27 באפריל 2007

עונג שבת: דה סקסי בלוז

"גילינו שטרי בוזיו (המתופף האגדי של פרנק זאפה) צופה בהרבה יותר פורנו מאשר חשבנו שאפשרי בכלל, ושדייב לומברדו (המתופף של Slayer) לא עושה דבר חוץ מלקשקש עם אשתו בסלולרי כל היום, מה שנראה לנו מוזר בשביל אדם שמכר את נשמתו לשטן… הופתענו לגלות שג'לו ביאפרה (Dead Kennedys) לא קורא ספרים, מיינארד קינן מלהקת Tool נמצא כל כך עמוק בתוך הארון עד שהוא כבר מוצא שם מתנות לחג המולד, ומייק פאטון מכור למשחקי וידאו ושליחת הודעות טקסט בבלקבארי שלו. טרבור דאן (באס, Mr. Bungle) אוהב לדמיין שהוא נורבגי, ליף גארט בזבז את חייו על סמים, ודייב גרוהל (נירוונה, Foo Fighters) מנגן מוזיקת פופ מבחילה וכבר לא מתקשר אליי כמו פעם. וזה רק קצה המזלג"באז אוסבורן מהמלווינס סוגר חשבונות עם חברים לקראת ביקור הלהקה בארץ, הערב!

    כן, כן, נו, היא מישראל, טוב?

  1. אני לא מתכוון להרחיב יותר מדי על האלבום החדש והסלף-טייטלד של קרן אן [קנו!], מכמה סיבות: א. אני כותב עליו עכשיו ביקורת, ושומר את התחמושת. ב. היא זכתה לכתבת שער ב-"7 לילות" וזה נראה לי מופרז להרחיב עליה הרבה גם פה. ג. גמל גדול! – מה שאני כן יכול להגיד הוא שאני ממש, אבל ממש אוהב את האלבום הזה, והשיר הפותח שלו, "It's all a lie", מסמל יפה את מה שכל כך שובה את לבי הפעם, בניגוד לאלבומיה הקודמים: האור מעומעם. המתיקות הצרפתית הקלילה על הלשון הפכה למרירה, המלנכוליה, שתמיד ריחפה באלבומיה הקודמים, סוף סוף שקעה והתיישבה והיא נוכחת עיקרית ברוב השירים באלבום, בעיקר בעיבודים ובסאונד כבד ואפלולי יותר. זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שהייתי רוצה שאן תעשה עכשיו. וזה מה שהיא עושה. וזה נורא כיף כשאמנים עושים מה שקיווית שהם יעשו. זה בהחלט לא השיר הכי טוב באלבום, אגב. הוא דווקא אחד מהטובים פחות, אבל הוא סיפתח מעולה לרוח האלבום, והוא גם תואם את אווירת המלנכוליה הכללית סביב השבוע הנוכחי שלי. אה כן, שכחתי, היא ישראלית במקור (תכננתי שלא לכתוב את זה, אבל משטרת התקשורת הישראלית התדפקה על דלתי והראתה לי צו בית משפט שאוסר לכתוב על קרן אן בארץ בלי להזכיר את זה לפחות פעם אחת). [מפ3]
  2. דברים טובים קורים לאחרונה ב-iCast וב-heep.
    ב-iCast, אתר הפודקסטים הישראלי, אפשר להירשם כמנויי מייל ולקבל תזכורות על כל תכנית חדשה לבחירתכם. יש פודקסט לתכניות של יאיר יונה, אותן הוא מגדיר כ"הן תמיד ינועו במעגל הפסיכדליה-פולק-ג'אז-אינדי-אוונגרד". גם לקונכייה של פרנק [בלוג, עם עיצוב חדש!] יש שם מדור. כמעט כל התכניות של קול הקמפוס נמצאות שם להאזנה מתי שרוצים, ורדיו הר הצופים מעניקים גם שעתיים עם המלווינז (כולל ראיון!), והופעה מלאה של רות דולורס וייס בבית המוזיקה. כיף כיופאק!
    ב-heep, אתר הווידאו של סלקום, נכנסו חזק ומהר לענייני מוזיקה ישראלית, ועשו זאת נהדר בעיניי. השבוע אפשר למצוא שם עמודים לעמיר לב, רות דולורס וייס, אבי בללי ורועי ירקוני, איטליז, דון ויקטור, דה גירלז, תומר יוסף, ובקרוב – אליפות האייר גיטאר הישראלית! [עברית]
  3. קונים באמאזון? תשמחו לשמוע שהחנות פתחה אגף בשם Go Indie, בו היא מציעה 150 אלבומי "אינדי", במחיר מפתה של 9.99$ כל אחד. נייס! משתלם במיוחד אם אתם גרים בארה"ב או קנדה, והמשלוח יהיה לכם זול. יש שם גם דיסקים חדשים ומגניבים לאללה. [אנגלית]
  4. בולצמן הבלתי נלאה פותח בלוג חמישי (!) במקביל, ומסביר גם ש"לכאן אני זורק את כל הלינקים שעשויים להוות עניין למישהו ולא כדאי לזרוק לפח". אז עובד כללי הוא פח הזבל של הלינקים, ועוד מקום לנבור בו בחיפוש אחר מציאות אינטרנטיות כאלה ואחרות. [עברית]
  5. אני לא נוהג לעשות את זה, אבל הפעם אני באמת ממליץ לכם לקרוא את כתבת הסופשבוע שלי ב-Ynet. הנושא הוא, בגדול, איך לקנות מוזיקה בזול ועדיין להציל את התעשייה הגוועת הזו. דווקא קוראי העונג צריכים לקרוא את זה פחות, כי אני מעדיף להאמין שאתם, כמוני, קונים מוזיקה ביחס ישר לכמות המוזיקה שאתם מורידים. אם יש לכם עדיין הסתייגויות כאלה ואחרות מקניית מוזיקה, קפצו לקרוא. אולי אצליח לשנות את דעתכם במעט. [עברית]
  6. שי להב משתלח, ובצדק, בחריפות רבה יותר באדישות הקהל הישראלי: "אז תמשיכו, תמשיכו לשבת על הישבן הדשן שלכם, לצפות ב"כוכב נולד" ולקטר בסלון על תרבות הרייטינג האיומה ועל הרס התרבות המקורית. כי עד שלא תעשו מאמץ (גם כן מאמץ. לראות, בכרטיס אחד, את מיטב המוזיקאים הישראלים על אותה במה), שיירי התרבות האלה ילכו ויתפיידו לאטם". זאת בהקשרי מופע התרמה ל"סינדרום" הירושלמי שנקלע לחובות, שנערך ב"בארבי" (למה לא בירושלים?) והניב קהל זעום בלבד. גם אם מתעלמים מהעובדה שהפרסום סביב המופע היה זעום גם הוא, הטענה הזו תקפה בהרבה הקשרים אחרים, וחבל, כל כך חבל. [עברית]
  7. [תודה לעטר] זה לא אני. הונסט. [מייספייס]
  8. פיט טאונסנד, מ-The Who, משיק שירות רשת חדש להלחנת מוזיקה. בחיי, נו. [עברית]
  9. תוספת של הדקה ה-93: איך דויד פרץ מצא חליפת קברן ואת ההארה שבהופעה החיה. [עברית]
  10. בשבוע שעבר נערכה הופעת מחווה לדויד גרוסמן, ושלל אמנים, ביניהם דויד פרץ ורונה קינן, באו לשיר משיריו. כן, מסתבר שהוא כותב שירים. הנה ההופעה של רונָק בליווי יוני רכטר. נפלא כל כך! [היפ]
  11. זה נראה כמו ספר מעניין: "תמונות פולארויד מנוף המוזיקה העצמאית". באמריקה, כלומר. כמה חבל שאי אפשר להציץ פנימה. [אנגלית]
  12. יש לכם כישורי מיקסוס נסתרים וקצת זמן פנוי? הורידו ומקססו שירים של בלקן ביט בוקס, שמאפשרים להוריד את הערוצים הנפרדים משני שירים שלהם, ולהתעלל בהם כאוות נפשכם. [עברית, אנגלית]
  13. [תודה לרוזה הגולשת] פטריק וולף מספר לקוראי פיצ'פורק מה הוא שומע לאחרונה, וקצת אחריו עושה את זה גם לילי אלן. ו-ג-ם הקלקסונז. [אנגלית]
  14. ג'וני מאר, ההוא מהסמית'ס וגם ממודסט מאוס, הניח לרגע את הגיטרה בצד והלך לעצב נעליים, שהרווחים ממכירותיהן יעברו לצדקה. כפרה עליו! [אנגלית]
  15. [גנבתי מהמסמ"צ] קונאן או'בראיין אירח את ליב שרייבר לפרודיה מעולה על "סטודיו 60". הו ארון סורקין, זה יהיה סופך! [יוטיוב]
  16. [תודה לשירה] ששולחת לנו את בוב דילן שהולך ומצטייר, גרפית, מתוך מילות שיריו. באותו אתר אפשר למצוא גם את לנון, נוטוריוס ב.י.ג., ואפילו את ג'ורג' וו. בוש. [פלאשי! יא!]
  17. רפי ברבירו חזר מערב המחווה לשב"ק ס וקטע וידאו באמתחתו. לא חבל/מוזר שהתעלמו כמעט לחלוטין מהאלבום השלישי, והטוב ביותר, של השבק? הו, ניחא. [עברית]
  18. [תודה לשירה] מה הדבר הכי קשה שיכול לקרות לרחוב סומסום? משה אופניק ימות בקרב כנופיות? עוגיפלצת יסבול התקף לב מעודף כולסטרול? לא ולא. התשובה פשוטה הרבה יותר: מרטין סקורסזה יביים אותם. כך זה יכול היה להיראות. [דברים שזזים ואז לוחצים והם נעצרים]
  19. [תודה לעדי סברן] ששלחה אליי צלמת פולארוידים מהממת ואקסהביציוניסטית. לא לילדונים. [פליקר]
  20. "תודה לאל על טרנט רזנור" אומר המפיק האגדי בוב אזרין בתגובה למצב תעשיית המוזיקה היום. תודה לאל, הוא אומר, שיש אמן חזק ועצמאי מספיק שמצליח להשתמש בתעשייה לטובתו בלי להתפשר, ולא להיפך. איי-מן. [אנגלית]
  21. ואם זה לא מספיק, טרנט רזנור מבריק שוב באלבום החדש שלו, בהברקה אחת מני רבות: הדיסק משתנה בחום. מזתומרת? שהדיסק שחור, אבל אחרי שהוא מתחמם בסיבוב טוב במערכת שלכם, הוא משנה את צבעו לאיור מגניב. כה מגניב! [פליקר]
  22. רנן שלנו (מסיטימיול!) ראה כי טוב (וכי NIN), ונסחף בשצף העצומות – הוא פותח עצומה להבאת Porcupine Tree להופעות בארץ. הרי זה הגיוני, סטיבן כבר פה! [עברית]
  23. [תודה לאביטל] יצאתם מבית מלון, והתחשק לכם להשאיר אחריכם משהו שובבי? אל תשפכו שמפו במגירות, הנה רעיון הרבה יותר טוב: קיפולי מגבת חמודים במיוחד! אף חדרנית לא תשכח אתכם לעולם. [פיקסלים]
  24. תמיד חלמתם לזיין כוכבת פורנו? הנה ההזדמנות שלכם. ואפילו לא צריך יותר מדי בשביל לעשות את זה. ברכה גולשת מדווחת. [עברית]
  25. [תודה ליואב] ששלח אותי לעמוד הבית של ניקו, מוזיקאי (מאיפה?) שעושה מוזיקה מגניבה לגמרי, מהמעט שהספקתי לשמוע. הוא אמנם מקשקש קצת ממבו-ג'מבו ניו-אייג'י באגף ה"חזון" שלו, אבל המוזיקה, פופ יצירתי למדי, לא רעה בכלל, וזה כל מה שחשוב. [אנגלית]
  26. הכל התחיל כשאמרתי לחברתי אביטל שהיא חמודה כזוּ. משם השיחה התגלגלה לקאזו. כלי הנגינה התמוה ביותר בהיסטוריה (לצד הנבל פה עליו אני יודע לנגן) זכה, כך הסתבר לנו, בעמוד פליקר משובח ואיכותי אך חסר מבקרים כלל! אנו מפצירים בכם – הגיבו ועזרו להגדיל את תהילת הקאזו העולמית! בפליקר הזה אפשר למצוא גם כוכבים כמו קונאן אובראיין, ווירד אל, ואפילו קאזו מיוחד ומשעשע של וויזר. [פליקר]
