15 בינואר 2016

עונג שבת: אוף.

"רציתי שתהיה בן אלמוות"הציוץ של זואי קיטינג

    המכה שהכניס השבוע דיוויד בואי לבטן הרכה של תרבות הפופ השאירה אותי בלי מילים, ועם אינסוף מילים. יש לי כל כך הרבה מה להגיד על הדמות שלו והאלבום האחרון שלו ועל הדרך שבה בחר לתזמר את כל זה, ועל שיר כזה ואלבום כהוא, ודמעות כמספר הפוסטים והמחוות המוצדקים והמוצדקות שעלו השבוע ברשת בכל העולם. אינסוף. וגם – אילם לגמרי. כי נדמה שמשפט כמו When someone great is gone מהדהד במלוא משמעותו רק עכשיו, עם לכתו של בואי, עדיין משפט שאני לא מאמין שאני כותב, דיוויד בואי מת, הוא איננו. אילם כי מה יעזור להוסיף עוד משפט, עוד סיפור. אז הנה שרשרת קצרה של דברים שאני לוקח איתי מהשבוע הזה הרחק אל תוך העתיד, וגם שידור חוזר של שיר הפתיחה שפרסמתי כאן לפני 3 שנים פחות חודש.

    שרשרת קצרה של ענייני בואי שריגשו, הצחיקו או גרמו לי לבכות השבוע: השעה של ניצן פינקו ברדיו הקצה, במיוחד החצי האחרון שלה, מוטט אותי לשלולית דמעות; הסיפור ששיתף קוואמי בפייסבוק (חלק ראשון, חלק שני); רחוב באוסטין, טקסס; הרשימה הנהדרת של הרגעים הכי טובים בקליפ Dancing in the streets; ויותר מזה, אחת התשובות הכי טובות של בואי לשאלה בראיון; המיקסטייפ שיר-מכל-אלבום שהכין אורי זר אביב; ההספד המנומק והנחרץ של עפר סקר; ההספד הנפלא בקווייטוס [תודה, עופר]; וגם, שיר פתיחה רלוונטי:

    bowie archer

  1. openlineשידור חוזר של שיר פתיחה מפברואר 2013: אם אתחיל לפרט את מגוון הסיבות שהופכות בעיניי את "Sound and vision" של דיוויד בואי לא רק לאחד השירים הכי גדולים שלו אלא לשיר מדהים באופן כללי, לא יישאר מקום לעונג של השבוע. אבל בתור התחלה, בואו רק נדבר שנייה על המבנה יוצא הדופן שלו. יש לו אינטרו מוזיקלי של דקה וחצי. זה קצת חריג אבל לא ממש נדיר בעולם המוזיקה הפופולרית. מה שנדיר הוא שהשיר הזה הוא שלוש דקות, כלומר חצי מהשיר הוא הקדמה אינסטרומנטלית. ואיזו הקדמה! הריף הנפלא של הגיטרה, האנחות המהדהדות של בואי, שטיח הסינתי, ואז הזמרות שמחקות את ליין הגיטרה הפשוט והממכר הזה. ובמקום לפצוח בשיר, בואי מקדים את עצמו בפראזת סקסופון כבירה וקצרצרה. כל הדקה וחצי האלו, עם כל התנופה והחיוך העליז שבהן והשירה העולצת של הזמרות, בונות ציפייה אדירה לזמר שיגרום לך לרקוד. במקום זאת, בפעם הראשונה שאנחנו שומעים את הקול של בואי הוא נשמע כאילו לא זז לו אפילו שריר אחד בפנים. קר ויבש. הדיסוננס הזה נפלא, ומיד אחריו מגיעה עוד תנועה לא צפויה, כשבואי משנה בשורה הבאה ("About sound and vision") את קולו למשהו ג'אזי ופומפוזי, ואז שוב, מיד אחר כך, לזעקה דרמטית בשורה הבאה ("blue, blue! electric blue") ואז שוב ("that's the colour of my room") למשהו שמזכיר את הדמות שלו כזיגי סטארדאסט. כל זה בשתי השורות הראשונות של השיר, שכאמור מגיעות אחרי דקה וחצי. ואז עוד כמה מילים, והשיר פשוט נגמר. בלי פזמון חוזר, בלי פיי-אוף להקדמה הארוכה הזו. כמו שהוא בא, ככה הוא נעלם. ואם זה לא גאון פופ פוסטמודרני, אז אין דבר כזה גאון פופ פוסטמודרני. [מפ3]
  2. הנה ההופעה של דיוויד בואי בישראל ב-1996. חלק א' כאן, והשאר בסרטונים הקשורים. [טיוב]
  3. וידאו של שרון מולדאבי מראיין את דיוויד בואי בניו יורק ב-1996. [וידאו פייסבוק]
  4. inbalance

  5. headlinesהיום לפני 45 נולדה ענבל פרלמוטר. השבוע לפני 20 שנה היא ורם אוריון ישבו בחדר מלון בלונדון עם גיטרות וצעצועים שהיא קנתה ופדלים ולופר וטייפ 4 ערוצים, והקליטו 9 שירים באנגלית שמעולם לא יצאו לאור בצורה רשמית, Inbalalnce. אלה 9 שירים נהדרים, פזמוניים, עצובים ומתוקים, מלוכלכים מעצם שיטת ההקלטה, ענבליים בכל נימיהם. "ענבלאנס הוקלט בארבעה או חמישה ימים בינואר 1996 על גבי קסטה בטייפ ארבעה ערוצים", כתב אוריון ביוטיוב, "כל השירים המבוצעים כאן, מלבד אחד, נכתבו על ידי ענבל לקראת ובזמן חופשה בת חודש בלונדון. לבקשתה הייתי מעורב בשלב הכתיבה – בעיקר בחוות דעת, עיבוד השירים, תפקידים, וגם קצת השלמות בלחנים". ובמקום אחר הוא סיפר פעם: "הכוונה הייתה להוציא אותו בארץ באופן צנוע על גבי קלטות במאות בודדות של עותקים. עם חזרתי לארץ כמה חודשים אחר כך ובעצה אחת עם חברת התקליטים והמנהלת שלה החלטנו לחכות עם שחרור האלבום-קסטה עד אחרי שתיבדק האפשרות ליצור קשר עם אחד הלייבלים האמריקניים שהוציאו אלבומי לו-פיי. אחרי מותה הכל כך מצער של ענבל, הנסיבות שמו אותו בהמתנה ללא תאריך יעד ליציאה". היום, לכבוד יום הולדתה של פרלמוטר, רם החליט שהגיע הזמן לשחרר, לפחות באופן זמני. הוא העלה את כל הקלטת ליוטיוב להאזנה חופשית ל-24 השעות של היום, ורדיו הקצה הגיבו מהר ושידרו את הקלטת פעמיים ברצף היום בצהריים, מחווה כל כך מרגשת וראויה. אני מקווה שמישהו הספיק להעתיק את התוכן מיוטיוב ולהעלות אותו שוב, ושבאינטרנט כמו באינטרנט, מה שעלה פעם אחת יישאר לנצח. [טיוב]
  6. carole king

  7. [תודה לטל] אין עין יבשה באולם, וגם לא מול המסך. תודה לטל נוימן, ששלחה לי את הטיוב הזה שצולם לפני שבועיים, ובו ארית'ה פרנקלין – כוח טבע, זמרת שלא תאומן, האישה שהופכת את המיקרופון לזיקוקין דינור – מבצעת את "A Natural Woman" במחווה לכותבת השיר, לאישה שרגע לפני כן קיבלה איזו מדליה רשמית על תרומתה לתרבות, קרול קינג הענקית, שהיציאה שלה מגדרה ביציע היא אולי התגובה המוצדקת ביותר שראיתי אי פעם. שתיהן בנות 73, שתיהן ענקיות פופ שעדיין מרגשות אותי עד דמעות, ואת שתיהן הכרתי בזכות אמא שלי, אז – תודה, אמא. הנה ארית'ה מגיבה להתלהבות מהביצוע הזה. [טיוב]
  8. ב-1 באפריל יצא גם האלבום החדש של Mogwai הסקוטים האהובים, מאבות המזון של הפוסט רוק. יקראו לו Atomic והוא הוקלט אחרי שהלהקה ביקרה בהירושימה, אז אפשר לנחש על מה האלבום, אם אלבומים של מוגוואי הם "על משהו" בכלל. הסינגל הראשון, "U-235", כבר כאן, וזה השם המדעי לסוג הספציפי של אורניום: "למרות נדירותו היחסית, 235U הוא האיזוטופ החשוב ביותר בתעשייה הגרעינית, שכן בניגוד ל-238U הוא חומר בקיע: חומר שגרעינו יכול לעבור ביקוע גרעיני מאולץ כתוצאה מפגיעת נייטרון ובכך לאתחל תגובת שרשרת גרעינית". [טיוב]
  9. אם זה לא מספיק פוסט-רוק ו\או פוסט-אפוקליפטי בשבילכם, אז האחיינים הצעירים של מוגוואי מעבר לים, Explosions in the sky הטקסניים, יוציאו גם הם ב-1 באפריל את האלבום החדש שלהם, אז אולי לא הייתי מתכנן חופשה לחוף הים ב-1 באפריל כי מתחילות להיות לי וויברציות מדאיגות לגבי התאריך הזה. אחרי שנים ארוכות עם מוגוואי מצאתי את עצמי בשנים האחרונות מתרגש הרבה יותר מפיצוצים בשמיים, ואני מחזיק אצבעות שיצא לי לראות אותם בהופעה השנה, עם קצת מזל. כמו מוגוואי גם הם לא נוטים לעסוק בנושאים עליזים ומרוממי נפש, והנה הסינגל הטרי שלהם, "Disintegration anxiety", כי מה טוב יותר לפתיחת הסופ"ש מאשר חרדת התפוררות. [בנדקאמפ]
  10. נו, ואם כל הפוסט-רוק ורמזי הקטסטרופות האלה לא מספיקות לכם, הנה באים Tortoise עם סטרים מלא לאלבום החדש שלהם, The Catastrophist. חתיכת תחיית פוסט רוק יש ב-2016. [סטרים]
  11. אתם מאלה שמיישרים את התמונות על הקיר? שמקפידים לסדר דברים סימטרית? שמשתגעים כשהווליום הוא על מספר אי-זוגי? נו, במיוחד בשבילכם הכנתי גלריית תמונות למצבי חירום של OCD. תנשמו עמוק, תגללו עד הסוף, ותרגישו יותר טוב. [פיקסלים]
  12. "Hearts in motion", סינגל חדש מאלבום חדש של Yuck! כמעט וויזרי (לוויזר יש אלבום חדש וסינגל חדש. פחות התחברתי). [סטרים]
  13. איך נראית גולגולת, כשמנסרים אותה לאט, לאט, לאט? ומצלמה אנלוגית? וחתיכת עץ? לורין דופפנר לקח כל אחד מהעצמים האלה, לקח מכונת שיוף, ושייף בכל פעם חצי מילימטר, צילם תמונה, שייף עוד חצי מילימטר, צילם תמונה, וכך הלאה במשך שעות. בסוף יצאו לו 2 דקות די מדהימות. [טיוב]
  14. [תודה לאסף] אף פעם לא עפתי במיוחד מ-Woods החביבים. כלומר, עד עכשיו. "Sun city creeps", הסינגל הראשון מהאלבום הבא שלהם העיף אותי גבוה מעל לעננים. וואו וואו וואו, איזה 6 דקות. [סטרים]
  15. "Bad habits", שיר וקליפ חדשים של Last shadow puppets! יש! [טיוב]
  16. [תודה להלל] עוד הצצה מאחורי הקלעים של מפעלי להיטי הפופ האמריקאיים, בכתבה של הניו יורק טיימס על שיטת העבודה של צמד אלמוני שאחראי ללהיטי פופ ענקיים. [אנגלית]
  17. seattle

  18. המאייר המוכשר סמואל מילר הפך סדרה של ערים מפורסמות לאייקונים מינימליסטיים. איכשהו, משהו ברדוקציה שלו מצליח להעביר דווקא את גדולתן של הערים האלו. [אינסטגרם]
  19. Jeru + Sun Kil Moon = אלבום שבוודאי לא יעשה לכם שמח, אבל אולי יעשה לכם ממש טוב. הנה האלבום המשותף החדש שלהם להאזנה מלאה באתר של קוזלק. [סטרים]
  20. שי רוט המעולה מתעני אסתר משחרר השבוע אלבום חדש ונהדר, מלא דמיון והרפתקנות, והמשימה הראשונה שלכם לסופשבוע הזה הוא להאזין לו ולהרגיש איך היום שלכם משתפר. קנו לכם עותק ממנו, בחייאת, זה 12 שקל ל-11 שירים! [בנדקמאפ]
  21. [תודה להלל] עף פה על הנאנו-חיקויים של רוס מרקנד. זעיר וענקי. [וידאו]
  22. מתרגשינג מהקליפ החדש של נועה בנתור, "Blue skies". [טיוב]
  23. [תודה לניצן] שפוצץץץץ לי את המוח עם הטיוב הזה מהקיץ, שפספסתי לגמרי: יצירת פסנתר של באך קמה לחיים בשוט ארוך ומפואר אחד של מנורות ניאון בגלריה לבנה להחריד. יש משהו מרהיב במוזיקה שקמה לחיים בצורה כזו, ואף על פי שהכל פה ממוחשב לחלוטין, זה נראה (לפחות בחלק הראשון) אמיתי מאוד. [טיוב]
  24. איך עונה מאייר לתשובות בראיון? עם ציורים! דקל חברוני התראיין לשאלון ויזואלי. [עברית, פיקסלים]
  25. אוהבינג את שמונה שורות, אלבום הבכורה היפה של נעמי חשמונאי, בהפקה של אמיר צורף ומלא רגעים ומהלכים מוזיקליים נפלאים, רובם בוקעים מהפסנתר של חשמונאי. [בנדקאמפ]
  26. Milan to Minsk הוא פרויקט חדש של דניאל רוט (לשעבר גיטריסט "הפשרות") הגולה בברוקלין, יחד עם אורי זליג (לשעבר תעני אסתר), רן לבנה וקודי רולנדז. ה-EP החדש שלהם כייפי לאללה ומחכה לאוזניים שלכם בסאונדקלאוד. [סאונדקלאוד]
  27. מעניין, האלבום החדש ילד-קוף של הגר רוה, שמשהו בקול שלה מזכיר לי טיפה את ענבל פרלמוטר (היי, יפעת נץ מהמכשפות מנגנת פה), והעיבודים הנעימים של דורון פלסקוב וערן וייץ מצליחים להרים את השירים האלה ולא להשטיח אותם. [בנדקאמפ]
  28. CNN הבריקו השבוע בכיוון לגמרי לא צפוי, ולקראת נאום "מצב האומה" של ברק אובמה, הם שיחררו סרטון שמדמיין איך היה נראה סיקור הנאום של אובמה אם היה סרט של ווס אנדרסון. אני מקווה שמי שהעלה את הרעיון הזה קיבל העלאה. [טיוב]
  29. ב-NPR מציעים לכם לשדרג את השבוע עם סטרימים לאלבומים החדשים של Ty Segall (האזינו כאן), אלינור פרידברגר (האזינו כאן) ו-Shearwater (האזינו כאן). [וואו]
  30. אה, וגם, יש אלבום חדש ל-Tindersticks, והסולן שלהם מספר לכם על כל שיר ושיר, ומציע לכם גם לשמוע אותם, אבל לא ברצף (אלא אם כן יש לכם סבלנות להוסיף אותם שיר-שיר לפלייליסט האזנה ב-NPR). חלק ממנו ג'זי בקטע שבעיניי לא מעניין (יש שם קטעים שהם כתבו במיוחד לשיתוף פעולה עם איזו תזמורת ג'ז ואחר כך הקליטו מחדש לאלבום), אבל יש בו כמה קטעים מעולים, כמו הקאבר שלהם ל-"Rock on" של דיוויד אסקס, ש-REM מצטטים ב-"Drive". [סטרים]
  31. Jenny_Lewis_3746_Wallpaper

  32. closelineשיט, בנאדם. הלכתי להסתכל איזה אלבומים יצאו השבוע לפני עשור, וגיליתי שאחד מהם הוא Rabbit fur coat, אלבום הסולו הראשון והממיס כליל של ג'ני לואיס ועקביי ננעצו בקרקע. מה פתאום? עשור?! שיט, בנאדם. אני זוכר שכתבתי על האלבום הזה בשירי השנה של 2006, אני זוכר שבחרתי בו לאחד מאלבומי השנה שלי בוויינט, בשנה הראשונה שבה כתבתי שם, אני זוכר (איזה זוכר, גיגלתי) שכתבתי על האלבום ההוא "Rabbit fur coat היה ונשאר הנדנדה השקטה על מרפסת הבית הטקסני הדמיוני שלי, זו שאליה יצאתי לשאוף ולנשוף כשכעסתי או נפגעתי או הייתי צריך קצת שקט ותחושה של מרחב. ספר תפילה קטן של גוספל, סול, קאנטרי ורוק אמריקאי דרומי שגרם גם לאלבומים הטובים ביותר של ריילו קיילי, להקת האם שלה, להתיישב מבוישים בצד ולפכור ידיהם במבוכה". ממש לפני שבוע שמתי את התקליט בסלון והחזה שלי התרחב. במיוחד ב-"Happy", שמתנגן לי בראש ברגעים נדירים ונפלאים, לא ברגעי שמחה מסעירים ומלאי התרגשות, לא באופוריית הניצחון, אלא בשניות החמקמקות שבהן אני סופר את הברכות, כמו שאוהבים להגיד האמריקאים, שמחה שקטה של נינוחות, כמו שהשיר הזה נשמע. [מפ3]


icecreamנהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!

שתהיה שבת שבוגי!

3 תגובות על “עונג שבת: אוף.”

  1. מאת לירון:

    עשית לי שוב לבכות..זה השיר הראשון שלו שאני שומעת מאז שהוא מת.מתחמקת בעקביות מכל הכתבות והשירים, איזה כאב לב אדיר

  2. מאת תומר:

    שמח שציינת את ג'ני (ואיזה הבדל בין פתיחת הפוסט לסיום…). היא חגגה גם 40(!) בתחילת החודש. קשה להאמין. לכבוד ימי ההולדת העגולים לה ולאלבום הבכורה בקריירת הסולו אני מעלה משהו מיוחד אצלי בבלוג בקרוב. כנראה ביום העשור המדויק לאלבום, ב-24.

    כ"כ מוזר שעבר עשור מאז. מהקטעים שגורמים להרגיש מבוגר ושהזמן פשוט טס. Damn.

  3. מאת ת׳ור:

    איזה כיף שהתייחסת לשני דברים שלא קיבלו מספיק תשומת לב השבוע- האלבום Low של בואי והחדש של Shearwater! שמחת אותי מאוד:)

כתיבת תגובה