11 ביולי 2008

עונג שבת: דאבל דה פאן

"אתם מזמינים שולחן במסעדה ל-21.00 ומכריחים אתכם לחכות עוד שעה בעמידה, לא יודע, נראה לי שמישהו הולך לעשות קצת צעקות. בתור לקוח אני לא מרגיש שלוקחים אותי ברצינות. אה, נכון, כי באמת לא לוקחים אותי ברצינות. אפילו לא טורחים להסביר או להתנצל על העיכוב. יש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר לעמוד 45 דקות ולחכות שהוד מעלתם ייגמרו לעשן עוד ג'וינט" – רועי ממונוקרייב מתעצבן ובצדק על איחורי ההופעות המיותרים, מכעיסים ואפילו מעליבים שפושים במחוזותינו, ולא רק אצלנו, גם בשבדיה. חלק מרשימת עשר סיבות שבגללן הוא לא הולך להופעות

לפני הכל: בשבוע שעבר לא היה עונג, לכן העונג הנוכחי (זה שאתם קוראים ממש עכשיו!) הוא גדול, גדוש ועמוס במיוחד – מוגדל אך שפיר – ויש בו אפילו שלוש פינות שהוזנחו לאחרונה בצורה פושעת: אלבום השבוע, התיקון השבועי ונקודת העונג, חלקן (וגם שירי הפתיחה והסיום) אפילו מוכפלות. איזה כיף! מקווה שהפיצוי יהיה לרוחכם. אם לא, נו, טאף לאק. פנו לאומבודסמן (אני לא מאמין שלחצתם על זה). [זהו]


    נצא לתור באוטומוביל, יקירתי?

  1. בימינו התקינים פוליטית עד מיאוס, מרענן ונחמד להיתקל מדי פעם בשיר שוביניסטי או גזעני או אפילו סתם מרושע בלי סיבה. לא חייבים להסכים עם זה, אבל אי אפשר לאכול כל הזמן רק מזון תקין פוליטית, צריך להעשיר את התפריט. באחת מתכניות הרדיו המשובחות של בוב דילן נתקלתי בשיר הנהדר הזה של ריצ'רד ברי מ-1955, בו הוא לוקח איזו chick לסיבוב באוטו החדש שלו, עם מטרה די ברורה: למזמז לה ת'צורה, לפחות. למרבה ההפתעה, כשלאט לאט מתחוור לו שהיא לא בדיוק בעניין (הו, החוצפה!) הוא לא מתבלבל וישר עונה לה: מה זה? יאללה עופי לי מהאוטו. אם את לא מתכוונת "to treat me right" (וכולנו יודעים מה זה אומר), את הולכת הביתה לבד. אז ברור, "Oh, oh, get out of the car" הוא שיר שוביניסטי ומרושע, אבל הוא אחלה שיר, וכל עוד הוא נשאר ברשות השיר ולא בהתנהגות של ערסים בני ימינו, כיף להתרשע מדי פעם. [מפ3]

  2. עוד שיר פתיחה מרושע!

  3. The wet secrets [חלל, בית] הם כמעט סופרגרופ קנדית, עם חברים מהרכבים כמו Shout Out Out Out Out, ו-Whitey Houston. אלבום הבכורה שלהם Rock fantasy הוא מצחיק, מרושע, שנון וכייפי לגמרי, כמו ערב Roast שבו כל הזמן רק יורדים על אנשים, פלוס מוזיקה אנרגטית. הוא מתחיל בדרישה הזועמת, שבטח משותפת להרבה מאוד סטודנטים ששוכרים דירה עם שותפים, "Get you own apartement". שווה להקשיב למילים כמובן, בדיוק כמו בשירים אחרים מהאלבום כמו "Grow your own fucking moustache, asshole", "I teabagged myself" והשיר הקצרצר החביב עליי, "Hep A birthday" (כשהמילים "Hep A" הם קיצור ל"צהבת מסוג A"), איחול תחלואים נפלא לאדם שנוא במיוחד שנפתח בשורה הנפלא "You are a cunt, sir, we hope you get cancer and die" בשירה עליזה. כבר אמרנו שכיף להיות מרושע, נכון? [מפ3]
  4. הנה לא רק אני מתלונן בקול רם על פליטה מוקדמת של עיתונאים בקשר למופעים מחו"ל. עינב שיף מתנסח ומתכסח ומבקש ומפציר: תפסיקו לזיין לנו את השכל לפני שההופעה סגורה ונעולה הרמטית. אף אחד לא מרוויח מזה כלום מלבד העיתונים (וגם הם מפסידים את אמון הקוראים המעט שנותר להם). רוצים דוגמה עכשווית? מה לדעתכם קורה עם פול מקרטני? כלום. [עברית]
  5. אוהבים את האיש הקטן מהרדיו, התכנית של יואב קוטנר ברדיו תל אביב? קבלו שתי חדשות טובות: ארכיון רשימות השידור של התכנית הוקם השבוע ממש כאן במשפחת העונג, ויתעדכן מדי יום על ידי יוד עצמו. ואם אתם מתחברים כל יום חמישי רק בשביל ההופעות לייב באולפן, מעכשיו תוכלו לקפוץ בימי שישי בארבע אחר הצהריים לנמל תל אביב, למועדון שבלול, ולצפות בהן קורות לנגד עיניכם, בעודן משודרות לייב ברדיו. [עברית]
  6. הייקו בלוז של דויד פרץ יצא אצלנו בהיס רקורדס לפני שנה שלמה, ולרגל החגיגות אתם מוזמנים להאזין לאלבום במלואו ובחינם במשך כל החודש (לא ברצף, זה מעייף), ואם תרצו לרכוש לכם עותק, זה הזמן – הוא עולה רק 30 ש"ח כולל משלוח, רק החודש. מזל טוב! [עברית]
  7. שני חידושים השבוע בעונג: האחד הוא המדור (השבועי) החדש בעונג קרב, בו נפגיש מדי שבוע שני שירים, שתי גרסאות או שני אמנים בקרב עד המוות. בתפקיד השופט והתליין: אתם. השבוע נלחמים שם ניל יאנג ולינרד סקינרד בקרב מלוכלך על דרום ארה"ב. הדבר השני הוא שכחלק מחלוקת האלבום של התפוחים, מציבה הלהקה הנהדרת הזו סטנדרט חדש בעונג ובמקום לתת שיר או שניים מעניקה לכם את כל האלבום להאזנה חינמית מלאה עד מוצ"ש. בואו לרקוד, ואולי גם להתחדש בדיסק! (שימו לב: אפשר להירשם לחלוקת הדיסק עד מוצ"ש!) [עברית]
  8. Cypress Hill ביקרו אצלנו בהאנגר ביום שני, ואומרים שהיה חם בכל מובן. מרציאנו עם הביקורת החביבה עליי, וגם חמי משב"ק ס' ביקר במעריב (הברקה ליהוקית). [עברית]
  9. בפוסט אחד (מני רבים) מזכיר דן בורשטיין מליבריסטאן למה הוא כותב את אחד הבלוגים הכי טובים כאן על ספרים, סופרים וספרות. בחלק הראשון של הפוסט הוא מזכיר שבכל ההתפלמסויות בעיתונות אודות ההנחות מרחיקות הלכת בחנויות הספרים (האם זה טוב? האם זה רע?) כולם שוכחים שמי שבכל מקרה מפסיד כאן הוא הסופר עצמו, שתמיד מרוויח הכי פחות ומצבו הכלכלי לא ממש ישתנה בין אם יהיו הנחות או לא. בחלק השני של הפוסט הוא מביא ומעיר יפה על ספיישל של הטיימס הבריטי בו שלל מבקרים ואנשי ספרות בוחרים את הספרים השנואים עליהם. תענוג של בלוג. [עברית]


  10. סרט חובה, גם למי שאינו חובב סיגור רוס

  11. מה זה אומר על עולם הדוקומנטרי אם חמישה מתוך 12 הסרטים הדוקומנטריים הטובים בכל הזמנים (על פי קוראי imdb) הם סרטים על מוזיקה (בוב דילן, טום פטי, U2, נירוונה, וסיגור רוס במקום הראשון)? [אנגלית]
  12. נדב כותב על איתמר רוטשילד, שזוכה למחמאות מכל עבר, מהזווית האישית המפתיעה – ויוצא לו הקטע הכי מעניין שנכתב על רוטשילד בזמן האחרון. [עברית]
  13. כמה שקטה היא להקת Lambchop [קנו]. המוזיקה שלה שקטה, איטית יחסית, כמו קאנטרי בסופר-סלואו-מושן, ומדי כמה שנים מוציא הקולקטיב המשתנה סביב קולו המהדהד של קורט ואגנר אלבום מופת קטן, בשקט-בשקט. ב-1996 זה היה How I Quit Smoking, ב-2002 הגיע Is a woman וב-2006 האלבום Damaged היה אחד מאלבומי השנה האישיים שלי. והנה, עוד שבוע יוצא להם אלבום חדש. OH (ohio) יגיע אלינו גם הוא דרך הלייבל Merge מה שאומר ששוב נוכל להאזין לאלבום בחינם באתר הלייבל (יאי!) לפני שנרכוש אותו מהם בזול. סטריאוגאם כבר אוחזין בשיר אחד קטן ויפהפה מתוכו. [סטרימינג]
  14. [תודה ליאדו] לשיר "Eyes wide terrified" של Johnny Foreigner יש פוטנציאל להפוך לעוד שיר אימו-פאנק-בשקל. למרבה השמחה, כשהתופים נכנסים מסתבר שהוא לא שואב השראה מבכייני-שחור-בעיניים סתמיים, אלא ממקורות משובחים כמו הפיקסיז והקיור. אל תסתכלו על התסרוקת של הסולן, תקשיבו לגיטרות. [טיוב]
  15. קוראי הדיילי מייל הבריטי זכו השבוע לממתק מיוחד: דיסק אוסף של 12 משירי דיוויד בואי, שנבחרו על ידי דיוויד בואי בעצמו. "רק מעטים מהם מוכרים, אבל רבים מהם עדיין מוּשרים בהופעות שלי. בדרך כלל על ידִי". [אנגלית]
  16. UNKLE לא נחים לרגע. אחרי שבשנה שעברה הוציאו את War Stories שדירגתם במקום ה-25 באלבומי השנה, קפצו לחמם אצלנו את NIN וגם הוציאו אוסף מיקסים וביסיידז לאותו אלבום, הם חוזרים בשבוע הבא עם End Titles… Stories for Film, אלבום חדש שמהעטיפה שלו אפשר להסיק שגם הוא ממשיך את אותו הקו של סיפורי המלחמה. שימו אוזן על "Chemical", שיר שהופיע באלבום האחרון כ-"Chemistry" ועכשיו קיבל גם מילים ושירה מג'וש הום. [סטרימינג]
  17. יהיו כאן כמה אנשים שיסקלו אותי, אבל אני הרבה יותר מעדיף את אמנדה פאלמר סולו, עם השיר החדש, "Astronaut", מאשר כל מה שהיא עשתה עם הדרזדן דולז. היא נשמעת פה כמו פי-ג'יי הארווי, וזו כנראה המחמאה הכי גדולה שאני יכול לתת לזמרת. [טיוב]

  18. לך על זה, זרגיגי!

  19. הידד! ג'ו קוקר, או "יוסי זרגיגי" כמו שאחי אוהב לקרוא לו, מגיע להופעה בארץ ואפילו לא יעלה יותר מדי (180 ש"ח, ועוד בגליל!). מישהו הסב פעם את תשומת לבי לכך שקוקר יכול לשיר שיר שלם כשהוא כמעט-עוד-שנייה-נוגע-במיקרופון-אבל-לא. [עברית]
  20. בהמלצתה המבורכת של סטיבי בתגובות לעונג הקודם, התחברתי במוצ"ש לאתר של הנשיונל ג'יאוגרפיק וצפיתי בשידור חי ומקוטע (תודה באמת, אינטרנט!) במופעים של סיגור רוס וביורק בריקייאוויק, כחלק מאירועי Nattura הקוראים לגישה ירוקה בכל תחומי החיים. עניין מוזר בהתחשב בכך שריקייאוויק היא אחת הערים הירוקות בעולם, עם כמעט 100% מאספקת החשמל שלה ממקורות ירוקים ומתחדשים, אוטובוסים עירוניים מונעי-מימן, ועוד יוזמות. אם לחזור רגע לעניין המרכזי, שתי ההופעות היו מעולות ובשירם האחרון של סיגורוס, "Gobbledigook" שפותח את אלבומם החדש, חדי העין קלטו את ביורק בעצמה על הבמה, מחייכת והולמת בתוף כמו משוגעת.
  21. הידד לנייטרליות האינטרנט! אה, כלומר… כן, תנו לנו עוד מהשירים המצוינים האלה של ברייט אייז, דיוויד באזאן, איימי מאן, וילקו, די-ג'יי ספוקי, דיי מייט בי ג'יינטס! מה אכפת לנו מהי המטרה שלשמה כולם התאספו? אבל ברצינות רגע, חברות אינטרנט וגופים ממשלתיים בארה"ב רוצים לשנות את חוקי המשחק כך שבסופו של דבר, רק גופים עשירים יוכלו לספק אינטרנט מהיר וגופים עניים ייתקעו עם אינטרנט מסריח. אף אחד מאתנו לא רוצה את זה, ו-917 אמנים (נכון לרגע כתיבת שורות אלו) התגייסו למען המטרה. כעשרים מהם גם תרמו שירים לאלבום אוסף מגניב לגמרי שאפשר לשמוע במלואו באתר. אם תקנו אותו ולא תורידו, כספכם ייתרם למען שימור השיוויוניות באינטרנט! [אנגלית, סטרימינג]
  22. קפה מרציאנו על תרמין, אחד מכלי הנגינה המופרכים והנהדרים ביותר שיד אנושית לא נגעה בהם. [עברית]
  23. מתי בפעם האחרונה קיבלתם אלבום שזמן העבודה עליו קצר כמעט כמו הזמן שייקח לכם להוריד אותו ולהקשיב לו? Fabulous Ludicrousity הם מריה אוצ'ר (מההרכב הישראלי Mary & the baby cheeses) ודיוויד פורטוגל שגר איתה באותה הקומונה בגרמניה (גרמניה? אני די בטוח שגרמניה). ערב אחד השבוע הם ישבו יחד ושיחקו עם הגיטרה, היוקליילי ועם עצמם (לא ככה!), ואת התוצאה אפשר להוריד בחינם אצלם במייספייס. פולק לו-פיי מיידי. [אנגלית, מפ3 דרך zahsre]
  24. הידד לגנב! אד ותום מרדיוהד בראיון עכשווי מפוכח ומעניין על האלבום האחרון, מה יש ומה אין בו, על האלבום הבא (?), על עבודה משותפת, ושאר ירקות ירוקים. [אנגלית]

  25. Now move, sucka, move!

  26. כתבי הטלגרף בוחרים: 50 שירים שיעיפו אתכם לרחבת הריקודים, בכל רגע נתון, ומוסיפים המלצה איך לרקוד כל שיר. [אנגלית]
  27. אחרי איאן בראון וסייפרס היל, עוד מופע חו"ל, הפעם שון קינגסטון, עובר מגני התערוכה להאנגר. דיווחים מספרים שגם המופע של בלונדי והסטרנגלרס באמפי רעננה היה חצי ריק. האם העובדה שהמפיקים מרגישים עכשיו בכיס את החיסרון העיקרי בריבוי ההופעות יביא לקיץ שחון בשנה הבאה? [עברית]
  28. עידו שחם דילג לפסטיבל Southside בגרמניה, שם הזדמנו לו הופעות של אלבו, רדיוהד, סיגור רוס, Foals, פו פייטרז, כמיקל בראדרז ורבים אחרים. הוא חזר משם עם חוויות בשלושה חלקים. הטון הנונשלנטי שלי הוא כדי שלא אקיא מרוב קנאה. איזה כיף לעידו! [עברית]
  29. Dosh הוא המתופף של אנדרו בירד, ואם זה לא מרשים אתכם אז השם המלא והאמיתי שלו הוא, ברצינות, מרטין לותר קינג שאבז דוש. ברצינות. והוא לבן. הוא עושה מוזיקה גרובית וקצת מלוכלכת, מעין בק אינסטרומנטלי ופשוט יותר. והוא חתום באנטיקון, שזה בדרך כלל חותמת איכות נוספת. תנו ציוץ במייספייס, הוא שווה את זה. [חלל]
  30. חגיגות 20 השנה של הלייבל הסיאטלי המשובח סאב פופ תופסות תאוצה נפלאה. בנוסף לפסטיבל הלייבל שהם עורכים (אפשר כבר לקנות כרטיסים!) ולדגל הלייבל שהונף על הספייס נידל בסיאטל, הם מעוררים שוב לחיים את מועדון הסינגלים: תמורת 90$ (בימינו זה לא כל כך הרבה) תקבלו מדי חודש סינגל ויניל 7 אינטש (וגם קוד להורדת מפ3 איכותי) של אחד מאמני הלייבל, בלי לדעת מראש איזה. לתושבי ארה"ב זה יעלה 75$ (כ-50 ש"ח הפרש). מכל סינגל יודפסו רק 1,500 עותקים, מה שאומר שאם אתם בעניין כדאי לכם למהר ולהירשם לפני שכל המקומות נתפסים. אני שוקל בכל הרצינות להירשם. [אנגלית]
  31. [תודה לשיר] פרויקט צילום מצוין של מתיאס וילי מציג מוזיקאים ברגע שאחרי ההופעה.אל תפספסו את המפשעה של איגי פופ. [פיקסלים]
  32. בשעה טובה עושה מאור כהן הוורסטילי והתמיד-מצוין את הצעד המתבקש, ומוציא אוסף שמסכם את כל דילוגיו – זקני צפת, צמד ריאות, שירי בודלר, ישראליםפעולהסקס, שירי סולו, חידושים ומה לא – ואף מוסיף עליהם הקלטות חדשות. תמיד אהבתי את כהן ולטעמי הוא אחד היוצרים והזמרים הכי מעניינים בארץ. הוא לא מתקבע באף נישה ומצליח להיות במיטבו גם כשהוא מתפזר על שטח רחב, משירי-שטות ועד שירי משוררים, מתכנית מערכונים בטלוויזיה ועד חידוש רגיש ומרגש, מבלדה יפהפיה ועד גאראז' מטונף. הלוואי שהיו לנו עוד שניים כמוהו, זה היה מסדר יופי את המוזיקה הישראלית. [עברית]
  33. [תודה לאביטל] 65 דברים שנראים כמו פאקמן. איזה מזל שיש אינטרנט. [פיקסלים]
  34. אורן ראב כותב על Generation Terrorists של המאניק סטריט פריצ'רס בתקופה שהם עדיין היו להקת רוק מרגשת וטובה ולא הפלקט המביך שנהיה מהם היום. [עברית]
  35. ראיון מצוין של בן שלו, כתב המוזיקה הטוב בארץ, עם סגול 59, כנראה הראפר הבקיא והמודע-לעצמו ביותר בארץ, שחובק אלבום חדש. [עברית]
  36. [באדיבות יעל] אסף אבידן המופלא מתארח אצל לונדון וקירשנבאום, ובאקט כנראה-היסטורי, תופס בו זמנית את שני המקומות הראשונים במצעד המכירות של מוזיקה נטו. [עברית]
  37. איך בועז כהן התאהב בג'אז בצעירותו? ממש כמו בספר טוב: הוא קיבל מידידה מפתח לדירת אביה בפריז, שם ישב חודשיים ורק ספג תקליט אחר תקליט מהמוזיקה הזרה הזו, שלא הכיר. "לא הבנתי כלום. אבל גם היום אני לא מבין בג'אז. בשבילי ג'אז הוא כמו אישה ששואלת, 'למה אתה אוהב אותי?' – ואין לך מילים, ואין הסברים. אתה אוהב אותה בגלל משהו שאינך יכול לתפוס עד הסוף". [עברית]
  38. [באדיבות דן בורנשטיין] דיוויד בארנט שואל בבלוג הספרות של הגרדיאן: "איך זה שאנחנו כל-כך אוהבים קולנוענים עצמאיים ומוזיקאים עצמאיים, ומהללים את רוחם המרדנית והחופשית – אבל מתייחסים בבוז לסופרים עצמאיים?" [אנגלית]
  39. האלבום החדש של בק פשוט מעולה. מעולה מעולה מעולה. הוא סוחף, הוא מרגש, הוא מעניין, הוא מצליח להזיז גם את הרגליים וגם את הראש וגם את הלב – זה דבר שמעט מאוד אלבומים מצליחים לעשות בו זמנית, ומשהו שבק לא הצליח לעשות עד עכשיו. ב-Sea Change הוא הזיז את הלב, ב-Odelay את הרגליים ואת הראש, וכן הלאה. אבל אף פעם לא את כולם, אף פעם לא ככה. אני מודה, הבחירה שלי לתת 4.5 כוכבים ולא חמישה כוכבים של שלמות בביקורת שלי בוויינט (המגיבים צודקים, אגב, היא אכן כתובה מבולגן ולא בהיר מספיק, אבל ככה זה עם דדליינים) נבעה רק מהספק והחשש הקל שמא בעוד שנה אחשוב אחרת. כרגע זה לא נראה ככה. כמה שהפחד שלי מאכזבה היה גדול לפני יציאת האלבום, כך גדולה הפתעתי מכמה שהאלבום הזה גדול. והוא לא גדול פיזית, או כרונולוגית, הוא קצרצר: עשרה שירים, 33 דקות בסך הכל, כאילו היה אלבום פאנק. דיינג'ר מאוס, שיחד עם האלבומים שרקח בינתיים לנארלס ברקלי, לבלאק קיז ולשורטווייב סט (וגם למרטינה טופלי בירד, עדיין לא החלטתי מה דעתי בעניינה) גורף כבר עכשיו את תואר מפיק השנה, עשה כאן עבודת פאר. הוא לא רק בנה לבק את התפאורה או כיוון את התאורה, הוא ביים יחד איתו את כל הסרט – פילם נואר פסיכדלי עם הומאז' מעמיק לסוף הסיקסטיז. "Gamma Ray" המופלא מלווה את סצינת המרדף בערפילים, "Chemtrails" נמרח על סצינת סקס אדמדמה ומבעבעת במשך חמש דקות, ותחליטו בעצמכם באילו סצינות למקם את "Modern Guilt" העצום או את "Orphans" (שימו לב לקאט פאוור בקולות רקע), שיר בלוז שובר לב בתחפושת של גרוב נטול דאגות. לפעמים אני מקבל דיסק לביקורת ומכריח את עצמי לשמוע אותו שוב ושוב כדי לתת ביקורת הגונה, אחרי מספר ראוי של האזנות. הפעם לא הייתי צריך להתאמץ, שמעתי את האלבום הזה אולי 30-40 פעם בשבוע וחצי האחרונים: במחשב, בנגן הנייד, במערכת, באוטו. לפעמים אני סוחט מעצמי את כל הרגש שנדבק לאלבום מסוים כשאני כותב עליו, ואחרי שהרשימה מתפרסמת אני מוצא את עצמי מתרחק ממנו עוד ועוד. אני מחזיק אצבעות שזה לא מה שיקרה הפעם, כי באמת יכאב לי אם "אאבד" את האלבום הפלאי הזה. איזה כיף שיש מוזיקה. והנה אזהרה לפני ההאזנה: כמו בעניין פורטיסהד האחרון או הסרט האחרון של ג'יימס בונד, אם תגיעו לאלבום הזה בציפיה לעוד מאותו הדבר שאתם מכירים (במקרה של בק זה קצת מורכב, אבל בכל זאת), כנראה תתאכזבו. עצתי לכם: אל תחשבו על מה בק אמור לעשות. פשוט תקשיבו. (עוד טיפה בק, בשיר הסיום) [מפ3]
  40. ואמן השבוע שלנו בק מתראיין לניו יורק טיימז ובכתבה אפשר לשמוע גם קצת מהאלבום החדש וגם קטעי אודיו מהראיון עצמו, תוספת שאני מחבב מאוד באתר של הטיימז. שונאי האנגלית יכולים להסתפק בתרגום חלקי מאוד ב"הארץ". [אנגלית]
  41. קסטה מסבירה בבהירות כהרגלה על ויזואליזציה של מידע במוזיקה: איך זה יכול לעזור לאמן, לאמרגן, למנהל סיבוב ההופעות וגם למאזין הפשוט. [עברית]
  42. [תודה לאביטל] כתבה מעניינת בשני חלקים על מקורות פרסום הגרילה, עם לא מעט דוגמאות ותמונות מרתקות של רעיונות מקוריים ונהדרים. [אנגלית]
  43. Mogwai מפנקים במפ3 חינמי, "The sun smells too loud", מתוך EP חדש. האמת? לא התלהבתי כלל. [מפ3]
  44. אחרי שהתבשרנו בצער על כך שלאונרד כהן לא יגיע ארצה השנה, ואולי לעולם לא, אורן ראב עושה מעשה ומפצה אותנו בנחמה פורתא וכותב על שני אלבומי מחווה לכהן הגדול. יורשה לי להוסיף אלבום מחווה שלישי: "שיר זר – משירי לאונרד כהן בעברית" שזכיתי לקחת חלק בהפקתו. יום אחד הוא עוד יעלה פה שוב להורדה. [עברית]

  45. ג'ורג' מרטין וארבעה ידידים אלמונים באולפן

  46. רשימת 20 המפיקים הכי משפיעים אי פעם כוללת את מפיקי העילית של כל הזמנים, מסם פיליפס ועד סטיב אלביני, מלי סקראצ' פרי ועד בריאן אינו, מג'ורג' קלינטון ועד ג'ון קייל. [אנגלית]
  47. מועדון לבונטין 7 חוגג שנתיים לפעילותו המבורכת, ונדב לזר מנצל את ההזדמנות לכמה הצעות ייעול שיהפכו את השנתיים הבאות לטובות אפילו יותר. מזל טוב! [עברית]
  48. מיכאל הנדלזלץ, אחד הכותבים המוכשרים ביותר בעיתונות העברית, מקדיש השבוע את מדורו לכמה כתובות גרפיטי ישראלי. [עברית]
  49. [תודה לשירה] מהי הדרך הטובה ביותר לומר דבר מה כנה למישהו שאתה מכיר? אה… באנונימיות מוחלטת? כן, ככה חושבים ב-Hikkup, סטארט אפ שיכול להצליח, כנראה, רק בישראל: שלחו דרך האתר SMS אנונימי למכריכם, ובו תוכלו לומר את האמת (או, בעצם, לשקר בבמצח נחושה – זה לא משנה כי זה אנונימי). האתר מפתה אותנו בעזרת דוגמאות מרטיטות לב כמו "מי שדפק לך את האוטו זה אריק מקומה חמש" או "שתדעי לך שאת הבחורה הכי סקסית במשרד. בטח יותר מליאת", ניסוח שהיה מצליח להחמיא ולהעליב בו זמנית לכל בחורה. הנמען לא יכול לענות לך, אז מה הטעם בשליחת הודעות כמו "ההתנהגות שלך בישיבה הייתה בלתי נסבלת. סתמת לכולם את הפה" או "כולם אומרים שאתה בדרך החוצה. אם אתה לא – כדאי שתעשה משהו בעניין" (שלפני שבוע, אגב, היה "כולם אומרים שאתה הומו" וכנראה הוחלף)? התשובה: שיחה חד-צדדית היא סוג השיחה החביבה על ישראלים. [עברית]
  50. רוביק רוזנטל המעולה עם עוד קצת מפניני ג'ורג' קרלין (שבטעות מכונה אצל רוזנטל ג'והן (!) קרלין), בזירה הלשונית שלו. [עברית]
  51. פעם, לפני איזה חמש שנים, ביקרה בארץ אמנית יפנית בשם יוקה יממוטו, שהשם שלה אולי מוכר לכם מקולות הרקע ב"מה שלום הזקן של צ'ין קו צ'ן" מהאלבום הראשון של הבילויים. הסיבה היא שהם אירחו אותה (ואת רונה קינן) בהופעות. אותה יוקה הוציאה דיסק שנמכר בהופעות שלה בארץ והיה ממש יפה בעיניי. מעין פולק יפני מאוד מינימליסטי ומתקתק. זה היה נהדר ואין לי מושג איפה הנחתי אותו. אבל הפסקתי לחפש כשנתקלתי ב-Meso Meso, פרויקט של יפנית חביבה בשם יומיסו. היא עושה שירים זעירים עם קול זעיר ופסנתר או תיבת נגינה או גיטרה חרישית וזה ערפילי ומתקתק ונפלא, קצת כמו Mum. לשמוע במנות קטנות, עד שנהיה חם באוזניים ומרגישים כמו חתול שמן. [חלל]
  52. מסתבר שבמחיר כרטיס לשורות הראשונות בהופעה המתקרבת של Deep Purple בקיסריה, תוכלו לרכוש כרטיסים למוריסי, אייר ומריאן פיית'פול, ביחד. רשמו זאת לפניכם: 720 ש"ח לכרטיסים בקדמת הבמה. כולה דיפ פרפל! [עברית]

  53. צימרמן, סע הביתה, קח רכבת, קח אווירון

  54. איתמר ב"ז בכתבה נהדרת על קווי הדמיון וההבדל בין יהונתן גפן ובוב דילן, אשר ההערצה של הראשון לשני ידועה ומובהקת. ב"ז מנצל את האוסף המשולש משירי גפן כדי לחפור ולהשוות בין הביוגרפיות, האידיאולוגיות והמקורות של שני הענקים, וגם לתפוס את גפן ברגעים שבהם הוא מעתיק בלי הרבה בושה מצימרמן. [עברית]
  55. [תודה ליותם] MyAWOL הוא אתר לאמנים שאין להם לייבל. בשלב הראשון הוא בונה מאגר נתונים שימושי של האמנים האלה, ובשלב השני הוא יוסיף גם קהילה, וידאו ואפשרות רכישה כמו בלייבל רגיל. [אנגלית]
  56. וזה מזכיר לי שכל מי שלא מכיר את Unreleased Radio הישראלי מפסיד מקור מעולה להמון המון מוזיקה ישראלית עצמאית לחלוטין. לאחרונה התחיל האתר גם להפיק ערבי הופעות – כה לחי! [עברית]
  57. בלי להתכוון נתקלתי בבלוג התמונות של טס שפלן, מצלמות העיתונות הבכירות בארץ שמצלמת בעיקר עבור "הארץ". תיעוד מרתק ונטול-מילים בדרך כלל של מה שקורה פה ביומיום, ובעיקר תמונות שלא נכנסות לעיתונים היומיים. [פיקסלים, אנגלית]
  58. [תודה לרוזה הגולשת] את מריונטה סול הכרתי בתקופה בה ערכתי את אוספי "פולארויד". זה היה כל כך מזמן, שחשבתי שהם לעולם לא יוציאו אלבום – אבל מסתבר שזה קרה ואף אחד לא שם לב. בנרג' אפשר לתפוס אותם מנגנים את "עשור", מתוך אלבום חדש. [וידאו]
  59. גם פורטיסהד וגם My morning jacket שיחררו לאחרונה אלבום, ושניהם כבר עובדים במרץ על הבא בתור. [אנגלית]
  60. [תודה ליותם] וואו, למישל גונדרי יש טעם צפוי להחריד בקליפים. רוצים קליפים משובחים? בואו לכאן. [אנגלית, טיוב]
  61. Where the hell is Matt, הידוע יותר בכינויו "הווידאו עם הבחור שרוקד מוזר במלא מקומות בעולם", משחרר את הסרטון השלישי שלו (כולל מלא רוקדים ישראלים בכיכר דיזנגוף!) במה שהפך לפלטפורמת הווידאו המועדפת עליי, Vimeo. [וימאו]
  62. קראקד מדרגים את חמשת הבאטמנים (אדם ווסט, מייקל קיטון, ואל קילמר, ג'ורג' קלוני וכריסטיאן בייל) מהגרוע ביותר לטוב ביותר.והם לגמרי צודקים בבחירה הסופית שלהם. [אנגלית]
  63. פנו מקום באוזניים ובהארדיסק: כאן תוכלו להוריד, אחד אחד, את מאה השירים הטובים ביותר של 2007 על פי פיצ'פורק. הנה הרשימה המקורית עם הנימוקים. [מפ3; אנגלית]
  64. ניב הדס משתלח, ובצדק, במוסף 7 לילות של ידיעות אחרונות, שפירסם ביקורת על עותק מזויף מהאלבום החדש של פריימל סקרים. כמי שמבקר גם הוא אלבומים כחלק מפרנסתו, אני מודה שלפעמים אין מנוס משיקולי הדדליין וצריך להסתפק בקבצים דיגיטליים ולא בדיסק עצמו. אבל אני מודה שזו דרך גרועה לבקר אלבום, ומסכים עם מה שכותב הדס. [עברית]
  65. [תודה לשגיא] מי היה מאמין שאפשר להכניס כל כך הרבה כישרון בלתופף לצלילי רינגטון. אחחחחח, פדל כפול לבאס זה הדבר הכי טוב בעולם. [וידאו]
  66. קבלו סניק-פיק לשישה עמודי קומיקס מתוך סיפור חדש של הארווי פיקר (אמריקן ספלנדור) וריק וייטק. [אנגלית]
  67. למשבר המים המתקרב נתייחס אולי בשבוע הבא, השבוע מספר לי קורא העונג אילן יוסים על פרויקט שהוא ייסד, להעלאת המודעות לנקיון החופים בארץ. החופים בארצנו – בין אם לחוף הים התיכון או ימת הכנרת – הם שטח ציבורי, או לפחות אמורים להיות כאלה. ככזה, השטח הזה אמור להיות נקי וכצפוי, הוא לרוב מלוכלך למדי בשקיות, פחיות, עיתונים, סיגריות, עטיפות של ארטיקים וכל זה עוד במקרה הטוב. לצערנו, מסתבר שלנקות את הים אנחנו לא יכולים כאזרחים בודדים, אבל פרויקט ים יבשה – שומרים על חופי ישראל נקיים לא מבקש מכם הרבה. רק להיות מודעים, לקחת אחריכם את הזבל שלכם כשאתם יוצאים לים ואולי, אם אתם כבר מנקים, לנקות גם קצת זבל שהיה שם קודם. חוצמזה, כל דבר שיעלה את המודעות לפרויקט יהיה מבורך ולכן אפשר ומומלץ לכתוב עליו בפורום ובבלוג החביב עליכם – ממש כמו שאני עשיתי כרגע. כדי שבפעם הבאה שנלך לים נוכל ללכת שם יחפים בלי להיגעל או להיפצע. [עברית]
  68. Metronomy הבריטי(ים, הם בעיקרון אדם מרכזי אחד ועוד שני עוזרים משניים) עושים מוזיקה כייפית להחריד שמערבבת בבלנדר פאנק-רוק בריטי, אלקטרוניקה, וגרוב עם ארבע קוביות קרח, והטעמים שיוצאים מזכירים אמנים מרוחקים זה מזה כמו ראטאטאט, הפליימינג ליפס, MGMT, מיי מורנינג ג'קט, דאפט פאנק, ביירות והרכבי אלקטרו מהאייטיז. איזה שייק מעולה לקיץ הקרוב. [חלל]
  69. רדיו אוממו האינטרנטי פוצח במבצע קיץ משגע: 62 הופעות חיות ישודרו בשידור לא-חי במשך הקיץ הנוכחי, אחת מדי יום. קפצו ישר למוש פיט. [עברית, נגנים]
  70. האתר Buffet Libre משיק פרויקט מגניב: 57 אמני אינדי עכשוויים עושים קאברים ל-57 שירי אייטיז, מ-XTC ועד ZZ top, עם כל הזבל שבדרך. Awesome. איכשהו, אני בהחלט רואה את וואלה תרבות מרימים מקבילה מקומית לפרויקט. [אנגלית, סטרימינג]
  71. One day as a lion הוא צמד חדש ומבטיח, בעיקר בגלל החברים בו: זאק דה לה רושה מ-Rage against the machine וג'ון תיאודור, המתופף של המארס וולטה. חיבור טוב, על הנייר. במייספייס שלהם ובאתר הרשמי אין עדיין כלום, אבל מכיוון שהם חתמו על הוצאת EP בכורה בלייבל -ANTI עוד החודש, סביר להניח שבשבועיים הקרובים יצוצו שם כמה צלילים. זה בטוח יהיה מעניין. [כלום]
  72. "Gorbachov" הוא כנראה הקליפ הכי טוב בהיסטוריה (במיוחד אם אתם רוסים). [וימאו]
  73. ברור שיש לכם כבר את In Rainbows על המחשב או הנגן או המדף, אבל נניח שאתם בעבודה או אצל חבר וממש בא לכם לשמוע את האלבום המצוין הזה של רדיוהד? נפתרה הבעיה: אפשר להזרים את כולו בחינם בלאסט.פם. [לאסט.פם]
  74. המפיק לני בן בשט, שהפיק גם את האלבום האחרון של נעם רותם, פוצח בפרויקט קוסאמחשי 7000, שלמרות שמו המזוויע עשוי להיות דווקא מעניין: בן בשט מרים את ערוצי השירה משירים ישנים בביצוע התרנגולים, חווה אלברשטיין ואחרים, ומקליט להם ערוצי מוזיקה חדשים: נו-מטאל, אלקטרוניקה, וכדומה. קצת כמו מה שפוליאנה פראנק עשו ב"פלסטלינה", רק עם יותר גיוון מוזיקלי (אצל פוליאנה הכל נשמע בסופו של דבר כמו אותו שיר). נשמע מעניין. [עברית]
  75. "קל להאשים את חברות התקליטים שמחרימות אותו, אבל קשה להאשים חברה מסחרית שחוששת לגעת בחומרים כאלה: למרות מה שזילבר טוען, סביר שאין כאן חרם מאורגן או השתקה מכוונת, אלא סתם סיפור עצוב על אמן גדול שהחריב ביסודיות ובהרבה שנים של עבודה מאומצת את הקהל הגדול שהיה לו פעם". ערן דינר על סיפורו של אריאל זילבר, שפעם היה מוזיקאי לתפארת והיום האלבום החדש שלו גרוע ולא מעניין אף אחד. [עברית]
  76. יש מכות! אחרי שה-NME העניק למארק רונסון פסלון זכייה בקטגוריית "האמן הבינלאומי הטוב ביותר" בטקס הפרסים של המגזין, כתב אחר של המגזין קרע לגזרים את ההופעה של רונסון בגלסטונבורי (ואז שלח לרונסון מייל וטען שמישהו אחר כתב את זה). בתגובה, רונסון החליט למכור את הפסלון באי-ביי. [אנגלית]

  77. אני עושה כל כך הרבה כסף, שאני מרשה לעצמי להיראות ככה

  78. עכשיו ובימים הקרובים אפשר לשמוע במייספייס את כל האלבום החדש של אלברט המונד ג'וניור (מהסטרוקס), שמקבל בינתיים ציונים די פושרים במגזינים (בסביבות השלושה כוכבים). [חלל]
  79. האתר של UNILOCK פשוט מטמטם. בהו לכם דקה שתיים ונראה אתכם מפסיקים. לעוד פרטים, קפצו למרציאנו. [פלאש]
  80. אורן ראב מגשים את משאלתי בלי לדעת שהבעתי אותה, ומפרסם מורה נבוכים ללהקת Firewater הניורקית, שבעוד כשבועיים תגיע להופיע בלבונטין. [עברית]
  81. יוצרי קומיקס, שימו לב: לקראת פסטיבל הקומיקס השנתי שייערך באוגוסט, גם השנה עכבר העיר (עד עכשיו זה היה "העיר") מתכוון לסקר ולבקר מבעוד מועד את כל מה שיוצא לכבוד הפסטיבל – קומיקס, פנזינים, כל מה שיש לכם בשרוול. מומלץ במיוחד להעביר חומרים ישירות לאיתמר ב"ז במערכת עכבר העיר (יוסף קארו 17, קומה 1, ת"א – לא רחוק מעזריאלי), אבל אפשר גם להעביר דיסק עם סריקות אם אין לכם איך להעביר מודפס, ובעיקר אפשר תמיד לפנות לאיתמר עצמו עם שאלות והמלצות. בהצלחה! [עברית]
  82. קבלו את "Cath…", קליף חדש לאחד השירים האהובים עליי ביותר באלבום האחרון והמצוין של Death cab for cutie. חבל לי מאוד שהפרשנות הוויזאולית כל כך צמודה לטקסט, אבל מרענן לראות את כל חברי הלהקה עושים ליפסינק ולא רק את הסולן. [טיוב]
  83. קבלו את המשורר ג'ק וייט, שאחרי אמירות שיצרו רושם שהוא סולד מעיר הולדתו, פירסם בעיתון מקומי שיר (poem, לא song) שכתב לאהובתו העירונית. [אנגלית]
  84. 30 עטיפות האלבומים הכי מתוקות בהיסטוריה. [אנגלית, פיקסלים]
  85. ו-23 עטיפות אלבומים ששינו את ההיסטוריה. [אנגלית]
  86. מתכננים ללכת למוריסי בסוף החודש? אייל גרוס ביקר בהופעה שלו בפסטיבל באנגליה כדי לבדוק את השטח מראש. קראו והפנימו. [עברית]
  87. [תודה לשיר] Calexico הנפלאים מוציאים עוד מעט (בספטמבר) אלבום חדש, Carried by dust, ומטפטפים לנו כמה טיפות ממנו. [וידאו]
  88. החל מהשבוע, אמנים שהעלו את המוזיקה שלהם ל-Last.fm יקבלו תמלוגים על כל השמעה של השירים שלהם באתר או ברדיו של השירות. משתמשי לאסט.פם בגרמניה ובריטניה יכולים להאזין לכל השירים באתר במלואם, והתמלוגים על האזנה און-דימנד כזו שווים יותר, כמובן. אם אתם שם, היכנסו לעמוד שלכם ובדקו אם אתם משתתפים בתכנית התמלוגים. אם לא, זה הזמן להצטרף. [אנגלית]
  89. האתר Hype Machine, אחד האתרים המוצלחים והפופולריים ביותר ברשת בכל הקשור לחיפוש מוזיקה אונליין, שתואר על ידי אחד ממשתמשיו כ"כמו לצותת למיליון שיחות של 'שמעת את זה?' בין חברים", פרסם את תוצאות הסקר שערך בקרב משתמשיו (ביניהם גם אני). מה עולה מהנתונים? הפתעה לשמרנים, ותוצאה צפויה לנו: מי שמוריד הכי הרבה מבלוגי מוזיקה ומשתמש ברשת ככלי להשבעת הסקרנות המוזיקלית, מוציא הכי הרבה כסף על מוזיקה: בהופעות, בחנויות תקליטים ובמוזיקה דיגיטלית. למעשה, 61% מהמשתתפים בסקר מוציאים יותר מ-20$ בחודש על מוזיקה, כשהממוצע הארצי לצרכן (בארה"ב) עומד על 3$. [אנגלית]
  90. "במקביל ליקום הגלגלצי המוכר הופך עולם הסלולר ליקום מוזיקלי בפני עצמו. זה אומר שמאיר בנאי יכול למכור אלפי עותקים בשבוע מדיסק הפיוטים החדש שלו אבל לקבל התייחסות מינורית בלבד מצרכני התוכן הסלולר – ומנגד ראפר כמו אלון דה-לוקו ירביץ מאות אלפי שקלים מלהיט סלולרי אחד, אף שזה שודר אולי פעמיים וחצי בגלגלצ, במקרה הטוב", כותב דודו כהן ב"מקור ראשון". כתבה מעניינת שיש לה הרבה מה לומר על שיווק ועסקים ומעט מאוד על מוזיקה. [עברית]
  91. ולסיום, חידה לקוראים: הקורא הנאמן עידן לכד במצלמתו שלט מתמיה במיוחד בפרישמן פינת המלך שלמה. מתוך סקרנות אני תוהה האם מישהו מכם נתקל באיילת, בשלט, או במשמעות הנסתרת שלו. אני מהמר שמדובר במשחק "חפש את המטמון" כלשהו. תשובות וניחושים, בתגובות!
  92. היה זה שבוע של קומיקס משובח. בתחילתו סיימתי את האוגדן העשירי והאחרון בסדרת הפאר Y the last man, שאת הגיליון הראשון שלו אפשר לקרוא בחינם [PDF]. הגדירו את זה טוב ממני בציטוט על אחת הכריכות: "סרט האקשן הכי טוב של השנה הוא ספר קומיקס!". זו לא היצירה הגאונית של אלן מוּר או המרגשת של קרייג תומפסון, אבל אגיד לכם את זה בפשטות: אם אהבתם את השנינוּת, המוּרכבוּת, המתח והעומק של באפי קוטלת הערפדים – הנה לכם אהבה חדשה. השבוע נמשך בביקור קצר בקומיקס וירקות, שם נתקלתי ב-Chiggers החדש של הופ לארסון, ועוד בכריכה רכה ב-50 ש"ח! היאח. זוגתי ואני מסכימים, זה כתוב מעולה ומאויר נפלא, ובהחלט מיועד לנערות או לבחורים כמוני (שהם בעצם נקבות). ואז חלפתי אצל עידית לארוחת ערב וגנבתי מהמדף שלה את The Escapists, שנוצר בהשראת ובעקבות "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" של מייקל שייבון. ממה שקראתי עד עכשיו, זה משובח (וגם את זה, כמו את Y, כתב בריאן ק' ווהן, שאחראי גם לסדרה "אבודים"). מי שעדיין חושב שקומיקס זה לילדים כל כך טועה, שאני כמעט חש צורך לקלל אותו, או לפחות לדחוף לו ליד ספר כמו Wathcmen או Black Hole ולא להרפות ממנו עד שיקרא. הוא כבר יבין לבד. [אנגלית]
  93. עונג שמסכם שבועיים ראוי שיהיו בו שתי נקודות עונג, לפחות. ביום חמישי האחרון (אתמול, למעשה) לקחתי את אמי חובבת האופרה ל"לה טרוויאטה" של ג'וזפה ורדי, שהוצגה בחינם בפארק הירקון בתל אביב. הגענו מספיק מוקדם כדי לתפוס מקום חנייה נהדר ומקום מצוין על הדשא. פרשנו פיקה, עשינו פיקניק קצר, ובעיקר נהנינו מהמזג הטוב (בשבע וחצי בערב נהיה כבר נורמלי בתל אביב) ומהמוני האדם שבאו לחיה המוזרה הזו, אופרה, שבימינו היא כל כך זרה לרוב האנשים. לי היא בהחלט הייתה זרה. סבי האהוב עליו השלום אהב מאוד אופרה וגם אמא שלי ירשה את החיבה לז'אנר (ז'אנר? אולי זו לא ההגדרה הנכונה) ומדי פעם אפשר לשמוע בבית שלנו קול סופרן רם, לפעמים הוא אפילו לא שייך לי. אבל בדרך כלל כשזה קורה, אני סוגר את הדלת כדי שאוכל לשמוע את המוזיקה *שלי*. ניסיתי פעמיים בחיי לשבת עם ליברית (הטקסט של האופרה) ולהאזין לדיסק, אבל מקליטים אופרה בצורה כזו שהבדלי הווליום בין קטעים שקטים ורועשים כל כך חדים וגדולים, שלא עמדתי בזה (באמת, קצת קימפרוס לא יהרוג אף אחד!). אבל תשמעו, החווייה הזו הייתה משהו אחר. ראשית, להפתעתי זכיתי להעביר את ההופעה עם ידידתי שיר (שהתלוותה אליי גם לדינוזאור ג'וניור, וכאן נחתה במפתיע בפארק) ועם שותפתי המועדפת לאמנות גבוהה, אמא שלי. שנית, כשיש במה והתרחשות, אפילו הבימוי האנמי והסטטי של הגירסה הנוכחית, או התרגום הקלוקל שהוקרן על המסכים (תודה רבה, מר ישראל אובל) לא הצליח לקלקל לי מאום מההנאה באופרה הראשונה שלי. וחזרתי עם כמה מסקנות ששווה לדעת: ראשית, כל הדמויות באופרה הן emo בצורה קיצונית, וגם סובלים מבעיה קשה בזיכרון לטווח ארוך וקצר. כל מכשול הוא טרגדיה, כל שמחה היא אקסטזה ואת הכל חייבים לצעוק כמה שיותר חזק (לזכותם ייאמר שהזמרים היו ברובם מצוינים). פגעת אנושות באהובך שננטש? שטויות! הנה הוא חזר ומיד שכחנו הכל. לפני רגע אמרת שלעולם לעולם לא תנטשי אותו כי לא תוכלי לחיות עם הכאב? הנה עברו עוד כמה שורות ואת כבר מסכימה. בקיצור, האמינות מכאן והלאה בסיפור סוחט הדמעות הזה. אבל למי אכפת מהסיפור – המוזיקה! התזמורת הקאמרית הישראלית ניגנה נהדר, הזמרים הפליאו בקולם והפארק היה מלא לגמרי: חולדאי טוען ל-70 אלף, אני מעריך שהיו קצת פחות, אבל לא הרבה פחות. והשמחה הגדולה – קהל של אופרה יודע, יחסית, איך להתנהג. טלפונים לא צלצלו (חזק), ערסים מגעילים לא התעקשו להסתיר או לצעוק אחד לשני או לצחוק ברגעים לא קשורים. האווירה הייתה משוחררת ונעימה ואנשים חייכו אחד לשני. קשישים, נערות, משפחות עם ילדים, המוני אדם ישבו בשקט ובמשך שעתיים האזינו לאופרה ומחאו כפיים בהתלהבות. איזה כיף, איזה עונג, איזה כוח יש למוזיקה. מי מכם הגיע ואיך היה? ומי בא איתי בשנה הבאה? [זהו]

  94. מה זה שם למעלה? הר געש?

  95. "שמעתי על הנערה היפנית שקפצה לתוך הר געש. האם היא ניסתה לחזור לרחם העולם?" שואל בק בשיר הסיום היפהפה והעצוב של אלבומו החדש ומיד מוסיף, כאילו בלי קשר, "כל כך הרבה זמן אני שותה את הדמעות האלו, וכל מה שנשאר לי הוא טעם מלוח בפה". אבל אז הכל נקשר ביחד בבית האחרון והיפה: "אני לא יודע איפה הייתי, אבל אני יודע לאן אני הולך: אל תוך הר הגעש. אבל אני לא רוצה ליפול פנימה, אני רק רוצה לחמם לרגע את עצמותיי באש". "Volcano" נשמע כמו שארית מ-Sea Change שעובדה מחדש כדי להתאים לרוחו של האלבום החדש, ואני לא יכול להיות מרוצה יותר. גם המיקום של השיר האיטי הזה בסופו של אלבום אנרגטי יחסית רק עושה עמו חסד. [מפ3]
  96. אחד הדברים הנפלאים ביותר ששירים (ושאר יצירות אמנות) יכולים לעשות הוא לשלוח אותך לחפש מידע על איש, דמות, מקום או אירוע (היסטורי, מיתי, ספרותי) שלא הכרת קודם. ה-EP האחרון של לורה וירס נפתח בביצוע יפהפה שלה לשיר ישן של מיסיסיפי ג'ון הרט (Mississippi John Hurt), זמר בלוז נפלא משנות השלושים שהתגלה מחדש בתחילת שנות השישים, עת הבלוז והפולק הישן הועלו על נס בקרב קהלים לא קטנים. הביצוע שלה, שמאוחר יותר התברר לי שהוא מקוצר, הוביל אותי לגירסה המקורית של "Spike drivers blues" (סוג של מקורית, יש כמה הקלטות של ג'ון הרט מבצע את השיר הזה מזמנים שונים). והשיר הוביל אותי לחפש עוד מידע על גיבורו, דמות הפולקלור האמריקנית ג'ון הנרי, גיבור הפועלים שפחדו פחד מוות מהקידמה שבאה והחליפה אותם במכונות. הנרי, שעדיין לא ברור אם היה אדם אמיתי או מומצא, עבד בהנחת פסי רכבת במרכז ארה"ב, ונודע בשל כוחו העצום ויכולתו לדפוק מסמרות-ענק בקלות עד שיום אחד חברת הרכבת החליטה להחליף אותו ואת שותפים במכונה הפועלת על קיטור. הנרי, שלא הסכים שיחליפו אותו, זימן את המנהל לדו-קרב: הוא נגד המכונה, מי עושה עבודה טובה ויעילה ומהירה יותר. הנרי ניצח, אך התיש את עצמו כל כך, שמת במקום. בירורים נוספים הבהירו לי שגם הגירסה של הרט אינה בדיוק המקור, אלא וריאציה שלו על שיר בלוז ששרו כבר לפניו (וגם אחריו: ג'וני קאש, ג'וש וייט, ג'ון פאהי, דייב ואן רונק ואפילו ברוס ספרינגסטין) על אותו הנושא. על הנרי אפשר לקרוא עוד בספיישל של הרדיו המעולה NPR, כאן, וכאן, בין היתר. ולשם השוואה, הנה הגרסה הנהדרת של וירס. [מפ3]

26 תגובות על “עונג שבת: דאבל דה פאן”

  1. העונג נראה עמוס לעייפה, אני אתפנה אליו מחר אחרי שאסיע את ההורים למקדוניה. (טכנית, לשדה התעופה ששם הם יעלו על מטוס למקדוניה, אבל אל תהיה קטנוני).

    בכל אופן, האופרה הזו בפארק הירקון היא לא דבר חדש.
    כבר יצא לי להיות פעם אחת באיזו אופרה, חולדאי בעצמו הנחה אותה.
    האווירה כ"כ נעימה שם שקשה להאמין שאנחנו באמצע תל-אביב.
    חייבים להוריד בפניו את הכובע – העיר שלו נראית כמו מגרש חניה אחד גדול ויקר (לא יוקרתי. יקר) אבל בנוגע לתרבות, יש לו שם מישהו שמתקתק עבודה!

    נ.ב – זה ברור שהבאטמן הכי טוב בהיסטוריה הוא זאב רווח! (אם הקטע כבר היה באוויר אז הייתי מעלה פה לינק לפארודיה שעשינו על 'באטמן וחצי', אבל בינתיים אני רק אוכל לספר על הפרק, ולהבטיח שהוא יעלה בעוד מספר שבועות לאתר "ביבר והחבר'ה" שפירסמת שבעונג לפני כמה שבועות…
    הרשמו עוד היום לקבוצה בפייסבוק http://www.facebook.com/group.php?gid=16162959165&ref=ts
    ותקבלו עידכון כשהפרק יעלה לאוויר!)
    זהו. די עם פרסומות סמויות :)

  2. מאת לזרבוי:

    ב-73 חסר לינק… (וחבל, כי זה נשמע כמו אייטם שהייתי גונב לבלוג שלי. שאם כבר מזכירים אותו – הגזמת! שמת שני לינקים שונים אליו באותו עונג? תודה. מה שנקרא, העונג כולו שלי).

  3. מאת גיאחה:

    לזרבוי – תודה! תוקן מיד.

  4. מאת יעל:

    לגבי יוקה, אם אתה עדיין מחפש את הדיסק, אוכל להעתיק לך מהעותק שלי שקניתי בזמנו בהופעתה בג'ה פן ז"ל. זרוק שורה במייל אם כן.

  5. מאת מרתפיש:

    תודה על הלינק לבואי. אני לא מבין חצי מהאנגלית שלו אבל מאד מעניין היה לקרוא.
    היה שווה לחכות שבוע.

    אגב, הקוסה מחשי 7000 הזה זה הדבר הזוועתי ביותר ששמעתי בזמן האחרון (ואלוהים עדי ששמעתי כמה וכמה זוועתונים לאחרונה). אני מנחש שאהיה בעמדת מיעוט בעניין הזה.

    שיהיה שבוע טוב

  6. מאת ערן:

    גיא, רוצה לראות איך האיטלקים נהנים מאופרה-חינם-חינם-בחוצות-העיר?

    http://www.youtube.com/watch?v=PG8quu2sQ2Y&feature=related

    הם יודעים את המילים!!!!!!!!!!!

  7. זכיתי בשני כרטיסים למופע של שון קינגסטון ואני מוכר אותם במחיר של 240 שקל, 100 שקל פחות ממה שגובים בקופה.

    חייב להימכר עד שבת בערב, אני טס מחר לחו"ל..

    לפרטים: 0523866866

  8. מאת שיר:

    ומה יהיה ברצף ?

  9. מאת רועי אחר:

    עונג ממש ממש טוב, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה פתחתי כל כך הרבה לשוניות בפיירפוקס.
    אה ובאייטם 72- זה uniqlo, מלשון unique clothing לא unilock. חברה יפנית עם אחלה בגדים וגם לא יקר. חבל שאין בארץ.

  10. מאת רועי אחר:

    בעצם לא זה uniqlock
    פזיז

  11. מאת מאריה:

    "מודרן גילט" הוא שיר נהדר ויש קליפ מגניב
    http://www.last.fm/music/Beck/+videos/+1-XDoYZJL4CcQ

    באופן כללי בק יותר מדי אלקטרוני ומחושב לטעמי, אבל לשיר הזה יש
    איכויות סיקסטיזיות מרשימות ואומרים שאת התופים סימפלו מטי רקס
    וזה לבדו נותן לשיר עוד כמה נקודות אצלי.

    למרות שהחודש הקשבתי ליותר מדי טי רקס והרגשתי שהאייקיו שלי צנח
    ב-20 נקודות בשבוע אחד.

  12. מאת העץ הוא גבוה:

    האלבום של בק לא לא ערב לאזניי, אבל אתה צודק – השיר שחותם אותו הוא מרהיב, ובדיוק בגלל שהוא נשמע כפליט של sea-change.

  13. מאת שימי:

    טס שפלן, תעשי לי ילד!

  14. מאת מיקה:

    הפרוייקט קאברים לאייטיז אדיר!

  15. מאת דוד:

    גיא, אתה לא מתבייש? ככה להזכיר את firewater כבדרך אגב? זאת לא "הופעה שחייבים לראות"? יכול להיות שפספסת? תקשיב לדיסק החדש!

    השבוע היה מעניין במיוחד. תודה

  16. מאת נודוב:

    מר חג'ג'היקר!
    אני מה שנקרא "קורא דומם" של הבלוג שלך כבר די הרבה זמן. משמע – קורא בעקביות, אך בדרך כלל לא מגיב, מטעמי עצלות בעיקר. אבל אני רוצה לומר לך שנורא נהניתי מהפוסט הנוכחי ושישבתי וקראתי בו אל תוך הלילה, ושבכלל פשוט מדהים להיכנס כל שבוע אל האתר הזה ולגלות כזה שפע וכזה אוצר. אני אינני עכבר אינטרנט, אבל את העונג אני מקפיד לקרוא כל שבוע באדיקות. דע לך שכמוני יש עוד רבים, שאפילו שאיננו מגיבים, אנחנו שם מאחורייך – תומכים, קוראים ומתענגים. אז תמשיך במלאכת הקודש הנפלאה הזו שמעשירה את חיינו בכל טוב!!!

  17. לא יודעת מי זאת איילת או מה פשר השלט
    אבל בפינה שאיילת אמורה ללכת יש איטליז.
    שזה יכול להיות משהו מוזיקלי
    אבל תכלס
    זה פשוט איטליז
    :)

  18. מאת דנה:

    לקח לי… המון זמן לקרוא את העונג.
    אבל היה כייף.

    האלבום החדש של בק'סי באמת נהדר, בהאזנות ראשונות [אני תמיד נורא נבוכה כשנדמה לי ששמעתי אלבום עשר פעמים ואני מוכנה לחוות עליו את דעתי ואז גיא הקטן אומר שהוא שמע אותו ארבעים פעם בעשר דקות!] ומאוד מאוד התאכזבתי לשמוע את דעתו של בן שלו בהארץ על הדיסק. הייתה לי ממש הרגשה שהוא בא עם דעה מוכנה מראש ולא התאמץ להקשיב. פעם ראשונה שביקורת שלו מבאסת אותי כל כך.

    שתדע :)

  19. מאת גיאחה:

    דנה'לה, אני חייב להגן על שמו הטוב של בן שלו, ולציין שאת הביקורת ב"הארץ" כתב ארז שווייצר.

  20. מאת דנה:

    אגב, תהייה שמלווה אותי כבר שנה בערך- טס שפלן הצלמת קשורה איכשהו לאדם שפלן הנורא מוכשר?

  21. מאת דנה:

    באמת תהיתי מה פתאום מר שלו מתחיל לבאס אותי ככה מתוך הכחול. והנה יצאתי מטומטמת.

  22. מאת עמרי:

    דנה: היא בת דודה מדרגה כלשהי שלו.

    נדמה לי שלגיטימי להתאכזב קמעה מהחדש של בק, למרות שהוא הרבה יותר טוב לדעתי מהקודם, אבל עדיין חלש יותר מגוארו ומידנייט וולצ'רז וכו'. אני מסכים אבל שיש בו לפחות שלושה שירים נפלאים.

  23. מאת דניאל:

    שלשום, אחרי שסיימתי להעמיס את החדש של בק לאייפוד, לחצתי פליי, עליתי על האופניים ונסעתי לאוניברסיטה.
    מול הדלת של הכיתה שהייתי אמור להכנס אליה, הסתובבתי, יצאתי לדשא וישבתי מול הבניין עד שהדיסק נגמר.
    היה עד כדי כך כיף :)

  24. מאת ilook:

    תודה על פרסום "ים-יבשה", תמכתי והצטרפתי.

  25. מאת אלון:

    תענוג לקרוא אותך. תודה

  26. מאת דימה:

    טס שפלן ואדם שפלן בני דודים. יש גם אחת מהשפלן לוליינית שחיה באירופה ועשה חיל. טניה שפלן.

כתיבת תגובה