תגובות לפוסט: עונג שבת: λ יפה כמו אל יווני

מאת: ההורים שלכם

ההורים שלכם — Thu, 10 Apr 2008 16:33:07 +0000

לא רק ההורים שלכם יגיעו בשבועות לפארק בעפולה
כל העולם ואחות שלו כבר הזמינו מקומות מראש
כי שבועות חוגגים רק בעמק יזרעאל

מאת: idanska

idanska — Thu, 10 Apr 2008 12:43:26 +0000

למי שמתבאס מהגרסא הדחוסה של wanderlust יכול למצוא אותו פה באיכות טובה ובגודל משגע של 130 מגה

http://media.ghostrobot.net/7020_wanderlust.html

באותה הזדמנות שווה מאוד לראות את שאר הקליפים שהחבר'ה האלה יוצרים

http://www.encyclopediapictura.com

מאת: שיר

שיר — Thu, 10 Apr 2008 06:57:22 +0000

זה לחלוטין באיחור, אבל הייתי חייבת לתת קצת משקל חיובי לאכזבה התמוהה-משהו מהגעת כריס קורנל לארץ.

חבר'ה, זה קורנל.

נכון, אני משתייכת למיעוט הקיצוני שהקול של קורנל עושה לו צמרמורות ולא במובן החיובי, אבל הבנאדם הזה אחראי על מספר שעות לא מבוטל של הנאה וחינוך מוזיקליים שלי, וסביר להניח שהייתי מבלה איתו מספר רב יותר של שעות ללא מכשלת הקול הזו, אבל יאי! כריס קורנל!

מאת: pez

pez — Wed, 09 Apr 2008 22:11:34 +0000

גלידריית פינגווין בכפ"ס וגלידה אריה ביציאה מחוף השרון בהרצליה. יש להם סניפים בעוד מקומות, אבל הסניף של הים הכי שווה: טעים, הכדורים ענקיים ואפשר לבקש כדור אחד בשני טעמים.

ביום יום גם גלידת סאנדיי פושטית במק'דונלדס מספקת אותי.

מאת: roncho

roncho — Wed, 09 Apr 2008 09:12:13 +0000

קמפרי אשכוליות יש גם בדולצ'ה מלודי.
לגבי ויסקי אני לא יודעת.

מאת: אייל מרדיו פרימיום להמונים

אייל מרדיו פרימיום להמונים — Tue, 08 Apr 2008 13:56:25 +0000

זכרון זה הכי דרום שנחשב צפון.
גדרה-חדרה = מרכז
דרומית לגדרה= דרום
צפונית לחדרה=זכרון=צפון
זו מתמתיקה פשוטה.

מאת: ליירה בלאקווה

ליירה בלאקווה — Tue, 08 Apr 2008 09:14:05 +0000

איל – זכרון זה לא בצפון.

ניצן – תודה על הבדיחה 🙂 אכן משעשע!

מאת: איל מרדיו פרימיום

איל מרדיו פרימיום — Mon, 07 Apr 2008 17:44:13 +0000

חיכיתי שכולם יכתוב , כדי לגלות את הסוד: למי שגר בצפון הגלידה הכי טובה – גלידרייה איטלקית מול המדרחוב בזכרון. למי יש עוד גלידה בטעם מרלו, או קמפרי אשכוליות או ויסקי.
חוץ מזה: יימי מאן מאד מוצלחת. כותבים את השם שלה באנגלית קצת מוזר. איפה היא התחבאה עד היום?

מאת: roncho

roncho — Mon, 07 Apr 2008 09:07:47 +0000

הגלידרייה שלי – ללא ספק – "דולצ'ה מלודי" בבן-יהודה.
יותר זולה מאייסברג השכנה (לא שזה קשה, הם יקרים עד מוות) ולדעתי – גם יותר מוצלחת. בלי כל מיני התפלצנויות של ספגטי מתוק עם גלידה, זו פשוט גלידריה איטלקית כמו פעם עם מוכרים נחמדים וגלידת שוקולד אלוהית. גם הסורבה על שלל טעמיו לא מאכזב.
ומכיוון שאני לא נמצאת הרבה בת"א (לצערי), אני מסתפקת בבן אנד ג'ריס מהסופר.
אה, וגם: הקמפיין של "הבצפר" מביש. פשוט ככה.

מאת: roncho

roncho — Mon, 07 Apr 2008 09:07:20 +0000

מאת: סטיבי

סטיבי — Mon, 07 Apr 2008 07:04:40 +0000

עונג משובח. וכיף במיוחד לפתוח את הערוץ של פיצ'פורק ולראות קליפ של רדיוהד שצולם במרתף (מרתף במובן "סטודיו בקומת המרתף") של נייג'ל גודריץ'. עם תום על התופים!

מאת: אלעד

אלעד — Mon, 07 Apr 2008 00:10:20 +0000

גלידריית טוני במדרחוב נתניה. Gelato איטלקית במלאן טעמים

מאת: ניצן

ניצן — Sun, 06 Apr 2008 21:01:01 +0000

שירות לאוהבי בדיחות החנונים באשר הם:
למדה היא המקבילה ביוונית לאות אל באנגלית, לכן יש כאן כפל משמעות: המשמעות המילולית, וגם המשמעות של "למדה (הינה אות) יפה(,) כמו (האות) אל (ב)יווני(ת)".

מאת: çà me vexe.

çà me vexe. — Sun, 06 Apr 2008 14:56:35 +0000

לאחרונה (1.3.08), הפסיקה חברת "דן- חברה לתחבורה ציבורית בע"מ" את פעולת קווי השירות בשבת וכך בעצם נשללה מאזרחים רבים שאין ברשותם רכב היכולת להגיע ממקום למקום לפני צאת השבת.

עכשיו, בזמן שעון הקיץ, השבת יוצאת בשעות מאוחרות יותר וקווי השירות מתחילים את פעילותם רק בסביבות שמונה בערב ולמחרת יום עבודה לכל דבר, כך שרבים בוחרים לשוב לביתם בשעה מוקדמת (מה שמעלה גם את נושא הפסקת השירות לאחר חצות, שמיועד, אולי, לעצומה אחרת), ובכל מקרה, פעמים רבות השהות במקום כזה או אחרת מתקצרת משמעותית, מתבטלת לחלוטין או הופכת לחוצה ודחוקה, בגלל העדר התחבורה בשעות מוקדמות (ונוחות) יותר.

אנו קוראים להחזרת זמני פעולת קווי השירות בשבת לקדמותם, ציבור שלם של אזרחים נותר ללא דרך זולה ובטוחה להתנייד ממקום למקום- בהחלט לא משהו שיש לאפשר.

—

תודה ענקית מראש לכל החותמים ולאלה שימצאו לנכון להעביר את כתובת העצומה הלאה.

http://www.atzuma.co.il/petition/ikiru/1/

מאת: redgirl

redgirl — Sun, 06 Apr 2008 13:48:31 +0000

אין על מוסלין בירושלים, אי שם בתוך הקטמונים. טעמי גלידה שלא נראו עדיין בארצנו הקטנה והחמה. יש להם גלידת רימונים, צבר, אשכוליות ורוזמרין ועוד כל מיני הפתעות. לא יקר ומיוחד.
הטעם הכי שווה- פירות יער עם רוטב שוקולד חם למעלה, שילוב אידאלי בין מתוק לחמוץ.
וכיוון שאני כרגע בונציה, אני אומר שהגלידריה (או ג'לאטריה) הכי טובה פה נמצאת באחת הכניסות לקמפו (כיכר) סנטה מרגריטה. זולה וטובה. התות (פרגולה) שלהם מאכזב, אבל כל השאר מענג עד לאין שיעור. נסו את האגוזים או הקפה ולא תתאכזבו!

ואגב- הגלידה פה זולה יחסית- יורו לכדור! אם דורשים מכם יותר מיורו וחצי אל תקנו, זה יקר מדי!

מאת: גיאחה

גיאחה — Sun, 06 Apr 2008 12:32:37 +0000

הלנה – כל מה שאת אומרת נכון עקרונית, אבל לא רלוונטי. יש בריוני פאנק בדיוק כמו שיש בריוני כדורגל, וזה לא קשור לפאנק או לכדורגל. מה לעשות ש-800 הבריונים שהתנפלו על ילדי האימו במקסיקו זיהו את עצמם כפאנקיסטים וגם התלבשו כך. האם הם דגלו בצורה אותנטית באידיאולוגיית הפאנק כפי שהאקדמיה מכירה בה? סביר להניח שלא. אבל גם ילדי האימו לא נאמנים לאימו בהגדרתו המקורית. ההגדרה היא שולית כאן.

חיים – תודה! אני עדיין מעדיף את גרסת נלסון 🙂

ליירה – אז כנראה שאת לא חנונית אמיתית! 🙂

מאת: Number 45

Number 45 — Sun, 06 Apr 2008 10:27:00 +0000

ביום שנבין את המשמעות של כותרות העונג נדע שהמין האנושי הגיע לקצה יכולת ההתפתחות שלו

מאת: ליירה בלאקווה

ליירה בלאקווה — Sun, 06 Apr 2008 10:10:03 +0000

אני חנונית ולא הבנתי את הבדיחה :,( למדה יפה כמו אל יווני??

מישהו מוכן להאיר את עיני ולהסביר?

מאת: חיים רחמני

חיים רחמני — Sun, 06 Apr 2008 08:27:36 +0000

פה

מאת: חיים רחמני

חיים רחמני — Sun, 06 Apr 2008 08:26:35 +0000

הביצוע השבור הקרוע והקורע של טאונס ואן זנדט בעצמו למארי

מאת: הלנה

הלנה — Sun, 06 Apr 2008 04:25:39 +0000

הפאנק, שהיה תת תרבות עניפה ומקסימה, עם מסרים של אחווה, אהבה וכנות
סובל מדה-לגיטימציה מאז הופעתו.
טעויות ניסוח כמו זו שמופיעה בדיווח על מלחמות האימו יכולות להיות בעייתיות עבור התרבות הזו ולהקשות על ילדי האימו החביבים לזהות את ידידיהם הטבעיים.

אין "בריוני פאנק". יש בריונים, שיכולים להיקרא גם פאנק'ס,
ויש פאנקיסטים, או אנשי פאנק. הם יכולים להיות גם בריונים כמובן, אבל אז הפאנק אמור להקיא אותם מתוכו. זה לא תמיד קורה..
בעיקרון, אם הפאנק היה עדיין חי וקיים יש סיכוי סביר שתומכיו היו יוצאים להגנת האימו ועמלים על חזית מאורגנת נגד שינאת החינם.
ניתן עוד להגג רבות על ההבדלים הסימליים בין הפאנק, תרבות שוליים אמיתי שצמחה מאליה, לבין האימו, הסאבקלצ'ר הממוסחרת שנחתה מלמעלה על ראשים עלומים ואז להפליג ולדמיין מה היה קורה אם הם היו נפגשים..

http://en.wikipedia.org/wiki/Punk_subculture

חוצמזה, כל כך הרבה שאר רוח יש בעונג הזה. וגם גלידה.
תודה.

מאת: רן

רן — Sat, 05 Apr 2008 21:19:18 +0000

השיר של אריתה פרנקלין מופיע באלבום המחווה לסטיווי וונדר:
"Wonder Wrote it"
של DJ Spinna וBobbito.
למרות אחת התגובות הקודמות (תגובה מוצדקת בהחלט) שנמאס כבר מאלבומי מחווה,
מדובר, לדעתי, ביצירה משובחת ביותר שעולה אף על מספר אלבומים של וונדר עצמו – בכל מקרה, חלק מההקלטות באלבום הם ביצועים מקוריים.
נראה כי לא ניתן יותר להשיג את האלבום, אז קדימה לסולסיק הקרוב למקום מגוריך.
מומלץ בחום.

ו"אייסברג" זו גלידריה של מתלהבים

מאת: פומגרנייט

פומגרנייט — Sat, 05 Apr 2008 17:51:56 +0000

"בצק עוגיות", בן-אנד-ג'ריס.

מאת: רונן

רונן — Sat, 05 Apr 2008 17:29:23 +0000

לך על "דידה" בכביש 4 בכניסה לרופין. נסה אשכוליות אדומות בקמפרי, ותהנה

מאת: נמרוד

נמרוד — Sat, 05 Apr 2008 15:38:51 +0000

אני מאוד אוהב את "וניליה" על שני סניפיה – באבן גבירול ובבאזל. אמנם לא מדובר על מקום משפחתי בעל מסורת מפוארת, אבל הגלידת עוגת גבינה שלה זה משהו שכל אחד חייב לטעום.

מאת: חנון

חנון — Sat, 05 Apr 2008 14:29:48 +0000

יש גלידריה ממש טובה בירמיהו, בת"א, ליד הנמל.
פשוט תעשה לעצמך טובה וקח שלושה כדורים של גלידה בטעם בזיליקום.
כן, בזיליקום. זה כל כך מוזר לשמוע את זה, אבל למען האמת זו אולי הגלידה הכי מעניינת שאכלתי.

:ם

מאת: NoB LeSSe

NoB LeSSe — Sat, 05 Apr 2008 13:30:30 +0000

אני שמח למצוא לפחות את שמו של טאונס ואן זנדט, ולכל מי שמעוניין בכותב מדהים ולא מפחד לנסות משהו אדיר אני ממליץ על אלבום הלייב שלו באולד קוארטר. תענוג לכל יום.

מאת: j

Sat, 05 Apr 2008 13:14:01 +0000

אייסברג!

מאת: דייב דנ

דייב דנ — Sat, 05 Apr 2008 12:51:31 +0000

הגלידיריות הכי טובות?
וניליה, אלדו אייסברג ועוד איזה אחת ברחוב הארבעה. מה הכי טוב? קשה לי להחליט העיקר שיהיה שוקולד כמה שיותר מריר וכמה שיותר איכותי.

ותודה על הלוקץ….

מאת: קהרו

קהרו — Sat, 05 Apr 2008 12:05:36 +0000

לגבי אקו"ם… מעניין אותי אם נקנו כל זכויות היוצרים לקליפ ארטים במודעות. שקורט קוביין לא ימות גם מהורדת תמונות שלו.

מאת: יעלה

יעלה — Sat, 05 Apr 2008 11:44:29 +0000

אחלה עונג כרגיל, אבל יש מצב שתשים את התמונות מתחת לאייטם המדובר ולא מעליו?
ככה נהוג לרוב, וזה כל פעם מחדש מבלבל אותי כשאני קוראת בעונג.

מצד שני, זה ייחודי..

מאת: yaddo

yaddo — Sat, 05 Apr 2008 07:43:14 +0000

רק כדי לסבר את האוזן, That's Not My Name של הטינג טינגז הוא הסינגל הראשון והשיר שבאמצעותו הכרתי אותם ב-2007. נדלקתי עליו קשות והיה צפוי שהוא יצא שוב אחרי שהצמד נחל הצלחה ב-Great DJ. באתר שלהם הם עשו לפני איזה חודש פרויקט כזה שבמסגרתו אפשר להתקשר למספר טלפון ולהשאיר את שמך, ובביסייד של ההוצאה המחודשת ל-TNMN, קייטי תשיר את השמות. לצערי לא הצלחתי להגיע לשום מקום עם המספר שניתן שם ולטעום מהתהילה. כנראה שלנצח אישאר פלמוני.

מאת: בועז כהן

בועז כהן — Sat, 05 Apr 2008 07:31:01 +0000

מסכים לחלוטין עם melquiades:

קצת אחרת – חנות התקליטים בדיזנגוף, תל אביב, היא אכן חנות נדירה. רק השבוע קניתי שם (עוד) 10 אוצרות יקרים (כמו 801 בהופעה חיה בלונדון, 1976; להקת הפרוגרסיב-פסיכדליה הגרמנית "פופול וו"; אלבומו הגאוני של ביל פיי מ-1971; ועוד אוצרות..

מאת: מרגוליס

מרגוליס — Sat, 05 Apr 2008 07:30:48 +0000

7 – פרנק בלאק שר על קברו של הרמן ברוד – איך זה שבשום מקום לא מזכירים את הופעתו של המנוח ב"משהו טוטאלי"?

מאת: בועז כהן

בועז כהן — Sat, 05 Apr 2008 07:26:28 +0000

1
אשר קשר זה לא פסבדונים. זה שם אמיתי של ירושלמי תותח, שכותב היטב ב"פרומו" של מעריב

2
פטריק ווטסון כנראה יופיע כאן בחורף. יש מגעים. נחזיק אצבעות

3
נשבר התחת כבר מאלבומי הקאברים השלמים, ההצדעות והמחוות. חלאס. גם ככה אין מספיק זמן לשמוע את הגרסאות המקוריות, והמוצלחות יותר – והשיר של ארית'ה פרנקלין שהבאת הוא דוגמא מצויינת לכך! הלאה הקאברים! יחי גרסאות המקור

4
סנדי דני האגדית: החודש ימלאו 30 שנה למותה הטרגי.

http://www.youtube.com/watch?v=0Rd_gMrmf6g

וכאן עם אחת מהלהקות שלה, פת'רינג גיי
http://uk.youtube.com/watch?v=JygpN3Uievo

מאת: איפי

איפי — Sat, 05 Apr 2008 05:43:20 +0000

35. עלק "בצפר". גרפיקה שאפילו לא מנסה להיות יפה או נעימה לעין. ושלא נדבר על התוכן והיציריות ברמה של ילדים בכיתה ה' [בלי לפגוע בכל הילדים המוכשרים בכיתות ה' באשר הם].
פשוט תת רמה.
מסכימה עם חברה שלך – זה רק עושה חשק להוריד דיסקוגרפיות שלמות.

מאת: אור ברקת

אור ברקת — Sat, 05 Apr 2008 00:49:46 +0000

34 רק לי נדמה או שברוב המקרים הסולנים החדשים דומים לפחות מבחינה חיצונית לסולנים המקוריים? יכול להיות שעל סמך זה בחרו אותם?

מאת: melquiades

melquiades — Sat, 05 Apr 2008 00:43:05 +0000

42. עבורי יש חנות אחת ויחידה שהיא "המקדש" שלי. "קצת אחרת" שנמצאת בסמטה על דיזנגוף קצת צפונית לכיכר. החנות מתמחה ברוק מתקדם ופסיכדליה, וכל פעם שאני מבקר בחנות אני מרגיש כמו ילד בחנות ממתקים.
נוסף להיצע הייחודי שאין בשום מקום אחר בארץ, ישנם המוכרים שהם אנשים מדהימים. תמיד יקבלו אותך בחיוך ויציעו כוס קפה. ואם זה אורי (המומחה לענייני פסיכדליה) נמצא באותו יום אז תמיד גם יהיה לו איזה אלבום עלום שבחיים לא שמעתי עליו, שהוא יודע שיתאים בדיוק לי.
פשוט תענוג של מקום, ובאמת הגיע הזמן שאני אבקר שם שוב.

מאת: June

June — Fri, 04 Apr 2008 23:55:58 +0000

המודעות של הבצפר באמת נוראות, אבל מצאתי אחת מוצלחת שמעבירה את המסר בפשטות. נתעלם מהעובדה שהמילים לא אמורות להיות כתובות על שורות של תווים, למיטב ידיעתי.
http://comma.co.il/ad-schools/habetzefer/acum/acum-45308.jpg/creative

ובאמת שאני לא אנינת טעם בכל הנוגע לגלידה. מספיק לי ד"ר לק, ואני אפילו לא זוכרת איך קוראים לטעם שאני אוהבת.

מאת: יעל

יעל — Fri, 04 Apr 2008 23:49:05 +0000

הגלידרייה החביבה עליי בשנה האחרונה היא ארלקינו, בצפון דיזינגוף (נדמה לי פינת ירמיהו) בתל אביב. טעמים מקוריים ומפתיעים שמתחלפים כל הזמן ונורא קשה לבחור מתוכם, והמוכרים תמיד מיהרו להציע לפני שביקשתי טעימות מחלק ניכר של המבחר. לפעמים טעמים מיוחדים מדי בגלידריות מתגלים כגימיק שלא מי יודע מה מרהיב בטעם (גלידות הבמבה שהיו אופנתיות פעם, בררר), אבל שם בדרך כלל השילובים מעולים. והכי חשוב: מעבר לקיר ממוקמת פיצריית טוני וספה.

המודעות של אקו"ם ביזיוניות. זה מזכיר לי שהפעם היחידה שקניתי דיסק מזויף בחיי היתה כשראיתי את מסע הפרסום "אתם גונבים את הקול שלנו" בטלוויזיה ב-1999. זה כל כך הרגיז אותי – הקלות הזו שבה תמיד המאזין הוא אשם, כי למה להפנות את האצבע לפיראטיים, למשטרה שלא ממהרת לאכוף, או לבדק בית מדוע לעזאזל הדיסקים העבריים אז עלו מינימום שבעים שקל(!). את "קרוב", אחד האלבומים הישראליים האהובים עליי, החזקתי המון שנים בקסטה כי מחיר הדיסק לאלבום שהיה אז בן יותר מעשור היה ברוב החנויות 80-90 שקל. זה העלה אצלי גם זכרונות לא נעימים מאסון ערד שבו הייתי, שגם בו היו כל כך הרבה אשמים אבל האצבעות כל הזמן פנו בחזרה אל הקהל (אפילו ע"י מוזיקאי כמו אביב גפן), ואיש לא חשב למשל להפסיק לעבוד עם הדרן שמכרה מעל 10,000 כרטיסים יותר מהמספר שאישרה המשטרה. אז קניתי כמחאה דיסק מזויף של אלבום שהתכוונתי לרכוש בכסף מלא בחנות. בכלל, באותן שנים הפסקתי כמעט לגמרי לרכוש דיסקים בגלל מחיריהם וחזרתי לכך רק כשחברות התקליטים ירדו סוף סוף מהעץ הגבוה עליו טיפסו (אבל הנזק כבר נעשה בכך שהן הרגילו את המאזינים במשך שנים לחפש דרכים חלופיות לרכישה חוקית בגלל המחיר הגבוה).

וזעתר צודק בדבריו לגבי הקליפים ו-NMC. דחילק, קליפ ביוטיוב מאלבום ישן ולא מוכר כשל אורלי זילברשץ בנאי יכול לעשות רק טוב לקידום האלבום בקרב כל מי שפספסו אותו. הרי השירים לא יחרכו את הפלייליסט פתאום 17 שנה אחרי שיצאו לאור, לא יקבלו זמן אוויר באמצעי תקשורת אחר, למה לחסום את הערוץ היחיד שחושף אותם?
("השקר" הוא שיר כל כך יפהפה)