכו. [טיוב]
  60. [תודה לשיר] 15 הספרים עם השמות הכי מופרכים בשפה האנגלית. וכן, "The big book of lesbian horse stories" נמצא בפנים! [אנגלית]
  61. Fleet Foxes האוברייטד קפצו לאולפן של נייג'ל גודריץ' והשאירו שיר. [צביקטיים]
  62. נחשו מי עדיין חיים ולא מוציאים רק אוספים? The Prodigy! היאח הידד! אחד ההרכבים המכוננים והאהובים עליי בניינטיז חוזר אלבום שיצא במרץ. הנה קליפ חדש ומשונה לשיר הנושא החדש\חלש (תחליטו בעצמכם), "Invaders must die". אחרי שהוריש לעולם את יצירות המופת Music for the jilted generation, Fat of the land ובעיקר The dirtchamber sessions vol.1, מצידי שליאם היולט יקליט רק פלוצים בפחית לשארית חייו. את שלו הוא עשה. [טיוב]
  63. [תודה לשיר] I made this. You play this. we are enemies. תיהנו. אם אתם משוגעים. (היי, סיימתי את המשחק!) [פלאש]
  64. הספרים הטובים של השנה על פי הניו יורק טיימס (שהתחלתי השבוע לקרוא מדי בוקר במקום "הארץ", וזו ההחלטה השנייה הכי טובה שעשיתי השבוע). [אנגלית]
    השירים והאלבומים הנמכרים ביותר ב-2008 בחנות של iTunes
    [[סיכומומלץ!]] Pitchfork בוחרים את הקליפים של השנה (#1: Yeasayer) ומדובר בכ-200 דקות של עונג ויזואלי צרוף (אולי חוץ מהקליפ של ביונסה). [אנגלית, וידאו]
    פיכס! 40 עטיפות האלבומים המכוערות של השנה, על פי Gigwise. יש שם כמה בחירות תמוהות למדי (העטיפות של Ruby Suns, Megapuss ואחרות דווקא יפות או לפחות לא מחרידות), אבל יש שם בעיקר בחירות מוצדקות של עטיפות מזעזעות, משעממות או סתם מכוערות. [אנגלית]
    מאה הסרטים הטובים של השנה על פי Times Online, מסודר לפי כוכבים (חמישה כוכבים, ארבעה וחצי וכן הלאה). וגם: חמישים הסרטים המסקרנים של השנה הבאה. [אנגלית]
    [[סיכומומלץ!]] תמיד מעניין אותי לראות למה אנשים האזינו באמת, בפועל, ו-Last.fm, אחד האתרים/שירותים הכי אהובים עליי ברשת, עושה בדיוק את זה. בסיכום 2008 שלהם תוכלו לראות איזה שירים, אמנים ואלבומים הגיעו להכי הרבה אוזניים בין מיליוני משתמשיהם. רשימת האמנים כוללת רק אמנים שהוציאו השנה אלבומי בכורה, וזה רעיון נפלא לגילוי אמנים חדשים שנטמעו בהרגלי ההאזנה שלנו. [אנגלית]
    גבירותיי ורבותיי, לריאן אדאמס יש חתיכת טעם מחורבן. [אנגלית]
  65. ולא רק אנחנו (טוב מי זה אנחנו? אני) מזמינים אתכם לסכם שנה: בחרו את שירי ואלבומי השנה של "הקצה", תכנית המוזיקה הכי טובה ברדיו שלנו, הצביעו לאלבום השנה של מוזיקה נטו, בחרו את אלבום השנה של פיצ'פורק, ובאופן כללי תעשו חיים ותשמעו מלא מוזיקה. בשביל זה אנחנו כאן, לא?
  66. אני מתקשה להבין את זה, אבל זה נראה אמיתי: Bopaboo היא חנות לקניית ומכירת מוזיקה דיגיטלית יד שנייה. בדיוק. קניתם שיר באייטיונז? נמאס לכם לשמוע אותו? תמכרו אותו במחיר מוזל לבא בתור! wtf? בהחלט. [אנגלית]
  67. איך להפיץ שיר חדש לאלפי מאזינים בזמן קצר? שימוש חכם ברשתות חברתיות. [אנגלית]

