24 בפברואר 2018

עונג שבת: הבוס!

הודעה לחודש הקרוב – העונג יוצא לחופשה! כלומר, אני נוסע לפסטיבל בארה״ב, וזה יקשה עליי למדי לכתוב עונג כל שבוע. כן אמשיך לעדכן בצורה עקבית או לא באינסטגרם שלי, בפייסבוק של העונג ובערוץ הטלגרם של העונג. נשתמע פה בבלוג בסוף מרץ!


  1. openlineאוקיי, אני מודה, תכננתי לפתוח את העונג עם משהו אחר לגמרי אבל אז הגיעו החדשות: ג׳אנל מוניי חוזרת לחיינו, ובענק, עם אלבום שלישי. מוניי היא סוג של כוכב שביט. פעם בכמה שנים היא מגיחה, שורטת את השמיים באורות וצבעים וגורמת לכולם להימשך ולהתעניין ולדבר עליה… עד שהיא נעלמת. היא הגיעה לראשונה לפני כמעט עשור עם סינגל מושלם, "Tightrope", שיחד עם הסאונד שלו, הקליפ שלו, הלוק והפרסונה שלה וכל העניין כולו, גרם להרבה מאוד ראשים להסתובב בהתלהבות, להלהיט תחושה שמשהו חדש ורענן ופשוט מתפוצץ מגרוב ושיק הגיע. אני ממש זוכר את הגל הארוך מאוד של ההתלהבות סביבה גואה וגואה וגואה באותה תקופה, יותר ויותר אנשים מכל מיני איזורים ופלגים תרבותיים מפנים אליה את הראש ומדברים עליה בהתלהבות, כל אחד מסיבותיו. ולא היו חסרות סיבות. איך שהיא רוקדת, איך שהיא שומרת על גרוב, איך שהיא מתלבשת, איך שהיא מדברת, הקול שלה, השיער שלה, האנדרוגיניות שלה, הנשיות שלה. מוניי היא מהאמנים הנדירים האלה שמצד אחד לא משאירים אף אחד אדיש אליהם, ומצד שני לא מצליחים לייצר הייטרים. אולי לא תחרוש את האלבומים שלה כל שבוע, אבל אתה כנראה תהיה בעדה איכשהו. ועכשיו, השבוע, היא חזרה, עם שני שירים, ואני רוצה להתעכב על אחד מהם, "Make me feel", כי אני אוהב ששירים (או כל יצירה) עושים בכוונה כמה דברים בבת אחת. זה אחד הדברים שמבדילים בעיניי אמנות מבידור – בידור ינסה בדרך כלל לעשות רק דבר אחד בכל רגע, או בכלל, ואמנות תשאף מראש לעשות כמה וכמה דברים בו זמנית. הנה מה שהשיר הזה והקליפ שלו, ששניהם פשוט מהממים ומעיפים אותי לגמרי, עושים בעיניי: זו הצהרת חירות מינית מפוארת, הן כהמנון דו־מיני והן כהמנון שיחרור וגמישות מיני בכלל, גם של חברה וגם של כל אדם עם הדימוי העצמי שלו; זו מחווה ויזואלית ומוזיקלית מפוארת לפרינס זצ״ל, וספציפית ל-"Kiss" (פרינס התארח באלבום הקודם של מוניי, והיה מן הסתם השפעה עצומה עליה עוד קודם); זה שיר שיכול לפרק רחבת ריקודים; זה אולי הקליפ הכי לוהט של 2018 עד כה, עולה ממנו עשן, וזה נטו בגלל מוניי (וזה לא קל להיות הדבר הלוהט ביותר על המסך כשאתה חולק אותו עם טסה תומפסון); וזו מחצית משלימה לסינגל השני, שיצא ביחד, "Django Jane", שעושה משהו דומה רק עם נושא אחר, רלוונטי באותה המידה – הראשון מדבר על שיחרור וגאווה מיניים, השני על שיחרור וגאווה גזעיים/תרבותיים (ופחות מלהיב מוזיקלית בעיניי, למרות שגם הוא מצוין). אף אחד מהנושאים האלה לא חדש למוניי, זה לא שהיא רוכבת על גל הנושאים שגאו וצפו בשנים האחרונות, היא מדברת, שרה, רוקדת אותם ובונה סביבם קליפים כבר עשור. וואו, ג׳אנל מוניי. כמו בכל פעם שהיא חוזרת, לא הבנתי כמה התגעגעתי אליה עד שהיא חזרה. [טיוב]
  2. headlinesאזיליה בנקס מגיעה להופעה אחת בישראל! בארבי, תל אביב, 7 במאי, כרטיסים ב־240 ש״ח. [עברית]
  3. הפודקאסט החדש שלי, הרגע, סיים השבוע את עונה 1 הקצרה שלו (6 פרקים), עם פרק חדש בשם חטפתי מכות מבנות בשביל כסף: כשדנה קיבלה מבן הזוג שלה שובר לקורס הגנה עצמית לנשים, היא קיוותה שזה יעזור לה להעלים את הפחד שהשתלט לה על החיים, הפחד שמישהו יפרוץ לה לבית ויתקוף אותה. כשהיא נכנסה לשיעור הראשון בקורס היא נתקלה במשהו שנשאר איתה המון זמן, הרבה אחרי שהקורס הסתיים בהצלחה. בקורס היו נשים כמוה שבאו ללמוד ולהתאמן, ומדריכות, אבל גם – גברים. התפקיד של הגברים היה כפול: הם היו שק איגרוף אנושי שעליו מתאמנים במכות, מעין בובת־תוקף שבועטים לה באשכים מכוסים מגן, אבל הם היו גם אנסים לצרכי אימונים, שנכנסו לתפקיד ועימתו את הנשים בקורס, ואת דנה, עם הדמיות אמיתיות ומשכנעות מאוד, אולי מדי, של כל דבר מהטרדות רחוב ועד ניסיון אונס פיזי מאוד. מה שדנה נשארה איתו אחרי שהיא גילתה את הכוח שלה ונטשה את הפחד שלה, הוא שאלה שלא עזבה אותה: מה גורם לגבר מהשורה ללכת ולעבוד בזה, לחטוף מדי יום מכות רצח, להתנהג כמו החלאה הכי מטונפת ואיומה שאפשר לדמיין? וזה עוד גבר שאמור להיות בעד נשים. ויותר מזה: מה עבודה כזאת עושה לנפש שלך? לאיך שאתה מסתכל על נשים? ועל עצמך? אז היא הלכה לפגוש אותם. [סטרים]
  4. ועוד מילה אחרונה על עונה 1 של הרגע. אם האזנתם ואהבתם את מה ששמעתם – נשמח לעזרה. אין לנו משרד יח״צ או תקציב פירסום, ואנחנו משקיעים כמות לא הגיונית של עבודה בכל פרק ומאוד גאים בהם, אז אנחנו רוצים שהם יגיעו לעוד ועוד אוזניים. אם אהבתם פרק מסוים, נודה לכם אם תשלחו אותו למישהו, מישהי או מישהם שלדעתכם יאהבו אותו גם. לא צריך יותר מעשר שניות לכתוב הודעה לחבר/ה, ואנחנו נהיה אסירי תודה. ואם לא האזנתם, אז הנה כל הפרקים שלנו עד כה: פרק 1 – התימני האחרון; פרק 2 – אמנות זה קשקוש; פרק 3 – על מה אני אכעס?; פרק 4 – הצפצוף; פרק 5 – הגולגולת, חלק א׳; פרק 6 – חטפתי מכות מבנות בשביל כסף. תודה, והאזנה מוצלחת! [סטרים]
  5. כיף: שבוע אחרי שפתחתי אותו, דהמרקר המליצו על ערוץ הטלגרם של עונג שבת. אם אתם בטלגרם – בואו לערוץ של העונג ותקבלו ממני כמעט מדי יום הודעה עם לינק טעים. [עברית; טלגרם]
  6. לפני כמה חודשים ביקרתי לראשונה במסיבה השבועית CLAP, שנערכת כל שלישי בערב בתל אביב ומרחיבה את המושג ״דיסקו״ עד הקצוות הכי מעניינים ובלתי צפויים שלו, בלי לאבד את הלב והשמחה של הדיסקו. יערה גולדמן, חברה ואחת הדיג׳ייז שהקימו את המסיבה, הציעה לי באותה מסיבה שאבוא להתארח ולתקלט אצלם. אמרתי לה פחחחח, נראה לך? מה לי ולדיסקו? לא מבין בזה כלום. אבל בשבועות הבאים, ככל שהקפדתי לפקוד את קלאפ ואחרי שיערה שתלה בראש שלי את הזרע הזה, הוא נבט וצמח ולא יכולתי להפסיק לאסוף שירים ולחשוב מי אני יכול לנגן בסט דיסקו. בסוף אמרתי לה יאללה, בואי נלך על זה, ובשלישי האחרון ניגנתי סט של שעתיים בפתיחת המסיבה. לא יודע איך זה נשמע בחוץ אבל לי היה שמח מאוד בלב. הקלטתי את הסט, ואם בא לכם לפזז או סתם לשמוח, קחו שעתיים של סט דיסקו שבחרתי וניגנתי לייב השבוע, מכל מיני סוגים וסוגות. [סטרים
  7. אינסוף חיבוקים של התרגשות ואופוריה לכל מי שבאה ובא, רקדה ורקד, שאגה ושאג, הזיעה והזיע במסיבת אלקטרובנק שתום שדמי ואני תיקלטנו בחמישי בלילה באוזןבר. מעבר לחיוכים שלכם ולעונג הצרוף שבלראות אתכם רוקדים – פאק, איזה כיף זה לנגן דברים כמו Justice, Chemical Brothers, Boys Noize או Soulwax ושהקהל יתפוצץ במקום לגרד בראש ולתהות איפה ריהאנה. נשיקות. נחזור עם אלקטרובנק חדש, ב… עוד כמה חודשים ככה, לא יודע עדיין. [זהו]
  8. עכשיו בבנדקאמפ – זועם ומהופנט, אלבום חדש לגמרי לרייסקינדר! [בנדקאמפ]
  9. אני אוהב כש-The Breeders מקליטות שירים שקטים יחסית. החדש שלהן, "Nervous Mary", הוא עוד ממתק מהאלבום המתקרב. [טיוב]
  10. ההרכב החמודי Superorganism ממשיך לטפטף שירים סמי־עד־כדי־לגמרי ממכרים, והנה עוד אחד מצוין מהם, "Reflections on the screen". [טיוב]
  11. בדרך כלל אני לא עף על חומרי הסולו של אלקסיס טיילור, הסולן של Hot Chip, אבל אני קצת מאוהב ב-"Beautiful Thing", הסינגל החדש שלו. [טיוב]
  12. נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


    icecreamכותב קורא העונג, קובי:
    ״כדי להינות בשבת מקריאה נהדרת אני מוציא לפחות 15 ש״ח על עיתונים, רובם מלאים ברכילויות צהובות ומשמימות במסווה של חדשות ופוליטיקה שיצאה מכל החורים. אבל בוא נודה בזה – עונג שבת הוא עיתון השבת שלי. והוא כל כך גדוש שהוא הופך להיות לא רק עיתון סופהשבוע שלי, אלא עיתון תחילת השבוע שלי,עיתון אמצע השבוע שלי. ה-עיתון שלי. וזה למה אני הולך לתרום כלכלית באופן קבוע״. אם אתם מזדהים עם קובי, אולי תרצו לתמוך כמוהו בעונג שבת בעזרת טיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה אוטומאית בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן, ותודתי תהיה נתונה לכם לעד.

  13. האלבום הקודם של היוצר האלקטרוני־שמרגיש־אורגני המדהים ג׳ון הופקינס היה אחד האלבומים הכי יפים של 2013, ונכנס לעשרת אלבומי השנה שלי בלי ספק בכלל. מאז חלפו חמש שנים ארוכות, והופקינס עשה הרבה מאוד דברים, אף אחד מהם לא היה אלבום חדש. עכשיו נראה שהוא בפתח. בפייסבוק שלו עלו 4 דקות יפות מאוד של מוזיקה חדשה, ואני מת לשמוע עוד. [פייסבוק]
  14. הסופרגרופ המסקרן August Greene, שמחבר בין הראפר המעולה קומון, הפסנתרן המחונן רוברט גלספר והמתופף/מפיק קארים ריגינס, עדיין לא שיחרר את אלבום הבכורה שלו אבל כבר קפץ למשרדים של NPR לתת מופע משרדי זעיר לא כל כך זעיר, 5 שירים ולא מעט דקות, כולל אירוח של בראנדי (היא עוד פה!). [וידאו]
  15. weeklink[תודה לפרץ] שכתב, ״כל הממבו ג'מבו ההיסטורי-טכני-מוסיקלי בדרך כלל לא מדבר אליי, אבל מעניין בכל זאת, גם בגלל הצורה שבה זה מוצג״. הממבו ג׳מבו שהוא מדבר עליו במקרה הזה הוא Generative Music, או כמו שמגדירים זאת יוצרי הלינק המשובח שלפניכם, ״ליצור מוזיקה על ידי עיצוב מערכות שיוצרות מוזיקה״. אם זה נשמע לכם עתידני, באתר מעיף המוח הזה, שכולל הדגמות והסברים בהירים וקצרים, תגלו שהמלחין סטיב רייך עשה את זה כבר לפני עשרות שנים, ושהצורות השונות שבהן זה עובד הן מרתקות בטירוף, לפחות בעיניי. האילוסטרציה הפשוטה על Music for Airports של בריאן אינו העיפה לי את השכל. [אנגלית, סאונד]
  16. אהבתי מאוד את האלבום שהוציאה בשנה שעברה Vagabon, ועכשיו גם היא קפצה למופע משרדי זעיר ומרטיט ב-NPR. [וידאו]
  17. יש לי חולשה רצינית מאוד לקול של טניה דונלי, ועכשיו עם האלבום החדש של Belly לא אוכל להתחמק ממנו (אם כי אני באמת מעדיף אותה סולו). הנה שיר חדש נוסף מהאלבום של בלי, "Shiny one". [טיוב]
  18. Tintin in Tibet”, שיר חדש נוסף מתוך האי־פי שעומד להוציא Mount Eerie, וישלים את הסיפור של האלבום הממוטט האחרון שלו. [סטרים]
  19. אוהבינג את היוצר היפני המעניין Jun Kamoda, והאי־פי הקצרצר והעדין הזה, שכמו קודמו נכתב והוקלט בשילוב או בתשובה לציורים, הוא נהדר. [בנדקאמפ]
  20. R U Talkin’ R.E.M. RE: ME? הוא שם איום לכל דבר שהוא, ובמקרה הזה הוא השם האיום של הפודקאסט החדש והמסקרן על REM, מאת אדם סקוט (מ״מחלקת גנים ונוף״ בין היתר) והקומיקאי סקוט אוקרמן. בינתיים יש רק פרק אחד, אבל זה עשוי להיות אחלה. [סטרים]
  21. כמובטח, Car Seat Headrest הקליטו קאבר ל-"Fallen horses" של Smash Mouth, בתמורה לקאבר שסמאש מאות׳ הקליטו להם. חמודים שכאלה. [סטרים]
  22. מתחיל לחבב מאוד את Wye Oak עם הסינגלים החדשים שלהם. הנה "It was not natural". [טיוב]
  23. תפסתי פעם הופעה ממש טובה של מישהו בפסטיבל ולא ידעתי מי הוא, ורק מאוחר יותר הסתבר לי שזה היה Twin Shadow. אחלה, אמרתי לעצמי, והלכתי להקשיב לאלבום שלו, ולא מי יודע מה שמעתי אותו עד הסוף. משהו לגמרי לא עבד לי באלבום, וכן עבד לי בהופעה. קורה. עכשיו מיסייה שאדו חוזר עם אלבום חדש ויש כבר שני סינגלים בחוץ. אחד, "Saturdays", בשיתוף HAIM, חיבור הגיוני בהתחשב באהבה חסרת הגבולות של שניהם לסאונד ולשירים אמריקאיים מסוף הסבנטיז ותחילת האייטיז, והשני, "Little woman", נשמע כמו משהו אחר לגמרי, עם ווקודר עדין וכלי מיתר. [טיוב]
  24. האגדה החיה וילי נלסון יהיה בן 85 השנה, שזה לכשעצמו מרשים, ועוד יותר מרשים עם כמויות הסמים והשטויות שהבחור הזה עשה בחייו הארוכים. ובשנים האחרונות הוא גם עובד בלי הפסקה. רק בשנה שעברה הוציא אלבום, והנה הכריז על אחד חדש, שייצא באפריל. הנה שיר הנושא מתוכו, "Last man standing". לונג ליב וילי! [טיוב]
  25. ידידתו הצעירה של וילי נלסון, מרגו פרייס, הוציאה יופי של אלבום בשנה שעברה, והשבוע יצא קליפ אמריקנה הולם ל-"A little pain". [טיוב]
  26. closelineכמו שהתוודיתי לעיל, אני מבין בערך רבע כלום בדיסקו, אבל לא צריך להבין בדיסקו (אם כי זה לא יזיק) כדי להעריץ את דיאנה רוס, ולא צריך להבין בדיסקו (אם כי זה לא יזיק) כדי להעריך רימיקס מושלם. רימיקס מושלם לוקח שיר מקורי טוב, מפרק אותו, ובונה אותו מחדש ככה שהוא עושה אותו עוד יותר טוב, בין אם על ידי השמטת חלקים חלשים או מיותרים, בין אם על ידי תוספת של חלקים שלא היו בו, ובין אם סידור מחדש שלהם. Dimitri from Paris, אולי הרימיקסר הטוב בעולם לשירי דיסקו ישנים, עושה את שלושת הדברים האלה בכל רימיקס שלו, ומה שמבדיל אותו מרימיקסרים פחות טובים היא הדרך שבה הוא עושה את כל הדברים האלה גם מתוך הבנה שלמה של איך עובד שיר, על המבנים, הדינמיקה והניואנסים המוזיקליים שלו, וגם מתוך הבנה שלמה ועמוקה של איך להזיז בנאדם על רחבה. שני הדברים חופפים אבל לחלוטין לא זהים. אפשר לכתוב שיר מושלם שלא יגרום לאף אחד לרקוד, ולהיפך. דימיטרי מבין בשני הדברים, ויכול לקחת שיר דיסקו מצוין אבל לא אלוהי כמו "The boss" של דיאנה רוס, לפרק, לסדר מחדש, להשמיט, לעבות, להרכיב קצת אחרת, לשמוט פה את הביט כדי לבנות מתח, להחזיר כאן את קולות הרקע כדי לגרום לכם להרים את הידיים בבת אחת, ובקיצור – הרימיקס של דימיטרי הפריזאי ל-"The Boss" של דיאנה רוס הוא תשע וחצי דקות של שלמות. אני חייב תודה גדולה לאנשי Clap שהכירו לי את זה באחת המסיבות שלהם, ולא יכולתי שלא לנגן את זה בסט האורח שלי אצלם, וגם בלי קשר, בלופ, אצלי בבית, בכל פעם שמתחשק לי לרקוד. פרפקשן. [טיוב]

שתהיה שבת שבוגי!

5 תגובות על “עונג שבת: הבוס!”

  1. א1 הגיב:

    ג'אנל מדהימה וההופעות שלה הן משהו אחר לגמרי. מקווה שמישהו בארץ יעלה על זה ויביא אותה להופעה כל עוד היא גדולה ולא ענקית, היא בהחלט בדרך !

  2. KD9-3.7 הגיב:

    זו אחלה אבחנה בין בידור לאמנות באייטם הראשון 🙂 וכמובן שג'ון הופקינס מדהים.

  3. נועם הגיב:

    לינק השבוע העיף לי לגמרי את השכל. וואו.

  4. שחר הגיב:

    הייתי השבוע ב-Rough Trade וסופראורגניזם התנגן וחשבתי לעצמי: "או! גיאחה בטוח יעוף על זה!" והפלא ופלא — כבר הספקת לכתוב על זה. מאמינה שתאהב את כל האלבום, יצא שבוע שעבר ואחלה אחלה אחלה כיף.

  5. ללי הגיב:

    הפודקאסט ממש מעולה (באופן כללי וגם הפרק הזה ספציפית). יש מצב להשיג מאיפשהו את הפרטים של הקורס הגנה עצמית הזה למי שמעוניינת? לא הצלחתי למצוא עד כמה שניסיתי לחפור באינטרנט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *