15 במאי 2009

עונג שבת: טוויטר זה לחלשים*

עונג מעט מוקטן השבוע, מפאת נסיעתי לירוק הירוק שבצפון הצפון.

    robot-fam
    (cc)

  1. זה לא סוד, ולא יפתיע כאן אף אחד, שאחת מחדוותיי הגדולות ביותר היא היתקלות אקראית במוזיקה חדשה ומדליקה. אני שונא את המילה "מדליקה", זו מילת תואר אייטיזית להחריד, אבל אני אוהב מאוד את הפועל הזה, וזה באמת מה שקורה כשאני משוטט פיזית או וירטואלית (לרוב וירטואלית, כמובן, האל יברך את האינטרנט) ושומע פתאום משהו ממש טוב שלא הכרתי קודם. משהו בי נדלק, ניצת, מתעורר. מתחיל לו שיר חדש ברצף של שירים לא מוכרים, ופתאום ניצן חדש נובט (אני יודע, ניצנים לא נובטים, נבטים נובטים). העיניים נפקחות, האור נדלק. רואים? זה מדליק. Raised by robots הצליחו להדליק אצלי משהו עוד כשנתקלתי בשם שלהם (רשמו לפניכם, מוזיקאים – עדיף שם טוב משמן טוב, ובכלל, למה צריך שמן בימינו). כששמעתי את ה-EP החדש שלהם, Disorganization will save us all, כולה חמישה שירים, כבר הייתי דלוק קשות. בארבעה שירים בלבד (הקטע הראשון הוא פרולוג מוזיקלי קצר) הם מצליחים לספר סיפור טוב (עם רובוטים!), ובעיקר לדחוס בתזונה של מוזיקה לרבע שעה אינטנסיבית וממכרת. מוזיקלית, זה נשמע כמו החוליה החסרה בין Cursive ל-Cold war kids. בהצצה מעמיקה מסתבר שהצוות האולפני שעבד על האלבום אחראי גם לדברים של Why ושל Deerhoof, אם כי מלבד סאונד, אולי, אין ממש קשר סגנוני ביניהם לחבורת הרובוטים. רשימת ההשפעות שלהם במייספייס עשויה לתאר אותם היטב: "חוסר שלמות. דחיפות. נעורים. עידון. ריסון. היעדרם". מלבד "Dinner pill", שהוא בלי שום ספק שיר פתיחה אדיר לעונג, הם נותנים להורדה גם את "A new horror", כך שבעצם, כרגע קיבלתם חצי מהאלבום. [מפ3. התמונה האדירה שלמעלה היא מכאן]
  2. שפעת ה"אולי מגיעים!" שבה אלינו, למרבה הצער, ותחת כל עץ רענן צצות ידיעות על אמנים שכנראה באים לארץ אבל אף אחד לא ממש יודע מתי או מי מביא אותם או אם בכלל יש שחר לדברים. כפי שאני מקפיד להזכיר לכל מי שקופץ מולי עם "שמעת שמדונה באה?!" שבכל רגע נתון יש עשרות מגעים עם עשרות אמנים מחו"ל לגבי הופעה בארץ. על 95% מהם אנחנו בכלל לא שומעים, פשוט כי אין טעם להודיע לתקשורת על מופע לפני שהחוזה חתום וסגור. העבר מלמד שעד שהוא לא חתום וסגור, גם אם הוא ב"הליכים מתקדמים מאוד", הכל יכול לקרות, כך שגם מתוך כל המגעים הרבים האלה, הרוב הגדול לא מגיע לכדי מימוש. ואחרי האזהרה הזו, אלה שמות: פיית' נו מור בספטמבר בגני התערוכה (הלוואי!), פט שופ בויז מתישהו איפשהו, הקייזר צ'יפס מודיעים באתר שלהם על הופעה בישראל ב-20 באוגוסט אבל אף מפיק ישראל עדיין לא לקח אחריות פומבית, ניין אינצ' ניילז וג'יינס אדיקשן חילקו כרטיסים למופע בישראל בתחנת רדיו אמריקאית אך מלבד האירוע הזה אין אף מילה משום גורם על מופע כזה, בוויינט לפחות מתייחסים לשמועות כשמועות כשמדובר במדונה, ובמאקו באמת קופצים מעל הכריש וממהרים להודיע שגאנז אנד רוזס יגיעו ארצה באוקטובר. אתם יכולים לנחש בעצמכם כמה מההופעות האלו באמת יתרחשו השנה, ואני חושב שגם האופטימיסטים הגדולים ביותר בין קוראינו הם למודי קרבות ועטויי כוויות (זוכרים שהבטיחו לנו את ניל יאנג, הרולינג סטונז ובריטני ספירס?). [עברית]
  3. ומי בכל זאת מגיע? מלא אנשים אדירים! קיד קואלה חוזר, M83 יגיעו ב-1 ביולי, סוזן וגה בהיכל התרבות (אף כי זה מופיע באתר של היכל התרבות ובאתר של הזמרת, אף מפיק ישראלי לא הוציא הודעה), ואת מי שכחתי? עדכנוני בתגובות. [עברית, לרוב]
  4. כתבה נהדרת של בן שלו עם רע מוכיח, גאון מוזיקלי ואיש – כך אומרים – שבעייתי מאוד לעבוד איתו. מרתק לקרוא איך תפיסת העולם המוזיקלית שלו כל כך מגובשת. [עברית]
  5. [תודה ליאיר יונה] הו לא! מגזין המוזיקה החביב עליי בשנים האחרונות, Paste האמריקאי, סובל גם הוא מהמשבר הכלכלי. כיאה למגזין שהפך את הקוראים שלו לקהילה קטנה, הוא מבקש מתומכיו, ובכן, תמיכה. בצורת תרומות. לא כדי לממן את הדפסת המגזין או להציל אותו מכליה ארוכת-טווח, אלא כדי לעזור למגזין לעבור תקופה קצרה בה המפרסמים חוששים להוציא כסף. בתמורה לתרומה (נראה אתכם מקלידים את זה מהר בלי טייפוז) תקבלו מפ3ים בלעדיים של הדצמבריסטים, נקו קייס, היא&הוא, אוף מונטריאול, ג'וש ראוס, קאובוי ג'אנקיז ועוד מלא אמנים שפייסט אוהבים. ואם אתם כבר מוכנים לשלם, למה שלא תעשו מנוי במקום לתרום? בנזונה של מגזין. [אנגלית]
  6. knowhopes

  7. העבודות היפהפיות של אמן הרחוב הישראלי Know Hope קופצות מרחובות תל אביב לביקור בגלריה בלוס אנג'לס, ולרגל המאורע מתראיין מר מסתורין לוואלה: "אני לא בא כדי להתריס, אני לא נגד הממסד, או בעצם נגד אף אחד, אני פשוט סקרן לגבי אנשים. רוצה לדעת מה מניע אותם לעצור ולהסתכל על משהו, מה מפתיע אותם". [עברית]
  8. הקורא המתוסכל אייל מטייל לו אי שם ביערות ברזיל, ולמרבה השמחה אפילו מקפיד לפקוד את העונג גם מחיבורי רשת איטיים שצריך להוביל בדליים אל הכפר. אבל מה, יש לו בעיה. קושיה: "[נניח ש]טחנת, מה טחנת, את כל האלבומים האלה שאתה שומע לאחרונה ובא לך איזה משהו שאולי כבר מזמן לא שמעת. ככה, בכיף של השאפעל. כי יש אלבומים שמותר לפצפץ לחתיכות. אז איך בדיוק אתה ניגש לזה? כאילו, עם כל הכבוד ל-Shuffle של {תכנה כלשהי} לפעמים יוצא שמייקל ג'קסון מגיע ישר אחרי קינגקרימזון או גראנדדי אחרי ג'ורסיק פייב ולרוב זה לא מתאים לי בכללבכלל. אז איך עושים שאפעל טוב בלי לעשות ממש פלייליסט? בטוח מישהו חשב על איך להתנהל עם הסיטואציה בצורה נחמדה. אולי משהו כמו פנדורה רק שמתלבש לי על המוסיקה? ובין אם אתה יודע או לא איך לענות לי על זה, אולי מישהו מבין מליוני הקוראים שלך יוכל לתרום לטובת העניין.. מה אתה אומר?". אני אומר שני דברים: ראשית, אל תהיה מצחיק, אין כאן מיליוני קוראים. מיליארדים, מיליארדים יש כאן. שנית, קוראים יקרים, האם יש לכם רעיון? אולי אתם מכירים תוכנה טובה לשאפל חכם? האם Genius של אייטיונז שווה משהו או שהוא חתיכת זבל? אולי עדיף לרשום שירים על פיסות נייר ולערבב בכובע? בשם כל הברזילאיות שרק מחכות שאייל ישמיע להן מוזיקה טובה, הצילונו בתגובות! [זהו]
  9. נדב לזר כותב מצוין באטמי אוזניים על הפרומו החדש של "כוכב נולד", שנראה ממש כמו חיקוי לפרויקט המדהים Thru-you שבו קותימן יוצר שירים חדשים מרסיסי סרטונים ביוטיוב, על התגובות המזלזלות של חובבי קותימן ועל הגילוי שבעצם, קותימן אחראי לפרומו של כוכב נולד. "בשורה התחתונה, כל אותם קוטרים שיצאו נגד הפרומו של קשת – כולם בעצם תקפו את הקנקן ולא את תוכנו. הם התיימרו לקטול את האיכות הבינונית של היצירה, אבל למעשה הם פשוט שיקפו את מה שהם חושבים על המקום בו היא הוצגה". [עברית]
  10. תראו מה זה: קורא העונג טל, שלומד רפואה בהונגריה, הקים להקה עם כמה חברים. לא רע עד עכשיו, אפילו די שגרתי. רק שהלהקה שלו, Revelstone, הוזמנה להופיע בקיץ בפסטיבל Sziget (!!!). רק לשם ההתרשמות, בפסטיבל מופיעים עוד להקות עלומות כמו הפרודיג'י, פיית' נו מור קלקסיקו, לילי אלן, מאניק סטריט פריצ'רס. שווה! [חלל]
  11. מפעל הפיס עורך תחרות הסיפור הקצרצר – עד 140 תווים, ההשתתפות בסמס. כצפוי אצל מפעל הפיס, יש גם פרס כספי נאה (לא, לא 140 שקלים). [עברית]
  12. another-palmer
    אמנדה פאלמר. תגיע לישראל באוקטובר (cc)

  13. הטוויטר הזה, זה משהו. בשבוע האחרון החלטנו, גולשת נחמדה בשם PlutoZedMaster ואנוכי, שכל הדיבור על להקות שאולי יבואו לארץ קצת עלה על העצבים. ואם כבר יש דיבור והייפ, למה שלא ננצל את זה לטובתנו וניקח את זה לקיצוניות – למה שלא נפיץ שמועה שלא מבוססת על שום דבר ושמץ של כלום? אז התחלנו להפיץ את השמועה שאמנדה פאלמר מגיעה ארצה באוקטובר. פאלמר האהובה מחזיקה חשבון טוויטר פעלתני משל עצמה, ומן הסתם רואה כל הודעה בה היא מוזכרת. אם יש לכם טוויטר, עזרו לנו להביא את עצמנו לתודעתה, צייצו את ההודעה שלנו: the rumor has it that @amandapalmer will preform in Tel Aviv around October. yay!! [צוויץ]
  14. [תודה לשיר] תלמידי התיאטרון בתיכון במסצ'וסטס מעלים הצגה על אנה פרנק, שמבוססת על אלבום המופת של Neutral milk hotel! אבל השאלה החמה היא בעצם: מי זה אבישי ארצי, שכתב את הכתבה? [אנגלית, אודיו]
  15. [תודה לאביב הגברי] אחרי שפטפטתי כאן בשבוע שעבר על אתרים חד-תכליתיים, אביב הפניק אותי באתר עם תכלית אחת: להוות רשימה של אתרים חד-תכליתיים! (אז יש שיטענו: א-הא! זהו בעצם אתר רב-תכליתי! – האנשים האלה הם אנשים חד-תכליתיים, שתכליתם הוא להרוס את הכיף). אז נכון, השתרבבו לשם כמה אתרים שאינם חד-תכליתיים אבל Come on, איך אפשר לעמוד מול האתר "האם אני אדיר?" או האתר הטוב ביותר לעצלנים ומתמהמהים? ובכלל, ייתכן מאוד שהאתר הטוב ביותר בכל האינטרנט הוא "סגול". [זה]
  16. [תודה לקנדי] ששלחה איי-קנדי אמיתי: האנימטורית אוולין לובק יצרה סרטון אנימציה יפהפה במיוחד, בו הפכה את מחברת הרישום שלה למחשב נייד, לטוסטר, לגיטרה, למה לא. כמה יפה, כמה מקסים. לא משנה כמה מתוחכמת תהיה אנימצייה ממוחשבת בימינו, שילוב של חומרים אורגניים ולייב-אקשן עם אנימציה תמיד יהיה מרגש ומפליא יותר. [וימאו!]
  17. [תודה לברווז גומי] שכותב: "אני לא רואה את החברים של אנה בערוץ 10, למרות שחברה שלי טוענת שזו סדרה בכלל לא רעה, אבל אני מעריך את העובדה שהבלוג של הערוץ מקדיש סדרת פוסטים לשירים שמרכיבים את הפסקול שלה. לפעמים יש שם בחירות נאות". [עברית]
  18. ronaoftheweekצריך הרבה מאוד ביצים כדי להחליט להוציא אלבום קונספט, צריך ביצים גדולות כדי לכתוב אלבום קונספט על אבא שלך, וצריך ביצים די עצומות (מטאפורית, כמובן, אחרי הכל אנחנו מדברים כאן באישה נטולת ביצים, ככל הידוע לי) כדי לעשות את זה כשאבא שלך הוא עמוס קינן – סופר, משורר, פסל, מחזאי, פובליציסט, סאטיריקן, דמות די נפילית בכל הנוגע לתרבות הישראלית בחצי המאה האחרונה. אבל גם ביצים בגודל דטרויט לא יספיקו. כדי שאלבום קונספט יעבוד, ויהיה מעניין גם מעבר לרעיון שלו בלבד, דרושה גם מיומנות, ויותר ממנה – כישרון. וכדי שהאלבום יהיה לא רק טוב אלא כזה שגם נחזור אליו שוב ושוב, צריך משהו שאפילו יותר קשה להרכיב אותו עם כל שאר המצרכים הדרושים: לב. למרבה המזל, לרונה קינן יש הרבה מהכל, ושירים ליואל ("יואל במלרע, ולא במלעיל", בדיוק כמו עמוס) הוא אלבום לתפארת. הוא אלבום של מילים, זה נכון, ולפעמים הוא בהחלט מורכב מפרקי רומן יותר מאשר שירים. בהאזנה ראשונה, וגם שנייה, ולפעמים גם שישית, האלבום הזה לא נתפס. חולף ליד האוזן, לא מספיק פזמונים שיזדמזמו, יותר מדי סיפור. אבל כמו ספר טוב, אי אפשר להאזין לאלבום הזה תוך כדי שעושים משהו אחר. הוא דורש את מלוא תשומת הלב כדי שיפעם בתוכך, כדי שתזקוף אוזניך לניואנסים שמרכיבים את הסיפור, לאיזכורים הפזורים להיסטוריה של החלום הישראלי ושברו (לפחות דרך עיניו של אביה, או של יואל, או של רונה עצמה). "ימים זהובּים" היפהפה הוא החלום הזה בשלוש דקות ועשרים. "אם תלך לשם" הוא האזהרה מפני שברו. "בצד של הטובים" הוא הניפוץ הכואב, המכאיב, המהמם, מלא היופי הנורא. המוזיקה, מתחילים להבין ככל שמתרבות ההאזנות, היא לא רק קביים כדי שהסיפור הזה ילך, היא התפאורה כולה. שירי עם רוסיים, פלמ"חיים, מנדנדים את העריסה של יואל, כלייזמר שטייטלי מלווה את גדילתו בבית של ניצולי שואה. שירי ילדים אוצרים בתוכם אוקיינוס של כאב ("אבא שלך טיפס על סולם/ ושכח איך לרדת"), והצלילה הקשה מהאידאולוגיה אל הפיכחון מלווה בקינה הולכת וגואה של גיטרה-בס-תופים-חליל. יש לי המון מה לומר על האלבום הזה, יש לי מה לומר על כל שיר ושיר, ואולי באמת אכתוב את זה כאן בקרוב. אבל מה שנגע בי הכי קרוב ללב באלבום הזה הוא לא הטקסטים ולא המוזיקה ואפילו לא הסיפור שמסופר – אלא החמלה. החמלה בה מתארת רונה את שברונו של האיש הזה, את אמונתו הכוזבת שהוא "נלחם בצד של הטובים", את הריקנות של הזקנה, את הנוסטלגיה הנכפית על הזיכרון כדי להמתיקו. הקשיבו כמה חמלה יש בקול שלה ב"אתה מתעורר", לאורך השיר הנפלא כולו ובמיוחד בשורה "אז אתה מצטט לי/ שיר של אבידן". רונה קינן תמיד הייתה זמרת מצוינת וכותבת נפלאה. כמה חמלה יש בתיאור של יואל המבוג ב"זה לא הכל", אכול נדודי שינה בעקבות ההתנפצות הקולנית של המנוע שהניע את חייו. החמלה הזו, היא שלוקחת את כל המרכיבים הרבים כאן – ביוגרפיה, דמיון, מילים, מוזיקה, היסטוריה, משפחה, ביקורת, סיפור, דמויות, קולות שונים, תקופות שונות – ומתיכה אותם לאלבום שלם, מדויק ויפהפה. כזה שאני לא מספיק לשמוע כבר שבוע. [עברית וכאלה]
  19. [תודה לאורטל] תודה באמת על האיחור, אינטרנט! יומיים אחרי שהמלצתי על ג'ייסון ליטל החדש כאלבום השבוע שלי, NPR נותנים אותו להאזנה מלאה וחופשית ונהדרת וחינמית ולכל האלבום וציינתי שזה בלי כסף? אבל נו באמת, זה תזמון זה? צריך לתאם איתי כאלה דברים! [NPR]
  20. המלצת הרדיו השבועית: ניר גורלי יערוך ספיישל גראנדדי וג'ייסון ליטל לרגל יציאת האלבום החדש והמעולה של ליטל. יום ראשון ב-22:00 בקול הקמפוס. [עברית]
  21. המלצת הרדיו השבועית 2: הו לא, ובדיוק באותן השעות! קרוסלה האדירים יפרקו את האולפן של קוואמי לחתיכות עם אירוח לייב ביום ראשון ב-22:00 בגלגלצ. [עברית]
  22. שרון מולדאבי, שהופך לקריאת שישי בצהריים הקבועה והמענגת שלי, כותב הפעם על האיש מאחורי Island records, חברת התקליטים האנגליה שחוגגת 50 שנות הצלחה מוזיקלית, ובמקרה גם כלכלית. [עברית]

  23. ועכשיו עם מוזיקה קאנטרי ברקע! (cc)

  24. [תודה לערן כ"ץ] שכותב: "פוסט מעניין ונהיר על שני מחקרים שמראים איך המוזיקה שאנחנו שומעים משפיעה על איך אנחנו תופסים הבעות פנים של אחרים, מבחינה רגשית. משהו לזכור בפעם הבאה שיוצאים לדיסקוטק". דיסקוטק זו מילה אדירה. [אנגלית]
  25. [תודה לשיר] אח, התענוג האנין והנדיר שבתמונות משפחתיות מביכות. [אנגלית, פיקסלים]
  26. [בזכות יאירוה] קולדפליי, אם הם עדיין מעניינים כאן מישהו (סנובים!), נותנים אלבום הופעה להורדה חוקית ובחינם. חדשני. [אנגלית]
  27. ומעניין הרבה יותר באותו פוסט של רוה – שני קליפים חדשים ל-Eels. יאללה, שיצא כבר! [עברית, וימאו וכאלה]
  28. יום חג לאוזניים – מיקסטייפ חדש של מורפלקסיס! [עברית, מפ3]
  29. מתרגמים? הצטרפו לפרויקט התרגום הפתוח של TED, ותרגמו לנו את כל הסרטונים המדהימים האלה לעברית. [אנגלית, אבל לא להרבה זמן!]
  30. [תודה לניצן] האלבום החדש של Wilco דל השבוע. יש להקות שמקדימות בגלל זה את יציאת האלבום, יש כאלה שמתעלמות מהדליפה השגרתית, ויש את וילקו, שכדי להוציא את העוקץ מהדליפה פשוט נתנו את כל האלבום להאזנה בחינם. וילקו אוהבים אותך, בייבי. [אנגלית]
  31. [תודה לשגיא] אז הקלטתם שיר קופצני וחביב, ועכשיו אתם רוצים שכל הרשת תשיר אותו. אבל אין לכם ממש כסף לקליפ אנימציה או משהו מושקע אחר. אתם יודעים מה? אפילו רעיון טוב לקליפ אין לכם. אז לכו על מה שתמיד עובד: בחורות ערומות. זה מה שעשו יוצרי השיר הטיפשי "Baby baby", שצילמו בשוט אחד בחורה ערומה לחלוטין מהלכת לה במהירות ברחובות פריז, האגן והחזה שלה מוסתרים בבארים שחורים עליהם מוקרנות המילים. פשוט, מטופש, ועובד בטירוף. [וידאו]
  32. [תודה לעידו שחם] זה ממש מגניב: ביטבוקס אנחנו כבר מכירים, אבל חלילבוקס? זה גדול. [טיוב]
  33. [תודה לנמרוד] דבליו טי אף? נמרוד מדווח: "האלבום החדש של דיינג'ר מאוס ו-Sparklehorse כנראה יגנז בשל סכסוך משפטי. האלבום כמובן דלף לרשת, ודיינג'ר מאוס מתכנן למכור את הארטוורק בתוך מארז דיסק עם דיסק ריק לצריבה בפנים 'לשימוש אישי'.". רגע, אם הוא ייגנז, האם מותר לי לשים כאן לינק זריז להורדת האלבום? [אנגלית]
  34. הופה, את זה אני אוהב. Master One, החברה של טלי כ"ץ שבמשך התעסקה כמעט אך ורק במאסטרינג לדיסקים ובעבודה אולפנית על פסקולים וכדומה, שולחת זרוע עסקית מבורכת ופותחת מעין לייבל. ולמה "מעין"? כי הדילים שהם מציעים לאמנים איתם הם עובדים שונים ממה שאנחנו רגילים לחשוב עליו בהקשר של לייבל. מאסטר וואן מציעה לאמנים תערובת לבחירתם של יחסי ציבור, הפצה פיזית, ובקרוב גם הפצה דיגיטלית. ירמי קפלן, למשל, מוציא את אלבומו החדש במימון עצמאי, ועושה זאת דרכם. אני מתאר לעצמי שכ"ץ, איש ותיק ומקושר בתחום (וגם מתוק להפליא, על פי הפעם היחידה בה יצא לי לפגוש אותו), יצליח להשיג יופי של מחירים על הדפסות או הפצות, ובכך להוזיל את הסיפור עבור האמנים שיעבדו איתו. ועוד לפני שקפלן בכלל יצא הם כבר מנחיתים מהלומה נאה על המיינסטרים, ויוציאו את שירי האודישנים של "כוכב נולד" החדש. חברה עצמאית שלא מפחדת להסתכל למיינסטרים בלבן של העיניים? את זה אני אוהב, ומאז "התו השמיני" לא היה לנו סיפור כזה. בהצלחה. [עברית]
  35. letter-home
    (cc)

  36. הייתי צעיר כשעזבתי את הבית
    ומאז אני נודד
    ואף פעם לא כתבתי הביתה
    הביתה, אלי, הביתה
    אף פעם לא כתבתי הביתה.

    ממש לא מזמן
    באתי עם שכרי הביתה

    ופגשתי ידיד שפעם הכרתי
    הוא אמר: אמך כבר איננה
    אחותך הקטנה יצאה מדעתה
    ואבא שלך זקוק לך מיד בבית.

    אין חולצה על גבי
    אין גרוש לזכותי
    אני לא יכול לבוא ככה הביתה.
    ככה, אלי, אלי,
    אני לא יכול לבוא ככה הביתה.

    אם תפספסי את הרכבת שלי
    ספרי את הימים עד שאחזור
    תשמעי את הצופר שורק מאה מילין
    מאה מילין, מותק שלי, אלי, אלי, אלי
    תשמעי את הצופר שורק מאה מילין.

    בוב דילן כתב (והלחין), אני תרגמתי חלקית בשלוֹף, אנטוני הגארטי מבצע את זה כמו שאף אחד לא מבצע. "I was young when I left home", מתוך האוסף האדיר Dark was the night. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, וזיכרו: מסך המחשב הוא לא חבר שלכם! לכו לפגוש מישהו שאתם אוהבים. זה סופשבוע, למען השם.

*אני חלש מאוד

41 תגובות על “עונג שבת: טוויטר זה לחלשים*”

  1. מאת טאשה:

    שיהיה בכיף בצפון!
    תודה על העונג. הטאבים כבר ערוכים ומוכנים למרתון קריאה והאזנה בסופ"ש. הידד!
    :O)

  2. מאת נדב:

    ג'יניוס זה זבל של תוכנה, ואייטיונז זה תוכנה שמעוותת את המוזיקה (אשכרה מעוותת!!)

  3. מאת יותם:

    לבחורצי'ק עם בעיית השאפל הכאובה:
    א' – ג'ורסייק פייב וגרנדדי זה מוי כיף
    עושה רושם שיש לך טעם איכותי ברנש
    מקווה שתבוא לקיד קואלה, יהיה נחמד לדסקס איתך על מויזקליה וכו'

    ולעניינו:
    בימים כתיקונם, הייתי ממליץ לך דווקא לעזוב את השאפל,
    ולעשות scrobbling עצבני ללאסט.פם ולקוות למשהו חדש ומרגש.
    אני קצת נתקלתי בבעיות עימו לאחרונה, מכיוון שהתחלתי לחבב רגאיי רוטס,
    אבל הוא משמיע לי כל כך הרבה ממנו, שהיה אפשר לבלבל אותי עם תינוק שהוטבל בTHC.
    וגם כך, תחנות הרדיו בלאסט, לצערנו ומאיזושהי סיבה לא ברורה (במיוחד כי הם נרכשו ע"י רופרט מרדוק, כמדומני), עברו להיות בתשלום, אז זה קצת לא רצוי.

    וחוץ מהאופציה הברורה של לנסות שוב שאפל, ועד שלא מצליח לנסות לחפש לבד,
    הייתי ממליץ לנסות את The Filter.
    לא ניסיתי אותו במו ידיי, אבל החבר'ה של TUAW טוענים שהוא שווה, ומי שאני שאחלוק על בלוגרים מקצועיים?
    זה מין פלאג-אין לכל תוכנות המוזיקה למיניהן שאמור להרכיב פלייליסט לפי מצב רוח.
    זמין להורדה ב http://www.thefilter.com/MyFilter/Tools/windows

    אמור להיות תוסף כזה גם ל-foobar2000 או Amarok, הכל שאלה מה אתה מעדיף.
    בכל מיני תמונות של שני הנגנים האלה ראיתי שיש שדה שמנתח את השיר לפי "אווירה", אבל לא העמקתי בחריש בכדי לבדוק איזה פלאג עושה את זה, או שזה סתם ניתוח BPM.

    מקווה שעזרתי,
    Y.

  4. מאת fireshine:

    תודה על הביקורת על רונה
    ועל אייטם 8 שקוטל אותי… איזה כיף לי :)
    לעזאזל, תקפתי את הקנקן ובצדק! קנקן מלוכלך עם שאריות מיץ דבוקות לו לדפנות.

  5. מאת נמרוד:

    ילדי הרובוטים נשמעים מצויין עד כה – שמעתי את A New Horror ועכשיו Dinner Pill יורד למחשבי בקצב האדיר של 2Kb/Sec – מה קרה, שכחת לסובב את המנואלה של השרת לפני שנסעת?

    קצת אחרי ששלחתי לך את האייטם על דנג'ר מאוס התחלתי לתהות – איך קרה שהמוזיקה שייכת ללייבל ואילו בארטוורק האמן יכול לעשות שימוש? והאם יגיע היום בו באמת נקבל ארטוורק בלבד – עם דיסק און קי או כרטיס להורדה מהאתר (סביר להניח שלא, והדיסק יהיה המדיה הפיזית האחרונה, כמה חבל).

    תהנה בצפון!

    נמרוד

  6. מאת rkhenin:

    אתמול הלכתי לי לטיול ברחבי עיר מגוריי וכשחלפתי על פני אחת מחנויות התקליטים ראיתי את פניה של רונה קינן מביטות אליי. זאת הייתה הפתעה די גדולה לגלות שכבר יצא הדיסק (שציפיתי לו מאוד). לטעמי שני הדיסקים הקודמים של קינן מצויינים (ובמיוחד "עיניים זרות", שיש בו כמה יצירות מופתיות). אבל בדיסק הזה (אחרי 2 האזנות), יש משהו אחר, והגדרת אותו מצויין, חמלה ואהבה.
    נדמה לי שזהו הדיסק הישראלי הטוב ביותר שרכשתי לאחרונה (מקדים אך במעט את עמיר לב האדיר).

    שיהיה סופש אדיר.

  7. מאת melquiadess:

    גם במקרה של דיינג'ר מאוס ו-sparklehorse הקדמת את NPR רק במעט.
    גנוז או לא גנוז…
    NPR נותנים להאזנה מלאה גם את האלבום הזה.
    http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=104129585

  8. מאת fireshine:

    תגובות לאחר שיטוט לילי בעונג:
    הסרטון עם המחברת זה אחד הדברים הטובים!
    הקליפ עם הבחורות העירומות, לעומת זאת… לא מובן. רק בסוף הקליפ אנשים אשכרה עומדים ומסתכלים. בהתחלה כולם מתעלמים לחלוטין. איפה הצעקות העארסיות? איפה זריקות האבנים? אה, זה לא ירושלים?
    האתרים החד תכליתיים משעשעים, אבל הרשימה לא מושקעת במיוחד! רק יוארלים?
    מה עוד?
    אה, הגניזה של ספארקלהורס, במיוחד לאחר שהקשבתי לאלבום, מסריחה.

  9. מאת לנה:

    כמה תיקונים והערות לגבי האייטם על רונה קינן:
    1) עמוס קינן נולד בתל אביב בשנות העשרים של המאה הקודמת, כך שאין שום דרך שבה הוא יכל לגדול בבית של ניצולי שואה.
    2) למיטב הבנתי לא מדובר ב"נוסטלגיה הנכפית על הזיכרון כדי להמתיקו", אלא בסימפטומים מוכרים של חולי אלצהיימר. מדובר במצב שבו ההווה לא נרשם כלל בזיכרון, העבר הקרוב מבולבל והעתיד כבר לא ממש קיים, ולכן כל מה שנותר הוא זיכרונות מהעבר, לאו דווקא בהקשר נוסטלגי או מתקתק.
    3) כדאי לציין את תרומתו של יוני סילבר, שמוסיף לאלבום הזה המון. נכון, הטקסטים והלחנים מופלאים בפני עצמם, אבל בכל זאת המעורבות של סילבר מורגשת בצורה הכי חיובית שאפשר.

  10. מאת ג'מיל:

    בילי גולד, הבסיסט-המעדכן-תכופות-תאריכי-הופעות בטוויטר-של פיית' נו מור, מעדכן בטוויטרו כי אין חדשות. ואין הופעות חדשות.

    כולי תקווה שזהו לא ספין נלוז שנועד להתגרות בבלוטות הנוסטלגיה רוויות הדיסטורשן שלי.

    אולי מישהו שם אצלכם בתשקורת הסמולנית ירים את הכפפה וידבר עם מר ברנע?

  11. מאת נועה:

    וואי וואי, הפתיע אותי לחלוטין ג'ייסון ליטל הזה. אף פעם לא הייתי ממעריצי גרנדאדי (כלומר תמיד חשבתי שהם בסדר, אבל איכשהו לא נכנסתי אליהם יותר מדי), אבל הסולו הזה משהו.
    Birds Encouraged Him ו- Furget it (מישהו יודע איך עושים אומלאוט במקלדת לעזאזל?!) כרגע שובר לי את הלב. אולי זה הזמן שלי להאזין כמו שצריך לגרנדאדע.

    וחבל מאד על ספארקלהורס – מסתמן כאלבום יפה מאד – עדיין בתהליכי האזנה אצלי – במיוחד שני האחרונים עם Vic Chesnutt.

  12. מאת אביב (הגברי?):

    מתי, או יותר נכון, בזכות מה, הפכתי להיות אביב הגברי ולא סתם אביב שכולם אוהבים לאהוב?…:)

    ד"א – הוספתי את justfuckingdoit.com ל-bookmarks toolbar, ממש ליד גימייל!

  13. מאת שירה:

    מה זו הרבע שורה הזו על M83? הם גדולים לפחות כמו ?Why (אם לא יותר) ואני חושבת שההופעה שלהם משמעותית במיוחד לצד כל שאר ממתקי האינדי שיפקדו אותנו הקיץ – שוגייז (צרפתי, ומצויין) בישראל ולא במועדון לונדוני בתחילת הניינטיז זה ממש לא מובן מאליו…

  14. מאת שירה:

    אה, וגאד דאמיט, אם אני אקנה כרטיס גם להופעה של קיד קואלה אני אמצא את עצמי בקרטון ברחוב. שמישהו ילכלך עליו למעני, בבקשה! אני לא יכולה עם כל הסופרלטיבים.

  15. מאת גיאחה:

    אביב – גברי זו המחמאה הגבוהה ביותר שאני מכיר (ואין לזה קשר אמיתי לגבריות. זו פשוט מילה אדירה).

    נדב – מעניין, רוצה לפרט את טענת "אייטיונז מעוותת את המוזיקה"?

    לנה – מהשירים נראה שיואל (לא עמוס, יואל) גדל בבית של ניצולי שואה. זה נכון, זה לא מתאים כרונולוגית, אז אולי זה פוגרום אחר, אבל זה שם. לגבי הנוסטלגיה, לא התכוונתי לניתוק מההווה. ב"הקוצים היו קוצים", יואל עושה רומנטיזציה ואידיאליזציה לעבר, אף כי לא היה עבר מתוק וטוב במיוחד. וכן, סילבר גדול.

  16. מאת shez:

    מממ… התאפקת לא לומר אף מילה על דפש מוד…. בכוונה או במקרה?
    ולפחות על הYYY . . . עדיין לא? מוזר.
    למישהו יש לינק להקלטה של ההופעה? ממממ… עדיין לא, הא.

  17. מאת טל:

    גיאחה אני מקווה שזה בסדר שציטטתי אותך בביקורת שלי בשרת על נדב אזולאי. היא נכתבה באהבה רבה לדיסק אבל אני לא כל כך מרוצה מהתוצאה. http://www.hasharat.co.il/html/article_20728.php

  18. מאת ניר:

    אפרופו כל שמועות על הגעה לארץ- למישהו יש מושג מה הולך עם ההופעה של MGMT?? בכל האתרים שדיווחו על ההופעה, יש את אותה הודעה פחות או יותר (נראה קצת הודעה יחצנית, עם טלפון של מרכז הזמנות).
    אף משרד כרטיסים לא מוכר כרטיסים, ובטלפון הזה רק מבקשים להשאיר פרטים ולא חוזרים. במייספייס או באתר שלהם אין בכלל איזכור של ההופעה.

    האם גם ההופעה הזאת מתמסמסת לנו בין האצבעות בלי שנרגיש??

  19. מאת shez:

    לניר: כבר מוכרים כרטיסים במחיר של 220 ש"ח בטלפון 03-7694747
    ההפקה היא של ALIVE, מעין חברת בת של הזאפה או חברה שעובדת בשיתוף פעולה חזק עם המועדון בכל הנוגע לייבוא הופעות חו"ל. להלן הקישור המתייחס להופעה הנ"ל –
    http://www.aliveproductions.co.il/inParty.aspx?ParID=74

    נתראה שם, איי גאססס

  20. מאת גיאחה:

    טל – ודאי שאתה יכול להשתמש בדברים שכתבתי, בטח בעונג (אם לא שמת לב, בבאר הצידי כתוב: התכנים בבלוג מופצים תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי 3.0 של Creative Commons.פירוש הדבר שמותר לכם להעתיק מכאן תכנים, בתנאי שתתנו קרדיט לכותב ולא תעשו בהם שימוש מסחרי). לכבוד הוא לי שאתה מצטט אותי.

    שז – בכוונה לגמרי התעלמתי מדפש מוד. זה פשוט לא כל כך מעניין אותי, והעונג מורכב מדברים שמעניינים אותי בעיקר. מה גם שבמהלך השבוע שמעתי המון המון ביקורות על ההופעה, כך שעד שהגעתי לערוך את העונג די מאסתי בזה כבר (הבנתי שבקצרה, היה בנזונה למי שהיה בדשא, חרא למי שהיה ביציעים).

  21. מאת יותם (אחר, מסתבר):

    בנוגע ל-M83, מישהו יכול להמליץ על סדר האזנה למי שלא מכיר אותם לעומק? או סתם לפרט קצת על חמשת האלבומים (הספק לא רע, אפילו די עמוס).

  22. מאת נדב:

    גיאחה היקר..

    לאייטיונז יש עשרות חסרונות, אבל החיסרון שהכי מפריע לי הוא העיוות.
    והעיוות כדלקמן: אני עושה מוזיקה להנאתי וממקסס לאחרים לפעמים גם להנאתי, והופתעתי לגלות שאייטיונז משבש את העבודה הקשה שלי, מרחב הסטריאו שונה, כלומר אם שמתי צליל מסוים באזור ימין באמצע, אייטיונז עושה מה שבא לו ודוחף את הצליל לימין עד הסוף.
    עוד דבר מעצבן, הוא מבליט את הגבוהים עד להישמע צליל מטאלי מחוספס ולא ממש יודע לאכול את הצלילים הנמוכים באמת…. או בקיצור.. אייטיונס בנוי למפ3ים מעוכים.
    קוויקטיים מנגן בצורה מדוייקת את המיקסים שלי ..

    חוץ מזה הגרסא של פייסט של train song של ואשטי באניאן(פרסית שאנחנו אוהבים!) מעולה.
    כחלק מיקיר הבלוג dark was the night""

  23. בלי קשר להיסטוריה הפרטית של עמוס קינן, דווקא יש צברים וישראלים שהם ניצולי שואה, בדרך כלל ישראלים שנסעו לפולין לבקר את המשפחה רגע לפני שפרצה המלחמה ולא יכלו לחזור, אבל גם מדריכים מתנועות הנוער שנסעו לאירופה בשביל להכשיר עולים צעירים.

    קצת על הסיפור כאן – http://www.haaretz.com/hasite/spages/1078816.html?more=1 ובתוכנית שנקראה "ילדי התפוזים והשמש" ששודרה ביום השואה האחרון.

  24. מאת א' נדב:

    I Was Young When I Left Home אמנם בוצע ע"י דילן בצעירותו, והביצוע של אנטוני מבוסס על הגרסה של דילן מתוך הפסקול של No Direction Home, אבל דילן לא כתב או הלחין אותו. זה עוד שיר-עם-חסר-מקור שכזה (מה שנקרא "לחן ומילים: עממי").

  25. מאת AP:

    אני לא חושב שהבעיה עם הפרומואים היא אם שילמו לקותימאן או שהוא ערך אותם בעצמו או מה שזה לא יהיה. העניין האמיתי כאן הוא כיצד רעיון אמנותי ויפה הופך לגימיק פרסומי, והמהירות המסחררת של התהליך הזה. כמו bullet time, או טיפוגרפיה.

  26. מאת שרון:

    היי גיא,
    רציתי להגיד לך תודה על ההמלצה לסרט על פיט סיגר. ראיתי אותו היום. סיגר פשוט מעורר השראה, לא רק עבור מוזיקאים, אלא לכל אדם באשר הוא.

    יום נעים ותודה על העונג שבת השבועי,
    שרון.

  27. מאת נועה:

    הלוואי קייזר צ'יפס

  28. מאת אבישי:

    בעניין החדש המדהים של רונה, שני דברים:
    1. אמנם כשהסנונית מבשרת את בוא האביב רונה מקפידה לקרוא ליואל במלרע ולא במלעיל, אבל ב"בצד של הטובים" כש"משהו נורא קרה לו ליואל" הוא כבר במלעיל ולא במלרע (או שאולי הלחן מטשטש את ההטעמה?!) ואני לא יודע אם זה מכוון או לא, אבל זה מאוד סמלי בעיני.
    2. זה נכון שצריך מלא ביצים בשביל כל הדברים שהזכרת, אבל לדעתי הכי המון ביצים צריך בשביל לכתוב את ההידרדרות הבריאותית והמוות של אבא שלך, כשהוא עוד חי. חלילה לי מלנסות להשתוות לרונה הגדולה, אבל אני יכול להעיד על עצמי, בתור ציני שלוח רסן שבדיחות מורבידיות לא מנידות לו עפעף, שלא הייתי מסוגל לדבר כזה.
    באחד הראיונות שראיתי עם רונה אני זוכר שהיא הזכירה את התחושה שלה של חוסר חמלה על פני האדמה. ואללה צודקת.

    ד"א אני לא אבישי ארצי :)

  29. מאת יום טוב:

    זה טוב, כולנו דילניסטים

  30. מאת גיאחה:

    אבישי – צודק, אמא שלי הסבה את תשומת לבי היום לעניין המלעיל שהתפלק לו שם – גם אני חשבתי שאולי הלחן מטשטש את ההטעמה.

    א' נדב – חשבתי כך, האמת, ופשוט לא טרחתי לבדוק. זה לא נשמע כמו שיר דילניסטי בטקסט שלו, אלא באמת כמו איזה שיר עם אמיתי שדילן אימץ.

    AP – טיפוגרפיה? אני חושב שהשתמשת לא נכון במונח הזה. להגיד שלקחו אלמנט אמנותי כמו טיפוגרפיה והפכו אותו לאלמנט פרסומי? זה קצת מוזר. בכל אופן, לעניין עצמו, ברגע שרעיון ויזואלי חדש יוצא לפומבי, אני לא חושב שזה מגעיל יותר שמשרד פרסום ממהר לאמץ אותו מאשר שעורך וידאו חובב או במאי קולנוע מצליח ממהר לאמץ אותו. It's out in the open.

  31. מאת יוסי:

    לגבי ג'ייסון ליטל מסעיף 17 יצא גם אלבום חדש של הגיטריסט של גרנדדי תחת השם All Smiles כך שבמקום שניהנה מגרנדדי חדש אחד, אנחנו נהנים פעמים!
    חלל: http://www.myspace.com/allsmilesmusic

  32. – אני מסתכל על התגובה שלי משבוע שעבר על הפרומו של כוכב נולד, ונראה לי שעברתי בהצלחה את מבחן הקנקן. מגיעה לי אמנם נזיפה על כך שלא ביררתי קודם לפני שהשתמשתי במילה 'העתקה', אבל גם לא ירדתי על איכות הביצוע ואף העליתי את חשדי המוצדק שקותימן הוא זה שעומד מאחוריו.
    אגב, אין לי שום בעיה עם זה שקותימן עובד עם קשת, בדיוק כמו שאין לי בעיה עם זה שאלפנד פרייד נתנו את השיר שלהם לקסטרו.

    – אם כבר אלבומים בהאזנה מלאה וחינמית, גם החדש של ג'רוויס קוקר זמין לכל. אני יודע שהאלבום הזה צבר לו כבר כמה שונאים, אבל אותי הוא משמח:
    http://www.we7.com/#/album/Further-Complications!albumId=254434

  33. מאת עמר:

    ללנה-
    בספיישל רונה קינן שהיה במוצ"ש בגלגלצ היא התייחסה לשיר "הבית האפור" (בית של ניצולי שואה- הבית של יואל) ואמרה שלמרות שאביה הוא, כאמור, לא ניצול שואה, היה לה חשוב להכניס את הנושא הזה לאלבום מכיוון שהוא מהווה חלק בלתי נפרד מהישראליות (או משהו כזה, לא לתפוס אותי במילה..)

  34. מאת עמר:

    אגב, איך באמת היתה ההופעה של היה-יה-יז? קראתי בכמה מקומות על ההופעה ובשום מקום הם לא הוזכרו..

  35. מאת מיכאל:

    החדש של רונה מדהים, חשבתי שאני אהיה מאוכזב מהיומרנות שלו. אבל קיבלתי אלבום מלא רגש וחמלה ובמיוחד אלבום שהוא אישי למרות שהוא אלבום קונספט.

  36. מאת אבישי:

    "אם רוצים להיות מדוייקים ולספור אז זה מתחיל משנות השלושים… שנות העשרים המאוחרות בתל אביב, אז… אחר כך הוא כבר גולש למקומות ש… יש שם חלקים בתוך הסיפורשאין להם שום קשר למציאות כמו השיר הבית האפור שהוא שיר על איזה מין בית שהוא עתיק כזה שלא היה ולא נברא בהקשר של המשפחה שלי, אבל הוא כל כך חלק מאיזה סוג של ישראליות, אני חושבת, החווייה הזאת, שהרגשתי שזה חשוב שיהיה שם שיר כזה"

  37. מאת אורן:

    מצטרף לשרון: תודה על ההמלצה לפיט סיגר! למרות האמריקאיות המלוקקת של הסרט, הצפייה בשירים ובהיסטוריה של פיט סיגר היא מרשימה, ומעודדת, והאולם המלא בסינמטק נתן תחושת ביחד ממש חזקה. יופי של עונג שבת!

  38. מאת נמי:

    גיזס, הערומה הזאת *ממש* רזה.

    ותודה ענקית על TED. הזדרזתי להרשם.

  39. מאת Ironic:

    משיטוטים אחר הופעות בחו"ל נתקלתי בשתי הודעות משמחות שאין לי מושג אם אכן יאשררו אותן מתישהו בקרוב אבל:
    Notwist יגיעו לבארבי באמצע יולי – http://www.last.fm/event/1052833
    והBlue man group יגיעו לגני התערוכה בתחילת יוני, ממש אוטוטו – http://www.last.fm/event/829834

  40. מאת עמר:

    אין לי מושג מה זה הבלו מן גרופ האלה אבל יש להם פרסומות באינטרנט טבעיתונים כבר מלא זמן..

כתיבת תגובה