12 בדצמבר 2015

עונג שבת: פרנק סינטרה בן מאה

אנשים שצריכים לבדוק מייל: המגיבים שירה ורוי זכו בכרטיסים ל-Sahara night!

    Vince Staples

  1. openlineנשארו עוד 3 שבועות עד ש-2015 נגמרת, הסיכומים כבר בעיצומם, ובחור אחד עומד בצמרות של רבים מהם: קנדריק לאמאר. אין לי שום מחלוקת על גדולתו של לאמאר, האלבום שלו נמצא גם בעשירייה שלי (שתתפרסם כאן בשבוע הבא). הסיבה שלא מלך קומפטון קנדריק לאמאר מופיע כאן בתמונה אלא השכן שלו מדרום, וינס סטייפלס מלונג ביץ', היא שאת לאמאר אי אפשר לפספס, ואת סטייפלס כבר פספסתם. גם אם אטמתם את עיניכם ואוזניכם והצלחתם לפספס את המוזיקה של קינג קנדריק עד עכשיו (אפילו בגלגלצ היו לו כמה חודשים גדולים), אז עד נשיקת הסילבסטר, כשייגמרו כל הסיכומים וההכתרות, "King Kunta" כבר יתנגן לכם בראש. אני מוכן להתערב שאת השירים של סטייפלס מזמזמים הרבה פחות קוראי העונג, ואני לא נוזף, אלא מצטער. הייתי צריך לדחוף אותו יותר. אלבום הבכורה שסטייפלס הוציא השנה, Summertiem '06, משחק בלב שלי נד-נד עם To pimp a butterfly על אלבום ההיפ הופ של השנה, כל פעם מישהו אחר למעלה. השבוע החלטתי שזה לא משנה. מה שמשנה הוא ששניהם באוזניים שלי, ומה שאני מקווה שיקרה הוא ששניהם יהיו באוזניים שלכם. במובנים רבים, האלבום של סטייפלס הוא היאנג ליין של לאמאר. לאמאר הגיש לנו אפוס קולנועי רב פרקים, דמויות ולוקיישנים, רעיונות פוליטיים וחברתיים ועושר עצום של כלים וסגנונות. אולי יותר מדי. בניסיון שלו להגיד משהו משמעותי על מה זה אומר להיות גבר שחור בארה"C ב-2015 הוא ניסה לתפוס את כל הצדדים האפשריים של החווייה הזו ויצר חוויית איימקס ב-16 מיליון צבעים. סטייפלס שלח לנו תמונת סטילס חדה כתער בשחור לבן. תקשיבו ל-"Lift me up" שפותח את האלבום שלו. כמעט כל האלבום ממשיך ככה. שעה אחת של ראפ חמור סבר, רזה, ביטים נמוכים וקצרים עם הרבה חלל ביניהם, אני חושב שרק בשיר אחד מכל 20 הקטעים כאן יש כלי נגינה אקוסטי. גם סטייפלס אומר משהו משמעותי על להיות גבר שחור בארה"ב ב-2015, אבל במקום לפתוח קליידוסקופ כמו קנדריק הוא משתמש במיקרוסקופ: הוא מדבר על מקום ספציפי בזמן ספציפי דרך עיניים ספציפיות. ואם קנדריק מגניב מדי פעם קריצה ואפילו צחוק, הרי שאת סטייפלס לא תתפסו מחייך לרגע, אפילו בשירים הקלים יותר. מילות המפתח אצלו הן קודר וחודר. תנו צ'אנס לווינס סטייפלס, האלבום שלו חזק כמו של לאמאר, גם אם פחות מרשים בגודל שלו. אחד הדברים שעומדים לזכות הרושם הראשוני של לאמאר הוא המגוון והגודל. גם אם אתה לא אוהב כל דקה ב-To pimp a butterfly (ואני חושב שאם נהיה כנים, אף אחד מאתנו לא היה מסרב לגרסה מקוצרת ומהודקת יותר של האלבום ההוא), עצם הגודל שלו, תחושת הגדול-מדי-להכיל-בהאזנה-אחת שלו, גורמים לך להגיד "וואו. אפוס. קלאסיקה". אבל קלאסיקה ואפוס יכולים להגיע גם באריזות קטנות למראה, בפחות צבעים. אל תתנו לגודל להטעות אתכם, וינס סטייפלס הוציא השנה את אחד מאלבומי הראפ הכי חזקים, מעניינים ומדויקים של העשור. זו לא אשמתו שגורד השחקים של קנדריק משאיר אותו בצל. [מפ3]
  2. headlinesנשארו לכם רק שבועיים לנסות ולזכות בכרטיס טיסה + כניסה לרוק וורכטר 2016, בפטיפון, במצלמת גו פרו, בתקליטים, בהופעות – ובהזדמנות לקבוע את שירי ואלבומי השנה של רדיו הקצה ועונג שבת. מצביעים כאן, ומשתפים את הסרטון של אורנה בנאי כדי להיכנס לתחרות. אין לכם פייסבוק? שתפו את הציוץ הזה בטוויטר. [עברית; פייסבוק]
  3. עמוד הפייסבוק של עונג שבת חצה את 10,000 העוקבים. די מדהים, בעיניי. תודה שאתם פה. [שם]
  4. השבוע בסיכומי השנה של רדיו הקצה ועונג שבת: שירי ואלבומי השנה של ניצן פינקו, של נועה ארגוב ושל תומר קריב כאן בעונג; וברדיו: תכנית שירי השנה שלי, חלק א', סיכום השנה באינדיפופ וסיכום השנה בהיפ הופ על פי קוואמי, שירי השנה של אמיר אגוזי, הסיכום של תומר קריב ובר פלג, הסיכום של יוני שרוני, ועוד מלאאאאא תכניות סיכום מלאות אוצרות שאתם מתים. [עברית; סטרים]
  5. רישומי-פחם-ויניל

  6. אני מריץ קמפיין קטן לשכנע את לייבלי הוויניל להדפיס מחדש את "רישומי פחם" של מאיר אריאל. בואו לתמוך. [פייסבוק]
  7. הפרק הראשון בעונה השנייה של הפודקאסט הכי מצליח אי פעם הגיע – קחו את "Dustwun", מתוך העונה החדשה של Serial. [פודקאסט]
  8. התשובה הפשוטה למכחישי ההתחממות הגלובלית, שטוענים ש"כדור הארץ מתקרר ומתחמם כל הזמן". [טיוב]
  9. לרגל ההוצאה המחודשת של Gimme Fiction של Spoon, האלבום של Spoon מ-2005, הסולן בריט דניאל מספר על כל שיר, ואפשר גם לשמוע את השירים ואת גרסאות הדמו שלהם. [סטרים]
  10. [מתוך זיקוקים, המדור שלי במגזין אלכסון] הבלוג החדש החביב עליי נקרא Last Message Received – ההודעה האחרונה שהתקבלה. הרעיון פשוט, אינטימי ומאוד ברוח הזמן: הבלוג אוסף מקוראיו את ההודעה הסלולרית האחרונה שהם קיבלו מבני זוג לשעבר, חברים לשעבר, ואהובים שמתו. מצחיק, שובר לב ואינטימי. [אנגלית]
  11. זוכרים את הצלם שהסיר סמארטפונים מהתמונות שלו? הנה הן מחדש, עם דילדואים ביד. [פיקסלים]
  12. לו הייתה לי השבוע תכנית של מוזיקה חדשה, הייתי משמיע את "Answer" של Connie Constance. איזה מזל שיש לי בלוג. [בנדקאמפ]
  13. cherlize flying

  14. הפקת וידאו יפה להפליא של הניו יורק טיימס: הפרפורמרים הגדולים של השנה, מעופפים. זו שרליז ת'רון, באוויר. [וידאו]
  15. weeklinkמסוג הדברים שגורמים לי להיות אסיר תודה על האינטרנט (יש הרבה מאוד דברים כאלה, כן? אני לא מתלונן פה), ולהרגיש שבזכותו אנחנו חיים בכמה זמנים בו זמנית. ליאור אורן הוא ישראלי צעיר שגר בהמבורג, גרמניה. בעקבות צירוף מקרים די מגוחך (תמונה על כריכה של רומן שיצא בשווייץ) הוא מצא את עצמו חוקר את הסיפור של המשפחה שלו, שגרה בהמבורג 70 שנה לפניו ונרצחה כמעט כולה בשואה (היחידה שעלתה ארצה לפני פרוץ המלחמה היא מי שהפכה להיות סבתא שלו). אז הוא פתח בלוג, שבו הוא אוסף סיפורים על משפחתו, בניסיון להרכיב מחדש את חייהם של בני משפחה מתים, אבודים ונשכחים. הוא לא היסטוריון, הוא לא חוקר שואה, הוא סתם בחור כמונו שמנסה להרכיב סיפור, וזה חלק מהקסם של הבלוג הזה, שכתוב בישירות ובפשטות אבל מתוך השקעה עצומה. השבוע הוא העלה פוסט יפה במיוחד: כשסבתו עלתה לפלשתינה ב-1936, אחותה הקטנה מריון, אז בת 17, הכינה לה ולבעלה מתנת פרידה – מחברת קטנה עם שיר מאויר בחרוזים. ליאור תירגם והעלה את המחברת הזו, ונדהמתי לגלות כמה היא קרובה לסרטונים המצחיקים שאנחנו עושים היום לחברים שלנו כשהם מתחתנים – רק במאויר ובגרמנית (זה אפילו מבוסס על שיר מפורסם מאותה תקופה, זה ממש אותו רעיון). כמובן שהסיפור החמוד הזה הופך לטעון ולמעניין הרבה יותר כשמגלים שחמש שנים מאוחר יותר, ב-1942, ""מריון ציירה שלט כניסה יפה לאיזור המגורים [במחנה מינסק]. כשמפקד המחנה, אדולף רוהא רואה את השלט, הוא שואל מי צייר אותו. מריון צועדת קדימה ומודה. הוא צועק שיהודי לא יכול לצייר ציור כזה יפה, לוקח אותה לבית הקברות ושם יורה בה". חברתי הטובה הילה תייגה אותי בתגובה לציוץ של ליאור על הפוסט הזה, ולא יכולתי אלא להעלות על זה פוסט באלכסון הבוקר. תודה הילה. מומלץ לקרוא גם את המבוא לבלוג של ליאור, ולעקוב אחרי האירועים לפי ציר הזמן בצד שמאל. [עברית]
  16. האינסטגרם של השבוע: הבחורה הזו שמועכת את הפנים שלה לתוך סוגים שונים של לחם. #מה [אינסטגרם]
  17. חנוכה + פ'אנק! איך לא חשבו על זה קודם? שרון ג'ונס והדאפ-קינגז נותנים בראש עם 8 ימים של אהבה. [בנדקאמפ]
  18. אחד המקורות המעולים שלי למציאת מוזיקה חדשה לתכנית שלי בקצה ולחיים בכלל הם הפלייליסטים החודשיים של Birp, שאוספים בכל חודש משהו כמו מאה שירים חדשים שהדליקו אותם לפלייליסט נוח. הנה הפלייליסט של דצמבר, להנאתכם. [סטרים]
  19. SAMSUNG CSC

  20. [מתוך זיקוקים] האם ווס אנדרסון עיצב את צפון קוריאה? לא. אבל התמונות האלה מצפון קוריאה מתחילות לערער לי את הביטחון. [פיקסלים]
  21. "Stranger / Lover", הסינגל האחרון של Ibeyi, זכה לרימיקס של מארק רונסון, אבל מה שיותר מעניין בעיניי הוא הרימיקס של Mura Masa. [טיוב]
  22. [תודה לעדי] שכותבת: תראה איזה נחמד, Run the Jewels עשו שיתוף פעולה עם מאייר של Adult swim כדי לעשות שיר בהשראת דוקו חדש על האלימות בשכונת הברונקס בשנות ה-70'". [טיוב]
  23. איך יישמע רועי פרייליך אם יהיה הסולן של הבלאק קיז? כנראה כמו יונתן גלילה ב"בסוף נצא מזה". איזה אחלה שיר. [טיוב]
  24. מה זאת אומרת עדיין לא ראיתם ולא שמעתם את "Strange boy", הקליפ החדש לשיר האדיר של [חנן] בן סימון, בהפקתו הנבונה של רע מוכיח. למה זה לא להיט עדיין? [טיוב]
  25. כתבה מפתיעה (לטובה) באורכה ובמיקודה ב"הארץ", עם הכותרת המסבירנית "5 הדי-ג'ייאיות המובילות בישראל מדברות על בוסים גברים, סגנון תקלוט נשי ו"אלנבי 40"". על הספה: עידית פרנקל, נרקיס טפלר, אנה הלטה, מיטל שבח ועדי שבת. [עברית]
  26. [תודה להלל] אוהבינג מכל הלב את הסרטון הזה שבו הכותב ג'ורג' סונדרס מדבר על איך עובד סיפור בעיניו. [וידאו]
  27. [תודה לאיתמר] Almost there, או "כמעט שם", הוא האלבום החדש של Altin Mikrofon, הרכב ישראלי שמורכב בעיקר ממרטי שטרובל, עליו כתב השבוע בן שלו ב"הארץ": "רק מעטים מאנשי האינדי הישראלי מכירים את הצופן לכספת 
של המנגינה הנהדרת כמו שמכיר מרטי שטרובל, הסולן והכותב של 
להקת "אלטין מיקרופון", שאלבום הבכורה שלה יוצא כעת". האזינו לכל האלבום בבנדקמאפ. [בנדקאמפ]
  28. אורי זר אביב ראיין את מאדרפאקינג סול ויליאמס! מה אתם צריכים יותר מהמילים האלה כדי ללכת לקרוא? [עברית]
  29. "Small hat", סינגל חדש מהאלבום השני של Sol Monk, שנשמע כאילו הוא המיר את מערכת התופים הג'זית שלו במכונת תופים כמו כולם. אקו האלופה על המיקרופון. [סאונדקלאוד]
  30. דצמבר בעיצומו! אני ממשיך לאסוף לכאן את סיכומי השנה הכי מעניינים שאני נתקל בהם. נתקלתם בעוד סיכומים מעניינים, במוזיקה או בתחומים אחרים? ספרו לי בתגובות.

  31. NPR בוחרים את 50 אלבומי השנה שלהם, בלי סדר מדורג. כרגיל, יש שם אוצרות. אני אוהב במיוחד את ההקדמה שלהם: הם מחפשים "עבודות שבולטות בזכות צליל או שירים שחוצים גבולות, יוצרים קשרים, מלמדים אותנו משהו חדש. אנחנו מרשים לעצמנו להיסחף, להתפתות, ליפול בפח של טריק חדש וטוב או טריק ישן שמבוצע בחן ובבטחון". [אנגלית]
  32. מת על סיכום ההיפ הופ והסול של אורי זר אביב. [עברית]
  33. The AV Club בוחרים את יצירות הקומיקס הכי טובות של השנה, כולל קומיקס רשת (Lighten up המצוין, שקושר גם כאן, נמצא ברשימה). גם האחים חנוכה ברשימה! הידד! [אנגלית]
  34. ב-AV Club בוחרים גם את אלבומי השנה. [אנגלית]
  35. 40 אלבומי הראפ הכי טובים של 2015, על פי סטריאוגם. #1: קנדריק לאמאר. [אנגלית]
  36. עטיפות ספרים 2015

  37. עטיפות הספרים הכי יפות של 2015: רשימה מהממת מאת קז'ואל אופטימיסט. [אנגלית]
  38. אוהב את רשימת שירי השנה של Consequence of Sound. ובמקום #1: "Alright" של קנדריק. [אנגלית]
  39. האלבומים הטובים של השנה, לפי מבקרי הניו יורק טיימס. [אנגלית]
  40. אתר Longreads מדרג את 10 הטקסטים המגזיניים הכי פופולריים שפורסמו בו השנה. [אנגלית]
  41. ולקינוח: האלבומים הכי מיותרים של 2015. הנה הרשימה של AV Club, והנה הרשימה של סטריגואם. #1: בחירה מוצדקת למדי. [אנגלית]
  42. Frank_Sinatra

  43. closelineהיום, ב-1915, בכה את בכיו הראשון התינוק פרנסיס אלברט לבית סינטרה. ב-14 מאי 1998 עמעם כל הסטריפ בלאס וגאס את אורותיו המסנוורים והרולטה הפסיקה להסתובב לדקה שלמה, כאות אבל. פרנק סינטרה מת מהתקף לב. אלה החיים, הוא שר, במה שהוא אולי השיר האהוב עליי של סינטרה, "That's life". הגעתי לסינטרה כשהייתי בערך בן 21, מוציא את ראשי לראשונה ממגזיני המוזיקה החדשה ותוהה מה היה שם פעם. סינטרה חיכה לי שם, בסופן של דרכים רבות מאוד. לא היה אפשר לברוח ממנו, וטוב שכך. היום, כשמדברים על השפעות של אמנים מעניינים, מגיעים כמעט תמיד לאותן סיבות ראשוניות שלכאורה אי אפשר לפרק: הביטלס, רוברט ג'ונסון, וודי גאת'רי. סינטרה לא מוזכר מספיק, לא מצוטט מספיק, אולי כי זה כמו להגיד שאתה מושפע מאריק איינשטיין. הוא כל כך נמצא-בכל, כל כך ברור מאליו, שלציין אותו בתור השפעה זה כמו שצייר יציין בתור השפעה את אור השמש. זה פשוט שם, וזה תמיד נחוץ. היום, ממש היום, היה פרנק סינטרה חוגג 100. הוא לא כאן כדי לחגוג את זה, אז אנחנו נצטרך לחגוג את זה בשבילו. אלה החיים. [מפ3]


icecreamנהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!

שתהיה שבת שבוגי!

2 תגובות על “עונג שבת: פרנק סינטרה בן מאה”

  1. מאת יניב:

    על פרנק סינטרה:
    מאז שהקשבתי לסוף נפרולוגיה בפרק הזה, my way כבר לא נשמע אותו הדבר
    http://m.thisamericanlife.org/radio-archives/episode/541/transcript

  2. מאת דורון (אחר):

    אלטקין מיקרופון נהדר! תודה!!

כתיבת תגובה