  68. מחכה לכם. טליה אליאב תצלום: מיכל שני הנהדרת

  69. יש אנשים שאומרים שאסור לאדם לכתוב ביקורת משבחת על אחד מחבריו. אומרים את זה רק אנשים שאין להם חברים מוכשרים. את טליה אליאב [חלל], אולי המוזיקאית הכי מוכשרת שאני מכיר אישית, פגשתי בשנות נעוריי דרך חברה משותפת. לאורך השנים הידידות נשמרה בקיטועין, כששוב ושוב אנחנו נתקלים ומוצאים זה את זו דרך הרשת החברתית של החיים ונפתולי האינטרנט. השבוע הושק אלבום הבכורה המצוין שלה, "התנועה", בהופעה קטנה וצפופה באוזן באר בתל אביב. לפני כמעט עשור ראיתי אותה בהופעה בפעם הראשונה, בסלון של הבית שלה. יחד עם שתי בנות מבית הספר שלה היא ערכה ערב משירי ג'וני מיטשל, ביורק, טורי איימוס ושאר נשים מוזיקליות (בלט בזכריותו ג'יימס טיילור). עכשיו סוף סוף יצא לי לראות אותה בהופעה מלאה שוב. רק עם בסיסט ומתופף נפלאים ומדויקים, היא ניגנה בעיקר משירי האלבום החדש והרטיטה לי בפנים מיתרים ששמורים לרגעים של בית שמעולם לא היה לך. המוזיקה של טליה תמיד אופפת אותי בתחושה משונה של ניצחון, כאילו אני צופה באצן שכרגע שבר את השיא עליו חלם מילדותו. בדיוק באמצע המועדון עמדתי בעיניים עצומות, פוקח רק את אוזניי, שומע איך בשיר אחד האצבעות שלה מחליפות על הפסנתר תפקידים: רגע אחד הן נותנות את הקצב יחד עם הבאס, ברגע אחריו מנגנות את ההרמוניה לשירה וברגע שלישי מובילות את המלודיה של השיר. בלי הפקה ראוותנית, בלי שוויצים או פרובוקציות, טליה שרה את השירים הכתובים-בזהירות שלה כמו שהם. התופים והבאס נותנים בסיס של ג'אז וסול, והפסנתר והקול הנפלא של טליה שוטף את הכל. אין לי מושג מתי ההופעה הבאה, אבל כדאי לכם להיות בה, כדאי לכם לשמוע את הדיסק, ואם אצליח אדאג שתוכלו לשמוע אותו כאן ואולי לזכות באיזה עותק. זה מגיע לכם וזה מגיע לה. [זהו]

  70. ויל שף וכמה גרופיות מאוכזבות-לעתיד (cc)

  71. בעשרת הדברות לסיכומי השנה (אייטם 16) יש דיבר חשוב מאוד: דע להבדיל בין אלבום טוב לשיר טוב. כשרפרפתי על האלבומים שיצאו השנה, על תיקיית ההורדות שלי, על הדיסקים ועל הזיכרון שלי, הכלל הזה עזר לי מאוד. אלבומים לא מעטים נפסלו מהעשירייה הסופית כשהבנתי שמלבד, נגיד, אחד-עד-ארבעה שירים גדולים, האלבום כיצירה שלמה לא עומד בזכות עצמו. מצד שני, כשהגעתי לאלבום האחרון של אוקרביל ריבר, The Stand-ins, לכלל הזה היה אפקט הפוך. במשך זמן רב קצת זלזלתי באלבום הזה. הוא לא תפס אותי מיד כמו קודמו The Stage Names (הם בעצם שני צדדים של אותו התקליט), לא התחברתי אליו, השירים נשמעו לי מעניינים פחות. נהניתי ממנו, שמחתי בו, אפילו רכשתי אותו בעותק מקורי (חוברת נפלאה, דרך אגב), אבל הוא לא ננעץ לי במוח כאחד האלבומים הגדולים באמת של השנה. אבל אז חשבתי איזה שיר ממנו לבחור ל"שירי השנה" של "הקצה" וגיליתי שאני מתלבט בין כל השירים באלבום. ואז, מצלצל בעוז ומהדהד למרחקים, נפל המטבע. מדובר באלבום מופלא. בסוף בחרתי אמנם ב-"Lost coastlines", אבל מכיוון שאני נוהג לסיים בשיר מלנכולי, אין כמו "On tour with Zykos", שירה העצוב של גרופית שנגעה בתהילה (=מערכת יחסים עם מושא הערצתה) ונותרה, כמובן, מאחור. [מפ3]
  72. במייספייס שלהם, אגב, אפשר להאזין לכל האלבום הנפלא הזה, וכן לשני קודמיו. עשו לעצמכם את השבת. [חלל]

שתהיה לכולנו שבת שבוגי, ועדיין לא מאוחר, ניחשתם נכון, לבחור את אלבומי השנה שלכם!

33 תגובות על “עונג שבת: a long december”

  1. פרנק הגיב:

    46. סרט השנה שלי הוא WALL·E (והדרך היחידה לכתוב את השם של הסרט היא בקופי-פייסט כי אני לא יודע איך עושים נקודה אמצעית). מעניין אם באטמן יקבל מועמדות לפרס המדובר.

  2. רן הגיב:

    תענוג של עונג – עדיין לא הגעתי לסוף אבל כבר מההתחלה אני מבסוט. יופי של תמונות מההופעה של מארק רונסון.

    באופן מפתיע ביותר אייטם מספר 11 לא חסום בסין (עדיין). להפתעתי הוא נפתח לי בלי שום בעיה. אני כבר התחלתי לחמם את המנועים של הפרוקסי…

    ובנימה כללית יותר – כל שבת כשאני קורא את העונג מסין, כ-15% מהקישורים חסומים בפניי ללא הפעלת יכולות בלתי קונבנציונליות. מבאס טילים ורק מראה כמה המפלגה הסינית מפחדת מאנשים יצירתיים באשר הם.

  3. Danny-L הגיב:

    עונג משובח, מאוד נהנתי =]
    רק שים לב שמי שמשתמש בפיירפוקס [או לפחות אני] ראה את העונג בצורה משונה. אני חושבת שזה הנגן המוזר של 4AD שגרם לכך, שווה לבדוק את זה.

  4. yaddo הגיב:

    רק אני רואה את העמוד מעוות? בווידג'טים של צד שמאל ובתחתית העונג, החל מאחרי אייטם 51, האייטמים קטנים ולא ממוספרים. אני חושד שזה הפלייליסט המוטמע של 4AD.

  5. yaddo הגיב:

    דניאל, תפסיקי להידחף! (:

  6. שני הגיב:

    דניאל ויאדו, ממש הרגעתם אותי,חשבתי שזו רק אני…

    עונג נהדר באמת,תודה!

  7. עופר הגיב:

    הגם אתה, ברוטוס? מילא שבוואלה תרבות עם כל המגנביות שלהם אי אפשר לעבוד עם פיירפוקס, אבל כאן? (סתם, אני מניח שפשוט לא שמת לב ושתסדר את זה)

  8. עופר הגיב:

    הגם אתה, ברוטוס? מילא שבוואלה תרבות עם כל המגנביות שלהם אי אפשר לעבוד עם פיירפוקס, אבל כאן? (סתם, אני מניח שפשוט לא שמת לב ושתסדר את זה)

  9. martzianno הגיב:

    קצת נמאס לי להתבכיין אבל –
    הייתי בהופעה הראשונה מתוך השתיים של מארק רונסון, ביום חמישי. הסאונד איך לומר בעדינות, לא היה משהו (חוצמזה, באמת שאין תלונות – הופעה פגז, שיבוא כל יום)
    רק רציתי לדעת אם יש מישהו מבין קוראי העונג, שהיה באותה הופעה ומסכים איתי, שאדע שלא הפכתי לאיזה אודיופיל-פלצן-חסר-תקנה, שכבר לא יכול להנות מכלום.
    תודה…

  10. איתמרק הגיב:

    לאייטם 46 ולאביר האפל בכלל – את הסרט עדיין לא יצא לי לראות, אבל נהניתי לקרוא ביקורת סמולנו-ליברלו-אנרכו-סוציאליסטית זועמת אחרי שהוא יצא.
    Dent's crusade against crime is on the legal side, but just because he is a pious public servant doesn't mean he doesn't sympathise with the aristocratic vigilante. After all, as he remarks, when the barbarians were at the gates of Rome, they suspended democracy and appointed a Caesar to protect the population. (These pompous jerks do love their classical metaphors).
    http://leninology.blogspot.com/2008/08/i-dont-believe-in-harvey-dent.html

  11. אנדרטו הגיב:

    גיאחה, לגבי שאלת הנשים –

    יש המון נשים יוצרות בכל התחומים שהם לא תחום המוזיקה הפופלרית אלא שהחשיפה שלהן הרבה הרבה יותר מצומצמת משלל סיבות. הסיבה המרכזית היא שאנחנו עדיין חיים בעולם שוביניסטי ולא הוגן שיאשר מלחינים לפני מלחינות והסיבה השנייה
    היא שנשים פחות הולכות על התחומים האלה בעיקר בגלל הסיבה של חוסר השיוויון.

    ג'ודית וויר היא דוגמה מצוינת למלחינה קלאסית בת זמננו שפועלת היום וזכתה להצלחה, אבל בכל זאת לא הרבה אנשים מכירים את שמה.
    מישהי שאולי יותר מוכרת לאנשים בתחום אבל בוודאי לא לאף אחד אחר היא רות' קרופורד-סיגר, מלחינה מ-ד-ה-י-מ-ה מתחילת המאה העשרים שהיא גם לגמרי במקרה אימם של פיט סיגר, זמר הפולק המפורסם יותר
    ומייק סיגר, אחיו, זמר הפולק המפורסם פחות. רות' קרופורד-סיגר לא רק שהייתה מלחינה מאוד מתקדמת לזמנה היא גם סייעה לפיתוח אוסף שירי הפולק המפורסם של אלן לומקס.

    בזירת האוונגרד והמוזיקה האקפסרמנטלית יש ייצוג נשי די נרחב שמתחיל במרדית' מונק ודיאמנדה גאלאס, הווקאליסטיות המפורסמות יותר ויש את זינה פרקינס המלחינה והנבלנית המפורסמת קצת פחות (למרות שרבים מזהים אותה מטורים שונים של ביורק)

    ואם נצא לנו למסע אחורה בזמן נגלה שאחד מהמלחינים הראשונים והמתועדים בכלל בהיסטוריית העולם המערבי היא בכלל מלחינה בשם הילדגרד פון בינגן שהלחינה במאה ה-12.
    ושמאחורי כל גבר מוצלח יש אישה מוצלחת – קלרה שומן, אישתו של שומן שהייתה כותבת שירים מחוננת והיא ובעלה הנודע יותר רוברט שומן היו יוצרים המון המון יחדיו. אבל זו עובדה שההיסטוריה העדיפה להשמיט כמובן.
    ויש גם את המקרה של פאני הנזל – אחותו של פליקס מנדלסון שזכתה לאותו חינוך מוזיקלי כמו זה של אחיה אבל לא לאותן הזכויות והציפיות. היא הייתה מוזיקאית מחוננת ומלחינה ויש חוקרים האומרים שהיא החלה לכתוב "שירים ללא מילים"
    לפני מנדלסון, למרות שהוא בפירוש אחראי לפיתוח סדרת היצירות הנ"ל.

    ואני מוכרחה לציין כי אני חייבת תמיד לשבח את גברת ניוסם בכל הזדמנות רלוונטית ולדעתי אין הזדמנות רלוונטית מזו- למרות שמדובר ביוצרת בתחום הפופלרי, היא אחת המוזיקאיות הכי מתקדמות ויצירתיות בתחום. מעבר לעובדה שהיא נחשבת לנבלנית
    מאוד מאוד טובה במונחים קלאסיים, סטייל כתיבת השירים שלה או יותר נכון סגנון ההלחנה שלה מחבר בין משמעת קלאסית-מודרנית לבין כתיבת שירי פופ. היא מיישמת הרבה רעיונות שהם במידה רבה זרים לעולם המוזיקה הפופולרית ומצליחה לתרגם אותם
    באופן שהוא נשמע עדיין מורכב ומעניין ומטורף ועדיין נגיש בצורה בלתי רגילה.

    זו שאלה מאוד מאוד מאוד סבוכה, אבל תשובה די גורפת אליה היא שמי שמחזיק את עדשת הפוקוס ההיסטורית הוא לרוב גבר.

    הדבר השני שרציתי לציין בהקשר לשאלה וזה נאמר לי על ידי פרופ' למוזיקה ואישיות מרכזית בתחום האילתור והאוונגרד, שאחת מהאג'נדות החינוכיות שלו הוא לקדם יצירה נשית, היא שמעט מאוד נשים שלומדות מוזיקה ממשיכות לתארים שניים בהלחנה. יש הרבה מאוד נשים שלומדות מוזיקת מחשב דווקא (שזה מפתיע בקונטקסט של הפוסט בעונג) ושעוסקות במוזיקה אלקטרונית או באמנויות סאונד שונות, ורובן המכריע לא קוראות לעצמן מלחינות אלא "אמניות סאונד" בעוד שגברים שעוסקים בדיוק באותו התחום יקראו לעצמם מלחינים.

    בקיצור – יש הרבה מה להגיד בעניין וברגע שיהיה לי קצת חופש אולי אכתוב איזה מאמר קטן בנושא.

  12. מאריה הגיב:

    וואו! מסתבר שקנוט אינו דב קוטב! (כמו שכל חבריי טענו).
    אני לא עוקבת אחריי התמונות שלו.

    ונילה אייס לנצח יימצא ברשימות "הXים הכי גרועים של השנה/העשור/המילניום" (הפעם הוא נמצא שם בין "העטיפות הכי מכוערות של השנה"), אני תוהה מי הם האנשים שבכל זאת מקשיבים לו?! הם בוודאי נמצאים היכנשהו, הרי לא יתכן שהבחורצ'יק ממשיך להתקיים ללא רשת תמיכה כלשהי?

    אני תמיד מתרגזת מחדש לגלות שאפילו בלהקות פאנק והארדקור בדרך כלל הבנות מצטמצמות
    לתפקיד הווקאליסטיות. שאלתי כל כך הרבה בחורות שאיני מכירה וכל כך הרבה חברות "למה בעצם?", גיליתי כל מני דברים לא מאוד מזהירים. החל מנטיות מזוכיסטיות (תחושת שליטה/ביטחון מוחלט במישהו אחר ובריחה למצב של חוסר אונים כשל פעוט) ועד עצלות או פחד מפני לקיחת אחריות. במילים אחרות, הנשים בעצמן אשמות ושום דבר לא יעזור, עד אשר סטטיסטית יופיעו יותר נשים שמנגנות בעצמן, לא מפחדות מטכנולוגיה ולא נותנות לאף אחד לכתוב להן את הביט ולעשות קריוקי. דברים כאלה עושים לי בחילה.
    בעולם הקווירי אגב זה לא ככה. בקהילה הלסבית כולן מנגנות בעצמן, אבל זה רק משום שאין גברים בסביבה. וזה לא אומר שום דבר טוב על החברה הסטרייטית או על הקהילה הגאה. נאדה.

    נ.ב.
    כואב לי לקרוא את ההמלצות בבלוגים.
    האינדי-מיינסטרים מלא בשטיקים צ'יזיים ושיעמום מוחלט ואני לא מבינה למה אנשים בכל זאת מתעקשים שמדובר ב"טעם טוב" ומנופפים בו?
    עכשיו תגידו שמדובר בהצהרה שנויה במחלוקת ושכל "טעם" הוא עניין פרטי.
    אני טוענת שלא! "טעם טוב" הוא כינוי לס"ך של מאפיינים תרבותיים שאפשר לנסח מספרית/אמפירית לפי סטטיסטיקה. ולפי ההגדרה, אם נבחר לאמוד את "מאפייני הטעם הטוב", להקות אינדי עם להיטי פופ מתקתקים לא יהיו שם. זה יהיה לא פחות מחילול הקודש שהוא "הטעם הטוב" (עכשיו אני כבר לא רצינית, כי אני לא מתה על מושגים שמשקפים הרבה אנשים).

  13. פלונטר הגיב:

    מאריה – אז מי כן יהיה שם?

  14. מאריה הגיב:

    טום וייטס.

    פרט לשיר פה ושיר שם, אני לא משוגעת על טום וייטס.

    רק על מנת להדגיש שוב, "הטעם הטוב" הוא מה שאנשים מסוימים אוהבים להתעטף בו,
    מצחיק לגלות שאותם אנשים החלו לחרוג מעבר לגבולותיו ולהמשיך להסתתר מאחורי החומה השמורה לרעיון האליטיזם המוסיקלי, מושג שבהקשר של פופ ורוק הוא לא באמת רלוונטי היום, כשהכל אינו אלא סחורה.

    אני אוהבת טראש, קאמפ ודברים אחרים שאבא שלי לא מבין את איכויותיהם.

  15. מאריה הגיב:

    טום וייטס.

    פרט לשיר פה ושיר שם, אני לא משוגעת על טום וייטס.

    רק על מנת להדגיש שוב, "הטעם הטוב" הוא מה שאנשים מסוימים אוהבים להתעטף בו,
    מצחיק לגלות שאותם אנשים החלו לחרוג מעבר לגבולותיו ולהמשיך להסתתר מאחורי החומה השמורה לרעיון האליטיזם המוסיקלי, מושג שבהקשר של פופ ורוק הוא לא באמת רלוונטי היום, כשהכל אינו אלא סחורה.

    לסיכום, הגישה היא הביעה כאן.
    אפשר לכתוב על להקות בנים עם גיטרות שעושות מוסיקה דביקה בשפה אחרת.
    בלי האדרה גרוטסקית, זה עולם מושגים אחר.

    אני אוהבת טראש, קאמפ ודברים אחרים שאבא שלי לא מבין את איכויותיהם.

  16. א' נדב הגיב:

    מאריה – יש לא מעט הרכבי אינדי/אלטרנטיב עם נשים שהן לא סולניות (סתם זורק מהזיכרון – אוף מונטריאול, פאלפ, סמאשינג פאמפקינז, ארט ברוט, ולווט אנדרגראונד, ווייט סטרייפס, המגנטיק פילדס, הדצמבריסטס, ארקייד פייר).

    אבל לא זה מה שרציתי להגיד.

    בתור מעריץ של אינדי-פופ מתקתק אני לגמרי מסכים איתך לגמרי שהטעם הטוב בארץ הוא די רע. הייתי אומר שהאובססיה הישראלית עם גרג דולי/מארק לאנגן היא סימפטומטית לזה. מוסיקה נפוחה, יומרנית ומשעממת.

    אבל לא זה מה שרציתי להגיד.

    רציתי להגן על כבודו של טום ווייטס. בתור מישהי שאומרת שהיא אוהבת קאמפ, את חייבת לתת לו עוד צ'אנס. נהוג להשתמש במילה קאמפ כדי לכנות פרפורמנס נשי מוחצן – דיוות והומואים אקסטרוורטיים. טום ווייטס פשוט עושה פרפורמנס גברי. אבל זה נהדר באותה מידה.

  17. מאריה הגיב:

    האמת היא שלא התכוונתי לחבר בין הטענה על "הטעם הטוב" לבין זו על נגניות.

    ה"קאמפ", לפי מה שכל כך הרבה חברות שלי קראו בספרה של סוזאן זונטאג והסבירו לי אח"כ, מתייחס לאו דווקא למגדר (למרות שכן, קיים קשר הדוק בינו ובין אוחצ'ות ופג הגז, באופן בלתי נמנע), אבל ההגדרה הבסיסית של זונטאג היא ההנחה שקאמפ הוא קיטש אירוני, מודע לעצמו, קיטש עם אמירה, דבר שנעשה בעזרת השימוש בקיטש בקונטקסט חדש.
    (אפילו הקליפ הדי סטרייטי החדש של פטבוי סלים הוא די קאמפי).

    וכמובן ששיש בחורות שמנגנות בלהקות. אבל זה לא הסטנדרט ואפילו עדיין לא מובן מאליו.
    שלא לדבר על בחורות שהתפקיד שלהן הוא בעיקר לעמוד ולחייך ומדי פעם ללחוץ על קליד כלשהו, מה שקורע לי את הלב לגזרים וגורם לי לתעב את מי שהציע להן את הג'וב.
    ונשים שמפיקות? יש. אבל מעטות. ואני עדיין כל הזמן נתקלת בבחורות שכותבות אבל לא מעיזות לגעת במיכשור כלשהו או במחשב. תהיה הסיבה אשר תהיה.
    וכמובן, כל התפקידים האחרים – החל מנשים שאחראיות על סאונד במועדונים ועד טכנאיות אולפן. בודדות.

    לא מזמן ראיתי פרסומת של שמפו ב"תפוז". פרסומת ישראלית.
    היו בה חיילים עם פום-פונים של מעודדות אמריקאיות, והוויס אובר אמר: "השמפו של אמא הוא…" (רכרוכי/סיסי או משהו כזה)… "קנה את…" (נדמה לי שקוראים לו "אקס") "…השמפו לגברים".
    פרסומת שאומרת הרבה על מגדר בישראל נכון ל-2008.
    כבר שכחתי לגמרי איך זה והפרסומת גרמה לי להזדעזע כהוגן.

    ב"להקת בנים" עם גיטרות, התכוונתי לבוי בנדז של העשור החדש. להקות "אינדי" עם תספורות אופנתיות וסאונד פוסט-פאנקי קליט ורקיד, הם המיינסטרים החדש, אולי הם פונים לילדי חטיבות ביניים ותיכונים במקום לילדי בתי ספר יסודיים כמו להקות הבנים של הניינטיז, אבל יש בהם משהו מאותו חומר, פסודו-אירוטי, גם אם פחות מוחצן מבעבר.

    ומה שמונע ממני באמת לאהוב את היצירה של וייטס בלב שלם וללא כל סייג, הוא פשוט השטיק שלו. הוא כמעט לא משתנה. רק הקול הופך צרוד יותר ויותר. יש לו כמה שירים שאני אוהבת, אבל אני לא יכולה להקשיב לו הרבה.

  18. טאשה הגיב:

    ואו, יש כאן המון המון מוסיקה שאני לא מכירה. אתחיל מיד להתעדכן.

    הייתי חייבת להוסיף שם משלי לאייטם 54. ספר מצויין של דייב אגרס עם שם מופרך ביותר:
    A Heartbreaking Work of Staggering Genius
    [למרות שאני די מסכימה עם הכותרת הזו]

  19. א' נדב הגיב:

    מאריה,

    ההגדרה הבסיסית של זונטאג לקאמפ היא תפישה של העולם כתופעה אסתטית. אבל, בלי להיכנס לדיון על זונטאג (או להניח שאנחנו בכלל צריכים להיות נאמנים להגדרות של זונטאג מלפני 45 שנה), נראה לי שהדוגמה שאני נתתי היא ההבנה של הבן אדם הממוצע למושג. אני לא מכיר את הקליפ החדש של פטבוי סלים אבל אני אבדוק אותו. אני חושב שווייטס הוא קאמפי במובן שהוא מציג דימוי מוקצן, על גבול הגרוטסקי, של התפישה המקובלת של "מהי גבריות". בכל מקרה, להגיד שהוא כמעט לא משתנה באמת שאי אפשר. הוא עבר כל כך הרבה שינויים. תקשיבי ל-Closing Time, ל-Small Change ול-Raindogs. זה נשמע כמו אלבומים של שלושה אמנים שונים. בראשון הוא מנסה להיות בוב דילן (והוא גם לא צרוד). בשני הוא גרסה מוסיקלית לצ'ארלס בוקובסקי. בשלישי הוא… אה… אמן קרקס שגודל ע"י זאבים ועושה חלטורות בקברטים של ויימאר ככיסוי למבצע הברחה של ג'ינסים מזויפים ממלזיה. או משהו בסגנון.

    בכל מקרה, תני לו צ'אנס. הוא בחור טוב. באמת.

  20. מאריה הגיב:

    אני מכירה את "קלוזינג טיים", "בלו ולנטיינז" ו"מיול ואריאיישנז".
    ולא מתחשק לי להקשיב לו כל כך כרגע. אבל תודה על ההמלצה.

    המתופפת שאני מנגנת איתה כרגע מקשיבה לו כל הזמן. כל הזמן.

  21. omom הגיב:

    אז תאזיני לאלבומי האייטיז שלו (כלבי הגשם, סורדפישטרומבונז, השנים הפרועות של פרנק ו"ביג טיים") ואז נדבר 🙂

  22. אני ארכב על התגובה של טאשה:
    a.h.w.o.s.g הוא אכן ספר שמצדיק את השם שלו.
    הספר הכי מודע לעצמו שקראתי בחיי.
    דייב אגרס כותב מדהים. מאוד מומלץ למי שעוד לא יצא לו.

    עוד לא קראתי את העונג (אני מאלו שקוראים קודם את התגובות, ובעקבותיהן את האייטמים הרלוונטים), ולכן לא אגיב לשאר הדברים.

  23. גלילי הגיב:

    עונג משובח במיוחד השבוע! תודה!

  24. שגיאB הגיב:

    תגיד לי, התחרפנת?
    מה אתה מתלהב מאייטם 26? שכחת את פרויקט הימים הנוראים שלי?!

  25. גיאחה הגיב:

    לא שכחתי בכלל, למעשה זה היה הדבר הראשון שעלה בראשי 🙂

  26. תנשמת הגיב:

    למה בעצם עושים סיכומים בתחילת דצמבר ולא למשל בתחילת פברואר כך שגם אלבומים/הופעות מכל השנה ייכנסו לסיכומים, וגם כדי לתת למסכמים לקבל פרופורציה על כל השנה שחלפה. האם יש כאן תחרות סמוייה בין המבקרים מי מסכם קודם, כמו התחרות בין חנויות מי מכריז על סוף העונה קודם?

  27. אבישי הגיב:

    עדיין לא הספקתי לקרוא את העונג של השבוע, אבל יש חדשות טובות וחדשות עוד יותר טובות:

    הטובות – תמורת 210 שקלים חדשים קיבלתי במשלוח הביתה ארבעה מופלאים: "I Know You're Married but I've Got Feelings Too" של מרתה ווינרייט, "She & Him vol. I" שלה ושלו, "Fleet Foxes" של השועלים הזריזים ו"In An Aeroplane Under the Sea" של אתם יודעים מי.

    העוד יותר טובות – אני שמח להזמין את כל המעוניין למופע התרמה שארגנתי לכבוד ידידה שלי, מוסיקאית צעירה בשם מיכל, שהשנה מחלת הסרטן תקפה אותה בפעם השלישית והיא נאלצת לעבור סדרה ארוכה של טיפולים יקרים ביותר, שאינם מכוסים בסל הבריאות. להזמנת כרטיסים ותרומות בבקשה תתקשרו לאחד הטלפונים בלינק, או אלי במייל: savishh@t2.technion.ac.il

    שנהיה כולנו בריאים!

  28. האיש הקטן הגיב:

    הפלאפון הכל יכול (pomegranate) מאוד הצחיק אותי. אתה בטוח שזה לא אתר פארודי? הוא הזכיר לי כל מיני סרטונים פארודיים ביו טיוב על אחד ממכשירי העל האלה. כן, אני מייד יוצא להכין לי קפה עם מכונת הגילוח שלי, ומקרין הסרטים לעת מצוא.. 🙂

  29. ניר אביגד הגיב:

    תודה על עונג מעולה כרגיל.
    לדעתי הקליפ של ביונסה מרהיב.

  30. גיאחה הגיב:

    האיש הקטן – לחץ על "Release date" ותקבל את כל התשובות 🙂

  31. אנדרטו הגיב:

    סליחה?? הקליפ של ביונסה מהפנט!

  32. נועה ליברייטור הגיב:

    ממש נהנתי השבוע, חבר. אחלה עונג, העביר לי שעה וחצי בעבודה בכיף

  33. ג'ים הגיב:

    5. אודטה הו אודטה.. איזה קול היה לה ואיזה ביצים!
    אולי לא יפה להגיד אבל אני מחכה למופע המחווה..

    7. דיי, בבקשה, מספיק לדבר על רונסון. אני אוכל את עצמי מספיק שלא הלכתי. דיי אני מתחנן

    15. אוקי לקח לי זמן להבין שזה לא אמיתי.. כשראיתי שזה מכין קפה עוד הירהרתי אם זה ייתכן או לא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *