12 בנובמבר 2016

עונג שבת: רק מה שחשוב באמת

    leonard

  1. openlineאני זוכר שבאיזו הרצאה ששמעתי, מתישהו, לא זוכר מי אמר מה הם החיים? מקף קטן. 1934-2016, שנת לידה, שנת מיתה, המספרים תופסים יותר מקום מהקו האופקי הזעיר, נטול הייחוד, שמסמל חיים שלמים, 82 שנים במקרה הזה, גבורות פלוס בפחות מסנטימטר. ללאונרד כהן, שהבוקר פורסם שהוא מת ביום שני ונקבר בחלקה פרטית במונטריאול, בוודאי היה משהו שנון לומר על זה. משהו שיעלה חיוך עקום, אולי טיפה מריר, ויטמון מאחורי החיוך חוכמה גדולה מאוד. היו לו הרבה משפטים כאלה, רבים מהם בשירים אבל רבים אחרים בראיונות, מפוזרים על הדרך כמו הערות אגביות שאפשר לפספס אם לא מקשיבים מספיק טוב או קוראים מספיק לאט. על המשורר אירבינג לייטון, שבמידה רבה הוביל את כהן המשורר בצעדיו הראשונים, אמר כהן ״אני לימדתי אותו להתלבש, הוא לימד אותי לחיות לנצח״. בראיון שפורסם בוויינט הוא אמר ״אם הייתי יודע היכן נמצאים השירים הטובים, הייתי הולך לבקר שם לעיתים קרובות יותר״. מורה הזן כהן. הרב כהן. הידיד הנאמן כהן. כהן האומלל. כהן החולה. כהן הצלול. כהן שאיננו עוד. הרבה ציטוטים של כהן מציפים היום את הרשת, ובצדק רב. הציטוטים שלו נהדרים, והגעגוע בלתי נשלט. הרבה אנשים חוזרים לשירים הישנים, אבל אני עדיין לא יורד מהאלבום החדש, You want it darker, אלבום נפלא ושלם, פעמיים שלם, גם כיצירה שאין בה מחסור וגם כיצירה שיש בה השלמה גדולה. מאז קראתי את המכתב שכתב למריאן טרם מותה, באוגוסט האחרון, אני נושא עמי תחושה ודאית שימיו נספרים לאחור והמספר הולך ואוזל. לא צריך להיות חכם גדול, הוא כתב את זה די מפורשות: ״דעי שאני כה קרוב מאחורייך, שאם תמתחי את ידך, אני חושב שתצליחי להגיע לידי״. התחושה הזו התחזקה עם צאת האלבום החדש, שנפתח בשיר שבו כהן אומר לאל, איזה אל שלא יהיה לו, ״הנני, הנני, אני מוכן״, ושר על כך שהוא ״עוזב את השולחן״ ומכבה כמה פעמים לאורך האלבום איזו להבה. כהן אף פעם לא הצפין טקסטים כמו דילן או בואי, אלא רק פישט אותם. זה לא כתב חידה, זה מכתב פרידה נקי, סידורים אחרונים, השלמה וברכת שלום. הראיון בניו יורקר, בו הוא סיפר בין היתר שהוא ״מוכן למות״ (ניסוח שהוא ניסה למזער מאוחר יותר) אבל גם חשף את מצבו הבריאותי הרופף ודיבר על הברכה שהייתה לו כשניתנו לו הזמן והיכולת ״to put your house in order״, רק החמיר את דאגתי. ועם זאת, הדאגה הזו הייתה גם ברכה. במשך שלושה חודשים דאגתי, דאגתי והתכוננתי. והבוקר, כשהגיעה ההודעה, בעיקר רווח לי. הצער, מכה בלתי נמנעת ברגע כזה, נעטף באיזו רכות, כמו בהקלה הכבדה מנשוא שמלווה מוות של בן משפחה שחלה במשך זמן רב ועכשיו הגיע קצו המיוחל. אני לא ממש יודע להסביר את זה. אין לי נימוקים רציונליים. אני רק יודע שמהבוקר עוטף אותי צער רך, לא נוקב, לא משתק, אלא צער שקט, כמעט מחבק, של פרידה הכרחית, פרידה לא פתאומית, פרידה בלתי נמנעת שאינה בהכרח בטרם עת. אני מזמין אתכם לקרוא את המילים הספורות שכתבתי בפייסבוק אבל בעיקר מפציר אתכם לקרוא את הכתבה הדי־מושלמת על כהן מהניו יורקר, וכהרגלי אני מפציר בכם לא ליפול אחורה רק לאלבומים הקלאסיים, שהפכו לקלאסיים בעיקר כי הם יצאו מזמן ולא כי הם יותר טובים מהחדשים. האזינו גם לאלבומים האחרונים, הנהדרים, של כהן, הם מלאים בסוג עשיר ונבון יותר של שירה. את העונג הזה אפתח עם "Travelling light", שיר מהאלבום החדש שכמו הרבה שירים של כהן עושה כמה דברים בו זמנית: מתכונן למסע, מביט אחורה בהשלמה, כותב מכתב לאהובה ישנה, מנסה להסדיר חובות, תוהה על מחויבות וחופש, ומלמד אותנו דבר מה על תנועה דרך החיים. שיר שמעלה חיוך עקום, טיפה מריר, עם חוכמה גדולה מאוד. היה שלום, חבר יקר. Au revoir, et bon voyage. [מפ3]
  2. שיר זרובאותו נושא: הנה הלינק להורדה של כל שיר זר – משירי לאונרד כהן בעברית, אוסף מחווה ישראלי שהפיקו דויד פרץ ואנוכי ב־2004 בשביל השרת העיוור. משתתפים בו בין היתר גבריאל בלחסן ז״ל, רותם אור, שרון מולדאבי, טליה אליאב, סגול 59, איתי בלטר, מורפלקסיס ועוד מעולים. והנה הקרדיטים. בזמנו כתבתי עליו בשרת: ״החלק שקוסם לי אישית בביצועים החדשים הם שאין אלה סתם עוד "קאברים". הם אינם חיקויים של הביצועים המקוריים, אלא הפשטה שלהם לצורת השיר המקורית – מילים ולחן – והלבשתם מחדש בבגדיו האישיים של המבצע החדש. בעיניי, ככה אמורים להיראות (ובעיקר להישמע) ביצועים מחודשים״. את העטיפה היפהפיה עיצבו שני קדר ויונתן וסרמן מאותיות עבריות בלבד. הקליקו עליה לגודל מלא. [זיפ, מפ3]
  3. בכניסה להופעה של Noname בשלישי בערב פגשתי כתב מוזיקה ותיק, והוא ניגש אליי בחיוך להגיד היי אבל מהר מאוד החיוך נעלם והפך להבעה קצת מבוהלת. ״תגיד״, הוא אמר, ״יש לך מושג אם השמועות על צ׳רלי מגירה נכונות?״ הנעתי את ראשי באי ודאות, ״איזה שמועות?״ והוא חצי חייך במבוכה, לא בטוח אם להאמין לשמועות או לא, ״שהוא התאבד״. לשמחתי לא יכולתי לאשר את השמועות, אבל נשארתי דאוג. למחרת בצהריים כבר התגשמו החששות: צ׳רלי מגירה מת בגיל 44. לא הצלחתי לעקוב ברצף אחרי גלגוליו השונים של גבי אבודרהם תחת הכינוי צ׳רלי מגירה. נדבקתי אליו כששמעתי כמה מהדברים שלו בתקופת פאקט ואודיו קולאג׳ והזדקפו לי האוזניים, אבל מאז התגלגלו אצלו כל מיני הרכבים והוא היה כאן ואז לא היה כאן ופתאום הופיע בלי הרבה אזהרה ואז שוב נעלם לזמן ארוך. אבל גם כשלא שמעתי אותו הרבה זמן, בכל פעם שהלכתי לאינדינגב או הדלקתי קול הקמפוס או רדיו הקצה שמעתי את השפעת הסאונד של צ׳רלי מגירה על האינדי הישראלי, בכל כך הרבה להקות. לכן אין פלא שעם מותו המוקדם מדי, הוקדשו לו שתי תכניות נפלאות בקצה: דויד פרץ הקדיש לו השבוע שעה פלאית ומתפתלת ואישית של מוזיקה ודיבורים וקטעי אודיו, וקוואמי שידר שעתיים מסודרות ואנציקלופדיות יותר. אין דרך נפלאה יותר להיפרד מגיבור הגיטרה הזה מאשר עם מוזיקה. [סטרים]
  4. cover-low-res

  5. headlinesגאה ונרגש לספר לכם שהגיליון השלישי והסופי של אתה נמצא כאן, ובכן, נמצא כאן!!! אפשר להזמין אותו ממש עכשיו, רק בהדסטארט, רק עד ה־30 בנובמבר (אבל אל תחכו, כי מי שמחכה שוכח ומי ששוכח מצטער). הכנו לכם 120 עמודים של איורים וכתבים נהדרים על מסעות ויציאות לדרכים, על חששות וחלומות, ויש שם קומיקס ומכתבים ואפוריזמים והתגלויות ותצלומים והפתעות וגם, בקרוב נגלה לכם בדיוק מה, אבל גם עוד משהו שיתחבא שם בפנים כשתקבלו את הגיליון. וכן, זה הולך להיות הגיליון האחרון והסופי. לא יהיה גיליון 4. ואני יודע, אני יודע, אמרנו בגיליון הראשון שהוא יהיה חד פעמי, ובאמת התכוונו לזה, אבל הפתעתם אותנו עם התגובות והנה אנחנו מוציאים את השלישי. הפעם, לעומת זאת, אנחנו נחושים להפנות את הכוחות היצירתיים שלנו לאפיקים חדשים ולהשאיר את הטרילוגיה כטרילוגיה שלמה. אז היי, אם המגזין לא מעניין אתכם, הכל קול וקפצו לאייטם הבא. אבל אם הוא כן, אז דעו שלושה דברים: א. שהוא יהיה האחרון. ב. שיש עוד הפתעות בחבילה שתגיע אליכם. ג. שאם תדחו, תשכחו.
    פייסבוק הוא לא חבר, או לכל היותר חבר הפכפך ובוגדני. הוא מסרב להגיש לכם את העדכונים בנוגע לאתה נמצא כאן #3, וכך קורה שלא משנה איך וכמה ובאיזו צורה אני מספר ברשת החברתית שהגיליון השלישי כאן ושאם בא לכם עותק אז כדאי שתזמינו עכשיו כי אחרי סוף המכירה אונליין הוא לא יימכר בשום מקום אחר, אני רואה את המספרים – פייסבוק שומר את המידע לעצמו. אולי כי יותר מדי אנשים משתפים לינקים של הדסטארט בפייסבוק וקצת נמאס לו מהלינקים האלה, אולי הוא רוצה שכל העותקים יגיעו רק אליו! בכל אופן, מזל שאני יכול לספר לכם גם כאן בעונג כדי שלא תגידו אחר כך לא ידעתי! שכחתי! דחיתי לשבוע הבא והמכירה נגמרה! [עברית]
  6. הפתעה אמיתית: הרכב ההיפ הופ נויז Clipping. (הנקודה היא חלק מהשם) יגיע להופעה בגגרין בתל אביב ב-12 בדצמבר!!! הולי שיט לא ראיתי את זה בא. קליפינג הם הראפר דויד דיגס, שמככב גם במחזמר ״המילטון״ בתור המרקיז דה לפאייט ותומס ג׳פרסון, יחד עם הביט מייקרז וויליאם יוסטון וג'ונתן סנייפס. השמעתי את הקטע המעולה שלהם "Shooter" די הרבה בקצה. זה הולך להיות לוהטטטט. כרטיסים ב־150 ש״ח. [ש״ח]
  7. בקרוב: הפתעות מגיאחה, ניוזלטר קפריזי. כאן נרשמים. [טקסט]

  8. icecreamנהנים? קנו לי גלידה!
    הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!

  9. בשלישי האחרון שידרתי ברדיו הקצה שעתיים נרגשות של מוזיקה חדשה, חלקן הוקדש להופעה הגדולה של השבוע מבחינתי, Noname בבארבי, אבל היה הרבה מה להשמיע ולהתרגש ממנו. [סטרים]
  10. וברביעי, לראשונה בחיי, שידרתי שעתיים בגלגלצ! גם אני לא ראיתי את זה בא, אבל כשנדב רביד מצלצל אני אומר כן. בכל מקרה, אם בא לכם לשמוע את השעתיים ההן, אז ההקלטה כאן. [סטרים]
  11. "On hold" הוא הסינגל החדש והראשון מתוך האלבום השלישי של The xx!!! והוא נשמע הרבה פחות כמו שני אלבומי האולפן הקודמים שלהם (שהיו די זהים זה לזה) ויותר כמו התכה שוויונית יותר בין הסאונד המועדוני יותר של אלבום הסולו של ג׳יימי xx לבין הזיית הגיטרות הרגילה של הלהקה. סינתזה טובה בעיניי. [טיוב]
  12. Run the Jewels הכריזו על אלבום חדש ושיחררו את "Talk to me", סינגל חדש מתוכו! וגם את "2100", שיר נחמה פוסט טראמפ. [טיוב]
  13. לסיון שביט יש שיר חדש, ״בין העץ לספסל״. איזה כיף, בדיוק חשבתי עליה השבוע והנה שיר חדש. [טיוב]
  14. An Odd Entrances, האלבום החדש של Thee oh sees, מוזרם במלואו באתר של NPR! [סטרים]
  15. weeklinkהווידאו הקצר והמאלף לחלוטין הזה של Vox מבהיר די בפשטות מה שהרבה מאוד אנשים מפספסים לגמרי: את הטכניקה המורכבת מאחורי ראפ טוב, את הדרכים השונות והניואנסים שבהם משתמשים ראפרים כדי לחרוז ולשבת (או לא לשבת) על הביט. מה שנקרא פלואו. נשמע פשוט, אבל תוך עשר דקות בווידאו הזה, שמפרק חרוזים ושורות מוכרות ומסביר מה משוכלל בהן, תעברו ממבנה חריזה כמעט מפגר ועד דברים כל כך מורכבים שצריך לעשות פאוז ולבהות במסך כמה דקות כדי להבין איך כל כך הרבה להטוטים נכנסים בארבע שורות שעוברות ליד האוזן תוך שניות ספורות. זה מבוא קצרצר ומרתק לעולם שלם שמעכשיו לא תוכלו שלא לשים לב אליו כשתשמעו שיר ראפ. וגם, אולי, זה יעזור לעוד כמה אנשים להבין למה רבים מתייחסים לאמינם כאחד הראפרים הכי טובים אי פעם. [טיוב]
  16. [תודה לשווקס] אני טיפה מאוהב בפרסומת הזו שבה קנדריק לאמאר ושאקיל אוניל מריחים סבון. [טיוב]
  17. PBS, שזה הטלוויזיה הציבורית בארה״ב, שיחררה קליפ קצר ומסקרן מתוך סדרה תיעודית על יצירת מוזיקה שהופקה במקור על ידי ג׳ורג׳ מרטין. בקטע הזה מתראיינים בון איבר – שתמיד מפתיע לשמוע את קול הדיבור שלו אחרי שמתרגלים לקול השירה שלו – וסנט וינסנט, ועכשיו אני חייב לראות את הפרק המלא שייצא בקרוב. [טיוב]
  18. אני עדיין מחזיק את העותק של סוס, אלבום הבכורה של יהלי סובול, קרוב מאוד ללבי. זה אלבום ענק ורחוק מלהיות מוערך מספיק. עכשיו סובול חוזר עם פרויקט סולו חדש והסינגל החדש מתוכו, ״כל יום קצת״, רחוק מאוד מסוס וזה בסדר, והוא די מצוין וזה הרבה יותר מבסדר. אמדורסקי על ההפקה והתופים. גם טקסט מרתק. [טיוב]
  19. Redemption, האלבום השלישי של זמרת הפופ המעניינת D∆WN, מוזרם כולו אצל NPR והוא מסיבה כייפית לאללה. [סטרים]
  20. וואווווווו מהשנייה ששמעתי אותו אצל קוואמי השיר הזה נכנס לרשימת שירי השנה שלי. "Straight outta vagina" של Pussy Riot, שנטשו את הפאנק לטובת פופ שיכול להגיע לקהל הרבה יותר רחב, הוא שיר שיכול לשנות את העולם. כולנו באנו מאותו המקום. [סטרים, מפ3 להורדה חוקית]
  21. oddCouple, מפיק ההיפ הופ שאחראי להרבה מאוד ביטים מעולים שמגיעים משיקגו בשנים האחרונות – מאחורי אמנים כמו ג׳מילה וודס, מיק ג׳נקינס, ג׳ואי פרפ ו-Saba בין היתר – הוציא השבוע אלבום חדש ואל דאגה, רבים מחבריו מתארחים בו על המיקרופון. לקצת גוד ווייבז, אפשר לשמוע את כולו בסאונדקלאוד. [סטרים]
  22. אני לא יודע הרבה על רועי גליק, סטודנט ירושלמי בן 25, אבל השיר החדש שהוא שלח לי, ״את ואני בזמן״, הוא נהדר. ״קולות לווייתנים, מריה קאלאס, מקהלה ויאטנמית נוצרית ומלא נצנצים״, כמו שהוא הגדיר את זה. [טיוב]
  23. אם יש להקה שכותבת בדיוק את אותו השיר כבר קריירה שלמה אבל זה בנזונה של שיר, הלא זו Los Campesinos! הבריטית, שלנצח תהיה מורכבת מבני 21 אינטיליגנטיים וחסרי מנוחה. השיר החדש שלהם, "I broke up in Amarante", לא שונה: הוא מעולה, כובש, מתפרע בתוך כבלים הדוקים מאוד. פנטסטיים. [סטרים]
  24. מייקל סטייפ לא התראיין הרבה מאז הפירוק של REM אבל הוא התיישב לשיחה של 40 דקות עם אלק בולדוויין בפודקאסט של בולדוויין. [סטרים, אנגלית]
  25. common

  26. closelineכל מה שאנחנו מדברים עליו הוא הרמוניה: אנחנו רוצים שתהיה הלימה כלשהי בין המילים למוזיקה, ואם אין הלימה אז שהניגוד יהיה ברור כל כך שייצור הלימה הפוכה, אבל הלימה תהיה. אחרת אנחנו לא מרוצים. למה לשיר טקסט מסוים דווקא בצורה כזו, ולא אחרת? והנה ההלימה שבזכותה קנה אותי "Letter to the free", השיר שסוגר את האלבום החדש והיפה של Common. זה שיר שנוסע אחורה וקדימה בזמן, קושר את העבר אל ההווה ומזהיר מהעתיד, לא נותן לעבר להישאר רחוק ומנותק אלא מותח חוט ישיר שמושך אותו עד אלינו. הוא עושה את זה במילים: הכותרת שלו מתייחסת לתיקון ה־13 לחוקה, ששיחרר את השחורים מעבדות, והשיר מדבר על הכליאה הסיסטמטית של שחורים בארה״ב כגלגול הנוכחי של אותה עבדות. הוא נפתח ברפרנס ל-"Strange fruit", שיר שבעצמו מדבר על לינצ׳ים שנעשו בשחורים אחרי ״שיחרורם״ מהעבדות, ונמשך בשלוש שורות מבריקות שאני יכול לכתוב פה ניתוח ספרותי שלהם על חמישה עמודים, ומתקדם לדבר על חוקי ג׳ים קרואו ועל הספר האקטואלי הזה על כליאת שחורים בארה״ב של ימינו. וזה רק הבית הראשון. גם כשיר כתוב (Poem) או ספוקן וורד זה היה עובד, ועובד חזק. השיר הזה מלא ברפרנסים מחוכמים, חרוזים מורכבים, תרתי־משמעות ורצפים צליליים מרהיבים. אבל הוא מתעלה לרמה גבוהה באמת בזכות ההלימה למוזיקה, שגם היא מותחת את החוט כל הדרך אחורה, והביט לשיר הראפ הזה נשמע כמו שיר עבודה של אסירים שחורים מלפני מאה שנה ויותר, כאלה שהקליט אלן לומאקס והביא לעולם, כאלה שהיו הבסיס לבלוז ולג׳ז ומאוחר יותר גם להיפ הופ, כולן צורות ביטוי מוזיקליות שחורות. מה הולם יותר שיר על כך שהעבדות שהייתה אמורה למות במאה ה־19 עדיין חיה בבתי הכלא, מאשר שיר אסירים מהמאה ה־19 בלבוש של היפ הופ? זה מושלם. והשיר הזה גם חכם וגם נוקב, גם סוחף וגם מכאיב. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!

10 תגובות על “עונג שבת: רק מה שחשוב באמת”

  1. מאת אהרוני:

    למען הדיוק והחנוניות, אני חייב לציין שזה לא מקף, אלא קו מפריד.

  2. מאת אסף:

    תודה על מה שכתבת על אליעזר. יהי זכרו ברוך

  3. מאת שמחה:

    תודה! חייב להזכיר אירוע כל כך כיפי כמו זה שהטרייב קולד קווסט הוציאו אלבום חדש.. לעונג הבא :)

  4. מאת נימס:

    על אף ההכנה היחסית למותו, עדיין קיבלתי את הבשורה בצער ועצבות רבה. אחרי שנרגעתי מעט, הלכתי לחפש את ״שיר זר״ שהורדתי אי שם בתקופת ״השרת״ (או אולי דרך העונג לפני כמה שנים?). בהחלט היה נעים לשמוע שוב את הביצועים והפרשנויות החדשות והנפלאות. חבל רק שבנסיבות כאלה

  5. מאת נעמה:

    לגבי אייטם 15 – אם אני לא טועה הסדרה שודרה לאחרונה בערוץ 8 (או שעדיין משודרת?), וזמינה לצפייה חינם בוי.או.די של הוט

  6. מאת נעמה:

    ובנוגע לשיר הסיום – למי שמתעניין, השיר הופיע בסרט דוקומנטרי די מדובר בשם "13th", שעוסק (כפי שאולי ניתן להבין מהכותרת) בתיקון ה13 לחוקה האמריקאית ובשיעורי הכליאה בארה"ב. מומלץ (וזמין בנטפליקס בישראל)

  7. מאת הדר:

    איזה עונג מנחם. תודה גיא.

    • מאת אסי:

      איזו הופעה מרגשת של noname ביום שלישי! פשוט מקסימה וכיפית.
      נקווה שתספר לג׳מעה שלה בchi-town על תענוגות הברבי (ואולי גם ג׳מילה וצ׳נס יבואו לבקר) ולא תחבר את ההופעה בישראל עם הזכיה של דונלד…

  8. מאת יערה:

    לגבי החיים כמקף – אולי התכוונת ל"חתונה מאוחרת" של יהודה עמיחי?

    גם אם לא, זה מצחיק אותי קצת שהאזכור הזה התפלק לך פה, בין אם בכוונה או לא.
    בראש שלי, עמיחי ולאונרד כהן הם אחים לשירה. בחתונה מאוחרת עצמו יש את השורות "מילאתי את חיי מילים \ אספתי בגופי ידיעות שאפשר לכלכל בהן \ שירותי ביון ומודיעין של כמה ארצות" שתמיד גורמות לי לחשוב על field commander cohen ולהפך.

    • מאת גיאחה:

      וואו, יערה! איזה חיבור מרתק. חזרתי לקרוא את השיר הזה של עמיחי עכשיו והבנתי בו הרבה יותר. אני לא חושב שזכרתי את זה משם, אבל לכי תדעי, הזיכרון הוא גן השבילים המתפצלים בלאו הכי.

כתיבת תגובה