8 בפברואר 2008

עונג שבת: מעט מאוד מוזיקה

סליחה על השעה בה עלה העונג היום. מקרה קשה של אלרגיה ונפילה לא מתוכננת בשרתי האיחסון גרמו לעבודה איטית במיוחד על העונג. סורי!
בנוסף, עקב נפילות חוזרות ונשנות של המחשב הנייח, רוב העונג הזה נערך על הנייד, ואין לי בו את רשימת ה-RSS שלי (כן, אני יודע, צריך להעביר הכל לקורא אונליין, לא הספקתי עדיין והקורא הכי נוח שאני מכיר נמצא בתוך דפדפן ה-Flock שלי). אז… יש כאן הרבה מאוד אייטמים שלכם, ויחסית מעט על מוזיקה. אבל היי, צריך לגוון לפעמים, תתמודדו! לפחות לא נפל לכם השרת היום! הפצ'י!

  1. אני לא שם, וגם דילן לא שם, ואף על פי שבכל רגע נתון תמצאו חמישה עשר זמרים עם גיטרה שטוענים עליהם שהם שם ממש עכשיו, האמת הקשה היא שדילן של אמצע-עד-סוף הסיקסטיז היה ונשאר שם, ולא שוחזר מעולם. עורכים של מגזינים כמו הרולינג סטון אוהבים לחפש בנרות את היורש הראוי לדילן ומכתירים בכל שנה אחד אחר. אבל גם הם כבר יודעים שאין. וזה דווקא לא רע. עם כל ההשפעה העצומה של דילן על היוצרים-זמרים של המאה העשרים (ואחת), למה צריך יותר מאחד כזה? אבל החודש גם אני נדרשתי להשוואת דילן כזו או אחרת כששמעתי, באיחור ניכר ובהנאה ניכרת אף יותר, את שיר הפתיחה לאלבום האחרון והמעולה של ג'וש ריטר. השיר הפותח, "To the dogs or whoever" הוא דילני כל כך במובהק, שברור מהרגע הראשון שזו מחווה, על גבול הפרודיה, לגיבור הנעלם של ריטר. או לפחות אחד מהם. אבל בדומה לשירי הפתיחה הטובים ביותר, השיר הזה הוא מצוין וממכר אבל הוא רחוק מלהיות השיר הכי טוב בדיסק, ולמעשה הוא רק יריית הפתיחה [האזינו לכל האלבום!]. דילן הוא גיבור אחד, אבל לריטר יש שלל גיבורים ואת אחד מכישרונות הכתיבה (ולמרבה השמחה, גם ההלחנה והביצוע) הגדולים ביותר של זמננו. אז לו היה ריטר יהיר ומלא בעצמו, אפשר היה לראות בשיר הפתיחה הזה הצהרה של "עד עכשיו היה דילן, עכשיו יש ריטר". אבל לא כזה הוא ריטר. הוא יוצר בכוונה ובכישרון גדולים שירים מאוד אמריקאיים ומאוד מאוד מאוד מאוד טובים, שמכל אחד מהם אפשר לבחור לפחות שורה בלתי-נשכחת אחת ולחקוק אותה במקום חשוב. עדיין לא עיכלתי את האלבום הזה עד סופו, אבל התאהבתי כבר בשיר הפותח. עכשיו צריך להתחיל לאסוף את אלבומיו הקודמים. [מפ3]
  2. מוזר, אבל אין השבוע שום דבר חשוב מספיק כדי להיכנס ל"עיקר החדשות". במקום זה, יעל מאירי נתקלה בחולצה הנהדרת הזו בפיצריה תל אביבית:

    העונג כולו שלי!
  3. אה, רגע! מסתבר ש-UNKLE מתפרקים. נו, לפחות הספקנו לראות אותם לייב. [אנגלית]
  4. השבוע בספירת העונג:
    Elliott Smith – Sweet Adeline [דנה] David Bowie – Five Years [חבר של ביבר] Billie Holiday – I’m a fool to want you [אשס] היהודים – מחפש תשובה [ינון] The twilight singers – The twilight kid [אורן ראב]
  5. [תודה לעשרות אלפי השולחים והשולחות] מה יותר טוב מהתכניות של קונאן או'בראיין, ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר? א-הא. אני שמח ששאלתם. התשובה היא: מלחמה בין שלושתם! לפני כמה שבועות טען קונאן בתכנית שלו שמכיוון שהוא "עשה" לצ'אק נוריס את הקריירה (כשהציג אותו שוב ושוב בתכנית שלו), וצ'אק נוריס עומד לצדו של המועמד לנשיאות מייק הקאבי, מכאן יוצא שקונאן אחראי להצלחתו של הקאבי. קולבר שמע והזדעזע, וטען כנגדו שהוא-הוא, קולבר ולא אחר, אחראי להצלחתו של הקאבי. העניין התדרדר להכפשות הדדיות בתכניות של שניהם, ואחרי שגם ג'ון סטיוארט התערב וטען שהוא עצמו עשה לקונאן את הקריירה (זוכרים? הלינק הופיע כאן לאחרונה) ולכן גם לכל שאר המעורבים (כולל הקאבי!), העניין התפתח לקרב אימים בלתי נשכח בין שלושתם שהתחיל אצל סטיוארט, נמשך אצל קולבר והסתיים נפלא אצל קונאן (אצל יאירוה אפשר לצפות בשלושת האחרונים בעמוד אחד). וכמובן שכל הסיפור לכל אורכו פשוט קורע מצחוק. אנג'וי. [טיוב]
  6. [תודה לגוני] זה היה צפוי וזה אכן הגיע: אחרי סרטון הפרסומת המגוחך "ישראלי אמיתי לא משתמט", מגיע סרטון התשובה "ישראלי אמיתי לא משתמט מהאמת". גם הוא כמובן מוטה חזק (לצד השני), אבל טוב שיש למטבע שני צדדים. [טיוב]
  7. מירב קריסטל עוררה דיון מרתק כשניגשה לסופרים שונים בארץ וחקרה אותם על יחס הספרות לאקדמיה ולהיפך: איך מלמדים שם את יצירתם, איך ומה הם עצמם מלמדים שם, ובכלל. התוצאה היא דיון שחורג מלימודי הספרות באוניברסיטה וגולש לדיון על איך מלמדים אמנות, האם צריך בכלל לנתח אותה, וכמה חשוב הקשר והמתח בין היצירה והניתוח האקדמי הן לספרות והן לאקדמיה. [עברית]

  8. דיאן ליין, בתצלום יפהפה לגמרי מתוך "בוגדת"

  9. כותבות המגזין האיכותי וגבה-המצח "את" בוחרות את סצינות הסקס הקולנועיות שהעלו להן את חום הגוף בשנות האלפיים. למישהי יש השגות? [עברית]
  10. [תודה לפרנק] בחור נבון אחד החליט שגם השנה הפוסטר הרשמי של טקס האוסקר (בהנחה שייערך) הוא מכוער-תחת, והשכיל לעצב לו פוסטר יפהפה משל עצמו. [אנגלית, פיקסלים; פליקר]
  11. [תודה לג'וּן דו] שמזהירה: אל תיכנסו לאתר משחקי הפלאש הזה אם יש לכם משהו חשוב לעשות היום. [פלאשי-וואשי]
  12. [תודה ליובל] השבוע נערך הסופרבול, ואלה מאתנו שלא מתעניינים כלל בפוטבול יכולים ליהנות מהחגיגה הגדולה שבמהלכו: הפרסומות המיוחדות שמופקות אך ורק לסופרבול, האירוע הנצפה ביותר בטלוויזיה האמריקנית. עזבו אתכם מהאורגיה המסחרית שבדבר, רובן פשוט מצחיקות ויצירתיות. [ספייס]
  13. בין ה-17 בפברואר ל-16 במרץ תיערך בגלריית ספירו ארק בלונדון תערוכת קומיקס ישראלי. אם אתם שם, תגיעו, ואם יש לכם שם חברים, תמליצו! [בריטית]
  14. [תודה ליאיר] "היה לנו עדיף עם הבוסים הזקנים של חברות התקליטים עם הסיגר מאשר עם הצעירים המגניבים!" טוען פרנק זאפה בראיון טלוויזיוני. [טיוב]
  15. איך השפיע תחום עבודתו של פרנץ קפקא, פקיד במשרד לביטוח תאונות בפראג, על הכתיבה החד-פעמית שלו והנושאים העולים ממנה? [עברית]
  16. [תודה לפרנק] רדיוהד, קאט פאואר ופייסט על במה אחת, בחגיגות התכנית ה-200 של Later with Jools Holland ב-BBC. שמחה גדולה! [אנגלית, וידאו]
  17. [תודה לעדי סברן] ש"חולקת את תאוותי החדשה לסטופ-מושן: יירי ברטה הוא אמן אנימציית סטופ-מושן מצ'כיה. הבחור המוכשר הזה התחיל לעשות סרט בשם "הגולם" עם אנימציה מבין המאלפות שראיתי מימיי הספורים. למרבה הצער הסרט אף פעם לא יושלם בגלל חוסר בתקציב, אבל אפשר לראות כאן את הפיילוט המאמם". [טיוב]
  18. אני יודע שאני לא אמור לצטט את עצמי, אבל ביום ראשון הקרוב חוגג האלבום In an aeroplane over the sea של ניוטרל מילק הוטל עשור בדיוק. ולרגע המאורע החלטתי לפרסם שוב קטע קצר ממה שכתבתי בזמנו על אלבום המופת הזה, לטובת הקוראים שהצטרפו לעונג בשנה וחצי מאז פורסם הקטע המקורי, ואולי לא נחשפו עדיין למיסיונריות שלי בעניין. גם סטריאוגאם נדרשים לעניין השבוע. זה הקטע שלי, טייק אה לוק:

    איך בכלל מתחילים לכתוב על האלבום הזה? איך מתחילים לכתוב על אלבום מופת משנת 1998, אלבום שעומד אצלי לצד OK Computer ו-The sophtware slump בראש רשימת אלבומי המופת הנצחיים מהניינטיז, אלבום שיכול לשנות את חייך, כשגיליתי אותו רק לפני שנה? אפשר להתייאש מכל הניירות המקומטים שפספסו את הפח, ופשוט לצטט מהספר (סלחו לי על התרגומים) את ג'יימי האגינס מ-Of Montreal:

    "בכיתי בזמן שהאזנתי לאלבום. אני עדיין מגלה בו דברים שפספסתי בהאזנות קודמות. העניין באלבום הזה הוא שאי אפשר לשמוע אותו כלאחר יד – זה צריך להיות אירוע בפני עצמו! קודם כל, צריך להאזין לכולו. רצף הרצועות עצמו דורש זאת, אם הגאות והתנופה לא סוחפים אותך. אסור לשדר את השירים האלה כסינגלים ברדיו. הם קשורים בשרשרת קבועה מראש וזורמים יחד. אפשר לשים את התקליט בחדר מלא אנשים, והשיחות פשוט יגוועו. פעמים רבות אנשים ממש מתאפקים לשירותים כדי לסיים את ההאזנה לתקליט. אנשים יושבים במכוניות במקומות חנייה בכל העולם, ומחכים לכבות את המנוע ולהיכנס אחרי שהכיסא חורק וג'ף קם ועוזב."

    או שפשוט מנסחים משפט חד משמעי שיוכלו לזרוק כנגדך כשתשנה את טעמך המוזיקלי עוד כמה שנים: מדובר באלבום הכי מושלם שהכי פחות אנשים מכירים.
    את ההמשך, כאמור, אפשר לקרוא בפוסט המלא. [עברית]

  19. מיקסטייפיי השבוע: עמי ברנד נותן להורדה אוסף ישראלי מעולה שערך לפרויקט של פורום וויינט. וערן כ"ץ מפגיז בפעם הרביעית עם פרויקט המיקסטייפ השבועי שלו סינסתסיה, שהופך כבר למעין פודקאסט שבועי. [עברית, מפ3]
  20. [תודה לברחש] Gimado הוא אחלה מנוע חיפוש לקטעי מוזיקה אונליין, ואפשר להאזין מיד לכל מה שנמצא. פשוט וקל. נייס. [אנגלית]
  21. ואיך פספסתי את אלבום הטריביוט DriveX בהפקת סטריאוגאם, לרגל 15 שנה ל-Automatic for the people של REM? [אנגלית, סטרימינג, הורדה]

  22. הדרה, עכשיו בעברית. [תצלום: איבן טיינקו, מהאתר הרשמי של הדרה]

  23. בשקט בשקט, הוציאה הדרה לוין ארדי אלבום ראשון בעברית, שנקרא כאילו אין מחר. הנה קליף. תתחדשי! [עברית]
  24. צריך להחזיק ביד: המלצות לקריאת סופ"ש בעיתונים גשמיים שלא מגיעים לרשת (אם יש לכם עוד, הוסיפו בתגובות כולל מס' עמוד). הדרה לוין-ארדי מתראיינת ב"העיר" (עמ' 44 בגירסה התל אביבית). שרון אריאלי במרתון נפלא של אלבומים ישראליים הראויים למהדורה מחודשת (עכבר העיר, עמ' 62 בגירסה התל אביבית – עלה גם לרשת). יעל שוב משרטטת את הקריירה המבריקה של הבמאי פול תומס אנדרסון וגם מדביקה ל"מגנוליה" את ההגדרה הכי קצרה וקולעת שקראתי לסרט הזה: "סימפוניית הצער". (טיים אאוט, עמ' 34, אפשר גם לדפדף אונליין בצורה סמי-נוחה). מישהו מצא עוד משהו באמת-טוב ב-7 לילות, פרומו או שאר מודפסים? [עברית]
  25. [תודה ליעל] חברת מזון אחת החליטה להפוך את פצצת השעמום של הדו"ח השנתי שלה למשהו קצת יותר מקורי – כדי לקרוא בו, אתה חייב לאפות את הספר עד לטמפרטורה המתאימה. [אנגלית]
  26. גיליון חדש למגזין האנימציה והקומיקס הישראלי ארמדיל, והפעם בנושא "יופי". יופי! [עברית]
  27. ["תודה" לג'וּן דו] נדמה לי שכבר פרסמתי כאן את ה"אתר" הזה פעם, וגם אם כן, זה לא באמת נורא. ה"בלוג" הנהדר ל"מרכאות כפולות" מכניס משמעות חדשה לשלל דברים. [אנגלית]
  28. ראיון עם לינפורד דטווילר מ-Over the Rhine המצוינים. [אנגלית]
  29. [תודה לשלל השולחים] כשג'ימי קימל מראיין את זוגתו שרה סילברמן אפשר לנחש מראש שעומד לקרות משהו מופרך ונהדר. וזה אכן קורה, בשיר שהכינה סילברמן לכבוד המאורע. כן, היא מזדיינת עם מאט דיימון. [טיוב]
  30. הופה, שיר אמצע! אל תתרגלו, סתם התחשק לי הפעם. קבלו את "How to Be a Ninja in One Easy Lesson" של The London Funk Allstars, קטע גרוב אדיר מ-1996. סתם ככה, בשביל הכיף. ואל תשכחו: פחד הוא החשיכה היחידה. [מפ3]
  31. [תודה לשיר] הידד! בגוגל וידאו אפשר למצוא עכשיו את כל פרקי Weird Weekend של לואי ת'רו ששודרה בזמנו ב-BBC. למי שלא מכיר את הסדרה הנפלאה הזו, לואי ת'רו הוא חנון בריטי צעיר ושנון שמבקר בדלת האחורית של ארה"ב (ועוד מקומות), מראיין מסקר ומשתתף באירועים ומקומות כמו תעשיית הפורנו, נאו-נאצים, ציידי עב"מים, כלא סן קוונטין ועוד. הרבה לפני בוראט, ולדעתי נהדר הרבה יותר. [גוגל וידאו]
  32. TV on the radio + The Roots = אושר? [אנגלית]
  33. [מהקולקטיב] רייצ'ל פוליקווין עבור מגזין הבליבר בכתבה רב תחומית על האירוטיקה הויזואלית של נישואים מיניאטוריים . מאמר עם כמה תובנות מעניינות לגבי האובססיה התרבותית עם דברים חמודים. [אנגלית]
  34. עשר דוגמאות לנזקים שגורמת תכנת Autotune, תכנת סאונד שמיועדת לתקן זיופים בקולו של הזמר, כשלא משתמשים בה בעדינות ובתבונה. מיותר לציין שאנחנו נגד תכנות כאלה, נכון? אם הזמר לא יודע לשיר, שלא ישיר. עם זאת, בשיר של T-Pain למשל, ברור שהעיוותים מכוונים כחלק מההפקה. [אנגלית + דוגמאות]
  35. [תודה לשגיא] בלוג הכישלונות של דויד פרץ היה רק ההתחלה, מסתבר. קבלו את בלוג הכישלונות העולמי המוחלט. [אנגלית]
  36. [תודה לרנן] מי שהעלה את הסרטון הנפלא הזה של סולו תופים מדהים, כתב: "כשמספרים לי בדיחה על סטיבי וונדר, אני משיב בשאלה: מי תופף ברוב התקליטים של סטיבי וונדר? אנשים חושבים שזו עוד בדיחה על סטיבי וונדר ולא מבינים. כולם חושבים שהוא עיוור חוץ מסטיבי עצמו. אולי הוא עיוור רק לגבולות אישיים, מוזיקליים ופרקטיים…" מדהים לגמרי. [טיוב]
  37. Music Report הוא אתר חדש ומוזר למדי, שמבוסס על איזה ניסיון שלא עולה יפה לקבץ חדשות מוזיקה עבריות מהרשת על פי מילות מפתח (שמות של אמנים). כך אנחנו מקבלים כתבה על אימו תחת הכותרת קרן פלס, וידיעה על פרסומת של בזק תחת הכותרת גידי גוב ועוד שלל מוזרויות. פריק שואו אינטרנטי, ובעברית. [עברית]
  38. [תודה לאנדרטו] למה לקחת גלולות הרזייה כשאפשר להשתמש ב… איידס?! [טיוב]
  39. ב-Shirt.woot אפשר למצוא חולצה אחרת מדי יום ב-10$ בלבד, והחולצות לא חוזרות. יום אחד וזהו. [אנגלית]
  40. [תודה ליעל] הלהקה Naive new beaters, שאני כלל לא מכיר, הבריקה בקליפ מרהיב ונפלא. eye candy אמיתי. [דיילימושן]
  41. [באדיבות דולי] 15 פרסומות גרילה מבריקות למען מטרות חשובות (חבל רק שאי אפשר להגדיל את התמונות). [אנגלית]
  42. הקריאה בשבוע שעבר לעזור לתיקון השבועי הניבה יותר פירות משחשבתי (אך עדיין – ספרו לי על עוד יוזמות התנדבות ופרויקטים להם קוראי העונג יוכלו לתרום אם ירצו!). זהר כותב לי הפעם: "אני עובד בעמותה שנקראת רוח טובה, בה התנדבתי בעבר. בגדול, אנחנו מקשרים בין אנשים שמביעים נכונות להתנדב לבין עמותות שזקוקות למתנדבים/ות, ברחבי הארץ. בשלב הראשון, מי שמעוניין להתנדב ממלא טופס באינטרנט ויכול להזין בו, מעבר לפרטים כלליים, את העדפותיו [באתר הרשמי אפשר לסנן גופים להתנדב בהם לפי איזור בארץ, סוג פעילות ואוכלוסייה]. אחד מבני השירות המאוד חביבים שלנו יוצר קשר עם מי שמילא את הטופס ומציע לו מקומות בהם הוא יכול להתנדב ולתרום (אפילו שעה בשבוע תעזור). אנחנו משתדלים לרדת לפרטים ולהוות מעין גוף מקצועי שמכווין אנשים אל ההתנדבות המתאימה להם ביותר מבחינת שעות, כישורים, העדפות, צרכים של העמותות השונות וכמובן מיקום גיאוגרפי. בהמשך, אנחנו מלווים את המתנדב/ת הפוטנציאלי/ת עד שהוא מתחיל להתנדב בפועל, כדי להפוך את התהליך הבירוקרטי לפשוט יותר עבור המתנדב/ת ולהזיז דברים כאשר משהו חלילה נתקע". לי זה נשמע נפלא – עמותה שעוזרת לאנשים לעזור לאנשים. נייס. אז אם יש לכם אפילו שעה פנויה בשבוע ואכפת לכם קצת ממה שקורה מסביב, אולי תוכלו למצוא מקום קרוב אליכם להתנדב בו. [עברית]
  43. "אבודים" חזרה השבוע למרקע הן בארה"ב והן אצלנו (וסחטיין גדול ל-HOT על הייבוא הזריז). אלה מכם שאוהבים את הסדרה יכולים לבקש מסוייר להדביק לכם כינוי דבילי משלכם. לא מבריק, אבל מצד שני, גם הסדרה לא. [אנגלית]
  44. [תודה לאביטל] שכותבת: "עצוב ומקסים ויפהפה וקצת מעלה חיוך: הצפרדעים הכתומות האלה, בגלל המקום הרועש שבו הן חיות, לא מסוגלות לתקשר ווקאלית כמו צפרדע רגילה, אז הן פיתחו צורת תקשורת של נפנופי ידיים עדינים. חמוד לגמרי לראות צפרדע זכר מנופף לנקבה רחוקה משל היה דני זוקו. עצוב מאוד שכל הקהילה נפגעה מזיהום פטרייתי, ככה שהסרט הזה הפך למן נפנוף פרידה מהצפרדעים. והסרטון פשוט מקסים". [נגן בדפדפן]
  45. [מהקולקטיב] כותב אורי: סטיבן פינקר, אחד מכותבי הנון-פיקשן המוצלחים ביותר בסביבה, במאמר על המדע שמנסה לפענח את האופן בו פועל המוסר האנושי . וכבונוס – איורים של אדריאן טומיין. מאמר מרחיב אופקים. הגבולות בין מדעים "קשים" ו"רכים" ממשיכים להטשטש, ואת ההשפעה הסופית של תגליות מדעיות חדשות על סוגיות כמו מוסר או אושר קשה מאוד לצפות, אבל חובה לנסות ולפחות לעשות עם הנושאים האלה היכרות. [אנגלית]
  46. [תודה לג'וּן דו] איבדתם את הפילם או כרטיס הזיכרון עם התמונות? קפצו לבלוג "מצאתי את המצלמה שלך" ובדקו אם התמונות שנמצאו הן שלכם! [אנגלית]
  47. [תודה ליעל] מאיה דוניץ זוממת על הוצאת לא פחות מחמישה אלבומים עד הקיץ. [עברית]
  48. "איך קרתה ההידרדרות הזאת של הקומדיה הרומנטית מז'אנר שבו הועסקו מיטב הכישרונות של תעשיית הסרטים (תסריטאים, במאים וכוכבים) למקור בלתי נדלה של קש וגבבא ממוסחרים?" הניו יורק טיימס שואל ועונה במאמר מתורגם ל"הארץ". חובב הקומדיות הרומנטיות הכותב שורות אלו תוהה גם הוא. [עברית]
  49. פרובוקציה, אין ספק. אבל האם זה עובד? קמפיין מעורר מחלוקת בכוונה, להעלאת מודעות לנזקי מקורות מים מזוהמים בעולם. [עברית]
  50. [תודה לערן] שהמליץ לי בידענות על לורה מרלינג. הוא ידע שיש לי חולשה לזמרות בשם לורה והוא ניצל את החולשה הזו ללא רחם. נשביתי. קבלו מייספייס דו-שירי ואתר בית מרובע-קליפים נפלאים. [אנגלית]
  51. פינת הילד המתוק: [תודה לשירה] הפעם זה לא פלג ("חתול!"), אלא צמד פעוטות ששרים נהדר את "Love me do" של הביטלס. למתופף יש עדיין מוצץ, והוא עדיין טוב יותר מרינגו סטאר. [טיוב]
  52. [תודה לאיילת] קמפיין מאויר פשוט ונפלא למשקפיים. [פיקסלים, אנגלית]
  53. [תודה לאביטל] העכבר לא נוח לכם? אין בעיה, עצבו אותו כרצונכם בן-רגע. [אנגלית]
  54. אלבומים עתירי יחצ"נות כמו אלו של שירי מימון, נינט או דנקר ובוטנר (על השם "בוטנר" נצחק ארוכות בפעם אחרת) לא ממריאים לשיאי המכירות שאמורה להביא מתקפת יחסי ציבור שכזו, בעוד אלבומים מינוריים יותר כמו הבנות נחמה, נעם רותם או קובי אפללו ממריאים גבוה במצעדי המכירות. תנו לי לנחש, האם חברות התקליטים הישראליות הגדולות שוב מאחרות להבין שהחוקים משתנים? התשובה הקצרה היא כן, והארוכה, שכוללת גם הבנה והפנמה בקרב היח"צנים והחברות הקטנות יותר, נמצאת בכתבה נאה של תמר סוקניק בגלריה של הארץ. [עברית]

  55. את התמונה הנפלאה הזו ועוד כמותה אפשר למצוא בפליקר הזה [תודה!]

  56. נו, מה נראה לכם? שבשבוע בו ראיתי הופעה של אריקה באדו יתפוס משהו אחר את פינת נקודת העונג? ודווקא היו מתחרים רבים, זה היה שבוע מעולה, אבל אף אחד מהם לא היה מוזיקלי. ואחרי הכל, קשה להתחרות באחת ההופעות הכי טובות שראיתי בחיי. היא לא במקום הראשון, אחרי הכל רבים אחרים מככבים ברשימה הזו. אבל אף הופעה לא הייתה משמחת כמו זו, מלאת נשמה בכל המובנים המוזיקליים והרוחניים של המילה הזו, פשוט מהנה. היה כיף טהור באוויר של ביתן 1 הענקי בגני התערוכה, אנשים חייכו בכל מקום. לא הפריעה אפילו העובדה שאם-סי קרולינה היא אחת הזמרות הכי מעצבנות שאפשר לשבץ לחימום או שעל גבי הדי-ג'יי המעולה שקדם להופעה היה אם-סי מעצבן בצורה שלא תיאמן, שהחליט שכדי להיות היפ-הופ אמיתי הוא חייב לצרוח על גבי כל מיקס (מצוין) של הדי-ג'יי כשהוא חזק פי ארבע מהשיר עצמו ומוסיף לעצמו אפקט אקו מזעזע (וזה אפילו לא היו טוסטינג נורמלי). כל הרעות החולות האלו נשכחו בן רגע כשהלהקה עלתה וניגנה אינטרו נפלא של כמה דקות (עם חליל צד!), ואחריה באה ועלתה הקיסרית העליונה של הסול הנוכחי. חששתי שהיא תהיה קרירה, ובהתחלה היא אכן הייתה כזו, אך מהר מאוד כולנו התחממנו: הרגליים של הקהל, הגרון של באדו והיחסים בינינו. מה יש לומר? לא אתאר לכם כל שיר ושיר, אבל היה נפלא נפלא נפלא, רקדתי ערב שלם ורק רציתי עוד ועוד. הקהל הרעיף אהבה ובאדו והלהקה החזירו בטונות. בערב ההוא צלילים הפכו מוחשיים כמעט, והקלישאה "לעשות אהבה עם הקהל" התעלתה על כל הפעמים שהשתמשו בה והגדירה את עצמה מחדש. באדו שלטה בלהקה שלה ביד רמה וגם הקהל פשוט אכל מכף ידה. אפילו ההטפות והפטפוטים על גבי השירים לא היו מרגיזים ומעייפים אלא מעוררים ומרגשים. אם אתם רוצים לספוג עוד קצת ממנה אפשר לטעום וידאו מהקהל וצילום מתחילת ההופעה (כשעוד לא הורידה את המעיל והתחממה), וכמובן ביקורות בהארץ, ויינט, העכבר, מומה, נרג' וכל עיתון אחר. [עברית]

  57. (cc)

  58. אחד הקשישים האהובים עליי אי פעם, וילי נלסון, יחגוג 75 באפריל הקרוב ולא נראה שהוא בכלל מוריד את הרגל מהגז. לפני שבוע הוא הוציא אלבום חדש (שעוד לא הספקתי לשמוע, לצערי), ובחודשיים הקרובים הוא יחרוש את כל דרום ארה"ב ויקפוץ גם לצפון אירופה, עם כעשרים הופעות בכל חודש, שזה לא קל אפילו לזמר בן 25. אם זה לא מספיק, בקרוב הוא יככב ב-Roast של ערוץ קומדי סנטרל, אירוע טלוויזיוני בו נאספים כל חבריו של מפורסם מסוים ויורדים עליו בטירוף (לרוב זה פחות מצחיק ממה שזה יכול להיות). מצחיק, איך הזמן חולף לו. נו, מה אתם יודעים, לנלסון יש שיר בדיוק כזה. "Funny how time slips away" הוא אחד מהשירים היפים שלו, שמראים את אחד הכישרונות הכי גדולים שלו: לכתוב שירים שהם לכאורה פשוטים לגמרי, כמעט פשטניים, אבל כאלה שיש בהם מספיק קסם וכישרון כדי שתתאהב בהם לשנים ארוכות. מומלץ גם, כמובן, הביצוע שלו לשיר הזה מאלבום הסטוריטלרז שלו עם ג'וני קאש. [מפ3]

בברכת שבת שבוגי נטולת עיטושים וקינוחי אף. במוצ"ש ישודר טקס הגראמי, והפעם אשמח להתעלם ממנו סופית (על אף כתבה בנושא שאני כותב לוויינט). שמישהו יוריד את השאלטר על הטקסים הטיפשיים האלה, או לפחות יזכיר לשופטיהם שהצלחה מסחרית אינה שווה בהכרח איכות.

14 תגובות על “עונג שבת: מעט מאוד מוזיקה”

  1. מאת June:

    יווו הצפרדעים האלה כ"כ חמודות!

    תרגיש טוב! (או, הרגש טוב. כי זה ציווי. כי אני מצווה עליך להרגיש טוב. כי אני אלוהים. או משהו. נראה לי שאני אלך לישון.)

  2. וואו! סטיבי וונדר הזה… וואו…!

  3. מאת נעם:

    eye candy – הקליפ את זה באמת ממתק!
    אהבתי גם את כרזות-הגרילה.

  4. מאת ביז'ו:

    לגבי 46 – חסר סוגריים בין המגדלים לטיטניק.

    מה, לא זוכרים? כפל קודם לחיבור…

  5. מאת שגיאB:

    RssFwd, אחי. כל ה-RSS פידס שלך לתוך הגי'מייל ואתה מסודר.

  6. מאת מרקוביץ':

    וואו, איזה אחלה עונג!
    לא מרגישים בכלל שהרסס לא עובד…

  7. מאת גיאחה:

    הרסס לא עובד?

    וחוצמזה: אני מתנצל שלא בשמי על הנפילות התכופות של הסרבר בסופ"ש הזה. לא אשמתי!

  8. מאת אדם:

    תרגיש טוב.
    אחלה עונג, תודה רבה.
    האמת שרציתי להגיד שהקווים המרוסקים מתחת ללינקים קצת מעצבנים את העיניים (שלי, לפחות).

  9. מאת ג'ורג'י:

    פוסט כזה אחלה, שאני סולח על מה שאמרת על קרולינה.

  10. מאת גיאחה:

    אדם – הקווים המרוסקים, כאמור, נמצאים מתחת ללינקים בשביל ידידינו הקוראים עיוורי הצבעים (מסתבר שיש לא מעט כאלה בעונג). והאמת היא שאני דווקא מחבב אותם (גם את הקווים, גם את הקוראים עיוורי הצבעים).

    ג'ורג'י – היי, תודה :) ומה לעשות, עניין של טעם.

  11. מאת ארז:

    היי- אחלה עונג היה לי.
    למרות שאין מספיק ציצים פה באתר.
    :(

  12. מאת קסיוס:

    היי,
    פרויקט האלבומים שצריך להוציא מחדש בעכבר העיר הועלה לאתר העכבר באינטרנט.
    תודה לנגה מוואי-נט.

  13. מאת סטיבי:

    ישראלי אמיתי לא משתרמט!

כתיבת תגובה