1. ב-22 באוגוסט 1994, לפני עשרים שנה ושבוע בדיוק, יצא לאור באנגליה אלבום הבכורה של להקה מוזרה מאוד מהעיר התעשייתית בריסטול. הם קראו לעצמם על שם העיירה השכנה, Portishead. הוא נפתח בהמהום באסי עמוק, בקרקור-תקליטים, והפך מיד ליבבה רדופת-רוחות ולמקצב פריך, מתגלגל, צליל גלגליו של עולם מוזיקלי חדש. עשרים שנה, אשכרה עשרים שנה, והוא עדיין מהלך עליי כישוף מהתו הראשון. גם אם יצא לכם לשמוע לפני האלבום את "Sour times" או את "Glory box", הרי שאת צעד הכניסה האמיתי שלכם לעולם המוזיקלי הפלאי של פורטיסהד עשיתם עם "Mysterons", השיר הראשון ב-Dummy, האלבום שלצליליו נפתחו מיליוני בתי קפה ו, בואו נודה בזה, גם ירכיים. ארבע שנים לתוך העשור המשוגע הזה של הניינטיז והנה הגיעה ההוכחה שכל ה"שיגעון האלקטרוני" הזה, כל ה"חציית-ז'אנרים" הזאת, כל ה"השפעה של ההיפ-הופ" שכולם דיברו עליה יכולה לשמש גם למוזיקה שלא מכוונת לרחבת הריקודים אלא לחדר השינה. ללב ולא לרגליים. מוזיקה שלא צועקת כעס אלא מתאבלת על שברונות לב. מהשיר הראשון היה ברור שזה לא ניסיון בוסרי אלא מבנה ארכיטקטוני שנבנה בקפידה בהרבה מחשבה, דמיון וכישרון, ולא התלבש בפוּקס. ג'ף בארו הקים ארמונות בעזרת פטיפונים ובעזרת הגיטרה עתירת הנשמה של אדריאן אטלי. ושלא אתחיל לדבר על בת' גיבונס, אלוהים, בת' גיבונס, כי אני לא אסיים. וכל זה נמצא שם כבר בשיר הראשון של האלבום הראשון. עשרים שנה, יא אללה. זה הזמן לחזור לשמוע את כולו. הוא מושלם מתחילה ועד סוף. [מפ3; טיוב]



אין חדשות גדולות השבוע.



2. מסתבר שבמשך חצי שנה פעל בתיאטרון הפרינג' בבאר שבע ליין אלקטרוני בשם פרינג'טרוניקס. לכבוד סיומו, הפיקו אנשי הליין פרויקט מוזיקלי בהשתתפות אביב נוימן, טל פוגל, יעל דויד ועוד חבר'ה מקומיים ובהפקה מוזיקלית של אמיר גרומן (מריונטה סול). אין ספק שנוימן צריך לשחרר אלבום אלקטרוני. האזנה והורדה חינמית בבנדקאמפ. [בנדקאמפ]
3. גרינפיס הציבו מצלמה בפארק לאומי בארה"ב כדי ליצור טיים-לאפס, אבל מישהו בא וקלקל להם הכל. אח, חיות חמודות, לא סביר שיימאס לי מכן בקרוב. [אינטרנט]
4. בשבוע שעבר זרקתי פה משהו על The Basement Tapes של בוב דילן, כי הרכב חדש של מוזיקאים (ביניהם אלביס קוסטלו וג'ים ג'יימס) הקליט שירים שכתב דילן באביב 1967 ולא יצאו מעולם. אז זהו, שדילן עצמו עומד לדפוק להם את סטטוס ה"לא יצאו מעולם", ויוצא במארז אחד את כל 138 השירים שכתב אז. The Basement Tapes Complete יצא ב-4 בנובמבר. צפו לטירוף. [אנגלית]



5. יאיר יונה על חייו ופועלו המוזיקלי של פרד ניל, המוזיקאי שהשפיע על כל המוזיקאים שאתם אוהבים. כדאי מאוד לקרוא, ועוד יותר לשמוע. [עברית]
6. תקשיבו לזה: "If I'm quiet", שיר חדש של להקה ישראלית חדשה, Dive. מעורר תקווה. [טיוב]
7. El pintor זה "הצייר" בספרדית, וגם אנגרמה של Interpol, וזה גם שם האלבום החדש שלה שמוזרם כולו ב-NPR. [סטרים]
8. נהדר עד מאוד: יש בחורה בשם ארז, ולפי השיר הראשון שלה שאני שומע כדאי לכם מאוד מאוד לשים עליה אוזן. ככה היא נשמעת כשהיא שרה לייב באולפן עם הלהקה שלה (באס-תופים-קלידים-פטיפון!) את "Proper lady". נהדר. עד. מאוד. [טיוב]
9. [תודה לנועה] נועם פיינהולץ בהרצאה בת 12 דקות: איך הפסקתי לפחד מהשקט, על השקט בעולם המודרני. [טיוב]
10. [תודה לאדם] שעדכן אותי על האלבום החדש של King Creosote המקסים (האיש שבזכות שיתוף הפעולה שלו עם ג'ון הופקינס הכרתי את האלבום האחרון והמ-ר-ה-י-ב של הופקינס עצמו). הקשיבו ל-"Something to believe in" הנהדר. [טיוב]
11. [תודה לפרנק זעתר] אח, זה מפנק: היסטוריית הסימפולים של קנייה ווסט. אני כל כך אוהב מקורות של סימפולים. פעמים אינספור הגעתי ככה לשירים פנטסטיים ולאמנים מדהימים. [אנגלית, טיובז]
12. היי, שומעים? מארק לאנגן. אלבום חדש. הנה "Floor of the ocean" מתוכו. את התופים, מסתבר, ניגן לאנגן עצמו על אפליקציה בטלפון. [סאונדקלאוד]
13. [תודה לעופר] שירי פופ משוכתבים כסונטות שייקספיריות. לעולם המערבי יש יותר מדי זמן פנוי. [אנגלית]
14. With only sound הוא צמד חדש מחבורת פית\קית, דני לוזון ואיתמר נבו. האי-פי שלהם, שהוקלט בחודש אחד בדירה של נבו בברלין, נמצא כולו בבנדקאמפ וכרגיל אצל פית\קית הוא זורח מלו-פיי ניינטיז משובח. [בנדקאמפ]



15. סוף סוף! EP חדש ל-Flora, היא לירון משולם הנהדרת. Everything is here הופק יחד עם בנו הנדלר ואפשר לשמוע את כולו בבנדקאמפ. [בנדקאמפ]
16. פעם בכמה חודשים מפיל תומר קופר מ"הרמוניה דרומית" פוסט המלצות אדיר – סיכום שנה, סיכום חצי שנה, סיכום מה שלא יהיה – ורשימת ההאזנה שלי מכפילה את אורכה בן לילה. אני תמיד מוצא אצלו דברים חדשים לאהוב. הנה סיכום הקיץ שלו ברוק אמריקאי שורשי וספיחיו. [עברית]
17. [תודה ליניב] אחרי 48 שנה, חברת סובארו עזבה את בניין המשרדים שלה ועברה לבניין חדש. רגע לפני העזיבה, הם דפקו מופע וידאו מרהיב על קירות הבניין. [טיוב]
18. [תודה לדניאל] מפה חיה שמגלה למה מאזינים מאזיני ספוטיפיי – בלייב! [סטרים]
19. "Holy smoke" הוא שיר מוזר ויפהפה של Vashti Bunyan הסמי-אגדית, שפועלת מאז הסבנטיז ובקרוב תוציא אלבום חדש. [סטרים]
20. קפצו ל-NPR כדי לשמוע את "How we are", השיר החדש והמצוין של Lia Ices מתוך האלבום המתקרב שלה. [סטרים]
21. קחון הוא כלי נגינה נהדר: תיבת עץ שיכולה להחליף מערכת תופים שלמה אם יודעים להשתמש בה נכון. באתר "בידיים" מלמדים אתכם איך לבנות קחון בעצמכם. [עברית]
22. מה?! איך – ויותר נכון לשאול למה – הסתרתם ממני את העובדה שטום ווייטס הקליט ב-1999 פרק של VH-1 Storytellers?! כן, הוא גם שר שם כמה שירים בביצועים ממש יפים, אבל הסטוריטלר הגדול של המוזיקה האמריקאית בעיקר מספר שם סיפורים, וזה נפלא נפלא נפלא. צפו בזה. [טיוב]
23. יש אנשים שלא מכירים בכלל אף שיר של Cass McCombs. ואלה אנשים שאני מצטער עבורם, כי הם מפספסים את אחד מכותבי השירים הכי מוצלחים של העשור האחרון. אם אתם לא מכירים אותו בכלל, תקשיבו לשיר הזה או הזה. אם אתם כבר מכירים, הנה שיר חדש שלו, "Night of the world". [טיוב; סטרים]
24. אוהבינג את הלהקה הישראלית החדשה פראנקי והאלטר איגוז, שעושים אינדי רוק ישראלי שיושב לי על האוזן כמו כפפה ליד רק לא באוגוסט. EP הבכורה שלהם, "כישלון בתל אביב", הוא פצצת אינדי רוק שאתם באמת צריכים לשמוע אם אתם בעניין של גיטרות חשמליות בעברית. [בנדקאמפ]



25. IBM חברו לג'יימס מרפי וביחד הם… יוצרים מוזיקה מהנתונים של אליפות ארה"ב בטניס?! [טיוב]
26. [תודה לשי] שזינק לתיבת המייל שלי עם שיעור קצר בפסקוליזם: "לא יודע אם אתה מכיר את ג'ון מרפי או לא, אבל הוא המלחין הגאון שמאחורי פסי הקול של Sunshine ו-28 days later. רוב הסיכויים שאתה מכיר את הנעימה המרכזית של Sunshine, שהופיעה כבר בהרבה טריילרים וחלק ניכר מפס הקול של קיק-אס (הראשון והיחיד. לא מדברים על ההמשך שלו לעולם) התבסס על הנעימה הזו. בכל מקרה, אי שם בתחילת שנות ה-90 אדון מרפי עבד על פס קול לסרט שאסור לו לחשוף את שמו, ובסופו של דבר הבמאי החליט שהוא לא מתאים לסרט וזנח אותו בשלב הסקיצות. פס הקול נשאר תקוע למרפי בראש הרבה שנים והוא החליט שהוא מפתח אותו בפני עצמו ומוציא אותו עצמאית כי הוא כזה טוב וממש היה קשה לו לזנוח אותו אז אללה בבאללה. השבוע הוא יצא אחרי כמה שנים שהוא נדחה ונדחה, והוא פאקינג מדהים. הוא נקרא Anonymous Rejected Filmscore, ולא ברור אם להחשיב אותו כפס קול או כאלבום. אם כאלבום אז הוא אחד מאלבומי הפוסט-רוק הטובים של השנים האחרונות, ואם כפס קול אז כמשהו כל כך טוב שאין סיכוי שהאקדמיה היתה מעמידה אותו לאוסקר. כרגע יש טריילר מוזיקלי של 9 דקות לאלבום כאן". תודה, שי! נשמע בנזונה. [טיוב]
27. [תודה לירון] שום דבר לא הולך כמו שצריך בקליפ החדש של ג'ורג' עזרא, "Blame it on me". חמוד. [טיוב]
28. Qvalia היא שלישיית ארט-פופ-אלקטרוני מגניב (תחשבו אם Chvrches היו מנגנים שירים של דת' קאב פור קיוטי), עם צלע אחת ישראלית. אלבום הבכורה שלהם מוזרם ממש עכשיו בסאונדקלאוד והוא לא רע בכלל. [סטרים]
29. ב-1998 היו הסמשינג פמפקינז במה שנראה כמו שיא הצלחתם, אחרי האלבום הכפול המפואר שלהם, והוציאו את Adore, האלבום שבו טבל בילי קורגן את בהונותיו בהפקה אלקטרונית והרג את הרצון של שאר חברי הלהקה להיות איתו באותה להקה. עוד מישהו שהיה אז בשיא הפופולריות שלו היה Puff Daddy. מסתבר שבאותה שנה נפגשו שני הכוחות היצירתיים האלה, ופאף דדי רקח רימיקס ל-"Ava adore". עכשיו הרימיקס הגנוז יוצא לאור, והאמת היא שהוא נשמע פחות גרוע ממש שחששתי. [סטרים]
30. The meet cute הוא סרט קצר על זוג שהכיר אונליין ועכשיו מתפדח לספר לכולם שהוא נפגש אונליין. זו גם פרסומת לתחתונים אבל זה שולי, כי זה סרטון שעשוי היטב ומשעשע וקולע בהרבה דברים (אם כי, בתור חצי מזוג שהכיר אונליין, אני לא מזדהה עם כל האיזו-פדיחה-לספר-שנפגשנו-אונליין). [טיוב]



31. "אנחנו כל הזמן שוכחים", שיר חדש לדניאלה ספקטור! [בנדקאמפ]
32. איך להרוס מסיבה בעזרת גזר. וקליעה ממש מדויקת. [טיוב]
33. כמה זמן שורדים דיסקים? חוקרים בספריית הקונגרס האמריקאי בדקו, וחזרו עם תשובה: פחות ממה שנדמה לכם. [אנגלית]
34. אז הולכת להיות סיטקום שמבוססת על חייו של ריברס קומו מ-Weezer. אוקיי. [אנגלית]
35. לרגל הוצאה מחודשת ל-Didn't it rain שובר הלב של Songs: Ohia (כלומר Magnolia electric co, כלומר ג'ייסון מולינה ינוח על משכבו בשלום), יצאה לאור גירסת דמו של "Ring the bell" ותנו לי לומר לכם, היא לא פחות יפה ולא פחות חותכת בבשר מגירסת האלבום. [טיוב]



36. השבוע נמכרה בארה"ב הכי מעט מוזיקה מאז החלה חברת Soundscan למדוד את מכירות המוזיקה ב-1991. [אנגלית]



37. עוד אלבום שיצא לחנויות לפני 20 שנה, ברעש הרבה יותר גדול, הוא Definitely maybe של חבורת הפרחחים ממנצ'סטר, אואזיס. אני לא מעריץ מושבע של אואזיס אבל לאלבום גדול בהחלט מגיע מקום ביום ההולדת שלו, אז ביקשתי מהעורך שלי בבלייזר, אביעד סגל, שהוא אואזיסט מושבע, לכתוב לי על השיר שהכי בא לו עליו השבוע מתוך אלבום שנכנס לו מזמן כל כך עמוד למחזור הדם שזה יהיה מגוחך לשאול מה השיר האהוב עליו מתוכו. וזה מה שהוא ענה לי:
    "מתוך האלבום הזה, שיצא בערך בחופש הגדול שלי בין כיתה ה' ל-ו', אני תמיד חוזר ל-"Shakermaker". לא בטוח שההסבר נאמן לגמרי למציאות, אבל אפשר מבחינתי לקבוע שהוא נאמן לאמת הספרותית שלי: זה השיר הראשון שנתפסתי עליו אז בגלל שהוא נשמע לי כבד־ראש לפי טון הפתיחה שלו ולפי "אני רוצה להיות מישהו אחר ולא לדעת איפה אני", וזה השיר הראשון מהאלבום הזה שאבחר גם היום כשאני יודע שמבחינה ליריקלית הוא די מטופש – יש בו אזכורים לבובת פלסטלינה, לדמות מפרסומת לסוכריות ולמוכר בחנות תקליטים שביקש מנואל גאלגר לציין את שמו כשיהיה מפורסם. הפער בין הרצינות שבה תפסתי את השיר הזה לבין הרוח הנעימה שהוא מנשב לכיווני היום מסכם מבחינתי 20 שנות אואזיס: גדלתי איתה כי כילד חשבתי שכל מה שיוצא מהפה הגדול של ליאם הוא הכי חשוב וגדול בעולם, והיום היא הלהקה הכי חשובה וגדולה בעיניי ומעניין לי את התחת מה הסיבה לכך". מזל טוב, אואזיס! [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!

אם אתם נהנים מהעונג, אשמח אם תשקלו להפוך לתומכי העונג דרך Patreon [תסביר לי מה זה!]