18 בינואר 2008

עונג שבת: אופני הזעם

לפני הכל: אני מקווה מאוד שלא פספסתם את ההזמנה הפתוחה (לכולכם!) להשתתף בספירת העונג: מההתחלה, המכונה גם ספירת העונג 2, ולכתוב קטע קצר על שיר פתיחת האלבום שהכי עושה לכם את זה (או פשוט הראשון שקופץ לכם לראש. זה בדרך כלל השיר שעליו ראוי לכתוב). הקטעים שלכם יתפרסמו כאן על בסיס יומי בתקופה קצובה שאחליט עליה כשאראה כמה קטעים יצטברו :) הדדליין: סוף ינואר! סו גט מובינג!


    [תצלום: מייקל וילסון הנהדר]

  1. זוכרים שבשבוע שעבר דחיתי במחילה את השיר של Over the Rhine? אז השבוע אני מפצה כפליים. גם שיר הפתיחה וגם שיר הסיום מגיעים מהצמד המרגש, הנפלא והנשוי הזה מאוהיו, שכהרגלי אני מגלה באיחור של עשור ומשהו (האלבום הראשון שלהם יצא ב-1991). Over the Rhine [אתר בית נהדר] קוראים לעצמם על שם שכונה שקטה ומיוערת בעיר מוצאם סינסינטי שהולכת וננטשת עם העשורים (במאה השנים האחרונות צנח מספר התושבים בה מ-45 אלף ל-7,500), אף על פי שהיא מכילה את היכל המוזיקה של סינסינטי, בו מופיעות התזמורת הסימפונית והאופרה של העיר. אני מספר לכם את כל הפרטים האורבניים האלה פשוט כי אין מטאפורה טובה יותר למוזיקה של הצמד לינפורד וקארין. בעוד העולם המודרני והפוסט מודרני והפוסט פוסט פוסט מודרני שועט קדימה לצליל האלקטרוני הלא אנושי הבא שרגל אדם עדיין לא רקדה למקצביו, אובר דה ריין מתעקשים ואפילו נהנים להישאר מאחור. הם מכירים בערך התרבותי, ההיסטורי והרגשי של וואלסים פשוטים, של שירים שמנוגנים בכלים אורגניים לגמרי כמו פסנתר, חצוצרה וקונטרה באס, הם מכירים, מתעדים ומשמרים מורשת מוזיקלית אמריקנית עשירה של פולק, בלוז, ראגטיים, סווינג, ג'אז וסגנונות מוזיקליים וספרותיים שצמחו באמריקה באופן אורגני במאתיים ומשהו השנים שלה. ואת כל זה הם עושים בלי להישמע כמו עובדי הארכיון של מחלקת המוזיקה האמריקנית בלבד. הם יוצרים שירים שהם לגמרי שלהם, ובה בעת גורמים לי כמאזין לרצות לשלוף תקליטים ישנים של רוברט ג'ונסון, לואי ארמסטרונג, ג'וני קאש וטום ווייטס (ששיר מחווה מבריק אודותיו שוכן בתקליטם האחרון). וזה לא כישרון מדהים, זה שילוב של שני כישרונות מדהימים: לכתיבת שירים וביצועם בצורה נפלאה, ולשימור, שחזור והרעפת כבוד לשכונה מוזיקלית שלפרקים נדמה שהיא הולכת ונמוגה בעוד התושבים נוטשים אותה לשכונות החדשות יותר, ושוכחים ששוכן בה הלב המוזיקלי הפועם של כל העיר המטאפורית הזו שבה אנחנו מאזינים למוזיקה. ואף שיר לא מבטא את זה בצורה ישירה וברורה כמו השיר שמסיים את אלבומם האחרון והנפלא The trumpet child, שנקרא בלי בושה "If a song could be president". מומלץ מומלץ לקרוא את המילים של השיר (בסוף העמוד), ולשים לב איך קארין משחקת אותה אמילו האריס ופטסי קליין תוך כדי שהיא שרה עליהן. [מפ3]
  2. תוספות חדשות למשפחת העונג ההולכת ומתרחבת! מלבד יעל מאירי שעובדת עכשיו על העברת בלוג תצלומי ההופעות המשובח שלה לפורמט וורדפרס (בהצלחה כפרה!), מתווספת גם יעל אחרת. יעל המקורית הלא היא יעל רגב פותחת את הבלוג החדש אפילו עז בפוסט על המופעים החגיגיים של פורטיס (יש גם תמונות נפלאות) ובפוסט פתיחה שמסביר את פשר השם המפליא "אפילו עז". אם עז לא מספיקה לכם, רכש נוסף הוא דולי מהבלוג The Daily Dolly. דולי, היא לא באמת כבשה, תביא מדי יום את העילית שבעילית שבתוכן העצמאי בארץ. במילים אחרות, היא קוראת מדי יום הרבה יותר בלוגים מכם, ומסננת את הפוסטים הכי מעניינים. איזה כיף שמישהו עם טעם טוב עושה את זה בשבילנו. קבלו אותן בהקלקות כפיים! [עברית]
  3. הופה! וגם לקוראת הנאמנה והנפלאה סטיבי יש בלוג חדש ומלא כל טוב! [עברית]
  4. אתר סאונדפדיה, שמציע אלבומים שלמים להאזנה מלאה בחינם, חזר בגירסה חדשה ומשונה. מצד אחד – הידד! אחרי שבועות של חוסר פעילות אפשר שוב לשמוע אלבומים שלמים, ויש גם שירות דמוי-פנדורה בעמוד הראשי שמספק רדיו שמשתנה לפי טעמך. מצד שני – הא? הקבצים שמוזרמים לקוחים ממגוון בלוגים ואתרים בכל הרשת, במקום להיות מאוחסנים על השרת של האתר כבעבר. אני מבין את הסיבה – רצון להוזיל את עלויות התעבורה ואולי גם להסיר חלק מהאחריות המשפטית – אבל חשבתי שהאתר הזה אמור להיות חוקי לגמרי, ובנוסף, השיטה החדשה מובילה למצבים בהם אפשר לשמוע רק שישה מתוך עשרה שירים בחלק מהאלבומים כי פשוט אין להשיג כמה שירים, או לכך שחלק מהשירים שכן נמצאים הם לא בגירסת האלבום. מוזר, מוזר, מוזר. אבל היי, טוב שהם חזרו. [אנגלית]
  5. [תודה לכל השולחים והשולחות הנרגשים והנרגשות] ועוד אתר מוזיקה זורמת חשוב שחזר – פנדורה! זוכרים איך פעם היינו נהנים להקשיב לפנדורה ואז חסמו אותנו כי אנחנו לא אמריקאים? אז היאח לבריטים והלוואי שיחזרו לשלוט בארץ ישראל אם אלה סוג הדברים שהם עושים: לפרוץ את פנדורה כך שכולם יכולים להקשיב לה. יס! [אנגלית]
  6. וטאפאס וטאפאס הוא בלוג מוזיקה חדש ומוצלח למדי של נמרוד, שמבטיח לעסוק גם בקולנוע, טלוויזיה ושאר עניינים שברומה של תרבות. [עברית]
  7. ומסתבר שהקורא הנאמן שלום טרח והקליט את שעת האירוח שלי אצל קוטנר, אז אלה מכם שרוצים להאזין לי מגמגם בשידור חי מוזמנים לעשות זאת. כל התקלות הטכניות הן מידיו של הקוטנר :) [מפ3, כ-40 דקות נטולות פרסומות]
  8. טעימה ראשונה מהאלבום החדש של Counting Crows (!!!), שנותנים "תקליטון דיגיטלי" חינמי וחוקי בן שני שירים להורדה באתר שלהם. אני מכור ותיק של דוריץ וחבורתו, ואחרי האכזבה המרה של Hard Candy אני מודה ששני השירים האלה (בעיקר "1492") נשמעים מעולה ומבטיחים טובות מאוד. האלבום המתקרב, Saturday night & Sunday morning יהיה כפול, וכמשתמע משמו יחולק לשבת בערב הרועש (בהפקת גיל נורטון שעבד בין השאר עם הפיקסיז ופו פייטרז), ממנו לקוח השיר "1492", ולראשון בבוקר, מה שבשבילנו הוא שבת בבוקר יום יפה (בהפקת בריאן דק שעבד גם עם איירון&ויין, מודסט מאוס ואחרים), ממנו לקוח השיר השני. מילה על השיר השני למיטיבי לכת עם הקרואוז, "When I dream of Michelangelo": כשסימסתי לאחי הגדול בהתרגשות על השירים החדשים, הוא שאל איך הם. אמרתי שאחד נשמע כמו "Angels of the silences" (מאלבומם השני של הקרואוז) רק רועש יותר, והשני נשמע כמו "Rain king" (מהראשון) רק שקט יותר. בהאזנות חוזרות אני מבין שהשקט יותר, זה על מיכאלאנג'לו, דומה אמנם מבחינה מוזיקלית ומלודית ל"מלך הגשם", אבל מילולית, דווקא הוא חוזר ל"מלאכי הדממה" ובונה על הטקסט שלו. בהופעות, דוריץ נוטה לקטוף קטעי ליריקס משירים מסוימים ולשתול אותם בשירים אחרים תוך כדי שהוא מפתח אותם, מגיב עליהם או עונה להם, וזה כיף לראות שהמנהג הזה חדר גם לאולפן ההקלטות. ועכשיו בחיי שאני נרגש. [זיפ שבתוכו מפ3]
  9. מ-A ועד Z, רשימת מקומות שלא תצפו למצוא בהם מוזיקה טובה, אבל אתם עשויים להיות מופתעים. אני יכול להודות שבסופר שאני קונה בו יש כמעט תמיד אחלה מוזיקה, ואני עדיין לא יודע מה מקורה. איפה אתם נתקלתם במוזיקה טובה במפתיע? [אנגלית]
  10. הטיימז סוקר בלוגים של מוזיקאים, ונותן להם ציונים. בל וסבסטיאן וקורטני לאב מקבלים 10 מושלם, דיוויד גילמור מקבל 1. נייס. [אנגלית]
  11. פוסט שצריך לבקמרק ולשמור: ארז וולף סוקר פלטפורמות חברתיות חינמיות שכל אחד יכול להתקין (כן, גם אתם!) ולפתוח בעזרתן אתרים דמויי יוטיוב, פליקר, פייסבוק ועוד. רובן הגדול של המערכות מתורגם ומותאם לעברית, שזה בכלל מדהים. [עברית]
  12. Falafel Babies מצחיקים אותי לא רק בגלל השם שלהם. הצמד המופלא הזה מסן חוזה מפגיש יחד בחור ובחורה שפשוט יושבים עם גיטרה ושרים שירים זעירים על סקארלט ג'והנסון וזרעי פרג, מצחיקים וצוחקים בחדר השינה, ובאופן כללי עושים משהו קטן וחמוד נורא. את ה-EP שלהם, Celebrities in Space, אפשר להוריד במלואו, ולפרטים נוספים אפשר גם לבקר במייספייס שלהם שמעוצב בהתאם לשם האלבום שלהם. [שירותי הורדה; ספייס]
  13. בלי ששמנו (שמתי) לב, בוני פרינס בילי הוציא אלבום קאברים קטן בשם Ask forgiveness. בין ביצועים שלו לשירים של דנציג, ביורק ופרנק סינטרה, אפשר למצוא שם גם ביצוע נפלא שלו ל-"The world's greatest" של, ובכן, R. Kelly. פו' שיזל. זה המקור, להשוואה. [מפ3; טיוב]

  14. הארווי בהופעה ברויאל פסטיבל הול, השנה [מקור]

  15. "כמה דקות לתוך ריף הוודו מופיעה דמות זעירה וגפרורית בצדי הבמה. אני שומע שאגה יוצאת לי מהפה, ומיד קולט שזה בדיוק מה שקורה לכל יתר הנוכחים. הארווי פוסעת אט למרכז הבמה, ואז מרימה ידיים בברכת אצולה שברירית, בקידה של מכשפה קטנה, על המוקד שעליו כולנו מיד נישרף יחד. כולם שואגים שוב. ככה עובדת כריזמה בימתית. המחווה הקטנה ביותר מטלטלת. לא בזכות ההערצה, לא בזכות המימוש החי לאחר ציפייה של שנים, אלא בזכות יכולת מולדת, שטנית, לתקשר ולתמצת את כל המשא הרגשי שבשירים בכל תנועה" – אבי פיטשון חוזר לשלוש הופעות של פי-ג'יי הארווי מ-1995, 2001 והשנה, ודרכן מגולל את הקשר המיוחד והמשונה שלו כקהל איתה כזמרת, בכתבה נפלאה שפורסמה היום ב"העיר", ולמרבה השמחה עלתה במקביל גם ב"מאסף". [עברית]
  16. [תודה לקסטה] שכותבת: מאה אנשים, מגיל שנה עד גיל 100 מכים בתוף, ואצל כל אחד מרגישים בדיוק כמה שנים הוא נאלץ לחיות בעולם הזה… [טיוב]
  17. יום שלישי הקרוב הוא ט"ו בשבט (תודו שזכרתם!), ובעוד כולנו נצא לשתול עצים חדשים ולמזער את הנזק הסביבתי שאנחנו גורמים בשאר השנה (או סתם לאכול פרי ולהיות לי בריא), נוכל להאזין למיקס ט"ו בשבט הפירותי והפרחוני הנפלא! [עברית, מפ3]
  18. [תודה לפרנק] הערך המדהים בגודלו על מצעד הפזמונים העברי השנתי בוויקיפדיה מכיל כמעט את כל רשימות המצעדים משנת 1963 עד היום, שזה חתיכת הישג ארכיוני מדהים. [עברית]
  19. סטיבן פריי, פריק גאדג'טים ואחד האנשים המצחיקים בתבל (או לפחות בבריטניה), סוקר את ה-iPhone. [אנגלית]
  20. [תודה לפרנק] זיין לואו, השדרן הקבוע של רדיו 1 של ה-BBC (וגם מגיש קבוע ב-MTV2 הבריטית) יצא לחופש קצר מהתכנית שלו, אז כדי להחליף אותו הוא הזמין כמה חברים שישדרו במקומו. קסביאן, מארק רונסון, הקלאקסונז ורדיוהד תפסו את המיקרופונים ושידרו כל אחד שעתיים רצופות, שניתנות להאזנה מלאה באתר הרשמי של התחנה. יש גם תמונות ומה לא. [אנגלית]
  21. חמישה כלי נגינה מיוחדים, כולל הסברים עליהם והדגמות סאונד. מרתק. [אנגלית]
  22. השבוע צפיתי ב-"No country for old men" ("ארץ קשוחה"), הסרט החדש של האחים כהן, ואין לי מספיק מילים לתאר כמה הוא טוב, מטלטל, מפתיע ומהפנט. אני פשוט חייב לראות אותו שוב, וייתכן שזה יקרה בהקרנות הטרום-בכורה של הימים הקרובים בקולנועי גלובוס בארץ. מי שכבר ראה או סתם סקרן, מוזמן להאזין לאחים כהן ולחבייר בארדם מתארחים בפודקאסט הקולנוע של הגרדיאן, כולל חלק מהדיאלוג הבלתי נשכח עם הטלת המטבע. [אנגלית, מפ3]
  23. הצמד הנהדר Justice הוזמנו לרקוח מיקס לסדרת אלבומי הדי-ג'ייז המהוללת של Fabric. כשהאוסף נדחה בסופו של דבר על ידי המזמינים, ג'אסטיס לא השליכו אותו לפח אלא פשוט הדליפו אותו לרשת. [אנגלית, שירותי הורדה]
  24. מנכ"ל רשות השידור: אין כוונה לפגוע בתחנת קול המוזיקה. [עברית]
  25. בגיל 14 הייתי מאוהב בנערה אחת מהכיתה שלי. היה לה שיער חום ארוך והיא אהבה להשאיר את כפות הידיים בתוך השרוולים של הסוודר כמו אנג'לה צ'ייס מ"אלה הם חיי", ובגיל 14 זה הספיק לי כדי להתאהב בה נואשות. העזתי לגלות לה את שעל לבי, ובמסיבה אחת היא הבהירה לי מה דעתה על העניין. רק ידידים וכל החרא הזה. הצלקת הקטנה בלב הגלידה מזמן, אחרי הכל מדובר בגיל 14, אבל אני עד היום לא יכול לשמוע את "Don't look back in anger" של אואזיס, שיר שממש אהבתי עד לאותה מסיבה, פשוט כי הוא התנגן ברקע באותו רגע עצוב. מדי יום נהרסים לאנשים שירים נהדרים רק בגלל הנסיבות שסביבן. האתר Ruined Music אוסף את הסיפורים האלו בדיוק, ושם תוכלו לחלוק את השירים שנהרסו לכם, ולהתבוסס בצערם המוזיקלי של אחרים. [אנגלית]
  26. כיף רציני השבוע בסינגולר, ביקורת הסינגלים השבועית של הכתב המוכה איתי שטרן בנרג', כשבמדור אחד נאספים החדש והמצוין של בטי (לא הייתה פעם בתי?), הסינגל המ-ע-ו-ל-ה של כהן@מושון, והקאבר החדש של אסף אמדורסקי לשלום חנוך, כולם ניתנים להאזנה אונליין. [עברית]
  27. ערן מלטאת האמבט כל כך נהנה מהמיקסטייפ הראשון שלו בסדרת סינסתסיה, שהוא מיד חזר להכין מיקסטייפ שני, טוב אפילו מהראשון (והראשון היה מצוין). [עברית, מפ3]

  28. ילדים, מצאו את האנס באתר האינטרנט התמים

  29. [תודה לנמי] שמות דומיין that went terribly, terribly wrong. [אנגלית]
  30. Apple מכים שוב את השוק במוצרים חדשים, והפעם עם MacBook Air, נייד דק וקליל וכמובן מעוצב להפליא שבטח יעלה בארץ כחמישה מיליון שקלים או משהו כזה; Time Capsule שהוא כונן גיבוי אוטומטי שלא דורש מכם לעשות שום דבר; וגירסה חדשה ל-AppleTV, שאותנו בישראל לא צריכה לעניין במיוחד. [אנגלית]
  31. [תודה לעמרי הגברי] חיוך השבוע: שני ענקים בשיר ענק אחד שווה אושר אינסופי. או במילים אחרות, לואי ארמסטרונג ודני קיי שרים את "When the saints" ואף פרצוף לא נותר אדיש. [טיוב]
  32. עמרי גרינברג העז לראיין את קינג קהאן שמגיע החודש להופעות בארץ, והראיון צבעוני ומופרע כמו האיש העצמו. הגרסה המלאה והלא מתורגמת נמצאת בבלוג של עמרי. [עברית; אנגלית]
  33. האם זה השבוע בו תל אביב גילתה את ת'רדלס? גם בעבר היה אפשר לראות כמה וכמה חולצות'רדלס על חזות העיר, אבל השבוע נצפתה כתבה בעניין בטיים אאוט תל אביב, ובקומיקס הסוגר של עכבר העיר נצפו גם כן חולצות'רדלס (אם כי שם החנות לא אוזכר). [זהו]
  34. בשבועות האחרונים התעסקנו כאן עם סביבה, זהות הומולסבית, צריכה ומיחזור. הפעם אני רוצה לגעת במשהו שנמצא הרבה יתר קרוב ללב כל מי שקורא בעונג: תרבות! כן, המצב בארץ כה עגום שאפילו התרבות צריכה עמותות שיחזיקו אותה. זה לא חדש. מי שלא מכיר את פסטיבל בשקל, לא יודע שזו עמותת תרבות שייסד שאנן סטריט מהדג נחש, וכבר שבע שנים מכובדות העמותה הזו דואגת להביא תרבות (בעיקר מוזיקלית) לכל קצוות הארץ במחיר שווה לכל נפש. מלבד אירועי "פסטיבל בשקל" הנודדים, שמגיעים לערים בפריפריה הדרומית והצפונית וממש מרימים ערב פסטיבלי של הופעות רבות תמורת דמי כניסה של שקל אחד, העמותה מפעילה גם סדנאות תרבות בבתי ספר, ממריצה ותומכת בקבוצות נוער שמארגנות אירועי תרבות מקומיים משל עצמן, ומערבבת על במת הפסטיבל הנודדת אמנים ידועים יחד עם אמנים מקומיים אלמוניים יחסית. כמי שנכח בכמה פסטיבלים כאלה בצפון, אני לא יכול לשבח ולהלל מספיק את היוזמה הברוכה והנפלאה הזו. עמותת פסטיבל בשקל מחפשת מתנדבים מכל הארץ שיסייעו באחד או יותר מתחומי יחסי הציבור, עיצוב הבמה, הפקה (בימתית ו/או מוזיקלית), חינוך נוער או ארגון פעילויות וסדנאות. אם יש לכם כישורים כאלה, פנו אליהם והצטרפו לשינוי המבורך! ואם לא – תמיד אפשר לתרום כמה שקלונים. [עברית]
  35. [תודה לשפיטלניק] ג'ון סטיוארט בג'ינס ומעיל עור, קונאן או'בראיין בג'ינס ובלי מעיל עור, שנות התשעים, MTV. התוצאה? פיור פאן. קבלו את או'בראיין מתארח אצל סטיוארט ב-1994, הרבה לפני הדיילי שואו. [טיוב]
  36. קסטה ביקרה בפסטיבל המוזיקה החינמי בתל אביב, וחזרה מוקסמת מההרצאה של אור ורטהיים על הלייבל המזרחי/יםתיכוני/יווני קוליפון וסיפורו לאורך השנים, כולל קריאה נרגשת לקוראים: חפשו אם יש לכם תקליטי קוליפון בבית! [עברית]
  37. והשבוע יש גם טור אורח נפלא של טל לירן אצל קסטה. [עברית]
  38. Earlimart, להקה קליפורנית שאני מאוד מאוד מחבב עם השפעות רציניות של אליוט סמית' ואחרים, מתארחים באולפן של AOL לסשן קצר. [נגן ווידאו בדפדפן]
  39. לאור דרישת הקהל: עוד דיאגרמות של שירים ישראליים! [עברית]
  40. "אחת הבעיות באוזניים הרומנטיות, היא שכאשר אנשים שמצויים במצב רצוני שבו הם מעוניינים להתרגל לדברים חדשים, מצד שני הם מתקשים לעקוב אחרי המשמעות של הדברים מבחינה מוזיקלית". מר לוויתן נדרש לשאלה "מה קורה כאשר מגיעה מוזיקה חדשה?" [עברית]
  41. [תודה לסגול 59] שכותב: "גאון או שרלטן? קלסיקן או מעתיקן? אשף מדיה או מגלומן זחוח? מה שלא תגידו, המפיק/ראפר קנייה ווסט הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר בפופ, באר'אנ'בי ובהיפ הופ בשנים האחרונות. המגזין "אנטרטיימנט וויקלי" לוקח אתכם לסיור מצולם ביקום של קנייה ווסט: עם מי שיתף פעולה, למי הפיק, ממי הושפע וממי לקח דגימות ליצירת להיטי ענק. גבירותיי ורבותי, ברוכים הבאים ל-KanyeVerse". [אנגלית]
  42. אז מי זכה בגלובוס הזהב, שנערך השנה במתכונת מצומצמת עקב שביתת התסריטאים? והפסלון הולך אל… [עברית]
  43. הכירו את The Aprons, צמד ישראלי חדש של טליה פרי מלהקת Pits וידידתה חווה כהן, שצפוי לעורר התלהבות רבה באזורי הלבונטין. [ספייס]
  44. אם מסיבה לא ברורה כלשהי רציתם פעם לכתוב הפוך, נגיד על התקרה, עכשיו תוכלו לעשות את זה במחשב שלכם ולהיות מרוצים. [אנגלית בלבד]
  45. מר לוויתן ממליץ על תכנית תיעודית על בלוז הדלתא, בה אפשר לצפות חינם ברשת. [אנגלית, מדיה פלייר]
  46. קייט נאש מבצעת את "Foundations" שלה בשתי תכניות לייט נייט אמריקאיות, קרייג פרגוסון וקונאן או'בראיין. [טיוב, מפ3]
  47. מיס קיטי פנטסטיקו כותבת במסך המפוצל על דת והיעדרה ב"באפי קוטלת הערפדים", אפרופו ובלי קשר לכך שהעונה הראשונה יצאה עכשיו בתרגום עברי (לא שלי!). [עברית]
  48. חמישה מודלים עסקיים חלופיים לתעשיית המוזיקה: חינם, שלם כרצונך, שלם לפי פופולריות, מנוי, ומס קבוע. אלה חמשת התסריטים הכי ריאליים כרגע, לצערי. [אנגלית]
  49. Soulja Boy שובר את השיא הקודם וקובע שיא חדש להורדות דיגיטליות לשיר אחד: 3 מיליון עותקים מ-"Crank that". יפה לו. [אנגלית]
  50. Cnet מראיינים את דוברת ה-RIAA, וכמו שהם מציינים בקיצור הדברים, זה רק נעשה גרוע יותר. [אנגלית]
  51. הכאוס והחורבן שמומטים על EMI מאז נקנתה על ידי חברת השליטה טרה פירמה ובעליה גאי הנדס ממשיכים להחריף. אחרי שרדיוהד זרקו לעברם כמה הערות משוננות היטב, בשבועות האחרונים השמיעו רובי ויליאמס וקולדפליי, שניים מהאמנים הכי רווחיים של הקבוצה, קולות של עזיבה וטוענים שהקשר בין הנדס ומוזיקה הוא כמו הקשר בין אבטיח ומעבורת חלל. והשבוע נופל עמוד ענקי נוסף ביסודות של EMI, ורולינג סטונס עוזבים ליוניברסל, שם יוציאו את אלבומם החדש עוד חודשיים. בתגובה מנסים EMI למזער את הנזק ומצביעים על העובדה שמדובר בחוזה לאלבום אחד, ולא "עזיבה" כוללת. פקחו את העיניים, חבר'ה, החברה שלכם מתמוטטת. [אנגלית]
  52. …ואני גם מסיים עם Over the Rhine, שאם בשיר הפתיחה היו קצת יותר מדי קאנטרי-מתוק בשבילכם, ייתכן ותמצאו את מבוקשכם בבלוז הפסנתרי והנפלא, עטור הקונטרה-בס-הנפלא-אפילו-יותר של השיר הבא. פתחנו עם שיר הסיום של The trumpet child, ואנחנו מסיימים, בהיפוך, עם שיר הפתיחה של Snow Angels, אלבום חג המולד היפהפה שיצא, גם כאן השנה, לצמד המבורך [לשניהם, אגב, יש עטיפות פשוט יפהפיות]. שני בני הזוג שמובילים את ההרכב באים מרקע נוצרי דתי (אביו של הבחור היה כומר), לכן אין זה מפתיע שגם הם, כמו סופיאן סטיבנס ורבים אחרים, מוציאים אלבום כריסמס. "All I get for Christmas is blue" הוא אחד השירים הכי יפים ששמעתי בשנה האחרונה, פשוט ככה. ואם גם אתם נשבים בקסמו, תשמחו לגלות שאפשר להאזין לכל האלבום הזה במלואו באתר של הלהקה. מרי כריסמס, באיחור אבל עצוב ושמח לא פחות. [מפ3]

אח, איזה כיף. שתהיה לכולנו שבת שבוגי, ואל תשכחו את ספירת העונג, היא מחכה רק לכם!

16 תגובות על “עונג שבת: אופני הזעם”

  1. מאת נמרוד:

    מה שגיאחה לא ציין זה שטאפאס וטאפאס הוא (לפחות בפוטנציה) בלוג קבוצתי – כך שאתם מוזמנים לבוא ולהשתתף (או סתם לקרוא).

  2. מאת אליזבת מלכת קליפורניה:

    זאת הפעם הראשונה שאני חווה אלבום של העורבים כשהוא באמת יוצא ולא עשר שנים אחר כך (בלי להחשיב את Hard Candy), בחרדת קודש העברתי את 2 השירים לרשימת ההשמעה, ובינתיים…
    זה בסדר כזה. זה טוב מספיק בשביל כל דבר שהוא לא הצפיות בשמיים שלי. בעיקר 1492.
    אבל אני רוצה שזה יהיה מדהים.
    אולי בסאונד טוב יותר. אולי באלבום שלם.

  3. מאת אור ברקת:

    עונג משובח כרגיל ואולי אף יותר.

    והייתה חפיפה מוחלטת בין הזמן שלקח לי להאזין לתוכנית של קוטנר לזמן שלקח לי לגמור לקרוא את כל העונג. זה מכוון? :)

  4. מאת ארז:

    לא זוכר לי עונג טוב יותר מזה…אחחח איזה כיף של סופשבוע. תודה.

  5. מאת יובל:

    בקשר לסרט "No country for old men”, עדיין לא יצא לי לראות, אבל קראתי את הספר (לפני שידעתי שיש סרט).
    זה לא מסוג הספרים שאני קורא בד"כ, אבל השם נראה לי, וגם ההתחלה…אז לקחתי סיכון…
    ספר מעולה.
    ממליץ בחום.
    אני מקווה שהאחים כהן לא יאכזבו אותי (עד היום הם לא אכזבו!)

  6. מאת פלונטר:

    בקשר למקומות עם מוזיקה טובה במפתיע – פעם ישבתי לארוחת בוקר בלחם ארז בהרצליה פיתוח, ובהחלט הופתעתי… בין השאר זכור לי שהושמעו שם מידלייק וג'ף באקלי ועוד כל מיני דברים טובים.

  7. מאת אורי:

    הביצוע של אמסטרונג וקיי פשוט פנינה.

  8. 2 הערות שוליים:
    16. השנה אין נטיעות, זו שנת שמיטה.
    28. אף אחד כאן לא שם לב לשיר ולקשר הישראלי בפרסמות החדשה של המקבוק? הנה:
    http://www.yonizigler.com/blog/archives/47

  9. מאת אופקיטו:

    קצת לגבי "ארץ קשוחה"
    ראיתי את הסרט אתמול בטרום בחורה. סרט מצוין, לא נהנתי ממנו כמעט בכלל. זה נשמע לכם סותר? אז זה לא. כי הסרט הזה חורט על הצללואיד (אם עדיין משתמשים בזה) את שבירת הציפיות, את האנטיקליימקס כקליימקס, את חוסר הודאות כנקודת מאחז חלקלקה ביותר, ויורה הרבה הרבה כדורים על הדרך. מודה, לעיתים קרובות סבלתי מהסרט, למרות שהוא היה משובץ ברגעי קולנוע נהדרים.
    אולי זה יהיה ספוילר (זהירות!) לומר שהסרט הזה מזכיר שילוב פסיכי בין "רציחות פשוטות" במשחקיי הרודף-נרדף שלו, באלימות המתפרצת ובגיבורים דרומיים שמקמצים במילים (אבל כשהם אומרים משהו, זה בלתי נשכח) ובין ביג לבובסקי, כשהדמויות לא מצליחות להתנתק ממעגלי העליבות הפרטיים שלהם וחלומותיהם של כולם לא זוכים למימוש, גם לא אלו שהיו רוצים רק לשבת מהצד ולזכות בשקט ושלווה.
    ראו הוזהרתם, תהנו, או שלא

  10. פטריק ווטסון בכלל יצא ב-2006?
    יא רמאי!
    :)

    נ.ב – פנדורה חסמה את גלובל-פנדורה. נותרנו עם תשוקתנו בכפנו…

  11. מאת מאץ':

    הו, דני קיי! אני מאוהבת (בעצם, תמיד הייתי). לעזאזל, נולדתי מאוחר מדי! מישהו מכיר את מחלקת התלונות לנושאים כאלה?

  12. מאת יוני:

    לא יודע אם זה מתאים ולא רוצה להתפרץ בלי קשר אבל…..חשבתי דמכיוון שזה ארוע לא מסחרי וכו'

    ערב פיתקית: דני הדר ונגה שליו + pits + ? = !!!!!חיות בבית פיתקית

    פראנציוז 14 פינת שניצלר ( הולכים על סלמה לכיוון הים ופונים ימינה בשניצלר עד המפגש המרגש עם פראנציוז )

  13. מאת איימי:

    לגבי הקרואוז:
    זה כה מעודד שדוריץ משתמש בשורה מתוך Angels of the silence (מקווה שאני לא טועה, זה מזיכרון). הרי אוגוסט-ריקוברינג הם בגדול אותו האלבום, אז אם זה יהיה עוד אחד לרצף זה יהיה נפלא.

    על כל פנים, אני מפללת לאלבום מעולה. הם חייבים לי (שמעתי את הארד קנדי מהתחלה ועד הסוף הרבה פעמים. ולא, לא מוצאים שם יותר מדי)

  14. הי הקישור למקבלוג לא עובד, ובשלוליה- גם שם אין כלום

  15. מאת גיאחה:

    תודה ליאור, אטפל בזה. :)

כתיבת תגובה