  27. השבוע האחרון היה קשה במיוחד. למרות חג העצמאות המשמח וכל הבשרים הצלויים שהוא מביא, היה לי שבוע כבד, עצוב ומעיק. במקרים כאלה יש מעט אלבומים שבאמת מצליחים להרים מעט את רעלת העגמומיות ולפזר את העשן שסובב אותך בכל רגע של מלנכוליה. בדרך כלל הם לא עושים את זה בעזרת אופטימיות וחמידוּת קלילה, אלא דווקא "fighting fire with fire" – האלבומים שהכי מעודדים אותי במצבים קשים הם האלבומים העצובים בעצמם. Hate, אלבום השבוע שלנו והחמישי של The Delgados, לא מתרחק הרבה ממה שמרמז שמו: הוא מצייר פורטרט עגמומי של העולם שלנו בו שנאה, בדידות והחמצה הם היסודות עליהם מושתתת המציאות. זה כמובן לא לגמרי נכון, בטח לא עבור אופטימיסט מושבע כמוני שמאמין בלבו הטוב מנעוריו של האדם, והלחנים והעיבודים של הדלגדוס באלבום הזה מבהירים שלמרות הכל, גם הם לא מאמינים שהכל שחור. בנוסף לקונסטלציית הרוק הבסיסית שלהם, של גיטרה-בס-תופים, הדלגדוס מגבים את עצמם באלבום הזה בכלי נשיפה, כלי מיתר, מקהלה גדולה, והקלטת תופים מוגזמת, כלומר כזו שגורמת להם להישמע "שרופים", כאילו הוקלטו חזק מדי והם סובלים מדיסטורשן. השילוב הזה, של הרכב רוק בסיסי ובומבסטיות תזמורתית נפוחה וגדולה-מהחיים, עושה לי טוב בכל פעם שהשירים מתנפחים בבת אחת למימדי כדור פורח, כמו ב-"The light before we land" הפותח (קליפ לא רשמי), "All you need is hate", ו-"Coming in from the cold". תעמידו את זה מול העדינות היחסית של הווקאלס (אמה פולוק ואלון וודוורד מתחלפים בעמדת המיקרופון), ותקבלו מרקחת שבאמת קשה לעמוד בפניה. מצד אחד הטקסטים של האלבום מדכאים, חמוצים וחומצתיים בצורה כזו שהם מתחברים ישירות לחלק העצוב שבי; מצד שני המוזיקה כל כך מרוממת-נפש, גם כשהיא עצובה, כך שאי אפשר שלא להרגיש קלים יותר אחרי שהאלבום נגמר. ולו במעט. [דברים!]
  28. בהמשך לדלגדוס, סולנית הלהקה דאז, אמה פולוק, עומדת להוציא אלבום בכורה ב-4AD, ובדיילי גרואול יש שני שירים להאזנה. [מפ3]
  29. [תודה לסגול 59] שכהרגלו, מביא לנו חדשות היפ-הופ חמות כל כך, שהן חורכות את המקלדת: לראפר האלטרנטיבי האהוד סייג' פרנסיס יש אלבום חדש. חברת התקליטים שלו מציעה שיר מתוכו, "Civil Obedience", להורדה חינם. תהנו! [מפ3]
  30. לרגל מותו, 15 דברים שקורט וונגוט אמר טוב יותר מכל אחד אחר. [אנגלית]
  31. [תודה למוסה ג'י] אחרי שצחקנו כמו משוגעים מ-God Inc, קבלו את סדרת הרשת Mr. Deity, שתראה לכם איך באמת מקבלים החלטות בשמיים. אם לא הייתי צריך לסיים את העונג שבת, הייתי צופה עכשיו בכל הפרקים. יש דעה? בתגובות, בבקשה! [אנגלית]
  32. "יש אלבומים מסוימים, לפעמים אפילו אמנים, שלא ממש עוברים עד שמקשיבים להם באוזניות (ולא, לא הקשקושים הלבנבנים האלה, אלא אוזניות עם באס הגון-למחצה ואיכות סאונד כללית, בבקשה)". ג'ק הנבון מהרמונים מציע לכם לבחון מחדש כמה אלבומים בהאזנה באוזניות, ואני כל כך, אבל כל כך מסכים איתו. יש דברים שחייבים לשמוע באוזניות, ולמעשה, אני לא נוהג לשפוט אלבום סופית (במיוחד בביקורות אלבומים) עד שאני מאזין לו עד סופו באוזניות. אחת הדוגמאות שהוא נותן שם היא גם אחת הדוגמאות החביבות עליי, "The Pull" של המייקרופונז, שפותח את אלבומם האהוב עליי. ברמקולים זה פשוט נשמע כמו פתיחת גיטרה רגילה. אבל חכו שתקשיבו לזה באוזניות. [אנגלית]
  33. [תודה לשיר] שמפנקת בלינק לאוסף קליפים של פאנק ופוסט פאנק נשי מבוינגבוינג, כולל את "Cherry bomb" שאני כה אוהב, בביצוע של ג'ואן ג'ט המלכה. [אנגלית, יוטיובים]
  34. רק הזכרתי בשבוע שעבר את Twitter, ונמרוד והחבר'ה הטובים מ-FoxyTunes מיהרו לספר לי שהם השיקו את TwittyTunes, תוסף לתוסף, שמאפשר לפרסם בטוויטר את מה שאתם שומעים, תוך קליק אחד. איזה מלכים! [אנגלית]
  35. הרשימה השחורה של קלישאות בקליפים של רוק, כולל דוגמאות וידאו מחרידות לא פחות, ומתכון ליצירת הקליפ המושלם. תענוג, וחובה לכל חובב קליפים! [אנגלית]
  36. [תודה לש"ז] מסתבר שספיינל טאפ יתאחדו במופע-הענק Live Earth בקיץ הקרוב! ווהו! [אנגלית]
  37. בסטיילוס מראיינים את ביורק, ובבלוג הנחמד הזה יש מפ3ים לשני שירים ששרה ב-SNL. [אנגלית]
  38. תאמינו או לא, אבל בלוגרית מסוימת ואנוכי השתעשענו לפני כחצי שנה ברעיון לקנות את הדומיין emo.co.il. אני הצעתי להקים שם חנות אינטרנטית שמתמקדת במוזיקת אימו ומוצרים נלווים, כי הקהל לאימו הולך וגדל בארץ, ואין מי שמספק את הביקוש. בכל מקרה, ירדנו מזה כי שנינו לא אימואיסטים בדם. לעומת זאת, מישהו אחר קנה את הדומיין והקים שם את קהילת האימו של ישראל, שאפשר להניח בקלות שתהפוך לשוקקת ופופולרית במהרה. [עברית]
  39. מודסט מאוס הולכים בדרכי הדצמבריסטים, ומזמינים את מעריציהם למקסס קליפ כאוות נפשם, אחרי שיורידו קטעי וידאו של הלהקה על מסך ירוק. הזוכה יוכרז כקליפ הרשמי. ויש גם פרסים, כמובן. [אנגלית]
  40. הידד לתקלות Ad Sense של גוגל! האם אתם חווים אשכים, במקרה? [יפג באנגלית]
  41. סדרת רשת השבוע של ערן דינר: מי שמטפח גילטי פלז'ר ל"אפריקה" של טוטו יאהב את הסדרה הבאה. Yacht Rock [ויקי] עוקבת אחרי היחסים המסועפים בין כמה להקות סופט-רוק מהזן היותר חלקלק. הלהקות אמיתיות, הסיפורים, שמוצגים לפי כל קלישאה רוקיומנטרית ובאריזה אייטיזית משוחזרת כהלכה, מבוססים לפעמים על גרעין מציאותי. אבל בדרך כלל הם התפרעות חופשית, על חשבון אלה שתרמו לרוק כמה רגעי סליז מהמטלטלים שידעה האומה. כמו עלילות צ'אד ויידר בסופר שהובאו כאן בשבוע שעבר, גם הסדרה הזאת הופקה עבור Channel101 והופקו לה עשרה פרקים. תוכלו לראות אותה באתר הרשמי (קוויקטיים), או ביוטיוב (איכות לא משהו). [אנגלית]
  42. המשחק הממכר של השבוע: קו אחד. נראה אתכם. [פלאשי וואשי!]
  43. [תודה לפרנק] אחרי שמרטין וג'ייקוב מקלקסיקו תרמו את חצוצרותיהם ל-"Ocean of noise" המעולה מהאלבום החדש של ארקייד פייר, היה זה רק עניין של זמן עד שהם יעשו לשיר הזה קאבר בעצמם. [מפ3]
  44. רג'ינה ספקטור מנגנת בתכנית הטלוויזיה שהכי צריכה להיסגר כבר, לטרמן, את "On the radio", עם התסרוקת "יהודיה שגדלה בניו יורק" הכי גרועה שראיתי. [יוטיוב]
  45. ואיימי ויינהאוס עושה את "Rehab" אצל ג'יי לנו, כחלק מהסיבוב האמריקאי הנוכחי שלה. הולך לה שם מצוין, למרבה השמחה, והמכירות בהתאם. הידד לאיימי! רק אל תמותי לנו בגיל 27 עם כל הבלגנים שלך. [יוטיוב]
  46. אהובנו סטיבן קולבר מוביל בראש רשימת האנשים המשפיעים של מגזין טיים, שמתעדכנת לייב לפי הצבעותיכם. עד כמה שאני שמח עבורו, הרשימה הזו (בה מייקל ג'יי פוקס ממוקם מעל ביל גייטס, וציפי לבני מעל ג'ורג' בוש) די מופרכת. [אנגלית]
  47. [גנבתי מברכה] המושג Cock Rock פירושו רוק גברי ומצ'ואיסטי, כזה שמונע מהרצון הגברי הבסיסי לנפנף בזין או להאריך אותו מטאפורית באמצעות גיטרה חשמלית גדולה. הבלוגרים מ-YuppiePunk לקחו את המושג מילולית, ומציעים לכם גלריה נרחבת של רוקרים החושפים את פיניהם. NSFW, כמובן. [אנגלית]
  48. פרינס תמיד היה מלך בעיניי. אבל עכשיו, כשהוא משפיל את פריס הילטון, הוא מתקרב לדרגת אל. [אנגלית]
  49. בפלאגג, אתר ממוצא ישראלי כמדומני, שואלים שאלה מצוינת: למה רוקרים לא משתפים פעולה? במאמר יש כמה סיבות אפשריות, ואני אומר: שתפו פעולה, ביצ'ז! זה כיף וגם נעים, שבת אחים גם יחד וכל זה. אני עדיין מחכה ליותר רוקרים שחורים. ראפרים לבנים יש לנו מספיק. [אנגלית]
  50. [תודה לרוזה הגולשת] כן, ממרוקו! (זוכרים את "חשיש" של רדיוטריפ?) [נגן בדפדפן]
  51. פארודיה נהדרת של "הארץ" על… "הארץ". כיף לראות. [נגן בדפדפן]
  52. איך הייתה נראית העיר שלכם לו הייתה ננטשת עקב סכנת קרינה (נניח, כמו קפריקה סיטי)? ככה. כמו שנראית העיר פריפייט, הסמוכה לצ'רנוביל. [תמונות]
  53. [תודה לשגיא] כריס פ'אנק, איש הגיטרות של הדצמבריסטים, חונך פרויקט צד, ויש גם מה לשמוע. [אנגלית, מפ3]
  54. חנות המוזיקה הידועה-ביותר-לשמצה בשל הסנוביות המוזיקלית שלה (כן, יותר מהאוזן!), Other Music, פותחת סניף דיגיטלי מכוער בצורה מרשימה. מברוק. [אנגלית]
  55. [תודה לשיר] שלל רעיונות דביליים שהתקבלו כפטנטים, למרות הכל. [אנגלית]

  56. רובין הוד מגיע ל-Hood. תמונה מגניבה מכדי שאוותר עליה

  57. אייייייייזה מגניב: Final Fantasy, הלא הוא אוון פאלט שעושה פלאים בכלי מיתר וכינורות (גם אצל ארקייד פייר וגם לבד), וההיפ-הופר Cadence Weapon נפגשים לסשן של שישה שירים, כולל סימפול של אנדרו בירד! פאקינג איי! [אנגלית, מפ3]
  58. [תודה לג'ים] שכותב: כמה היית מוכן לשלם תמורת הגיטרה של רוברט ג'ונסון? ואני מתכוון לגיטרה שלו, לא לגיטרה בדגם הזה. יש אתר הזוי ביותר שטוען שהם מצאו את הגיטרה ומוכרים אותה תמורת… ששה מיליון דולר! יש להם 'הוכחות' מגוחכות ביותר באתר אבל היי, שווה לבדוק, אולי יום אחד יתברר שזה נכון". הונאה מחוכמת, או הדבר האמיתי? [אנגלית]
  59. הארנבים הזריזים בעולם מועכים גם את שודדי הקריביים (הראשון והשני!) ל-30 שניות ארנביות במיוחד. איך העולם שלנו היה נראה בלעדיהם, איך? [פלאשי]
  60. [גנבתי מהקולקטיב] אלן מור בסקירה רדיקלית למדי של ההיסטוריה ההווה והעתיד של הפורנוגרפיה. [אנגלית]
  61. לא, בבקשה לא! אל תנגנו ביחד את Smoke on the water, 2,000 גיטריסטים! לא!!! [אנגלית]
  62. [תודה לרוזה הגולשת] שטוענת ששמתי את זה פעם בעונג, אבל בחיי שאני לא זוכר שנתקלתי ב-Babycakes הוא קומיקס על פי ניל גיימן, שניתן לקרוא ברשת. כיף! [אנגלית]
  63. ואם התחלנו בשיר עגמומי כדי לסיים את השבוע העגמומי הזה, נסיים בשיר אופטימי כדי שהשבוע הקרוב יהיה נפלא ומחויך. לפני שבועיים בערך קיבלתי סמס בהול מידידתי דנה "תדליק 88 מהר!" – אצתי והדלקתי, ונתקלתי בקאבר יפהפה ל-"In the aeroplane over the sea" של ניוטרל מילק הוטל. זו הייתה השעה של בועז כהן, אז סימסתי אליו בעצמי בבהילות, והוא סיפר לי שמדובר בלהקת Matt Pond PA שתמיד שמעתי את שמה ואף פעם לא ממש אותה, ושהביצוע הזה סוגר את ה-EP היפהפה שלהם Winter Songs, לו אני מאזין עכשיו בלב הולך ומחלים. ובאחד הלילות בתחילת השבוע הקשה והכואב הזה, בו חבר יקר איבד את אמו, החברה שלי ערסלה את ראשי בחיקה וציטטה מהשיר הזה בדיוק. יום אחד כולנו נמות, ויפזרו את אפרנו מהאווירון שטס מעל הים. אבל עכשיו אנחנו צעירים, אז בואו נלך לשכב בשמש ולספור כל דבר יפהפה שייקרה בדרכנו. אמן, ושיהיה סוף שבוע נהדר. [מפ3]

שבת שבוגי, חבר'ה, ולסיום, אתגר למגיבים כדי שהשבוע הקרוב יהיה שמח במיוחד: שלושה דברים משמחים שקרו לכם היום!

60 תגובות על “עונג שבת: דה סקסי בלוז”

  1. דואל הגיב:

    התעוררתי בבוקר.
    יצאתי מוקדם מהעבודה.
    הגעתי הביתה לבית ריק.
    ואחד בונוס – העונג כבר יצא לאוויר כשפתחתי את המחשב!
    והיום עוד צעיר

  2. שגיא נאור הגיב:

    מילא שאתה לא קורא ו/או שם לב לפרטים בבלוג שלי, אבל אצל בועז?!
    בפוסט הזה – http://www.notes.co.il/boaz/31112.asp – אפשר ללמוד על מאט פונד, החמישייה שלו והאלבום המשובח הזה, ולא להטריד את בועז בזוטות אובר אס.אמ.אס

  3. נוי הגיב:

    1. חברה שלי קיבלה חופשה של שבוע ויצא לי באמת להכיר אותה .
    2. הבנתי שאני צריך שינוי בהרגלי הכושר שלי .
    3. אכלתי כמויות עצומות של שוקולד מריר

  4. סטיבי הגיב:

    היה יום זוועה.

    עם זאת,
    1. עונג חדש.
    2. פוסט חדש ומרגש במיוחד אצל דויד פרץ.
    3. branded to kill בפוסט חדש ב-http://20minutesofjunk.wordpress.com.

    (דואל, להתעורר בבוקר זה טוב? באופן כללי, או היום במיוחד? אתה סתם בחור שמח לבב? או בקריאה מורבידית, התכוונת ללקום בכלל?)

  5. דואל הגיב:

    סטיבי,
    אם כבר לרדת לפרטים – אז התעוררתי בצהריים (שזה בוקר בימים שאין לימודים).
    אבל אני דווקא אוהב לקום מוקדם.
    בכל אופן – הכוונה הייתה לזה שהתעוררתי באופן כללי, יהיה מאוד מאכזב למות בלי להספיק לעשות את כל מה שאני מתכנן.
    (מצד שני, אם היית תופסת אותי ביום אחר, בהחלט ייתכן שעצם הקימה שלי הייתה נחשבת כטעות הגדולה של היום)

  6. סטיבי הגיב:

    (פשוט לי היה בוקר מסויט. פשוטו כמשמעו, בין 6 ל-9)

    הנה עוד משהו משמח (חוץ מהטעות הנובעת מבורות/חוסר אכפתיות/חוסר תשומת לב, ותוקנה ע"י המגיבים):
    http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/573/262.html

  7. לירונטי הגיב:

    היי ! הו ! מה אתה מוריד לי את לטרמן בכזאת קלות.גם בזקנתו הוא עדיין יותר טוב מכמה צעירים שאני מכיר.
    דיוויד שולת!1

  8. אביטל הגיב:

    1. אכלתי עוגת שוקולד (אף כי קנויה).
    2. מישהו השתמש בביטוי "דברי מתיקה מילוליים" באוזניי. זה היה חמוד ומשמח.
    3. הוזכרתי בעונג.

  9. בנימין הגיב:

    כמה שמחתי לראות את אוליב באייטם 19. לכן אני מאוד רוצה להכניס תיקון חשוב – זוהי לא צלמת אחת שמצלמת את הכל, אלא זוג צלמות יוצאות מן הכלל – רוז ואוליב (Rose & Olive), שמצלמות בעיקר אחת את השניה (הן גרות יחד) ובחורות רבות אחרות. אני עוקב אחריהן באדיקות כבר זמן רב (ואני לא קורא-העונג היחיד), והן יוצרות לטעמי את האומנות הטובה ביותר ברשת. בשקט בשקט אגלה שהן מנהלות בלוג עוד יותר טוב, אם כי בתשלום. למי שיש גישת פרמיום לאתר Nerve, מוזמן לגלות: http://www.nerve.com/nerveblog/roseoliveblog.aspx?blogid=118

  10. אביב הגיב:

    שלושה באותו יום??
    דווקא יש לי אחד ממש טוב שאני אפרק לשלושה חלקים… ובעצם אפילו לארבעה
    (אני רק מקווה שזה יעלה יותר חיוכים מאשר הבעות גועל ציניות):
    1. כשהיום התחיל (בחצות) הייתי בעיצומו של דייט ראשון עם בחורה מקסימה מירושליים (ולא סתם השתמשתי במילה שהשורש שלה הוא קסם)
    2. בזמן שהיינו בפאב הספקתי לשכוח שאנחנו בירושליים, אז כשיצאנו היה לי ממש כיף לגלות את זה שוב
    3. הסתובבנו בעיר העתיקה והתיישבנו בגן הפעמונים מול הנוף הירושלמי (אין כמו י-ם בלילות)
    4. נשיקה ראשונה

    (גיאחה, אני לא באמת מכיר אותך אבל ממך אני מצפה לחיוך)

  11. גיאחה הגיב:

    אביב – צדקת לגמרי 🙂 חייכתי חיוך גדול למקרא ארבעת הדברים הטובים שקרו לך היום. בהצלחה עם המקסימה!

    בנימין – תודה על התיקון וההעשרה, תהיתי באמת בשלב מסוים אם זו יותר מבחורה אחת. סחטיקה על ההתמצאות!

    לירון – ברצינות? לטרמן? אי אפשר להתווכח על תרומתו ההיסטורית לפורמט הלייט נייט, אבל אני חושב שכיום הוא מבייש את נעוריו, עם בדיחות כל כך לעוסות ומשומשות, שאסף הראל נראה לידו כמו מינימום קונאן אובראיין.

    שגיא – אתה צודק ואני אכן נבוש ומשפיל את עיניי במבוכה! לא הייתי צרכן בלוגים ראוי לשמו לאחרונה. פדיחה. להגנתי אני יכול לומר שה-Flock שלי קרס וכל מנויי הרסס שלי נמחקו משם.

  12. סיגל הגיב:

    שיר הסיום מענג במיוחד!

  13. איימס הגיב:

    1. הגשתי רשמית את מכתב ההתפטרות שלי (שתכנס לתוקף ב10/5, במיוחד לכבוד האירוויזיון!!)
    2. נעלתי את הנעליים הסופר-יקרות-לא-נוחות-אך-יפות שלי לראשונה.
    3. עוגת שוקולד שכבות הכי תעשייתית אך נהדרת.

    שבת שלום ושבוגי.

  14. June הגיב:

    שלושה דברים? טוב, ננסה…

    1. יום שישי היום, אז לא הייתי בצבא, שזה תמיד דבר משמח.
    2. קמתי בבוקר והרגשתי הרבה יותר טוב ממה שהרגשתי כשהלכתי לישון. (פיזית, כלומר.)
    3. אמא הכינה עוגת שוקולד.

  15. יעל המקורית הגיב:

    1. ארוחת בוקר מאוחרת בדמות ליקר קפוצ'ינו עם חלב אצל חברה.
    2. חול נעים בים שאפשר להתחפר בו עם כפות הרגליים, ומין לא-בדיוק-שקיעה פוסט פיקניק שבה השמש פשוט מחווירה למין לבן מטושטש על רקע שמיים אפורים וים כסוף, עד שלרגע זה נראה כמו חוף קסום בכמעט סתיו אירופאי נעים ולא מי שפד"ן בואך חום יולי אוגוסט.
    3. להצליח להגיע מהים אל אייסברג הסמוכה בלי אף טיפת גרגר חול מציק על הרגליים, מאחורי האוזניים וכו'! (מסתבר שכולן התחבאו בתיק, ונשרו מיד כשהנחתי אותו על שולחן האוכל בבית. גררר)
    4. המון המון גלידה.
    5. לגלות שבטעות נשאר בצד בקבוק שלם של לימונדה קרה ומשיבת נפש שהכנתי ושכחתי להביא לבאי הפיקניק, מה שמבטיח התחלה קרירה לבוקר למחרת, עם העיתון והגרנולה על הערסל בחצר.

    וזה השיר הכי אהוב עליי מהאלבום של ניוטרל מילק הוטל.
    כתבתי פעם על יום כזה שהתחיל בג'אז וברכבות מעצבנות ונגמר בו:
    http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1722-288-18841113,00.html

  16. אלעד הגיב:

    כככןןןן ממרוקו! לא ציפיתי לכזה התקף נוסטלגיה פלוס פלשבקים חזרה לגיל 10. רק עכשיו נזכרתי שאז היה לי הקראש הראשון על מישהי מהטלוויזיה…(זו עם החלוק הכחול שנותנת בסולו) גדול.

  17. לירונטי הגיב:

    אסף הראל וקונאן אובריאן במשפט אחד ? ועוד כל כך קרובים אחד לשני?מה השלב הבא להזכיר את ג'ון סטיוארט ואת "מה קשור" יחד ? בן אדם אתה הולך ישר לגיהנום בלי לעבור אפילו את האודישנים (אצל השופטת מרגול…אם אתה מתעקש לדעת).
    זה נכון שלטרמן נראה מיושן אבל עדיין יש לו את ההברקות שלו,לפחות כמה פעמים בשבוע, ואת ההגשה הכי הזויה בביזנס.

  18. דואל הגיב:

    האם שוקולד, או לכל הפחות עוגת שוקולד הוא המתכון לאושר?
    לפי התגובות כאן, כנראה שכן…
    אני בכלל בעניין של חלבה!

  19. גיאחה הגיב:

    איש זר ומוזר אתה, דואל ידידי. חלבה זה סבבה, אבל להשוות אותה לשוקולד? הרי זה, זה, זה כמו להשוות את אסף הראל לקונאן אובראיין! 🙂

    לירון – עד כדי כך זה מופרך, לטרמן כמנחה לייט נייט במצבו הנוכחי, עד כדי כך שאין ברירה אלא להשוות אותו לאסף הראל. אתה מבין את גודל המצוקה?

  20. Shira-K הגיב:

    קראתי היום את הכתבה הזאת של שי להב במקרה.
    והסכמתי באופן כללי, אבל לא אהבתי את האופן שבה הוא עשה את זה. אני לא אוהבת שמטיפים לי להרגיש בצורה זו או אחרת. 'צאי מהאדישות'. אם איכפת לי ממשהו איכפת לי ממשהו, ואם לא – לא.

  21. גיאחה הגיב:

    שירה – אני מסכים איתך בעיקרון, גם אני לא אוהב שמטיפים לי.
    אבל הרבה פעמים אנחנו אדישים למשהו לא בגלל שבדקנו וחשבנו עליו והבנו שהוא לא מזיז לנו, אלא פשוט מסוג של בורות. אני למשל אדיש לשי נובלמן כי האזנתי לו והוא לא עניין אותי כלל, וגם אדיש ל"נולד לרקוד" פשוט כי לא צפיתי בזה מעולם. יש הבדל. יכול להיות שאם אתחיל לקרוא על מצוקת מעמד הפועלים האמריקני זה יהיה ממש בנפשי, אבל כרגע אני אדיש לזה. אולי אם מישהו יטיף לי אתרגז עליו ואגיד לו ללכת לחפש, אבל אולי זה דווקא יפתח אצלי משהו.

    מה שאני מנסה לומר הוא – נכון, הטפה זה מעצבן. אבל אני כן חושב שניעור של "צאו מהאדישות" הוא נחוץ מדי פעם.

  22. Shira-K הגיב:

    כן, אני מסכימה עם הנושא באופן כללי, כאמור. הכותב פשוט קצת יצר אצלי אנטגוניזם כשקראתי את זה בצהריים.
    נו, גם זה יעבור.

  23. אריק בר הגיב:

    שלושה דברים משמחים שקרו ביום חמישי:
    לא נסעתי לת"א מטעם העבודה
    הקלטתי סקיצה לשיר חדש
    הלכתי לקנות סגריות ופגשתי מישהי

    וחוץ מזה, אחלה עונג (:

  24. אביב הגיב:

    אני מצטער שאני מעלה את זה שוב (והפעם אני מצפה ליותר הבעות גועל ציניות מקודם), אבל הגעתי למסקנה שאני crushed (יש לזה מילה בעברית?), ואני רוצה שמישהו ישיר לי באוזן מילים שאומרות לי בדיוק איך אני מרגיש (טוב, לא חייב בדיוק),
    ככה אני אוכל לשמוח עם עוד מישהו כמו ילדה בת 12, אבל בלי שאף אחד יחשוב שאני מפגר כמו ילדה בת 12…

    או בקיצור, מישהו יכול להמליץ על מוזיקה כיפית של התחלות חדשות?

  25. AP הגיב:

    לא ברורה לי הכתבה של שי להב. ברמה הפרקטית, מה בדיוק הוא מצפה ממני? איך אני אמור להיות "לא אדיש" כלפי מוזיקה שאני, מה לעשות, אדיש לחלוטין כלפיה? הוא רוצה שאני אתחיל ללכת להופעות של אמנים שלא עושים לי שום דבר (כמו האמנים בהופעה המדוברת) בשביל הפילנתרופיה? מתוך רחמים?
    אם "מיטב המוזיקאים" הישראלים לא מסוגלים לגרד 200 איש בהופעה משותפת, אם כך נראית "יצירה ותרבות מקורית"- אולי הגיע הזמן שהם יחליפו מקצוע. כי זה הקהל הישראלי וזה טעמו. אלה העובדות. אתה רוצה שעוד אנשים יקנו את הדיסקים ויגיעו להופעות שלך? תתמסחר. תשנה את המוזיקה שלך. תתאים את עצמך לטעם המרכזי. אתה לא רוצה? כל הכבוד (בלי ציניות). תמשיך ככה, אולי תצברו קהל נאמן, אולי תסתדרו בסוף. ואולי לא. זה הימור. אבל אל תפנה ללב ולרחמים של הקהל. זה לא מצחיק ב"ארץ נהדרת", ובטח שלא כאן.
    (וכל זה בלי לציין את הפאתוס של המאמר. "ויתרתם על המדינה"… לא נסחף בכלל).

  26. היום (עוד) לא קרה משהו ממש ממש טוב, אז בינתיים אין.

    מיסטר AP צודק,
    אם זה פשוט לא עושה לך את זה (והיה וניסית), וזהו, מה לעשות, קאפוט.
    המדינה קטנטנה ולה כמות זעומה יחסית של בני אדם… מיעוט הקהל לחלוטין מתקבל על הדעת.
    אם כבר, אפשר לומר ש"יש יותר מדי להקות בשביל מקום כל כך קטן" – שזה די מגניב בעצם, כולם באמת עושים ולא רק מתכניים לעשות.

    מרגיז שאין כאן די קליפים יצירתיים וחבל. אני מכירה הרבה במאי קליפים שיכולים לעשות יותר (לוקחים את הזמן באיזי), לא יודעת, אולי פשוט לא בא להם.

  27. אני רוצה לערוך את ההודעה הקודמת, אבל שיט, היא כבר חקוקה לעד.

    "מתכניים" הוא למעשה "מתכננים".

    ו"הרבה" זה למעשה "כמה".

  28. pez הגיב:

    אני לא מסכימה עם שי להב. לדעתי הבעיה העיקרית נעוצה בחוסר יח"צ מספיק לאירוע. כסטודנטית שגרה בי-ם כבר שלוש שנים וחצי אני מכירה את הסינדרום ומעריכה מאוד את המקום הזה. על קיומו של מופע ההתרמה שמעתי במקרה מידיד רק ביום המופע. לא ראיתי אף מודעה או פלאייר בשום מקום באוני', למרות שרבים מבאי המקום הם סטודנטים (וכץ מאוד תומך בכך, עם ההנחות הגדולות שהוא מציע לסטודנטים בכניסה). גם בהתראה קצרה אפשר לשלוח מתנדבים לתלות מודעות ולחלק פליירים מאולתרים ברחבי העיר (אני הייתי מוכנה לכך בשמחה). אחרי גיגול קצר מצאתי את המידע הנדרש על ההופעה והתאכזבתי כשגיליתי שהמופע לא ייערך בי-ם, היכן שיש אנשים רבים שאוהבים ומכירים את הסינדרום. לנסוע לת"א באמצע השבוע, בלי רכב או תחבורה ציבורית נוחה (שלושה אוטובוסים לכל כיוון או שצריך לחפש טרמפ), כשצריך לקום למחרת לעבודה בשבע בבוקר? מצטערת, אבל יש גבול. אני מקווה שהסינדרום יצליח לשרוד. את התמיכה האישית שלי אביע בכך שאמשיך להגיע למקום, כל עוד ימשיך להתקיים.

  29. pez הגיב:

    ושלושה דברים טובים שקרו לי ב-24 השעות האחרונות:

    1. סיבוב קניות פורה ביד שניה החביבה עלי ברעננה, קרוב לבית של ההורים (בפסאז' / מגרש חניה שמול דפוס החלוץ, מחירים מגוחכים וכל ההכנסות לצדקה).

    2. תותים עם קצפת.

    3. שני פרקים רצופים של אוורווד ביס סטארז (התחברתי עכשיו ליס וזו פעם ראשונה שאני רואה את עונה 3).

    וכמובן עונג שבת.. שיהיה שבוע טוב לכולנו!

  30. מואב הגיב:

    מה יש לכולם עם עוגות שוקולד ? אני מפספס משהו ? רק לי יש העדפה מתקנת למלוח ?
    גיאחה, עד כמה שאני מכבד אותך, ויש כיבוד, פרינס המלך ? (!!!) עוד לא ראית את קווין סמית' אונס אותו בדוקומנטרי? הבן אדם משוגע עם בונים…

    בכל מקרה :
    1) פגשתי בחור עם אותו שם כמו שלי (וזה קשההה) .
    2) השותף ההומו פגש מישהו חדש והפסיק להציק לי .
    3) אני מתקבל לפיסיקה בת"א . (נשמע כמו דבר רע אבל הכל בפרספקטיבה )

    לא באותו יום אני מודה אבל ביומיים האחרונים וזה התקדמות …

    אוי וגם התאהבתי ברות דולורס וויס. הקול שלה מהפנט אותי …
    אני כבר לא יכול לחכות לשבוע הבא !

  31. גלעד הגיב:

    כאוהד ותיק של הסינדרום, אבל לא גר כרגע בירולים אני רק יכול לטעון שפשוט לא פירסמו את המופע בבארבי, אני שמעתי עליו רק כשהוא כבר התקיים ולא דקה לפני כן. אי אפשר להאשים קהל שלא בא להופעה שהוא לא יודע עליה, צריך לפרסם, ובזמן

  32. מאייקי הגיב:

    אביב- אני באותו מצב! היה לי אתמול דייט ראשון קסום והמשך שלו היום, וזה כל כך לא רגיל שאני עדיין לא לגמרי מאמינה שזה אמיתי. אני מקשיבה לthe life pursuit (הדיסק האחרון של בל וסבסטיאן) ולמיקס שמח שעשיתי לחברה לפני כמה חודשים, וזה משמח אותי ומקפיץ אותי. מומלץ בחום, ובהצלחה רבה לך ולבחורינה:)

  33. מאייקי הגיב:

    אה, ושלושה דברים משמחים היום:
    1. התעוררתי חושבת על הבחור החדש ועשר דקות אחר כך הוא שלח לי אסמס.
    2. קינוח מעולה במסעדה, ודווקא לא עוגת שוקולד (קרם לימון עם קראנצ'ים ושוקולד לבן… טוב אולי כן שוקולד).
    3. הפרחים החדשים בחדר שלי (לא מהבחור. סתם פרחים:)

    שיהיה שבוע נפלא ומשמח!

  34. נמרוד הגיב:

    1) קמתי בבוקר והכנתי פנקייקים לאשתי וליורש העצר
    2) הלכנו למוזיאון תל-אביב וראינו תערוכה של מיניאטורות
    3) הוא ישן כבר משלוש וחצי, מה שנותן לי כמה שעות של עונג שבת (נו פאן אינטנדד)

  35. אוהד הגיב:

    שלושה דברים משמחים?
    באו לבקר אותי חברים.
    הכנתי קרפים עם גבינת ברי. (יאם)
    וכמובן העונג.

    תהיה חזק גיאחה. החיים ממשיכים.

  36. עמיר הגיב:

    כשאתה כותב על קרן-אן, אתה לא יכול לכתוב "אן" כאילו זה השםמשפחה שלה (כמו לדוגמה במשפט "זה מה שהייתי רוצה שאן תעשה אצלך") .
    קרן אן זה שמה הפרטי.
    זיידל זה שם משפחתה.

  37. גיאחה הגיב:

    עמיר – יש משהו בדבריך לגבי אן. כלומר, זיידל. פשוט, אני לא רגיל לקרוא לה זיידל, אני כל הזמן שוכח שיש שם את הזיידל הזה בסוף. מעכשיו אכנה אותה קרנַן, כמו רונַק(ינן).

    מאייקי – ווהו! נראה שזה סופ"ש של דייטים ראשונים משובחים לקוראי העונג! תענוגות וחיוכים, בהצלחה עם הבחור!

    מאריה – מסכים איתך בעניין הקליפים. יש הרבה מאוד במאים מוכשרים בארץ ואפילו סתם סטודנטים לקולנוע עם ראש מספיק יצירתי. הבעיה היא, אני מניח, תקציבים וכאלה.

    אביב – אתה בעצם מחפש מוזיקה שמחה וכייפית? רוצה למקד טיפה יותר את הבקשה? אני בטוח שיהיו לי כמה המלצות נאות אם רק אבין מה אתה מחפש.

    מואב – אין לי רבע מושג על פרינס כאדם, אבל כאמן הוא בהחלט מלך. ואני איתך בעניין רות דולורס. היא לא תיאמן כי תסופר.

  38. נעה הגיב:

    לצערי היום עדיין לא קרה לי שום דבר טוב מדי (חוץ מהקאבר המדהים לin the aeroplane… עשה לי את היום! תודה!) אבל אתמול-
    פגשתי ידיד שמאוד התגעגעתי אליו
    סיימתי לקרוא ספר מעולה thank you for smoking – על הדובר של תעשיית הטבק בארה"ב, ספר משעשע ושנון, קצת כמו פרק פארודי של הבית הלבן
    וישנתי מלא!

    חוצמזה, הכתבה של שי להב ממש עיצבנה אותי. כי הקהל שהגיע לבארבי לא משקף את האנשים שממלאים את הסינדרום בהופעות של גבע אלון, ערן צור, רם אוריון, הדרב לוין ארדי, תמר אייזנמן (שתחזור כבר להופיע!) ועוד. אני במקרה שמעתי על העניין כמה ימים לפני, אבל הליין אפ, ביחד עם העובדה שזה היה תל-אביב, לא משכו אותי.

  39. שמור במערכת הגיב:

    בקשר לאייטם 56 (או לתמונה שלפניו ליתר דיוק) האם זאת רק אני או שאוון פלט נראה כמו הראל סקעת?! (אימאל'ה) עוד בקשר לאותו אייטם,השירים היו קוליים לגמרי!
    ושיר הסיום נחמד אבל בשום אופן לא מתעלה על המקור!
    אהה, שלושה דברים טובים?
    אממממ…..
    1)העונג היה מצויין!
    2)העונג היה ממש מצוין!!(מצטערת, אין לי רעיונות…)
    3)אכלתי היום מלון
    וזהו היום היה קצת משעמם…

  40. אביב הגיב:

    קצת קשה לי במיקוד של טעם באופן כללי ושל מוזיקה בפרט…

    אני כן יכול לומר לך ששיר הסיום ממש התאים לי למצברוח ושאני מתפתה לשמוע בפעם השלישית הסופ"ש את wincing the night away של השינים (ואני כעיקרון לא מרשה לעצמי לטחון שירים שאני ממש אוהב – יש לי טראומה מגלגלצ)

    אני מקווה שזה מספיק, ואם לא אז גם עם השינים יהיה כיף…:)

    מאייקי – תודה רבה! אני אבדוק את האלבום ואדווח.. בהצלחה גם לך ולבחור הלא יאמן…:)

  41. אביב הגיב:

    סליחה, יצא לי פעמיים כי ניסיתי לתקן (אבל מאוחר מדי) את ה-א' של ה"בחוא"…:/

  42. גיאחה הגיב:

    אביב – תיקנתי ומחקתי את המיותר 🙂

  43. מאייקי הגיב:

    וואו! השינז!! איך לא חשבתי על זה?… אביב, אתה נהדר. זה ב-די-יוק מתאים לי למצברוח… חבל שעוד לא רכשתי לי את החדש אז "אאלץ" (כל כך המילה הלא-מתאימה פה) לשמוע את chutes too narrow. ולהנות ממנו כמו תמיד:)
    וגם- אני לא יודעת אם זה ידבר אליך- אני נהנית נורא ביומיים האחרונים מאולדיז כייפיים כמו הביטלס המוקדמים, אלביס ופרנק סינטרה… בעיקר hard day's night. זה ממכר באופן לא צפוי…

  44. כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי הגיב:

    לא ידעתי ש"תודה שעישנתם" הוא גם ספר. ראיתי את הסרט ונהניתי מכל רגע, מומלץ, נעה וכולם.

  45. כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי הגיב:

    שכחתי להוסיף – לחובבי אוריון\גברון\פישופון\אלפרון (אלפר מהעיתון, לא מה שחשבתם) – חדשות טובות מהפליקר של רם אוריון:
    http://www.flickr.com/photos/18179232@N00/

  46. שירה הגיב:

    קראתי את העונג בשני חלקים בסופ"ש ועכשיו, אז אני מחלקת את הדברים הטובים לפי אותם ימים:

    1. (נגנב מתגובתה של אביטל) הזכירו אותי (פעמיים!) (שבוע שני ברצף!) בעונג.
    2. (נגנב משלל תגובות רומנטיות אחרות) היה לי סופ"ש רומנטי עם בן זוגי שיחיה. אפילו עשינו (פעם ראשונה) את המעשה הבורגני מכולם: שכרנו צימר!!! זה נשמע נורא אבל זה היה מופלא. חבל שאנחנו לא באמת בורגנים ויכולים להרשות לעצמנו לעשות את זה יותר. מומלץ בחום.
    3. קיבלתי בדואר דיסק מדהים מחבר מאיטליה! יש!

    ועכשיו לדברים רציניים יותר: אמא שלי ממרוקו. כבר ראיתי את הקליפ הזה, שלא ברור אם הוא יותר מופרך, מצמרר, או פשוט מעולה. יש לי כמה תמיהות ושאלות חשובות:

    אחרי הסולו הראשון של הילדה הרצינית עם הפוני האוורירי יש חבורת בנות שרות. האם הבחורה השמאלית ביותר אינה דניאלה פיק?!?! (יש לה אח"כ סולו בדקה 2:20)
    ומיד אחר כך מופיעה הפוני האוורירי שוב, בלווית – לא אחרת מאשר רונה לי?!?! (שיש לה סולו נענועים ב- 2:34)
    ואת זה ראיתי רק עכשיו: בדקה 3:40 מפציעה בסולו מישהי שדומה למירי מסיקה, אבל זה לא לגמרי בטוח. 🙂

    האם אני הוזה? האם החגורות הגבוהות והספריי לשיער הסיחו את דעתי עד כי לא זיהיתי נכונה? ואיזה מלך קוטנר!?

    אשמח לתשובות, רעיונות ותגובות.
    🙂

  47. אלעד הגיב:

    שירה!
    חשבתי שאני היחיד שנגנב לחלוטין מחתיכת הקאלט הנוסטלגית.
    בנוגע דניאלה פיק-אחרי בהייה ממושכת בדקה 2:20 אני חייב לומר שבהחלט יש דימיון, אבל בחישוב מהיר היא הייתה אז בערך בת 10, כשבקליפ הן לפחות בנות 16-17?
    כנ"ל לגבי רונה-לי למרות שלא הגעתי כאן למסקנה חד משמעית בנוגע אם זו היא או לא, אני נוטה יותר לחשוב שגם זו מאד דומה, אבל שוב,ענין הגיל….
    מירי מסיקה! לעזאזל זו היא! כל הכבוד….
    בטוח יש שם עוד פרצופים מוכרים אם מתמקדים, כמו תמונת תלת מימד מתחילת שנות ה-90..

  48. שירה הגיב:

    "כמו תמונת תלת מימד מתחילת שנות ה-90"

    מעולהההה
    🙂

    לדעתי רוב הבנות כאן בנות 14 (מה שאיפור ופן יכולים לעשות זה משהו!)
    אבל עדיין זה די מבוגר יחסית לבנות בשנות העשרים שלהן היום..

    אולי אחיות גדולות?!

    זו אכן תעלומה, בדומה ל:
    מי בכלל המציא את התמונות התלת מימדיות האלה ולאן הן נעלמו?!
    (לא שיש לי תלונות- זה היה טרנד שחבל שהוא התחיל (אפילו שמצאתי שיטה לראות את זה נורא מהר ודי נהנתי להיות כמעט היחידה שרואה את זה))

    נו מילא, יש דברים שלא נועדנו לגלות בעולם:)

  49. אלעד הגיב:

    אני מעולם, אבל מעולם לא הצלחתי לראות שם משהו…תיסכול שמלווה אותי עד היום 🙂
    זה נעלם יחד עם הג'ינס עם הגזרה הגבוהה כ"כ שגם בקליפ רואים אותו מככב, והתספורות המנופחות האלו…מה לעזאזל חשבו אז?
    זו שאמרת שדומה לדניאלה פיק-עליה היה לי את הקראש הראשון שלי! והכי מצחיק שעד היום לא זכרתי את זה,זה פשוט צץ ממעמקי המגירות ברגע שראיתי את הקליפ פה. היום זה לא כל כך מובן לי למה אבל את יודעת, ילד בן 10……

  50. אלעד הגיב:

    והנה המילים, כדי שנוכל כולנו (רק שנינו בעצם אולי?) לשיר בקול
    "ואני עונה לה מאמא אנא תנ' חאבאק
    אנא תנ' חאבאק"!!!
    http://allsongs.co.il/index.php?sType=1&sStr=%E0%EE%E0+%F9%EC%E9&prdID=75200&prdTitle=%E0%EE%E0+%F9%EC%E9+%EE%EE%F8%E5%F7%E5

  51. שירה הגיב:

    הטריק הוא כזה:

    אתה מכיר את החצי-פזילה המשונה שעושים על מנת להפוך שתי אצבעות לשתי אצבעות שביניהן נקניקיה? (אהמ.. המשפט הזה נשמע ממש מוזר אם לא יודעים במה מדובר) – זוהי מין הזזת עיניים.. ממש קשה לי לתאר את זה. בכל מקרה זוהי התנועה שצריך לעשות. תמיד יש בתמונות האלה אלמנט קטן שחוזר על עצמו. צריל למצוא שניים כאלה ולנסות לפזול קלות עד שהם "זזים" אחד לכיוון השני ומתאחדים, ואז התמונה יכולה להיראות במלוא מימדיה…

    בקשר לכפילתה של דניאלה – היה לך קראש עליה רק מלראות אותה בקליפ הזה? או שהיו עוד קליפים למדהימים מקרית מלאכי?!

    אגב – קרית מלאכי זה קצת כמו לוס אנג'לס
    🙂

  52. גיאחה הגיב:

    Wow, it's a schooner!
    -You dumb bastard! It's not a schooner, it's a sailboat.
    -A schooner is a sailboat, stupidhead.
    -You know what? There is no Easter Bunny!

    (ותודה לקווין סמית…)

  53. שירה הגיב:

    אח מולרטס מולרטס

    מי צריך איסטר באני כשיש כאלה עכברושים?

  54. אלעד הגיב:

    אלו ערים תאומות בכלל, על מה את מדברת… 😉

    עשיתי עכשיו סקר קצר, והתברר לי שאף אחד לא יודע על מה אני מדבר…לא מכירים את השיר ופה בעצם טמונה הבעיה! צריך להביא אותו לרחוב שוב, ולקוטנר התשובות כיצד…

    אין לי מושג אם היו עוד קליפים שלהם, גם אין לי מושג כמה פעמים יצא לי לראות הקליפ הזה אז..
    הוא פשוט נחקק שם, וזה כשלעצמו מגניב אותי.

    להקת דור שני מקרית מלאכי, HERE WE COME!

  55. אלעד הגיב:

    Dogma הוא אחד הבלתי מוערכים לדעתי..

    עוד אחד מהסרטים שפעם יצא לי לראות במקרה ושבו אותי לעד!
    היי, ממש כמו הקליפ הבלתי נשכח של להקת דור שני מקרית מלאכי! צירוף מקרים? לקוטנר וקווין התשובות

  56. אופקיטו הגיב:

    דברים טובים… נפרוס אותם לאורך שבוע:
    1) השתמשתי בתווים שקיבלתי מהעבודה לפסח בכדי לקנות את הספר החדש והמעולה של ג'ונתן ספרן פויר.
    2) לראשונה בחיינו, יצאנו הארגנטינאית ואני לצימר בצפון, ואלה היו יומיים מאוד מאוד מאושרים.
    3)קיבלתי את החולצות שהזמנתי לנו בת'רדלס ויצאנו לחגוג איתן במסיבת הרחוב שהייתה בפלורנטין.
    כן, הכל קשור בכסף, אוי ואבוי לי. אז נוסיף:
    אני מרגיש שממש התחברתי לאנשים שאני עובד איתם, לראשונה מאז אוקטובר הרגשתי שאני מתגעגע לבאר שבע כשלא הייתי בה ואחרון: פגשתי את דויד פרץ ב"עשן הזמן" בב"ש ואמרתי לו שקניתי ומאוד אהבתי את פינוקיו, והוא אמר לי "באמת?!" בכזו כנות והתלהבות שהשאירה לי חיוך על הפנים שעה אח"כ

    הערות לגבי הטור שלך בויינט- אגב, שלחתי אותו כמעט לכל המיילינג ליסט שלי:
    הדוגמא שלך לברייט אייז, עם כל האהבה שלך לאמן הזה, יוצרת לדעתי ולפי התגובות שקיבלתי ממי ששלחתי לו את הטור סוג של ניכור בינך לבין קהל הקוראים הפוטנציאלי שלך, בכל זאת- אתר של העיתון של המדינה. נפנוף בולט בשם לא מוכר לרוב (בניגוד לאריק ברמן, שמצידי יכול להפוך להיות אריק בל-בוי ולא אזיל דמעה) יכול ליצור רושם אלטיסטי משהו. מטרת הטור, בעיקר לפי כמות התגובות שלו, אמור לשנות דעות אצל אלו שלרוב לא השקיעו הרבה מחשבה בעניין, והורידו מתוך נורמה ו(בוא נודה בזה) עצלנות וקמצנות.
    הערה שנייה- הרבה אנשים שאני מכיר מסתפקים בלהיטים בלבד מתוך אלבום. אז אם יש באלבום 12 קטעים בערך, ואותו אדם הוריד מתוכם רק שניים (נגיד "שיר אהבה פשוט" ו"יונתן שפירא"), מבחינתו הנזק הוא מינימאלי עד לא קיים. גם ככה השירים "ניתנים חינם ברדיו" (זוכר את הימים שבהם אנשים הקליטו מהרדיו לקסטה בטייפ או הקליטו קליפים?). חבל שלא הדגשת אנשים שכאלו ואיך הורדת שיר יחיד באתר של נענע או אן אמ סי יכולה להוות דרך חלופית עבורם.
    שבוע טוב
    אופקיטו

  57. גיאחה הגיב:

    אופקיטו – קודם כל אהלן, טוב לראותך 🙂 נדמה לי שמזמן לא נפגשנו וירטואלית.
    לגבי הקטע בוויינט – יש משהו בדבריך, אבל בכוונה חיפשתי משהו שאפשר להזמין גם מהלייבל בחו"ל, כדי להראות את כל האופציות. אם הייתי בוחר בשלמה ארצי לא הייתי יכול להראות את האופציות כי זה עולה אותו דבר בכל מקום, כמעט (למה, אגב, שלמה ארצי עולה 70 שקל בתחנות דלק? איזה טמטום).

    לגבי אנשים שמורידים שיר-שניים ולא מעוניינים באלבום כולו – ניחא. גם בעיניי הנזק מינימלי, וגם בעיניי סינגל שיוצא לרדיו שווה לשיר שאפשר להוריד. אמת, ברדיו משלמים עליו תמלוגים, אבל באופן אישי, אני לא חושב שבלייבל שלנו נוציא סינגל בלי לתת אותו גם להורדה. האפקט, המטרה, הם אותו הדבר. לתת שיר שייצג אלבום או אמן ושיפיץ אותו בצורה נרחבת ככל האפשר. סינגל ברדיו ושיר להורדה עושים את אותו הדבר, מבחינתי.
    באמת קצת חבל שלא התעכבתי על זה ועל חשיבות קניית שיר בודד, אבל באמת ניחא. היו עוד הרבה דברים שדילגתי עליהם פשוט מקוצר היריעה (שהייתה ארוכה גם כך…)

  58. מיכל הגיב:

    עונג נפלא, כתמיד.
    הלוואי שהשבוע הבא יהיה יותר טוב עבורך…

    שלושה דברים:
    1. זכיתי בהגרלה! אני אף פעם לא זוכה בהגרלות או דברים כאלה.
    2. בעקבות ההגרלה, יש לי עוד כרטיס לערב הגמר שלי (קולנוע) לתת לחבר. (אין מספיק כרטיסים פשוט…)
    3. אמרתי לחברה שאני מעריכה משהו שהיא עשתה, והיא התרגשה עד דמעות. זה היה מקסים.

  59. שלום הגיב:

    הפעם לא הסתקרנתי לגבי קרן אן (בפעמים הקודמות התאכזבתי) .
    אבל בדקתי את It’s all a lie שצירפת.

    תגיד לי, אתם לא שם לב שזה סתם גיבוב צלילים ללא שום ציר. מילא אמביאנט אינסטרומנטלי, אבל עאלק שיר שנשמע כמו אמביאנט .

    תנסה לחשוב שזו לא היתה ישראלית. עזוב גאוה לאומית.
    זה הרי סתם קשקוש המוזיקה הזו שלה.

    האלו…. תתעורר.

  60. גיאחה הגיב:

    שלום – על טעם לא אתווכח איתך, אבל לגאווה לאומית אין דבר וחצי דבר כאן. קרן אן לא ישראלית בעיניי יותר מסיסטר בליס מפיית'לס. זה לא משנה שהיא נולדה בארץ, במוזיקה שלה אין ולו שמץ של זכר לכל דבר ישראלי, היא צרפתית אמריקאית ברמ"ח אבריה המוזיקליים, וזה מה שקובע במקרה הזה.
    לגבי טעם – השיר הזה, והאלבום החדש בכלל, נהדר בעיניי. לא אהבת? שמע משהו אחר. למה לעורר אנשים כשהם כבר ערים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *