6 ביולי 2018

עונג שבת: גלגלי מכונית על דרך חצץ

״עבורי, אין אף מדיום אמנותי אחר שאפשר לחזור אליו בתדירות כל כך גבוהה או להמשיך לספוג ממנו בלי למצות או להשתעמם״ – קייטי קראצ׳פילד מ-Waxahatchee, על, ניחשתם נכון, מוזיקה

  1. openlineיברך האל את Lizzo! בכל פעם שנדמה שאין תקווה, או שהעולם הזה זקוק למנה הגונה של שמחת חיים, או שהפרצוף החמוץ הזה צריך שידביקו לו חיוך ענק, או שסתם בדיוק יצאתם מהמקלחת במגבת ובא לכם לרקוד ריקוד טיפשי מול המראה – ליזו מגיעה עם שיר חדש. בשנתיים האחרונות היא מרעיפה עלינו מדי כמה חודשים סינגל שגורם לי להתעופף, והשבוע הגיע הרגע הזה, שבו בלי שידעתי בכלל הגעתי למצב שאני זקוק לשיר הזה בדיוק, לשיר שיגרום לי לזוז מצחיק ברחוב, לשיר לעצמי, ובעיקר to bounce עם הפ׳אנק הכביר הזה והסקסיות המשחררת של השיר, "Boys". וואלה, כשאני חושב על זה, יחד עם "Liberated" החדש והנפלא של Dej Loaf וליאון ברידג׳ס, אפשר להתחיל כבר איזה מיקסטייפ שירים גרוביים חדשים של שיחרור. [מפ3]
  2. headlinesהשבוע מת בגיל 41 המוזיקאי והמפיק הנפלא ריצ׳רד סוויפט, שניגן בין היתר עם The Shins ועם The Black Keys, והשתתף בהפקה של המון אלבומים נהדרים, העיקריים שבהם (עבורי) הם האלבומים האחרונים של דמיאן ג׳וראדו, שסוויפט היה שותף מלא לאיך שהם נשמעים. בפיצ׳פורק מספרים על ההשפעה שלו ואוספים את ההקלטות הכי יפות שהוא היה מעורב בהן. היה שלום, ריצ׳רד, ותודה על המוזיקה הנפלאה שנתת לנו. [אנגלית]
  3. הראפר האמריקאי XXXtentacion נרצח השבוע בגיל 20. מתן שרון, אולי הכותב הכי טוב בעברית על היפ הופ, הקדיש לו כתבה והוסיף בפייסבוק: ״לכל מי שאהב אותו, לכל מי ששנא אותו ולכל מי שרוצה להבין למה הוא כל כך מפלג. עם מותו המוקדם מדי של XXXtentacion כתבתי על למה הסיפור הזה כל כך עצוב, מכל זווית, ולמה למרות שהוא היה אדם כלכך אלים, עדיין שווה להקשיב לו, במיוחד אחרי מותו״. [עברית]
  4. אני עומד לצאת להפסקה של כמה חודשים טובים ממסיבות באוזןבר, אז אם בא לכם על מסיבת ניינטיז או מסיבת אלפיים, השבוע הבא הוא הזמן שלכם: אני מתקלט מסיבת ניינטיז בחמישי, וממש למחרת מסיבת אלפיים בשישי, שתוקדש לעשור הראשון של האלפיים ותהיה מלאה הפתעות. בואו ותביאו את כל החברים, כי מי יודעת מתי תהיה עוד מסיבה כזו בעתיד הקרוב! [פייסבוק]
  5. מזמן לא התראינו פה בעונג, אז הצטברו כבר שתי תכניות שלי ברדיו הקצה, שזה מעולה למי שלא הספיק לשמוע אותן עדיין, כי התכנית הבאה תהיה רק בעוד חודש. התכנית הראשונה, אני מודה, הייתה פגזית במיוחד, וגם עליזה במיוחד, ואני מבסוט ממנה טילים; התכנית השנייה, ששודרה השבוע, חוזרת לכמה אלבומים מדהימים מהשנה וגם פונה למקומות אחרים, ומרגישה לי כמו תכנית אחרת לגמרי אבל מצד שני קיבלתי עליה תגובות דומות, אז מי יודע? תשמעו ותגידו. [סטרים]
  6. והחל מהשבוע, תוכלו למצוא בספוטיפיי את כל התכניות החדשות של הקצה! כיף! [ספוטיפיי]
  7. הילה התלוננה שהיא קיבלה דיסקאבר וויקלי גרוע מספוטיפיי, אז הכנתי לה פיצוי, ואולי גם אתם תאהבו אותו. קבלו את דיס קאבר וויקלי, 14 מהקאברים המדהימים ביקום. [ספוטיפיי. הפלייליסט הזה לא צפוי להתעדכן, סורי]
  8. אלישיב הכין פלייליסט אדיר לגמרי עם גרסאות מקוריות לשירים שהתפרסמו רק כקאברים! כמה הפתעות יפות יש פה. [ספוטיפיי]
  9. ועוד ספוטיפיי אחד: הפלייליסט המתעדכן שלי 20 שירים מושלמים לעכשיו התעדכן השבוע והוא רענן ומושלם מתמיד. [ספוטיפיי]
  10. המספר 0 הוא מספר מוזר. האם הוא בכלל מספר? ״אפס נמצא בשכל, אבל לא בעולם החושי״, אומר פרופסור למתמטיקה בכתבה המעניינת הזו על חייו הקצרים והמרתקים של האפס, המספר ששינה הכל. [אנגלית]
  11. מגזין Flood בוחר את האלבומים הכי טובים של 2018 עד כה. המלצות לא רעות בכלל, ויש שם בוודאות כמה דברים שפספסתם או שפסחתם עליהם ואולי שווה לבדוק שוב. [אנגלית]
  12. וואי לי, אם יש דבר בעולם הזה שאני אוהב יותר מרוז׳ין מרפי, זה את רוז׳ין מרפי כשאפשר לרקוד אותה. בשבוע שעבר יצא הסינגל הכפול השני בסדרת ריליסים שלה יחד עם המפיק המדליק מוריס פולטון, והוא מעולה בדיוק כמו קודמו. דיסקו! [סונג.לינק]
  13. אני ממש ממש אוהב את השיר החדש של ירדנה ארזי, ״אם הוא ילך״, לכן ממש התאכזבתי לקרוא שהיא ביקשה מתחנות הרדיו לא לשדר אותו, אחרי שמשפחות של אנשים שהתאבדו ״הביעו אי נוחות ממילות השיר״. בעיניי הוא מקאברי ומוצלח מאוד, ואם זה הסטנדרט לגבי שידור שירים אז יש לנו הרבה על מה לדבר. [עברית]
  14. פרויקט מהמם ומרתק: אחת התעלות באמסטרדם נוקזה ונוקתה מכל מה שנזרק לתוכה במשך 700 שנה (וגם ממצאים פרהיסטוריים מעומק האדמה). כ־700 אלף פריטים נמצאו שם, אבל במקום לזרוק את כולם לאשפה, האתר הזה מציג את הפריטים מסודרים כרונולוגית, ומציג בפנינו היסטוריה ויזואלית מדהימה של העיר והעולם. מדהים כמה אפשר ללמוד על מה שהיה פה קודם בעזרת מטבעות ישנים, שברי חפצים יומיומיים, כלים, והרגע שבו העולם עובר למפתחות. [אנגלית]
  15. אני אוהב את אורן זילברשטיין, שלאורך השנים ניגן פה וניגן שם וגם הוציא בשקט מדי פעם אלבום קטן ויפה ממש. הנה הוא עושה את זה שוב, עם חלום בהסוואה, אלבום חדש ונהדר שבו זילברשטיין עושה כמעט הכל, ובעיקר כותב יופי של שירים ומגיש אותם בלי דאווין. [בנדקאמפ]
  16. "Like sugar", אחלה סינגל קאמבק של צ׳אקה קאן! פ׳אנקי עד לב השמיים! קליפ גיפי למדי, אוהב את זה. [טיוב]
  17. סמארטפונים הולכים ותופסים מקום מרכזי בחיים וביומיום ובתודעה של רובנו – ועם זאת, סמארטפונים כמעט לא מופיעים לנו בחלומות. למה? הפוסט הקצר הזה מנסה להסביר למה. [אנגלית]
  18. דילן סקוט כותב ב-Vox על החשיבות, העניין והחידוש באלבום Zooropa של U2 – ״האלבום הכי קטן של הלהקה הכי גדולה בעולם״ – שחוגג השבוע 25 שנה ליציאתו. אני אוהב מאוד את האלבום הזה, וממליץ לקרוא (ולשמוע). [אנגלית]
  19. אופיר שריף, סטודנט בבצלאל, כתב ואייר קומיקס מקורי קצר על הלל בן שחר, במקור דמות מהתנ״ך, וכיום קצין צה״ל שהוא אולי… השטן? [עברית, PDF]
  20. אוהבינג את "Break your fall", שיר חדש של InAbell הישראלית הנפלאה. אם ההפקה מצלצלת לכם מוכר, היא מאולפנו של רועי אביטל (גארדן סיטי מובמנט, טוטמו, לירון עמרם).
  21. אני אוהב מאוד את סדרת האוספים Summer Sol, של הלייבל הקליפורני Sol Selectas, ואם אתם אוהבים אלקטרוניקה רקידה וקיצית וקצת איטית, זה אז האוסף השלישי בסדרה יצא השבוע והוא בול בשביל עכשיו. [בנדקאמפ, יש גם בשירותי הסטרימינג]
  22. לאורך המאה העשרים, באמריקה – ולדעתי גם בישראל, ממש בקטנה – חברות ומפרסמים שונים השתמשו בתקליטים דקיקים וגמישים כדי לקדם מוצרים. מה שמכונה Flexidisc חולק הרבה פעמים כחלק מקמפיין פרסום למזון, ממתקים וחטיפים. בסטריאוגאם חוזרים לבחון את ההיסטוריה והקשר בין אוכל ותקליטים פרסומיים. [אנגלית]
  23. הצ׳לנית זואי קיטינג, שבימיו הראשונים של העונג לפני חמש מאות שנה הייתי כותב עליה לא מעט, חזרה עם אי־פי חדש בסגנון הקלאסי שלה, כלומר הרבה שכבות של צ׳לו ולופר בלבד. קחו אותו אם בא לכם משהו קריר ויפהפה. [בנדקאמפ]
  24. תגידו שלום ל־EP הבכורה של ההרכב הישראלי Dirty Fly! [סונג.לינק]
  25. איתי סממה כותב בבלוג שלו את הסיפור האמיתי והנפלא של טרי, בחור טיוואני שאיתי פגש בטיול, והסתבר שיש לו פרויקט מפתיע ומרשים שהפך אותו למפורסם במולדתו. [עברית]
  26. "Osaka", סינגל חדש ומצוין של הגרובאיים הישראליים Crunch 22. [טיוב]
  27. אחד האלבומים האהובים עליי אי פעם חגג השבוע 20 שנה ליציאתו, ומדובר ביצירת המופת הצנועה של לוסינדה ויליאמס, Car wheels on a gravel road. כל מיני מאמרים וטורים וסיכומים ופלייליסטים עלו ברשת לרגל החגיגות, וזה שימח אותי מאוד מאוד כי ידעתי שהאלבום הזה מוערך אבל לא ידעתי עד כמה הוא אהוב בקרב כל כך הרבה אנשים שונים. קייטי קראצ׳פילד מהלהקה Waxahatchee כתבה טור יפהפה על האלבום הזה לסטריאוגאם, ובין יתר התובנות שלה היא מסבירה גם למה האלבום הזה פנה לכל כך הרבה סוגים של אנשים שאוהבים אותו (ולמה הוא גרם לי, למשל, שהגעתי מרוק אלטרנטיבי ואינדי ופופ, להתחיל בעקבות האלבום הזה לחבב קאנטרי): ״היא קאנטרי אבל היא בלוז אבל היא אלטרנטיב אבל היא פופ. כל הסתירות האלו שבלבלו את המוח חובב המוזיקה הבוסרי שלי הן מה שהופך אותה לכל כך ייחודית. לקח לי שנים להבין את זה״. תקשיבו לאלבום הזה. הוא עשוי לשנות גם את חייכם. [אנגלית; סונג.לינק]
  28. אחד הבלוגים העבריים החביבים עליי לאחרונה, הדגלן, עוסק בדגלים, בעיקר דגלים של מדינות, ואף על פי שזה עשוי להיראות מבחוץ כתחום עניין טכני או עיצובי, מדובר כמובן בנושא שמעלה בכל פעם עניינים היסטוריים, פוליטיים, כלכליים, חברתיים, חלמאיים, לפעמים גם מצחיקים – ובעיניי תמיד מעניינים. הפוסט האחרון שלהם בודק למה אין סגול בדגלים ואיפה הוא כן נמצא, והפוסט הזה נגמר בתחרות גרירת עצים, בחיי. [עברית]
  29. Toro y Moi + Rome Fortune = אי־פי חדש וקייצי! כיף גדול. [סאונדקלאוד]
  30. קמאסי וושינגטון – זה עדיין סוריאליסטי לומר, אבל – שיופיע בפסטיבל מטאור הקרוב בישראל, הוציא EP חדש בשם The Choice. האזינו בכל מקום שתבחרו. [סונג.לינק]
  31. מתגעגעים לביווס ובאטהד? גם אני! אז הנה שתי דקות חדשות שלהם, שהוכנו במיוחד לפתיחת ההופעות של Portugal. The Man. מכיוון שהן הוזמנו ממייק ג׳אדג׳ על ידי הלהקה, הן מתחילות בירידות מוצלחות עליה רק כדי להפוך לשיר הלל. אבל זה עדיין מצחיק, והתגעגעתי. [טיוב]
  32. סטריאוגאם ישבו לשוחח עם אדם דוריץ מ-Counting Crows, שיוצאים לסיבוב הופעות לציון 25 שנה לאלבום הבכורה המופלא שלהם. פייר? כיף לי לקרוא. [אנגלית]
  33. כותב קורא העונג, קובי:
    ״כדי להינות בשבת מקריאה נהדרת אני מוציא לפחות 15 ש״ח על עיתונים, רובם מלאים ברכילויות צהובות ומשמימות במסווה של חדשות ופוליטיקה שיצאה מכל החורים. אבל בוא נודה בזה – עונג שבת הוא עיתון השבת שלי. והוא כל כך גדוש שהוא הופך להיות לא רק עיתון סופהשבוע שלי, אלא עיתון תחילת השבוע שלי,עיתון אמצע השבוע שלי. ה-עיתון שלי. וזה למה אני הולך לתרום כלכלית באופן קבוע״. אם אתם מזדהים עם קובי, אולי תרצו לתמוך כמוהו בעונג שבת בעזרת טיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה אוטומאית בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן, ותודתי תהיה נתונה לכם לעד.
  34. closeline"על האלבום הזה צריך לחשוב בנסיעה, לא משנה לאן. זה אלבום של אישה שנוסעת, עוצרת, מבקרת, מתרשמת, ממשיכה לנסוע, מתגעגעת, נקרעת, עוצרת בצד הכביש, מתיישבת על אבן גדולה מתחת לעץ, כותבת שיר-סיפור, חוזרת לאוטו כשמתחיל להחשיך. חיים בתנועה", כתבה אלה ב־2010 על Car wheels on a gravel road הפנטסטי של לוסינדה ויליאמס. כשהכרתי אותו לראשונה, מי זוכר מתי אי שם בעשור הקודם, אחת הסיבות שעפתי עליו היא התנועה הזו במרחב, ובמרחב ספציפי – האלבום כל כך מנוקד שמות של מקומות אמיתיים בדרום ארה״ב, שהוא עשוי להישמע כמו מפה מוזיקלית. התנועה הגיאוגרפית הזו היא תמיד קטליזטור, אנלוגיה או יעד של תנועה פנימית, היא תמיד מונעת מרגש או מפעילה רגש אצל ויליאמס, ובמקרה, גם אצל המאזין הזה שהוא אני. האלבום הזה הוא אחד האלבומים הראשונים, אם לא הראשון, שגרם לי להפסיק לפחד מקאנטרי ולהבין שיש בו דברים שאני אוהב (פעם שנאתי קאנטרי; היום אני אוהב מאוד), וכששמעתי אותו בפעמים הראשונות נדהמתי מהניים־דרופינג הזה שוויליאמס עושה לערים, עיירות, אגמים ספציפיים שיכולתי למצוא מיד בגוגל מפות. עם הזמן וההעמקה בקאנטרי הבנתי שהיא לא המציאה את הגלגל, ושמדובר במסורת ותיקה ומושרשת היטב בקאנטרי האמריקאי לאזכר ולעגן סיפורים ורגעים בשירים במקומות ספציפיים (מלקולם גלדוול נוגע בזה בפרק הפודקאסט המניפולטיבי והמוזר הזה שלו). אבל ב-"Jackson", השיר שסוגר את האלבום, ויליאמס לוקחת את זה עד הקצה. כל הרעיון של השיר מבוסס על תנועה במרחב, ועל היאחזות רגשית מאוד בשמות של מקומות. ויליאמס – או הדמות בסיפור – יוצאת לדרך, כנראה מיד אחרי שנפרדה או איבדה אדם שקרוב ויקר ללבה, בואו נניח שמדובר בפרידה של קשר רומנטי. וכל שורה בשיר היא עוד צעד משברון הלב האיום ועד ההחלמה המיוחלת. ״עד שאגיע לבאטון רוז׳, כבר לא אבכה עליך אף דמעה״, היא שרה ואפשר לדמיין אותה נוהגת דרך מסך הדמעות, מבטיחה לעצמה שיהיה טוב יותר, עוד מעט, עוד כמה שעות נהיגה. היא נוסעת, וגמיאת המרחק היא גם הזמן שעובר, כי לוקח זמן לכסות את המרחק עד ג׳קסון, או באטון רוז׳. אבל זה לא רק הזמן שאמור לרפא אותה, אלא גם עצם הנסיעה – כמעט בכל השירים באלבום הזה ויליאמס נמצאת בתנועה ממקום אחד לאחר (לפעמים בזיכרון), ונדמה שזה מאפיין את החיים שלה ואת הסיפור שלה ואת דרך ההתמודדות שלה עם דברים. אולי היא לא מחכה שהזמן יעבור כדי להתגבר על שברון הלב – אולי היא בורחת במקום להתמודד, ומבטיחה לעצמה הבטחות שווא. זה מבנה כל כך פשוט לשיר, אבל כל כך חכם וכל כך מוצלח, שאני לא יכול לשמוע את השיר המושלם הזה ולהישאר אדיש, לא להבטיח לעצמי שוב, עד דקה 3:43 כבר לא אבכה אף דמעה. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!

תגובה אחת על “עונג שבת: גלגלי מכונית על דרך חצץ”

  1. אור הגיב:

    ללוסינדה וויליאמס הוציאה עכשיו אלבום חדש עם הסקסופוניסט המדהים צ'ארלס לויד:
    https://open.spotify.com/album/2q6z7yobPwN2YTkR8U4i1z?si=BkWE9LnYQJi13PtNL2_u5g

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *